מלכים ב

ספר מלכים ב פרק ט

(א) וֶאֱלִישָׁע הַנָּבִיא קָרָא לְאַחַד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים וַיֹּאמֶר לוֹ חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַזֶּה בְּיָדֶךָ וְלֵךְ רָמֹת גִּלְעָד:

רש"י ואלישע הנביא קרא וגו' – באותו הפרק שהיה יהורם חולה ביזרעאל. לאחד מבני הנביאים – יונה בן אמתי היה. חגור מתניך – כל חגורת מתנים לשון זירוז גבורה הוא, לפי שהוא שלוח לדבר הסכנה (צריך זירוז):

 רד"ק לאחד מבני הנביאים – אמרו כי יונה בן אמתי היה:  חגור מתניך – אמר לו זה כדי שילך במהרה וישוב במהרה בעוד שאין יהורם שהלך להתרפא ביזרעאל וכן אמר ונסתה ולא תחכה:

 וקח פך השמן – ולמה צוה למשחו והלא אין מושחין מלכי ישראל?

 אמרו רז"ל מפני מחלוקתו של יורם בן אחאב וזה השמן לא היה שמן המשחה כי לא היו מושחין בו אלא מלכי בית דוד אלא שמן אפרסמון היה ואמרו שאול ויהוא נמשחו בפך לא נמשכה מלכותן דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן:

 ולך רמות גלעד – והלא רמות גלעד היתה ביד מלך ארם ואחאב שהלך לקחת אותה מידו מת במלחמה ההיא ולא ראינו אחר כן שלקחה מלך ישראל מידו?

 וא"ת במחנה היו ישראל לפני רמות גלעד שהיו חושבין לקחתה ומלך ארם היה בעיר וישראל בחוץ ושם הוכה מלך ישראל והלך לו להתרפא ביזרעאל והניח מחנהו שם ואמר אלישע לזה הנביא שילך שם למחנה ישראל שהיה ברמות גלעד וימשח שם את יהוא,

זה לא יתכן כי ידמה כי בתוך העיר היו ישראל שהרי אמר והבאת אותו חדר בחדר ואומר ויבא הביתה ואומר אל גרם המעלות ואומר אל יצא פליט מן העיר ללכת לגיד ביזרעאל מכל אלו הפסוקים נראה כי ישראל היו בעיר וארם מבחוץ!

 אם כן נאמר מלך ישראל לקחה מיד מלך ארם או יהואחז או יהורם וחזאל בא אחר כן להלחם בה והלך שם מלך ישראל עם מחנהו:

מלבי"ם ואלישע, הנה ה' אמר לאליהו לך ומשחת את חזאל למלך על ארם ואת יהוא למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך, ואת אלישע משח לפני הסתלקותו,

ויען שהגזרה שנגזרה על אחאב האריך ה' אפו להביאה בימי בנו, ציוה אל אלישע שיעשה זה כנ"ל (י"ט ט"ו), עז"א ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, שימסר שני הדברים האלה אליו, שהגם שהוא פורעניות רצה לנקום נקמת דמי הנביאים ועבדי ה',

ואחר שספר בס' הקודם שמשח את חזאל על ארם, ספר ששלח א' מבני הנביאים והוא יונה בן אמתי לקבלת חז"ל, למשוח את יהוא, וגם כי היה הזמן הזה נכון לזה באשר כל ישראל היו שומרים ברמות גלעד והמלך חולה ביזרעאל באין עוזר וסומך לא מן העם ולא מעצמו כי חולה הוא, ואם יתועדו השרים עם יהוא בקשר המרד בנקל יקימו מזימות לבבם, ולכן צוה שיחגור מתניו לרוץ מהרה:

(ב) וּבָאתָ שָׁמָּה וּרְאֵה שָׁם יֵהוּא בֶן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי וּבָאתָ וַהֲקֵמֹתוֹ מִתּוֹךְ אֶחָיו וְהֵבֵיאתָ אֹתוֹ חֶדֶר בְּחָדֶר:

מלבי"ם ובאת שמה – ר"ל אם תלך במרוצה תמצא שם יהוא בן נמשי עם שאר השרים, גם יל"פ שיען שהנביא לא הכיר את יהוא צוהו שבבואו יראה את יהוא בעיר, כדי שיכירו, ואח"כ יבא בעת שישב בין אחיו ויקים אותו מתוכם, ואז תביא אותו חדר בחדר בל יודע להעם שעי"כ יודע למלך, וצוה שימשחהו בשמן אפרסמון (מעין המשיחה בשמן המשחה שלא נתיחדה רק למלכי בית דוד) והיה זה לקיימו ולפרסמו [א.ה. בדרך רמז- לכן קראוהו אפרסמון לשון אפרסמו…] למלך מפני המחלוקת, וצוה שינוס תיכף ולא ימתין שם:

(ג) וְלָקַחְתָּ פַךְ הַשֶּׁמֶן וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל וּפָתַחְתָּ הַדֶּלֶת וְנַסְתָּה וְלֹא תְחַכֶּה:

רלב"ג ונסתה ולא תחכה – ר"ל שלא תמתין לנוס אבל תנוס תכף השלימך הדברים והנה קצר בכאן ולא זכר הדברים שאמר אלישע שיאמר ליהוא אך מדבריו ליהוא למדנו שכבר צוהו אלישע לומר אותן הדברי':

(ד) וַיֵּלֶךְ הַנַּעַר הַנַּעַר הַנָּבִיא רָמֹת גִּלְעָד:

רד"ק וילך הנער הנער הנביא – אמר בתחלה הנער ואח"כ פירש איזה נער ואמר הנער הנביא ולדעת יונתן הנער הוא סמוך אל הנביא כאילו אמר נער הנביא שתרגם תלמידא דנביא:

מלבי"ם השאלות: למה כפל הנער הנער הנביא ?:

(ד) וילך הנער הנער הנביא – ר"ל כי אלישע לא אמר לו רק שיאמר משחתיך למלך על ישראל והוא הוסיף דברים, מצד שהיה נביא בעצמו וידע מנבואת אליהו וגם השיג יתר הדברי' בנבואה וז"ש שהלך מצד שהוא הנער הנביא שהוא נביא בעצמו:

(ה) וַיָּבֹא וְהִנֵּה שָׂרֵי הַחַיִל ישְׁבִים וַיֹּאמֶר דָּבָר לִי אֵלֶיךָ הַשָּׂר וַיֹּאמֶר יֵהוּא אֶל מִי מִכֻּלָּנוּ וַיֹּאמֶר אֵלֶיךָ הַשָּׂר:

מלבי"ם אל מי מכלנו – ר"ל כי מ"ש דבר לי אליך – י"ל שלא הי' מקפיד על יהוא ביחוד רק רצה לדבר אל א' מהם יהיה מי שיהיה ושפגש במקרה אל יהוא, והשיב אליך השר – דוקא אליך ביחוד:

(ו) וַיָּקָם וַיָּבֹא הַבַּיְתָה וַיִּצֹק הַשֶּׁמֶן אֶל רֹאשׁוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר ה' אלקי יִשְׂרָאֵל מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל עַם ה' אֶל יִשְׂרָאֵל:

רד"ק אל ראשו – אל עם ה' אל ישראל כמו על:

 מלבי"ם השאלות: למה הוסיף שם אלקי ישראל ומלות על עם ה' שלא אמר אלישע ? וכן יתר הדברים שדבר מעצמו ?:

(ו) כה אמר ה' אלקי ישראל – הוסיף שם אלקי ישראל שלא א"ל אלישע וכן הוסיף על עם ה' – ר"ל שתמשח על עם ה' יראי ה' ושומרי מצותיו, והמושח אותך הוא אלקי ישראל שנקרא כן בשעה שהם צדיקים ומקיימים תורתו, ר"ל שתפר עבודת הבעל ותעבדו את ה' עם עמו ויראיו:

(ז) וְהִכִּיתָה אֶת בֵּית אַחְאָב אֲדֹנֶיךָ וְנִקַּמְתִּי דְּמֵי עֲבָדַי הַנְּבִיאִים וּדְמֵי כָּל עַבְדֵי ה' מִיַּד אִיזָבֶל:

רד"ק ודמי כל עבדי ה' – ונבות בכללם:

מצודות דוד בית אחאב – זרעו ובני ביתו. ונקמתי – על ידיך:

מלבי"ם והכית – ובזה צוה לו, א] שיכה בית אחאב שהם עובדי הבעל ושינקום מאיזבל דמי עבדי ה':

(ח) וְאָבַד כָּל בֵּית אַחְאָב וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל:

מלבי"ם ונגד מ"ש והכית את בית אחאב מפרש בפרט שיאבד כל בית אחאב – ב] והכרתי – ר"ל שישמיד את בניו ומיודעיו:

מצודות דוד משתין בקיר – זה הזכר, שעושה קלוח. עצורהעושר הכנוס בבית. ועזובהמקנה העזוב על פני השדה. בישראל – רצה לומר: בפירסום, למען יקחו מוסר:

(ט) וְנָתַתִּי אֶת בֵּית אַחְאָב כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה:

מלבי"ם ג] ונתתי – שלא יקום ממנו יורש עצר כמו שנשמד בית ירבעם ובעשא:

(י) וְאֶת אִיזֶבֶל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל וְאֵין קֹבֵר וַיִּפְתַּח הַדֶּלֶת וַיָּנֹס:

רד"ק ואין קובר – כי כשהלכו לקברה לא מצאו בה אלא הגלגלת וכפות הידים ולא קברו העצמות:

(יא) וְיֵהוּא יָצָא אֶל עַבְדֵי אֲדֹנָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲשָׁלוֹם מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה אֵלֶיךָ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת הָאִישׁ וְאֶת שִׂיחוֹ:

רד"ק ויאמר לו השלום – הגדול שבשרים שאל ממנו השלום:

 המשוגע הזה – היו קוראים לנביא משוגע לפי שפעמים בעת הנבואה היה מנהגם כמו המשוגע ושיצא מדעתו כמו שאמר ויפשט גם הוא בגדיו לפי שיש להם בטול ההרגשות והכחות הנפשיות ובני ישראל הרעים שהיה דעתם ולבם אחר הבעל היו קוראים לנביא ה' משוגע דרך בזיון:

 אתם ידעתם – אתם ידעתם את האיש ואת דבריו כי אני לא ידעתי מה דבריו ולא אמר לי דבר עיקר:

מצודות דוד יצא – מן החדר. ויאמר – אחד מהם שאלו השלום, רצה לומר: אם הנביא ניבא טוב ושלום, מדוע אם כן בא אליך לבד, ולא אמר לכולנו. המשוגע – כן קראו את הנביא, לפי שבעת שהיה מתבודד בנבואה, היה נדמה להם כמשתגע, על כי לא פנה אז בעניני העולם.

אתם ידעתם – כאומר הלא אתם מכירים אותו ואת דבריו, שהמה של מה בכך, לא שלום ולא למלחמה, והיה חפץ להעלים הדבר, עד עת יראה כי יש לאל ידו:

(יב) וַיֹּאמְרוּ שֶׁקֶר הַגֶּד נָא לָנוּ וַיֹּאמֶר כָּזֹאת וְכָזֹאת אָמַר אֵלַי לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל:

מצודות דוד שקר – אתה מדבר שקר, כי לא דברי רוח היו, ולזאת הגד לנו. כזאת וכזאת – וחזר ומפרש: כה אמר ה' וכו':

 מלבי"ם השאלות: מהו כזאת וכזאת ?, מה הוסיף בדבריו ?:

(יב) כזאת וכזאת – ר"ל שחוץ מזה ספר מה שצוה להכות כל בית אחאב, ועז"א כזאת וכזאת, ועקר מה שא"ל שמשחו למלך אל ישראל:

(יג) וַיְמַהֲרוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ בִּגְדוֹ וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו אֶל גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ מָלַךְ יֵהוּא:

רש"י אל גרם המעלות – תי' יונתן על דרג שעיא, כמין מעלות עשויות למול שעות היום, לדעת על כל שעה ושעה, כשהצל יורד שעה אחת. גרם, אורלי"ו בלע"ז, לשון פגם, וה'גרמה' שבהלכות שחיטה, מן הלשון הזה הוא, ששורט והולך ויורד, ונראה כמין גבשושית למעלה:

מצודות ציון גרם – עצם וגרם, אחד הוא, כמו (משלי כה טו): תשבר גרם, וכמו שעצמות הדבר נקרא בלשון עצם, כמו שכתוב (בראשית ז יג): בעצם היום, כמו כן נקרא בלשון גרם. המעלות – המדרגות:

מלבי"ם וימהרו – והנה היה מהשגחת ה' שכולם שמעו לדבר הנביא והמליכו אותו, הגם שקראו אותו תחלה בשם משוגע היה הערת אלקים בלבם להסכים על הדבר:

(יד) וַיִּתְקַשֵּׁר יֵהוּא בֶּן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי אֶל יוֹרָם וְיוֹרָם הָיָה שֹׁמֵר בְּרָמֹת גִּלְעָד הוּא וְכָל יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם:

רד"ק ויתקשר – המרד יקרא קשר לפי שהמרד הוא בהתקשר זה עם זה להיות בלב אחד ובהסכמה אחת:

 ויורם היה שומר – עתה ספר היאך היה הקשר חזק כי אם היה יורם שם לא היה הקשר אז כי היו שרי החיל אשר שם יראים מיורם ולא היו נסכמים עם יהוא למרוד בו אלא שיורם שהיה שם ברמות גלעד שומר העיר מפני חזאל היה מקרהו שהוכה שם והוצרך לו לשוב להתרפא ביזרעאל ובין כך בא הנביא אל יהוא ומשחו והתקשרו עמו שרי החיל אשר שם:

 (טו) וַיָּשָׁב יְהוֹרָם הַמֶּלֶךְ לְהִתְרַפֵּא בִיְזְרְעֶאל מִן הַמַּכִּים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ אֲרַמִּים בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיֹּאמֶר יֵהוּא אִם יֵשׁ נַפְשְׁכֶם אַל יֵצֵא פָלִיט מִן הָעִיר לָלֶכֶת לֲגִּיד \{לְהַגִּיד\} בְּיִזְרְעֶאל:

מלבי"ם השאלות: למה ספר שנית שיורם מתרפא ביזרעאל שכבר אמר זה בס"ס הקודם ?, ואמר שלשית בפט"ז כי יורם שוכב שמה, שכ"ז דברי מותר ?, וכן מ"ש שאחזיה ירד לראות את יורם כבר אמר בס"ס הקודם:

(יד-טו) ויתקשר, ר"ל והזמן היה מוכשר מאד לזה כי כל ישראל היו מקובצים ברמות גלעד מפני חזאל – וטרודים במלחמה, והמלך – היה חולה ולא היה נמצא בין החיל רק מתרפא ביזרעאלנפרד מכל בני חילו, ולכן בקש יהוא שלא יצא פליט מן העיר שאם יודע להמלך יברח משם ובתוך כך ישיג עזרה מבני חילו, ובהיותו יהוא בטוח שלא יודע להמלך ושישיגהו ביזרעאל:

רד"ק מן המכים – שם כמו מן המכות יאמר האחת מכה בסגול וכן אמר התרגום מן מחתא: אשר יכוהו – כמו הכוהו עתיד במקום עבר וכמוהו רבים:

אם יש נפשכם – אם רצונכם אותי להמליכני כאשר אתם מראים עזרוני בזה הדבר שלא יצא פליט מן העיר ללכת להגיד ביזרעאל ליהורם כי טוב הוא שנבוא עליו פתאום ולא ישמר ממנו:

 לגיד – כן כתיב וקרי להגיד ושניהם נכונים כי מצאנו המקור בחסרון הה"א רבים כמו לשמיע בקול תודה שהוא כמו להשמיע לראותכם כמו להראותכם והדומים להם:

(טז) וַיִּרְכַּב יֵהוּא וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה כִּי יוֹרָם שֹׁכֵב שָׁמָּה וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹת אֶת יוֹרָם:

 מלבי"ם השאלות: למה בראשון אמר וילך לקראתו ובשני אמר ויבא אליהם?, בראשון אמר בא עד הם ובשני בא עד אליהם ?!

וירכב לשם – ומפרש כי ידע ששם ימצא את יורם וגם את אחזיה ושם יהרגם בקל בהיותם נפרדים מן העם:

(יז) וְהַצֹּפֶה עֹמֵד עַל הַמִּגְדָּל בְּיִזְרְעֶאל וַיַּרְא אֶת שִׁפְעַת יֵהוּא בְּבֹאוֹ וַיֹּאמֶר שִׁפְעַת אֲנִי רֹאֶה וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם קַח רַכָּב וּשְׁלַח לִקְרָאתָם וְיֹאמַר הֲשָׁלוֹם:

רד"ק את שפעת יהוא – רבוי עם שהיה בא עם יהוא וכן שפעת גמלים שפע ימים ינקו:

 שפעת אני רואה – התי"ו כמו הה"א כי איננו סמוך וכמוהו חכמת ודעת אם אתן שנת לעיני כשמחת בקציר והדומה לו שכתבנו בספר מכלל:

רַכָּבמשרת רוכב הסוס יקרא רַכָּב ועתה רכב על סוס אדוניו ללכת לקראת יהוא:

(יח) וַיֵּלֶךְ רֹכֵב הַסּוּס לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הֲשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר יֵהוּא מַה לְּךָ וּלְשָׁלוֹם סֹב אֶל אַחֲרָי וַיַגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר בָּא הַמַּלְאָךְ עַד הֵם וְלֹא שָׁב:

מצודות דוד מה לך ולשלום – מה לך שתשאל השלום, האם נוגע בך הדבר. סוב אל אחרי – ללכת עם אנשי, ולא תשוב אל המלך:

רד"ק עד הם – הראשון כן והשני עד אליהם שלא כמנהג כי המנהג עדיהם מלה אחת ועד אליהם היא תוספת ביאור כי הוה מספיק אם יאמר אליהם או עדיהם לבדו:

רלב"ג מה לך ולשלום סוב אל אחרי – עשה זאת כדי שלא ידע המלך דבר בזה כדי שיתכן לו יותר להמיתו:

 (יט) וַיִּשְׁלַח רֹכֵב סוּס שֵׁנִי וַיָּבֹא אֲלֵהֶם וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם וַיֹּאמֶר יֵהוּא מַה לְּךָ וּלְשָׁלוֹם סֹב אֶל אַחֲרָי:

מלבי"ם ויבא אליהם – הראשון הלך לקראתם – מרחוק ירא מגשת, והשני שידע שאין סכנה לו כי לא עשו רע להראשון בא אליהם – ולכן בראשון אמר בא עד הם – ובשני אמר בא עד אליהם:

(כ) וַיַגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר בָּא עַד אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁב וְהַמִּנְהָג כְּמִנְהַג יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי כִּי בְשִׁגָּעוֹן יִנְהָג:

מצודות דוד והמנהג – הנני רואה הנהגת העם הבא, הוא כמנהג יהוא, אשר הנהגתו בשגעון, מבלי סדר וישוב הדעת. בן נמשי – בן בנו של נמשי:

(כא) וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם אֱסֹר וַיֶּאְסֹר רִכְבּוֹ וַיֵּצֵא יְהוֹרָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַאֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה אִישׁ בְּרִכְבּוֹ וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת יֵהוּא וַיִּמְצָאֻהוּ בְּחֶלְקַת נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי:

מלבי"ם ויצא יהורם – וכו' ויצאו לקראת יהוא – ר"ל שיצאו כדי שלא יהיו בעיר כי כבר נפל ספק בלבם והתיראו מלהיות בעיר, ולכן כתיב ויצאו ויצאושבצד א' יצאו לקראת יהוא לראות מרחוק מה ענינו, ומצד אחר יצאו שלא יהיו בעיר, ושאם יראו שהוא קשר יברחו משם על סוס ורכב:

(כב) וַיְהִי כִּרְאוֹת יְהוֹרָם אֶת יֵהוּא וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם יֵהוּא וַיֹּאמֶר מָה הַשָּׁלוֹם עַד זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ וּכְשָׁפֶיהָ הָרַבִּים:

רד"ק השלום עד זנוני – מה ענין השלום שיגיע עד זנוני אמך לא יאות לה ולך שלום:

מצודות דוד מה השלום – מהו השלום הראוי, עד שיהא תשלום גמול זנוני איזבל וכו', וכאומר, וכי ראוים אתם לשלום:

מלבי"ם ויהי כראות – ר"ל תיכף כשראהו מרחוק, כי נשמר מלהתקרב אליו כנזכר וכפי המבואר יורם התקרב יותר עד שיעור שראה את יהוא ושמע קולו מרחוק, ואחזיה עמד רחוק מיהורם וכשהפך יורם צעק אל אחזיה שינוס כי יש מרמה וקשר:

(כג) וַיַּהֲפֹךְ יְהוֹרָם יָדָיו וַיָּנֹס וַיֹּאמֶר אֶל אֲחַזְיָהוּ מִרְמָה אֲחַזְיָה:

רד"ק ויהפוך יהורם ידיו – האוחזות ברסן הפכם להסב פניו ולנוס:

מצודות דוד ויהפוך – הפך ידיו האוחזות ברסני הסוסים, להפכם לאחור ולנוס. מרמה – רצה לומר: הנה קשר ומרד, ובמרמה היו מראים עצמם כאוהבים:

מלבי"ם ויהוא – קדם והכריעו בקשְׁתו, וזה היה רחוק ממקום יהוא שהיה בחלקת נבות:

(כד) וְיֵהוּא מִלֵּא יָדוֹ בַקֶּשֶׁת וַיַּךְ אֶת יְהוֹרָם בֵּין זְרֹעָיו וַיֵּצֵא הַחֵצִי מִלִּבּוֹ וַיִּכְרַע בְּרִכְבּוֹ:

מצודות דוד מלא ידו – שם כל ידו במלואה בקשת, לירות בכח רב. ויכרע – כרע על ברכיו:

(כה) וַיֹּאמֶר אֶל בִּדְקַר שָׁלִשֹׁה \{שָׁלִשׁוֹ\} שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בְּחֶלְקַת שְׂדֵה נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי כִּי זְכֹר אֲנִי וָאַתָּה אֵת רֹכְבִים צְמָדִים אַחֲרֵי אַחְאָב אָבִיו וַה' נָשָׂא עָלָיו אֶת הַמַּשָּׂא הַזֶּה:

רד"ק שלשה – בה"א במקום וי"ו כמו אהלה:

 כי זכור אני ואתה – זכור היום שאני ואתה היינו רוכבים יחדיו מחוברים כלומר שהיו רוכבים שניהם ברכב אחד או שניהם זה אצל זה ביחד זהו צמדים כמו צמד בקר ומלת את ר"ל עם כלומר אני עמך ואתה עמי היינו רוכבים צמדים וי"ת ארי דכיר אנא ואת כד הוינא רכיבין זוגא חד אזלין:

וה' נשא עליו – ומן קדם ה' אתנטל עלוהי ית מטל נבואתא הדין:

מלבי"ם השאלות: למה אמר ב"פ שא השליכהו בחלקה ?

(כה) שא השלכהו – כי מקום שהומת שם היה רחוק מחלקת נבות, וצוה שהשליש ישאהו וישליכהו שם, ובאר לו כי עליו הוטל זה, כי הם שניהם רכבו צמדים אחר אחאב בעת שנבא עליו אליהו את המשא הזה – והיה זה בהשגחה שהם שניהם שהם עדים על הנבואה הזאת ימלאו דבר ה' וידם תבצענה,

ולכן אני הייתי ההורג אותו, ועליך מוטל לישא את פגרו אל החלקה הזאת באופן שהחץ שירה עליו הלך מחלקת נביא ששם עמד יהוא, ובדקר יביא פגרו שנפל מרחוק אל החלקה הזאת להיות מאכל לכלבים שמה:

(כו) אִם לֹא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי אֶמֶשׁ נְאֻם ה' וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ בַּחֶלְקָה הַזֹּאת נְאֻם ה' וְעַתָּה שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בַּחֶלְקָה כִּדְבַר ה':

רד"ק את דמי נבות ואת דמי בניו – נחלקו רז"ל בדבר זה יש שאומרים בניו נהרגו עמו ומהם אמרו בנים העתידים לצאת ממנו וא"א ז"ל פי' ואת דמי בניו שגזל מהם נחלתם:

 ראיתי אמש – ת"י גלן קדמי בקריב וי"ל אמש כמשמעו הלילה שעבר ונאמר לאליהו ממחרת שמת נבות הנבואה הזאת כי ביום שמת נבות שלחו אל איזבל ולא ירד לכרם לרשתו עד למחרתו הנבואה באה אל אחאב בו ביום שהיה אחאב בכרם ואמר לו ראיתי הלילה דמי נבות ודמי בניו על דרך קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה:

מלבי"ם אם לא – זה היה המשא, מלת אם לא – הוא לשון שבועה (כמו אם לא בתים רבים לשמה יהיו), שהיה גז"ד בשבועה שתתקיים בהכרח, וה' נשבע לשלם לו בחלקה הזאת, במקום הרשע שמה המשפט ולכן שא השליכהו בחלקה כדבר ה':

(כז) וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה רָאָה וַיָּנָס דֶּרֶךְ בֵּית הַגָּן וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו יֵהוּא וַיֹּאמֶר גַּם אֹתוֹ הַכֻּהוּ אֶל הַמֶּרְכָּבָה בְּמַעֲלֵה גוּר אֲשֶׁר אֶת יִבְלְעָם וַיָּנָס מְגִדּוֹ וַיָּמָת שָׁם:

רש"י הכהו אל המרכבה וגו' – ובדברי הימים (ב כב ט) הוא אומר: ויבקש את אחזיה וילכדוהו והוא מתחבא בשומרון ויביאוהו אל יהוא, יש לישב המקראות, וינס דרך הגן, מיזרעאל לשומרון, וירדוף אחריו יהוא.

אך יש גמגום בדבר, שהרי לא היתה ממשלת יהוא בשומרון עד יום המחרת, כמו שמפורש בענין (לקמן יא):

 ויכתוב יהוא ספרים וישלח שומרון וגו'. רבותינו פירשו באגדת חלק (סנהדרין קב ב) והוא מתחבא בשומרון, שהיה קודר אזכרות וכותב עבודת כוכבים תחתיהם.

ולפי דבריהם יש לומר, שאין החבאה זו מפני יהוא, אלא כך פירושו, ויבקש את אחזיהו וילכדוהו כשהיה נס דרך הגן, והוא היה מרשיע לעשות מתחילה, שהיה בא לשומרון והתחבא מפני שרי יהודה, לעשות התועבה הזאת, לפי שיושבי שומרון עובדי עבודת כוכבים ומזלות היו, ויביאוהו אל יהוא, אנשי יהוא שרדפו אחריו, ויאמר הכהו אל המרכבה.

במעלה גור – ששם הביאוהו אליו. וינס מגדו – מוכה בנכליות:

 רד"ק וינס דרך בית הגן – ובדברי הימים הוא אומר והוא מתחבא בשמרון ויביאוהו אל יהוא וימיתוהו.

 נראה כי בדרך הכוהו כמו שאמר להם הכוהו אל המרכבה והם הורו לו חצים והכוהו והוא נס מוכה אל מגדו וימת שם ולא מת ממש אלא נשתתק מחמת המכות כמו שאומר בנבל וימת לבו בקרבו ולא מת ממש עד עשרה ימים וכן פירושו וימת שם שנשתתק.

 ואחר כן נשאוהו עבדיו להחבא בשמרון מפני יהוא ועבדי יהוא שרדפו אחריו ומצאוהו מתחבא בשמרון הביאוהו אל יהוא ביזרעאל והמיתוהו שם כי עדיין לא מת ומה שאמר שם ויקברוהו כי אמרו בן יהושפט הוא לא שקברוהו שם אלא שנתנוהו לקבורה והניחו אותו שיוליכוהו עבדיו לירושלם כמו שאמר הנה וירכיבו אותו עבדיו ירושלימה ויקברו אותו בקבורתו וגו':

במעלה גור – לא אמר להם שיכוהו במעלה גור אלא אמר לעבדיו שהיו רודפים הכוהו אל המרכבה והם לא השיגוהו כי הוא היה נס על המרכבה ולא השיגוהו עד מעלה גור שהשיגוהו בחצים שמה והוא נס עם כל זה עד מגידו וזהו שאמר ויכוהו במעלה גור אשר את יבלעם והפסוק חסר במלת ויכוהו ולפי שאמר הכוהו סמך על המבין וכמוהו הרבה במקרא:

מלבי"ם השאלות: וימת שם זה סותר להנאמר בד"ה שמת בשומרון ?:

(כז) וינס מגדו וימת שם – ובד"ה אומר שלכדוהו והוא מתחבא בשומרון ויביאהו אל יהוא וימיתהו, ומבואר בד"ה שמת אחר שמתו אחי אחזיה שזה היה בעת שבא יהוא לשומרון, וי"ל שהיה מתחבא בשומרון ואחר שבא יהוא לשומרון יצא לברוח למגידו וילכדהו במגידו ויביאהו אל יהוא וימיתהו. ושני המעשים אמת והשלים עזרא מה שקצר בספר מלכים:

(כח) וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עֲבָדָיו יְרוּשָׁלְָמָה וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּקְבֻרָתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד:

מצודות דוד בקבורתו – אשר כרה לו בחייו:

(כט) וּבִשְׁנַת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מָלַךְ אֲחַזְיָה עַל יְהוּדָה:

מלבי"ם השאלות: סותר להנאמר למעלה (ח' כ"ה) בשנת שתים עשרה:

(כט) ובשנת אחת עשרה – ולמעלה (ח' כ"ה) אמר בשנת שתים עשרה, כי יורם אביו חלה שנה א' והומלך בחיי אביו וזה בשנת י"א ליורם, ואחר מות אביו הומלך שנית וזה בשנת י"ב ליורם,

וספר זה פה להודיע שמלכותו לא היה ברצון כולם כמ"ש בד"ה וימליכו יושבי ירושלים את אחזיה כי שאר בני יהודה לא היה דעתם נוחה ממנו, רק שהמלך בחיי אביו ובחרו אותו ברצון אביו, וע"כ לא באו חילו (שעמדו ברמות גלעד) לריב ריב מלכם ולהצילו:

(ל) וַיָּבוֹא יֵהוּא יִזְרְעֶאלָה וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ וַתֵּיטֶב אֶת רֹאשָׁהּ וַתַּשְׁקֵף בְּעַד הַחַלּוֹן:

 רש"י ותיטב את ראשה – תי' יונתן ותקנת ית רישה, כדי שתהא לחן בעיני יהוא, וישאנה:

 רד"ק ותשם בפוך עיניה – ותשם פוך בעיניה וכמוהו שלחו באש מקדשך שלחו אש במקדשך או פי' ותשם ותתקן בפוך עיניה והפוך הוא הכחול:

 ותיטב את ראשה – ותתקן כלומר קשטה את עצמה כדי שתמצא חן בעיניו ולא יהרגה:

מלבי"ם ותשם בפוך – היא חשבה שתמצא חן בין שרי החיל, ושימצא מי מהם שיחזיק בידה נגד העבד המורד באדוניו, ולכן אמרה זמרי הרג אדוניו – להזכיר כי זמרי נהרג ולא אבו ישראל להמליך את המורד והורג אדוניו:

(לא) וְיֵהוּא בָּא בַשָּׁעַר וַתֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם זִמְרִי הֹרֵג אֲדֹנָיו:

רש"י ותאמר השלום – תרצה להיות עמו בשלום. זמרי הרג אדניו – אם הרגת את אדוניך אין זה דבר חדש, שהרי זמרי גם הוא הרג את אלה בן בעשא:

מצודות דוד השלום – האם תרצה להיות עמי בשלום. זמרי הורג אדניו – לפי שגם זמרי הרג את המלך אלה בן בעשא, לזה קראה אותו בשם זמרי, וכאילו באה להקל אשמתו, לומר שכבר היה לעולמים, וכדי להחניפו אמרה כן:

(לב) וַיִּשָּׂא פָנָיו אֶל הַחַלּוֹן וַיֹּאמֶר מִי אִתִּי מִי וַיַּשְׁקִיפוּ אֵלָיו שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה סָרִיסִים:

רש"י מי אתי – מי בכם לעזרתי:

(לג) וַיֹּאמֶר שִׁמְטֻהָו \{שִׁמְטוּהָ\} וַיִּשְׁמְטוּהָ וַיִּז מִדָּמָהּ אֶל הַקִּיר וְאֶל הַסּוּסִים וַיִּרְמְסֶנָּה:

רד"ק שמטוה – הפילוה מן החלון לארץ וכתוב בוי"ו שהוא כנוי לזכר והקרי בקמץ הה"א לנקבה והוי"ו נוספת והכתיב יש בו דרש רמז לנבות שצותה לשמוט אותו ולסקלו כן צוה הוא לשמטה כי דין סקילה היה לה כי מתה בנפלה ורמסוה:

 ויז מדמה – בחיר"ק היו"ד מבנין הקל וכתב זה לגלות משפט האל ברשעה הזאת כי היה דמה נראה ימים בקיר:

 וירמסנה – והוא רמסה בסוסו:

 רלב"ג שמטוהו – כתוב, שמטוה קרי, והכתוב שב אל גוף איזבל, כאילו יאמר שמטו גופה כדי שיפילוהו לארץ, וזהו סקילה כמו שסוקל נבות, כי הסקילה היא אם בשליכת אבנים על הנסקל או ביריית הנסקל על האבן כאמרו כי סקול יסקל או ירה יירה והנה זה היה מדה כנגד מדה:

 וירמסנה – רמס אותה יהוא אחרי נפלה להמיתה בשלמות ולקיים מה שנאמר והיתה נבלת איזבל כדמן על פני השדה:

(לד) וַיָּבֹא וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיֹּאמֶר פִּקְדוּ נָא אֶת הָאֲרוּרָה הַזֹּאת וְקִבְרוּהָ כִּי בַת מֶלֶךְ הִיא:

רד"ק כי בת מלך היא – ואף על פי שהיתה ממלכי אומות העולם צריך לנהוג כבוד בכל נכבד באומתו מדרך המוסר ולא תלה בכבוד בעלה לפי שהיא גרמה מיתתו ואבדון מלכותו:

(לה) וַיֵּלְכוּ לְקָבְרָהּ וְלֹא מָצְאוּ בָהּ כִּי אִם הַגֻּלְגֹּלֶת וְהָרַגְלַיִם וְכַפּוֹת הַיָּדָיִם:

רד"ק כי אם הגלגלת – כי שאר כל הגוף אכלו הכלבים ולא מצאו בה כי אם הגלגלת והרגלים וכפות הידים ושבו והגידו ליהוא ולא קברו ממנה דבר כיון שהיה רוב גופה נאכל כמו שאמר הנביא ואין קובר,

ובדרש למה נשאר בה הגלגלת והרגלים וכפות הידים שלא אכלו הכלבים לזכות שהיתה מרקדת לפני הכלות נשארו בה הרגלים ולפי שהיתה מטפחת לפניהם נשארו בה כפות הידים ולפי שהיתה מכשכשת בראשה לפניהן נשאר בה הגלגלת ולדעת הדרש הנשאר בה קברו ומה שאמר ואין קובר כי קודם שיביאו לקבר נאכל רוב גופה:

מלבי"ם ולא מצאו בה כי אם הגלגולת – הנה היעוד היה שיאכלו אותה הכלבים בחלק יזרעאל, דהיינו בחלקת השדה ששם הומת נבות, והיא הומתה בעיר רחוק מן החלקה, והכלבים לקחו את גויתה ונשאוה לחלקת נבות ושם אכלוה, ולא מצאו במקום שהומתה רק הגלגולת וכפות ידים ורגלים,

והשיעור שמטמא באהל הוא רוב בנינו או רוב מנינו (כמ"ש בפ"ב דאהלות), ורוב בנין דהיינו השדרה והשוקים והירכים נלקח משם, רוב מנין העצמות שהם כפות הידים והרגלים והגלגולת שהם קכ"ח עצמות נשארו ונקברו, ועז"א:

(לו) וַיָּשֻׁבוּ וַיַּגִּידוּ לוֹ וַיֹּאמֶר דְּבַר ה' הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים אֶת בְּשַׂר אִיזָבֶל:

מלבי"ם דבר ה' הוא – שמה שלקחוה הכלבים לחלקת נבות מפני שה' דבר בחלק יזרעאל יאכלו הכלבים: –

(לז) וְהָיְתָ \{וְהָיְתָה\} נִבְלַת אִיזֶבֶל כְּדֹמֶן עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל אֲשֶׁר לֹא יֹאמְרוּ זֹאת אִיזָבֶל:

מצודות ציון כדומן – כזבל, כמו (ירמיהו ח ב): לדומן על פני האדמה:

מלבי"ם והיתה – ר"ל ומה שלקחו את הגוף והשאירו הגלגולת וכפות הידים, מפני שאמר שתהיה נבלת איזבל כדומןשמשליכים אותו אל פני השדה – וכן גררוה לשדה נבות, אשר לא יאמרו זאת איזבל – ולכן נכרת הראש ופרצוף פנים בל יוכר כלל שהיא איזבל:

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “מלכים ב' – פרק כה”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב