מלכים ב

ספר מלכים ב פרק ה

(א) וְנַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו וּנְשֻׂא פָנִים כִּי בוֹ נָתַן ה' תְּשׁוּעָה לַאֲרָם וְהָאִישׁ הָיָה גִּבּוֹר חַיִל מְצֹרָע:

רד"ק כי בו – כתרגומו ארי על ידיה עבד ה' נצחנה לאנש ארם ובדרש היה מושך את הקשת לתומו והרג את אחאב ועוד בדרש בשעה שגמלו חסד עם יעקב כמו שכתוב ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה אמר להם הקדוש ברוך הוא גמלתם חסד עם יעקב אני אתן שכרכם לבניכם בשביל שלא יהיה שכר לרשעים בעולם הבא שנאמר כי בו נתן ה' תשועה לארם:

 גבור חיל מצורע – כי היה גבור חיל והיה מצורע:

מלבי"ם השאלות: התואר איש גבור חיל היל"ל תחלה, איש גדול ונשוא פנים וגבור חיל, והוא מצורע:

(א) ונעמן יספר נס העשירי שנעשה ע"י אלישע, כי נעמן מלבד שהיה איש גדול לפני אדוניו – היה נשוא פניםמאת כל העם יען שע"י נתן ה' תשועה לארם – ופי' חז"ל שהוא היה האיש שמשך בקשת לתומו והרג את אחאב, והיה גבור חיל מצורע – ר"ל שלא היתה הצרעת בסבת איזה חולי כי עם צרעתו היה גבור חיל, באופן שלא היתה צרעת טבעי בסבת איזה הפסד בגוף רק עונשיי, וחז"ל אמרו שנענש על שארם יצאו גדודים וישבו מא"י נערה קטנה, שהיה בפקודת נעמן:

ספר לקוטי תורה – ספר מלכים א

(כב) ואיש משך בקשת לתומו, דע כי אחאב גלגול קין ונעמן גלגול למך וכמו שלמך יצא לצוד ציד והוא לא צדה והאלקים אנה לידו כן היה כאן:

(ב) וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה וַתְּהִי לִפְנֵי אֵשֶׁת נַעֲמָן:

רד"ק נערה קטנה – מן השבי ששבו היתה זאת הנערה ואמר קטנה כי יש נערה גדולה ובדברי רבותינו ז"ל קרי לה נערה וקרי לה קטנה אלא קטנה היתה והיתה ממקום ששמו נערון:

 ותהי לפני – היתה משמשת לפניה:

מצודות דוד יצאו גדודים – כשהולכין מעצמן מתי מספר לשלול באשר ימצאו, קרוי גדוד. נערה קטנה – גם קטנה תקרא נערה, וכן (ישעיהו יא ו): ונער קטן נוהג בם. ותהי וכו' – היתה משמשת לפני אשת נעמן.

(ג) וַתֹּאמֶר אֶל גְּבִרְתָּהּ אַחֲלֵי אֲדֹנִי לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ מִצָּרַעְתּוֹ:

רד"ק אחלי אדוני – תחנות אדוני ובקשותיו יהיו לפני הנביא אשר בשמרון:

 או יאסוף אותו מצרעתו – כי הבורא יתברך עושה נסים על ידו ואחלי שם בפלס אשרי ות"י טובי רבוני:

 יאסוף אותו מצרעתו – כתרגומו יסי יתיה מסגירותיה ונקראת רפואת הצרעת אסיפה מפני שהמצורע ישב בדד ובהרפאו יאסף בין בני אדם:

ויבא ויגד – נעמן הגיד למלך ארם אדוניו דברי הנערה אחר שספרה לו אשתו:

מלבי"ם אחלי אדוני – כיון שהיא צרעת השגחיית לא יועילו רופאים רק תפלה לה', ואם יכוין תפלתו לפני הנביא יאסוף אותו, ולשון חלה הבא על התפלה מורה שמרצה את חברו ומעביר רוגזו ונקשר תמיד עם מלת פנים (כמו חל את פני ה') שמשכך הרוגז ופנים של כעס, ומזה הבין נעמן שסבת צרעתו היה איזה רוגז של הנביא, וחשב שהיה בעבור שהוא הכה את מלך ישראל שלכן הענישו הנביא בצרעת:

(ד) וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לַאדֹנָיו לֵאמֹר כָּזֹאת וְכָזֹאת דִּבְּרָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

מלבי"ם השאלות: מלת כזאת וכזאת משמע שספר כמה דברים כי היל"ל כזאת דברה:

(ד) ויבא ויגד לאדניו לאמר כזאת וכזאת – שדייק הלשון שאמרה, והוציא מלשונה שע"י חרון מלך ישראל שהרג את אביו לקהו הנביא בפקודת המלך בצרעת:

(ה) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ אֲרָם לֶךְ בֹּא וְאֶשְׁלְחָה סֵפֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ עֶשֶׂר כִּכְּרֵי כֶסֶף וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים זָהָב וְעֶשֶׂר חֲלִיפוֹת בְּגָדִים:

רש"י ויקח בידו – מנחה לנביא. וששת אלפים זהב – זהובים:

מלבי"ם השאלות: למה שלח אל המלך, היה לו לשלוח אל הנביא עצמו בשגם כי חלה פניו במנחה, ולמה אמר ואספתו מצרעתו וכי הוא יאספנו, ומהו מלת ועתה בוי"ו החבור:

(ה) ויאמר וע"כ אמר מלך ארם שישלח ספר אל מלך ישראל – כי בו הדבר תלוי, כי חשב שלא יעשה הנביא זאת להשיב מעליו ידו רק בציווי המלך וגם הכין מנחה אל הנביא לישא פניו:

(ו) וַיָּבֵא הַסֵּפֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר וְעַתָּה כְּבוֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֵלֶיךָ הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ אֶת נַעֲמָן עַבְדִּי וַאֲסַפְתּוֹ מִצָּרַעְתּוֹ:

רש"י לאמר ועתה כבוא הספר הזה וגו' – הספר אמר לו, ועתה כבוא הספר הזה וגו'. ואספתו מצרעתו – 'אסיפה' במצורע היא לשון רפואתו, כי בהתרפאותו הוא נאסף אל תוך בני אדם, ובחליו הכל בדלין הימנו:

רלב"ג ואספתו מצרעתו – ר"ל שתרפאהו מצרעתו ונקרא הרפואה מהצרעת אסיפה כי הצרעת תעשה מהאחד רבים כי מפני תגבורת החום העפושי יחלש מאד החום הטבעי הקושר איברי הבעלי חיים ומשים אותם אחד ולזה תמצא במצורע שכבר יפלו אבריו ולזה אמר בזה המקום ברפואת המצורע וישוב בשרך לך וטהר כי המצורע אין בשרו לו כמו שזכרנו כי אין בו הדבר שקושר בשרו בו:

מלבי"ם ויבא הספר – וכו' לאמר ועתה – ר"ל הגם שגם עד עתה קצפת והכית את נעמן ע"י הנביא בסבת שהרג את אביך, עתה כבא הספר הזה אליך – תאסוף עברתך מצד שהוא עבדי ואספתו מצרעתו – כי אתה גרמת לו זה:

(ז) וַיְהִי כִּקְרֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַסֵּפֶר וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר הַאלקים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת כִּי זֶה שֹׁלֵחַ אֵלַי לֶאֱסֹף אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ כִּי אַךְ דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי מִתְאַנֶּה הוּא לִי:

רד"ק האלקים אני – ולא נתן אל לבו דבר הנביא אעפ"י שהיה יודע כי הקדוש ברוך הוא עושה נסים על ידו כי בוש לבא לפניו ולאמר לו להתחנן לאל בעבורו לפי שהוא לא היה שומע אליו להניח עבודת העגלים:

 מתאנה הוא לי – מתעולל עלי עלילות ומבקש ממני דבר שלא אוכל לעשותו כדי שילחם עמי כי בשלום היה אז עמו:

מלבי"ם להמית ולהחיות – כי הוא אמר שע"י נצטרע נעמן והוא ירפאנו וא"כ הוא המית אותו (שהמצורע כמת) והוא יחייהו, ומזה מבואר שמבקש תואנה:

(ח) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישָׁע אִישׁ הָאלקים כִּי קָרַע מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת בְּגָדָיו וַיִּשְׁלַח אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ יָבֹא נָא אֵלַי וְיֵדַע כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל:

מצודות דוד וידע – לא למענך ארפאו כי אם למען קדושת השם:

מלבי"ם השאלות: אחר שלא יצא אלישע בעצמו אליו רק שלח מלאך למה צוה שיבא אליו ואם בא אליו למה לא יצא אליו בעצמו, ולמה צוה שירחץ בירדן:

(ח) יבא נא אלי – באמת היה יכול לרפאותו מרחוק שהלא באמת לא יצא אליו רק שלח אליו מלאך, אמנם באר שמה שרוצה שיבא אליו הוא כדי שידע שיש נביא בישראל – שזה מורה על השראת השכינה ודבוקו עמהם:

 הגרי"ז הלוי [ח] – הפטרת פרשת תזריע – ויהי כשמוע אלישע איש האלקים וגו' וישלח אל המלך וגו' יבא נא אלי וידע כי יש נביא בישראל. והביאור בזה דהנה איתא (גיטין נ"ז ע"ב) נעמן גר תושב היה. והנה איתא ברמב"ם פ"ח מהלכות מלכים הי"א, כל המקבל ז' מצות וכו' והוא שקיבל אותן, ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו ע"י משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהם, אבל אם עשאם מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב, וכו' עכ"ל, ע"ש. וזהו שאמר אלישע "וידע כי נביא בישראל" שישנה נבואה בישראל, ויוכל לקבל ולהיות גר תושב, שיאמין שצוה ה' בתורה והודיע ע"י משה שמחויב בהם, אבל אם לא ידע שיש נבואה לא יהא יכול להיות גר תושב:

(ט) וַיָּבֹא נַעֲמָן בְּסוּסָו \{בְּסוּסָיו\} וּבְרִכְבּוֹ וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַבַּיִת לֶאֱלִישָׁע:

רד"ק בסוסו – כן כתיב וקרי בסוסיו לשון רבים הכתוב אומר על עצמו שהיה הוא רוכב בסוסו והקרי הוא על הבאים עמו:

(י) וַיִּשְׁלַח אֵלָיו אֱלִישָׁע מַלְאָךְ לֵאמֹר הָלוֹךְ וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן וְיָשֹׁב בְּשָׂרְךָ לְךָ וּטְהָר:

מלבי"ם וישלח אליו – לא יצא אליו לבל יחשוב כי פעל זה בכח טבעי או ע"י לחש וכדומה ורצה להראות שגזרת הנביא פועלת, וצוה שירחץ בירדן – כי המים קרים מנגדים לחולי הצרעת שבא מסבת הלחה הלבנה, כדי שידע שהוא מרפא המכה במכה, ויגדל בזה מעלת הנס:

כתב הרמ"ע מפאנו – מאמר הנפש – חלק א פרק יד

וכן כתיב בנעמן כשנתרפא מצרעתו בדבר אלישע וישב בשרו כבשר נער קטן כי מלאך ממש שלח הנביא לאמר לנעמן הלוך מקור ולא ציווי, והוא שר הירדן אמר בהליכתו לפניך רואה ואינו נראה ורחצת ואז תטהר, ונעמן לא הבין כנער קטן ממש אלא שזכות הנביא וקדוש שם שמים הועיל לו.

תוה"פ אלישע עשה זאת כדי לרפאות את הגורמים לצרעת והיא גסות הלב, ולכן נהג בו זלזול כדי להשפילו ולהנמיך רוחו ואז ירפא.

(יא) וַיִּקְצֹף נַעֲמָן וַיֵּלַךְ וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָמַרְתִּי אֵלַי יֵצֵא יָצוֹא וְעָמַד וְקָרָא בְּשֵׁם ה' אלקיו וְהֵנִיף יָדוֹ אֶל הַמָּקוֹם וְאָסַף הַמְּצֹרָע:

מצודות דוד אלי יצא וכו' – חשבתי כי לכבודי יצא אלי, ויעמוד לפני על רגליו, כדרך הכבוד שעושים בני אדם לשרים הגדולים. ובדבר הרפואה, חשבתי שיקרא בשם ה', וינופף ידו אל מקום הצרעת, להשפיע שם הרפואה על פי נס, ובאופן זה יאסף המצורע:

מלבי"ם ויקצוף נעמן – והיה קצפו על שתי ענינים, א] על מה שצוה שיבא לפניו, ובבואו לא יצא אליו רק שלח אליו מלאך, שזה היה יכול לעשות תחלה כשהיה בבית המלך, וז"ש אמרתי אלי יצא יצא – ר"ל חשבתי שלכן קורא אותי מפני שצריך הוא שיצא אלי לראות החולה, ולכוון התפלה בפני כענין ויעתר יצחק לנכח אשתו, וז"ש ועמד וקרא בשם ה' אלקיו – וגם שיניף ידו אל המקוםשבו הצרעת, בענין שיעבירו בידו בדרך סגוליי בכח הנביא:

(יב) הֲלֹא טוֹב אֲבָנָה \{אֲמָנָה\} וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל הֲלֹא אֶרְחַץ בָּהֶם וְטָהָרְתִּי וַיִּפֶן וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה:

רד"ק אבנה ופרפר – כתוב בבי"ת וקרי במ"ם והיה הנהר נקרא אבנה ואמנה עם בי"ת ועם מ"ם:

 הלא ארחץ בהם וטהרתי – אם בטבילה אטהר ארחץ בהם ואטהר ואדוני אבי ז"ל פירש הלא בכל יום אני רוחץ:

וטהרתי – בתמיה וכי אני טהור בעבור זה? וכן פירש ר' יונה המדקדק:

מלבי"ם הלא – ב] התרעם על שצוה לו לטבול בירדן שא"כ שהוא רק דרך רפואה, והיא רפואה זרה מאד כי הלא טוב אמנה ופרפר, הלא ארחץ בהם – וכו' וטהרתי? – בתמיה ומה יתרון למי הירדן על נהרות דמשק אם לא יועילו נהרות דמשק איך יועיל הירדן?:

(יג) וַיִּגְּשׁוּ עֲבָדָיו וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ אָבִי דָּבָר גָּדוֹל הַנָּבִיא דִּבֶּר אֵלֶיךָ הֲלוֹא תַעֲשֶׂה וְאַף כִּי אָמַר אֵלֶיךָ רְחַץ וּטְהָר:

רד"ק אבי – כמו אדוני וכת"י מרי וכן אבי ראה גם ראה:

 דבר גדול אליך – אם דבר גדול דבר אליך הנביא לעשות כדי שתרפא הלא תעשה כל שכן שדבר קטן דבר אליך שיש לך לעשותו שאמר אליך רחץ וטהר וכת"י אילו פתגמא רבא נביא מליל עמך:

 וטהרתי – ת"י ואתסי ר"ל כי רפואתו היא טהרתו:

מלבי"ם ויאמרו לו עבדיו אבי דבר גדול – וכו' השיבו לו שהלא אם היה הנביא מצוהו דבר גדול בודאי היה עושה, הגם שענינו קשה לעשותו היה עושה אותו מצד שהנביא דבר אליו – וכ"ש שצריך לך לעשות דבר קטן שצוה הנביא, שי"ל לעשותו, א] מפני קלותו, ב] מפני שצוהו הנביא, וגם השיבו שהלא זה חידוש יותר שתלה רפואתו בדבר קטן, וזה מורה על גודל כח הנביא ונפלאותיו:

מקשים בעלי המוסר- וכי נעמן לא הבין דבר כ"כ פשוט שאפילו עבדיו הבינו?

אלא מכאן רואים כוחה של נגיעה וכוחן של מידות. נעמן כעת נפגע. זלזלו בו ובכבודו. לא פרסו לו שטיח אדום. הוא אינו מסוגל לחשוב באופן רציונאלי. דבר פשוט שעבדיו מבינים נגיעתו מסמאת את עיניו והוא אף מביא 'הוכחות' ו'טענות מוחצות' לסתירת דברי הנביא…

אולם לבסוף היוצרות מתהפכות– נעמן מקבל עליו עומ"ש ואילו עבדיו נותרו כשהיומדוע? משום שהם לא חוו את הקושי שבצרעת ואת החסד שברפואתה, ולכן לא שינו בעצמם מאומה…

 (יד) וַיֵּרֶד וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים כִּדְבַר אִישׁ הָאלקים וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן וַיִּטְהָר:

מצודות דוד כבשר נער קטן – רצה לומר: צחה ומזהירה. ויטהר – נעשה טהור מן הצרעת:

(טו) וַיָּשָׁב אֶל אִישׁ הָאלקים הוּא וְכָל מַחֲנֵהוּ וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אלקים בְּכָל הָאָרֶץ כִּי אִם בְּיִשְׂרָאֵל וְעַתָּה קַח נָא בְרָכָה מֵאֵת עַבְדֶּךָ:

 רש"י ברכה – מנחת שלום של הקבלת פנים, ששואל תלמיד או עבד בשלום הרב, שולד"ו בלע"ז:

מלבי"ם השאלות: למה תלה זה בזה שיודע שאין אלקים רק בישראל, ולכן מבקש נעמן שיקח ברכה ממנו.

 ולמה לא רצה אלישע לקחת:

הנה נא ידעתי – כי אסור לקחת מתנה מעכו"ם ביום אידו משום דאזיל ומודה לע"ז, וכ"ש בזה ששמח על רפואתו, ואם יקח ממנו יודה לע"ז, לכן הקדים והודיע לו שכופר בע"ז כי עתה יודע שאין אלהים כי אם בישראל, ועתה קח נא ברכה:

(טז) וַיֹּאמֶר חַי ה' אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם אֶקָּח וַיִּפְצַר בּוֹ לָקַחַת וַיְמָאֵן:

רש"י אם אקח – שדמי עבודה זרה מעורבין בו:

רד"ק אשר עמדתי לפניו – שאני רגיל לעמוד ולהתפלל לפניו ולעבדו בלבי ושבועה זו למד מרבו אליהו ויש מפרשים אשר עמדתי לפניו על אליהו, חי ה', וחי אליהו אשר עמדתי לפניו:

מלבי"ם ויאמר חי ה' – כיון שכפי הדין היה אסור לרפאותו והיה זה רק היתר לפי שעה כדי שיתקדש ש"ש, ובזה א"א שיקח כי עשה זה לקדש השם בלבד:

(יז) וַיֹּאמֶר נַעֲמָן וָלֹא יֻתַּן נָא לְעַבְדְּךָ מַשָּׂא צֶמֶד פְּרָדִים אֲדָמָה כִּי לוֹא יַעֲשֶׂה עוֹד עַבְדְּךָ עֹלָה וָזֶבַח לֵאלֹהִים אֲחֵרִים כִּי אִם לַה':

רלב"ג ולא יתן נא לעבדך צמד פרדים אדמה – רוצה לומר נניח זה אחר שאין רצונך לקחת גמול על זה שעשית לי מן הטוב אך אשאל ממך שתתן לי דרך אוכל לעבוד בו השם יתברך שעשה לי זאת הטובה ולזה שאל מאלישע שיותן לו מביתו מה שיוכל לשאת שני פרדים מאדמה לבנות בה מזבח לה' כי לא יעבוד עוד אלהים אחרים כי אם השם יתברך לבדו ובקש לאלישע שיתפלל לש"י שיסלח לו לדבר הזה והוא השתחוייתו בית רמון אשר הוא מוכרח בה מפני היות אדוניו נשען עליו בבאו בית רמון להשתחוות:

מלבי"ם ויאמר נעמן – בקש שיתן לו – ממקום שהנביא עומד שם משא צמד פרדים אדמה – וקבל עליו לעבוד את ה' בעולה וזבחים ושלא לעבוד ע"ז:

(יח) לַדָּבָר הַזֶּה יִסְלַח ה' לְעַבְדֶּךָ בְּבוֹא אֲדֹנִי בֵית רִמּוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת שָׁמָּה וְהוּא נִשְׁעָן עַל יָדִי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי בֵּית רִמֹּן בְּהִשְׁתַּחֲוָיָתִי בֵּית רִמֹּן יִסְלַח \{נא\} ה' לְעַבְדְּךָ בַּדָּבָר הַזֶּה:

מלבי"ם השאלות: היל"ל לדבר הזה יסלח ה' לעבדך כבא אדוני בית רמון להשתחוות שמה והוא נשען על ידי בהשתחויתי בית רמון, ומה שהוסיף בהשתחויתי וכו' יסלח נא וכו' הם דברי מותר:

(יח) לדבר הזה – ר"ל כי היה שם שני דברים,

א] בעת בא מלך ארם להשתחוות בבית רמון והוא נשען עליו – היה צריך לכפוף קומתו כדי שיוכל להשתחוות, ובזה אין איסור מצד הדין כי הוא אינו משתחווה רק שוחה קומתו לצורך השתחויית המלך, ואינו אסור רק משום מראית העין כמ"ש ישב לו קוץ בפני ע"ז לא ישחה ויטלנה, ועז"א לדבר הזה יסלח ה' לעבדך – ר"ל שע"ז בודאי יסלח כיון שאינו אסור רק משום מראית העין,

ב] שאח"כ היה מוכרח להשתחוות בפ"ע כדי שלא ירגיש המלך שכפר בע"ז ובזה היה השתחויה לע"ז

וז"ש בהשתחויתי בית רמון – ר"ל בהשתחויה שאעשה לבדי בפ"ע שיש בזה איסור, יסלח ה' לעבדך בדבר הזה – ר"ל בדבר הזה – שלקחתי אדמה מכאן לבנות מזבח וליחד עבודתי אליו ע"י דבר הזה יסלח ה' גם על השתחויה השניה, כיון שיודע שיחדתי עבודתי אליו, והשתחויה לבית רמון רק מיראת המלך וב"נ אינו מצוה על ק"ה:

(יט) וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ לְשָׁלוֹם וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ כִּבְרַת אָרֶץ:

רלב"ג ויאמר לו לך לשלום – קצר הכתוב אך המובן מזה שנתן לו בקשתו במה שבקש לו לעבוד את השם יתברך:

 וילך מאתו כברת ארץ – היא הארץ הנעבדת אשר סביב העיר והרצון בו שלא הרחיק מן העיר כי לא היה בינו ובין העיר כי אם שדות העיר וכרמיה וגניה:

מצודות ציון כברת – הוא מיל, וכן (בראשית מח ז): כברת ארץ:

(כ) וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי נַעַר אֱלִישָׁע אִישׁ הָאלקים הִנֵּה חָשַׂךְ אֲדֹנִי אֵת נַעֲמָן הָאֲרמִּי הַזֶּה מִקַּחַת מִיָּדוֹ אֵת אֲשֶׁר הֵבִיא חַי ה' כִּי אִם רַצְתִּי אַחֲרָיו וְלָקַחְתִּי מֵאִתּוֹ מְאוּמָה:

מצודות דוד ויאמר – חשב בלבו. הנה חשך – רוצה לומר: מנע את נעמן מליתן, הואיל ומנע עצמו מקחת מידו. חי ה' – כאומר, הריני נשבע שלא יהיה כן, כי אם ארוץ אחריו ואקח ממנו דבר מה:

מלבי"ם הנה חשך אדוני – גחזי התרעם על שלא לקח ממנו עכ"פ שכר רפואה, כי ע"פ הדין אין לרפאות העכו"ם ואם יצטרך לרפאותו אין לרפאותו בחנם,

וא"כ הגם שהוצרך לרפאותו, והגם שצדק מה שלא לקח ממנו דרך מתנה, שחשש דאזיל ומודה לע"ז, וז"ש הנה חשך אדוני את נעמן – מצד שהוא ארמי – ועכו"ם, מקחת מידו את אשר הביא – וזה עשה כדין, חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה – ר"ל שכר רפואה:

(כא) וַיִּרְדֹּף גֵּיחֲזִי אַחֲרֵי נַעֲמָן וַיִּרְאֶה נַעֲמָן רָץ אַחֲרָיו וַיִּפֹּל מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם: (כב) וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם אֲדֹנִי שְׁלָחַנִי לֵאמֹר הִנֵּה עַתָּה זֶה בָּאוּ אֵלַי שְׁנֵי נְעָרִים מֵהַר אֶפְרַיִם מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים תְּנָה נָּא לָהֶם כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים:

מלבי"ם הנה עתה זה באו אלי – כי יתפלא נעמן שתחלה לא רצה לקחת ואיך ישלח עתה ויבקש ?

השיב לו, א] הנה זה עתה באו – שהתחדש דבר שלא היה תחלה כי אלה באו עתה ולוקח בעבורם דרך נדבה, ב] תנה להם – שאין הנביא לוקח לצרכו רק להם ובעבורם:

(כג) וַיֹּאמֶר נַעֲמָן הוֹאֵל קַח כִּכָּרָיִם וַיִּפְרָץ בּוֹ וַיָּצַר כִּכְּרַיִם כֶּסֶף בִּשְׁנֵי חֲרִטִים וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים וַיִּתֵּן אֶל שְׁנֵי נְעָרָיו וַיִּשְׂאוּ לְפָנָיו:

רש"י הואל – השבע ששלחך. בשני חרטים – מיני בגדים וסודרין, כמו (שם ג כב): המטפחות והחריטים, כך חברו מנחם. אבל יונתן תרגם זה 'פלדסין', ואת שבספר ישעיהו תרגם 'מחכיא'. והפותרין אומרין:

 בשני חריטים, בשני כיסין ארוכים, פירדיי"ש בלע"ז. אל שני נעריו – של נעמן. וישאו לפניו – לפני גחזי:

מצודות דוד הואל – כי חפץ היה להרבות במנחה להנביא. ויפרץ בו – נעמן הפציר בגחזי לקחת ככרים, ובתחילה מיאן גחזי, לבל ירגיש נעמן שבא מדעת עצמו. ויצר – נעמן קשר ככרים וכו', ונתנם לעבדיו, לשהם ישאו אותם:

(כד) וַיָּבֹא אֶל הָעֹפֶל וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיִּפְקֹד בַּבָּיִת וַיְשַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וַיֵּלֵכוּ:

רש"י ויבא אל העופל – תרגם יונתן: לאתר כסי. ויקח מידם – מיד שני נערי נעמן. וישלח את האנשים – שלא יראה אותם אלישע:

רד"ק אל העופל – מקום גבוה שבו היה בית כמו עופל ובחן שהוא מקום גבוה ויונתן תרגם לאתר כסי תרגם אותו מן עפולים שפירושו תחתוניות שהוא מקום נסתר:

 ויפקד בבית – הפקיד הכסף והבגדים שם שרצה להעלים מאלישע וזה לבדו בענין פקדון מן הקל:

מלבי"ם ויבא אל העופל – בודאי נעמן היה מסופק אם היה דבר זה בשליחות הנביא,

ולדעת חז"ל השביעו וכפרש"י הואיל השבע וקח ככרים, ולכן שלח עמו שני נעריו שיראו אם הנביא לוקח הכסף, וגחזי התירא שכשילכו עמו עד לעיר יודע הדבר, ולכן תיכף שבא אל העופלוהמבצר שהוא חוץ לעיר לקח מידם ויפקד בבית – היינו שפקד בבית שבעופל ועשה שידמה להם שהוא בעה"ב ופוקד ומצוה שם, ובזה התעה אותם שישובו לדרכם:

(כה) וְהוּא בָא וַיַּעֲמֹד אֶל אֲדֹנָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע מֵאִַן \{מֵאַיִן\} גֵּחֲזִי וַיֹּאמֶר לֹא הָלַךְ עַבְדְּךָ אָנֶה וָאָנָה:

 רלב"ג מאן גחזי – כתוב וקרי מאין והרצון בו מאין בא.

 ואפשר כי אם לא היה משקר לו היה לוקח בחטא שחטא דרך אחרת כאלו תאמר שישיב לו מה שלקח באופן שיתבאר לנעמן שלא היה מאלישע הדבר הזה אלא גחזי עשאו מעצמו. אך מפני שכחש לו והוסיף בעונו לקח ממנו זאת הנקמה:

מצודות ציון אנה ואנה – לפה ולפה:

(כו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא לִבִּי הָלַךְ כַּאֲשֶׁר הָפַךְ אִישׁ מֵעַל מֶרְכַּבְתּוֹ לִקְרָאתֶךָ הַעֵת לָקַחַת אֶת הַכֶּסֶף וְלָקַחַת בְּגָדִים וְזֵיתִים וּכְרָמִים וְצֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת:

מלבי"ם השאלות: מו"ש העת לקחת, ולמה אמר ולקחת בגדים הלא זה עיקר החטא:

(כו) לא לבי הלך – פי' לא הלך לבי ממני בעת הזאת, או שאומר בלשון תמיהה וכי לא הלך לבי עמך וראה את הנעשה שם ?

 העת לקחת – ר"ל, א] שלא היה עתה העת המוכשר לכך כיון שע"י שלא לקחתי מאתו שכר נתקדש השם והכיר שהיה על ידי ה' לא באמצעות הטבע,

ב] שעל כל פנים אם היית לוקח הכסף לאיזה דבר הכרחי כמו לפרנס עניים בעת רעבון, אבל וכי העת לקחת הכסף ולקחת – בעדו בגדים וזיתים – וכו' ולכן וצרעת נעמן תדבק – וכו':

(כז) וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג:

רד"ק וצרעת נעמן – הוי"ו כמו הווי"ו הנוספים שפירשנו או יהיה דבר נסתר עמו ופירושו הכסף נתון לך והצרעת:

ובזרעך לעולם – לא אמר בכל הבנים שיצאו ממנו עד עולם אלא באותן בנים שהיו לו שתדבק הצרעת בו ובהם לעולם שלא ירפאו ממנה ואם גחזי חטא בניו מה חטאו אלא מלמד שבניו ידעו בדבר וכבר הרחבנו בזה הענין בספר שמואל בקללה שקלל דוד ליואב:

מצודות דוד וצרעת – יחסר ראשית הדברים, וכאומר, הכסף נתון לך, וגם הצרעת. כשלג – כי הצרעת לבנה היא, וכמו שנאמרויקרא יג ד): ואם בהרת לבנה:

כתב הזוהר חלק ג דף נא/א

רבי יצחק ורבי יהודה הוו אזלי בארחא, אמר רבי יהודה, כתיב (מ"ב ה כז) וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם וגו', אי הוא חטא בנוי אמאי ילקון?, אמר ליה, אלישע יתיר משאר נביאי חמא, חמא דלא נפיק מגחזי ברא דמעליא, ועל דא לייט לכלהו. ולא עוד, אלא אמר ליה, אנא פלחנא בשמושא עלאה לגבי אליהו, וזכינא בתרין חולקין, דהא פלחנא ליה בקשוט, ואנת רשע פגימת לי, אומית לשקרא וחמידת, הא עברת על אורייתא כלא, ומאן דאעבר על דא מית הוא לעלמא דאתי, אבל בגין דפלחת לי, שמושא דילך לא להוי למגנא, תהוי מיתה דילך בעלמא דין, ובעלמא דאתי לא, ובגין כך וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך:

ספר מגלה עמוקות – אופן ריג

ראה משה דורו של אלישע שבדורו היה נעמן שר צבא מלך ארם (מלכים ב' ה א), שהוא היה אחד מארבעה אנשים שנתנו הודאה להקב"ה בעולם, כמ"ש (במדרש פרשת יתרו (דב"ר פ"ב כ"ח) ומובא בילקוט שם [ילקו"ש רמז רס"ט]) יתרו נתן ממש בעבודה זרה, כמ"ש (שמות יח יא) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים, נעמן הודה במקצת כמ"ש (מלכים ב' ה טו) עתה ידעתי כי יש אלהים בישראל, רחב המליכו להקב"ה בשמים ובארץ, משה המליכו אף בחללה של עולם, שנאמר (דברים ד לט) בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. לכן גבי נעמן כתיב והיה בבוא אדוני אל בית רימ"ן (מלכים ב' ה [יח]), סימן של ד' אנשים אלו דקחשיב במדרש, נרמזים במלת רימ"ן "רחב "יתרו "משה "נעמן. ומזה הטעם צולין את הפסח בשפוד של רימן (פסחים עד [ע"ד ע"א]), שהוא רמז על ביטול עבודה זרה שנרמז בו במלת רימן. והנה נתקדש השם באותו פרק על ידי אלישע, שכשצוה לנעמן לרחוץ בירדן (מלכים ב' ה י),

ולית לך מלה בעולם דלא רמיזא באורייתא, וכמ"ש בעל צרור המור הטעם שראה אלישע שמו של נעמן מתחיל בנ' ומסיים בנ', ויש י"א פסוקים שמתחילים בנ' ומסיים בנו"ן, שגילו המלאכים למשה בספר שימוש תורה בפרשת מצורע, שהם טובים לבטל הכשפים בשעת הבדלה, אבל הם סדורים בעניין אחר לא כמו שהם סדורים בסידורים במעמדות. והנה יש בתורה ג' פסוקים מן אותן י"א פסוקים שמתחילים בנ' ומסיימים בנ', ובהם הסתכל אלישע כשראה שמו של נעמן שמתחיל בנ' ומסיים בנ', כשהיה מוכה בצרעת נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן (ויקרא יג ט), והנה נעמן בא אל הנביא לרפאותו, ובזה נתקיים נביא מקרבך כמוני כו' אליו תשמעון (דברים יח טו), שהוא גם כן מתחיל ומסיים בנ', אז צוה אלישע לרפואתו בפסוק השלישי המוזכר בתורה בפרשת מטות (במדבר לב לב), נחנו נעבור חלוצים וגו' מעבר לירדן, ולכן צוה אותו לרחוץ בירדן ובזה יתרפא.

ועל זה התחיל משה ואתחנן שמסיים בב' נוני"ן, שתפלתו היתה על דורו של נעמן,

לכן אמר בעת ההיא לאמר, כתיב ההוא, שכן בע"ת ההו"א לאמ"ר בגימטריא צר"עת, שרמז על צרעת נעמן שנתקדש השם על ידי אותו מעשה שהיה נעמן אחד מארבעה אנשים שזכרנו, ואיתא בכנפי יונה חלק ד' על פסוק של נעמן הלא אמנה ופרפר וגו' מכל מימי ישראל (מלכים ב' ה יב), וזה לשונו, אמנה הוא סוד אל אדני, וכתיב אבנה הוא סוד אל הוי"ה, פרפ"ר הוא בגימטריא כפל הדינים, שהם ב' פעמים מנצפ"ך וכולי, עיין שם. לדעתי הם סוד ג' עולמות בריאה יצירה עשיה, בעולם העשייה תמן אל אדני, וביצירה תמן אל הוי"ה, ובבריאה דאימא עילאה מקננא תמן, דמינה מתערים דינין שהם ה' גבורות מה' ראשונה שבשם. ועל זה אמר משה אתה החלות להראות את עבדך, בגימטריא אמנ"ה, שהוא סוד א"ל אדנ"י בעשיה, ואת גדלך הוא בגימטריא אבנ"ה שאמר נעמן, שהוא כנגד אל הוי"ה ביצירה, א"ת י"דך החזק"ה הוא בגימטריא פרפ"ר, והוא כנגד בריאה כנ"ל בלא ו' השמוש של ואת, והן ממש ג' ענינים שזכר נעמן.

ועל זה אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, שאז נודע כי יש אלקים בישראל, ואמר כמעשיך וכגבורתך, כמ"ש שם אספרה נא לי שם מן הנוראות (מלכים ב' ח [ד]),

וביקש אעברה נ"א נוטריקון "נעמן "אלישע, שהיה נעמן אחד מארבעה אנשים שקדשו שם שמים ברבים, שכן אעברה בהפוך אתוון ארבעה, שהוא היה אחד מארבעה, ורצה ליכנס לארץ ישראל שעל ידו יהיה קדושת השם ולא יצטרך לנעמן, ואראה את הארץ, ארא"ה נוטריקון "אלישע "רבו "אליה "הנביא.

השיב הקדוש ברוך הוא רב לך, הלא אתה קדשת השם יותר מאותן ארבעה, שהרי נעמן הודה מקצת, אבל אתה אמרת אף בחללה של עולם כמו שהבאתי בשם המדרש.

ואפשר שכל הד' נרמזו בכאן:

יתרו, שאמר את גדלך, ויתרו גם כן אמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים, ומה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף שמע (זבחים קט"ז ע"א), וזה שכתוב את ידך החזקה, שהוא קריעת ים סוף נטה את ידך על הים (שמות יד כו).

כנגד רחב, אשר מי אל בשמים ובארץ, שהמליכה להקדוש ברוך הוא בשמים ובארץ.

וכנגד נעמן אמר אעברה נא, כמו שכתבתי למעלה.

השיב הקב"ה רב לך, אתה גדול מן שלשתן שהמלכת אותי במה שאמרת בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, דלמד המדרש שם מתיבה עוד, שהמליכו אף בחללו של עולם, ולזה אמר אל תוסף דבר אלי עוד, מלת עו"ד דייקא, מאחר שאמרת עוד, גדול אתה יותר מהם:

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “מלכים ב' – פרק כה”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב