מלכים א

מלכים א פרק ז

(א) וְאֶת בֵּיתוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְכַל אֶת כָּל בֵּיתוֹ:

מצודות דוד שלש עשרה שנה – לימד בכאן שנתעצל בבנין ביתו, ולא כלהו עד שלש עשרה שנה, אבל בבנין בית המקדש נזדרז וכלהו לשבע שנים, אף כי היה גדול להפליא יותר מביתו. ויכל וגו' – רוצה לומר: עם ששהה בה י"ג שנה, לא קץ בטורח הבנין, עד כלותו את כלו:

 מלבי"ם שלש עשרה שנה – שאחר בנין בית המקדש התחיל בנין ביתו, וכמ"ש למטה ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים, ויכל את ביתו – אע"פ שנמשך הבנין ימים רבים מ"מ לא קץ בטורח הבנין עד שכלהו:

(ב) וַיִּבֶן אֶת בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן מֵאָה אַמָּה אָרְכּוֹ וַחֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ עַל אַרְבָּעָה טוּרֵי עַמּוּדֵי אֲרָזִים וּכְרֻתוֹת אֲרָזִים עַל הָעַמּוּדִים:

מלבי"ם את בית יער הלבנון – נקרא כן על שהיה מרובה בארזים כיער או נבנה ביער הלבנון שהיה סמוך לירושלים שכן היה מנהג המלכים לבנות בית הקיץ ביער להתקרר שם, והיה בו פתחים וחלונות הרבה פתוחים לרוח היום.

 על ארבעה טורי עמודי ארזים – העמודים היו נתונים לרוחב הבית וחולקים את אורך הבית לג' חלקים כ"א ל"ג אמה ושליש.

 וכרותות ארזים – מן עמוד לעמוד לרוחב הבית לחבר העמודים זל"ז ולהניח עליהם התקרה:

(ג) וְסָפֻן בָּאֶרֶז מִמַּעַל עַל הַצְּלָעֹת אֲשֶׁר עַל הָעַמּוּדִים אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה עָשָׂר הַטּוּר:

מלבי"ם וספון – סיפון הנסרים של הקירוי הי' מונח על הצלעות דהיינו על כרותות ארזים שזכר, על העמודים ארבעים וחמשה – ר"ל שסך הכל היה ארבעים וחמשה נסרים, דהיינו שהיו נסרים חמשה עשר בכל טור ומסודרים לרוחב הבית, עד שבחמשים אמה היו ט"ו נסרים, וי"ל שהיו נסרים עבים כ"א ג' אמות וחמשית אמה או שהיה אויר בין כל א' וא':

(ד) וּשְׁקֻפִים שְׁלֹשָׁה טוּרִים וּמֶחֱזָה אֶל מֶחֱזָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים:

מלבי"ם ושקופים – הנה משני צדדי האורך היה בנין של אבני גזית (כמ"ש למטה) והיה שם חלונות להכניס האויר, והיה שלשה טורים – ר"ל ג' חלונות זה ע"ז בגובה וכן היה שלשה בצד הארך זה אצל זה, והיה מחזה אל מחזה – ר"ל חלונות של צד הארך מזה מכוונים נגד חלונות של צד הארך השני וזה היה שלש פעמים, כי כן היה בכל חלוקה שארך הבית נחלק לשלשה כנ"ל, ובכ"א היה שלשה טורי חלונות וזה היה בשני צדדי הארך:

(ה) וְכָל הַפְּתָחִים וְהַמְּזוּזוֹת רְבֻעִים שָׁקֶף וּמוּל מֶחֱזָה אֶל מֶחֱזָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים:

מצודות דוד וכל הפתחים – חללי הפתחים שפתחו בהכתלים ההם היו מרובעים, כי המשקופים היו מיושרים, לא עגולים. והמזוזות – הם עמודי המזוזות, היו מרובעים בני ארבע צלעות, כדרך רוב המזוזות. שקף – גם חלון הקטן העשוי ממעל להפתח, היתה רבוע. ומול מחזה אל מחזה – כמו ומחזה אל מול מחזה, ורצה לומר: החלון שבעבר הזה היה מול החלון שבעבר מזה. שלש פעמים – יתכן שהיו שלשה פתחים בכותל מזה, ושלשה בכותל מזה, והחלון מלמעלן, וכל השלשה היו זה מול זה, והיה אם כן בכל חלק שבחלק העמודים, פתח אחד מזה, ופתח אחד מזה:

 מצודות ציון שקף – חלון:

 מלבי"ם וכל הפתחים – הפתחים היו בצד רוחב הבית משני צדדי הרוחב בין סדרי העמודים, והיה רבעים שקף – שהיה משקוף ע"ג משקוף, כי היה שלשה חלונות על הפתחים, עד שהיה השקף ארבעה, דהיינו משקוף א' של הפתח, וג' של ג' החלונות, וכן היה מחזה אל מחזה – שהיו הפתחים והחלונות שעליהם מכוונים זה מול זה בטורי העמודים אשר בארך הבית ביושר, והיה שלשה פעמים – שהיה שלשה פתחים בכל טור:

(ו) וְאֵת אוּלָם הָעַמּוּדִים עָשָׂה חֲמִשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה רָחְבּוֹ וְאוּלָם עַל פְּנֵיהֶם וְעַמֻּדִים וְעָב עַל פְּנֵיהֶם:

מלבי"ם ואת אולם – לפני העמודים עשה אולם, והיה חמשים אמה ארכו – לעומת רוחב בית יער הלבנון, ושלשים אמה רחבו – נמשך לארך הבית ואולם על פניהם – לפני הבית והאולם היה עוד אולם ולפני האולם השני היו עמודים ועב על פניהם – היינו מריש שהוא עץ עב כמ"ש חז"ל העבים הם המרישים:

(ז) וְאוּלָם הַכִּסֵּא אֲשֶׁר יִשְׁפָּט שָׁם אֻלָם הַמִּשְׁפָּט עָשָׂה וְסָפוּן בָּאֶרֶז מֵהַקַּרְקַע עַד הַקַּרְקָע:

מלבי"ם ואולם – ולפני העמודים היה אולם אחר שבו עמד כסא המשפט – ששם שפט המלך בעצמו בענינים גדולים, וגם אולם המשפט עשה – ששם ישבו הסנהדרין ושם עמדו הבע"ד והיה לפני אולם הכסא, וספון – ורצפת האולם היה מכוסה בארזים מהקרקע ועד הקרקע – ר"ל מקצה לקצה:

(ח) וּבֵיתוֹ אֲשֶׁר יֵשֶׁב שָׁם חָצֵר הָאַחֶרֶת מִבֵּית לָאוּלָם כַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הָיָה וּבַיִת יַעֲשֶׂה לְבַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח שְׁלֹמֹה כָּאוּלָם הַזֶּה:

מצודות דוד וביתו אשר ישב שם – רצה לומר: מקום מושבו בקביעות. חצר האחרת – אשר עמדה בחצר האחרת, מבפנים לאולם המשפט, בדרך הכניסה מן החוץ אל מקום בתי המלוכה. כמעשה הזה היה – כמעשה אולם המשפט, ספון בארז כמותו. ובית יעשה – הבית אשר עשה לבת פרעה, היה גם כן כאולם המשפט:

 מלבי"ם וביתו אשר ישב שם – ועוד היה שם בית המלך שהיה מיוחד למושבו ודירתו לאכול ולשתות והוא הבית שנז' בריש הסימן, וגם חצר האחרת – ר"ל החצר שלפני בית המלך:

 מבית לאולם – ר"ל בית המלך והחצר שלפניו היה מבית לאולם ופנימי לו והיה ג"כ כמעשה האולמים הנאמרים, ולפ"ז היה שם שמונה חלוקות, בית המלך ולפניו חצר הגדולה שלו ולפניו בית יער הלבנון ולפניו אולם העמודים ועוד אולם לפניו ולפני כולם עמודים ועב על פניהם ולפניו כסא המשפט, ולפניו אולם המשפט:

 ובית יעשה – ואחרי גמר הבנינים התחיל לעשות בית לבת פרעה ג"כ בתבנית האולם הזה:

(ט) כָּל אֵלֶּה אֲבָנִים יְקָרֹת כְּמִדֹּת גָּזִית מְגֹרָרוֹת בַּמְּגֵרָה מִבַּיִת וּמִחוּץ וּמִמַּסָּד עַד הַטְּפָחוֹת וּמִחוּץ עַד הֶחָצֵר הַגְּדוֹלָה:

מצודות דוד כל אלה – כל הבנינים שזכר, בנה מאבנים יקרות וגדולות, כמדות הראויות לאבני גזית, כפי מה שהיה ידוע להם. מגוררות במגרה – חתוכות במגרה, לעשותן חלקות משני עבריהן, בעבר הפנימי ובעבר החיצון. וממסד – מן היסוד עד התקרה, וזהו עד הטפחות, כי הדרך היא לעשות כעין לבזבז בשעור טפח, בולט מהכותל אצל התקרה, והוא מתפארת המלאכה. ומחוץ – ואף יתר הבנינים, אשר עמדו מחוץ להבתים האלה עד החצר הגדולה, את כולם בנה כבנין האמור, אבל החצר הגדולה עצמה בנה בבנין אחר, כמפורש בענין:

מלבי"ם כל אלה – הבנינים הנז' היו אבנים יקרות – באיכות:

