מלכים ב

ספר מלכים ב פרק יז

(א) בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה בְשֹׁמְרוֹן עַל יִשְׂרָאֵל תֵּשַׁע שָׁנִים:

מלבי"ם השאלות: פה אמר שמלך בשנת שתים עשרה לאחז ולמעלה (ט"ו ל') אמר שמלך בשנת עשרים ליותם שר"ל שנת ה' לאחז?:

(א) בשנת שתים עשרה – וכו', כי מ"ש למעלה (ט"ו ל') שמלך בשנת עשרים ליותם שר"ל בשנת ה' לאחז, אז היה נצב מלך תחת יד מלך אשור ובסוף שתים עשרה לאחז מלך מלכות בפ"ע כי מרד במלך אשור:

(ב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' רַק לֹא כְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו:

רש"י רק לא כמלכי ישראל – שביטל פרדיסאות שישבו מימי ירבעם על הדרכים, לשמור שלא יעלו ישראל לרגל, וזה בטלן לפי שגלו עגלי הזהב כבר בשתי גליות, בגלות ראשונה, ויקח את עיון ואת דן, הגלה עגל שבדן, ובשניה כשגלו ראובן וגד, נטל עגל שבבית אל, לקיים מה שנאמר (הושע י ו): גם אותו לאשור יובל. ולפי שבטלו פרדיסאות והם נמנעו מלעלות לרגל, לפיכך נחתם גזר דינם לגלות בימיו, שעד עכשיו תלו הקלקלה במלכיהם, ועתה לא היה במי לתלות, וזהו שאמר הושע בן בארי (שם ה ג): "כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל, עתה נגלית רעתכם":

 רד"ק רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו – אמרו שהעביר כל אותן פרדיסאות שהושיב ירבעם בן נבט על התחומין שלא לעלות ירושלם ואמר כי בט"ו באב ביטל אותן פרדיסאות לפיכך היו ישראל עושין יו"ט בט"ו באב:מלבי"ם רק לא כמלכי ישראל – כי אז כבר הגלו העגלים, ובטל את השומרים שהושיבו מלכי ישראל מקודם שלא יעלו לרגל כי נבטלו עבודת העגלים:

(ג) עָלָיו עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיְהִי לוֹ הוֹשֵׁעַ עֶבֶד וַיָּשֶׁב לוֹ מִנְחָה:

מצודות דוד וישב לו מנחה – לפי שהיה קבוע עליו לכל שנה אמר 'וישב', כי נתן וחזר ונתן:

מלבי"ם השאלות: מהו לשון וישב לו מנחה היל"ל ויתן לו, לא לשון השבה:

(ג) עליו עלה – כי תחלה היה עבד לתגלת פלסר מלך אשור, וכשמת מלך בפ"ע ועלה עליו שלמנסר ויהי לו עבד וישב לו מנחה שלא נתן כל ימי מרידתו השיב בעד שנים שעברו:

(ד) וַיִּמְצָא מֶלֶךְ אַשּׁוּר בְּהוֹשֵׁעַ קֶשֶׁר אֲשֶׁר שָׁלַח מַלְאָכִים אֶל סוֹא מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְלֹא הֶעֱלָה מִנְחָה לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר כְּשָׁנָה בְשָׁנָה וַיַּעַצְרֵהוּ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּאַסְרֵהוּ בֵּית כֶּלֶא:

מלבי"ם (ד-ו) וימצא – אבל אח"כ מצא בו קשר ויעצרהו – בבואו אליו, ויאסרהו בבית כלא וצר על שומרון ג' שנים ולכדה בשנה התשיעית והיא היה הגלות האחרון הכללי:

(ה) וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר בְּכָל הָאָרֶץ וַיַּעַל שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ שָׁנִים:

רד"ק ויעל מלך אשור בכל הארץ – פי' וילכדה ואחר כך עלה שמרון וצר עליה:

מצודות דוד בכל הארץ – בכל ארץ ישראל, לכבוש את הכל:

(ו) בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַֹּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי:

מצודות דוד בשנת התשעית – מעת שמלך מעצמו [ולא מלך אם כן כל תשעת השנים, כי הלא אסרו בבית הכלא עד לא עלה על שמרון, ועליה צר ג' שנים, ומה שנאמר למעלה מלך הושע וכו' תשע שנים, רצה לומר:

 מהתחלת מלכותו עד הגלות, היה תשע שנים). נהר גוזן – רצה לומר: בחלח ובחבור, העומדות על נהר גוזן:

(ז) וַיְהִי כִּי חָטְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה' אלקיהֶם הַמַּעֲלֶה אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִתַּחַת יַד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים:

מצודות דוד ויהי כי חטאו וכו' – רצה לומר: הגלות הזה היתה על שחטאו בני ישראל, כי עד לא מלך הושע היו קצת אנוסים, כי המלכים החטיאום ולא הניחום לעלות לירושלים, אבל הושע בטל השומרים ונתן הברירה, ועם כל זאת לא עלו לירושלים ועבדו עגלי הזהב, אם כן החטא להם יחשב:

מלבי"ם ויהי – עתה ספר סבת גלות ישראל שהיה על רוב פשעיהם שהלכו מדחי אל דחי,

תחלה חטאו לה' המעלה אותם מארץ מצרים – ר"ל כי כל העכו"ם נתונים תחת הטבע ומשטרי הכוכבים והמזלות, וכשעובדים לצבא השמים על שחושבים אותם לאמצעיים בין האלקים לא יוחשב להם עון,

אבל ישראל בעת הוציאם מארץ מצרים הפלה ה' מכל העמים בהשגחתו המיוחדת והוציאם מהיות תחת מערכת הכוכבים שיהיו חלקו ונחלתו תחת השגחתו הפרטית, ואין להם לירא מאלהים אחרים ומכחות הכוכבים ומשטרי שמים ומכ"ש לעבדם ולהשתחוות להם כי נתונים נתונים המה לה' בלא אמצעי, כמ"ש אשר חלק ה' אלקיך לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה,

והיה החטא הראשון של ישראל במה שיראו אלהים אחרים – שבזה חטאו לה' מזה הצד שהוציאם מארץ מצרים להיות תחת השגחתו:

(ח) וַיֵּלְכוּ בְּחֻקּוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשֹוּ:

מלבי"ם וילכו – הוסיפו מרי ללכת בפועל בחקות הגוים – ובחקות שעשו מלכי ישראל – שהיה מצד האמנתם בכח צבא השמים כמ"ש מאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה כי חקות העמים הבל הוא, וגם כולל חקות ונמוסים הרעים של הגוים בעניני העריות וכדומה, כמ"ש בסוף פרשת עריות ולא תלכו בחקות הגוי וכו' כי כל אלה עשו ואקוץ בם:

(ט) וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל ה' אלקיהֶם וַיִּבְנוּ לָהֶם בָּמוֹת בְּכָל עָרֵיהֶם מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר:

רש"י ויחפאובדאו, פתרונו לפי ענינו. ממגדל נוצרים – שאינו עשוי אלא להעמיד צופה לנצור, בכל בית גבוה העמידו עבודת גילולים. עד עיר מבצר – כמו מקטן ועד גדול:

רד"ק ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלקיהם – בדברי רז"ל מה אמרו אמרו העמוד הזה אינו רואה ואינו שומע וזהו לשון ויחפאו שהסתירו הידיעה מהבורא כמו שאמר יחזקאל הנביא שהיו אומרים אין ה' רואה אותנו עזב ה' את הארץ וכן אמר ישעיהו ויאמרו מי רואנו ומי יודענו ובא אל"ף ויחפאו תמורת ה"א למ"ד הפעל מן חפה עצי ברושים כי ענין אחד ושרש אחד הם:

 אשר לא כן – אשר לא טוב:

 ממגדל נוצרים עד עיר מבצר – ממגדל שעומדים בו השומרים וי"ת ממגדל תקיף עד קרוין כריכן:

 רלב"ג ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלקיהם – הנה ויחפאו הוא מענין חפוי וכסוי והרצון בו שהם שמו נעלם ומכוסה נגד ה' דברים אשר אינם כן ר"ל שאינם נעלמים ממנו והמשל שהם חשבו שאין הש' ית' מבין אל מעשיהם ושהוא עוזב את הארץ ולזה היו עובדים לצבא השמים והיו עושין הפעלות המגונות ההם כמו שקד' מענינ' עד שכבר בנו במות בכל עריהם מהקטן עד הגדול והנה הקטן הו' מגדל נוצרים ר"ל מגדל שומרים שכאשר יהיו לאדם שדו' רבות וכרמים זה אחר זה יבנה מגדל בתוכם לשמור פירותיהם ולאצר' שם וגם במגדל ההוא בנו במה ולא הספיק להם זה אבל מחוץ לעיר הציבו להם מצבות ואשרי' על כל גבע' גבוהה ותחת כל עץ רענן וזה כלו בהפך כוונת התורה שצותה לעבו' הש"י לבדו ובמקום אחד לבד אחר הבנות בית המקדש:

מצודות דוד ויחפאו – אמרו בסתר על ה' דברים שאינם ראוים לאומרן, כי כחשו בידיעתו והשגחתו, וכמו שנאמר (יחזקאל ח יב): כי אומרים אין ה' רואה אותנו עזב ה' את הארץ. ונאמר (ישעיהו כט טו): הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה וכו'. ממגדל נוצרים – אף במגדל שעומדים בו הצופים. וקוראם נוצרים, כי על ידם נשמרים בני העיר. עד עיר מבצר – רצה לומר: בכל מקום, כקטן כגדול:

מצודות ציון ויחפאו – מלשון חפוי וכסוי, ורוצה לומר: הסתירו, כדבר המכוסה. כן – ראוי והגון, כמו (שופטים יב ו): ולא יכין לדבר כן:

מלבי"ם ויחפאו – הוסיפו פשע לחפאות עניני מינות באלהות כמו כת המשנים והמגשמים והמסלקים הידיעה וההשגחה, והמדברים סרה בתוארים וכדומה, ומזה באו לדחי שבנו במות בכל עריהם – ומלאו הבמות בכ"מ ממגדל – שמשם נוצרים – כרמים ושדות עד ערי מבצר – ר"ל בכ"מ קטון וגדול, הגם שתחילה היו הבמות לעבודת האל כבר כפרו באחדות ה' ושצריך שיהיה עבודתו במקום מיוחד מובדל ומקודש לשמו לא בכ"מ:

(י) וַיַּצִּבוּ לָהֶם מַצֵּבוֹת וַאֲשֵׁרִים עַל כָּל גִּבְעָה גְבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן:

מלבי"ם (י-יא) ויציבו – אח"כ הוסיפו במרים ויציבו מצבות ואשרים ויקטרו שם בכל הבמות – לע"ז בגוים אשר הגלה – שהקטירו לע"ז ממש, והוסיפו יותר שעשו דברים רבים להכעיס:

(יא) וַיְקַטְּרוּ שָׁם בְּכָל בָּמוֹת כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר הֶגְלָה ה' מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲשׂוּ דְּבָרִים רָעִים לְהַכְעִיס אֶת ה':

רלב"ג כגוים אשר הגלה ה' מפניהם – לא שלא נתנו אל לבם שאלו הפעלות המגונו' לא הועילו לגוים אשר הגלה ה' מפניהם אך היו סבה שהקיאה אותם הארץ:

(יב) וַיַּעַבְדוּ הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם לֹא תַעֲשֹוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:

מצודות ציון הגלולים – מלשון גלל וצואה, והם העבודת גלולים:

מלבי"ם ויעבדו – והוסיפו יותר שעבדו גלולים – שהוא דמות חיות ובהמות המגועלים, וזה עשו רק מפני שאמר ה' לא תעשו את הדבר הזה – עשו כן להכעיס, הגם שידעו בעצמם שהם גלולים ושקוצים:

(יג) וַיָּעַד ה' בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה בְּיַד כָּל נְבִיאֵו \{נְבִיאֵי\} כָל חֹזֶה לֵאמֹר שֻׁבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְשִׁמְרוּ מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבֹתֵיכֶם וַאֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד עֲבָדַי הַנְּבִיאִים:

רש"י ויעד ה' – התרה בהם. נביאי כל חוזה – נביאי כל חזון, יש חוזה שהוא שם דבר, כמו (ישעיהו כח טו):

 ועם שאול עשינו חוזה:

רד"ק ויעד ה' – מבנין הפעיל מנחי העי"ן ענינו ההתראה על ידי עדים וכן העד העיד בנו האיש העידותי בכם היום: ביד כל נביאו כל חוזה – כתוב בוי"ו ר"ל ביד כל מי שהיה נביאו לא נביאי השקר וקרי נביאי והוא כמו נביאים. וכן חלוני שקופים כמו חלונים אנשי מחוקה כמו אנשים

וענינו שהעיד בהם ביד כל חוזה ונביא,

ובדרש ביד כל נביאו כמה נביאים העידותי בהם אחד בשחרית ואחד בין הערבים, נביאו כתיב:

רלב"ג ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביאי כל חוזה – ר"ל ביד כל נביאים וכל חוזה וידמה שהחוזה הוא יותר שלם מהנבי' כי הנביא יקרא נביא אפילו בא אליו דבר ה' בחלום כאמרו אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו ואולם החוזה יקרא אשר יבא אליו דבר ה' במראה והוא למעלה מהחלו':

מצודות דוד ויעד ה' – התרה בהם, ועל כי הדרך להתרות בפני עדים, אמר לשון 'ויעד'. כל נביאי – כל נביאים, ולתוספת ביאור אמר 'כל חוזה', כי שם נביא משותף הוא גם לנביאי הבעל, מה שאין כן כן חוזה, כי הוא בלתי לה' לבדו. ואשר שלחתי – שמרו אשר שלחתי וכו':

מלבי"ם ויעד ה' – אח"ז שלח נביאים רבים בימי אליהו ואלישע והעידו בם בעונשים העתידים לבא עליהם:

(יד) וְלֹא שָׁמֵעוּ וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם כְּעֹרֶף אֲבוֹתָם אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ בַּה' אלקיהֶם:

מצודות דוד ויקשו את ערפם – הוא מלשון הרחקה, כאילו נתקשה העורף, מבלי יוכלו להחזיר לאחור, לפנות מול הנביא. כעורף אבותם – הם עובדי העגל במדבר:

מלבי"ם ולא שמעו, ויקשו את ערפם – והיה זה מצד חסרון אמונה:

(טו) וַיִּמְאֲסוּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אֲבוֹתָם וְאֵת עֵדְוֹתָיו אֲשֶׁר הֵעִיד בָּם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ וְאַחֲרֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָם אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתָם לְבִלְתִּי עֲשֹוֹת כָּהֶם:

 מלבי"ם וימאסו – אח"כ הגיעו לתכלית הרוע עד שמאסו את חקיו – מצד המיאוס כמ"ש ואם בחקותי תמאסו, ואת בריתו – כמ"ש להפרכם את בריתי, ואת עדותיו – כמ"ש בתוכחה ואם עד אלה לא תשמעו וכו', וילכו אחרי ההבל – כי במאסם את תורת ה' בחרו אמונת הבל ורעיון רוח, וכל תועבות הגוים:

(טז) וַיַּעַזְבוּ אֶת כָּל מִצְוֹת ה' אלקיהֶם וַיַּעֲשֹוּ לָהֶם מַסֵּכָה שְׁנֵים \{שְׁנֵי\} עֲגָלִים וַיַּעֲשֹוּ אֲשֵׁירָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבָּעַל:

רש"י שני עגלים – בבית אל ובדן. את הבעלעבודה זרה ששמה בעל:

מצודות ציון מסכה – ענין יציקת מתכת, כמו (ישעיהו מ יט): הפסל נסך חרש:

מלבי"ם ויעזבו – עד עתה סיפר מה שעשו יחידים,

ומעתה יספר כי היה הניאוץ והכפירה מן העם כולו שעזבו כל מצות ה' – ויצאו מן הדת,

וספר אחת לאחת נאצות העם בכלל במה שעשו העגלים – בימי ירבעם שזה היה ראשית חטאת הכלל

ואח"כ עשו אשירהלעבודת הירח,

וישתחוו לכל צבא השמים ויעבדו את הבעל – שהיא עבודת השמש, וזה היה בימי אחאב:

(יז) וַיַּעֲבִירוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ וַיִּקְסְמוּ קְסָמִים וַיְנַחֵשׁוּ וַיִּתְמַכְּרוּ לַעֲשֹוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיסוֹ:

רלב"ג ויקסמו קסמים וינחשו – ר"ל שהם עשו פעלות להוריד להם רוחניות הכוכבי' לפי מחשבת' והיו בזה האופן המגונה מגיעים להם כח קסם וכן היו מנחשים בגוים והיו מסתפקים באלו ההודעות ועתידות החלושות והמגונות בתכלית והיו עוזבים ההודעו' השלמות שהיו מגיעים להם על ידי נביא:

מצודות דוד ויעבירו וכו' באש – זהו עבודת המולך. ויתמכרו – כל כך התמידו לעשות הרע, כאילו מכרו עצמם לכך:

מלבי"ם ויעבירו – והוסיפו לעשות יתר התועבות הנחשבים במקרא לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וכו':

(יח) וַיִּתְאַנַּף ה' מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל וַיְסִרֵם מֵעַל פָּנָיו לֹא נִשְׁאַר רַק שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ:

רש"י ויסרם מעל פניו – שגלו עם הושע בן אלה:

רד"ק רק שבט יהודה לבדו – ושבט בנימין טפל לו ונכלל עמו:

מלבי"ם ויתאנף – תחלה התאנף בישראל – במה שהסירם מעל פניו – דהיינו מעל השגחתו ר"ל שהסתיר פניו מהם כבלתי מביט על עניניהם רק יהודה נשאר – תחת ההשגחה:

(יט) גַּם יְהוּדָה לֹא שָׁמַר אֶת מִצְוֹת ה' אלקיהֶם וַיֵּלְכוּ בְּחֻקּוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשֹוּ:

מצודות דוד גם יהודה – רצה לומר: אף שגם יהודה לא שמר וכו'. אשר עשו – החוקים אשר עשו ישראל:

מלבי"ם גם – אבל אח"כ ראה שגם יהודה נמשך אחרי תקות ישראל ואם יניחם על אדמתם יושחת גם יהודה עמם:

(כ) וַיִּמְאַס ה' בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל וַיְעַנֵּם וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים עַד אֲשֶׁר הִשְׁלִיכָם מִפָּנָיו:

רלב"ג ויענם ויתנם ה' ביד שוסים – זכר זה כי כבר עשה הש"י בהדרגה כמו שזכר בתורה והוא שכבר ענה ישראל ברעב ובמה שידמה לו ואחר זה נתנם ביד אויבים היו שוללים אותם ואח' זה השליכם מעל פניו והגלה אותם אל ארץ אחרת:

מלבי"ם וימאס – לכן ראה להעניש את ישראל בהשגחתו כדי שיראו יהודה ויקחו מוסר ולא ימשכו אחרי מעשיהם. והיה זה בהדרגה, תחלה ויענםבעוני, ואח"כ ויתנם ביד שוסים – כמו שהיה בימי יהואחז שאבדם מלך ארם, עד אשר השליכם – לגמרי מארצם וישליכם אל ארץ אחרת רחוק מפני השגחתו:

(כא) כִּי קָרַע יִשְׂרָאֵל מֵעַל בֵּית דָּוִד וַיַּמְלִיכוּ אֶת יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַיַּדַּא \{וַיַּדַּח\} יָרָבְעָם אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי ה' וְהֶחֱטִיאָם חֲטָאָה גְדוֹלָה:

רד"ק וידא – כן כתיב וקרי וידח והכתוב פי' מן המנדים ליום רע שונאיכם מנדיכם ופי' הרחיק מאחרי ה' את ישראל והקרי ידוע:

רלב"ג וימליכו את ירבעם בן נבט – אמר זה כי ישראל המליכוהו מעצמם אף על פי שכבר ייעד הש"י על יד נביאו הנה נבחר זה אז מעצמם לא על ידי נבי' ואולם בעת ההו' נהפך לבב ירבע' לרע ולו היו שואלים פי נביא לא היה בוחר בו כמו שמצאנו בשאול שאף על פי שנמשח למלך אמ' הש"י לשמואל כי נחם כי המליכו כ"ש בזה שלא נמשח:

 וידא ירבעם את ישראל – וידא כתוב וידח קרי והכתי' הוא מענין ידו גורל והרצון בו וישליך וכן כונת הקרי מסכמת לזה הענין כי ההדחה מתיחסת מאד אל ההשלכה:

מלבי"ם (כא-כב) כי קרע – באר הטעם שהשליך זרע ישראל לבדו ולא גם יהודה עמהם, א] כי ישראל היו המתחילים בחטא שהם קרעו א"ע מעל בית דוד – והיו נדחים מירבעם, והחטא הזה נמשך אצלם כל משך ימי מלכי ישראל, וז"ש וילכו בני ישראל בכל חטאות ירבעם לא סרו ממנה – כי הגם שעבודת הבעל נשבת בימי יהוא ובניו, העגלים עמדו עד סוף ימי מלכותם כי היה להם סבה חזקה מצד שקרעו מעל בית דוד ולא יכלו לעלות לירושלים ששם מלכי ב"ד:

(כב) וַיֵּלְכוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא סָרוּ מִמֶּנָּה:

מצודות דוד לא סרו ממנה – אף אחר שבטל הושע את השומרים, עם כל זאת לא סרו ממנה, מדעת עצמם:

(כג) עַד אֲשֶׁר הֵסִיר ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל פָּנָיו כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד כָּל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים וַיִּגֶל יִשְׂרָאֵל מֵעַל אַדְמָתוֹ אַשּׁוּרָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

מצודות דוד עד אשר – כל כך הרשיעו, עד שגרם החטא והסירם ה' מעל פניו. עד היום הזה – רצה לומר: והנם שם עד היום הזה, ולא חזרו בבית השני כמו יהודה,

וכל זה חוזר למעלה, ליתן טעם מדוע חרה אף ה' בישראל, ועדיין האריך אף ליהודה, והלא דרך אחד להם? ואמר לפי שעל ידי כל ישראל באה מתחילה התקלה, ולבסוף אחזו מעצמם מבלי מכריח, ולזה חרה בם והגלה אותם, ומבלי חזרה בבית השני.

אבל אנשי יהודה לא בא התקלה על ידם, כי אם על ידי המלכים המכריחו, ובסור המכריח, אחזו עדיין בדרך ה', ולזה עדיין לא נתמלא סאתם. [ואף אחר שגלו חזרו בבית השני, כי לא ידמו בחטאם לחטא ישראל, כי תחילת התקלה לא באה על ידם, כדרך שבאה על ידי ישראל]:

מלבי"ם עד אשר – ר"ל שלא סרו ממנה עד שהסיר ה' את ישראל מעל פניו – ולכן הוכרח להגלותם כיון שראה שאין להם תקנה אחרת, משא"כ יהודה חטאו במקרה ע"י שראו מעשי בני ישראל, ובעת שהגלה את ישראל לא יהיה ליהודה ממי ללמוד:

(כד) וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּמסְפַרְוַיִם \{וּסְפַרְוַיִם\} וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ:

רד"ק ויושב בערי שמרון – ולא אמר בשמרון ובעריה וכן אמר וירשו את שמרון וישבו בעריה כי שמרון החריבה מלך אשור עד היסוד כמו שניבא עליהם מיכה המורשתי ושמתי שמרון לעי השדה למטעי כרם:

מלבי"ם ויבא ויושב בערי שמרון – כי שומרון עצמו נחרבה כמ"ש (מיכה א' ו') ושמתי את שומרון לעיי השדה למטעי כרם, ויירשו את שמרון – לשדות וכרמים וישבו בעריהלישוב ב"א:

(כה) וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם לֹא יָרְאוּ אֶת ה' וַיְשַׁלַּח ה' בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת וַיִּהְיוּ הֹרְגִים בָּהֶם:

 

מלבי"ם לא יראו את ה' – כי הגם שכל האומות הודו בה' וקרו ליה אלהא דאלהיא, כי חושבים עבודת הצלמים והכוכבים לאמצעים בין הסבה הראשונה ובין ב"א, הכותים לא יראו את ה' כלל, כי אמרו אם יש בו איזה כח איך לא הציל את עמו, וכל עוד שהאומות מודים בסבה ראשונה ועובדים הצלמים להיות אמצעי בינם ובין האל עדיין אין עליהם עון כ"כ באשר הם תחת מערכת הכוכבים ועוד צלם האנושי עליהם, אבל כשסר מהם יראת ה' לגמרי סר מהם תבנית בני אדם ומוראו וחתתו על בע"ח, והיו האריות אוכלים בהם:

(כו) וַיֹּאמְרוּ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אלקי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אלקי הָאָרֶץ:

מלבי"ם השאלות: למה כפל לא ידעו את משפט וישלח בם את האריות וחזר ואמר והנם ממיתים אותם כאשר אין יודעים את משפט אלקי הארץ:

(כו) ויאמרו וכו', לא ידעו – וכו' ר"ל שהאריות משחיתים בהם מצד שני ענינים,

א] מצד השגחת ה' שע"י שלא ידעו משפט אלקי הארץ שלח בהם את האריות – בכוונה להודיעם כי יש שופט ואדון בעולמו,

ב] שעתה ששלח בהם את האריות א"צ השגחה מיוחדת כי עתה האריות ממיתים אותםבעצמם כאשר אין יודעים את משפט אלקי הארץ – וסר צילם וצלם אנושי מעליהם, ונחשבים כבהמה בעיניהם:

(כז) וַיְצַו מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם וְיֵלְכוּ וְיֵשְׁבוּ שָׁם וְיֹרֵם אֶת מִשְׁפַּט אלקי הָאָרֶץ:

רד"ק אחד מהכהנים – שהם מורי התורה:

מצודות דוד וילכו וישבו שם – חוזר על העובדי גלולים מבבל ומכותה וגו', ורצה לומר:

 כאשר הלכו לשם, כן נשארו יושבים בה, והכהן ילמדם משפט ה':

(כח) וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן וַיֵּשֶׁב בְּבֵית אֵל וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם אֵיךְ יִירְאוּ אֶת ה':

רד"ק איך יראו את ה' – הורה אותם שאף על פי שהם עובדים איש אלהיו יהיה לבם לאל, כי ישראל אעפ"י שהיו עובדים העגלים לא היו עושים אלא להיותם אמצעיים בינם ובין האל, כי כן היתה דעת האומות בזמן ההוא שעל כל פנים היה צריך אמצעי להתקרב אליו ולעבדו, וישראל טעו אחרי דעות האומות, אם כן מה בין ישראל ובין האומות, [נראה שכוונת השאלה מדוע את ישראל לא המיתו האריות]?

 יש אומרים כי האומות כשהיו עובדים איש את אלהיו החכמים שבהם היו יודעים כי הצלמים לא יועילו אלא להיותם אמצעיים ולעבדם והעבודה ההיא אמרו כי תישר בעיני האלקים אבל המון העם לא היה להם לב וסבר' כי אם על הנעבד והיו חושבים כי הוא המטיב והמריע וישראל לא כן אלא כלם היו יודעים מירושת אבות כי האל יתברך הוא אלקי האלהים אלא שהיו טועים אחרי דעות האומות לפי שהיו נבדלים מכל שאר האומות.

וכשהיו רואים ההצלחה לאומות העולם היו סוברים כי אלהיהם האמצעיים היו גורמים להם ההצלחה ההיא והיו אומרים איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני כמ"ש אחז כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אותם להם אזבח ויעזרוני.

 ואפילו הרשעים שבהם היו דורשים את ה' כי ירבעם אמר חל נא את פני ה' אלקיך כי כוונתו כי הוא המטיב והמריע ולא אמר כי יבושת ידו היה מקרה וכשחלה בנו שלח אשתו לדרוש את ה' מאחיה השילנו ואחאב נסכם עם אליהו בדבר נביאי הבעל וחרד לדברי הנביא שאמר לו והיתה נפשך תחת נפשו ומנבואת אליהו חרד וקרע את בגדיו וצם ושכב בשק ויהורם אמר כי קרא ה' לשלשת המלכים האלה לתת אותם ביד מואב,  יראת השם זאת היתה בלבם כי מאת האל יתברך הטוב והרע,

אף על פי שהיו בהם קצת כופרים שהיו אומרים לא ייטיב ה' ולא ירע והיו אומרים מי רואנו ומי יודענו אותם היו מעטים ודעת אחר היתה בלבם והיו אומרים בסתר כמו שאמר ויחפאו בני ישראל ואותם היו מאמינים שהטוב ורע אינו בכוונת מכוין לא באל ולא באחד מן הנעבדים,

 אבל המאמינים בע"ג והעובדים אותה היו רבים ואותם היתה דעתם לאל ית' אלא שהיו עובדים ע"י אמצעי ויראת אלקים זאת לא היתה אתם כי האל צוה אותם לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב ר"ל שתחשבו שיהיו אמצעיים ביני וביניכם ובזה היו טועים והולכים בחקות הגוים בדברים אחרים רבים שמנעם האל יתברך לפיכך הקיאה אותם הארץ כמו שאמר להם ה' יתברך ולא תלכו בחקות הגוים ולא תקיא הארץ אתכם.

 ומפני מה היו נענשים הגוים האלה אשר באו בשמרון ולא היו נענשים בארצם?

 כי ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ולא תסבול הארץ התועבות ההם כמו שאמר הכתוב אלהי נכר הארץ לפיכך אמר ויורם את משפט אלהי הארץ ונאמר כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם.

וזה הכהן הבא להורות אלה הגוים בשמרון אם יאמר להם שלא יהיו עובדים ע"ג כלל לא היו מאמינים כי הוא דבר שגדלו בו כל האומות מקדם והוא אצלם כמו מושכל ראשון, אך אמר להם שיהיו עובדים את אלהיהם כמו שהיו עובדים ובלבד שתהא כוונת האל בלבם כי אלה האלהים לא ירעו ולא ייטיבו כי אם ברצון האל אלא שעובדים אותם להיותם אמצעיים בינם ובין הבורא.

 והורה אותם ג"כ שישמרו מהתועבות הגדולות בטומאת הגוף כמשכב זכור ומשכב בהמה ומשכב הקרובות כמו שאמר הכתוב כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ וזהו את משפט אלקי הארץ וזה יראת ה' שיראו ממנו ויתנו לו הכח כי הוא אל על כל אלהים ויזהרו מהטומאות האלה בעבור יראתו והזהרתו שלא יעשו בארץ ההיא יותר משאר הארצות:

 מלבי"ם השאלות: איך אמר שהכהן היה מורה איך ייראו את ה' ויהיו עושים גוי גוי אלהיו, שזה דבר הסותר א"ע שא"כ לא הורה אותם איך יראו את ה'?, וא"ת שר"ל שהיה מורה והם לא שמעו לקולו איך אמר בפסוק כ"ט ויהיו יראים את ה' שהוא סותר למ"ש תחלה ולמ"ש אח"ז ויעשו כהני במות, ושלש לאמר את ה' היו יראים ואת אלהיהם הם עובדים, שזה דבר הסותר א"ע, וחזר ואמר עד היום וכו' אינם יראים את ה' שסותר למ"ש תחלה שהיו יראים, ושוב בפסוק י"א ויהיו הגוים יראים את ה'?, ולמה האריך באמצע המאמר ממה שצוה ה' לבני ישראל (כמ"ש מפסוק ל"ד עד פסוק מ"א) והוא מדבר עתה מן הכותים, וכל הענין כפול ופירושו נעלם:

(כח) ויבא אחד מהכהנים – היה כהן לע"ז רק שישראל שעבדו ע"ז היו מאמינים במציאות ה' ושהוא אל עליון רק חשבו את הפסל והעגלים לאמצעים, והגם שבבחינת ישראל עברו חק נתקו מוסרות כי הם נצטוו על השיתוף, ושלא יעבדו בלתי לה' לבדו, כי הם אינם נתונים תחת שום שר מזל וכוכב,

אבל בבחינת הכותים היה זה מספיק שיקראו שהם יראים את ה', וכמ"ש (מלאכי א') כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים דקרו ליה אלהא דאלהיא, ובענין זה הורה אותם איך יראו את ה' – ומפרש:

(כט) וַיִּהְיוּ עֹשִׂים גּוֹי גּוֹי אֱלֹהָיו וַיַּנִּיחוּ בְּבֵית הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם יֹשְׁבִים שָׁם:

רש"י אשר עשו השומרונים – ישראל בעודם שם. גוי גוי אלהיו – לאומה ואומה עבודת גלולים שהיו עובדים בארצם, אף כאן עשו כן כל גויי העיר אשר הורישם סנחריב שם בערי ישראל:

רד"ק אשר עשו השמרונים – זה ישראל שהיו בשמרון ובאותם בתי הבמות שעשו הם הניחו אלו הגוים אלהיהם גוי גוי בעריהם אשר היו יושבים שם היה עושה כל אחד בעירו בארץ ישראל כמנהגם בארצם:

מצודות דוד גוי גוי אלהיו – כל אומה עשה לעצמו עבודת גלולים שעבד בארצו, ולא היה הכהן מעבירם מהעבודת גלולים מכל וכל, כי הוא היה מכהני הבמות ועבד עבודת גלולים כמותם. השמרנים – היהודים, אנשי שומרון עד לא גלו. גוי גוי – כל אומה העמידה עבודת גלולים שלה בבית הבמות, בהעיר אשר נתיישבה בה:

מלבי"ם ויהיו עושים גוי גוי אלהיו ויניחו אותם בבית הבמות – שהיו שם מכבר בימי ישראל, באופן שאנשי בבל עשו את סוכות בנות וכו':

(ל) וְאַנְשֵׁי בָבֶל עָשׂוּ אֶת סֻכּוֹת בְּנוֹת וְאַנְשֵׁי כוּת עָשֹוּ אֶת נֵרְגַל וְאַנְשֵׁי חֲמָת עָשֹוּ אֶת אֲשִׁימָא:

רש"י סכות בנות – דמות תרנגולת עם אפרוחיה. נרגל – דמות תרנגול. אשימא – דמות תיש. וכן קרוין בלשון כל אומה ואומה, וכן פירשו רבותינו בסנהדרין (סג ב):

רד"ק את סכות בנות – כן היה שם ע"ג שהיו עובדים בארצם וראינו כי שם ע"ג של בבל היה שמה בל כמו שאומר הכתוב כרע בל קורס נבו זה היה בימי נבוכדנצר כמו שאמר הכתוב בל כשם אלהיו אבל בימי מלך אשור היה ע"ג שלהם סכות בנות ובדברי רבותינו ז"ל סכות בנות זה תרנגולת כלומר דמות תרנגולת היו עובדים והיה שְׁמה סכות בנות וכמו שקורין לתרנגול סכוי כן היו קורין לתרנגול סכות ובנות פי' עם אפרוחיה: אשימא – אימרא מכמה דתימא באיל האשם:

(לא) וְהָעַוִּים עָשֹוּ נִבְחַז וְאֶת תַּרְתָּק וְהַסְפַרְוִים שֹׁרְפִים אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ לְאַדְרַמֶּלֶךְ וַעֲנַמֶּלֶךְ אֱלֹהֵ \{אֱלֹהֵי\} סְפַרֳיִם \{סְפַרְוָיִם\}:

רש"י נבחז – דמות כלב. תרתק – דמות חמור. לאדרמלך – דמות פרד. וענמלך – דמות סוס (שם):

רד"ק נבחז – בזי"ן ויש ספרים כתוב בנו"ן ואינו כי אם בזי"ן וטעות הוא בספרים ופי' נבחז הוא כלב והיא מלה מורכבת נובח חז נובח מן לא יוכלו לנבוח חז לשון מראה שמראה שיניו:

 תרתק – פירשו בו צורת חמור:

 לאדרמלך וענמלך – אדרמלך הוא הפרד ונקרא כן דאדר ליה למריה בטועניה פי' שנושא לרבו כל משאותיו, אדר כמו דרי טוענא, ענמלך זה הסוס דעני ליה למריה בקרבא ובירושלמי אדרמלך וענמלך זה טווס ופסיוני וטווס הוא הנקרא בלשון לע"ז פאון וידוע הוא ופסיוני הוא שלו ותרגום שאל ויבא שלו שאילו בשרא ואייתו פסיונין:

(לב) וַיִּהְיוּ יְרֵאִים אֶת ה' וַיַּעֲשֹוּ לָהֶם מִקְצוֹתָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת וַיִּהְיוּ עֹשִׂים לָהֶם בְּבֵית הַבָּמוֹת:

רד"ק ויהיו עושים להם – הכהנים היו עושים להם עבודתם וקרבנותיהם בבמות:

מלבי"ם ויהיו יראים את ה' – שהגם שעשו ע"ז שלהם, היו יראים את ה' ג"כ ולא לבד שכן עשו הם עצמם אבל שכן הנהיגו ג"כ בעבודתם הכללית שנעשה ע"י כהניהם שעשו להם מקצות העם כהני במות – וכן היו עושים – הכהנים להם בבית הבמות – העבודה על אופן זה מהשיתוף, בענין:

(לג) אֶת ה' הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם:

רש"י כמשפט הגוים אשר הגלו אותם משם – אותם עבודת כוכבים ומזלות שעובדים הגוים אשר הגלן סנחריב ואוכלוסיו משם, היו אלו עובדין כאן:

מלבי"ם שאת ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים, כמשפט הגוים – ר"ל ונדמו בזה להגוים שהגלה מארץ ישראל דהיינו לעשרת השבטים שהיו עובדים ג"כ באופן זה ששתפו ש"ש וד"א:

(לד) עַד הַיּוֹם הַזֶּה הֵם עֹשִׂים כַּמִּשְׁפָּטִים הָרִאשֹׁנִים אֵינָם יְרֵאִים אֶת ה' וְאֵינָם עֹשִׂים כְּחֻקֹּתָם וּכְמִשְׁפָּטָם וְכַתּוֹרָה וְכַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר שָׁם שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל:

רש"י אינם יראים את ה' – [הגויים שבא"י] יראה שלימה כמשפט ישראל, ואף על פי שנתגיירו מיראת האריות, אין יראתם את ה' יראה שלימה, כמו שמפרש והולך, שאינם עוסקים בתורה ובמצות אשר צוה ה' את בני יעקב, ואינם עושים כחקותם וכמשפטם שהיה עליהם לעשות משנתגיירו, אלא כמו שהורם הכהן שהיה מן השמרונים שהיו עובדים עבודה זרה:

רלב"ג עד היום הזה הם עושים כמשפטים הראשונים – ר"ל הנשארים הם ישראל כי לא הגלו כולם כמו שיראה מהספור אשר בענין חזקיה ששלח למה שנשאר שם:

מלבי"ם עד היום – ר"ל והגוים האלה שהם עשרת השבטים הם עושים עד היום הזה כמשפטים הראשונים – אבל יש הבדל בין העשרת השבטים ובין הכותים, כי העשרת השבטים שעבדו באופן זה מהשיתוף אינם יראים את ה' ואינם עושים כחקותם – וכו', שהגם שהגוים הכותים היה זה אצלם יראת ה', כי לא נצטוו על השיתוף ועבודה זו רצויה לפניהם, כי אין להם תורה אלקית אחרת, לא כן בני יעקב שהם כשעשו כן, אינם יראים את ה' שהזהיר אותם על זה והם מצווים שלא לעשות כן ואינם עושים כחקותם וכמשפטם, וכתורה וכמצוה אשר צוה ה' את בני יעקב – מצד ששם שמו ישראל – ששם זה מורה כי שרית עם אלקים ושהוא נעלה מכל שר ומזל, ואחרי שתורת ומצות ישראל מזהיר אותם על עבודת השיתוף, הנה לא עשו כתורת ה' ולא יראו את ה' ג"כ:

(לה) וַיִּכְרֹת ה' אִתָּם בְּרִית וַיְצַוֵּם לֵאמֹר לֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִזְבְּחוּ לָהֶם:

רש"י ויכרת ה' אתם ברית [נראה שלדעתו חוזר על בני יעקב שבפסוק הקודם]- כשנתן להם תורה בהר סיני:

מצודות דוד ויכרת – בעת שצוה את בני יעקב התורה והמצוה, כרת עמהם ברית והזהירם על עבודת גלולים, חוזר הוא למעלה, לומר הנה העבודת גלולים הבאים לערי שומרון, לא עשו כדבר ה' אשר צוה וכו', וכרת עמם הברית וכו', וכל הענין עד סופו, וכאומר, הלא העובדי גלולים ההם נתגירו, וידעו מהאזהרות ההם, והיה מהראוי להיות זהירים בהם מעתה:

מלבי"ם ויכרת ה' אתם ברית ויצום לאמר – הזהירם על עבודות אחרות מצד ג' טעמים,

א] לא תיראו אלהים אחרים – וכו':

(לו) כִּיאִם אֶת ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה אֹתוֹ תִירָאוּ וְלוֹ תִשְׁתַּחֲווּ וְלוֹ תִזְבָּחוּ:

מצודות ציון נטויה – המשיל לגבור הנוטה זרועו במלחמה:

מלבי"ם כי אם ה' אשר העלה אתכם מארץ מצרים בכח גדול – שמצד יציאתם ממצרים בכח נעלה מן הטבע הפלם מכל העמים אשר על פני האדמה, ואינם נתונים עוד תחת שום ממשלת מזל, כמ"ש ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, וראוי שייחדו עבודתם ויראתם רק לו לבדו, וז"ש אותו תיראו ולו תשתחוו: –

(לז) וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַב לָכֶם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשֹוֹת כָּל הַיָּמִים וְלֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים:

רלב"ג תשמרון לעשות כל הימים – זה לאות שהתור' נתנה לעשות מצות ה' כל הימי' לא שתשתנ' באחרת כמו שחשבו אנשי' חלילה חלילה:

מלבי"ם ואת – ב] מצד התורה שנתן להם שהשומר חוקיה ומצותיה יוצא מתחת יד הוראת המערכת והוא מושגח מה' לבדו, וז"ש ואת החקים ואת המשפטים – וכו' ובזה ולא תיראו אלהים אחרים:

(לח) וְהַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתְּכֶם לֹא תִשְׁכָּחוּ וְלֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים:

מלבי"ם והברית – ג] מצד הברית שכרת ה' עמהם ונכלל בזה ברית שבת ומילה שכרת ה' עמהם שיהיו תחת השגחתו כי הוא אוהבם ובעל בריתם, וז"ש והברית אשר כרתי אתכם לא תשכחו – ועי"ז ולא תיראו אלהים אחרים.

(לט) כִּי אִם אֶת ה' אלקיכֶם תִּירָאוּ וְהוּא יַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד כָּל אֹיְבֵיכֶם:

מלבי"ם כי אם את ה' אלקיכם תיראו – כי אתם תחת השגחתו והנהגתו לבד לא תחת זולתו והוא יציל אתכם – בהשגחתו המופלאת:

(מ) וְלֹא שָׁמֵעוּ כִּי אִם כְּמִשְׁפָּטָם הָרִאשׁוֹן הֵם עֹשִׂים:

מצודות דוד ולא שמעו – אבל העובדי גלולים ההם לא השגיחו על כל הדברים האלה אף כי נתגיירו, כי אם היו עושים כמשפטם הראשון, לעבוד עבודת כוכבים כאשר עבדו מאז:

מלבי"ם ולא שמעו רק שעושים כמשפטם הראשון – ולכן הניחם בגלות המר ויתנם ביד אויביהם:

(מא) וַיִּהְיוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְרֵאִים אֶת ה' וְאֶת פְּסִילֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים גַּם בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם כַּאֲשֶׁר עָשֹוּ אֲבֹתָם הֵם עֹשִׂים עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

רלב"ג ויהיו הגוים האלה יראים את ה' – ידמה שאמר שלא שמעו אלו הגוים לקול הכהן אך הרכיבו בין שתי האמונות ולזה הוא מבוא' שלא היו יראים את ה' שאם היו יראים את ה' לא היו עובדים ע"ג ולזה לא נחשבו לגרי' אמתיים כי הגרים האמתיים הם כמו ישראלים כי הם לא קבלו עליהם לקיים התורה אך עבודת אלקיהם ולזה הם משוללים מיראת הש"י ומהיו' במדרגת ישראל כי הישראל אף על פי שחוטא זכו לו אבותיו אל שיהי' מישר' אך הגר לא יהיה גר אם לא יקבל עליו כל מצות התורה כי התורה זאת בלתי קבלת תוספת וגרעון כמו שנזכר במקומות מהתורה:

מצודות דוד ויהיו הגוים – רצה לומר: כאשר עשו בעת בואם, כן עשו כל ימיהם, והיו יראים את ה' ועובדים הפסילים, וגם בניהם וכו', כאשר עשו אבותם כן עושים גם המה, עד היום הזה:

מלבי"ם ויהיו – אמנם הגוים האלה – ר"ל הכותים שהם לא הוזהרו על זאת והם נתונים תחת המערכת ומשטרי השמים, הם לא נצטוו על השיתוף והם כשעשו כן נקראים יראים את ה' – במה שאת פסיליהם הם עובדים, גם בניהם ובני בניהם הם עושים עד היום הזה כאשר עשו אבותם – וה' לא קצף עליהם ולא הענישם כי די להם בעבודה וביראה כזאת ולכן אחר שלא כחשו בהסבה הראשונה הגם שעבדו אלהים אחרים לא אכלו האריות בהם, הגם שישראל נענשו על זה וגלו מארצם, כי ישראל יצאו ממצרים ונתן להם תורה וכרת עמהם הברית:

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “מלכים ב' – פרק כה”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו ימים נוראים

שלחן ערוך חלק א