השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

מי ראוי לפתור חלום?

מאמרים-משנת-החלומות
מאמרים-משנת-החלומות

מאמרים

מאמרים בנושא חלומות

מי ראוי לפתור חלום?

פרק מתוך הספר "משנת החלומות"

פרק זה נכתב בעקבות ה'אינפלציה' שחלה בדורנו ב'מקובלים' בכלל, ובפותרי חלומות בפרט.

 * * *

הערה אישית

אנשים מבקשים ממני לא פעם לפתור להם את חלומם. אני מתנצל ואומר שאיני יודע לפתור חלומות, ואף כתבתי בראש ספרי 'משנת החלומות' שאיני פותר חלומות.

יש ונראה להם שאני אומר זאת מתוך הצטנעות וענווה, או התחמקות, ולא היא.

כתבתי בספרי פרק שלם בענין "מי יודע לפתור חלום" ובו הסבר עד כמה נואלו המנסים לפתור כיום את החלומות, כשאין בהם אף לא אחת מן המידות והתכונות הנדרשות לפתרון החלום.

את הפרק הזה אני מפרסם כאן, "והשיכותי מעלי את תלונות בני [ובנות…] ישראל…"

 * * *

בדור האחרון עדים אנו לצערנו לתופעות שלא שערום אבותינו.

לא מעט אנשים שלא קראו ולא שנו הופכים עצמם ל'מבינים' בענייני חלומות, ועונים תשובות לשואלים תחת כל מיקרופון רענן, ומתעים את הציבור לחשוב שיש ממש בפתרונותיהם.

יש והפתרון הקבוע אצלם הוא 'חלום זה מורה שעליך להתחזק בתורה ובמצוות' ואם היו כל פתרונותיהם מסוג זה- החרשתי[1].

אולם להוותנו רבים מהם מקלקלים יותר מאשר מתקנים, וכבר פגשנו מקרים שבהם הורה 'הפותר' לזוג לפרק מערכת נישואין על סמך פרשנות משונה שנתן לחלומו של אחד מהם. ועל אלה ניתן להליץ – 'עושים מעשה בלעם [שהיה פותר חלומות[2]] ומבקשים שכר כפנחס'…

ומן המפורסמות עד כמה התנגדו[3] גדולי הדור הקודם וגדולי הדור החיים עמנו

 לאיו"ש אשר מפיהם אנו חיים, לכל אותן 'בָּאְבּוֹת' או המכנים עצמם 'מקובלים'[4] ולכל אותם שרלטנים אשר בהבל פיהם יקבעו מי יתחתן עם מי, ומי לא יעלה זווגו יפה [מפאת חוסר התאמה בגימטריאות…], למי יהיו ילדים ולמי לא, והאם לבצע ניתוח מסוכן או לא וכדו'. כל גדולי ישראל חזרו והזהירו שלא ללכת אליהם, ואוי לו לדור יתום המחליף תכלת בקלא אילן, אוי לו שכך עלתה בימיו.

ואל יאמר האדם 'אם לא יועיל לא יזיק' שפעמים רבות פגיעתם רעה, ויועצים עצות של הבל הגורמות הרס וחורבן, כדוגמת המקרה שהייתי עד לו, ובו הכניס 'הפותר' לראש החולם שאדם הקרוב לו חורש רעתו, והוא הוא הגורם לכל צרותיו. ה'בבא' אמר זאת בהחלטיות וברצינות כה תהומית שלא הותירה מקום לספק. בעקבות כך התרחק הלה מאותו קרוב מסכן [שלא ידע מאומה מכל הענין] והסתכסך עמו ואף הודיע לכל שהלה מזיקו בכשפיו, 'ואפילו 'בבא' פלוני אמר לי זאת'…

ולכן אמרתי לאסוף בפרק זה את התכונות הנדרשות מפותר החלומות, ואת התנאים הנצרכים לפתור חלום נכונה, ובאם ימצא הקורא שאצל אותו 'פותר' הושלמו התנאים שיבוארו- יוכל לגשת אליו בלב שקט…

בראש ובראשונה נֹאמר שכבר העידו רבותינו הראשונים על חוסר הבנתנו בפתרון החלומות וזאת משתי סיבות:

א. משום שאיננו בקיאין היום בפתרון חלומות. [הטור סי' תקסח בשם ר' עמרם ור' קלונימוס, וכ"כ אבי העזרי וכ"פ בשו"ע רפח ס"ה].

ב. משום שנשתנו פתרוני החלומות מזמן חכמי הגמרא לזמננו. [בעל תוי"ט, א"ר, ר' זלמן מלאדי-בעל התניא, מהרש"ם, כה"ח].

ועוד יש לדעת שלא הרי חלומות הדורות הראשונים כחלומות הדורות האחרונים, שכמעט כולם אין בהם ממש[5].

וכלשונו של ר' שלמה אלמולי ב'פתרון החלומות'[6]:

'ועתה דבר ה' יקר בזמן הזה [הרב חי לפני למעלה מ-400 שנה!] אין חזון נפתר ורוב חלומות הזמן הזה סתומים וחתומים ומבולבלים יותר מחלומות הראשונים'.

וכן בהקדמת ספרו: "דברי חלומות גברו מנו[7] ואין אתנו יודע בהם דבר":

וכך גם כתב ר' מרדכי יפה 'בעל הלבושים'[8]: 'דבר ידוע הוא וכולי עלמא ידעי, שרוב החלומות ורובא דרובא כולם הם דברים בטלים וכזבים והבלים ואין בהם אף דבר אחד שהוא אמיתי, כי יבוא ברוב ענין וברוב דמיון, שאפילו החלומות האמיתיים הבאים מצד הנבואה[9] והשֵכל יש בהם קצת דברים בטלים': [לבוש אורה פ' וישב].

בעל שבט מוסר[10] כתב שבזמן הזה שנתרבו הצרות והדאגות באורך השעבוד, וישראל הולכים ודלים מיום ליום, ואין אדם שוקט מרבוי המחשבות, אין לעשות עיקר מהחלומות:

וב'פלא יועץ' [ע' חלום] כתב: "כי על הרוב רובא דרובא שווא ידברו, ובפרט בדור יתום כזה אינו בנמצא איש כזה שתעלה נשמתו לישיבה של מעלה ויגלו לו עתידות[11] כמו שהיה נוהג בקדושים עליונים רבותינו הקדמונים, וגם אין מי שיזכה שיגלו לו עתידות ע"י מלאך רק כח הדמיון פועל מבלי השֵכל, וחושב מחשבות ימה ומזרחה וצפונה ונגבה כו':

 ובספר חקרי לב[12] כתב שודאי שכל החלומות שאנו חולמים אין בהם ממש, שהאדם טרוד כל יומו אחר פרנסתו ואין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו כו':

וכן הביאו משם הצדיק מהר"ם מלכאוויטץ[13] זי"ע שבזמננו החלומות שוא ידברו. [וע"ע בפרק חלום שע"י מלאך בו פירטנו מי ראוי לחלום שע"י מלאך].

עלינו לדעת דבר נוסף. כדי לפתור חלומות נכונה זקוק הפותר לכמה תכונות[14] כפי שנפרט להלן:

*

א.      יראת אלקים ורוח ממרום

כתב בספר חסידים [סי' תמז]:

אל יגיד אדם חלומו אלא לירא חטא וחכם:

וכתב בספר נשמת חיים [מא' ג' פ"ה]:

וכבר הורתה לנו התורה שצריך שיהיה לפותרי החלומות איזה רוח נבואי כמו שהורה יוסף באומרו 'הלא לאלוקים פתרונים' כי לא ישיג אמיתת פתרון החלום רק אשר רוח אלוקים בו:

ובהקדמת הפתרו"ח כתב:

'פתרון החלומות הוא ענף מן הנבואה, ולא תמצא אלא ביראי ה' וחושבי שמו':

וכן כתב ב'העמק דבר' [בראשית מ-ח]

'פתרון החלומות תלוי בסגולת הנפש, ולא הכל יש להם סגולה זו. ומאחר שכן הוא, חכמה זו שייכת לאלוקים המופיע על הנפש המסוגלת לזה, בידיעה אמיתית וברורה':

וה'יפה תואר' על המדרש [בר"ר פ' פ"ט ס"ז] כתב:

"לפתור החלום אי אפשר בלעדי רוח ממרום, והחכמה בעניינים אלה לא תועיל לנו מאומה. ואף שאי אפשר להכחיש אשר הפותר צריך להתבונן על האפשרויות בפתרון הזה ולכוין הפתרון עם החולם ומזגו ומצבו אשר לזה החכמה מוכרחת, מ"מ עקר הפתרון צריך שיערה עליו רוח ממרום":

ו'הכתב והקבלה' [בראשית מ-ח] כתב:

'לא יוכל אדם לפתור חלומות בשלמות אם לא בהיות רוח אלקים נוססה בו':

כתב המלבי"ם [דניאל א-יז]:

יש פותרי חלומות ע"י תגבורת כח המשער והם לא יבינו כל, רק מקצת חלומות, אבל דניאל הבין ע"י שפע רוח הקודש[15] וע"י כך הבין בכולם מבלי הבדל, ולא רק מקצת החלום אלא כולו בשלימות:

*

ב.      נקיות מתאוות גשמיות

כתב הרשב"ץ במגן אבות:

'צריך הפותר שיהיה מרגיל נפשו במחשבה ועיון, ושירגיל לגופו הנקיות ושיהיה עניו, בלתי נוטה אל תאוות הנפש הבהמי':

כתב המקובל האלקי הרמ"ז ב'ערכי הכינויים':

'כדי לפתור חלום צריך להיות קדוש בקדושת היסוד כיוסף'. [הובא ב'דבש לפי' מע' פ'].

וכ"כ ר' צדוק הכהן מלובלין:

המבין לדעת פתרוני החלומות 'הוא מי שנקי מתאות, כיוסף בתאות נשים, ודניאל בתאות אכילה. הם היו פותרי חלומות': [צדקת הצדיק אות רג].

*

ג.      חכמה

כתב בספר חסידים [סי' תמז]:

אל יגיד אדם חלומו אלא לירא חטא וחכם.

כתב בספר נשמת חיים [מא' ג' פ"ה]:

"צריך שיהיה [הפותר] חכם עדיף מנביא, שיהיה כל כך גדול בחכמה שישער בכוחו ושכלו איך יפלו העניינים העתידים לבוא על החולם, עם [-בהתאם] לרמזי החלום".

וכן מובא בשם הגר"א שפתרון החלומות תלוי בחכמה: ['אמרי נועם' ברכות].

ובפתרו"ח [ח"ב ש"ג פ"ד] כתב:

שבפרט בדורות האחרונים "צריך עתה יותר חכמה לפתרון ממה שהיה צריך אז, עד שלכן נשארנו באפילה ואין מבין כוונתם":

ועוד כתב [בהקדמה] בביאור הפסוק בישעיה [כט-יד]: "ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר" 'רָמז על חכמת פתרון החלומות':

ובהקדמה לספרו כתב שזהו ביאור הפסוק 'הלא לאלקים פתרונים' ש'אלהים' הוא מלשון אדנות וחכמה כמ"ש 'ראה נתתיך אלהים לפרעה', וכוונתו שלבעלי החכמה פתרונים, וחומר החכמה הזאת ויוקרה הוא הסיבה שלא עסקו בני האדם במעשה המלאכה של פתרוני החלומות, עד שבעוונותינו הגענו לזמן הזה שדבר ה' יקר ואין חזון נפתר:

גם ב'חסד לאלפים' העיד [סי' רכ ס"ג] על חסרון ידיעתנו בחכמה זו:

'אין אתנו יודע פתרון החלומות מה הוא רע מה הוא טוב':

*

ד.      הכרת החולם, עניינו ותכונותיו

כתב בספר עקידת יצחק [שער כט]: "והנה אין ספק כי מצורך השערת הפותר ועיקר בקיאותו הוא הכרת החולם ועניינו… כי החכם עיניו בהכרת החולמים ומעשיהם ומלאכתם, כי משם יצא אורָה לפתרונותם, והכסיל בחשך הולך כי לא השגיח רק אל ענין הדבר הנחלם לבד":

וכ"כ ה'פתרון חלומות'[16] וסיים: 'ודבר זה נעלם מהסכלים' [!!!]

וכתב הרב רפאל חיים מלכי[17]:

 "ודע כלל גדול בענייני החלומות. שאף על פי שיש כמה חלומות שפתרונם שוה בכל אדם, מ"מ רובם אינן שוין בכל אדם, ופותר החלומות צריך שישים כנגדו [את] בעל החלום ועסקו וענייניו, וכפִיהן יפתור החלום. כללן של דברים; הכל לפי מה שהוא, האדם והמקום והענין, חלום באדם זה מורה דבר אחד, ובאדם אחר מורה ענין אחר":

*

לסיכום:

דומה שהתמונה העולה מכל הציטוטים הללו ברורה, ואינה מותירה מקום לספק. המתיימרים להיות 'פותרי חלומות' בדורנו הינם מאחזי עיניים, ושומר נפשו ירחק מהם.


[1] שיש לזה מקור בשלה"ק [ווי העמודים פכ"ד] שכתב 'ידוע שכל מה שמראין לאדם בחלומו מראין לו עניינים כדי לעשות תשובה וכדומה'.

[2] במדב"ר [פר' כ] 'פתורה' -שבתחלה היה פותר חלומות'.

[3] הסטייפלר זלה"ה היה מרבה לצווח על זה, ועי' במש"כ משמו בספר 'תולדות יעקב' [עמ' קלב]: 'הם מקלקלים יותר ממה שמועילים, והיום אין בכלל 'מקובלים', קבלה צריך ללמוד מפי 'רב' והם אינם יודעים כלום'. וסיפר ש'מקובל' אחד אמר לאחד לעשות גורל הגר"א ויצא שאין לעשות השידוך, ואף שהבחור רצה נהרס השידוך. [א.ה. עי' עלינו לשבח ח"ד עמ' תקיא] 'הם מחריבים ואסור ללכת אליהם. וממה שהם מצליחים לפעמים, אין להביא ראיה, כל אחד היה מצליח פעם. הם אומרים כ"כ הרבה פעמים וממילא מצליחין פעם… בא לכאן אחד בן עשרים וחמש ואמר שהיה אצל 'מקובל' שאמר לו שכפי ראות עינו הוא לא ינשא לעולם… הם רק הורסים משפחות כו' וגם מה שלפעמים אומרים אמת- זה מכוחות הטומאה'.

ובאו הדברים בארוכה בספרו של הרה"ג ר' יעקב הלל שליט"א- 'תמים תהיה'. ובהסכמות לספרו הובאו דבריהם של גדולי ישראל, ואצטט בקצרה כמה מדבריהם:

הגרא"מ שך זלה"ה כותב: "להווי ידוע שכל אלו הם רמאים ועמי הארץ ובשביל בצע כסף עושים כן, ונותנים קמיעות ועצות שונות, ואסור לסמוך עליהם ואין להם שום ידיעה באלו העניינים".

הגאון ר' בן ציון אבא שאול זלה"ה: "הנני להודיע בזה אודות שערוריה שהרבה אנשים הדיוטות מתחזים כרבנים ועושי מופתים למיניהם, ונותנים קמיעות או ברכות וסגולות, וישנם אנשים תמימים המתפתים להאמין בהם כו' ולכן יש להיזהר מאד שלא לסמוך על ברכות וסגולות של אנשים אלו, אלא אם מוחזקים לתלמידי חכמים צדיקים ושלמים שאין כוונתם לבצע כסף ח"ו. והוא רחום יכפר לאותם שאינם מהוגנים שלוקחין ממון ישראל שלא כדין והרי הוא כגזל הרבים שאין להם תשובה מעליא". ועיין עוד שם בדברי הביד"צ ובדברי הגר"ש ואזנר שליט"א.

וע"ע במש"כ הרה"ג ר' מרדכי גרוס שליט"א בספרו 'תורת הדרך' [פ"א הל' כב סקל"ב] שאסור לשאול את אותם המתחזים לצדיקים ומקובלים 'שדעתם אינה דעה, ודעתם היפך מדעת תורה, ולא שיח ולא שיג להם, והם מטעים את השואלים אותם ולפעמים הם מטילים עליהם פחד שוא שמקורו הוא בדמיונם ובכזביהם': וע"ע בדבריו בקונטרס 'שמא גרים' [פ"ב סע' ה'].

[4] אדברה וירווח לי. פעמים רבות נשאלתי כיצד נדע מי הוא צדיק אמיתי ומי מתחזה? [עצם השאלה מוכיחה שאנו ב'עקבתא דמשיחא' שזהו אחד מסממניו 'ותהי האמת נעדרת, וסר מרע משתולל' (סנהד' צז.)].

כדי לענות על שאלה זו בצורה מוחלטת צריך להיות בעל רוח הקדש. אולם ישנם סימנים שניתן להעזר בהם:

א. אם אדם זה ידוע מצעירותו כאדם צדיק פרוש וירא אלוקים שכל ימיו בעבודת ה', ולא 'פרץ' לפתע לתודעת ההמונים. ב. אם הלה נחשב לבר סמכא גם אצל גדולי ישראל, ציבור האברכים ובני התורה. ג. אם הלה ספון וצנוע בביתו ועוסק בעבודת ה', ולא עוסק ב'יחסי ציבור' בתכניות תקשורתיות, או יוזם פרסומת ל'ישועותיו'… [ויש שהרחיקו עד לתקשורת הממוחשבת…] ה'בבא סאלי' מן הסתם היה מסרב לעשות כן… ד. עי' בספר אור הנר [לרה"ק מפרשיסחא] שכתב שפעם אחת עת הלך הבעש"ט עם תלמידיו בדרך והיו שם אילנות רבי עלים והכה הבעש"ט את ראשו באילנות, ולתמיהת תלמידיו הסביר שבעקבתא דמשחא יהיו הרבה המכנים עצמם 'רבי' ויהיו מטעים ומרמים את הבריות, והם יהיו מרובים כעלים הללו.

והבעש"ט נתן סימן לידע האם הלה צדיק באמת: "אם אחר בדיקה יתוודע לך שהוא נזהר משקר עד קצה האחרון אזי תדע שהוא צדיק, ובאם תשמע ממנו איזה דבור שקר אזי -למען ה'- הרחק עצמך ממנו כי הוא מצד ה'סיטרא אחרא' ו'צא טמא' תאמר לו, ואל תשמע אליו כלל, כי אין לו חלק באלקי ישראל ואף אם יראה לך אותות ומופתים אל תאבה לו!": ובאמת כל המכיר יודע, שדרכם של כל המתחזים למיניהם לאחוז בשקר ביד חזקה ולהונות הפונים אליהם, ואתן לך סימן להכיר אותם, אם תראה שהלה מתאמץ להוכיח לך שהוא יודע עליך דברים אישיים שלא סיפרת לו, ומנסה להרשים אותך ב'כוחותיו', דע לך שעליו דיבר הבעש"ט זלה"ה, שדרך זו היא דרך השקר לצוד לב התמימים הנפתים על נקלה ואינם נותנים ליבם שתוך כדי שיחתם לפני ה'מקובל' הם הם בעצמם חשפו בפניו את הפרטים שה'רב' כעת מגלה להם… שהרי די במעט אינטואיציה כדי 'לשלוף' כל מיני אמירות כוללניות עליך ['אתה אוהב לעזור לאנשים'… 'אתה אדם רגיש'… 'המצב הכלכלי שלך לא כ"כ טוב בזמן האחרון'… (של מי כן טוב?…) 'בזמן האחרון אתה נתון ללחצים ומועקות, אתה לא רגוע'… (אם מאומה לא היה מעיק עלי- הייתי בא אליך?…)] בתקווה ש'ידיעותיו' שירשימו אותך כאילו ה'מקובל' 'ראה ברוח הקדש' את הדברים הללו.

ואתן דוגמא שהייתי עד לה, באחד שמציג עצמו ל'מקובל' ובעל מופתים וסגולות, ופנתה אליו אשה ואמרה ל'רב' שיש בעיה עם אבא שלה. עוד בטרם שמע ה'בבא' את הבעיה הוא שלף בטון סמכותי גדוש בטחון עצמי 'מצבו הבריאותי של אבא שלך לקוי'! היא מיד אישרה- נכון הרב! והחלה לספר על בעייתו. אדם ששומע מן הצד מיד מתרשם שהלה ידע ב'רוח הקודש' על בעיית האב, אולם מי שמעט שכל בקדקדו מבין שאם אשה שאינה צעירה פונה בקשר לבעיה עם אביה, היא וודאי לא מתכוונת לכך שהוא מפריע בבית הספר… קרוב לוודאי שהבעיה היא רפואית. וכך היא דרכם של כל אותם שרלטנים.

ואף אם באמת יש כח באותם אנשים לצפות העתיד, אין להוכיח מזה מאומה על 'צדקתם' כפי שלמדנו הרמב"ן  [דברים פרק יג-ב] בבארו את הפסוק 'כי יקום בקרבך נביא וגו' וז"ל: "ויתכן שירמוז הכתוב למה שהוא אמת כי בנפשות בקצת האנשים כח נבואיי ידעו בו עתידות, לא ידע האיש מאין יבא בו, אבל יתבודד ותבא בו רוח לאמר ככה יהיה לעתיד לבא בדבר פלוני ויקראו לו הפילוסופים כהי"ן, ולא ידעו סבת הענין אך הדבר נתאמת לעיני רואים, אולי הנפש בהתבודדה תדבק בשכל הנבדל כו' ועל כן יבא האות והמופת אשר יאמר אליך" עכ"ל. הרי שאין להתפעל מ'כוחות על טבעיים' שישנם בטבעם של מעט אנשים.

וחשוב להתריע כנגד כל אותם מתחזים, הן משום 'חסרון כיס' של הפונים אליהם [יש מהם שתעריפיהם לא היו מביישים 'רופאים פרטיים'…], והן משום הקלקול והנזק שגורמים בחוסר דעתם, והן משום שלצערינו לפעמים מתגלה קלונם ברבים [בענינים שהשתיקה יפה להם] ואז מפרסמים בתקשורת בקול תרועה 'רב פלוני נתפס כו"… והחילול ה' שנגרם הוא נורא. ולך כעת ותשכנע שהלה אינו רב אלא 'ערב רב'… ושכיום "גם תבן גם מספוא 'רב'"…

ועל זה אמרו משמו של הרב כהנמן ששאל על דברי המדרש [רו"ר פר' א] האומר 'עשרה רעבון באו לעולם' והרעב העשירי שהמדרש מונה שם הוא [עמוס ח-יא] 'הנה ימים באים נאם ה"א, והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'. והקשה הרב, והרי אין רעב זה דומה לשאר, שהרי רעב זה חיובי הוא!? ותירץ, שגם רעב זה יש בו מן השלילה, שהרי הרעֵב אוכל מכל הבא ליד מבלי לברור, הצמֵא ישתה גם מים מעופשים וסרוחים, וכך גם כן יהיה ברעבון לרוחניות שבעקבתא דמשיחא, כל דבר שיהיה 'דומה' לדבר ה' אנשים 'יאכלו' מבלי להבחין בין אוכל לפסולת, ומבלי להבחין בין מקובל לבין 'מקבל' שלמונים… בין 'עובד אלוקים' ל'עובד' על בני אדם… יחיש ה' גאולתינו.

[5] צא ולמד ממה שכתב הגאון רבי משה חסיד מפראג בצוואתו [הנהגות צדיקים סי"ב] "וסיפר לי חכם אחד אמיתי מה"ה ר' משה קורדבירו זצ"ל שדברי מגידים לא מעלים ולא מורידים ובפרט בדורות אלו אשר בעו"ה רבו המקלקלים בסיבת ענינים אלו כו'".

[6] ח"ב ש"ג פ"ד.

[7] מליצה על לשה"כ [תהילים סה-ד] 'דברי עונת גברו מני'.

[8] וכ"כ בשו"ת הרשב"א [סי' תפג], 'סדר היום' [קהלת פרשה ה], והכתב והקבלה [בראשית מ-ח].

[9] אין כוונתו לנבואה גמורה, שכבר נתבאר בדברינו בפרק הדן בחלום שע"י מלאך שבנבואה גמורה אין דברים בטלים כלל, אלא כוונתו לחלומות האמיתיים שהן מעין נבואה כמה עניינים, כמבואר בדברינו בפרק הנ"ל.

[10] אגדת אליהו ספ"ד דמע"ש.

[11] סיפר הגר"ח שליט"א:

לאחד אמר החזו"א "כלום אתה חושב שאתה כ"כ חשוב שיגלו לך דברים מן השמים?".

כתב בבינה לעתים דרוש נ"ה [בד"ה לכו ונהרגהו]: 'וכבר הוקבעו בידיעת היות השי"ת מגלה סודו ע"י חלומות לשלמים שכמותם וכו".

[12] חחו"מ סי' קיח.

[13] זכרון יעקב יוסף מע' ח' בשם נחלת אבות, רפאל המלאך או' ח'.

[14] כתב האלשיך בתורת משה [מקץ] שיתכן לפתור חלומות ע"י אחת מד' בחינות:

א. שיהיה חכם גדול לשער כוונת החלום. ב. בכח חכמת הכישוף. ג. ע"י אצטגנינות ואסטרולוגיה המבוססים על ידיעת זמן לידת החולם. ד. בכח הנבואה.

[15] וכ"כ בקול שמחה [מקץ] שלפתור חלומות צריך רוח הקודש, ולהבין דברים סתומים צריך חכמה ובינה.

[16] ח"ב ש"ו. וכ"כ בנחלת דוד דרוש ג'.

[17] 'מאמרים ברפואה' עמ' קע.

Print Friendly, PDF & Email

2 תגובות על “מי ראוי לפתור חלום?”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. Avatar אלי הגיב:

    מדוע התייחס אביי לפתרונותיו של בר הדיא, הרי לא היה בו את כל המעלות הנ"ל?

    • בועז שלום בועז שלום הגיב:

      לאלי שלום
      בנוגע לכוחו של בר הדיא לפתור חלומות – עסקתי בהרחבה בספרי משנת החלומות, ואביא את החלק הרלוונטי:
      כפי שפתחנו- קולמוסים רבים נשתברו בנסיון להבין מנין שאב בר הדיא את כוחו לקבוע מי יחיה ומי ימות, מי יעני ומי יעשיר, מי ישליו ומי יתייסר?[1]

       

      מעניינת ביותר היא שאלת חלום שעשה ר' יעקב ממרוויש[2] בעניין זה. להלן ציטוט השאלה, והתשובה שענו לו כפי שמובאת בספרו 'שו"ת מן השמים' [סי' כב]:

       

      'ועוד נסתפקנו על מעשה דבר הדיא… ועל זה אנן תמהים ושואלים האם אפשר שישתנו גזירות הבורא בעבור פתרון הפותר?

      ואם הדבר כפשוטו שיהיו החלומות הולכין אחר הפה בין טוב ובין רע, או אין הדבר כפשוטו, דגזירות הבורא אינן משתנות, שבר הדיא לא היה כי אם מבשר. ואם כן הוא, על מה כתוב בספרו 'כל החלומות הולכין אחר הפה'?

      והשיבו: גזירה היא, דוק ותשכח! [דַיֵּיק וּמְצָא].

      ושָׁניתי לשאול, ולא ענו לי רק כבראשונה, ונצטערתי על זה והוספתי לשאול כבראשונה.

      והשיבו: הלא ידעת וגם שמעת כי יש אנשים שמזל תולדותם להיות עיניהם ולשונם רע, גם יש שרגליהם רעה, והרבה תחלואים באים בעבור עין הרע, והרבה מתים בעין הרע[3] כמו שאמרו 'תשעים ותשעה בעין הרע ואחד בדרך ארץ'. וגם לפעמים ניתן רשות לשטן לחבל כו' גם יש אנשים שרגליהם טובה כמו שאמר הכתוב[4] 'ויברך ה' אותך לרגלי'.

      אף אתה אל תתמה על אלו כי יש אנשים שמזל תולדותם להיות פותרי חלומות[5] ויתקיים בין לרעה בין לטובה, ובלבד שיהיה לפי הענין, ובר הדיא היה מהם.

      ולא נתקיימו הפתרונים בזכותו רק במזלו, ועל זה כעס עליו רבא וקללו. ומה שמצא כתוב בספרו 'כל החלומות הולכין אחר הפה' לא נאמר כי אם על בני אדם שמזל תולדותם כן[6] [כבר הדיא], כל זה השיבו לי[7].

      ואחר שעה השיבו בפעם השלישית: 'אל תהרהר אחר דברינו זה כי באמת הודענוך, והסוד עמוק'.

       

       

      נסכם את התשובה:

       

      אנשים נדירים נולדים עם כח כשל בר הדיא- לפתור חלומות בצורה מדוייקת שאכן יתקיימו כפי פתרונו. כישרון זה אינו נובע מחכמה, אלא מהמזל ששלט בעת שנולד הפותר [אסטרולוגיה].

      חשוב לציין, שהגר"א[8] חולק וכותב שאדרבה, בחכמה תלוי הפתרון ולא במזל.

      ביאור ה'בן יהוידע'

      גם ר' יוסף חיים סובר שכוחו של בר הדיא לפתור חלומות היה מתת משמים, ועוד בהיותו ברחם אמו נגזר עליו שישיג אמיתת פתרון החלומות. [פירושו להבין כוונת החלום, ולא כשו"ת מן השמים הסובר שניתן לבר הדיא כח לשנות את המציאות בפתרונו].

      ומשמים נתנו בליבו את העצה[9] לדרוש תשלום בעד פתרונותיו, כדי שאדם שמגיע לו רע יכוונוהו משמים שלא ישלם[10], ומי שמגיע לו טובה יכוונוהו משמים שישלם.

       

      ביאור הרשב"א[11]

      הרשב"א נשאל אף הוא על עניין בר הדיא, אולם דעתו היא שכל נושא פתרון החלומות אינו מגדרי הטבע אלא הוא מן ה"סגולות או הדברים הנעלמים שלא נתבארה לנו עתה סבותם" והוא מעין שאמרו חז"ל 'ברית כרותה לשפתים' וכן 'אל יפתח אדם פיו לשטן', הרי שיש כח סגולי לדיבור האדם לפעול כאן בהוויה הגשמית.

       

       ומעין זאת ביאר 'הכותב' על ה'עין יעקב'[12]

      'כוחות האנשים משונים זה מזה, וכמו שכח האנשים הצדיקים להיטיב, כך הרשות נתונה ע"י סטרא דשמאלא [-סטרא אחרא] לאנשים רעים וחטאים לעשות רע במחשבה ובדבור ובמעשה למי שירצו על ידי חושיהם הנגלים והפנימיים [כדוגמת עין-רעה וכיוצ"ב]. וגם בנדון זה ניתן רשות למשחית כבר הדיא שעל ידי דבורו ומחשבתו הטובה או הרעה יתן מציאות לחלום כפי רצונו הן לטוב הן לרע.

      ביאור הרב דסלר ב'מכתב מאליהו'[13]

      גם הרב דסלר מבאר שבר הדיא היה מזיק בכח עינו הרעה, אך מוסיף ביאור להבנת הענין. הכח להזיק אדם אחר בעין הרע נובע מקטרוג שמעורר הניזוק על עצמו על כך שגרם לקנאת האחרים.

      אף כאן רעת עינו של בר הדיא נבעה מכך שרבא מיאן לשלם לו, ובכך עורר רבא על עצמו קטרוג משמים, ובמצבים מסויימים די בקטרוג קל כזה להכריע לצד מדת הדין.

       

      ביאור העקידה והאברבנאל[14]

      נאמנים לשיטתם [שהובאה למעלה] שלכל חלום יתכנו כמה פתרונים וכולם יתקיימו, ואין כח ביד הפותר לגרום רעה או טובה, אלא רק לפתור כפי אחת מהוראות החלום, וכיוון שהדבר התקיים לבסוף- נדמה הדבר שהפותר גרם זאת.

      ולכן לרבא שמיאן לשלם פתר כפי ההוראות הרעות שבחלומו [בהצטרף לכך שהיה יודע שרבא היה ביש-מזל וקשה יום פתר לו לפי עניינו], ולאביי כפי ההוראות הטובות שבחלום.

      נמצא איפוא שבר הדיא כלל לא היה הגורם לאותם טובות או רעות שאירעו בעקבות פתרונותיו.

       

      אלא שלביאור זה יקשה מדוע איפוא הקפיד עליו רבא?

      מבארים האברבנאל והעקידה שרבא כעס משום שבר הדיא יכל לפתור לו 'מצדדים בלתי מבהילים ולזרזו על הרעות העתידות לבא כמשתתף בצערו, והוא לא עשה כן אלא היה אומר לו על אותן רעות כאויב ומתנקם'[15].

      ביאור האור החיים הקדוש[16]

      האוה"ח נאמן אף הוא לשיטתו שהחלומות שעל ידי רוחות אין בהם לא טוב ולא רע, אולם כשיפתרום- יתקיימו כפי הפתרון[17], ולכן כעס רבא על בר הדיא שברוע לבבו גרם שיתקיימו בו פתרונותיו לרעה.

       

      ניתן לסכם ולומר שלשו"ת מן השמים, לרשב"א, ולאוה"ח- בר הדיא היה הגורם הישיר לצרותיו של רבא בכך שפתר חלומותיו לרעה.

       ומאידך לבעל העקידה והאברבנאל- בר הדיא לא גרם שום רעה אלא רק גילה את הרעה מראש[18].

      [1] עי' 'שלמה משנתו' עמ"ס ברכות נה:, ובספר בית יעקב [היבשר, קרקוב תרע"ג] מש"כ לבאר בזה.

      [2] מבעלי התוספות, מחבר הספר 'שו"ת מן השמים' ראה הרחבה בעניינו בפרק העוסק בשאלות חלום.

      [3] בבא מציעא ק"ז:, זהר ויקהל קצ"ו:, וע' ירושלמי שבת פי"ד ה"ג [הערת הרב מרגליות ל'שו"ת מן השמים'].

      ומדי דברנו בענין עיה"ר יש בנותן טעם להביא את דברי ה'חזון איש' [חו"מ ליקוטים למס' ב"ב סי' כא לדף יד.] שניתן למצוא בהם הסבר אף לכוחו של הפותר לפתור חלומות:

      'מסודות הבריאה כי האדם במחשבתו הוא מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה ומחשבתו הקלה תוכל לשמש גורם להרס ולחורבן של גשמים [-חומר] מוצקים כו' ובשעה שבנ"א מתפעלים ממציאות מוצלחה מעמידים את המציאות הזו בסכנה, ומ"מ הכל בידי שמים וכל שלא נגזר עליו בדין שמים לאבדן הדבר ניצל, אבל כשנגזר הדבר לאבד, מתגלגל הדבר לפעמים ע"י שימת עין תמהון על הדבר ועי"ז הוא כלה. וזהו שהראו לרב 'תשעים ותשעה מתים בעיה"ר', והיינו כשנגזר עליהן מיתה ביוה"כ, הזדמן לפניהן עיה"ר שגלגלה מיתתן כו' ויתכן שכל שהאדם במעלה יתירה כל סגולותיו ובחינותיו יתירות, ועינו פועלת יותר וזש"כ 'יהבו ביה רבנן עינייהו ונח נפשיה'.

      והא דאמר רשב"ג [על רבי בנו] פרידה אחת [יש לי ביניכם ואתם רוצים לאבדה ממני, ופרש"י שחשש שימות בנו בעיה"ר] אע"ג דבלא דינא לא מיית איניש, משום ששטן מקטרג בשעת הסכנה, ואדם נידון בכל יום, וגם בדין יוה"כ קובעין לפעמים להניחו אחרי טבע העולם ולא לעשות לו נס". [ומעי"ז במכתב מאליהו ח"ג עמ' 97, וביתר הרחבה ע"י תלמידו- הגר"ח פרידלנדר ב'שפתי חיים' חלק 'אמונה והשגחה' ח"א עמ' שצג].

      ולעצם הענין שהזכיר החזו"א בדבריו שאין אדם מת אא"כ נגזר עליו משמים לאבדן, דע שאין הדבר מוסכם ואיפלגו בזה ריבוותא כשכ"א מביא ראיות מפסוקים ממאמרי חז"ל לשיטתו, שרבים סוברים שיש כח ביד בעל בחירה חופשית [-האדם] להזיק גם למי שלא נגזר עליו כן, אא"כ נפישין זכותיה. וכן דעת הזוה"ק [בראשית קפה:] רש"י האוה"ח [בראשית לז-כא ועוד], מצודת דוד [דניאל ג-כו] יערות דבש [ח"א דרוש טו] הנצי"ב בהעמק דבר על בראשית לז-יג, ערבי נחל פ' וישלח ובדרוש לשבת הגדול, באר מים חיים פ' שלח, מלבי"ם דניאל ג-טז בשם מפרשים, וע"ע בעיון יעקב על סוטה כא בד"ה "א' עזבו" ועוד.

      ומאידך מוסרים משם הגר"ח מוולאז'ין שאמר משם הגר"א שטעות מה שמורגל בפי העולם שבעל בחירה יכול להזיק לאדם בלתי גזירת הבורא, אלא שההבדל הוא, שבכל דבר נגזר באיזה אבן ינגף, אולם בבעל בחירה לא נגזר איזה בעל בחירה יעשה לו לטוב ולמוטב. אבל אם לא נגזר לו מן השמים שינזק- אין בעל הבחירה יכול לעשות לו מאומה [תולדות הצדיק ר' זונדל מסלאנט, הובא בשפת"ח שם עמ' שפח], וכן דעת ה'חובת הלבבות' שער חשבון הנפש פ"ג [וז"ל: לא יוכל אחד מן הברואים להוסיף בימי חייך או לפחות מהם'], ו'הנהגות צדיקים' הנהגות וצוואות מרבי ייבא מאוסטראה אות ג, ומשם הרב אלשיך. ועי' בשפתי חיים [שם עמ' שצ] שמבאר את דעת הזוה"ק והאוה"ח כך שלא יסתרו לדברי הגר"א המקובלים לנו. וע"ש עוד שבא בארוכה בבירור עניינים אלה.

      אחר העיון מצאתי שניתן לתלות בזה את דעות ר' יוחנן ור' חנינא במס' סנהדרין סז: 'א"ר יוחנן למה נקרא שמן כשפים- שמכחישין פמליא של מעלה. פרש"י- 'שעל מי שנגזר לחיות ממיתין'. וממשיכה הגמ'- א"ר חנינא אין עוד מלבדו אפי' לדבר כשפים, ההיא איתתא כו' א"ל אי מסתייעת כו' ופרש"י: 'אם המקום חפץ בי- לא תוכלי להרע, ואם תוכלי- מאתו יצא'. הרי שלדעת ר"י יש כח ביד אדם להרוג ולהזיק את חבירו ע"י כשפים גם בלא שנגזר משמים, ולדעת ר' חנינא 'אין עוד מלבדו'. ומסיקה הגמ' דלא פליגי ו'שאני ר"ח דנפיש זכותיה' ומשמים מתאמצים להצילו, משמע שאדם רגיל אכן עלול לינזק מחבירו בעל בחירה ע"י כשפים עכ"פ. ועעב"ז בנפה"ח ש"ג פי"ב.

      [4] בראשית ל-ל.

      [5] עי' תוס' ברכות נ"ה: ד"ה פותרי חלומות, 'פירש ר"י דמזל שעת הלידה גרים ואין הדבר תלוי בחכמה': יתכן דהאי ר"י הוא רבינו יעקב ממרויש דנן. ופי' דברי התוס' שמזל שעת הלידה גורם שיתקיים פתרונם [ברכת אברהם לר"א הכהן, ג'רבא תרצ"ג]. ועי' תורא"ש ותרי"ח וכ' מהרש"א שדבריהם צ"ב.

      וכתב הגר"א דסלר [ח"ד עמ' 166] בביאור דברי התוס' "והיינו שמה שאדם יכול להבין מן החלום דבר שיתקבל על דעת החולם ויכנס לליבו כאמת – הוא מתנה משמים":

      ואילו מהרצ"א מדינוב (ר' דבריו לעיל בהערה סט) כתב שהוא כעין נבואה. משמע מדבריו שלא בר הדיא גרם לפתרונות השליליים אלא הריהו כעין נביא המגלה את העתיד, וא"כ אין שי' התוס' כ'שו"ת מן השמים' ודו"ק].

      ובמהרש"א שם ד"ה שכל החלומות כו' כתב "אין זה דבר זר לקבל, כי כמו שמצינו שיש כח בנפש האדם לפעול בעינו לטוב כדכתיב טוב עין הוא יבורך, וכן בהיפך ברע עין כבלעם ובכ"מ כו' וכן הוא הדבר הזה שניתן כח לפה להוליך את החלום כפי פתרונו אם הוא מעין החלום כו", וע' בס' חסידים סי' תמ"ד ושו"ת הרשב"א ח"א סי' ת"ח.

      ועי' בפתרו"ח [ח"ב ש"ז פ"א] שהתקשה בדברי התוס', שא"כ שהכח לפתור תלוי במזל שעת הלידה, מדוע אין היום פותרי חלומות כמקדם, והרי המזלות סובבים על מסלולם, וכיצד יתכן שפעם היו בר הדיא וכ"ד פותרי חלומות והיום אין אף לא אחד?

      ולענ"ד לק"מ שאפשר שיש היום רבים כאלה, אלא שאינם מודעים לסגולה שיש להם, שמעולם לא ניסו לפתור חלום.

      [6] עי' מהרי"ל דיסקין עה"ת-מקץ.

      [7] והוסיף ר"י ממרווי"ש לשאול: ועוד שאלתי: אם כן למה צריך לומר חלומו למאן דרחים ליה [-לאוהבו]? והשיבו: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן [ברכות י"ט]. וצריך לפתור טוב ההוא שאוהבו משום שהמלאך העומד לימינו נוטל את הדבר מפי הפותר וחוטף אותו ואומר אמן כן יהיה, ואם הוא שונאו ופותח פיו לרעה, המלאך שעומד לשמאלו חוטף הדבר ואומר אמן, ועל סיבה נעשה מה שנעשה הן לטוב הן לרעה.

      [8] הגר"א עמ"ס ברכות [נה:] הובא ב'אמרי נועם'. וכ"כ הר"ש אלמולי בפתרו"ח, ר' בהערה הקודמת.

      אולם ה'יפה תואר' [על בר"ר פר' פ"ט ס"ז] נוקט שאינו מחכמה ואינו ממזל אלא "לפתור החלום אי אפשר בלעדי רוח ממרום, והחכמה בעניינים אלה לא תועיל לנו מאומה".

      [9] ודבריו צ"ב, שלאיזה צורך כיוונו משמים את החולם שישלם או לא ישלם, אם כדי שבר הדיא ידע לפותרו לרע- הרי אינו צריך לזאת כיוון שמרחם אמו נגזר עליו שיבין אמיתת החלומות? וי"ל בדוחק שהיא גופא המתת משמים, הסיוע וההכוונה שעזרוהו לפתור ע"י שמשמים נתנו בלב הבאים את הרצון לשלם או לא. ועצ"ב.

      [10] ולפי"ז יקשה מדוע הקפיד רבא על מיתת אשתו והרי בר הדיא לא פתר מרוע לבבו אלא כפי אמיתת החלום? מבאר הבא"ח שתלונתו עליו הייתה שלא היה לו לפתוח פיו לרעה ולומר לו בפירוש אשתך תמות, אלא היה לו לומר זאת ברמז, ש'ברית כרותה לשפתיים'. ולפי"ז מובן מדוע מחל לו רבא על שאר הפגיעות שפגע בו, כיוון שרבא ידע שבסופו של דבר כל אותם נזקים נגזרו משמים ובר הדיא רק פתר כפי אמיתות העניין.

      ומצאתי בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) על הפסוק [בראשית מ-ח] 'הלא לאלקים פתרונים'. 'שהקב"ה נותן דעת לבני אדם לפתור חלומות, והן הולכים אחר הפה'. ע"כ. ונראה שהדברים מסייעים לבא"ח, שאע"פ שהולכין אחר הפה, מ"מ מדגיש המדרש שהדברים מכוונים משמים. וי"ל. אלא שעדיין קשה על הסבר הבא"ח שלכאורה אין תלונה על בר הדיא שהרי כך נגזר על אשת רבא משמים, והראיה- משמים כיוונוהו שלא ישלם! ועל עוון של ברית כרותה לשפתיים אין מגיע לבר הדיא מיתה משונה. ועוד תמוה שלפ"ד הבא"ח יוצא שמשמים מתערבים בבחירה החופשית של האדם, ומכוונים אותו שישלם או לא ישלם.

      [11] שו"ת הרשב"א ח"א סי' תח. ומעי"ז כתב בספר 'המאורות' [-ר' מאיר ב"ר שמעון המעילי מנרבונה, רבו של ר' מנוח] בשם י"א, ובמגן אבות לרשב"ץ, ובמהרש"א, הו"ד לעיל בהערה קב.

      [12] ברכות נה.

      [13] ח"ד עמ' 168 בהערה 4. אלא שיש עדיין להבין לפ"ז מנין שאב בר הדיא את כחו להטיב?.

      [14] בפירושו עה"ת פ' מקץ.

      [15] ובאמת שמעין זה מצאתי בספר 'המאורות' [-ר' מאיר ב"ר שמעון המעילי מנרבונה, רבו של ר' מנוח] שודאי שהגזירה לא תשתנה בעבור בר הדיא ובפרט שהיה רשע, אלא שנענש על שציער את רבא וגרם לו לדאוג בטרם בא הרעה.

      ובאמת שיש לתמוה על פירושם מכמה סיבות.

      א. צ"ב מאי נ"מ לרבא בכך שאמר בר הדיא דבריו 'כאויב ומתנקם', וכי בכך נשללה מרבא הבחירה להתענות תע"ח או לפרוק חטאיה בצדקה וכדו'? ב. ובפרט שעל בשורת פטירת אשתו ובניו קשה לומר שרבא לא התפלל, שהרי קי"ל שאפי' חרב חדה כו' ואפי' חזקיהו שקיבל מפי נביא 'מת אתה ולא תחיה' לא התייאש והתפלל, ושנינו: [ברכות י:] 'אמר רבי חנן: אפילו בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת – אל ימנע עצמו מן הרחמים' ע"כ. וללא ספק רבא התפלל, ובכ"ז לא נענה, וא"כ שוב קשה במה תלונתו על בר הדיא, עד כדי כך שאמר לו רבא שאינו מוחל לו על מיתת אשתו, ואף קיללו במיתה משונה? ג. גם מהמעשה המובא שם בגמ' שראה רבא ראשי לפתות וא"ל בר הדיא שיכוהו והתחבא רבא בביהמ"ד, משמע שרבא לא התייחס לפתרונות בר הדיא כגזירות מוחלטות ואף השתדל להנצל מהן ובכ"ז לא עלתה בידו, וא"כ במה תלונתו עליו? ד. ועוד שהגמ' אומרת שכשגילה רבא בספר שנפל מבר-הדיא ש"כל החלומות הולכין אחר הפה" נתרתח עליו. והרי לדבריהם לא זו סיבת כעסו על בר הדיא שהרי לא גרם לו הרעות בפתרונו, אלא שכעס עליו שלא הזהירו, והתלונה על שלא הזהירו אינה עניין ל'חלומות ההולכין אחר הפה' אלא תלונה צדדית! ה. מדוע אמר ר"א לתלמידיו 'איבדתון גברא' והרי רק גילו לה את הוראת החלום? ואכן בעקידה התייחס לשאלה זו וכתב שקפידת ר"א הייתה "שלא היה להם לבשר רע, והרי הוא חשוב כאילו הרגוהו, וכמו שאמרו (מגילה ט"ו.) 'אין משיבין על הקלקלה', והוא מוסר גדול אצל החכמים". והוא דוחק.

      ונראה שכל זה בכלל מה שכתב המהרש"א [בח"א ברכות נה] על דברי בעל העקידה [והאברבנאל]: 'אין כל הסוגיא מתיישבת לפי' בעל העקידה ואין להאריך כי הוא מובן מעצמו'.

      [16] חפץ ה' עמ"ס ברכות נה:.

      [17] אולם צ"ב לפ"ז במה נתייחד אפוא בר הדיא משאר בנ"א שפתרונותיו התקיימו כולם?

      [18] הנפקות המעשית מספק זה תהיה בשאלה האם ניתן להתייחס לפתרונות שפתר בר הדיא לאביי ורבא כפתרונות מוחלטים המתאימים לכל חולם שיחלום כחלומותיהם [כשאר הפתרונות שמביאה הגמ'], או שהם נכונים רק לאביי ורבא שלהם הם יוחדו. ועי' בהקדמה לפרק הדן בפתרו"ח שהארכתי בבירור הענין.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

עדכונים חמים למייל

קבלת עדכונים
Loading

שאל את הרב