 וכמדת גזית – בכמות, והיו מגודרות – ומשופעות מבית ומחוץ ר"ל משני הצדדים, ואבנים כאלה היו מן היסוד עד הטפחות – דהיינו שמי קורה, וכן היה מחוץ עד החצר הגדולה:

(י) וּמְיֻסָּד אֲבָנִים יְקָרוֹת אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אַבְנֵי עֶשֶׂר אַמּוֹת וְאַבְנֵי שְׁמֹנֶה אַמּוֹת:

מצודות דוד ומיוסד וגו' – רצה לומר: מה שנאמר למעלה אשר אבני היסוד היו שוות לאבני הכותל, אין זה כי אם בדבר שהיו אבני יקרות כמותן, אבל לא ישוו בגודל, כי אבני היסוד גדולות מאבני הכותל, כי אבני יסוד היו בני י' אמות וגו', וגדולים המה ממדת אבני גזית:

 מלבי"ם אבני – כו'. והיסוד בעצמו היה אבנים גדולות מעשר ומשמנה אמות והיה ג"כ מאבנים יקרות:

(יא) וּמִלְמַעְלָה אֲבָנִים יְקָרוֹת כְּמִדּוֹת גָּזִית וָאָרֶז:

רש"י ומלמעלה אבנים יקרות – ומלמעלה ליסודות היו אבנים יקרות עד הטפחות, כמו שאמור למעלה. וארז – תי' יונתן וחפי נסרין דארזא, כמו שאמר (פסוק ז): וספן בארז:

 מצודות דוד ומלמעלה – כתלים שעל היסודות. וארז – כל הבנינים האלה, כיסה התקרה בארז:

 מלבי"ם ומלמעלה – כו', והאבנים שהיו מלמעלה קרוב להקורה היה כמדת גזית, וארז – שהיה מעורב ארז ואבן בהבנין:

(יב) וְחָצֵר הַגְּדוֹלָה סָבִיב שְׁלֹשָׁה טוּרִים גָּזִית וְטוּר כְּרֻתֹת אֲרָזִים וְלַחֲצַר בֵּית ה' הַפְּנִימִית וּלְאֻלָם הַבָּיִת: פ

מלבי"ם וחצר הגדולה – דהיינו החומה שהיה סביב כל הבנינים היה שלשה טורים וכו' וכן היה לחצר בית ה' הפנימית ולאולם הבית:

(יג) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיִּקַּח אֶת חִירָם מִצֹּר:

רלב"ג וישלח המלך שלמה ויקח את חירם וגו' – זכר שאביו גם כן היה חרש נחשת ולזה היה הבקיאות לו יותר בזאת המלאכה:

מלבי"ם וישלח – זה היה בסוף ז' שנים כשגמר בנין בהמ"ק:

(יד) בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת וַיָּבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיַּעַשׂ אֶת כָּל מְלַאכְתּוֹ:

רש"י חרש – אומן. וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעתשלשה כלי אומנות שהעולם נברא בהן, שנאמר(משלי ג יט – כ): בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו. בשלשתן נבנה הבית:

 רד"ק ממטה נפתלי – הוא היה ממטה נפתלי ואמו מבנות דן כמו שאמר בדברי הימים בן אשה אלמנה מבנות דן ומה שאמר ואביו איש צרי שהיה גר בצור כמו עובד אדום הגתי כי לוי היה ולפי שגר בגת קראו גתי וצורי קריאתו מלרע:

 חרש נחשת – הוא או אביו גם כן היה חרש נחשת ורבותינו ז"ל סמכו מזה כי חייב אדם להתעסק באומנות אביו לפיכך הזכיר הכתוב אביו כי גם כן הוא היה אומן ובנו למד אומנתו ומה שאמר בן אשה אלמנה להודיע כי מת בעלה אבי חירם לפיכך לקח שלמה בנו כי גם הוא היה אומן טוב ומה שאמר חרש נחש' לעשות כל מלאכה בנחש' ובדברי הימים אומר יודע לעשות בזהב ובכסף ובנחשת ובברזל וגו' שמה ספר כל אומניו' שהיה לו והנה [כאן] לא ספר אלא מלאכת הנחשת כי לאותה מלאכה היה צריך לו שלמה כמו שאמר שעשה את העמודי' והכותרות והמכונות והכיורות והים והיעים והמזרקות כלם כלי נחשת היו:

מלבי"ם בן אשה אלמנה ממטה נפתלי – פי' מצד אביו היה ממטה נפתלי, כי אמו היתה מבנות דן כמ"ש בד"ה ומ"ש ואביו איש צורי פי' שהיה דר בצור כן פירשו המפ',

ולי נראה שמ"ש בד"ה ששלח מלך חירם בכתב אל שלמה ועתה שלחתי לך איש חכם בן אשה מן בנות דן ואביו איש צורי יודע לעשות בזהב ובכסף כו', זה היה אביו של חירם זה והיה שמו ג"כ חירם, והוא נשלח מאת מלך צור בתחלת הבנין, והוא היה יודע לעשות גם בזהב ובכסף כמבואר שם ועשה כל מלאכת טיח הבתים בזהב ומלאכת הכסף, והוא [הראשון-] היה בן אשה מבנות דן, ומצד אביו היה מבני צור ואחר שבע שנים מת, ושלח שלמה אחר בנו,

ועז"א וישלח שלמה ויקח את חירם מצור, כי הראשון בא אליו בפקודת מלך צור, והשני בא ע"י ששלח שלמה אחריו, והוא היה בן אשה אלמנה ממטה נפתלי, והיתה אלמנה כי מת חירם בעלה,

וזה השני היה רק חורש נחושת לבד, ועשה רק מלאכת הנחושת, ובזה תבין מ"ש בד"ה ב' (ג' ט"ז) ואת הסירות ואת היעים עשה חירם אביו למלך שלמה וכו' כי זה הי' מלאכת האב, וכן במלכים דייק לאמר ויעש חירם את היעים, שם הוסיף חירם ובכלם אמר ויעש, כי זה היה חירם הראשון:

(טו) וַיָּצַר אֶת שְׁנֵי הָעַמּוּדִים נְחֹשֶׁת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמּוּד הָאֶחָד וְחוּט שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה יָסֹב אֶת הָעַמּוּד הַשֵּׁנִי:

מלבי"ם השאלות: בכאן אמר שהיה גובהן י"ח אמות, ובד"ה אמר שלשים וחמש אמות קומתם, בכאן אמר שגובה הכותרת חמש אמות, ובפסוק י"ט אמר שהיה ארבע אמות ובסוף הספר אמר שהיו שלש אמות, פסוק י"ח מוקשה מאד ונדחקו בו המפרשים, ומ"ש פסוק י"ט וכותרת וכו' באולם מלת באולם אין לו באור ומלבד זה למה אמר שלש פעמים שעשה כותרת, ופסוק כ' מוקשה ואין לו באור:

(טו) ויצר תחלה צייר צורתם בדפוס.

 שמונה עשרה אמה – ובד"ה אומר שלשים וחמש אמות, שם חושב אורך שניהם, כי הציק אותם חתיכה אחת, וכשנתחלקו הקיש בקורנס ועשה על שפת כל א' מעשה שושן ונתארך חצי אמה, ומ"ש יסוב את העמוד השני – ה"ה העמוד הראשון כי שניהם היו שוים בארכם ורחבם, וכמ"ש בירמיה (סי' נ"א) י"ח אמה קומת העמוד הא' וחוט י"ב אמה יסובנו, ועביו ארבע אצבעות נבוב:

(טז) וּשְׁתֵּי כֹתָרֹת עָשָׂה לָתֵת עַל רָאשֵׁי הָעַמּוּדִים מֻצַק נְחֹשֶׁת חָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמַת הַכֹּתֶרֶת הָאֶחָת וְחָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמַת הַכֹּתֶרֶת הַשֵּׁנִית:

מצודות דוד מוצק נחושת – מעשה יציקה היו, ומנחושת. חמש אמות – ובסוף מלכים ב (כה יז) נאמר: שלש אמות, וזה לפי ששתי האמות התחתוניות של קומת הגולה, לא היו מצוירות, והיו אם כן שוות לתמונת העמוד, ולזה לא חשבם:

 מלבי"ם ושתי כותרות עשה – פי' שהיו שתי כותרות לשני העמודים כתר לכל עמוד, והיה גובה כ"א חמש אמות, ובסוף מלכים אמר שהיה שלש אמות, כי הכתר נחלק לשתי גולות והיה גובה הגולה עליונה שלש וכמו שיבואר:

(יז) שְׂבָכִים מַעֲשֵׂה שְׂבָכָה גְּדִלִים מַעֲשֵׂה שַׁרְשְׁרוֹת לַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים שִׁבְעָה לַכֹּתֶרֶת הָאֶחָת וְשִׁבְעָה לַכֹּתֶרֶת הַשֵּׁנִית:

מלבי"ם שבכים – על הכותרות נעשו שני מיני מלאכות חציו העליון היה מכוסה בשבכה שהוא לבוש ממעשה רשת, ארוג מנחושת, ותחת השבכה היה גדילים מעשה שרשרות, והיו שבעה שרשרות לכל כותרת, והיה התחלת השרשרות על השבכה בסופה לכסות ההפסק בין שני הגולות (שיתבאר בפסוק כ') ובסוף השרשרות היו תלוים שני טורי רמונים שהיה ראשם תלוי בשרשרות וסופם מכסה את הגולה התחתונה:

(יח) וַיַּעַשׂ אֶת הָעַמּוּדִים וּשְׁנֵי טוּרִים סָבִיב עַל הַשְּׂבָכָה הָאֶחָת לְכַסּוֹת אֶת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָרִמֹּנִים וְכֵן עָשָׂה לַכֹּתֶרֶת הַשֵּׁנִית:

מלבי"ם ויעש – עד הנה דבר איך צייר אותם בדפוס ועתה דבר מעשייתם.

 ושני טורים סביב על השבכה – בתחתית השבכה היה שני טורי רמונים, ומ"ש לכסות את הכותרות – ר"ל השבכה שהיתה לכסות את הכותרות, ומ"ש על ראש הרמונים – שיעורו ושני טורים סביב אשר על ראש הרמונים, ר"ל שהיו שני טורי שרשרות על ראש הרמנים כי הרמונים היו תלוים בשרשרות כמ"ש בד"ה ויעש רמונים מאה ויתן בשרשרות, והיו הרמונים תלוים בשרשרות בראשם לא באמצע הרמון, ועז"א אשר על ראש הרמונים, ר"ל שהשרשרות דבוקים לראש הרמונים וגוף הרמונים תלוים למטה על הגולה התחתונה:

(יט) וְכֹתָרֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים מַעֲשֵׂה שׁוּשַׁן בָּאוּלָם אַרְבַּע אַמּוֹת:

מלבי"ם וכותרת אשר על ראש העמודים – ר"ל עוד היה מצויר כותרת מעשה שושן באולם – ר"ל שהיה שושן מצויר על כותל האולם במקום שהגיעו לשם ראשי העמודים היינו י"ח אמות בגובה הכותל של האולם והיה ארכו ורחבו וגבהו של הכותרת המצויר בכותל ד' אמות:

(כ) וְכֹתָרֹת עַל שְׁנֵי הָעַמּוּדִים גַּם מִמַּעַל מִלְּעֻמַּת הַבֶּטֶן אֲשֶׁר לְעֵבֶר שבכה הַשְּׂבָכָה וְהָרִמּוֹנִים מָאתַיִם טֻרִים סָבִיב עַל הַכֹּתֶרֶת הַשֵּׁנִית:

מצודות דוד וכתרת וגו' – בא לומר מאין היה השטח הזה, ואמר אל תחשוב שכתרי העמודים לא היו כי אם סביבות העמוד, ולא היו נעשים ככיפת כובע לכסות גם חלל העמוד ממעל, כי הכותרות ההם כסו גם ממעל מלעומת הבטן, שהוא חלל העמוד הפונה לעבר השבכה לצד מעלה, אם כן מזה בא השטח אשר היה עליו מעשה השושן. והרמונים מאתים טורים – רצה לומר: מספר הרמונים היו מאתים, חרוזים בשני טורים, ונתונים המה סביב על הכותרת, מאה בכל טור. השנית – כמו והשנית, רצה לומר: וכן היו מספר הרמונים לכותרת השנית:

מלבי"ם וכתרת – יבואר עפמ"ש בפסוק מ"א, וגולת הכתרת אשר על ראש העמודים שתים והשבכות שתים לכסות את שתי גולות הכתרת אשר על ראש העמודים. ואת הרמונים ארבע מאות לשתי השבכות שני טורים רמונים לשבכה הא' לכסות את שתי גולות הכתרת אשר על פני העמודים – ופי' כי הכתר נחלק לשתים, וכל חלק נקרא גולה, שעז"א וגולות הכותרות שתים ר"ל שתים בכל עמוד החלק העליון שהיה ככובע על ראש העמוד ונקרא הגולה שעל ראש העמודים היה מכוסה בשבכה, והגולות התחתונות שנקראו גולות הכותרות שעל פני העמודים היו מכוסים בשני טורי רמונים, ועז"א בסוף מלכים וכתרת עליו נחושת וקומת הכתרת שלש אמות ושבכה, ורמונים על הכתרת סביב – ר"ל שחלק העליון היה שלש אמות והיה מכוסה בשבכה ועוד היו רמונים על הכותרת השנית, ועפ"ז בא כאן לבאר ענין הכותרת בפרטות והודיע בזה כמה דברים, א] וכתרת על שני העמודים – ר"ל שהיה כותרת גם ממעל בל תחשוב שממעל היה החלל מגולה ושהכותרת העליון לא היה ככובע שלם ועז"א שהיה הכותרת גם ממעל, ב] בא לבאר מהיכן התחיל כותרת הזה שהיא הגולה העליונה, אמר שהתחיל מלעומת הבטן – צייר הכותרת בכלל כגוף שלם, והגולה העליונה היתה אחר שני אמות של גובה הכותרת שהיה חצי אמה למטה מאמצע הכותרת, כערך הבטן שהוא קצת למטה מחצי הגוף, כי הגולה התחתונה היה גובהה שתי אמה ואז התחיל הגולה העליונה שהיה גובהה שלש אמות ואמר אשר לעבר השבכה – כי בצד זה היה השבכה שהיתה בחלק העליון, עוד באר כמה היו רמונים – שהיו מאתים – על כל עמוד והיו ארבע מאות לשתי העמודים כמ"ש לקמן, ושהיו טורים – ר"ל שני טורים נמצא שהיו מאה רמונים בכל טור, שעז"א בד"ה ויעש רמונים מאה ויתן בשרשרות – ר"ל מאה בכל שרשר, ושהיו סביב – בארבע רוחות, וכשנחלק העיגול לד' רוחות היו כ"ד רמונים בכל רוח, וא' באמצע בין כל חלוקה וחלוקה, ועז"א שם ויהיו הרמונים תשעה וששה רוחה – (פי' לד' רוחות) כל הרמונים מאה על השבכה סביב – ושהיו על הכתרת השנית – ר"ל על הכותרת התחתונה, כי העליונה היתה מכוסה בשבכה והתחתונה היתה מכוסת ברמונים:

(כא) וַיָּקֶם אֶת הָעַמֻּדִים לְאֻלָם הַהֵיכָל וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַיְמָנִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יָכִין וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בֹּעַז:

רד"ק לאולם ההיכל – כמו באולם ההיכל וכמוהו כי איש הרגתי לפצעי בפצעי ואחרים זולתו:

 יכין – מה שקרא שם לעמודים לסימן טוב לפי שהיו בכניסת הבית קרא להם שמות לסימן טוב לאחד יכין לשון הכנה שיכון הבית לעולם כמו שאמר כירח יכון עולם ובועז לשון עוז והיא מלה מורכב' בו עז כלומר שיתן האל בו עוז וקיום כמו שנאמר ה' עוז לעמו:

מלבי"ם ויקם – עתה מפרש הקמתם, שהקים אותם לפני האולם וסמוך לו, ושקרא לכ"א שם, והנה בשני העמודים רמז על שני ההנהגות שה' מנהיג את עולמו, ההנהגה הטבעיית הקבועה מששת ימי בראשית היא מיוחסת תמיד ליד שמאל ונקרא בועז, כי עוז ה' קבוע בו לא ישתנה לעולם, וההנהגה הנסיית שיעשה ה' לפי הצורך ולפי הכנת התחתונים קרא יכין כי זאת יכין תמיד לפי הרצון המתחדש כפי מעשה התחתונים בעלי הבחירה, וכבר בארו האלקיים כי הני תרי סמכי קשוט, הם שני הירכים נו"ה, הימיני משפיע והשמאלי מקבל, והם לעומת יסוד ומלכות, שהנהגה הנסיית מושפע מיסוד העולם שנקרא חי העולמים, ועז"א (בפסוק ט"ו) שמונה עשרה אמה קומת העמוד האחד – ורמזו בקומה כי היסוד מושך מתפארת ישראל, תפארת גופא, שמרומז בח"י חוליות שבשדרה. שהיא הקומה הנשאה בקדש, וההנהגה הטבעיית נשפעת ממדת מלכות המקבלת, ששם י"ב צרופי הוי"ה, ואחריו י"ב גבולי אלכסון, והוא הים שעשה שלמה העומד על שנים עשר בקר, ועז"א (שם) וחוט שתים עשרה אמה יסוב את העמוד השני – כי הוא הסובב מארבע רוחות:

(כב) וְעַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים מַעֲשֵׂה שׁוֹשָׁן וַתִּתֹּם מְלֶאכֶת הָעַמּוּדִים:

מצודות דוד ועל ראש העמודים – רצה לומר: לאחר הקמת העמודים בהאולם, אז הניח מעשה השושן על ראש העמודים, והוא השטח הרואה כיפת האולם. וחתום וגו' – כי בעת הקמתה עדיין לא נשלמה המלאכה, עד אשר הניח עליהם מעשה השושן, וחברם אחר ההקמה:

מלבי"ם ועל ראש העמודים מעשה שושן – שכל עמוד בעצמו נעשה בראשו כמעשה שושן, וכבר כתבתי למעלה (פסוק טו) שאחרי שנעשו העמודים הקיש בקורנס ועשה מחצי האמה אורך אמה, וצייר ברדודו מעשה שושן בראשו, ועי"כ תמה מלאכת העמודים כי כשהפרידם מן היציקה לא היו תמים עדיין כי היה חסר השושן, וכל עמוד היה חסר חצי אמה, כי שניהם לא היו רק חמש ושלשים אמה וע"י שהקיש לעשות השושן היתה המלאכה תמימה:

(כג) וַיַּעַשׂ אֶת הַיָּם מוּצָק עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ עַד שְׂפָתוֹ עָגֹל סָבִיב וְחָמֵשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתוֹ וקוה וְקָו שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אֹתוֹ סָבִיב:

רש"י עשר באמה משפתו עד שפתו – באמצעיתו, שכל רוחב כלי עגול, באמצעיתו הוא. וקו שלשים באמה – זהו שאמרו כל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח, הקיפו שלשים, ורחבו עשר, ומתוכו הוא מודד, (בערובין יד א). קומתו – עומקו, ובדברי הימים (ב ד ו) הוא אומר, שעשאו לרחיצת הכהנים לטבול בתוכו:

מצודות דוד ויעש את הים – גיגית גדולה עשויה כדמות הים, ובדברי הימים (ב ד ו) נאמר שהיו הכהנים רוחצים שם לטבול מטומאתן. ואמרו רבותינו (ירושלמי יומא ג ח): ז"ל שלא היו המים שאובים, כי רגלי הבקרים שעמדו תחתיו היו נקובים וחלולים, ודרך בם בא המים מן המעין. מוצק – ביציקה נעשה, לא בהקשת הקורנס. משפתו – משפת עבר זה, עד השפה שממולו. עגול סביב – בכל סביבו היה עגול. וקן שלשים – כי כל שיש ברחבו אחד, יש בהקיפו שלשה (ראה עירובין נו ב):

 מלבי"ם ויעש את הים עשר אמה משפתו עד שפתו – היינו מבפנים שחללו היה עשר אמות, וכן הקו שלשים יסוב אותו מבפנים:

(כד) וּפְקָעִים מִתַּחַת לִשְׂפָתוֹ סָבִיב סֹבְבִים אֹתוֹ עֶשֶׂר בָּאַמָּה מַקִּפִים אֶת הַיָּם סָבִיב שְׁנֵי טוּרִים הַפְּקָעִים יְצֻקִים בִּיצֻקָתוֹ:

רש"י ופקעים – וצורת ביעין, תרגם יונתן. מתחת לשפתו – בשלש אמות תחתונות שהיו מרובעות, שכך שנינו בגמרא דעירובין (שם עמוד ב): שלש תחתונות מרובעות, ושתים עליונות עגולות, ואי אפשר לו להכיל אלפים בת, שהם מאה וחמשים מקוה טהרה ארבעים, אלא בענין זה כמו שפירשו רבותינו בעירובין, עליונות מרובעות והתחתונות עגולות, אי אפשר לומר, דכי כתיב שפתו עגול סביב, לכך הוא אומר: בפקעים הללו עשר באמה מקיפין את הים סביב, שבמקום ריבועו (הקיפו) ארבעים אמה, עשר אמה לכל רוח, אבל במקום עיגולו אי אפשר לומר עשר באמה סביב. שני טורים הפקעים יצוקים ביצקתו – הכל מוצק יחד, לא שחבר לו את הפקעים אחר יציקתן על ידי מסמרות או על ידי דבק, שקורין שולדר"א בלע"ז:

מלבי"ם ופקעים – ת"י כצורת בצים ובד"ה כתיב ובקרים שעל הבצים הבולטות היה חקוק כדמות בקר, עשר באמה – יל"פ שבכל אמה היה עשר פקעים, וחז"ל היו מפרשים שעל כל עשר אמות היו פקעים, ואמרו חז"ל (בירושלמי דעירובין ובבלי שם) ששלש אמות התחתונות היו מרובעות ושתים העליונות היו עגולות שא"א שיחזיק אלפים בת רק בענין זה, והיה שטח המרובע מבחוץ, בכל צד י' אמות ושני טפחים, והפקעים נמשכו על הי' אמות, והטפח מכאן ומכאן של עובי הדופן נשאר חלק, והיו הפקעים שני טורים כי גם בשפתו העליונה העגולה היו פקעים, בשלשה ההרחקים, והיה הפסק בין כל הרחק לערך חמשה טפחים פחות מעט, כי העגול מבחוץ היה מחזיק נוסף על השלשים אמה ששה טפחים של היקף עובי הדפנות שהיו משפתו אל שפתו עשר אמות ושני טפחים, ועוד שביעית של האלכסון, הנוסף על ההיקף כפי כללי ההנדסה שהוא לערך ח' טפחים וחצי:

(כה) עֹמֵד עַל שְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר שְׁלֹשָׁה פֹנִים צָפוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה פֹנִים יָמָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים נֶגְבָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים מִזְרָחָה וְהַיָּם עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה וְכָל אֲחֹרֵיהֶם בָּיְתָה:

מצודות דוד עומד – הים הזה היה עומד על י"ב בקר, עשויות מנחשת. פונים – את פניהם. והים עליהם – לתוספת ביאור כפל הדבר. וכל אחוריהם – אחורי הבקר היו לצד פנים, אחוריו של זה מול אחוריו של זה:

(כו) וְעָבְיוֹ טֶפַח וּשְׂפָתוֹ כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת כּוֹס פֶּרַח שׁוֹשָׁן אַלְפַּיִם בַּת יָכִיל: פ

רש"י ועביו טפח – שוליו ודופנותיו, אלא שאצל פיו היה דק ומרוקע ומרודד, כמעשה שפת כוס ששותין בו, ומצוייר פרח ושושן. אלפים בת – ששת אלפים סאים [קרוב לחמשים אלף ליטר], שהבת שלש סאין, שנאמר (יחזקאל מה יא): האיפה והבת תוכן אחד להם. נמצאו חמשים ומאה מקוה טהרה, הארבעים מאות, מאה מקואות, והעשרים מאות, חמשים מקואות (עירובין שם). ואף כשתחלוק הכל לפי מדה ששיערו חכמים אמה על אמה ברום שלש אמות למקוה, תמצאנה כן, שלש אמות מרובעות, מאה מקואות, ושתים העגולות, חמשים מקואות, שהמרובע יתר על העיגול רביעית. ובדברי הימים (ב ד ה) כתיב: בתים שלשת אלפים יכיל, ופירשו רבותינו (שם) במדת היבש, שהגודש היה שליש בבית הקיבול:

מלבי"ם אלפים בת יכיל – ובד"ה אמר בתים שלשת אלפים – ופי' חז"ל אלפים בלח שהם שלשת אלפים ביבש, ובאמת הבת הוא מדת הלח, אך בימי עזרא כותב ס' ד"ה, נקטן מדת הבת שליש, כמו שנגדל מדת המשקל, ונעשה מן מחצית השקל שליש שקל כמ"ש (נחמיה י' ל"ג) והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה, כמ"ש (עמוס ה' ח') להקטין איפה ולהגדיל שקל, שלכן נבא יחזקאל שלעתיד תשוב מדת השקל והבת לכמו שהיתה בימי קדם כמש"ש (מ"ה י"א) האיפה והבת תוכן אחד יהיה וכו' והשקל עשרים גרה, ועשו מדת הלח במדה שהיתה אצל הקדמונים מדת היבש, שהיתה פחות שליש כי הגודש מחזיק שליש, וכותב ס' עזרא עשה החשבון לפי מדת זמנו וש"ר קרוב לזה בשו"ת הרשב"ץ:

(כז) וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּכֹנוֹת עֶשֶׂר נְחֹשֶׁת אַרְבַּע בָּאַמָּה אֹרֶךְ הַמְּכוֹנָה הָאֶחָת וְאַרְבָּע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ וְשָׁלֹשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתָהּ:

בענייני הכיור נתחבטו המפרשים, וביארו בו ביאורים רבים. המובא כאן הוא פי' רש"י והמצודות. ניתן לראות ציור של הכיור והשיטות בספר מעם לועז.

מצודות דוד המכונות – הם כני הכיורות, ובכל מכונה היה תחוב עוד כן, ובו היה מושב הכיור, כמפורש בענין. קומתה – קומת המכונה עם הכן התחוב בה:

 מצודות ציון המכונות – רוצה לומר: בסיס ומקום מושב:

 מלבי"ם ויעש את המכונות – במצות הכיור היה לעשות לו כַּן ומכון שישב עליו כמ"ש ועשית כיור נחושת וכנו נחושת, ואחר ששלמה עשה י' כיורות עשה להם עשרה מכונות:

(כח) וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּכוֹנָה מִסְגְּרֹת לָהֶם וּמִסְגְּרֹת בֵּין הַשְׁלַבִּים:

מצודות דוד מסגרות להם – בתחתיות כל מכונה אצל שוליו, היה מחיצה נמוכה, מקפת וסוגרת את המכונה מכל ארבעת הפאות. ומסגרות בין השלביםלקומת המכונה עמדו כעין שליבי סולם עשויים מנחושת, ובראשיהם היו נכפפים זה מול זה, להיות לגג על המכונה, עשויה ככיפת כובע. ולמטה בענין קרויה 'כותרת', לרוחב השליבות ההם עשו כעין לבזבזין, סוגרות ומסבבות ארבעת הפאות סביב, לחבר את השליבות זה לזה:

מלבי"ם וזה מעשה המכונה – בציור ענין המכונות ומלאכתם הלכו המפ' נבוכים ולא מצאו בו כל אנשי חיל ידיהם, ולכן לקחתי לי דרך אחר מתישב כפי לשון הכתובים, הנה בפסוק ל"ח אמר, ארבעים בת יכיל הכיור האחד ארבע באמה הכיור האחד, וא"א לומר שהיו ארבע אמות בארכו ורחבו, שא"כ לא היה גבהו מחזיק אף אמה אחת לפי החשבון דשיעור מקוה הוא אמה על אמה ברום ג' אמות, והכיור היה ארבעים בת שהם ג' מקואות, וזה א"א, וע"כ דשיעור זה בגובה, שקומת הכיור היה ד' אמות, ולפ"ז אם היה כולו עגול, היה מחזיק בחללו אמה וחצי ורביע על אמה וחצי ורביע שתחת שבמרובע היה די בג' אמות באה האמה הרביעית להשלים מה שמרובע יותר על העיגול רביע, ולפי מה שאפרש שאמה וחצי התחתונות של הכיור היו מרובעים צ"ל שהיה אמה וחצי ורביע על אמה וחצי ורביע מבחוץ והיה צריך להשלים מה שחסר ע"י עובי הדפנות, עכ"פ לא היה ארך ורחב הכיור יותר מאמה וחצי ורביע והמכונה היה ארכה ורחבה ד' אמות והיתה עודפת על

הכיור, והיה בה שתי חלוקות, א] חצונית המכונה שהיתה ד' על ד', ב] פנימית המכונה מקום מושב הכיור, ששם היה כן ובסיס וכן היה שם מסגרת המקיף את הכיור שזה היה אמה וג' רביעי אמה על אמה וג' רביעי אמה והודיע שהיו בה שני מיני מסגרות (כמו מסגרת טופח סביב שהם לוחות ולבזבזין הסוגרים סביב), א] המסגרות שהיו בפנים במקום מושב הכיור, ועז"א מסגרות להם – היינו להמכונות עצמם בפנימיותם שהיו המסגרות בשביל הכיורות, ב] ומסגרות בין השלבים – שחצוניות המכונה היה מוקף שלבים שהם קנים ארוגים משולבים זה בזה כעין סורג, ובין הקנים וכן סביבם היו מסגרות לוחות עבים שאליהם חוברו השלבים:

(כט) וְעַל הַמִּסְגְּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים אֲרָיוֹת בָּקָר וּכְרוּבִים וְעַל הַשְׁלַבִּים כֵּן מִמָּעַל וּמִתַּחַת לַאֲרָיוֹת וְלַבָּקָר לֹיוֹת מַעֲשֵׂה מוֹרָד:

מצודות דוד אריות – היו מצויר אריות וגו'. ועל השלבים כן ממעל – כי בגג המכונה הנעשה מן השלבים, הניחו באמצעיתו נקב עגול ברוחב אמה וחצי, וסבבו הנקב ההיא במחיצה עולה כלפי מעלה ברום חצי אמה, הקרויה בענין פי 'הכותרת', ובהמחיצה ההיא תחבו הכן העליון, ונמצא יושב הוא ממעל להשלבים, העולים ונכפפים עד המחיצה ההיא. ומתחת לאריות – מתחת ציורי האריות והבקר הנעשים בהמסגרת. ליות מעשה מורד – ועשוי מעשה רדידה, בהקשת הקורנס, לא ביציקה:

 מצודות ציון כן – בסיס. ליות – ענין חיבור, כמו (בראשית כט לד): ילוה אישי. מורד – מלשון רדידה ושטיחה:

 מלבי"ם ועל המסגרות – הנה המסגרות הפנימיות שסביב הכיור לא היו מפותחים לנוי כי היו מבפנים, אבל על המסגרות אשר בין השלבים – שהם המסגרות החצוניות היו מפותחים צורות אריות – וצורות בקר – וצורות כרובים – לנוי ותפארת, ועל השלבים כן ממעל – וכן היו הצורות האלה מפותחים על השלבים עצמם שהם הקנים הארוגים כמין סורג, והיו הצורות דבוקים בם ממעל, ומפרש במה נדבקו הצורות אל הקנים, אמר שתחת לאריות ולבקר – (וה"ה לכרובים) ליות – היו טסים מחוברי' שאל הטסים נדבקו הצורות, והיה מעשה מורד – ר"ל לא מותכים רק מרודדים בקורנס, והטסים עם הצורות שעליהם נדבקו במסמרות אל השלבים (וליות מענין חיבור כמו הפעם ילוה אישי אלי):

(ל) וְאַרְבָּעָה אוֹפַנֵּי נְחֹשֶׁת לַמְּכוֹנָה הָאַחַת וְסַרְנֵי נְחֹשֶׁת וְאַרְבָּעָה פַעֲמֹתָיו כְּתֵפֹת לָהֶם מִתַּחַת לַכִּיֹּר הַכְּתֵפֹת יְצֻקוֹת מֵעֵבֶר אִישׁ לֹיוֹת:

מצודות דוד וארבעה אופני – ב' לפנים ב' לאחור, כאלו ישאו אותה. וסרני נחשת – שולי המכונה עשוי מנסרים ולוחות של נחושת. וארבעה פעמותיו – על הכן יאמר, שהיה נטפל על המכונה ותחוב בו, ובו היו הכתפות להחזיק את הכיור התחוב בו, לבל יפול אל חללו יותר מהנרצה, אבל המכונה עצמה לא היה צריך לכתפות, לבל יפול הכן לחלל המכונה יותר מן הנרצה, כי הכן היה בתחתיתו עגול, לתחבו בהמחיצה העגולה הקרויה פי הכותרת, היוצאת מן המכונה, ועליונית הכן היה מרובע, ולא היה יכול אם כן ליפול לחלל המכונה יותר מהנרצה, כי קרנות הריבוע העמידו על מקומו, אבל הכיור יכול היה ליפול לחלל הכן יותר מהנרצה, כי לא היה בו להעמיד עצמו על מקומו, לזה עשו בד' זויות הכן כעין כתפות, יורדות עד מתחת להכיור, להחזיקו לבל יפול למטה. הכתפות יצוקות – מעשה יציקה היו, ולא בהקשת הקורנס. מעבר איש ליות – מצד כל אחד מן הכתפות, במקום הנגלה לעומת מחברתו, היה מצוייר זכר ונקבה חבורים יחד:

מלבי"ם וארבעה אופני נחושת למכונה האחת – לכל מכונה היו ארבעה אופנים שנים בכל צד, וסרני נחושת – גם היה למכונה נסרים של נחושת בתחתיתה שהיו כמו רצפה להמכונה, והנסר היה ד' אמות על ד' אמות, וארבעה פעמותיו כתפות להם – בארבע זויות של הסרנים היה להם כתפות בולטות למעלה, והנה היו שני מיני כתפות, א] הכתפות שהיו עולות מן הסרנים בקצות החלוקה החצונה של המכונה שהיו מקיפים את המכונה מבחוץ והיו ד' על ד', ב'] הכתפות שהיו עולות מן הסרנים סביב החלוקה הפנימית של המכונה שעליהם מקום מושב הכיור והיה ארכם ורחבם כשעור המקום המוכן על מושב הכיור מתחתיתו, והיה הבדל ביניהם שהכתפות הפנימיות היו יצוקות, ועז"א מתחת הכיור הכתפות יצוקות – דהיינו שהיו יצוקות עם הסרנים בעת יציקתם, אבל מעבר איש ליות – ר"ל הכתפות החיצוניות שהיה מעבר איש – ר"ל מעבר החצון של כל איש ר"ל של כל מכונה היו ליות – מחוברות אל הסרנים על ידי חיבור אחר כך ולא הוצקו עמהם, כי הכתפות הללו היו עשוים להסגר ולהפתח בעת שנצרכו ליכנס תוך המכונה עד מקום הכיור להכניס שם את הכיור כמו שיתבאר ולכן היה מוכרח שיהיו מחוברים על ידי חיבור:

(לא) וּפִיהוּ מִבֵּית לַכֹּתֶרֶת וָמַעְלָה בָּאַמָּה וּפִיהָ עָגֹל מַעֲשֵׂה כֵן אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה וְגַם עַל פִּיהָ מִקְלָעוֹת וּמִסְגְּרֹתֵיהֶם מְרֻבָּעוֹת לֹא עֲגֻלּוֹת:

מצודות דוד ופיהו – פה הכן, עלה אמה למעלה מבית הכותרת, היא המחיצה העגולה היוצאת מנקב הכותרת, כי קומת המחיצה ההיא היתה חצי האמה, וקומת הכן היה אמה וחצי, ובתחתיתו היה עגול חצי האמה, והיה תחוב במחיצת נקב הכותרת, והאמה העליונה היתה מרובעת, ועלתה למעלה מבית לכותרת. ופיה – היא בית הכותרת, שהיא המחיצה העגולה העולה מנקב הכותרת. עגול – היה עגול, כמעשה תחתית הכן, להיות נוח לתחוב בו את הכן. אמה וחצי האמה – משפת המחיצה מזה, עד השפה שממולו, היה אמה וחצי האמה, וכמדת נקב הכותרת. וגם על פיה – על מחיצת נקב הכותרת, עשו ציורים. ומסגרותיהם – מסגרי המכונות אשר היו בין השלבים, היו מרובעות בכל אורכן, ולא נמצא בהם מקומות עגולות:

 מלבי"ם ופיהו – עתה יתחיל לספר מן החלוקה הפנימית ששם היה מושב הכיור באיזה אופן היה, הנה קומת הכיור היה ד' אמות (כנ"ל פכ"ח) וקומת המכונה היה ג' אמות (כנ"ל) ויתבאר עוד (בפסוק ל"ה) שהיה עוד על ראש המכונה קומה עגול סביב במקום מושב הכיור שהיה קומתו חצי האמה וזה נקרא בכאן כותרת, ואמר בכאן שפיהו – היינו פה הכיור יצא מבית לכותרת ומעלה באמה – ר"ל כאשר הכניסו הכיור בכנו יצא ממנו אמה של גובה הכיור למעלה מן הכותרת, והכותרת היה קומתו חצי האמה, נשאר מן הכיור בתוך המכונה עצמה שתי אמות ומחצה, ואחר שגובה המכונה עצמה חוץ מן הכותרת היה ג' אמות, מבואר שגובה הכתפות שיצאו מן הסרנים תחת הכיור שעליהם עמד הכיור כנ"ל בפסוק הקודם היה חצי האמה, ופיה עגול מעשה כן אמה וחצי האמה – פיה היינו פי המכונה מקום שהיה פתוח מלמעלה לקבל את הכיור היה עגול אמה וחצי האמה לקבל את הכיור שהיה שתי אמות וחצי ממנו עגול ואמה וחצי היה מרובע, וכיון שאמה אחת מן העגול יצא לחוץ מן המכונה נשאר במכונה אמה וחצי של הכיור עגול והיה צריך שפי המכונה אמה וחצי של הכיור עגול והיה צריך שפי המכונה אחר שהיה מעשה כן – ומכון להכיור שיהיה עגול אמה וחצי האמה שהוא החצי אמה של הכותרת שעלה על המכונה ואמה בתוך המכונה וגם על פיה מקלעות – על פי המכונה שיצא לחוץ חצי האמה כמין כותרת היו קלועים ציורים לנוי ולתפארת ומסגרותיהם מרובעות לא עגולות – אחר אמה וחצי העיגול הנ"ל שהתחיל הכיור להיות מרובע אמה וחצי, היה הכן שסביבו הסוגר אותו מסגרות מרובעות ולא עגולות כי הי' מכוון למדת הכיור, (ומבואר שבצד הכן הפנימי, בין העגול ובין המרובע היה כמין פתח שנפתח ונסגר להכניס שם הכיור ולהוציאו בעת הצורך):

(לב) וְאַרְבַּעַת הָאוֹפַנִּים לְמִתַּחַת לַמִּסְגְּרוֹת וִידוֹת הָאוֹפַנִּים בַּמְּכוֹנָה וְקוֹמַת הָאוֹפַן הָאֶחָד אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה:

מצודות דוד וארבעת האופנים – רצה לומר: נקבי ארבעת אופני המכונה, והם המקומות אשר הידות תחובות בהם, הנקבים ההם היו מול תחת המסגרות, והיא המחיצה הנמוכה בתחתיות המכונה אצל שוליו, כי שם היו קבועים הידות, ולמולם היו נקבי האופנים, וכדרך אופני המרכבה. וידות האופנים – הידות התחובות בנקבי האופנים ומתגלגלים עליהם, הם היו קבועים בהמכונה:

מלבי"ם וארבעת האופנים למתחת למסגרות – האופנים לא היו קבועים בצד של חוץ למכונה, רק היו קבועים בצד פנים של דופני המכונה החצונית, כי בין החלוקה החצונית ובין החלוקה הפנימית של המכונה היה יותר מאמה פנוי מכל צד ושם עמדו האופנים, והיו מכוונים נגד תחת המסגרות של החלוקה הפנימית שהמסגרות היו למעלה מן האופנים, וזה יתבאר בפרטות אחר זה, וידות האופנים במכונה – העץ או הברזל התקוע בחלל האופן הקטן שעליו יתגלגל האופן נקרא יד האופן ויד האופן הזה היה מצוק במכונה שבתחתית דופן המכונה מבפנים היה בולט ברזל ארוך שנצוק מן המכונה עצמה שעליו תקעו את האופן, וקומת האופן האחד אמה וחצי האמה – ואחר שתקעו את האופן בברזל היוצא מן תחתית המכונה היתה המכונה גבוהה מן הארץ כשיעור חצי האופן בקרוב והמכונה עמדה על האופנים כדוגמת העגלה והמרכבה שנשאת ע"ג האופנים ותלויה עליהם, וכבר התבאר בפסוק ל"א שהמסגרות של המכונה הפנימית שהיו סביב הכיור התחילו חצי אמה למעלה מרצפת המכונה כי בחצי אמה היו הכתפות שעליהם עמד הכיור, מבואר שארבע האופנים היו תחת המסגרות:

(לג) וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה יְדוֹתָם וְגַבֵּיהֶם וְחִשֻּׁקֵיהֶם וְחִשֻּׁרֵיהֶם הַכֹּל מוּצָק:

מצודות דוד כמעשה אופן המרכבה – כתמונת אופנים העשוים במרכבה. הכל מוצק – ביציקה נעשו ולא בהקשת הקורנס:

 מצודות ציון וגביהם – הם אמצעית האופנים, אשר בהם הנקבים, וקרוי גב, כי כששוכב האופן בארץ, המקום הזה הוא הגבוה מכל האופן. וחשוקיהם – הם העגולים הגדולים סביבות האופנים, החוגרים זרועות האופן, כמו (שם כז יא): וחשוקיהם כסף, שהוא ענין חגורה.

וחשוריהם – הם זרועות האופן, הקושרים העיגול הגדול לאמצעית האופן שבו הנקב, כמו (שמואל ב כב יב): חשרת מים, שהוא ענין קשירה:

 מלבי"ם ומעשה האופנים – עתה יבאר צורת האופנים שהיו דומים כמעשה אופן המרכבה – שבאופן של מרכבה ימצא ד' דברים, א] ידותם – שהוא העץ או הברזל התקוע בחלל האופן הקטן האמצעי שעליו יתגלגל הגלגל, ב] גביהם – הוא האופן הקטן עצמו שהוא מתגלגל על גב היד, ג] חשקיהם – הוא הגלגל הגדול החצון שהוא הסובב על הארץ, ד] חשריהם – שהם הקנים שמחברים האופן הקטן הפנימי עם האופן החצון, אמר שכל אלה היה מוצק – נתכים ביחד, הידות היו מוצקים עם דופן המכונה, והג' האחרים הוצקו ביחד והיו מקשה אחד:

(לד) וְאַרְבַּע כְּתֵפוֹת אֶל אַרְבַּע פִּנּוֹת הַמְּכֹנָה הָאֶחָת מִן הַמְּכֹנָה כְּתֵפֶיהָ:

מצודות דוד וארבע כתפות – רצה לומר: ארבעת הכתפות האמור למעלה, אשר היו בארבע פנות הכן שעל המכונה, הנה הכתפות ההם יצאו ממנו, כי ביציקה אחת יצקם, ולא יצקם בפני עצמם וחברם אחר זה אל הכן:

מלבי"ם וארבע כתפות – כבר אמר (למעלה פסוק ל') שהסרנים היו להם כתפות בארבע פעמותם ולא היו מוצקים עמהם רק נתחברו על ידי חבור, הודיע בכאן שבכ"ז בארבע פנות המכונה – על קרני הזויות היו להם כתפות מוצקים מן המכונה עצמה לא מחוברים על ידי דיבוק, כי מה שבארבע פעמותם לא היו מוצקים היה כדי שיוכלו להסגר ולהפתח בעת יצטרך ליכנס תוך המכונה, וזה לא שייך בהפנות:

(לה) וּבְרֹאשׁ הַמְּכוֹנָה חֲצִי הָאַמָּה קוֹמָה עָגֹל סָבִיב וְעַל רֹאשׁ הַמְּכֹנָה יְדֹתֶיהָ וּמִסְגְּרֹתֶיהָ מִמֶּנָּה:

מצודות דוד ובראש המכונה – בא לומר שהמחיצה העגולה שהיתה בראש המכונה סביב הנקב, היתה קומתה חצי האמה, והיה עגול מסביב בכל קומתה. ועל ראש המכונה ידותיה – הידות היו מונחות ודבוקות על ראש המכונה, ומשם היו נמשכין ויורדין בעברי המכונה כלפי מטה, עד אשר באו מתחת המסגרות, היא המחיצה הנמוכה, ומשם נתארכו להלן מן המכונה אילך ואילך, והיו נתחבות בנקבי האופנים. ומסגרותיה ממנה – מסגרות המכונה היו ממנה, רוצה לומר: מוצק עמה, ולא שנעשה לבד וחבר במלאכה:

 מלבי"ם ובראש המכונה – המכונה היתה מכוסה למעלה ובאמצעית המכונה במקום שהיה פתוח לקבל את הכיור (כמו שהתבאר פסוק ל"א) שם היה כותרת סביב החלל שהוא פה המכונה והיה קומתו חצי האמה והיה עגול סביב ועל ראש המכונה שהיה מקורה ומכוסה במסגרות היו שם ידות והיו כולם מן המכונה מוצקים עמה:

(לו) וַיְפַתַּח עַל הַלֻּחֹת יְדֹתֶיהָ וְעַל ומסגרתיה מִסְגְּרֹתֶיהָ כְּרוּבִים אֲרָיוֹת וְתִמֹרֹת כְּמַעַר אִישׁ וְלֹיוֹת סָבִיב:

מצודות דוד ויפתח על הלוחות – עשה פתוחים וציורים על הנסרים המונחים בשולי המכונה, גם עשה פתוחים על הידות, במקום המונח ודבק במכונה, ואף על מסגרותיה – היא המחיצה הנמוכה, על כולם עשה פתוחי כרובים, אריות, ואילני תמר, וכחבורי איש ולויה שלו, רצה לומר: בת זוגו (יומא נד א), כן צייר כל אחד מסביב:

מלבי"ם ויפתח, על הלוחות – של הידות – (או פירושו על לוחותיה ועל ידותיה) וכן על מסגרותיה – של כלל המכונה למעלה ובצדדים פתח צורות של כרובים ואריות ותמורות, כמער איש וליות – שהיו דומים כאלו כל איש מהם היה מעורה ונשרש שם (מלשון ומתערה כאזרח רענן) ובכ"ז היו רק דבוקים על ידי חיבור:

(לז) כָּזֹאת עָשָׂה אֵת עֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת מוּצָק אֶחָד מִדָּה אַחַת קֶצֶב אֶחָד לְכֻלָּהְנָה: ס

מצודות דוד כזאת – כתמונה הזאת. מוצק אחד – רוצה לומר: כיציקת זה, כן יציקת זה. קצב אחד – רוצה לומר:

 שווים כאלו נחתכו כאחד:

מלבי"ם מוצק אחד – שהמכונה עם ידותיה ומסגרותיה הוצקו כאחד.  מדה אחת – ארכם ורחבם וגבהם.  קצב אחד – כפי המלאכה שנזכר למעלה:

(לח) וַיַּעַשׂ עֲשָׂרָה כִּיֹּרוֹת נְחֹשֶׁת אַרְבָּעִים בַּת יָכִיל הַכִּיּוֹר הָאֶחָד אַרְבַּע בָּאַמָּה הַכִּיּוֹר הָאֶחָד כִּיּוֹר אֶחָד עַל הַמְּכוֹנָה הָאַחַת לְעֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת:

מצודות דוד הכיור האחד – גבהו של הכיור. על המכונה – על הכן שעל המכונה:

 מלבי"ם ארבעים בת – שהם מאה ועשרים סאין, שהוא שיעור ג' מקואות [שהוא כאלף ליטר], ומ"ש ארבע באמה – הוא בגובה אבל האורך והרוחב היה אמה וחצי ורביע, כמו שהתבאר למעלה פסוק כ"ח:

(לט) וַיִּתֵּן אֶת הַמְּכֹנוֹת חָמֵשׁ עַל כֶּתֶף הַבַּיִת מִיָּמִין וְחָמֵשׁ עַל כֶּתֶף הַבַּיִת מִשְּׂמֹאלוֹ וְאֶת הַיָּם נָתַן מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית קֵדְמָה מִמּוּל נֶגֶב: ס

מצודות דוד על כתף הבית – היא עזרת הכהנים. קדמה ממול נגב – רוצה לומר: משוך כלפי מקצוע מזרחית דרומית שבעזרת כהנים:

(מ) וַיַּעַשׂ חִירוֹם אֶת הַכִּיֹּרוֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת וַיְכַל חִירָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית ה':

מצודות דוד בית ה' – לצורך בית ה':

 מצודות ציון הכירות – הסירות, כמו (שמואל א ב יד): והכה בכיור. היעים – המכבדות, לגרף בהם הדשן, וכן (ישעיהו כח יז): ויעה ברד. המזרקותהספלים המקבלים בו הדם לזריקה:

 מלבי"ם ויעש חירום את הכירות – בד"ה כתוב את הסירות וע"כ פירשו המפ' שמ"ש בכאן כירות היינו סירות ר"ל שהיו עשוים לדשן את האפר ככירה, מלשון ככיור אש בעצים וזה עצמו היה מעשה הסירות כמ"ש ועשית סירותיו לדשנו, ולכן סמך אליו ואת היעים – וכבר הוכחתי בפי"ד ששני חירם היו, וחירם שעשה את הסירות ואת היעים היה אביו של חירם זה כמו שכתוב בפירוש בד"ה ואת הסירות וכו' עשה חירם אביו למלך שלמה, ולכן הזכיר פה שם חירם ר"ל חירם הראשון עשה את הכירות, ומ"ש ויכל חירם – הוא חירם בנו שהוא כלה יתר המלאכה, כפי הכלל שבארתי בספרי התורה והמצוה שבמקום שכפל השם לבלי צורך יורה שהשם הנשנה אינו השם הראשון:

(מא) עַמֻּדִים שְׁנַיִם וְגֻלֹּת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמֻּדִים שְׁתָּיִם וְהַשְּׂבָכוֹת שְׁתַּיִם לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלֹּת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים:

מצודות ציון וגלת – כן יקרא חלק התחתון מהכתר, כי מעשהו כספל, כמו (זכריה ד ב): וגלה על ראשה:

(מב) וְאֶת הָרִמֹּנִים אַרְבַּע מֵאוֹת לִשְׁתֵּי הַשְּׂבָכוֹת שְׁנֵי טוּרִים רִמֹּנִים לַשְּׂבָכָה הָאֶחָת לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלֹּת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָעַמּוּדִים:

מצודות דוד לשתי השבכות – העשויות לתלות בתחתית השבכות. שני טורים – בכל טור מאה רמונים. לכסות את שתי וגו' – על הרמונים יאמר, שהיו מכסים חלק העליון מן הגולה, שהרי היו תלויין בתחתית השבכה, והיו יורדין על עליונות הגולה:

 מצודות ציון על פני – רוצה לומר: בגובה, על שם שהפנים הוא בגובה האדם:

 מלבי"ם ואת הרמנים ארבע מאות – שבכל שבכה היו שני טורי רמונים כל טור היה מחזיק מאה רמונים והיו תלוים בסוף השבכה, ומכסים הכותרת התחתונה שעל פני העמודים וכבר בארתי זה למעלה פסוק כ':

(מג) וְאֶת הַמְּכֹנוֹת עָשֶׂר וְאֶת הַכִּיֹּרֹת עֲשָׂרָה עַל הַמְּכֹנוֹת: (מד) וְאֶת הַיָּם הָאֶחָד וְאֶת הַבָּקָר שְׁנֵים עָשָׂר תַּחַת הַיָּם: (מה) וְאֶת הַסִּירוֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת וְאֵת כָּל הַכֵּלִים האהל הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשָׂה חִירָם לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית ה' נְחֹשֶׁת מְמֹרָט:

מצודות דוד בית ה' – לצורך בית ה'. נחשת ממרט – היו מנחושת צרוף ומזוקק:

 מצודות ציון הסירות – הם הכיורות שזכר, וכן (שם יד כ): והיו הסירות בבית ה'. ממורט – צחה ובהירה, כמו (יחזקאל כא יד): הוחדה וגם מורטה:

 מלבי"ם ואת הסירות – שהם הכירות הנזכר למעלה פסוק מ' אשר עשה חירם – ר"ל חירם הראשון אביו של חירם זה ובד"ה מפורש אשר עשה חירם אביו, ואלה היו נחושת ממורט שהיה יקר מאד, ומלאכה זו היה יודע חירם הראשון לבד כמ"ש בדה"ב (ב' י"ג) שהיה יודע לעשות בזהב ובכסף וכו', אבל השני לא ידע רק בנחושת פשוט לא למרקו שיהיה נחושת קלל, ובד"ה כתוב נחושת מרוק:

(מו) בְּכִכַּר הַיַּרְדֵּן יְצָקָם הַמֶּלֶךְ בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צָרְתָן:

רד"ק בככר הירדן – כתרגומו במישרי ירדנא:

 במעבה האדמה – תרגומו בעובי גרגישתא והגרגישתא היא העפ' הטוב אשר ממנו יעשו הכורים לצקת בהם ובככר הירדן היה שם מקום לצקת בו:

 בין סכות ובין צרתן – ובדברי הימים צרדתה ושני שמות היו לו והעפר ההוא טוב להתכ' ובעובי אותו קרקע צייר דפוס הכלים ויצקם שם כי לא יתכן לעשות כורים לכלים גדולים כאלה אלא בעובי האדמה התיכו אותם:

מלבי"ם בככר הירדן – מרוב יוקר הנחושת הממורט עסק המלך והשגיח על יציקתם ונבחר מקום לזה בככר הירדן ששם היתה האדמה עבה ומוכשרת למלאכה זו, משא"כ הים והמכונות שהיו מנחושת פשוט נעשה מלאכתם בירושלים עצמה, (שהסברא נותנת שלא הוליכו את הים מרחק רב כזה שזה טורח רב מאד):

(מז) וַיַּנַּח שְׁלֹמֹה אֶת כָּל הַכֵּלִים מֵרֹב מְאֹד מְאֹד לֹא נֶחְקַר מִשְׁקַל הַנְּחֹשֶׁת:

רד"ק וינח שלמה – הניח מלשקלם מרב מאד מאד לא נחקר משקלם והניחם כמו שנעשו ולא נודע משקלם ויונתן תרגם ואצנע שלמה כלומר הביאם ממקום יציקתם והניחם בבית המקדש במקומם ומרוב שהיו הכלים לא נחקר משקלם:

מלבי"ם וינח – ובד"ה ויעש שלמה ר"ל שעשאם הרבה יותר מן הצריך רק להיות מונחים באוצר המקדש מוכנים לעת הצורך בזמן העתיד:

(מח) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר בֵּית ה' אֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֶת הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר עָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים זָהָב:

מלבי"ם אשר בית ה' – הכלים הצריכים לבית עצמו, לא לצורך תשמיש עבודה, ואת השולחן – מבואר בד"ה שהיו עשרה שולחנות ומפני שעקר היה האחד שהוא מחויב המצוה, תפס לשון יחיד, וחז"ל (במנחות דף צ"ו) נחלקו אם הונח לחם הפנים על כל השולחנות:

(מט) וְאֶת הַמְּנֹרוֹת חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול לִפְנֵי הַדְּבִיר זָהָב סָגוּר וְהַפֶּרַח וְהַנֵּרֹת וְהַמֶּלְקַחַיִם זָהָב:

מלבי"ם ואת המנורות – היה מנורה של משה באמצע וחמש מנורות של שלמה היו מימין לה וחמש משמאל לה, ויל"פ שמ"ש חמש מימין מוסב גם על השולחן ור"ל ואת השולחן ואת המנורות שניהם היו חמש מימין וחמש משמאל, ר"ל מימין ומשמאל לשולחן ומנורה של משה, ובכ"ז היו השולחנות בצפון והמנורות בדרום, והפרח – של המנורה, מפני שהדין הוא שאם המנורה אינה באה זהב א"צ גביעים כפתורים ופרחים כמ"ש במנחות (דף כ"ח) ועל ידי שבאה זהב היה שם פרח, אמנם במ"ש הנרות יש פלוגתא במנחות (דף פ"ח) ולמ"ד שהנרות מן הככר לא ידעתי למה הזכיר נרות, ובמלקחים יש רבותא אף שהם לא היו מן הככר לכ"ע:

(נ) וְהַסִּפּוֹת וְהַמְזַמְּרוֹת וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַכַּפּוֹת וְהַמַּחְתּוֹת זָהָב סָגוּר וְהַפֹּתוֹת לְדַלְתוֹת הַבַּיִת הַפְּנִימִי לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים לְדַלְתֵי הַבַּיִת לַהֵיכָל זָהָב: פ

רש"י והספות – כלי של מיני זמר הוא, וכן מזמרות. והמזרקותלקבל דם. והכפות – לבזיכי לבונה. והמחתות – לחתות בהן תרומת הדשן וגחלים להוליך ממזבח החיצון למזבח הפנימי להקטיר קטורת. והפותותמפתחות, שמעתי. שמפתחין בהם את המנעול. לדלתות הבית – שהוא קדש קדשים. לדלתי הבית – שהוא להיכל, כל פתחותיהן היו זהב:

מלבי"ם והספות – עי' רש"י.  והפותות – י"מ צירי הדלתות שכ"ה בלשון המשנה:

(נא) וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית ה' וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת קָדְשֵׁי דָּוִד אָבִיו אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֵּלִים נָתַן בְּאֹצְרוֹת בֵּית ה': פ

רש"י את קדשי דוד אביו – מה שנשאר מכסף וזהב שהקדיש אביו. ומדרש אגדה (ילקוט שמעוני רמז קפו):

 שלא רצה שלמה לתת מאותו הקדש לבנין הבית. ושמעתי מחכמי ישראל שהיו אומרין: לפי שהיה יודע שסופו ליחרב, שלא יהיו העובדי כוכבים אומרים, קשה יראתם, שלקחו נקמתם מן הבית, שנבנה מן גזלות וחבלות שגזל מהם דוד. ויש אומרים: כך אמר שלמה, רעב היה בימי אביו שלש שנים, שנה אחר שנה, והיה לו לבזבז ההקדשות הללו, להחיות בהן עניי ישראל:

רלב"ג ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה' – למדנו מזה המקום כי שלמה עשה משלו את הבית הגדול הזה ואולם הקדשו' דוד אביו שם באוצרות בית ה' וידמה שלזאת הסבה לא התחיל לבנין הבית תכף מלכו כי בשנה הרביעית החל הבנין כמו שקדם והיה זה כן כדי שיבנהו משלו לא מאוצרות דוד אביו אשר הקדיש אותם לה' וכאילו היה זה מכוון מהש"י כמו שלא רצה שיבנהו דוד כי דמים רבים שפך כן לא הסכים שיבנה מאשר אסף דוד משלל הגוים במלחמה אך שלמה שהיה איש שלום והיה מה שקבץ מהממון מקובץ עם השלום בו בחר השם ית' לבנותו במה שקבץ מהממון עם השלום:

מלבי"ם ותשלם – ועי"כ ויבא את קדשי דוד אביו – כי לא נצרך להם:

פסיקתא רבתי פרשה ו

ד"א ותשלם כל המלאכה המלאכה אין כתיב כאן אלא כל המלאכה מלאכת ששת ימי בראשית מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות (בראשית ב' ג') עשה אין כתיב כאן אלא לעשות עדיין יש מלאכה אחרת כיון שבא שלמה ובנה בית המקדש אמר הקדוש ברוך הוא עכשיו שלמה מלאכת השמים וארץ ותשלם כל המלאכה לכך נקרא 'שלמה' שהשלים הקב"ה מלאכת ששת ימי בראשית לתוך מעשי ידיו:

דבר אחר ותשלם ותהי שלום. כל האומנים שהיו בונים לא מת אחד מהם ולא חלה אחד מהם לא [נשבר] מגרופות ולא קורדום, לא חש עינו ולא נפסקה [איזורו ומנעלו], ולא נפסק כלי [המלאכה], ולא כלו ולא נשבר אחד מהם, [לכך] ותהי שלום כל המלאכה ואם תמיה את אמר רבי אלעזר לכבודו של בשר ודם כך נעשה כל מצרים [שעלו] עם יעקב [לקבורתו עלו] עם יוסף ויעל יוסף וגו' (בראשית נ ז') לא נפסק של אחד מהם ועל בנין של הקדוש ברוך הוא את תמיה שנעשה כן:

דבר אחר ותשלם כל המלאכה כיון שהשלימו האומנין את המלאכה שלמה נפשם עכשיו דרשת שלא חלה אחד מהם ולא חש בעיניו ועכשיו אתה אומר כיון ששלמה המלאכה מהם מתו?

אמר הקב"ה שלא יטלו אותם אומות העולם ויבנו עמהם בניינים ויהיו אומרים אילו הן שבנו עם שלמה בניין האלקים ומהו ותשלם אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם להן מתן שכר:

ותשלם כל המלאכה ויבא שלמה את קדשי דוד אביו [וגו'] (שם שם נ"א) ולמה צריך להם יש דורשין לשבח יש דורשין לגנאי דרוש לשבח דוד ביקש על הדבר אמר לו [דוד ל]רבון העולמים צופה אני בנבואתי שסוף בית המקדש עתיד ליחרב וכל מה שהפרשתי [הוא] מבתי עכו"ם שהייתי מחריב שלא יהיו האומות העולם אומרים מה דוד סבור החריב בית אלקינו ועשה בית לאלקים נינערו אלקינו וגבו נקמתם והחריבו בית אלקים לכך נתפלל שלא יצטרך להם שלמה ומי שדורש לגנאי שבא הרעב בימי דוד שלש שנים והיה לדוד כמה תסבריות צבורין כסף וזהב מה שהיה מתקן לבניין בית המקדש והיה צריך להוציאו להחיות את הנפשות ולא עשה כן אמר לו האלקים בניי מתים ברעב ואתה צובר ממון לבנות בו בניין לא היית צריך אלא להחיות בו נפשות לא עשית כן חייך אין שלמה נצרך ליטול הימנו כלום ויבא [שלמה וגו' נתן באצרות בית ה'] שלמה המלאכה ולא היה צריך שלמה ותשלם כל המלאכה:

דבר אחר ותשלם כל המלאכה את מוצא כשנעשה המשכן שני שבטים היו שותפין במלאכתן א"ר לוי בשם ר' חמא בי ר' חנינא שבטו של דן ושבטו של יהודה שבטו של יהודה בצלאל שבטו של דן אהליאב בן אחיסמך למטה דן וכן במלאכת המקדש שני השבטים הללו היו שותפין וישלח המלך שלמה [ויקח את חירם וגו'] (מלכים א' ז' י"ג) בן אלמנה הוא ממטה דן ושלמה בן דוד שהיה משבטו של יהודה א"ר לוי בשם ר' חמא בי ר' חנינא מכאן שאין אדם צריך להיות מחליף בצירו והיה שדי בצריך (איוב כ"ב כ"ה) אתה הוא אלקינו ובצירנו ואנו עמיך אמר דוד כי הוא אלקינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם בקולו תשמעו (תהלים צ"ה ו'):

דבר אחר ותשלם כל המלאכה מהו כל המלאכה מאליה הייתה נבנת ופורחת ועולה והבית כשהיה נבנה אין כתיב כאן אלא והבית בהבנותו (מלכים א' ו' ז') אבן שלמה [מסע] נבנה (שם) מהו מסע נבנה?

אמר רבי ברכיה האבן נוסעה עצמה ועולה ונבנית מעצמה הוא ששלמה אמר בשירתו בנה בניתי בית זבול לך (שם ח' י"ג) אינו אומר כן אלא בנה בניתי בניין הייתי בונה והאבנים היו פורחות ועולות מעצמם ואם תמיה אתה לצדיק אחד עשה הקב"ה כן והיתית אבן חדא ושמת על פם גבא (דניאל ו' י"ח) ומאיכן היה להם בבבל אבן ורבותינו אמרו מארץ ישראל נתגלגלה ובאה לשעה קלה ומה אם בשביל בשר ודם עשה המקום כך על בניין ביתו של הקדוש ברוך הוא אתה תמיה שהיה נעשה כן. דבר אחר והבית בהבנותו אמר רבי הונא בשם רב יוסף הכל מסייעים את המלך אפילו הרוחות אפילו המזיקים:

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “מלכים א' – פרק כב”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב