מלכים א

מלכים א פרק ו

(א) וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַה':

רש"י בחדש זיו – הוא אייר, דאית ביה זיוא לאילנא, וכן תרגם יונתן: זיו נצניא. הוא החדש השני – למנין החדשים, שהרי ניסן ראש השנה לחדשים. למלוך שלמה – מוסב על השנה הרביעית, רביעית למלכות שלמה, וכן הוא אומר בדברי הימים (ב ג ב): ויחל לבנות בחדש השני בשנת ארבע למלכותו:

מלבי"ם השאלות: מ"ש ויעש צלעות סביב לא נודע פירושו, ורש"י ז"ל שר"ל את קירות הבית עשה צלעות, מלבד יתור הוי"ו, הענין מיותר, והאתנח שעל מלת ולדביר אינו מסכים לפירוש זה:

(א) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים – הנה מן בנין המשכן בימי משה עד בנין המקדש היה ת"פ שנה, וכן מן בנין המקדש בימי שלמה עד שנבנה שנית בימי עזרא היה גם כן ת"פ שנה, וכתב מהרי"א שהיה הזמן מכוון מה', שכן היה ראוי שיתעלה הבית מזמן לזמן,

הוא החדש השני למלך שלמה – מוסב למעלה ר"ל בשנה הרביעית למלך שלמה – וחז"ל פי' בד"ה מפני שלמלכי ישראל מניסן מנינן, והיה בשנה הרביעית וחדש שני למלכותו, וכן בד"ה ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו:

(ב) וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַה' שִׁשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים רָחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ:

רד"ק ששים אמה ארכו – כל הבית בין הדביר וההיכל כי ארבעים אמה היה ההיכל באורך והדביר עשרים אמה באורך וכן ברוחב במדת הבית מרובע היה הדביר:

 ושלשים אמה קומתו – ובדברי הימים והגובה מאה ועשרים והקרוב אלי בזה כי על האולם לבד אמר שהיה גבהו מאה ועשרים והגובה הזה היה לו עם העליות שעליו כי בספור מדות האולם אמר והגובה מאה ועשרים ועוד אמר שם על האולם וגנזיו ועליותיו ואם העליות היו על כל הבית כמו שנראה מדברי רבותינו ז"ל יהיה מה שאמר שם והגובה מאה ועשרים עם העליות שעל הבית והיה גבוה הבית מן הקרקע עד הספון שלשים אמה וגובה העליות תשעים אמה:

מלבי"ם והבית אשר בנה – האורך והרוחב היה כפול מן המשכן שהיה ארכו שלשים ורחבו עשרה, והגובה היה שלש פעמים מן המשכן, מפני שבמשכן רמז בגובה על עשר מדרגות הקדושה, כמ"ש מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה ארון תשעה וכפורת טפח וכו', ובבית עולמים הי' שלש פעמים כנגד ג"פ עשרה מעלות שיש בשלשה עולמות למעלה בקדש, והנה מספר אמות שהיה במקדש הם ל"ו אלף שהם ח"י מיל, ורמז עמ"ש במדרש שבית המקדש של מעלה גבוה משל מטה י"ח מיל, כמ"ש וזה שער השמים. ובד"ה אומר שהיה גבהו מאה ועשרים, ופי' הרד"ק על גובה האולם. ומהרי"א פי' שגובה העליות של כל המקדש היה מאה ועשרים:

(ג) וְהָאוּלָם עַל פְּנֵי הֵיכַל הַבַּיִת עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ עַל פְּנֵי רֹחַב הַבָּיִת עֶשֶׂר בָּאַמָּה רָחְבּוֹ עַל פְּנֵי הַבָּיִת:

רש"י והאולם על פנילפני ההיכל בכניסתו. ארכו על פני רוחב הבית – אורך האולם לרחבו של ההיכל מן הצפון לדרום. כל מדה היתירה קרויה אורך, והפחותה קרויה רוחב, לפי שבהיכל מדת מן המזרח למערב יתירה, קרויה אורך, ובאולם שמדת מצפון לדרום יתירה בו, קרויה אורך מן הצפון לדרום, ומן המזרח למערב קרויה בו רוחב. על פני הבית – לפני הבית, לצד מזרח לצד חוץ:

מלבי"ם והאולם על פני היכל הבית – ר"ל שלא היה בצד מערב רק בצד מזרח ששם ההיכל, ועשרים אמה ארכו על הבית – באופן שהבית עם האולם היה ארכו שבעים אמה:

(ד) וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטֻמִים:

מלבי"ם חלוני שקופים אטומים – פי' חז"ל שקופים [רחבים] מבחוץ ואטומים [צרים] מבפנים להראות שאינו צריך לאורה, והגם שמבחוץ היה נראה שהחלונות רחבים ושצריך לאור יומם, העומד בפנים ראה שאור שכינה זורח שם ואור ה' מאיר בכבודו, ומהרי"א פי' שהיו שקופים ואטומים ע"י זכוכית:

(ה) וַיִּבֶן עַל קִיר הַבַּיִת יצוע יָצִיעַ סָבִיב אֶת קִירוֹת הַבַּיִת סָבִיב לַהֵיכָל וְלַדְּבִיר וַיַּעַשׂ צְלָעוֹת סָבִיב:

רש"י יציע – אפנטי"ץ בלע"ז, ושלשה שמות יש לה, יציע, תא, צלע, (כך מפורש בבבא בתרא סא א). את קירות הבית סביב – כלומר כנגד ההיכל ובית קדשי הקדשים הוא הדביר, עשה צלעות מבחוץ, לדרום ולמערב ולצפון, וסוף המקרא הוא פירוש לראשו, ויבן על קיר הבית, סמוך לקיר הבית, יציע סביב, כיצד עשה את קירות הבית להיכל ולדביר, עשה צלעות. ויעש – כמו עשה, וכן (שמות טו ב):

 ויהי לי לישועה, כמו היה לי לישועה:

רד"ק יציע סביב – הוא הנקרא צלע ונקרא תא ועשה סביב כל הבית סביב ההיכל וסביב הדביר מבחוץ אלה התאים וקרא אותם צלעות כי בשלשה שמות אלו נקראו ואחרי כן אומר איך בנה אותם עם קירות הבית סביב ואמר כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה רוצה לומר כי קיר הבית היה רחב מלמטה והלך ומצר כלפי חוץ כנגד התאים לפיכך היציע התחתונה חמש באמה רחבה וקרוי התחתונה שהוא קרקע התיכונה היה מונח מצד הבית על קיר הבית אמה אחת ועל אותה אמה לא היה בנין כי חלל היציע התיכונה היה והוא קיר הבית היה מצר ממה שהיה למטה אמה אחת כל גוב' היציע התיכונה שהיה חמש אמות וזהו המגרעו' שהוא אומר שנתן לבית חוצה הנה התיכונה שש באמה רחבה עם האמה שמוספת ברחבה בקיר הבית וקרוי התיכונה שהוא קרקע העליונה שהיא השלישית היה מונח על קיר הבית אמה אחת הנה העליונה שבע באמה רחב' כי שתי אמות מוספות ברחבה בקיר הבית הנה קיר הבית בעליונה היה צר ממה שהיה למטה בתחתונה שתי אמות וכל זה עשה כדי שלא יאחזו קורות התאים בקירות הבית בחורים שיעשו בקירות אלא על המגרעות היו נתונות קורות התאים כי לא יכלו לעשות חורים בקיר:

מלבי"ם ויבן על קיר הבית יציע סביב את קירות הבית – ר"ל שהיציע הי' נבנה מקירות הבית שלא היה ביציע רק שלש קירות והקיר הרביעי היה קיר הבית שהיתה היציע מדובקת אל הקיר סביב להיכל ולדביר – שהיציע הי' סביב להיכל ולדביר ולא סביב האולם, ויעש צלעות סביב – אצל קירות האבנים היו צלעות מעץ וזה היה סביב גם בצד כותל ההיכל והדביר והנה נקרא בשם יציע – ובשם צלע – שמצד הבנין בכלל נקרא יציע, ומצד הצלעות של ארזים שהיו סביב הכותלים ושחלקו את היציע באמצע לחדרים נקראו צלעות, וע"כ בפסוק ו' שמדבר מן הכלל קראו יציע, ובפסוק ט' שמדבר מן החדרים קראו צלע, ופי' ויבן יציע סביב היינו כלל היציע, ומ"ש ויעש צלעות היינו שחלק את היציע לג' חדרים, והחדרים המחולקים נקראים צלעות, ועוד מצאנו שם תא – ובא על החדר הדבוק רק בקיר שאצל השער שבאים בו (מלשון אתא בוקר), ולא נמצא שם זה פה רק בבנין יחזקאל הבנינים הסמוכים אצל השער קוראם תא:

(ו) היצוע הַיָּצִיעַ הַתַּחְתֹּנָה חָמֵשׁ בָּאַמָּה רָחְבָּהּ וְהַתִּיכֹנָה שֵׁשׁ בָּאַמָּה רָחְבָּהּ וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁבַע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ כִּי מִגְרָעוֹת נָתַן לַבַּיִת סָבִיב חוּצָה לְבִלְתִּי אֲחֹז בְּקִירוֹת הַבָּיִת:

רש"י היציע התחתונה – בכל רוח ורוח היו התאים שלשה זה על זה, ומדת ארכו לא נאמרה כאן, ובמסכת מדות (פרק ד משנה ג) שנינו: שלשים ושמנה תאים היו, חמשה עשר בצפון, חמשה על גבי חמשה, וחמשה על גביהן, וכן בדרום, ושמנה במערב, שלשה על גבי שלושה, ושנים על גביהם, התחתונה חמש, והאמצעות שש, והעליונות שבע, למה, כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה, קומת התא חמש אמות, וכשעולה כותל ההיכל חמש אמות, גורע את עוביו, וכנס בו אמה לפנים, והניח על אותה כניסה ראשי קורות גג עליית התא, שהיא קרקעית לאמצעית, וכשעולה עשר, כנס אמה, להניח ראשי קורות עליית האמצעית, שהיא קרקע העליונה, נמצאת אמצעית רחבה מן התחתונה אמה, והעליונה רחבה מן התיכונה אמה. לבלתי אחוז בקירות הבית – שלא לדבק ראשי הקורות דרך נקבים בקירות הבית, שקלקול החומה הוא, ואינו דרך נוי:

מלבי"ם היציע התחתונה – קומת כל יציע היה חמש אמות כמ"ש (בפסוק י') והיו תחתיים שניים ושלישיים, בענין שהיו מגיעים עד אמצע גובה ההיכל, שלמעלה מהם היו חלונות ההיכל, ובכל חמש אמות כנס בחומה אמה אחת כדי שלא יצטרך לעשות נקבים בחומה להניח בהם ראשי קורות היציע. וז"ש כי מגרעות נתן לבית סביב לבלתי אחוז בקירות הבית – ומצד זה הי' היציע התיכונה רחבה אמה יותר וכן העליונה:

(ז) וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ:

רש"י בהבנותו אבן שלמה מסע – כמו שהסיעוה מן ההר על ידי השמיר, כמו שהיא באה משם, נתנוה בחומת הבנין, ולא סתתוה בכלי ברזל, ואבני גזית האמור למעלה, מחלוקת היא בסוטה (מח ב). ומקבות – דלוט"א בלשון רוסיא:

רד"ק והבית בהבנותו – זהו טעם למה שהקדים לבלתי אחוז בקירות הבית לפיכך הוא צריך לתת מגרעות בקיר הבית להניח שם ראשי קורות התאים כי לא יכלו לעשות חורים בקיר להנח' הקורות כמו שעושין בשאר בנינים של חול כי כל כלי ברזל לא נשמע שם בבית בהבנותו ואבני הקיר היו מדה אחת כלם אם כן לא יתכן להניח שם חורים בבנין הקיר ולעשות שם החורים אחר בנין הקיר גם כן לא יתכן כי לא נשמע כלי ברזל בבנין הבית ולטעם זה הכניסו פסוק זה בין ספור התאים וספור פתחי התאים:

 אבן שלמה מסע נבנה – כמו שהסיעו אותן מן ההר ושם היו פוסלין אותן במדו' גזית אבל משהביאו האבנים לבית לא היו פוסלים מהם דבר אלא היו בונים אותן שלמות כמו שהביאו אותן מן ההר ויש מרבותינו זכרונם לברכה שאמרו כי אף בהר לא היו פוסלין אותן בשום כלי ברזל אלא בתולע אחת הנקרא שמיר וכשהיו נותנין אותו על גבי אבנים מתפתחות לפניו ואמרו והשמיר כמין שעורה הוא והיו נותנין אותו לתוך קנה של עופרת מלא מוכין ומלא סובין ואם היה נותנו אפי' על ההר היה בוקעו ובו היה שלמה חולק אבני כל בית המקדש ומי הביאו לשלמה הנשר הביאו לו מגן עדן [ובמס' חולין סג. דוכיפת] שנאמר וידבר על הבהמה ועל העוף מה דבר לעוף שאל לו היכן השמיר קבוע והלך הנשר והביאו לו מגן עדן וזה אחד מן הדברים שהשליט הקדוש ברוך הוא הרך בקשה ובו פסל משה אבני האפוד של משכן ובו פסל את הלוחות הראשונות ולוחות האחרונות וזה מדרך הקבלה היה אצלם מימי משה רבינו ואין להרהר אחריו:

מלבי"ם והבית – מפרש מדוע כנס בחומה ולא עשה שם נקבים להכניס בם ראשי קורות, מפני שנבנה אבן שלמה – וכו', ר"ל כי יצוייר שיכניס ראשי קורות בלא שיעשה מגרעות ע"י שיעשה אח"כ נקבים בכותל, ועז"א ומקבות – וכו' לא נשמע בבית – ועוד יצוייר ע"י שבמקום ראשי הקורות יניח אבנים קטנות, ועז"א

(ח) פֶּתַח הַצֵּלָע הַתִּיכֹנָה אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית וּבְלוּלִּים יַעֲלוּ עַל הַתִּיכֹנָה וּמִן הַתִּיכֹנָה אֶל הַשְּׁלִשִׁים:

רש"י פתח הצלע התיכונה אל כתף הבית הימנית – יונתן תרגם תיכונה זו, כמו תחתונה, לא תיכונה בין עליונה לתחתונה, שבחמש תאים שבדרום היה לה פתח אל החוץ בשורה התחתונה, וזה (התרגום) ובלולים יעלו על התיכונה. התיכונה – תרגם יונתן מציעתא, כי התאים הללו לא היו פתוחים אל החוץ. שלושה פתחים היו לכל אחד, כך היא שנויה במסכת מדות (שם), אחד לתא מן הימין, ואחד לתא מן השמאל, ואחד לתא שעל גביו. ולימד כאן, שאחד מן התחתונים שבכותל דרומי, היה לו פתח אל החוץ, ודרך אותו פתח נכנסים לכולם, וצלע התיכונה דקרא, לא תיכונה בין עליונה לתחתונה, אלא תיכונה שבחמש תאים, שבדרום היה לה פתח אל החוץ בשורה התחתונה, וזהו תרגום ובלולים יעלו על התיכונה, שלמעלה הימנה, משמע דהצלע התיכונה למטה. בלולים – תרגם יונתן: מסיבתא, והוא שקורין בלשונינו וויי"ן בלע"ז, ובלשון אשכנז (ווינד"ל שטיי"ן) ושם המורגל (שווינד"ל שטי"ג), והוא בנין עמוד אבנים עשוי מעלות מעלות, וההולך בהן דומה כמקיף סביבות עמוד, ועולין בו כמה וכמה אמות גבוה, ואין צריך לשפע כשאר סולם, כי הקיפו הוא שיפוע. אל השלישים – כמו אל השלישיים:

מלבי"ם פתח הצלע התיכונה – המפ' נלחצו בזה, ומדברי הת"י מבואר שמפ' על התחתונה ופי' התיכונה האמצעית שבין הצלעות שבצד ימין, כי בכל צד היו שלשה תאים או חמשה תאים לפירש"י שהשוה זה עם בנין בית שני, והתא האמצעית שבצד ימין היה פתוח לצד חוץ ושם נכנסו מחוץ לפנים ובפנים היו לכל תא שלש פתחים א' למעלה ושנים מתא לתא כמ"ש במס' מדות. ויל"פ ג"כ שמדבר מן הפתח שהיה מן ההיכל אל התאים. וי"ל שבית של שלמה היה ג"כ גובה היסוד שש אמות כמו בבית השני כמבואר במס' מדות, וא"כ הפתח שמן ההיכל אל התאים הי' בהכרח לצלע התיכונה שהיא היתה שוה עם קרקע ההיכל, ומן הפתח שהיה לצד חוץ אינו מדבר כי היו פתחי התאים בצד השער כמו שמשמע במס' מדות, ובלולים יעלו – מן התאים התחתונות אל העליונו' היו עולים ע"י לולים:

(ט) וַיִּבֶן אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ וַיִּסְפֹּן אֶת הַבַּיִת גֵּבִים וּשְׂדֵרֹת בָּאֲרָזִים:

רש"י ויספון – לשון כסוי תקרה. גבים ושדרות בארזים – שתי תקראות, אחת עשויה לנוי מלמטה, ואחת של לוחי ארזים מלמעלה, של גבים היא התחתונה. ותרגם יונתן: בהנתוכין, ולא ידעתי מה הן, ושמעתי משמו של רבי מנחם זצ"ל, שהם נסרים ארוגים נאים כמין צורה, וקורין לו בלשונינו צילי"ד, ובלשון אשכנז (גהימל"ט), והיא לשון 'שמים', 'שמי קורה'. ואני אומר, שהם לבנים חלולים, והם כחצי קנה עגול, שעושין לכסוי בתים (בלשון אשכנז דעק ציגל). גבים – לשון ארמי: גובתא דקניא, והם היו (למעלה), והשדרות (למטה). ושדרותלוחי ארזים סדורים למעלה מן הגבים, לדריסת הרגל, כשעולין לראות בבדק הבית. וכן תרגם יונתן: ושדרות בארזים – ועילא מנהון (רוצה לומר, מן הגבים) סידרא דרכפת רישי שריתא ארזיא, ורכפת לשון תכיפת, וחבירו (שמואל ב כב יב) עבי שחקים, תרגום יונתן: מריכפת עננין קלילין (ושדרות, כלומר היו נסרים סדורים זה אצל זה, רד"ק):

מלבי"ם השאלות: למה אמר שתי פעמים ויבן את הבית ויכלהו, ולמה בא הדבור באמצע הבנין אחר שאח"כ יוסיף לספר מן הבנין, והיה ראוי שיבא בתחלת הבנין או בסופו:

(ט) ויבן את הבית – אחר שספר אורך ורוחב הבית והיציעים שסביבו, אומר שבנה את הבית ויכלהו – ר"ל שכלה הבנין החיצוני שהוא הבנין של האבנים, וגם ספן את הבית גבים ושדרות בארזים – הוא כמ"ש הרמב"ם (פ"ד מה' בהב"ח) רום הכיור שבתקרה אמה ועל גביו גובה שתי אמות פנוי שיכנס בו הדלף והוא הנקרא בית דלפא, ועובי התקרה שע"ג בית דלפא אמה, ופי' הכסף משנה שהמנהג בארץ תוגרמא בבנין בית השרים לעשות גג מנסרים מצויירים והוא הנקרא טבאן, ולמעלה ממנו התקרה העקרית שהיא מגולה לאויר השמים, וחלל יש בין הטבאן ובין אותה תקרה שאם לפעמים ירד הדלף ירד באותו בית חלל וכו', והתחתונה קרא גבים על שהיתה בגב הבית, או ע"ש שהיתה מצויירת ושירד שם הדלף, כמ"ש עשה הנחל גבים גבים, והעליונה שהיא העקרית קרא שדרות בארזים, והרי"א פי' גבים שהיו עליות על גבי הסיפון:

(י) וַיִּבֶן אֶת היצוע הַיָּצִיעַ עַל כָּל הַבַּיִת חָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ וַיֶּאֱחֹז אֶת הַבַּיִת בַּעֲצֵי אֲרָזִים: פ

רש"י חמש אמות קומתו – של כל אחד ואחד, הרי גובהן חמש עשרה אמות, לבד עובי התקרה. ויאחז את הבית – הוא כיסוי הגג העליון, והספון האמור למעלה, הוא תקרת העלייה:

 רד"ק על כל הבית – כמו עם כל הבית וכן ויבאו האנשים על הנשים וזולתו כי היציעים לא היו על הבית אלא סביב סביב:

 קומתו – זכר הנה היציע בלשון זכר ולמעלה זכרו בלשון נקבה היציע התחתונה לפי שנקרא צלע והצלע הוא לשון נקבה:

 ויאחז את הבית – היציע אחז עם הבית בעצי ארזים והם קורות הארזים שהיו סמוכות על קיר הבית ויהיה טעם ויאחז על המקרה ויהיה עובר לשלישי או יהיה טעמו על היציע:

מלבי"ם ויבן – אחר שגמר התקרה בנה את היציע סביב – וכל יציע היה קומתה חמש אמות שאחר גובה חמש אמות אחז הבית בעצי ארזים – ר"ל הניח תקרת היציע על מגרעות של קירות הבית שזה קרא איחוז כמ"ש לבלתי אחוז בקירות הבית, על שהיה אוחז בבית:

(יא) וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר:

רד"ק ויהי דבר ה' אל שלמה – בעוד שהיה בונה הבית בא לו הנביא בשם ה' ואמר לו זה והנביא הוא אחיה השילוני:

 רלב"ג ויהי דבר ה' אל שלמה לאמר – לפי שאמר אחר זה וירא ה' אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון למדנו שזאת הנבואה לא באה לשלמה בעצמו ואמנם הודיע לו הש"י על יד נביא בעת שהיה בונה הבית:

 מלבי"ם ויהי דבר ה' – ר"ל בעת שגמר תקרת היציע בא דבר ה' אליו, כי אז בצד א' נגמר בנין הבית שהוא הבנין החצוני שנבנה מאבנים וקורות, ובצד א' היה צריך להתחיל הבנין השני שנבנה בפנים מעצים, ולכן היה אז עת המוכשר אל הדיבור:

(יב) הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְוֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם וַהֲקִמֹתִי אֶת דְּבָרִי אִתָּךְ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל דָּוִד אָבִיךָ:

מצודות דוד הבית הזה וגו' – רוצה לומר עם היותך בונה אותה בהיפה בהבנינים, מכל מקום לא אשרה בו שכינתי, כי אם תלך בחוקותי וגו'. והקימותי – אז אקיים דברי, שהבטחתי להשרות בה השכינה:

מלבי"ם הבית הזה אשר אתה בונה – הודיעו כי עקר הבית אינו הבית עצמו, רק שהוא הציור אל שיתאחדו שם ישראל לעבוד את ה' שכם אחד באופן שעי"ז ישרה שכינתו בתוכם וזה עקר הבית אשר יבנו לו, וז"ש הבית הזה אשר אתה בנה אם תלך בחקותי – ר"ל ההליכה בחקותי היא עקר הבית, והוא הבית הזה אשר אתה – בעצמך בנה – לא אומנים וחרשי עץ ואבן, וגם התנה שהוא בעצמו ישמור חוקי ה' משפטיו ומצותיו כי בית דוד ובית ה' היו מקושרים זב"ז וא' תנאי לחברו (כמש"פ בשמואל ב' זיין בארך) וה' נתן כסא לבית דוד בתנאי שישמרו תורותיו ומצותיו כמש"ש, וז"ש אם תלך בחקותי והקמותי את דברי אתך ושכנתי בתוך בני ישראל – (וכמ"ש חז"ל שמה שכתב כי על אפי וחמתי היתה לי העיר הזאת הוא אחר שנשא שלמה את בת פרעה) וא"ל שבאם ישמרו תורת ה' תהיה עקר השכינה בתוך ב"י ועי"ז לא יעזבם ולא יסלק שכינתו מהם:

(יג) וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל: ס

(יד) וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ:

מצודות דוד ויכלהו – למעלה אמר שכלה קירות הבית, וכאן אמר שכלה התקרה:

 מלבי"ם ויבן שלמה – אחר הדיבור הזה התחיל לבנות את הבנין הפנימי של עץ שבנה אחר שכילה הבנין החצוני של האבנים, ומפרש:

(טו) וַיִּבֶן אֶת קִירוֹת הַבַּיִת מִבַּיְתָה בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים מִקַּרְקַע הַבַּיִת עַד קִירוֹת הַסִּפֻּן צִפָּה עֵץ מִבָּיִת וַיְצַף אֶת קַרְקַע הַבַּיִת בְּצַלְעוֹת בְּרוֹשִׁים:

רש"י מביתה בצלעות ארזים – קירות ארז אצל קיר האבן, כדי לטוח עליו זהב, כמו שהוא אומר למטה (פסוק כא): ויצף שלמה את הבית פנימה זהב סגור, ואי אפשר לטוח זהב על גבי האבנים, כי אם בעצים ובמסמרות. קירות הספון – קירות העלייה. את קרקע הבית – הרצפה כולה:

 רד"ק בצלעות ארזים – שלא תראה אבן הקיר כמו שאמר בסמוך אין אבן נראה:

 עד קירות הספון – ועד הספון כלומר כל הקירות מקרקע הבית ועד שמי קורה צפה עץ ארז מבפנים וסמיכות קירות הספון ר"ל עד ראשי קירות הסמוכות לספון וכת"י מארעי' ביתא עד כותליא וגו':

מלבי"ם ויבן את קירות הבית מביתה בצלעות ארזים – בנה קירות שניים של ארזים, ומפרש שבנין זה היה,

א] בקירות שצפה עץ, ושהיה הציפוי הזה מן הקרקע עד קירות הסיפון – ר"ל עד התקרה (וזה היה רק בהיכל כי בדביר לא היה הציפוי מגיע רק עד שליש הבית העליון),

ב] ברצפה שצפה את הקרקע בצלעות ברושים – וזמ"ש בד"ה ואת הבית הגדול חפה עצי ברושים – ר"ל קרקע הבית, כי הקירות היה בעצי ארזים, והנה זה היה רק בבית הגדול שהוא ההיכל,

כי בדביר היה שם שני שנוים, א] שלא חפה את הקירות בעצים רק עד שליש העליון, כמשי"ת בפסוק שאח"ז,

ב] שאת קרקע הבית לא חפה בעצי ברושים, כי פה מדבר רק מן ההיכל, וכן בד"ה דייק ואת הבית הגדול חפה עצי ברושים, אבל בדביר שהוא קה"ק חפה את קרקע הבית בזהב לבד על האבנים (כמ"ש בפסוק כ"ט) ואת שליש הבית העליון חפה באבן יקרה שע"ז אמר בד"ה ויצף את הבית אבן יקרה – כי זה מגביל לעומת מ"ש ואת הבית הגדול חיפה עצי ברושים, אמר ויצף את הבית ר"ל הבית הקטן חפה אבן יקרה לתפארת:

(טז)וַיִּבֶן אֶת עֶשְׂרִים אַמָּה מירכותי מִיַּרְכְּתֵי הַבַּיִת בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים מִן הַקַּרְקַע עַד הַקִּירוֹת וַיִּבֶן לוֹ מִבַּיִת לִדְבִיר לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים:

רש"י את עשרים אמה מירכתי הבית – עשרים שהן מסוף ההיכל והלאה, והעשרים שבסוף הבית, הן של בית הכפורת (דהיינו קדשי הקדשים). עד הקירות – עד התקרה, עשה קיר ארז לכסות קיר האבן, לטוח עליו זהב. ויבן לו – אותם עשרים אמה. מבית לדביר – לפנים ממחיצת אמה טרקסין, המפסקת בין ארבעים לעשרים, ואותה מחיצה קרויה דביר. לקדש הקדשים – הבדילן לאותן עשרים אמה:

רד"ק ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית – כלומר העשרי' אמה שלקח לצד אחד מירכתי הבית שהוא הדביר בנה אותן גם כן בצלעות ארזים מבפנים מן הקרקע עד הקירות כמו שעשה לבית שהוא ההיכל:

 מירכותי – כתוב בסימן רבוי הנקבות עם סימן הזכרים וקרי מירכתי בסימן רבוי הזכרים לבד:

 ויבן לו מבית לדביר – אותו שהוא מבפנים בנה אותה לדביר להיותו קדש הקדשים שהוא מקודש מההיכל ומהאול':

מלבי"ם השאלות: למה אמר שנית בפסוק ט"ז שבנה את עשרים אמה מירכתי הבית בצלעות ארזים שכבר אמר זה בפסוק ט"ו, ולמה בפסוק ט"ו אמר עד קירות הסיפון ובפסוק ט"ז אמר עד הקירות, ולמה לא באר בפסוק ט"ז במה רצף את הקרקע, ובפסוק ל' נזכר שצפהו זהב ולא נזכר הציפוי של עץ, ובד"ה נזכר שחפה את הבית אבן יקרה וזה לא נזכר במלכים, למה אמר בפ' י"ח הכל ארז וכו' שכבר נודע זה מהקודם, ומ"ש בפסוק כ' ולפני הדביר עשרים אמה כבר נודע מהקודם, והפליאה הנשגבה בזה הלא גובה הדביר היה שלשים אמה כגובה ההיכל, ולמה הזכיר ארבעה פעמים שצפה את הבית זהב, ולמה הזכיר בכאן ציפוי המזבח, שהי"ל להזכיר זה אחר זה כשהזכיר מעשה יתר כלי המקדש:

(טז) ויבן – באר כי את עשרים אמה – של הדביר, הגם שהבנין החצוני שלו של אבן היה ג"כ גבהו שלשים אמה כמו ההיכל, בכ"ז הבנין הפנימי שלו של עץ לא בנה רק גובה עשרים כי בנין זה היה מן הקרקע עד הקירות, לא עד קירות הסיפון שהוא עד התקרה כמו ההיכל רק עד הקירות לבד שהוא עד גובה עשרים אמה, עד שם היה מחופה ארזים, ובד"ה באר שמשם ולמעלה היה מחופה באבנים טובות, וכן לא באר כאן במה חפה את הרצפה ובאר בד"ה כנ"ל בפסוק הקודם:

 ויבן לו מבית לדביר – רצה לומר עוד בנה מחיצה מפסקת בין ההיכל ובין עשרים אמה של ירכתי הבית ובנין זה היה מבית – ר"ל בפנים להיות דביר – ומחיצה לקדש הקדשים:

(יז) וְאַרְבָּעִים בָּאַמָּה הָיָה הַבָּיִת הוּא הַהֵיכָל לִפְנָי:

רש"י ההיכל לפני – לפני הדביר לצד החוץ:

רד"ק וארבעים באמה – עתה חלק הששים אמה שזכר למעל' במדת אורך הבית כלומר עתה חלקם שאמר כי העשרים אמה היו דביר והארבעים היכל ופי' לפני לפני הדביר כי הדביר היה פנימי וההיכל לפניו וכת"י לקבליה ולמ"ד לפני ולמ"ד לדביר אינם משמשות להביא דבר אל העצם אבל הם מורות על העצם כלמ"ד הרגו לאבנר והשלישי לאבשלום לאמות חמש, ומלת פני הוא תואר לדבר העומד לפני האחר ובמשקל זה תואר בפתח מוכיח אדם אחרי ולכילי לא יאמר שוע:

מצודות דוד לפני – למזרחו של בית קודש הקדשים:

מלבי"ם וארבעים – וכו' לפני – ובזה נשאר לפני – היינו לפני הדביר ארבעים אמה והוא היה ההיכל:

(יח) וְאֶרֶז אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה מִקְלַעַת פְּקָעִים וּפְטוּרֵי צִצִּים הַכֹּל אֶרֶז אֵין אֶבֶן נִרְאָה:

רש"י וארז אל הבית פנימה מקלעת פקעים, פירוש, ואותם קירות ארזים שעשה אל הבית פנימה, לכסות קיר האבן, קלוע היה בציורי קליעות וצורות פקעים, כמין כפתורים, פקעים – למויישייל"ש בלע"ז. ופטורי צצים – תרגם יונתן: ואטונין שושנין, צורת שלשלאות. פטורי – לשון חבלים, כלשון גמרא, כמו (מועד קטן כט א; ברכות ח א): כפיטורי בפי ושט. צצים – לשון פרחים, כמו(במדבר יז כג): ויצץ ציץ, חבלים ופרחים. ומנחם חברו: פטורי, לשון (שמות יג יב): פטר רחם וכמו (תהלים כב ח): יפטירו בשפה. הכל ארז אין אבן נראה – תי' יונתן כל ביתא חפי נסרין דארזא לית אבנא מתחזיא. מקלעת פקעים – תרגם יונתן: גלף חיזו ביעין (פירוש, חקוק כדמות ביצים עגולים):

מלבי"ם וארז אל הבית פנימה – מפרש שבארבעים אמה של ההיכל היה כו' מצופה בארז עד שאין אבן נראה – משא"כ בדביר ששליש הראשון לא היה מצופה:

(יט) וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה הֵכִין לְתִתֵּן שָׁם אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה':

רש"י ודביר בתוך הבית – מחיצת אמה טרקסין. לתתן – כמו לתת:

 רד"ק ודביר בתוך הבית – הדביר הנזכר שעשה אותו פנימי להיכל הכין אותו לתת שם הארון לפיכך הדביר קדש הקדשים ומלת לתתן מקור כמו לתת והנ"ון נוספת במקור לפעמים כמו באבדן מולדתי השבות מחרון אפך כמו שכתבנו בספר מכלל ואחר שנוספה בו הנו"ן היתה דגושה בו התי"ו הנוספת לחסרון הנו"ן למ"ד הפעל

ומה שאמר הכין פירש רז"ל כי שלמה צפה ברוח הקדש שסוף הבית ליחרב וחפר בקרקע הדביר ובנה שם מקום לגנוז בו הארון סמוך לחרבן הבית ובנה אותו במטמוניות עמוקות ועקלקלות והניח אבן על פי המקום ההוא ועל האבן ההיא היה הארון מונח ויאשיהו גנז הארון שם:

מלבי"ם ודביר – מפרש למה הכין הדבר שזה היה לתת שם ארון ה':

(כ) וְלִפְנֵי הַדְּבִיר עֶשְׂרִים אַמָּה אֹרֶךְ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רֹחַב וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמָתוֹ וַיְצַפֵּהוּ זָהָב סָגוּר וַיְצַף מִזְבֵּחַ אָרֶז:

רש"י ולפני הדביר – לפנים מאותה מחיצה, חלל של עשרים אורך, ושל עשרים רוחב. ועשרים אמה קומתו – כלומר עליית של בית קדשי הקדשים, נמוכה משל היכל. ויצפהו – לדביר, היא המחיצה. זהב סגור – פירשו בו רבותינו (יומא מה א): בשעה שנפתח לימכר, כל חנויות אחרות נסגרות. ויונתן תרגם: דהב טב, רוצה לומר: מי שיש לו ממנו, סוגרו לעצמו. ויצף מזבח ארז – הוא מזבח הקטרת. ותמיה אני, ושל משה למה נגנז:

מלבי"ם ולפני הדביר – החדר שהיה לפניו היה עשרים אמה ארכו ורחבו וקומתו – והנה רש"י פי' שקומת הדביר לא היה רק עשרים אמה, והתוס' (סוכה ד' ד"ה בשליש, יומא נ"ב ד"ה ועשרים) השיגוהו ממ"ש בב"ב (דף צ"ח) ההוא משפת כרובים ולמעלה, ע"ש, וכן מב"ב (דף ג') מבואר שקימת אמה טרקסין היה שלשים אמה, ומה שפרשתי מתוקן כפי הפשט כ' בפסוקים אלה חשב הבנין הפנימי של עץ וגובה בנין זה לא היה רק עשרים אמה, ועז"א עשרים אמה קומתו – שלבנין העץ ויצפהו זהב סגור – ר"ל עד שם צפה זהב על העץ, והבנין הראשון של אבנים שהיה גבוה על הבנין של עץ עשר אמות לא צפה לא בעץ ולא בזהב, ופי' בד"ה שצפהו באבנים טובות.  ויצף מזבח ארז – אחר שצפה את הדביר בזהב צפה את המזבח שהיה בהיכל שהי' של אבנים או אדמה וצפהו בארז:

(כא) וַיְצַף שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת מִפְּנִימָה זָהָב סָגוּר וַיְעַבֵּר ברתיקות בְּרַתּוּקוֹת זָהָב לִפְנֵי הַדְּבִיר וַיְצַפֵּהוּ זָהָב:

רש"י את הבית – בית קדשי הקדשים. ויעבר – לשון בריחים. ברתוקות – שלשלאות:

רד"ק ויעבר ברתוקות זהב – תרגם בריחין עברין ורתוקות כמו שלשלאות וענין זה כי כותל היה לפני הדביר מבדיל בין הדביר ובין ההיכל במקום שהיה בו משכן הפרכת ורחב כותל זה אמה ואמה כי באותו כותל שהיה לפני הדביר נתן בריחי זהב וצפה הכל והכותל זהב:

מלבי"ם ויצף – ואח"כ צפה את ההיכל זהב סגור ר"ל את הקירות עד התקרה: ויעבר ברתוקות זהב לפני הדביר – ר"ל כי הדביר שהוא מחיצת אמה טרקסין היה בנוי מאבנים ולא היה מצופה בארזים כמבואר מדברי חז"ל (בב"ב דף ג'), ולא היה יכול לצפות זהב על האבנים לכן עברו תחלה ברתוקות זהב, ועל הרתוקות צפה זהב, באופן שהרתוקות היו קבועים באבנים ועליהם הזהב שבזה קלט את הציפוי ויחזקהו בל ימוט, וכבר כתב הרי"א שנודע במלאכת הזהב שאין ראוי לצפותו על אבן כי מפני לחות האבנים יחשיך ויפסד קודם זמנו, ולמ"ש מהרי"א שקומת אמה טרקסין לא היה רק עשרים אמה ועשר אמות למעלה היה פנוי שיכנס עשן הקטורת יל"פ שעל החלל הזה העבר רתוקות זהב כמעשה שבכה, אך כ"כ שדעת חז"ל שהיה קומת הקיר שלשים אמה:

(כב) וְאֶת כָּל הַבַּיִת צִפָּה זָהָב עַד תֹּם כָּל הַבָּיִת וְכָל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לַדְּבִיר צִפָּה זָהָב:

רש"י ואת כל הבית – כל ההיכל כולו:

 רד"ק ואת כל הבית צפה זהב – ובדברי הימים שבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח קירות הבתים ואמר כי לטוח קירות הבתים טעמו לשלשת אלפים ככרי זהב שזכר או טעמו על הכסף ופירוש לטוח שאר הבתים חוץ מן ההיכל ובדברי רז"ל לטוח קירות הבתי' וכי כסף היה והלא זהב היה אלא למה קורא אותו כסף שהיה מכסף לכל בעלי זהבים:

 וכל המזבח אשר לדביר – סמך המזבח לדביר ואף על פי שלא היה בתוכו אלא בהיכל היה השלחן לפי שהיה מכוון כנגד פתח הדביר כי בהיכל היה השלחן בצפון משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה ומנור' בדרום משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה ומזבח הקטרת ממוצע ביניהם ומשוך קמעא כלפי חוץ וזה מכוון כנגד פתח הדביר ומפני זה סמך המזבח לדביר ואמר המזבח אשר לדביר ומה שאומר וכל לומר כי קירותיו וגג הכל צפה זהב:

מלבי"ם ואת כל הבית צפה זהב – תחלה דבר מציפוי הקירות ועתה מדבר מצפוי התקרה והדלתות ובפסוק ל' ידבר מציפוי הרצפה, ובד"ה כלל הכל במ"ש ויחף את הבית הקורות הספים וקירותיו ודלתותיו זהב.

 וכל המזבח אשר לדביר – ר"ל המזבח שבהיכל שעמד לפני הדביר:

 צפה זהב – שמ"ש תחלה ויצף מזבח ארז הוא ציפוי ארזים וכאן יאמר שצפה זהב על הארז, ומפני שהמזבח היה בנין מחובר צפהו בעת שצפה את ההיכל, ולא נחשב עם הכלים:

(כג) וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי שָׁמֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ:

רש"י עצי שמן – תי' יונתן דאעי זיתא. עשר אמות קומתו – ורגליהם בקרקע עומדים, אחד מצפון לארון, ואחד מן הדרום, סוככים על הארון ועל בדיו, אורך הכנפים מכסים מקצת (רוחב הבדים), שהארון היה נתון ארכו לרחבו של בית, ובדיו בולטין בפתח הדביר בפרוכת שכנגד הפתח, ובדיו נתונין בראשי ארכן, כדי שיהיו שני לוים יכולים ליכנס ביניהם, כשנושאין אותו במדבר:

רד"ק עצי שמן – תרגומו אעי דזיתא ואין לשאול איך שחת מעצי מאכל לצורך מלאכה יש לומר כי כרת הזיתים הזקנים שאינם עושים פירות וכן בעצי מערכה שהיה בהן מעצי תאנה ועצי דקל ארז"ל מאותן שאינן עושים פירות.

ויש לפרש עצי שמן מין ממין הארז יוצא ממנו שמן שעושין ממנו הזפת לפיכך נקרא עץ שמן כי הנה מצאנו בעזרא שאמר צאו ההרה והביאו עלי זית ועלי עץ שמן נמצא עץ שמן אינו עץ זית:

מלבי"ם ויעש בדביר – ספר שעשה שני כרוביםשוים שזה גדר מלת שני בסמיכות להורות על השווי ושווי הזה היה רק במדתם, כי בענינם היה א' בדמות זכר וא' בדמות נקבה זה משפיע וזה מקבל, עז"א בד"ה ויעש כרובים שנים שמלת שנים בנפרד מורה על החילוק, כמ"ש בחבורי התו"ה פ' אחרי:

עשר אמות קומתו – של כרוב האחד:

(כד) וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הָאֶחָת וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִית עֶשֶׂר אַמּוֹת מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד קְצוֹת כְּנָפָיו:

רש"י עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו – כשהן פרושות [ר"ל כשפורש כנף א' לפניו וכנף א' לאחריו נמצא שכל האורך בסה"כ 10 אמות מקצה לקצה, וגוף הכרוב עמד באמצע הי' אמה וסכך רק בכנפו האחת],

תיבת טקסט: ארון

 


צפון    צפון                                                                                       פני הכרובים להיכל      דרום

                                                                     פרוכת

                                                                    ההיכל

 

 נמצאות כנפות שניהם שהיו נוגעות זו בזו, ממלאות כל חלל עשרים אמה, וגוף הכרובים אינו מן המדה, ועומד בנס (בבא בתרא צט א):

מלבי"ם וחמש אמות – כו'. וכל כנף היה מחזיק חמש אמות, עד שמקצה הכנף הא' עד קצה השני היה עשר אמות, והכנפים היו דבוקים בגב הכרוב זה אצל זה ובזה אצ"ל שהכרובים עמדו בנס ולדעת חז"ל היה גוף הכרובים כל אחד אמה ועמדו בנס:

(כה) וְעֶשֶׂר בָּאַמָּה הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי מִדָּה אַחַת וְקֶצֶב אֶחָד לִשְׁנֵי הַכְּרֻבִים:

מלבי"ם ועשר – כו'. וכן היה שיעור הכרוב השני הן בארך הכנפים שהיה עשר אמות אורך שתי הכנפים, הן במדה וקצב הכרובים עצמם:

(כו) קוֹמַת הַכְּרוּב הָאֶחָד עֶשֶׂר בָּאַמָּה וְכֵן הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי:

מלבי"ם קומת – כו' וכן היו שוים בקומה שגם השני היה קומתו עשר אמות:

(כז) וַיִּתֵּן אֶת הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי וַיִּפְרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים וַתִּגַּע כְּנַף הָאֶחָד בַּקִּיר וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי וְכַנְפֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת נֹגְעֹת כָּנָף אֶל כָּנָף:

רש"י ותגע כנף האחד בקירצפון. וכנף הכרוב השני נוגעת בקיר – הדרום, סוככים על הארון ועל בדיו. וכנפיהם אל תוך הבית – וראשי הכנפים אשר באמצע הבית. נוגעות כנף אל כנף – שכל חלל הבית עשרים:

 רד"ק וכנפיהם אל תוך הבית – כי הכנפים הקצויות היו נוגעות אל הקירות כמו שאמר זאת לקיר דרומי וזאת לקיר צפוני כי פניהם כנגד ההיכל כמו שאומר בדברי הימים ופניהם לבית והכנפים האחרות שהיו תוכיות זהו תוך הבית שאמר כי שלם היו תוך הבית אלא שאלה קצויות ואלה תוכיות והתוכיות היו נוגעות כנף כרוב זה לכנף כרוב זה והנה בין ארבע הכנפים עשרים אמה כמדת הבית וגופות הכרובים תחת הכנפים הם ואין צריך להיותם עומדת בנס:

מלבי"ם ויתן – וכו' ויפרשו – משמע שהכנפים היו עשוים בענין שהיו יכולים להתפשט ולהתקבץ כדרך כנף העופות, וכשבאו בפנים פרשו אותם, וז"ש בד"ה כנפי הכרובים האלה פורשים אמות עשרים, וכשנכנס הארון נפרשו על הארון:

(כח) וַיְצַף אֶת הַכְּרוּבִים זָהָב:

מלבי"ם ויצף את הכרובים זהב – משמע שהיה עשר אמות בלא הציפוי, ובזה נכון מ"ש בד"ה והכנף האחרת אמות חמש דבקה לכנף הכרוב האחד כי שם מדבר אחר הציפוי כמש"ש תחלה ויצפו אותם זהב ונדבקו זה לזה בצמצום:

(כט) וְאֵת כָּל קִירוֹת הַבַּיִת מֵסַב קָלַע פִּתּוּחֵי מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים מִלִּפְנִים וְלַחִיצוֹן:

רש"י ואת כל קירות הבית – קירות העץ. מסב קלע – מוקפות ציורין. פתוחי מקלעות כרובים – חקוקי צורת כרובים ודקלים וחבלים ופרחים. מלפנים ולחיצון – לבית הכפורת הפנימי, ולהיכל החיצון:

 רד"ק מסב – שם, בשקל 'מצר' ופי' כמו סביב:

 קלע – שם בשקל פעל ופי' ציור ר"ל כי סביב הבית צייר ציורים כרובים מפותחים לא שהיו בולטין:

 ותמרות – צורת תמרים:

 מלפנים ולחיצון – מלפנים הוא הדביר ולחיצון הוא ההיכל ואמר כי בכל קירות הבית סביב עשה אלה הציורין בדביר ובהיכל וכן פי' לפנימ' ולחיצון שצפה קרקע הדביר וקרקע ההיכל זהב:

מלבי"ם ואת כל קירות – ר"ל מפני שהיו כרובים בפנים לכן היו כרובים על הקירות ג"כ ולכן כפל זה שנית הגם שכבר נאמר בפסוק י"ח:

(ל) וְאֶת קַרְקַע הַבַּיִת צִפָּה זָהָב לִפְנִימָה וְלַחִיצוֹן:

רש"י ואת קרקע הבית – כל הרצפה. לפנימה ולחיצון – לבית הכפורת ולהיכל:

מלבי"ם ואת קרקע – אחר שעשה הכרובים בדביר אז צפה הקרקע בל ישחית הצפוי בלכתו שם ובהעשותו הכרובים:

(לא) וְאֵת פֶּתַח הַדְּבִיר עָשָׂה דַּלְתוֹת עֲצֵי שָׁמֶן הָאַיִל מְזוּזוֹת חֲמִשִׁית:

רש"י עצי שמן – עצי זית. האילאילי הפתח, הם המזוזות שמכאן ומכאן, עשויות עגולות, כמין אילים איליו ואילמיו (ספרים אחרים אלה ואלון) וכן בכל בנין יחזקאל, ספות הפתחים קרוים אילים.

                                                                                 מבט מלמעלה

 

מזוזות חמישית – המפתן האחד, והמזוזות מכאן ומכאן שתים, הרי ג', והמשקוף שעליו עשוי כשתים כזה –

וזה השרטוט: מחומש: הפתח
במבט ממול

 

                                                                                                               כך שמעתי.

ואני אומר, מזוזות חמישית, חמשה צלעות היו למזוזות, ולא היתה מרובעת, ואינו מדבר לא במפתן, ולא במשקוף, שלא מצינו מפתן ומשקוף קרוין אילים:

                                                                               מבט מלמעלה

 

מלבי"ם ואת פתח – וכו' האיל מזוזות חמשית – פי' שהיה מעצי שמן בין האיל ר"ל המשקוף ובין המזוזות, וחמשית ר"ל הפתח החמשית, כי היה במקדש ה' פתחים הא' לעזרה הגדולה והב' לחצר הכהנים שהיה אחרי העזרה ההיא והג' לאולם והד' להיכל והחמשי לדביר ועליו אמר חמשית וכן פירש הרלב"ג:

(לב) וּשְׁתֵּי דַּלְתוֹת עֲצֵי שֶׁמֶן וְקָלַע עֲלֵיהֶם מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרוֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים וְצִפָּה זָהָב וַיָּרֶד עַל הַכְּרוּבִים וְעַל הַתִּמֹרוֹת אֶת הַזָּהָב:

רש"י וירד על הכרובים – היה מרדד הזהב טסין דקין בפיתוחי הצורות, להיות שוקע בו במקום החקק, ובולט על הבליטה, שלא יהא הזהב מבטל את הצורות, ויהיו צורות העץ ניכרות בזהב:

מלבי"ם ושתי דלתות – פי' חז"ל שהיו ארבעה דלתות לפתח הדביר וכן לפתח ההיכל, וכמ"ש ביחזקאל (מ"א כ"ג) ושתים דלתות להיכל ולקדש ושתים דלתות לדלתות ואמרו שהחצונות נפתחות לתוך הפתח לכסות עוביו של כותל והפנימיות נפתחות לתוך הבית לכסות אחורי הדלתות שאחורי הדלתות לא היו מצופים זהב:

 וקלע – וכו' וירד – וכו', ר"ל שלא תאמר שע"י הצפוי לא נראו הכרובים כי רדד הזהב לתוך הצורות בענין שהיו בולטות בהזהב:

(לג) וְכֵן עָשָׂה לְפֶתַח הַהֵיכָל מְזוּזוֹת עֲצֵי שָׁמֶן מֵאֵת רְבִעִית:

רש"י מאת רבעית – מזוזות ההיכל היו רבועות, וכן תרגם יונתן: מן ארבעה סיטריהון מרבעין:

רד"ק וכן עשה – על המזוזות הוא אומר שעשה מזוזות פתח ההיכל עצי שמן כמו שעשה לפתח הדביר אבל דלתות פתח ההיכל היו עצי ברושים:

 מאת רביעית – כמו שפי' חמישית שהיו במזוזה חמש צלעות זו לפנים מזו ובמזוזה פתח ההיכל היו ארבע זו לפנים מזו ופי' מאת כי רביעית תואר לתכונ' כמו שפי' חמישית גם כן תואר לתכונה ומאת דבק עם התכונ' כאילו אומר עשויה מתכונה רביעית וכן גם מאת זה תצאי כמו מזה וי"ל עוד שהי' מענין רביעית לוח כי מצאנו במשנה ורביעית של ארז על גביהן ופי' לוחות ואומר כי המזוזה לא היתה גוף אחד מקשה אבל היתה מלוחות מדובקות זו לזו וי"ת מן ארבעה סיטריהון מרבעין אומר כי המזוזות היו מרובעות בארבע זויותיהן ולענין זה נוכל לפרש חמישית כי למזוזות היו חמש פאות לכל מזוזה ומזוזה ולמזוזות ההיכל ארבע:

מלבי"ם וכן עשה לפתח ההיכל – שהיה ג"כ המזוזות של עצי שמן והדלתות היו של עצי ברושים שפחותי' במעלה מן עצי שמן, ומ"ש מאת רבעית – היינו הפתח הרביעית:

(לד) וּשְׁתֵּי דַלְתוֹת עֲצֵי בְרוֹשִׁים שְׁנֵי צְלָעִים הַדֶּלֶת הָאַחַת גְּלִילִים וּשְׁנֵי קְלָעִים הַדֶּלֶת הַשֵּׁנִית גְּלִילִים:

רש"י ושתי דלתות – כל אחת כדי חצי רוחב הפתח. שני צלעים – תרגם יונתן: תרין צירין, ציר העליון, וציר התחתון. גלילים – תי' יונתן סגלגלין. ושני קלעים – אף זה מתורגם צירין, לשון קלעים. אומר אני, שהוא לשון ארמי, לשון כניסה, שהוא נכנס בחור המפתן:

 רד"ק שני צלעים – שני צדי הדלת הצד הפנימי והצד החיצון היו עשויין מעשה גלילים בציור וכן הדלת השנית:

 וקלעים – כמו צלעים וכן תרצדון כמו תרקדון ועוד קלע עליה' כרובים ותימורות וכבר פי' וקלע שהוא כמו וצייר ומקלעות כמו ציור וי"ת תרין צירין דדשא חדא סגלגלין ותרין צירין דדשא תניתא סגלגלין תרגם קלעים כמו צלעים כמו שפי' ורגם אותם כמו ציר הדלת:

מלבי"ם ושתי דלתות – ר"ל דלת לפנים מדלת (כנ"ל פסוק ל"ב) וכל דלת היתה משני צלעים ר"ל שני לוחות, דלת א' היתה גלילים:

 ושני קלעים – ר"ל שני צורו' קלועו', והדלת השני היתה בצורות גלילים:

(לה) וְקָלַע כְּרוּבִים וְתִמֹרוֹת וּפְטֻרֵי צִצִּים וְצִפָּה זָהָב מְיֻשָּׁר עַל הַמְּחֻקֶּה:

רש"י וקלע כרובים – על הדלתות. מיושר על המחוקה – הזהב מכוון על חיקוק הצורות, שוקע במקום שקועו, ובולט במקום בליטתו, שיהיו הצורות ניכרות בו:

מלבי"ם וצפה זהב – ר"ל כי בדביר רדד הזהב על הכרובי' היינו שהתיך הזהב באופן שנכנס לתוך המחוקה בעוביו ובשיעורו, אבל בהיכל הי' הזהב, מיושר על המחוקה – היינו שהניח טסי הזהב ביושר ואח"כ הקיש בקורנס עד שנכנס הזהב לתוך החיקוי, ובזה לא היה צריך זהב רב כ"כ, וזה ממעלת הדביר נגד ההיכל:

(לו) וַיִּבֶן אֶת הֶחָצֵר הַפְּנִימִית שְׁלֹשָׁה טוּרֵי גָזִית וְטוּר כְּרֻתֹת אֲרָזִים:

רש"י החצר הפנימית – היא עזרת הכהנים ועזרת ישראל, והיא היתה לפני האולם, וקורא אותה פנימית, לפי שהיתה לפנים מעזרת נשים, (ובמקרא לא מצינו כתוב 'עזרת', כי אם במשנה). וטור כרותות ארזים – נדבך של קירות (מחוטבות) עשה בחומה:

רד"ק ויבן את החצר הפנימית – היא החצר הנקראת ג"כ עזרה וקראה פנימית לפי שהיתה פנימית להר הבית:

 כרותות – קורות ארזים כרותות וחטובות היטב לשומם בכותל והיו שלשה הטורים מאבן גזית והאחד מקורות ארזים וכת"י כרותות מריש ובדברי רז"ל על מריש הגזול שבנאו בבירה:

מלבי"ם ויבן – וכו' הוא חצר הפנימית שנזכר לקמן (ז' י"ב) שהיה לפני האולם, ומפני שלא היה מצופה בזהב ולא נבנה בפנים בצלעות ארזים אמר שהיה רק הבנין החצוני שלשה טורי גזית וכו':

(לז) בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית ה' בְּיֶרַח זִו:

מלבי"ם בשנה הרביעית – כבר אמר זה בתחלת הסימן, רק שבא לאמור שההתחלה היתה בשנה הרביעית בחדש זיו והגמר בשנה הי"א בירח בול, אם להודיע שעסק בבנינו שבע שנים והיו ז' שנים וז' חדשים (ולפי דעתי ז' שנים עסק בבנין וז' חדשים עסק בטיח הזהב שהיה אחר גמר הבנין, ומודיע שנשמר בזה מספר השבועי שהוא קדש, בין בשנים בין בחדשים) ואם להודיע שהיה היסוד בירח זיו והגמר בירח בול הפך הטבע שבירח בול הוא הזריעה ובירח זיו הוא הלידה שאז הכל מלא וגדוש ואז נגמר בנין הטבע, כי הטבע והענין האלהי יתחיל האחד עת השני יעמד מלדת, וכמ"ש בזה במקום אחר:

(לח) וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל משפטו מִשְׁפָּטָיו וַיִבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים:

רש"י בירח בול – הוא מרחשון, שהעשב בלה בשדה, ובוללין לבהמה מן הבית, מלשון (שופטים יט כא:) ויבל לחמורים:

רד"ק בירח בול – הוא מרחשון כמו שאמר הוא החדש השמיני ונקרא כן מפני הגשמים שמתחילין בו ענין מבול ובדברי רז"ל בירח בול שבו העלה נבל והארץ עשויה בולות בולות וירח שבו בוללין לבהמה מתוך הבית כלומר שמאכל הבהמה כלה מן השדה ודעת יונתן בזה שתרגם בירח מוסף אבביא:

 ויבנהו שבע שנים – בשבע שנים ואחר שאמר ובשנה האחת עשרה כלה הבית מה היה צריך לומר ויבנהו שבע שנים שלא תאמר שנתעצל בנתים מהבניני' ולא התעסק כל שבע שנים בבנין לפיכך חזר ואמר ויבנהו שבע שנים:

 שלש עשרה שנה – שלש עשרה שנה אחר כלות בית ה' התעסק בבנין ביתו וי"מ כי לא נתעסק בבנין ביתו אלא שתי שנים ופי' שלש עשרה שנה עד תום שלשה עשרה שנה למלכותו ולפי' זה יקשה מה שאמר למטה ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את שתי הבתים נראה כי עשרים שנה הוציא בין שני הבתים שבע בבית ה' ושלשה עשר בביתו ויוכלו לתרץ כי פי' אחד ועשרים שנה למלכותו שבע שנים אחר השלמת הבתי' נתן הערים לחירם ואף על פי שחירם נשא את שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים ובזהב לבנין הבתים לא נתן הוא לחירם אלא הערים אלא מקצה עשרים שנה למלכותו:

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “מלכים א' – פרק כב”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב