מלכים ב

ספר מלכים ב פרק ח

(א) וֶאֱלִישָׁע דִּבֶּר אֶל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ לֵאמֹר קוּמִי וּלְכִי אַתְּי \{אַתְּ\} וּבֵיתֵךְ וְגוּרִי בַּאֲשֶׁר תָּגוּרִי כִּי קָרָא ה' לָרָעָב וְגַם בָּא אֶל הָאָרֶץ שֶׁבַע שָׁנִים:

רד"ק אתי וביתך – היו"ד בכתב נוספת כמו יודי"ן רבות כמו שכתבתי למעלה:  שבע שנים – בדברי רז"ל אותן שבע שנים אכלו שנה ראשונה מה שבבתים שניה מה שבשדות שלישית בשר בהמה טהורה רביעית בשר בהמה טמאה חמשית בשר שקצים ורמשים ששית בשר בניהם ובנותיהם שביעית בשר זרועותיהם לקיים מה שנאמר איש בשר זרועו יאכלו:

מלבי"ם השאלות: למה יספר המעשה הזה שהוא ענין פרטי ואין שם לא נס ולא ענין כללי ?:

(א) ואלישע דבר – זה היה מקודם מעת שהתחילו שני הרעב, ולכן הקדים השם אל הפעל, אל האשה אשר החיה את בנה – י"ל בדרך הדרוש כי היה בכח אלישע לבטל גזרת הרעב, רק ע"י שהחיה את בנה ולקח מפתח של תחיה לא היה יכול ליקח מפתח של פרנסה כמש"פ חז"ל שמטעם זה בעת שהוצרך אליהו להחיות בן הצרפית הוצרך להחזיר מפתח של גשמים, כי קרא ה' לרעב – ר"ל כבר יצאה הגזרה מאת ה', וגם כבר התחילה כי בא אל הארץ – וימשך שבע שנים:

רש"י ואלישע דבר אל האשה – זה שבע שנים. כי קרא ה' לרעב – הוא הרעב אשר היה בימי יואל בן פתואל:

(ב) וַתָּקָם הָאִשָּׁה וַתַּעַשׂ כִּדְבַר אִישׁ הָאלקים וַתֵּלֶךְ הִיא וּבֵיתָהּ וַתָּגָר בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים שֶׁבַע שָׁנִים:

מלבי"ם ותקם האשה ותעש כדבר איש האלקים – כי בעצמה לא היתה יוצאת מא"י לח"ל בל תענש כמו שנענש אלימלך, בפרט שגם היא היתה אשה חשובה, רק אחר שהיה ע"פ נביא עשתה כן:

(ג) וַיְהִי מִקְצֵה שֶׁבַע שָׁנִים וַתָּשָׁב הָאִשָּׁה מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וַתֵּצֵא לִצְעֹק אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתָהּ וְאֶל שָׂדָהּ:

רש"י אל ביתה ואל שדה – שהחזיקו בה גזלנים:

רד"ק לצעוק אל המלך – יש מרז"ל שלמדו מזה הפסוק כי יש חזקה לבורח כיון שהיתה צריכה למלך להחזיר השדה והתבואות שמע מינה כי אותם שהחזיקו היו להם דין חזקה:

 אל ביתה ואל שדה – כמו על וכמוהו רבים אל במקום על וכן הוא הבא אחר זה צעקה אל המלך על ביתה ועל שדה:

(ד) וְהַמֶּלֶךְ מְדַבֵּר אֶל גֵחֲזִי נַעַר אִישׁ הָאלקים לֵאמֹר סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע:

מצודות דוד כל הגדולות – כל הנפלאות הגדולות אשר עשה, כי לא ידע המלך מכולם:

מלבי"ם והמלך – יספר איך עמד לה זכות אלישע, והזמין ה' שבאותו עת שבאה לפני המלך דרש המלך מגחזי שיספר לו כל הגדולות שעשה אלישע היינו הנפלאות שלא ידע מהם המלך, עז"א את כל:

(ה) וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת הַמֵּת וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל הַמֶּלֶךְ עַל בֵּיתָהּ וְעַל שָׂדָהּ וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע:

מלבי"ם ויהי – ובעת שספר לו מן המת שהחיה, באה האשה, וגחזי החזיק אמתת דבריו במה שאמר זאת האשה וזה בנה:

(ו) וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ לָאִשָּׁה וַתְּסַפֶּר לוֹ וַיִּתֶּן לָהּ הַמֶּלֶךְ סָרִיס אֶחָד לֵאמֹר הָשֵׁיב אֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ וְאֵת כָּל תְּבוּאֹת הַשָּׂדֶה מִיּוֹם עָזְבָה אֶת הָאָרֶץ וְעַד עָתָּה:

רד"ק סריס אחד – כתרגומו גוזא חד והוא סריס כמשמעו שנכרתו ביציו ואע"פ שהמעשה הזה אסור בישראל היו להם למלכי ישראל סריסים שהיו לוקחים אותם מן הגוים ההם או שהיו סריסים מחמת חולי והם בבתי המלכים כדי לעמוד בפני הנשים כמו שכתוב סריס המלך שומר הנשים:

 מיום עזבה – מקור העי"ן נקרא בקמץ חטף והה"א רפה ומשפטה במפיק:

רלב"ג וישאל המלך לאשה ותספר לו – ר"ל שכבר שאל לה זה הענין שספר גחזי שעשה אלישע מהגדולות ותספר לו שהענין הוא כן:

 ויתן לה המלך סריס אחד – ר"ל שר אחד וצוה שישיב לה את כל אשר לה מהקרקעות ואת כל תבואת השדה מיום עזבה את הארץ ואולם מהבית לא צוה לתת לה שכירות וזאת קצת ראיה שהדר בחצר חברו שלא מדעתו אינו חייב להעלות לו שכר:

מלבי"ם וישאל – והמלך שאל אותה וכוונו דבריהם, שמזה ידע אמתת הספור,

ויתן לה המלך סריס אחד – הנה כפי הדין הי"ל לשאול תחלה את המחזיק פן יטעון שקנה השדה כיון שאכל שני חזקה, וכן היה צריך שהיא תביא ראיה שהיה השדה שלה, אולם כיון שגחזי נמצא שם העיד שכדבריה כן היא שהשדה והבית שלה כי הכיר עניניה,

וי"ל שהיה אז שעת חירום בין פלשתים לא"י, כי בשנה הי"ב ליהורם שזה היה סוף ז' שני רעב פרצו פלשתים ביהודה (כמ"ש בד"ה ב' כ"א), ומסתמא היה להם מלחמה מקודם שלכן הרגו כל בית המלך כנזכר שם והיתה המלחמה ד' שנים מקודם, בענין שבסוף שלש שנים הראשונים שהיתה בארץ פלשתים היה שעת חירום ואין מועיל חזקה (כמ"ש בחושן משפט סי' קמ"ג), לכן צוה להשיב לה כל אשר לה הבית והשדה ואת התבואות, לא שכר הדירה:

(ז) וַיָּבֹא אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם חֹלֶה וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר בָּא אִישׁ הָאלקים עַד הֵנָּה:

רש"י ויבא אלישע דמשקלהחזיר את גיחזי בתשובה (סוטה מז א):

רד"ק ויבא אלישע דמשק – למשוח את חזאל כדבר ה' אשר דבר אל אליהו כמו שפירשתי למעלה,

ובדרש כי גחזי הלך לדמשק ואם הלך שם אומר אני כי הלך אל נעמן שייטיב לו בעבור שנדבק בו צרעתו בקללת אלישע.

והם אמרו כי יצא מן הדת והלך שם אלישע כדי להחזירו בתשובה ולא רצה אמר לו כך מקובל אני ממך כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

ומה עשה שהחטיא את הרבים? מהם אמרו אבן שואבת תלה לחטאת ירבעם והעמידה בין שמים לארץ ומהם אמרו שם חקק לה בפיה והיתה מכרזת ואומרת אנכי ולא יהיה לך:

מלבי"ם ויבא אלישע דמשק – פי' שבא בעבורה של עיר, לא לדמשק ממש, שכן משמע מלשון בא איש האלקים עד הנה – ומלשון לך לקראת איש האלקים – שמשמע שעדיין לא היה בעיר, וכמו ויהי בהיות יהושע ביריחו, שפי' שהיה בעבורה של עיר, וע"כ אמרו חז"ל שבא להחזיר את גחזי בתשובה שמסתברא שגחזי בשהיה מצורע ישב חוץ לעיר ולשם בא אלישע, שאחר שנדחה מאלישע יצא לח"ל, ואפשר בא לבקש שכר מנעמן שצרעתו נדבק בו:

(ח) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל חֲזָהאֵל קַח בְּיָדְךָ מִנְחָה וְלֵךְ לִקְרַאת אִישׁ הָאלקים וְדָרַשְׁתָּ אֶת ה' מֵאוֹתוֹ לֵאמֹר הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה:

(ט) וַיֵּלֶךְ חֲזָאֵל לִקְרָאתוֹ וַיִּקַּח מִנְחָה בְיָדוֹ וְכָל טוּב דַּמֶּשֶׂק מַשָּׂא אַרְבָּעִים גָּמָל וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹּאמֶר בִּנְךָ בֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה:

רד"ק וכל טוב דמשק – על דרך הפלגת הרבוי כמו וכל טוב אדניו בידו כל הארץ באו מצרימה והדומים להם, ובדרש וכי כל טוב דמשק היה נושא ארבעים גמל אלא ללמדך שהיתה בידו אבן טובה שהיתה ראויה ליתן בדמיה כל טוב דמשק:

מצודות דוד וכל טוב דמשק – כל מיני מאכל טוב הנמצא בדמשק:

(י) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע לֵךְ אֱמָר לֹא \{לוֹ\} חָיֹה תִחְיֶה וְהִרְאַנִי ה' כִּי מוֹת יָמוּת:

רש"י חיה תחיה – כלפי חזאל אמר, שיחיה תחת בן הדד למלכות:

רד"ק אמר לא חיה תחיה – כתוב באל"ף לפי שדעתו שלא יחיה וקרי לו בוי"ו כי אמר לו שיחיה:

 והראני ה' כי מות ימות – כלומר מן החולי יחיה אם לא יומת אבל הראני ה' כי ימיתוהו ולפיכך כשאמר אלישע לחזאל כי יהיה מלך על ארם אמר לו והראני ה' כי מות ימות הבין חזאל כי רצה לומר לו שהוא ימיתהו אלא שלא אמר לו בפירוש:

רלב"ג לך אמור לו חיה תחיה – ר"ל שכבר הראהו השם ית' כי מות ימות אך כדי שלא יאמרו כי מהפחד מת אמר לו חיה תחיה וזה דבר ראוי לנביאים כי בזה יתאמת יותר אמתות נבואתם:

מצודות דוד אמר לו – רצה לומר: לנחמו אמור לו שיחיה, אבל האמת הוא אשר הראני ה' בנבואה, כי מות ימות:

מלבי"ם השאלות: אם הראהו ה' שימות איך צוה שיאמר לו שיחיה ?:

(י) והראני ה' – פי' שמן החולי הזה יחיה, ובכ"ז ימות מסבה אחרת שכן היה שחזאל המית אותו ע"י המכבר:

(יא) וַיַּעֲמֵד אֶת פָּנָיו וַיָּשֶׂם עַד בֹּשׁ וַיֵּבְךְּ אִישׁ הָאלקים:

רש"י ויעמד את פניו – פנים של צער שלו שהיה מבקש לבכות, העמיד, שלא יבכה בפני חזאל, וישם לבו לעמוד ולהתאפק. עד בוש – כמו בושש, ולא יכול להתאפק ויבך:

מלבי"ם ויעמד – ת"י ואסחר ית אפוהי ואוריך עד סגי:

(יב) וַיֹּאמֶר חֲזָאֵל מַדּוּעַ אֲדֹנִי בֹכֶה וַיֹּאמֶר כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רָעָה מִבְצְרֵיהֶם תְּשַׁלַּח בָּאֵשׁ וּבַחֻרֵיהֶם בַּחֶרֶב תַּהֲרֹג וְעֹלְלֵיהֶם תְּרַטֵּשׁ וְהָרֹתֵיהֶם תְּבַקֵּעַ:

רש"י תרטש – לשון ביקוע המעים, ואב לכולן (ישעיהו יג יח): וקשתות נערים תרטשה. והרותיהם – מעוברות שלהם:

רד"ק ועולליהם תרטש – ענין הפלת העוללים על הקרקע או בקירות דרך אכזריות ות"י תטרף דומה למה שארז"ל או שטרפה בכותל:

 והרותיהם תבקע – הנשים ההרות וכן ת"י ומעדיתהון תבזע וזה מדרך אכזריות:

רלב"ג מבצריהם תשלח באש – רוצ' לומר הערים הבצורות אשר להם:

 ועולליהם תרטש – אחשוב שהרצון בזה שיהיה סבה שיהיה רטושים ועזובי' כשיהרג אבותיה' ואמותיהם:

 והרותיהם תבקע – רוצה לומר הנשים ההרות וזה דרך אכזריות או יהיה הרצון בהרותיהם המגדלים החזקים הבצורים ובנויים בהרים וענין בקוע הוא בקוע חומותיהם וכמוהו על בקעם את הרות הגלעד והנה זה הפירוש השני הוא היותר נכון לפי מה שאחשוב:

(יג) וַיֹּאמֶר חֲזָהאֵל כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב כִּי יַעֲשֶׂה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע הִרְאַנִי ה' אֹתְךָ מֶלֶךְ עַל אֲרָם:

רלב"ג הראני ה' אותך מלך על ארם – הנה זאת היא משיחת חזאל למלך שאמר השם יתברך לאליהו:

מצודות דוד כי מה עבדך – וכי כוחי רב כל כך לעשות כדבר הזה. מלך – ואז יהיה בידך הכח הרב הזה:

(יד) וַיֵּלֶךְ מֵאֵת אֱלִישָׁע וַיָּבֹא אֶל אֲדֹנָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אָמַר לְךָ אֱלִישָׁע וַיֹּאמֶר אָמַר לִי חָיֹה תִחְיֶה:

(טו) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיִּקַּח הַמַּכְבֵּר וַיִּטְבֹּל בַּמַּיִם וַיִּפְרֹשׂ עַל פָּנָיו וַיָּמֹת וַיִּמְלֹךְ חֲזָהאֵל תַּחְתָּיו:

רש"י המכבר – תרגום יונתן: גונבא, וכן (שופטים ד יח): ותכסהו בשמיכה, תרגום:

 בגונבא, והוא בגד. ויפרוש על פניו – להצטנן:

רד"ק ויקח את המכבר ויטבל במים – הוא הכר כמו כביר העזים וטבלהו במים ופרשהו על פניו והיה אומר לו כי לרפואה היה עושה לו הדבר ההוא והוא היה עושה לצננו ולהמיתו:

רלב"ג ויהי ממחרת ויקח המכבר ויטבל במים ויפרש על פניו וימת – אחשוב כי המכבר הוא הנקרא נוא"ה בלע"ז והנה טבל אותו במים קרים כי היה מתרעם בן הדד מתגבורת החום הנכרי ועשה זה להשקיט החום ההוא וזה עוד למהר המות ומלך חזאל תחתיו כמו שאמר לו אלישע:

מצודות דוד ויפרוש על פניו – להקיר חמימות אש החולי. וימות – בעבור זה מת, כי סרה החום מן החוץ אל הפנים:

(טז) וּבִשְׁנַת חָמֵשׁ לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יְהוֹרָם בֶּן יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה:

רש"י ובשנת חמש וגו' – יהושפט המליך את יורם בחייו שתי שנים כשחזרו מן המלחמה שנלחמו במלך מואב, כך שנויה בסדר עולם. בשנת חמש ליהורם ויהושפט בשנת חמשים, שנגזרה גזירה על יהושפט ליהרג ברמות גלעד, אלא שתלה לו בשביל שזעק, שבע שנים:

רד"ק ובשנת חמש ליורם בן אחאב מלך ישראל ויהושפט – חמש שזכר עומד במקום ב' ופי' חמש ליהושפט ומאימתי מונה לו ליהושפט אלו ה' שנים ממלחמת רמות גלעד כן פירש בעל סדר עולם כי במלחמת רמות גלעד היה ראוי ליהושפט שיהרג שהלך לעזור לרשע וכשזעק תלו לו שבע שנים ולסוף ה' שנים מאותה שעה שהיו ה' שנים ליורם בן אחאב וחזר יהושפט ממלחמת עמון ומואב והר שעיר עם מלך ישראל מאחר שהרגו אותם באו והמליכו את יורם בן יהושפט על יהודה ומלך שתי שנים בחיי אחיו ומה שאמר למעלה וימלוך יהורם בשנת שתים ליהורם בן יהושפט שידמה כי יהורם בן יהושפט מלך קודם יהורם בן אחאב שתי שנים הנה כי מלך יהורם בחיי יהושפט אביו שבעה שנים לא המליכו אז אלא כיון שהיה ראוי יהושפט ליהרג מנה מאותה השעה המלכות לבנו אבל לא המליכו אלא שתי שנים בחייו ואני תמה מדבריו שהוא אומר כי במלחמת רמות גלעד נגזר עליו הגזרה ומאותה שעה מנה המלכות לבנו שבע שנים והנה בשנת חמש ליורם בן אחאב שלמו אותם שבע שנים שהרי אחזיהו בן אחאב מלך שנתים ואיך היה שנה חמישית לגזרה ליורם זה לא יתכן ואיך המליכו שתי שנים בחייו והלא כשהיו ליורם חמש שנים ממלכותו מת יהושפט כי לא חיה אחר אחאב שבע שנים ועוד איך אמר מאחר שהרגו עמון ומואב והר שעיר בחזרתן באו והמליכו את יהורם בן יהושפט ואותה מלחמה לא ראינו שהיה שם מלך ישראל ועוד כי אותה מלחמה היתה בימי אחזיה בן אחאב ועדיין לא מלך יהורם בן אחאב עד מות אחזיהו אחיו כי כן מצאנו בדברי הימים שאחרי המלחמה הזאת התחבר יהושפט עם אחזיהו בן אחאב לעשות אניות אלא פי' ויהושפט ומת יהושפט כי בשנת ה' ליורם מת יהושפט ומלך יהורם בנו שנית כי כבר מלך בחיי אביו שבע שנים כמו שפירשנו ועתה כשמת אביו מלך מלכות שלמה בלא מערער כי הרג את אחיו והתחזק במלוכה כמו שכתוב בדברי הימים ואם חסרה מלת ומת אין תמה בזה כי הענין מובן מהפסוק וכמוהו רבים במקרא חסירי מלה לפי שיובן ענינם מהפסוק וכדומה לזה נגיד חסר תבונות ורב מעשקות שונא בצע יאריך ימים שחסר ימות פירוש נגיד שהוא חסר תבונות ורב מעשקות ימות אבל נגיד שהוא שונא בצע יאריך ימים כן בזה הפסוק אחרי שזכר כי בשנת חמש ליורם בן אחאב מלך יהורם בן יהושפט מובן מהפסוק כי מת יהושפט כי אותה שנה מת ולפיכך אמר ויהושפט כאילו אמר ומת יהושפט ושמנ' שנים מלך יהורם בן יהושפט:

רלב"ג ובשנת חמש ליורם בן אחאב מלך ישראל – כבר בארנו זה במה שקדם והרצון בו שכאשר עברו חמש שני' ליורם בן אחאב עם יהושפט מלך יהודה שהי' משתתף עמו בהנהגת מלכות ישראל אז מלך יהור' בן יהושפט מלך יהודה:

מלבי"ם ובשנת חמש – לדעת חז"ל בסדר עולם נחשבו החמש שנים אלה ליהושפט, וממלחמת רמות גלעד שאז היה ראוי שיהרג כיון שהלך לעזור לרשע וכשצעק אל ה' הוסיף לו ז' שנים, ולבסוף חמש שנים מאותו שעה, שהיה חמש שנים ליהושפט מלך יהודה המליכו את יהורם בן יהושפט על יהודה ומלך ב' שנים בחיי אביו, ומ"ש למעלה (י"ז) וימלך יורם בשנת שתים ליורם בן יהושפט, לפי שיהושפט נתן הממלכה ליורם בשובו מרמות גלעד כמ"ש בד"ה, ומנו מאותו שעה גם ליורם, אבל לא המליכו מלכות שלמה כ"א ב' שנה קודם מותו, ולפ"ז צ"ל שעקר החשבון ליהושפט לא ליורם דהא אחזיה מלך באמצע שתי שנים, והרד"ק פי' שחסר מלת מת, והרלב"ג פירש שמפני החיתון שהיה ליהשפט עם אחאב היה יהושפט מולך ומנהיג מלכות ישראל (אחרי שמת אחאב) עם מלך ישראל, כי היו חולקים לו כבוד מפני שהיה זקן ושהתחתן עם אביהם, ופירש בשנת חמש ליורם ויהושפט – כי שניהם הנהיגו את המלכות משמלך יהורם בן אחאב, וכן משמע בד"ה שיהושפט הנהיג את ישראל כמ"ש (בד"ה ב' יט) וישב ויצא בעם מבאר שבע עד הר אפרים וישיבם אל ה' אלקי אבותיהם, וזה היה במלכות אפרים, ונאמר ביהורם בן אחאב ויעש הרע רק לא כאביו וכאמו ויסר את מצבת הבעל אשר עשה אביו שזה גרם שותפות יהושפט:

(יז) בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וּשְׁמֹנֶה שָׁנִה \{שָׁנִים\} מָלַךְ בִּירוּשָׁלָם:

רד"ק שנה – כתיב ושנים קרי:

מצודות דוד שמנה שנים – ומקוטעות היו, ובהם כלולים שתי השנים אשר מלך בחיי אביו:

(יח) וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בֵּית אַחְאָב כִּי בַּת אַחְאָב הָיְתָה לּוֹ לְאִשָּׁה וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה':

רלב"ג כי בת אחאב היתה לו לאשה – והנה במה שאחר זה קראה בת עמרי ואחשוב כי היתה בת אחאב אך פעם יחסה אל אביה ופעם אל אבי אביה:

(יט) וְלֹא אָבָה ה' לְהַשְׁחִית אֶת יְהוּדָה לְמַעַן דָּוִד עַבְדּוֹ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ לָתֵת לוֹ נִיר ולְבָנָיו כָּל הַיָּמִים:

רש"י ניר – ממשלה:

רד"ק לתת לו ניר – כמו נר בצרי על דרך ערכתי נר למשיחי ויונתן תרגם מלכו וכן תרגם אונקלוס ונירם ומלכו:

רלב"ג לתת לו ניר לבניו כל הימים – רוצה לומר שיתן מלכות לבניו כל הימים:

מצודות דוד ולא אבה – עם שהיו ראוים להשחתה, כי יהורם וביתו עשו הרע. את יהודה – רצה לומר: מלכי יהודה. כל הימים – רצה לומר: כל ימי המלכות:

מלבי"ם ולא אבה ה' להשחית – הנה בברית אשר כרת ה' לדוד הבטיחו שאם יעזבו בניו את תורת ה' יענשם ולא יסיר מהם המלוכה, כמ"ש (ש"ב ז') אשר בהעוותו והוכחתיו וכו' וחסדי לא יסיר וכו', ובתהלות (פ"ט) אם יעזבו בניו תורתי וכו' ופקדתי בשבט וכו' וחסדי לא אפיר וכו',

אולם על בני הבנים שמרדו יש תנאי שיסיר המלוכה מהם, כמ"ש תהלות (קל"ב) אם ישמרו בניך בריתי וכו' גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך,

ולכן תמצא במלכות יהודה שבני מלכים הרשעים אם אחזו מעשה אבותיהם בידיהם לא נתקיימו, כמו אבים בן רחבעם, ויהואחז בן יהורם, אבל יורם עצמו לא הסירו ממלוך, שעז"א שלא אבה ה' להשחית את יהודה למען דוד שהבטיחו לתת לו ניר בבניו כל הימים – ר"ל שהבנים [למלך הצדיק] יתקיימו כל הימים ואף שיחטאו,

שרק בניהם [של הרשעים] אם יחטאו יסירם תיכף ממלכות, אבל הם יוסרו בשבט אנשים, כמו שיסר את רחבעם ע"י שישק, וכן מרדו אדום ביהורם שמימי דוד לא היה להם מלך והיו נכנעים ת"י ועתה מרדו בו:

(כ) בְּיָמָיו פָּשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה וַיַּמְלִכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ:

רש"י וימליכו עליהם מלך – ומימי דוד לא היה להם מלך, כמו שנאמר (מלכים א כב מח): ומלך אין באדום; (שמואל ב ח יד): וישם באדום נציבים, שמנה מלכים מלכו באדום לפני מלך מלך לישראל, המנוים בספר בראשית (לו לא-מג), כנגדו מלכו בישראל שמנה מלכים, איש בושת, ודוד, ושלמה, ורחבעם, ואבים, ואסא, ויהושפט, ויהורם, ולא היה מלך לאדום, ומה שכתוב למעלה שהלך מלך אדום עם יהורם בן אחאב ועם יהושפט למלחמה על מלך מואב, לא מלך גמור הוא אלא נציב, שאף הוא היה קרוי מלך וכמו שנאמר(מלכים א כב מח): ומלך אין באדום נצב מלך, הנציב היה להם במקום מלך:

רד"ק בימיו פשע – כי תחת מלכי יהודה היו היום הזה ולא היה בהם מלך אלא מלכי יהודה היו נותנים עליהם נציב והוא היה להם מלך ומפני עונות יהורם פשעו מתחת ידו:

 צעירה – עיר מאדום ועבר שם יהורם להלחם עם מלך אדום:

(כא) וַיַּעֲבֹר יוֹרָם צָעִירָה וְכָל הָרֶכֶב עִמּוֹ וַיְהִי הוּא קָם לַיְלָה וַיַּכֶּה אֶת אֱדוֹם הַסֹּבֵיב אֵלָיו וְאֵת שָׂרֵי הָרֶכֶב וַיָּנָס הָעָם לְאֹהָלָיו:

רש"י הסובב אליו – הסמוכים אל הספר:

רד"ק ויהי הוא קם לילה – פירוש כשהיה יורם צעירה יצא לו חיל אדום וחנו אלה נוכח אלה עד למחר שילחמו אלה עם אלה וכאשר היה בלילה קם יורם עם מחנהו והכה במחנה אדום כל אותם שהיו סובבים אליו והכה שרי הרכב וכשהרגישו היו מבוהלים מחנה אדום כי בפתאום נפלו עליהם ונס עם אדום הנשארים איש לאהליו ואמר אחר כך ויפשע כלומר עם כל זה שעשה יורם לאדום מרדו עוד כל הימים מתחת יד יהודה ואדוני אבי ז"ל פירש [וכ"פ הרלב"ג] ויהי הוא קם לילה על מלך אדום שהכה את אדום הסובב למלך ישראל כלומר שהיו בעזרתו שלא מרדו עדיין כי היו באדום עדיין שלא מרדו וקם מלך אדום והכה אותם ואת שרי הרכב אשר ליורם:

 וינס העם – ישראל נסו לאהליהם ואמרו לישראל אשר בערים פשע אדום מתחת יד יהודה:

 הסביב – ביו"ד המשך שלא כמנהג עם הצרי וכמוהו הקיף את העיר ובעל כנפים יגיד דבר והוליד און:

מלבי"ם השאלות: אם הכה את אדום איך לא הכניעם ? ולמה אמר ב"פ שפשע אדום ?:

(כא) ויעבר, וכבר הגיע יורם לתכלית החולשה שירא להלחם עמהם ביום רק קם לילה – ומבואר בד"ה שעבר עם שריו וכל הרכב עמו, ובכ"ז ירא להלחם ביום, והגם שקם לילה לא הכה – רק את אדום הסובב אליו – ר"ל אשר היה סביב לירושלים ואת שרי הרכב – ולא גמר המלחמה, וינס העם – ר"ל עם ישראל איש לאהליו – ויראו להלחם:

(כב) וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה בָּעֵת הַהִיא:

רש"י תפשע לבנה – מרדו יושבי לבנה ומרדו במלך, ואיני יודע מאיזה אומה היו, שהרי לבנה מארץ ישראל היא, ואומר אני, שהיו משבט יהודה, ומרדו במלך:

רד"ק אז תפשע לבנה – אם לבנה זו היא לאדום למה אמר תפשע הלא כבר אמר ויפשע אדום?

ואפשר כי היתה לבנה זו סמוכה לארץ ישראל יותר משאר ארץ אדום וכשפשע אדום זאת לא מרדה עדיין ואחרי המלחמה זאת מרדה לפיכך אמר בעת ההיא ורש"י ז"ל כתב כי על לבנה ההיא לישראל אמר שמרדה כשמרד אדום מרדה גם היא במלך וזה הפירוש רחוק בעיני:

מלבי"ם ועי"כ ויפשע אדום – לגמרי, וכן לבנה שהיתה ממלכות יהודה פשעו בו:

(כג) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹרָם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:

מלבי"ם ויתר דברי יורם – כתוב בד"ה שהרג כל אחיו בני המלך ושהדיח את יושבי יהודה וה' העיר עליו רוח הפלשתים והערבים, כבשו את יהודה וישבו כל נשיו ובניו ולא נשאר רק יהואחז קטן בניו, והוא מת בחלאים רעים:

(כד) וַיִּשְׁכַּב יוֹרָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו:

רש"י ויקבר עם אבותיו בעיר דוד – ובדברי הימים (ב כא כ) אומר: בעיר דוד ולא בקברות המלכים:

(כה) בִשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ אֲחַזְיָהוּ בֶן יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה:

רד"ק בשנת שתים עשרה – ויהורם אביו מלך בשנת חמש ליורם בן אחאב ומלך שמנה שני' הנה י"ג אך לא שלמה שנת י"ג לפיכך לא מנאה לו וכן תמצא בכל המספרים כמו שכתבנו:

מצודות דוד בשנת שתים עשרה – כי יהורם בן יהושפט מלך בשנת ה' ליורם בן אחאב, וח' שנים מקוטעות מלך, הרי כלו בי"ב ליורם בן אחאב, ואז מלך אחזיה:

(כו) בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלָם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ בַּת עָמְרִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:

רד"ק בן עשרים ושתים – בדברי הימים בן ארבעים ושתים שנה אחזיהו במלכו היאך היה זה ועוד כי כל ימי אביו לא היו אלא ארבעים שנה שכן כתוב בן ל"ב שנה במלכו ושמנה שנים מלך הרי ארבעים איך היה הוא בן מ"ב במלכו זה לא יתכן ואמר בסדר עולם כיון שהשיא אסא בתו של עמרי ליהושפט בנו נגזרה גזרה זו על מלכות בית דוד שתכלה עם בית אחאב וכן היה שמת אחזיהו מלך יהודה עם מלך ישראל שהרגם יהוא. ועתליהו אם אחזיהו מלך יהודה ראתה כי מת בנה ותאבד כל זרע המלוכה ולפיכך מנה מ"ב מיום שנגזרה הגזרה ובשנת ל"א לאסא נשאה שנאמר בשנת שלשים ואחת לאסא מלך עמרי על ישראל והלא קודם לכן ארבעים ושתים שנה מלך אלא ר"ל מלך מלכות שלמה על ישראל שנתחתן עם אסא ונתעלה והרגו לתבני ומלך על ישראל ומשנת ל"א לאסא עד שמת אחזיהו מלך יהודה מ"ב שנים כיצד תשע שנים לאסא וכ"ה ליהושפט הרי ל"ד ושמנה שנים ליהורם הרי מ"ב וזהו רחוק מאד מדרך הפשט והפי' הנכון כי יהורם חיה יותר ממ' שנה ולא מנה מימי מלכותו אלא שמנה שנים שמלך בחזקתו אבל מעת שנפל ביד הערבים ונפל גם כן בחליו לא מנו לו ימי מלכותו והשלימו והמליכו אחזיהו בחייו מעת שנפל אביו ומלך בלא חמדה והיו עשרים שנה וכשהמליכו אחזיהו בחיי אביו היה בן עשרים ושתים שנה כמ"ש הנה ומ"ש ושנה אחת מלך בירושלם אחר מות אביו אבל בחיי אביו מלך עשרים שנה וכשמת אביו היה בן מ"ב שנה והמליכוהו פעם אחרת ולא מלך אחר מיתת אביו אלא שנה אחת:

 ושם אמו עתליהו בת עמרי – ולמעלה אמר כי יהורם אביו בת אחאב היתה לו לאשה נאמר כי בת אחאב היתה ואמר בת עמרי כי בני בנים הרי הם כבנים וכן ותבאנה אל רעואל שהיה אבי אביהן וכן זרובבל בן שאלתיאל והוא היה בן פואה שהיה בן שאלתיאל ורבים בכה ומה שאמר בו חתן בית אחאב והוא היה בן חתן בית אחאב הוא ג"כ חתן להם כלומר כי ע"י חיתון היתה קרובתו עמהם:

מצודות דוד בן עשרים ושתים שנה – ובדברי הימים (ב כב ב) נאמר: בן ארבעים ושתים שנה. ושנויה בסדר עולם:

 שמנין הזה אינה ללידת אחזיה, כי אם לצמיחת מלכות עמרי על כל ישראל, שהיתה על ידי שנשא יהושפט את בתו לאשה, כמו שנאמר שם. [ויתכן שנשאה שנה אחת לפני מלוך עמרי על כל ישראל, והיה אם כן מ"ב שנה מקוטעות] ובעבור היות אחזיה מזרעו, קרה לו שנהרג עם מלך ישראל על ידי יהוא ולזה תלה מלכותו בצמיחת מלכות עמרי. בת עמרי – ולמעלה (פסוק יח) נאמר שיהורם אביו נשא בת אחאב, וידמה שעמרי גדלה ונקראת בתו אף, כי בני בנים הם כבנים:

מלבי"ם בן עשרים ושתים שנה – ובד"ה כתוב בן ארבעים ושתים ? ומלבד שסותר לכאן א"א זה כלל דהא כל ימי יורם אביו היו ארבעים שנה, ואיך היה בנו בן מ"ב במותו ? ופי' הרד"ק שיורם חי יותר מארבעים שנה ולא מנה מימי מלכותו אלא שמונה שנה שמלך בחזקתו אבל מעת שנפל לידי הערבאים וחלה לא מנה, ומאז מלך בנו והיה בן עשרים ושתים כמ"ש כאן, וזה נמשך עשרים שנה שחי יורם בחליו, וכשמת היה אחזיה בן ארבעים ושתים, כמ"ש בד"ה, וימי מלכות אחזיה אחרי מות אביו היה רק שנה אחת, ואני מתפלא מאד, הא אחזיה מת ביחד עם יורם בן אחאב ויורם בן אחאב לא מלך רק י"ב שנה, ואיך יתכן שהיו עוד עשרים שנה באמצע ? וחז"ל פי' בסד"ע, שר"ל שהיה בן ארבעים ושתים מהתחלת מלכות עמרי ור"ל שנגזר על מלכות עמרי שלא ימשך רק מ"ב שנה, ואח"כ ימח מארץ זכרו וזכר בניו, ואחזיה שהיה ג"כ נכד לעמרי מצד אמו מלך בשנה ההיא וע"כ נהרג ביחד עם בית אחאב לקיים מ"ש והכרתי לאחאב משתין בקיר, ועז"א ושם אמו עתליה בת עמרי וילך בדרך בית אחאב, ר"ל שהיה נצר משרשו וגם הלך בדרכו, ולכן עמו נפל שדוד ולמעלה אמר שיהורם נשא בת אחאב וקראה בת עמרי שבני בנים כבנים, וילך את יורם – זה היה נסבה מה' למען יאבד עם בית אחאב כמ"ש בד"ה:

(כז) וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ בֵּית אַחְאָב וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּבֵית אַחְאָב כִּי חֲתַן בֵּית אַחְאָב הוּא:

מצודות דוד כי חתן – רצה לומר: על ידי החתון באה לו קורבתו עמהם, כי אביו היה חתן בית אחאב:

(כח) וַיֵּלֶךְ אֶת יוֹרָם בֶּן אַחְאָב לַמִּלְחָמָה עִם חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם בְּרָמֹת גִּלְעָד וַיַּכּוּ אֲרַמִּים אֶת יוֹרָם:

רלב"ג ויכו ארמים את יורם – הנה סבב השם יתע' שברמות גלעד נפלו אחאב ויורם בנו כי יורם הלך להלחם ברמות גלעד ושם הוכה וזה היה כלי אל שהיה יכול יהוא להמיתו:

(כט) וַיָּשָׁב יוֹרָם הַמֶּלֶךְ לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל מִן הַמַּכִּים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ אֲרַמִּים בָּרָמָה בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַאֲחַזְיָהוּ בֶן יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹת אֶת יוֹרָם בֶּן אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל כִּי חֹלֶה הוּא:

רד"ק מן המכים – שם כמו מן המכות ויאמר האחד מכה בסגול על משקל ומטה וכן אמר התרגום מן מחתא:

 אשר יכוהו – כמו הכוהו עתיד במקום עבר וכמוהו רבים:

מצודות דוד וישב – מן המלחמה. ברמה – היא רמות גלעד. לראות – רצה לומר: לבקרו, על כי היה חולה מן המכים:

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “מלכים ב' – פרק כה”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב