מלכים ב

ספר מלכים ב פרק יא

(א) וַעֲתַלְיָה אֵם אֲחַזְיָהוּ ורָאֲתָה \{רָאֲתָה\} כִּי מֵת בְּנָהּ וַתָּקָם וַתְּאַבֵּד אֵת כָּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה:

רלב"ג ועתליהו אם אחזיהו ראתה כי מת בנה – הנה זה היה מאת הש"י לכלות הזרע הבא מאת בית אחאב כי הנותר שלא המית יהוא המיתה עתליה עד שגם יואש בן בנה הוצרכה יהושבע בת המלך יורם למלטו ולהסתירו מפני עתליהו שלא תמיתהו ולזה גנזה אותו ואת מיניקתו בחדר המטות שהיו שם והסתירו אותו הוא ומניקתו מפני עתליהו ולא הומת והנה הסתירה אותם יהושבע בבית ה' כי שם היתה יושבת כי בעלה היה כהן גדול והנה החביאתם שש שנים ואז היתה עתליהו מולכת על הארץ:

מצודות דוד כל זרע – בכדי שתמלוך היא, מבלי מערער:

(ב) וַתִּקַּח יְהוֹשֶׁבַע בַּת הַמֶּלֶךְ יוֹרָם אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ אֶת יוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָה וַתִּגְנֹב אֹתוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַמֻּמָותִתים \{הַמּוּמָתִים\} אֹתוֹ וְאֶת מֵנִקְתּוֹ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת וַיַּסְתִּרוּ אֹתוֹ מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ וְלֹא הוּמָת:

רד"ק הממותים – כתיב וקרי המומתים והענין אחד אלא שהכתוב הוא תואר כמו ממותי תחלאים והקרי הוא מהפעלים מבנין הפעיל:  בחדר המטות – חסר, וענינו ותסתירהו ואת מניקתו בחדר המטות וכת"י ואטמרת יתיה וית מניקתיה באידרון בית ערסתא וכן בדברי הימים ותתן אותו ואת מניקתו בחדר המטות

ואמר אחר כך ויסתירו אותו ר"ל היא הסתירה אותו לשעה ומכאן ואילך הסתירו אותו ג"כ היודעים שלא גלו הדבר לעתליה כל שש השנים.

 ופי' בחדר המטות החדר שהיה בעזרת הלוים או הכהנים ובדברי רז"ל בחדר המטות בתאים ר' ישמעאל אומר בעליות בימות החמה שהיו שוכבים שם הכהנים והלוים.

 ויש בו דרש בית המקדש קורא חדר המטות על שם בין שדי ילין ועוד כתיב אף ערשינו רעננה:

מלבי"ם אתו ואת מניקתו – ובד"ה כתב ותתן אתו ואת מניקתו בחדר המטות – וכפי מה שפרש"י שם שהמיתה אותם ע"י דבר וסם המות, ויואש שהיה יונק חלב רצו לתת סם המות למניקתו כדי שיתקלקל החלב, והחדר ששכבו שם בני המלך החולים על מטות דוי, נקרא חדר המטות, ומשם גנבה [יהושבע] אותו ואת מניקתו זה סיפר כאן, ובד"ה מספר כי המקום שהסתירה אותו שם בביהמ"ק קראו אותו ג"כ חדר המטות ע"ש המאורע וע"ש בין שדי ילין כדרשת חז"ל וזש"ש ותתן אותו בחדר המטות:

(ג) וַיְהִי אִתָּהּ בֵּית ה' מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים וַעֲתַלְיָה מֹלֶכֶת עַל הָאָרֶץ:

מצודות דוד ויהי אתה – כי היא היתה אשת כהן גדול, והתמידה לשבת בבית המקדש. ועתליה מולכת – וימי מלכותה ו' שנים מקוטעות:

(ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שָׁלַח יְהוֹיָדָע וַיִּקַּח אֶת שָׂרֵי הַמֵּאֹיות \{הַמֵּאוֹת\} לַכָּרִי וְלָרָצִים וַיָּבֵא אֹתָם אֵלָיו בֵּית ה' וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית וַיַּשְׁבַּע אֹתָם בְּבֵית ה' וַיַּרְא אֹתָם אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ:

מלבי"ם שרי המאות לכרי ולרצים – יל"פ שרי המאות של הכרי והרצים, וכרי – הוא מענין כרתי ופלתי שהם הגבורים, ויל"פ שלקח שרי המאות, וכן לקח הכרי והרצים, ובד"ה נז' אחר כך האדירים והמושלים, וירא אותם את בן המלך – ובד"ה נז' שהם סבבו ביהודה ויקבצו את הלוים מכל ערי ישראל וראשי האבות לירושלים ושם כרתו ברית עם המלך וכו':

(ה) וַיְצַוֵּם לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֹוּן הַשְּׁלִשִׁית מִכֶּם בָּאֵי הַשַּׁבָּת וְשֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ:

רש"י השלשית מכם באי השבת – המשמרות היו מתחדשות ובאות בשבת, משמרות כהונה ולויה, אחת נכנסת ואחת יוצאת, וצוה את המשמר הנכנס להתחלק לשלשה חלקים,

השלישית בבית המלך, לשמור שלא יעמוד איש [מאנשי עתליה] על המלך [יואש] להרגו.

והשלישית בשער סור – הוא שער המזרחי שבעזרה שער הסירה.

והשלשית בשער הרצים – אף הוא משערי העזרה. ויונתן תרגם: בתרעא דבתרוהי תרעא רהטיא.

ושער הרצים, דרך שם באין מבית המלך לבית המקדש, כמה שנאמר בסוף הענין, ואותו שער העזרה שנאמר אחריו שער הרצים, קראו בדברי הימים (ב כג ד): שער הספים:

מלבי"ם השאלות: בד"ה נאמר שוערי הספים, בית המלך, שער היסוד והמפרשים רצו להשוות שהשנוים האלה ואמרו ששער הרצים הוא שוערי הספים ושער סור הוא שער היסוד, והדברים פליאים, וגם מדוע לא הודיע מה עשו יוצאי השבת ?:

(ה-ז) השלישית מכם – וכו' בד"ה כתוב השלישית מכם באי השבת לכהנים וללוים לשוערי הספים, והשלישית בבית המלך והשלישית בשער היסוד, וכל העם בחצרות בית ה', ואל יבא בית ה' כי אם הכהנים והמשרתים ללוים – וכו' ונדחקו המפ' להשוות המקראות ולפי הפשט, פי' הכתוב בכאן שהשלישית מכם הם יהיו באי השבת והם ישמרו משמרת בית המלך – מבפנים, ועוד שתי שלישים יתחלקו בשמירת הבית מבחוץ, ויהיה שליש – אחד בשער סור, ושליש – אחד בשער אחר הרצים.

 ועתה מפרש השליש הראשון שהם באי השבת, ושמרתם את משמרת הבית – ר"ל בית המלך, מסח – שלא יסיחו דעתם רגע.

 ושתי הידותהשנים (שהם אלה שעמדו שער סור ושער אחר הרצים) יהיו כל יצאי השבת, והם ישמרו את משמרת בית ה' – מבחוץ (ויל"פ ושמרו את משמרת שישמרו את המשמרת, ר"ל שומרים סביב שומרים) ויהיו ג"כ לצורך המלך – והנה לא פורש כאן בפרטות איך נחלקו השומרים מבפנים מבאי השבת רק אמר סתם ושומרי משמרת בית המלך,

ובד"ה פי' עזרא הסופר ששמירת באי השבת נחלק לשלשה, א' לשוערי הספים – וא' בבית המלך – וא' בשער היסוד, וכל העם בחצרות בית ה' – היינו יתר העם שהם שתי הידות יוצאי השבת יהיו בחצרות בית ה' שומרים מבחוץ, כמו שחשב בספר מלכים:

 (ו) וְהַשְּׁלִשִׁית בְּשַׁעַר סוּר וְהַשְּׁלִשִׁית בַּשַּׁעַר אַחַר הָרָצִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת הַבַּיִת מַסָּח:

רש"י ושמרתם את משמרת הבית מסח – שמירה זו צום על החלק הראשון שאמר עליו ושמרו את משמרת בית המלך. מסח – שמרוהו מאד, שלא תסיחו דעתכם, לשון נואש (שמואל א כז א), שלא יהא יאוש בדבר, ומ"ם של מסח, מן היסוד:

רד"ק בשער סור – ובדברי הימים בשער היסוד ות"י בתרע גבריא ויש נסחאות בתרע נטוריא ובדברי רז"ל שהוא שער המזרחי ושבע שמות נקראו לו שער סור ששם היו טמאים פורשים הה"ד סורו טמא קראו למו שער היסוד ששם היו מיסדים את ההלכה, שער חרסית שהיה מכוון כנגד זריחת החמה הה"ד האומר לחרס ולא יזרח, שער האיתון שהוא משמש כניסה ויציאה, שער התוך שהוא ממוצע בין שני שערים שער חדש ששם חדשו סופרים את ההלכה שער עליון שהוא למעלה מעזרת ישראל:

 בשער אחר הרצים – ת"י בתרעא דבתרוהי תרע רהטיא ובדברי הימים לשוערי הספים והוא שער שהיה לדרום העזרה ועליו נאמר בדברי הימים בית האספים ומה שכנהו בשער הרצים לשעתו שהיו רצי המלך שם:

 מסח – פי' משמרת מסח שתשמרו ממסח והיא הנתיצה וההריסה כמו ונסחתם מעל האדמה ובמקום הזה הוא הריסת המשמרה על דרך פן יהרסו לעלות אל ה' והזהירם שיהיו במשמרה כאחד זה אצל זה שלא יפרד אחד מסדר המשמרה ללכת אל מקום אחר או יהיה מסח מן הסיח הדעת שישמרו שלא יסיחו דעתם לענין אחר אלא דעתם יהיה למשמרת לשמור את המלך:

 (ז) וּשְׁתֵּי הַיָּדוֹת בָּכֶם כֹּל יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת בֵּית ה' אֶל הַמֶּלֶךְ:

רש"י ושתי הידות בכם – שאמרתי שיהא בשער סור ובשער הרצים, ועמהם כל יוצאי השבת, כל אנשי משמר היוצא. ושמרו את משמרת בית ה' אל המלך – שלא יבואהו נזק מתוך בית ה', ולא הוצרך לכל זאת אלא שבת ראשונה, עד שהומתה עתליה, וברחו עוזריה מן העיר:

(ח) וְהִקַּפְתֶּם עַל הַמֶּלֶךְ סָבִיב אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ וְהַבָּא אֶל הַשְּׂדֵרוֹת יוּמָת וִהְיוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּצֵאתוֹ וּבְבֹאוֹ:

רש"י והבא אל השדרות – איש נכרי שיבא לתוך המחוז הקרוי שדרות, והוא מקום מבוא המלך מביתו לבית ה'. ולא ידעתי מהו לשון שדרות. ויונתן תרגם: סודריא:

רד"ק והבא אל השדרות – כתרגום ודיעול לגו מן סדרא כלומר אדם אחר שיכנס תוך סדר משמרותיכם יומת ובדברי הימים והבא אל הבית יומת ואחד הוא כי כל הבית היה משמרתם כמ"ש מכנף הבית הימנית עד כנף הבית השמאלית למזבח ולבית:

מלבי"ם והקפתם – ובד"ה אומר והקיפו הלוים את המלך סביב איש וכליו בידו והבא אל הבית יומת והיו את המלך בבואו ובצאתו – וכבר בארתי ששם דיבר על השומרים מבפנים, וכאן דיבר על השומרים בכלל, ופי' את השומרים שמבחוץ, כאן פי' והקפתם על המלך – היינו השומרים בחוץ ושם אומר והקיפו את המלך – היינו השומרים בפנים שהקיפו אותו ממש, כאן אמר שהבא אל השדרות יומת – דהיינו במקום שמתחיל הסדר מבחוץ, ושם אמר שהשומרים הפנימים השגיחו שנית שהבא אל הבית יומת – באופן שלא יכנס שום אדם חוץ לגבולו, ולכן אמר כאן שיהיו עם המלך בצאתו ובבואו – ושם אמר שיהיו עמו בבואו ובצאתו – ששם מדבר משומרים הפנימים שהם קבלוהו בבואו ולוהו בצאתו וכשיצא לוהו השומרים החיצונים בצאתו וכן בחזרה בבואו ולכן אמר כאן בצאתו ובבואו:

(ט) וַיַּעֲשֹוּ שָׂרֵי הַמֵּאֹיות \{הַמֵּאוֹת\} כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיִּקְחוּ אִישׁ אֶת אֲנָשָׁיו בָּאֵי הַשַּׁבָּת עִם יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן:

רד"ק ויקחו איש את אנשיו – כל אחד משרי המאות לקח אנשיו עמו:

 את החנית – שם כלל כי לא נתן להם חנית אחד לבד אלא ר"ל החניתים וכן אומר בדברי הימים את החניתים ואת המגנות ואת השלטים ופי' השלטים בדמות מגינים וכן כל שלטי הגבורים:

(י) וַיִּתֵּן הַכֹּהֵן לְשָׂרֵי הַמֵּאֹיות \{הַמֵּאוֹת\} אֶת הַחֲנִית וְאֶת הַשְּׁלָטִים אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ דָּוִד אֲשֶׁר בְּבֵית ה':

רד"ק אשר למלך דוד – שהיה לוקח דוד במלחמות היה מקדיש כמו שלטי הזהב אשר לקח מהדרעזר וזולתו והיו נתונים לאוצרות בית ה'.

מלבי"ם את החנית ואת השלטים אשר למלך דוד – ושלמה עשה שלטי זהב כנזכר למעלה (א' י') ויחסם אל דוד כי נעשה מן הזהב שהניח דוד, ובד"ה אמר ואת המגנים ולא נזכרו כאן, כי לקחם שישק והיו מגני נחושת תחתיהם הנזכר למעלה (א' י"ד):

(יא) וַיַּעַמְדוּ הָרָצִים אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית עַד כֶּתֶף הַבַּיִת הַשְּׂמָאלִית לַמִּזְבֵּחַ וְלַבָּיִת עַל הַמֶּלֶךְ סָבִיב:

מלבי"ם למזבח ולבית – ר"ל קצתם שמרו למזבח שהם השומרים הפנימים מבאי השבת, וקצתם שמרו הבית שהם שומרים החיצונים ממוצאי השבת, ושניהם עמדו מכתף הימנית עד כתף השמאלית, משמרת לפנים ממשמרת:

(יב) וַיּוֹצִא אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַנֵּזֶר וְאֶת הָעֵדוּת וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ וַיִּמְשָׁחֻהוּ וַיַּכּוּ כָף וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ:

רש"י את הנזר ואת העדותספר התורה, כמו שכתוב (דברים יז יט): והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. ורבותינו אמרו (עבודה זרה מד א): הנזר הוא העדות, שכל הראוי למלכות הולמתו, ושאינו ראוי למלכות אינה הולמתו:

רד"ק את הנזר ואת העדות – בגדי מלכות מן 'ועדית עדי' 'עדות' במשקל 'גאות' וי"ת ית כלילא וית סהדותא, ובדברי רז"ל כי זה הנזר היה עדות למלכי בית דוד מי שראוי למלכות הולמתו ומי שאינו ראוי למלכות אינה הולמתו ואדניהו בקש להלמו ולא הולמתו:

 וימשחוהו – יהוידע ובניו וכן כתוב בדברי הימים וימשחוהו יהוידע ובניו ומפני מה משחוהו והלא אין מושחין מלך בן מלך מפני מחלוקת של עתליהו כמו שמשחו שלמה מפני מחלוקתו של אדניהו:

 יחי המלך – ת"י יצלח מלכא:

מלבי"ם את הנזר ואת העדות – פרש"י שהוא ספר תורה, ובאמת כפי הדין היה צריך שיכתוב לעצמו ס"ת אחר שמלך, רק לפי שעה נתנו עליו, ובפרט שיש לחקור אם יוצא אח"כ בס"ת שצוה לכתוב כשהיה קטן, וימשחהו – בד"ה כתוב וימשחהו יהוידע ובניו, כי משיחת המלך צריך שיהיה ע"פ נביא וזכריה בן יהוידע היה נביא, וכבר פי' חז"ל בהוריות וכריתות שהגם שמלך בן מלך א"צ משיחה, כאן משחוהו מפני מחלוקת עתליה:

(יג) וַתִּשְׁמַע עֲתַלְיָה אֶת קוֹל הָרָצִין הָעָם וַתָּבֹא אֶל הָעָם בֵּית ה':

רד"ק את קול הרצין העם – חסר הנסמך ומשפטו הרצים רצי העם כמו סיגים כסף אמרים אמת.

או הוא כמו הפוך כמו שהוא אומר בדברי הימים את קול העם הרצים.

או יהיה קול עומד במקום שנים ופירוש את קול הרצים ואת קול העם ונו"ן הרצין במקום מ"ם וכן לקץ הימין כמו הימים.

 ופי' קול הרצין קול השמחה שהיו שמחים והיו אומרים יחי המלך ובדברי הימים את קול העם הרצים מהללים את המלך ות"י את קול הרצים העם ית קל דרקדנין עמא פירוש שהיו מרקדים ומטפחין כמו שאמר ויכו כף:

מלבי"ם קול הרצין העם – פי' קול הרצים וקול העם, ובד"ה קול העם הרצים והמהללים את המלך, ויל"פ כאן ג"כ קול הרצים, וקול העם המהללים:

(יד) וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ עֹמֵד עַל הָעַמּוּד כַּמִּשְׁפָּט וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וְכָל עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ וְתֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת וַתִּקְרַע עֲתַלְיָה אֶת בְּגָדֶיהָ וַתִּקְרָא קֶשֶׁר קָשֶׁר:

רש"י העמוד – הוא מעמד המלך בבית ה'. קשר קשר – מרד מרד יש כאן:

 רד"ק עומד על העמוד – פי' סמוך לעמוד וכן וזבחת עליו סמוך לו ועליו מטה מנשה סמוך לו וי"ת קאים על אסטוונא ופי' סטיו שהוא ספסל שיושבים בו השרים הגדולים ולדעתו יהיה פי' עמוד שהיה באותו הצטיו מקום נכבד לעמוד שם המלך לפיכך נקרא עמוד וכן אומר בדברי הימים על עמדו כלומר מקום הראוי לו לעמוד בו:

 רלב"ג עומד על העמוד – ר"ל אצל העמוד:

מצודות דוד על העמוד – רוצה לומר: על מקום מיוחד למלך לעמוד שם, וזהו כמשפט, רצה לומר: כמנהג המלך וכן נאמר בדברי הימים (ב כג יג): על עמודו והיא היא. קשר קשר – מרד יש כאן, וכפלה דבריה כדרך החרד:

(טו) וַיְצַו יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת שָׂרֵי הַמֵּיאוֹת \{הַמֵּאוֹת\} פְּקֻדֵי הַחַיִל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הוֹצִיאוּ אֹתָהּ אֶל מִבֵּית לַשְּׂדֵרֹת וְהַבָּא אַחֲרֶיהָ הָמֵת בֶּחָרֶב כִּי אָמַר הַכֹּהֵן אַל תּוּמַת בֵּית ה':

 רש"י הוציאו אותה – מבית המקדש לשדרות, והביאו אותה דרך בית השדרות לבית המלך, ואל תניחוה לצאת דרך מוצא העזרה אל העיר, פן תמצא עוזרים ומתחברים אליה. והבא אחריה – בעזרתה. המת בחרב – להמית בחרב:

מלבי"ם אל מבית לשדרות – אל מקום שהוא בפנים של סדרי המערכה של השומרים החיצוניים שהיו סביב הבית, כדי שלא תומת בבית ה':

(טז) וַיָּשִׂמוּ לָהּ יָדַיִם וַתָּבוֹא דֶּרֶךְ מְבוֹא הַסּוּסִים בֵּית הַמֶּלֶךְ וַתּוּמַת שָׁם:

רד"ק וישימו לה ידים – נתנו לה מקום שתצא באותו הדרך אשר מבית ה' לבית המלך והוא דרך מבוא הסוסים לבית ושם המיתוה:

(יז) וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת הַבְּרִית בֵּין ה' וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם לִהְיוֹת לְעָם לַה' וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם:

רש"י בין ה' ובין המלך ובין העם – שיהו המלך והעם אחרי ה', ואחר כך בין המלך ובין העם, שיהו עבדים למלך:

מלבי"ם בין ה' – וכו' ר"ל כרת ברית שהמלך והעם יעבדו את ה', וזה הברית בין ה' ובין המלך והעם – ואח"כ כרת ברית בין המלך ובין העם – שיהיו נאמנים למלכם, בענין שהברית השני תלוי בהראשון, וכן היה אח"כ שכאשר עזב את ה' קשרו עליו קשר והרגוהו:

(יח) וַיָּבֹאוּ כָל עַם הָאָרֶץ בֵּית הַבַּעַל וַיִּתְּצֻהוּ אֶת מִזְבְּחוֹתָו \{מִזְבְּחֹתָיו\} וְאֶת צְלָמָיו שִׁבְּרוּ הֵיטֵב וְאֵת מַתָּן כֹּהֵן הַבַּעַל הָרְגוּ לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת וַיָּשֶׂם הַכֹּהֵן פְּקֻדֹּת עַל בֵּית ה':

רש"י פקודות – ממונים לשמור במקום משמרתם כהלכתן, כי עתליהו בטלה את סדר משמרות הבית:

רד"ק ואת מתן – כהן הבעל היה שמו מתן:

 וישם הכהן פקדות – ת"י ומני כהנא מטרן ר"ל המשמרות אשר היו מתוקנות מתחילה כן הושיבם עתה כי נראה כי מפני שהיו עובדים הבעל המלכים אשר היו לפני זה לא נשאר דבר בבית ה' על מכונו ועל סדורו וכן כתוב בדברי הימים וישם יהוידע פקדות בית ה' ביד הכהנים הלוים אשר חלק דוד על בית ה' להעלות עולות וגו':

מלבי"ם ויבאו כל עם הארץ – וכן עשו בפועל שהקדימו תחלה לקיים דברי הברית הראשון במה שבטלו בית הבעל והרגו את כהן הבעל, והכהן שם פקודות על בית ה', ומפרש בד"ה שהיו הפקודות שיקרבו התמידים כהלכתם, ולשמור את הבית כמצות הכתוב כמ"ש בריש מס' תמיד:

(יט) וַיִּקַּח אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת הַכָּרִי וְאֶת הָרָצִים וְאֵת כָּל עַם הָאָרֶץ וַיֹּרִידוּ אֶת הַמֶּלֶךְ מִבֵּית ה' וַיָּבוֹאוּ דֶּרֶךְ שַׁעַר הָרָצִים בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב עַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים:

מלבי"ם ויקח – אח"כ קיימו הברית השני בין המלך ובין העם, ומ"ש את הכרי ואת הרצים – פי' בד"ה את האדירים ואת המושלים:

רש"י ויבאו דרך שער הרצים – אל בית המלך:

 (כ) וַיִּשְׂמַח כָּל עַם הָאָרֶץ וְהָעִיר שָׁקָטָה וְאֶת עֲתַלְיָהוּ הֵמִיתוּ בַחֶרֶב בֵּית ַמֶּלֶךְ \{הַמֶּלֶךְ\}:

מצודות דוד והעיר שקטה – לא נתעורר עוד מלחמה בעבור זה, כי את עתליה המיתו, ולא היה עוד מי לעורר מלחמה:

מלבי"ם ואת עתליהו המיתו בחרב בית המלך – כבר נזכר שהמיתו אותה. וי"ל שתחלה עשו אותה גוסס ואח"כ גמרו מיתתה כדין, וימיתוה בחרב של בית המלך, כדין המתחייב למלך שמיתתו בסייף:

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “מלכים ב' – פרק כה”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו ימים נוראים

שלחן ערוך חלק א