מכתב מאליהו | כרך א'
27 תגובות על “מכתב מאליהו | כרך א'”
בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.
תגובות הגולשים
בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.
אין מילים ,פשוט כך….בלי עין הרע , בן פורת יוסף…
מאז שנכנסתי לאתר אני בכל פעם נדהם מחדש…
יהי רצון שאני אספיק ללמוד את כל השיעורים כאן
תודה לכם על מסירות הנפש,תבורכו מפי עליון!
שלום רב רציתי לשאול האם השיעורים על כרך א כוללת את כל הספר או שיש חלקים בשיעורים על המועדים כמו שעשית בכרכים האחרים בתודה מראש
בשיעורים במכתב מאליהו הפרדנו את השיעורים העוסקים במועדים משאר הספר.
הסיבה לכך פשוטה. אדם השומע דיסק / שיעורים ברצף – בדרך כלל אינו מעונין לשמוע באמצע השנה ענייני יום הכיפורים, או ענייני תשעה באב. דבר בעתו מה טוב, ואדם מעדיף לשמוע בכל עת מעניינא דיומא.
אי לכך מצאנו לנכון להפריד את השיעורים ה"עונתיים" – העוסקים במועדים, ולאפשר לאדם הנמצא בתקופה המתאימה – לשמוע את כל שיעורי הרב דסלר על המועד בו הוא נמצא – ברצף. [כיון שנושאים מסויימים נמצאים מפוזרים בכמה מן הכרכים, כדוגמת נושא התשובה ועוד].
כמו כן אנו מתעתדים בל"נ להוציא דיסק של שיעורי המכתב מאליהו על המועדים, כפי שהוצאנו כרך א' וכרך ב' [שלא כוללים המועדים], וכבר עתה ניתן לומר שנושא התשובה והימים הנוראים בכתבי הרב דסלר מכיל קרוב לדיסק שלם. [סיימנו בס"ד למסור שיעורים על נושא זה מכל כרכי המכתב מאליהו ב"ה].
באמת תודה רבה לרב, השיעורים מבוארים בצורה נהירה וברורה. המשך בפעלך, גם אם רק אחד יזכה וישמע, אני בטוח שתבוא על שכרך על כך. תודה!
בס"ד
תגובה על מכתב מאליהו כרך א
הרצאה מעניינת ובשפה ברורה. יישר כח!
מיכל
שלום,
ברצוני לברר, היכן הרב דסלר עוסק בדאגה ורפואתה?
תודה, כרמית
לכרמית שלום,
לפי המובא במפתח העניינים [בסוף כרך ה'] הרב דסלר מדבר על עניין הדאגה במספר מקומות:
, בכרך א' בעמודים 29, 221, בכרך ב' בעמ' 262 [יותר בהרחבה], בכרך ה' בעמודים 72, 90 [-גם כאן קצת יותר בהרחבה].
כמו כן מומלץ לשמוע את השיעורים שלנו בספר 'אמונה ובטחון' לחזון איש, וכן בפלא יועץ ערך "דאגה", וכן "התמודדות עם כעסים", וכן הרצאה בנושא 'אמונה ובטחון מה הם?' וההרצאות הבאות אחריה בנושא.
שלום וברכה
ברצוני לשאול שאלה בקשר לנקודת "מבט האמת" אותה מציג הרב דסלר בספרו.
האם הרב דסלר בא לומר כאן, שכשאדם נמצא בנקודות בחירה משמעותיות בחייו ועומד על צומת דרכים, או אפילו סתם בכל מיני שאלות,
על האדם לבדוק בתוכו, בליבו פנימה מהי נקודת האמת שלו ועל פיה ללכת?
זה לא מתיישב על דעתי כל כך, כיוון שהשכל הרבה יותר חכם, ולפי דעתי רק בירור שכלי טהור יכול להיות אמיתי.
האם לא הבנתי את דבריו נכון? אשמח להסבר מפורט.. תודה!!
שלום
בכל הערה יש לציין את השיעור הספציפי עליו מתכוונים להעיר, ואת הדקה הרלוונטית לנושא.
אני מבין בכל אופן שאת מתכוונת לשיעור 28 – "לא נפלאת היא ולא רחוקה"
כפי שהדברים בוארו בשיעורים בארוכה, השכל אינו הכלי עליו ניתן לסמוך בהחלטות גורליות, שיש לנו בהן נגיעות. השכל משוחד, ותמיד האדם יראה כפי הצד שיותר נוח לו לראות… השכל משמש כעורך דין, ולא כשופט.
ולכן יש לאדם להתבונן פנימה בחדרי ליבו, שהגם ש"יפתה היצר את האדם לומר כי גם דרך השקר אמת הוא, מכל מקום יודע הוא בעצמו שדרך האמת אמיתית יותר, ורק יחשוב את השקר כמו תחליף לאמת. וזה מחסדי הבורא שלא נתן רשות ליצה"ר לכסות האמת לגמרי, אלא כל אדם יוכל להבחין בלבו באיזה דרך הוא האמת לאמתו" [מכתב מאליהו ח"א עמ' 60].
ודבר זה ברור ופשוט הוא שהגם שפעמים רבות האדם נאבק בלהט [לדוגמא בויכוח תובע/נתבע בבית דין] וטוען טיעונים שכליים כבדי משקל, אך בתוך תוכו הוא מרגיש שזה לא האמת ממש, אלא טוען זאת כי זה נח לו, ומגייס כל בדל טיעון להצדיק רצונו. השכל כאן לא יוכל להועיל. הוא משוחד מהרווח שהאדם ירוויח מכך שיטען טענה פלונית. אם יהרהר בליבו פנימה עמוק, יוכל להבחין שדבריו אינם הצדק הצרוף, אלא מונחים מהרצון להרוויח או לא לצאת נפסד.
שלום וברכה,
אני שומע כסדר את השיעורים שלכם על מכתב מאליהו, ומאוד נהנה, תודה רבה לכם,
והנה בשיעור 048 מכתב מאליהו – קונטרס הבחירה – ח"ב – בחירה סיבה ומסובב – א. הטעיית עצמם של המקשים מ'סיבה ומסובב' לבחירה
נאמרו שתי קושיות על הטוענים שאין בחירה חופשית אלא הכל מוכרח [הגישה הדטירמניסטית]
1. למה אותו אחד שטוען את זה – דורש כבוד, וכי מגיע כבוד למכונה?
2. מדוע אם נכה אותו או נגנוב ממנו – ילך למשטרה ולבית משפט על מנת להעניש את הגנב, הרי המכה והגנב אין להם בחירה.
ברור שהם לא צודקים כיון שכתוב בתורה מפורש ובחרת בחיים, משמע שיש בחירה, אבל לא מפני הקושיות הנ"ל כי קושיות אלו אפשר לתרץ בקלות:
1. כי גם אם האדם הוא מכונה, אבל הוא מכונה משוכללת שיש לה רגשות, וצרכים, ואחד מהצרכים הוא הערכה וכבוד.
אז למה שלא ידרוש את צרכיו? המכונה דורשת את צרכיה. זה בכלל לא חייב להיות הגיוני, כי זה פשוט צורך של המכונה.
2. גם אם אין לאדם בחירה חופשית צריך לתת לו שכר ועונש, וזאת כדי לאלף אותו וכמו שעושים לבעלי חיים, וכמו שמאלפים דולפין לקפוץ דרך החישוק ומיד נותנים לו דג שהוא אוהב וכך הוא מתלמד לקפוץ, וכמו שמכים בעלי חיים כדי שילכו בתלם עד שהם הופכים למאולפים, וכך האדם, על אף שהוא מוכרח לגנוב ולהכות ולרצוח ושאר עברות אנו נעניש אותו, כי זה עוזר שלא יעשה את זה שוב, וכן אדם שעשה מעשה גבורה או עזר לחברה ניתן לו פרס נובל ושאר תמריצים כי זה עוזר שיעשה את זה שוב ושאחרים גם כן יעשו, ובדיוק כמו בבעלי חיים.
דבר נוסף מגיע לו עונש כדי שלא יזיק לאחרים, וכדי להציל אחרים ניתן לו עונש על אף שאין לו בחירה חופשית.
תודה
לרחמים שלום
אני שמח שאתה נהנה מהשיעורים. ברוך תהיה.
אתה שואל שאלות טובות, אך אם נהיה צמודים ללשונו של הרב דסלר, נראה שאינן מהוות פרכה על דבריו.
להלן ציטט את לשונו של הרב:
"ובבעיה זו של בחירה וסבה ומסובב, ענין זה בולט ביותר. הלא היו ויש מגדוליהם של המתפלספים, אשר התפקרו משום בעיה זו עד כי כחשו בבחירה ובשכר ועונש, ויאמרו כי אין האדם אלא כלי ביד הסבות הטבעיות, ולחנם ידמה כי ראוי לגמול עבור מעשיו. והנה פתאום, בתוך כדי דיבור, מדברים בגאוה, וגם כותבים בספריהם על מעלתם ועומק השכלתם בלשון רודפי הכבוד. וכאשר המבקר עומד ומתמיה, מי אתה ומה מעלתך, אשר פתאום תדרוש כבוד עבורם, וכי אפשר לכבד את המכונה בשביל מה שתעשה בהכרח? כך דרכם של בעלי המדות, כפי נגיעותיהם מאמתים ומשקרים, האם זוהי חכמה ובירור האמת?" עכ"ל. (ח"א עמוד 278)
הרי לנו ברור, שהרב מקשה על הפילוספים הנ"ל מיניה וביה – מדבריהם הם! הרי אתם עצמכם אומרים כי "לחינם ידמה כי ראוי לגמול עבור מעשיו", ומדוע הנכם מצפים לגמול הכבוד?? .
בנוגע לעונש – הרב לא מדבר במפורש, הגם שההגיון הנ"ל שייך גם לגבי עונשו של העבריין, ויתכן שבשיעור המשכנו וקישרנו את הדברים גם לגבי העונש. שגם שם תישאל אותה השאלה: מדוע הנכם דוגלים בעונש?? אריה הטורף איילה אינו נענש, הוא פעל לפי טבעיו, כך גם לשיטתכם.
הגם שאכן ניתן לומר שיש לכלוא את העבריין בכלא לא משום "עונש", אלא כדי להרחיקו מהחברה על מנת שלא ימשיך להזיק, עם כל זה ההתייחסות של החברה כולה [כולל הפילוסופים הנ"ל] אל העבריינים היא ביקורתית ועויינת, וממש לא מתייחסת אליהם כאל כאלה שאינם אחראים למעשיהם ושבויים ביד טבעיהם.
שלום וברכה,
תודה על התשובה הקודמת.
בשיעור 049מכתב מאליהו – קונטרס הבחירה – ח"ב – בחירה סיבה ומסובב – ב. בירור הבעיה
הר' דסלר מוכיח שיש בחירה חופשית מזה שהאדם מרגיש שהוא בוחר, ולא יתכן לסתור את זה בגלל שאי אפשר להוכיח את הבחירה דרך החושים, וכמו שעיוור לא יכול לטעון שאין חוש הראות רק בגלל שאי אפשר להוכיח לו את זה דרך חוש המישוש.
ברור שהרב צודק שיש בחירה חופשית, כי כך כתוב בתורה: ובחרת בחיים, משמע שיש בחירה, אבל לא בגלל הראיה הנ"ל כי הפירכה לראיה זו היא פשוטה, שהרי שופט שקיבל שוחד אומר שבעת הכרעת הדין הוא "בוחר" וכך הוא מרגיש, אבל התורה אמרה שהוא כמוכרח לזכות את המשחד.
כלומר, יש מצב להשפיע על הבחירה של האדם בלי שהוא ירגיש מושפע אלא ימשיך להרגיש בוחר בבחירה חופשית.
נמצא שסיבה ומסובב חל גם על הבחירה כמו בכל דבר בעולם רק שהאדם עדיין מרגיש שבחר מרצונו.
לרחמים שלום
שופט שטוען שהוא "מרגיש" שהוא שופט בצדק ובבחירה חופשית גמורה הגם שקיבל שוחד, מרמה את האחרים, ובמקרים גרועים יותר – את עצמו. ולא רק בגלל שהתורה אמרה שהשוחד יעוור עיני פקחים, אלא גם בתפיסה הגויית ובחוקותיהם – אסור לתת או לקחת שוחד, מפני שדעתו של השופט מוטה הגם שיספר שהוא בכל אופן דן בצדק.
מה שנכון הוא, שפעמים והכרעותינו נדמות לנו כחפות מכל נגיעה, בו בזמן שהן מונעות מאינטרסים וכד'. אך גם בזה – מי שיחקור בליבו פנימה ימצא את הנגיעה, וירגיש היטב בליבו שהכרעתו נובעת מאינטרס קודם.
מעבר לכך שהרב דסלר מדבר בכל מיני מצבים שבהם אנו חשים את הבחירה בתוכנו, כגון שאנו חשים דילמה כיצד לבחור, ולבסוף בחרנו בצד אחד מבין השניים. הרי לפי תפיסת "סיבה ומסובב" היינו אמורים מראש לקבוע לנו עמדה כאחד הצדדים, על פי הסיבות הקדומות שהובילו אותנו להחלטה הזו, ומדוע נכנסנו לדילמה והסתפקנו רבות? אלא זו בעצם התחושה עליה מדבר הרב – אנו חשים בתוכנו שיש לנו בחירה חופשית ואיננו כמכונות המופעלות על ידי סיבה ומסובב. ואפילו נפגע אם מישהו יגיד לנו שהיינו "מוכרחים" לבחור בצד שבחרנו. [אלא אם כן – שוב – יוכח שהיה לנו אינטרס מובהק לבחור בצד זה, כדוגמת השוחד שכתבת בשאלתך].
דילמה אינה ראיה לבחירה חופשית, אדם שיש לו דילמה, למשל לקחת משהו או לחשוש מגזל, כל צד שיכריע זה בגלל נגיעה,
אם יכריע לקחת – זה בגלל הנגיעה שהוא יהנה מהדבר שיקח,
ואם יכריע לא לקחת – זה בגלל הנגיעה שלא רוצה לשבת בכלא, או בגהינום.
אז איפה הבחירה החופשית? הוא בסך הכל בוחר איזו דרך יותר כדאית מבחינת נגיעותיו.
יש בליבו שני כוחות שנלחמים ביניהם, ומי ינצח? החזק, וכמו בכל מלחמה בין שנים.
רגע אחד הנגיעה הזו תגבר, בגלל טענות שכליות או סיבות אחרות, ורגע הנגיעה הנגדית. בסוף האחת תנצח.
אז אין כאן ראיה לבחירה חופשית, כי הוא לא בוחר אלא יש מאבק והחזק מנצח, כאשר אפילו תוך כדי המאבק צד אחד יכול להתחזק או להחלש, והמאבק יכול להמשך זמן ארוך כי הנגיעות כמעט שקולות.
אבל ההחלטה בסוף היא לא בחירה אלא פשוט הצד החזק שניצח במאבק.
לרחמים שלום
כל בחירה כוללת בתוכה דילמה. שהרי אם לא הדילמה, היכן הבחירה??
כאשר הבחירה היא האם לשתות קפה או נס בבוקר – זה לא 'בחירה', אלא שאלה מה "מתחשק" לי יותר. בין שתי התאוות, מה אעדיף.
אולם כאשר מדובר ב'ערכים' – האם אבחר בנוחות / תאוה / רווח רגעי וכד', או אעדיף את הערך – זה יכול להיות סיוע לחבר, או קיום מצוה, כאן זו נקראת בחירה.
אותם שני כוחות הנלחמים בתוכו כפי שהגדרת – הם הם תמצית הבחירה. האם אעדיף לנהות אחר התאוה או 'אבחר בחיים'.
"הצד החזק שניצח" – אינו מוכרח שינצח. אצל יוסף היה צד מאד חזק של תאווה, אך לבסוף הוא התגבר בכוחות על אנושיים, ובחר בחיים.
וכן ר' עמרם חסידא [מסכת קידושין דף פא עמוד א] שאמר לשטן: "חזי, דאת נורא ואנא בישרא, ואנא עדיפנא מינך". התגבר על יצרו שחזק ממנו.
לא נכון לומר שהאדם בוחר אוטומטית בצד היותר חזק. הגם שלרוב כן הוא, מפני שרוב העולם הולכים אחר תאוותיהם, כפי שאמר הראב"ע.
דוגמא יותר מאוחרת – חייל בשם נתן אלבז, שקפץ על רימון כדי להציל את חבריו, ומסר על כך את חייו. האם הבחירה הזו הייתה מוכרחת? האם "הצד החזק" כאן ניצח?
רק בע"ח הם 'מותנים'. האדם יכול לבחור ב'ערך' הגם שנדרשת לכך הקרבה גדולה. וזה הנסיון של האדם בעוה"ז, האם יבחר בחיי הנצח, או יעדיף את הקל והנח כאן בעוה"ז.
אכן, האדם לא בוחר אוטומטית את הצד החזק, כי לא ברור לו עדין מי חזק יותר, והמאבק פעמים מתמשך יותר מכמה דקות.
אבל, גם אם בחר בצד של ערך לעומת צד של תאווה, עדיין זה נובע כי הערך יותר חשוב לו מאשר התאווה, וזאת בגלל שיחות ששמע, ספרים שלמד, שימוש חכמים וכו'.
בעל חי לא יכול להבין ערכים, חוץ מחמלה על חולים ומסכנים ונרדפים וחמלה על תולדות, שגם זה יש אצל הרבה בעלי חיים, בעיקר יונקים.
אבל שאר ערכים הבעל חי פשוט לא מסוגל ללמוד ולהבין.
לעומת זאת האדם יכול ללמוד ערכים, ויש אנשים רבים שמסרו נפשם על ערכים, ואף ערכים כוזבים של עבודה זרה.
אבל אפילו בערכים של התורה הקדושה, האדם שומע שיחת מוסר ואז הצד החזק בדילמה שלו הופך להיות הצד של הערך ולא הצד של התאווה
אז שוב הבחירה היא תוצאה ישירה של מה שחזק יותר. ואכן הצד החזק ניצח כאן.
לא היה אפשר לדעת מראש איזה צד יהיה החזק, אבל בפועל מה שהאדם בחר דווקא בערך ולא בתאווה לא קרה יש מאין אלא זה תוצאה של כל הלימוד וחינוך שלו במשך חייו.
וכמו יוסף שכאשר באה לו אשת פוטיפר עם פיתוי חזק, הוא בא עם טענה יותר חזקה שלא רצה ששמו יושמט מהחושן.
באופן כללי אפשר אולי להסביר שבחירה "חופשית" אין הכוונה שלא חלים על בחירה כללי סיבה ומסובב, אלא הכוונה שהאדם נמצא בתוך הסתר ולא יודע את החומרה האמיתית של העברות ולכן הוא מרגיש שאפשר לעבור את העברה, ויש צד כזה,
אבל אם היה יודע את החומרה האמיתית לא הייתה לו בחירה חופשית אלא היה מוכרח, וכעת שיש הסתר אז יש לו מלחמה, אבל גם במלחמה זו המנצח הוא החזק. המטרה של הבחירה החופשית היא ליצור מצב של מלחמה.
השכר שמגיע לבחור בטוב הוא כי הוא נלחם והתאמץ וכמו חייל שנלחם, וכי החייל ניצח בבחירה חופשית? ברור שלא, הוא ניצח כי הוא חזק יותר. ובכל זאת מגיע לחייל צל"ש כיון שהתאמץ ונלחם והשתמש בכוחות שלו.
לרחמים שלום,
אין זה משנה איך תגדיר את הבחירה. מה שברור, שהאדם לא מוכרח במעשיו. ועוד ברור – שאין "צד חזק" שכעת מכריע בעל כרחו של אדם. אלא האדם מצווה בעת נסיון לדוגמא בגזל – להכניס ללבו בעת הנסיון את החומרה של גזל, שעל גזל חוזרים בגלגול, שקשה גזל הנאכל, שעל עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר וכו', וכך יחזק את הצד של היראת שמים, ויימנע מהעבירה. "הצד החזק" איפוא לא נולד חזק, אלא חיזקתי אותו בעת הנסיון. זה תמצית הבחירה.
לעומת זאת אדם שבעת העבירה יעדיף להתעלם מכל זה ויטען "הצד החזק שלי היה לעשות את העבירה" – משמים יוכיחו לו שאטם אוזנו לטענות היצה"ט הגם שהכהו מצפונו בעת המעשה, ובחר ברע בבחירתו החופשית!! כי העדיף להתעלם מהיצה"ט, ולנהות אחר יצרו הרע ותאוותו. על זה האדם נענש, ולעולם לא יוכל לומר שהיה כפוי על מעשה העבירה. הוא בחר ברע, ועל זה ישלם את המחיר.
הדוגמא של חייל הנלחם אינה טובה במשקפיים יהודיות, מכיון שאנו יודעים שאין קשר בין חוזק לנצחון, ואדרבה, "ומלחמות אני עשיתי" אמר הקב"ה, כך שכאן זה נטו גזירת מרום, וההסטוריה תוכיח שפעמים רבות "מסרת גבורים ביד חלשים". משא"כ בענין הרוחניות – כאן זו בחירה בלעדית של האדם עצמו מבלי שמשמיים יכריחוהו לכל צד שהוא.
אני רוצה להתייחס למה שהעיר הכותב רחמים.
שלום וברכה.
הגישה הסוברת שאין בחירה חופשית משמעותה שמצב קודם משפיע על תגובות האדם במצב הבא.
לפי זה אין מקום לדילמה, או לכוחות סותרים ביחס למצב הבא, מפני שאם יש תחושות סותרות – זה אומר שיש מצב חדש בו האדם צריך להתייחס אליו ולבחור כיצד לפעול, וזה לא קיים לפי השוללים בחירה, שלדעתם כל המצבים הם בעצם מצב אחד ארוך ומתמשך.
למירו – הגדרת נכון. תודה
שלום לך הרב בועז,
אני רוצה לשמוע את השיעור על אהבה מתוך הרב דסלר ממכתב מאליהו.
ידוע באיזה כרך נמצא זה?
תודה
לאבי שלום
אם אתה מתכווין לדברי הרב דסלר בקונטרס החסד אודות הנתינה המביאה לידי אהבה, זה נמצא במכתב מאליהו כך א', קונטרס החסד, פרק ד- "בשורש האהבה". עמ' 35.
בשיעורים שלנו זה נמצא כאן
אי"ה
שלום כב' הרב,
אם כב' הרב יוכל לעזור לי להימנע מהעוון המר והנמהר.
תודה.
לרפאל שלום
א. מומלץ למהר ולהתחתן.
ב. ידוע לי שהרב רביד נגר מאורלנוער מתעסק ביעוץ בנושאים אלה, מומלץ לנסות לפנות אליו.
ג. מומלץ ללמוד משניות טהרות – שמעתי על כמה שיצאו מהבוץ של הטומאה מכח טהרת לימוד משניות טהרות. תוכל ללמוד כאן>>
שה' יהיה בעזרך וישמע בקול תפילתך וייתן לו כח להתגבר כנגד היצה"ר!
בדף 354 הוספה לקונטרס הבחירה כתב הרב דסלר שלאדם גדול, סתם דברים הם למטה מבחירה אצלו, כח האחיזה באמת רב כמו 90% בהשוואה לאדם רגיל.
לפי זה בזמנינו אין נסיון בכלל לעבוד בשבת, הנסיון בזמן הזה הוא שנאת חנם ולשון הרע ועוד כמה דברים, א"כ מי שאינו עומד בנסיון בזמן הזה בלשון הרע (רוב אנשים), הוא בדיוק כמו האיש מלפני מאה שנים באמריקה שהיה נסיון גדול שלא לעבוד בשבת, ולמעשה רוב אמריקה לא שמרו שבת, א"כ אנו בדיוק כמותם. האם זה נכון לפי רב דסלר?
לשרגא שלום
אכן, אך בל נשכח את השוני במדרגה, ששם מדובר ב'מחללי שבת', וכן מדובר ביהודים כשרים שיש חטא בידם.
מהמכתב מאליהו (בחלק ג דף 184), לא משמע כן (וכן בחלק א דף 115), שכתב יש מקשין בלדת משה רבנו נתמלא הבית אורה א"כ איה הבחירה?
ומתרץ בעל נשמה גדולה תהיה בחירתו בדברים גדולים, ולעומתו מי שנשמתו משורש נחות יותר ימצא את בחירתו בדברים פשוטים הקרובים לגשמיות.
א"כ משה רבינו ודאי אין לו נסיון בכלל לדבר לשון הרע או לגזול, או דבר אחר זה למטה מבחירתו, ולא יקבל שכר גדול על זה.
אבל איש פשוט שיש לו נסיון לדבר לשון הרע ודאי יקבל שכר על שמירת הלשון, ואם ידבר לשון הרע לא יקבל עונש גדול כמו שכתב הרב דסלר בחלק א 115, הוא כמו תינוק שנשבה לבין הגוים ולא יענש על זה.
ותינוק שנשבה הוא לאו דוקא נתחנך בין גוים, וכדברי הרב מתתיהו סלומון המשגיח של בית מדרש גבוה לייקווד (ניו ג'רזי) בענין כיבוד אב ואם בזמן הזה אנן כתינוק שנשבה, כמו איש שאין לו נסיון בכלל לדבר גנות.
לפי זה מלפני מאה שנים שמירת שבת בארצות הברית היה כמעט למטה מבחירתו א"כ לא יקבל עונש גדול על חילול שבת לפי רב דסלר.
לשרגא שוב שלום
גם אם יש לאדם יצה"ר גדול לדבר לשה"ר, עדיין אי אפשר לומר שהוא "כמו תינוק שנשבה" על הענין הזה. מה מונע ממנו ללמוד את ההלכות ולהתחזק בשמירת הלשון?
ככלל – הגדרת תינוק שנשבה היא הגדרה הלכתית, ולא ניתן להשתמש בה היכן שרוצים. גם ביחס לחילוני זמננו לא מוסכם על הפוסקים שהם נקראים תינוקות שנשבו, יש הטוענים שהיות והם חיים בין אנשים שומרי מצות ומכירים כאלה, והיה עליהם לברר. אז מכאן ועד לשומרי מצוות שייקראו 'תינוק שנשבה' כי יש לו יצה"ר – הדרך ארוכה. הוא הרי יודע ספר, ועליו ללמוד את הנושאים הללו ולהזהר בהם.
רק מה שנכון – שאמנם התביעה תהיה מעט פחותה יותר, היות והיה לו יצה"ר גדול. אבל לומר כמו שכתבת – "ולא יענש על זה" – ודאי אינו נכון.
בענין דברי הרב סלומון – איני מכירם, ואיני יודע על מה התבססו, וגם לא כ"כ הבנתי מדבריך מה התינוק שנשבה שיש בכיבוד אב ואם, ובפרט שסיימת ב"אין לו נסיון בכלל לדבר גנות" שזה לא נראה קשור לכיבוד אב ואם.