מלכים ב

ספר מלכים ב פרק י

(א) וּלְאַחְאָב שִׁבְעִים בָּנִים בְּשֹׁמְרוֹן וַיִּכְתֹּב יֵהוּא סְפָרִים וַיִּשְׁלַח שֹׁמְרוֹן אֶל שָׂרֵי יִזְרְעֶאל הַזְּקֵנִים וְאֶל הָאֹמְנִים אַחְאָב לֵאמֹר:

רד"ק אל שרי יזרעאל – שרי יזרעאל היו אז בשמרון אולי הלכו שם כששמעו המרד להתיעץ שם לפי ששמרון היתה עיר המלוכה:

 ואל האומנים אחאב – האומנים בני אחאב כמו שאמר גדולי העיר מגדלים אותם:

מלבי"ם אל שרי יזרעאל – וכו' אחאב לאמר – שיעור הכתוב אחאב לאמר אל שרי יזרעאל – כתב אגרת בשם אחאב שאחאב אומר ופוקד אל שרי יזרעאל (שברחו אז מיזרעאל לשומרון) ואל הזקנים והאומנים – שילחמו בעד ביתו, ולכן לא אמר אומני אחאב בסמיכות להורות גם הכונה אחאב לאמר – שאחאב אומר ופוקד להם אלה הדברים, ועתה – כאילו אומר אם הייתם עצלים עד עתה ולא הגנתם על אדוניכם עכ"פ עתה כבא הספר אליכם – להעיר אזניכם, תצאו ידי חובתכם,

ואתכם הרכב – וכו' הוא מאמר בעל שתי פנים, בצד אחד יאמר שאתכם רכב וכלי מלחמה, ובצד א' יאמר שאין מי מן העם אתכם רק הסוסים והרכב והנשק באין רוכבים ולוחמים,

והיה המכתב בשם אחאב למען ידעו כי לא יהוא פוקד דבר הזה ובכ"ז באו הדברים סתומים שנראה ג"כ שהם בשם יהוא, בדרך המליצה וההתול:

(ב) וְעַתָּה כְּבֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֲלֵיכֶם וְאִתְּכֶם בְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם וְאִתְּכֶם הָרֶכֶב וְהַסּוּסִים וְעִיר מִבְצָר וְהַנָּשֶׁק:

רש"י ואתכם הרכב והסוסים – ויש בכם כח להלחם:

רלב"ג והנשק – ר"ל כלי המלחמה:

(ג) וּרְאִיתֶם הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר מִבְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם וְשַׂמְתֶּם עַל כִּסֵּא אָבִיו וְהִלָּחֲמוּ עַל בֵּית אֲדֹנֵיכֶם:

מצודות דוד על בית – בעבור בית אדוניכם, ובכדי לנסותם לדעת מה בלבם, שלח אליהם כדברים האלה:

מע"ל הטוב והישר– אמר להם כן בדרך לעג, בידעו שאין בהם לא טוב ולא ישר

(ד) וַיִּרְאוּ מְאֹד מְאֹד וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה שְׁנֵי הַמְּלָכִים לֹא עָמְדוּ לְפָנָיו וְאֵיךְ נַעֲמֹד אֲנָחְנוּ:

רש"י שני המלכים – יורם ואחזיהו:

(ה) וַיִּשְׁלַח אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וַאֲשֶׁר עַל הָעִיר וְהַזְּקֵנִים וְהָאֹמְנִים אֶל יֵהוּא לֵאמֹר עֲבָדֶיךָ אֲנַחְנוּ וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֵינוּ נַעֲשֶׂה לֹא נַמְלִיךְ אִישׁ הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה:

מלבי"ם עבדיך אנחנו – וכו' ונגד עבדיך אנחנו אמרו, לא נמליך איש – ונגד כל אשר תאמר אלינו נעשה – אמרו הטוב בעיניך עשה – כיון שאנחנו מוכנים למלא דבריך:

(ו) וַיִּכְתֹּב אֲלֵיהֶם סֵפֶר שֵׁנִית לֵאמֹר אִם לִי אַתֶּם וּלְקֹלִי אַתֶּם שֹׁמְעִים קְחוּ אֶת רָאשֵׁי אַנְשֵׁי בְנֵי אֲדֹנֵיכֶם וּבֹאוּ אֵלַי כָּעֵת מָחָר יִזְרְעֶאלָה וּבְנֵי הַמֶּלֶךְ שִׁבְעִים אִישׁ אֶת גְּדֹלֵי הָעִיר מְגַדְּלִים אוֹתָם:

רש"י ובני המלך שבעים איש את גדולי העיר וגו' – כל זה כתב בספר, ואני יודע חשבונם, שבעים איש והם עם גדולי העיר המגדלים אותם:

 רד"ק את ראשי אנשי בני אדניכם – בני הוא פי' אנשי כי אם היה אומר אנשי אדניכם היו סוברים כי על כל אנשי ביתו אמר ואעפ"י שאינם בניו לפיכך אמר בני אדניכם:

 ובני המלך – לא היה זה בספר אלא ספור הכתוב הוא שמספר כי בני המלך שצוה יהוא להביא את ראשיהם היו שבעים איש עם גדולי העיר שהיו מגדלים אותם:

(ז) וַיְהִי כְּבֹא הַסֵּפֶר אֲלֵיהֶם וַיִּקְחוּ אֶת בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁחֲטוּ שִׁבְעִים אִישׁ וַיָּשִׂימוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם בַּדּוּדִים וַיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו יִזְרְעֶאלָה:

רלב"ג וישימו את ראשיהם בדודים – ר"ל בסלים כדי שיראום האנשים:

 (ח) וַיָּבֹא הַמַּלְאָךְ וַיַּגֶּד לוֹ לֵאמֹר הֵבִיאוּ רָאשֵׁי בְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר שִׂימוּ אֹתָם שְׁנֵי צִבֻּרִים פֶּתַח הַשַּׁעַר עַד הַבֹּקֶר:

רד"ק שני צבורים – כמו גלים לפי שהם נאספים יחד כמו גל אבנים לפיכך נקראו צבורים מן ויצבור יוסף אם יצבר כעפר כסף וי"ת דגורין כמו שתרגם אונקלוס חמרים חמרים:

מצודות דוד עד הבקר – להיות מונחים עד הבקר, בכדי שיראום העם:

רלב"ג שימו אותם שני צבורים – הם כמו חמרים ר"ל שיעשו שני גלים מאלו הראשים והנה באו בעוד לילה להעלים הענין מההמון:

(ט) וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד וַיֹּאמֶר אֶל כָּל הָעָם צַדִּקִים אַתֶּם הִנֵּה אֲנִי קָשַׁרְתִּי עַל אֲדֹנִי וָאֶהְרְגֵהוּ וּמִי הִכָּה אֶת כָּל אֵלֶּה:

רש"י צדיקים אתם – כולכם בעיניכם צדיקים, ומחזיקים אותי בחזקת רשע, על שהרגתי את המלך, ועתה ראו, הנה אני קשרתי על אדוני ואהרגהו, את כל אלה מי הכה? אני לא הרגתים, אך מאלה תדעו אפוא, כי גזרת המלך היא עליהם, וההורגם צדיק הוא, ומקיים את מצות המקום:

רד"ק צדיקים אתם – אינכם חייבים בדם אלה האנשים תאמרו כי אני עשיתי רע וקשרתי על אדוני ואהרגהו אלה לא הכיתי אני אלא גדולי העיר הכו אותם ולא רצו להלחם עליהם [להמליכם] תוכלו להכיר ולדעת כי מה' יצא הדבר ואני ואתם צדיקים בדם כל בית אחאב:

מלבי"ם צדיקים אתם – ר"ל כי כפי הדין אם אומר תנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג את כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו וכו' אא"כ חייב מיתה כשבע בן בכרי (כמ"ש הרמב"ם פ"ה מה' יסודי התורה), וא"כ מי הכה את אלה – ואתם צדיקים אתם, ושארית ישראל לא יעשו עולה, וא"כ

(י) דְּעוּ אֵפוֹא כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר ה' אַרְצָה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עַל בֵּית אַחְאָב וַה' עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ:

מצודות דוד דעו אפוא – בזאת דעו עתה, שלא יפול דבר ה' ארצה, להיות בטל מה מדברו, כי אם יפול על ראש מי אשר נגזר עליו. וה' עשה – הריגת המלך ובניו באה בהשגחה מה':

מלבי"ם דעו אפוא – שהם חייבים מיתה עפ"י דבר ה', וה' עשה – לא אני ולא אתם:

(יא) וַיַּךְ יֵהוּא אֵת כָּל הַנִּשְׁאָרִים לְבֵית אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל וְכָל גְּדֹלָיו וּמְיֻדָּעָיו וְכֹהֲנָיו עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד:

רד"ק ומיודעיו – קרוביו כמו ולנעמי מודע לאישה וכת"י וקריבוהי:

 וכהניו – כהני במות וי"ת וחברוהי:

(יב) וַיָּקָם וַיָּבֹא וַיֵּלֶךְ שֹׁמְרוֹן הוּא בֵּית עֵקֶד הָרֹעִים בַּדָּרֶךְ:

מצודות ציון בית עקד הרועים – בית שהרועים גוזזים בו הצאן, ולפי שהדרך לעקדם ולקושרם בעת הגזיזה, קרוי עקד, מלשון (בראשית כב ט): ויעקוד את יצחק:

מלבי"ם (יב-יד) הוא בית עקד – שעורו כשהיה הוא בבית עקד הרועים ר"ל במקום שמתאספים שם הרועים מצא יהוא שם את אחי אחזיה שהיו שם בבית הזה, והם לא ידעו מכל הנעשה, וישחטם שם – באופן שגם מבית יורם שהיה חתן אחאב לא נשאר מאומה, ובד"ה מפרש שהיו בני אחי אחזיהו כי אחי אחזיהו נהרגו בגדוד הערבים כמש"ש:

(יג) וְיֵהוּא מָצָא אֶת אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר מִי אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ אֲנַחְנוּ וַנֵּרֶד לִשְׁלוֹם בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּבְנֵי הַגְּבִירָה:

רד"ק מצא את אחי אחזיהו – בני אחי אחזיהו כמו שאומר בד"ה וימצא את שרי יהודה ואת בני אחי אחזיהו ובן אחיו קורא אחיו כמו ואת לוט אחיו:

 לשלום בני המלך ובני הגבירה – בני אחאב ובני איזבל ומ"ש ובני הגבירה אחר שאמר לשלום בני המלך לפי שהכבוד היה תלוי בה שאף בחיי אחאב היתה היא גבירה ואחאב היה נשמע אליה ועושה על פיה ולא ידעו ענין זה המרד ושהומתה איזבל ושהומת אחזיהו לפיכך לא ברחו מיהוא אבל שמעו כי מת יהורם ברמות גלעד לפיכך אמרו לשלום בני המלך וכן אמר שם בדברי הימים משרתים לאחזיהו שהיו באים לעבודת אחזיהו לעזור לבית אחאב כמו שהיה הוא עמהם:

(יד) וַיֹּאמֶר תִּפְשֹוּם חַיִּים וַיִּתְפְּשֹוּם חַיִּים וַיִּשְׁחָטוּם אֶל בּוֹר בֵּית עֵקֶד אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אִישׁ וְלֹא הִשְׁאִיר אִישׁ מֵהֶם:

רד"ק תפשום חיים – ומה שצוה כן ובלבבו להרגם כמו שאמר וישחטום להגדיל הנקמה שלא ימיתום דרך מלחמה:

מצודות דוד וישחטום – כי גם המה היו מבית אחאב. בית עקד – העומד בבית עקד:

(טו) וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב לִקְרָאתוֹ וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲיֵשׁ אֶת לְבָבְךָ יָשָׁר כַּאֲשֶׁר לְבָבִי עִם לְבָבֶךָ וַיֹּאמֶר יְהוֹנָדָב יֵשׁ וָיֵשׁ תְּנָה אֶת יָדֶךָ וַיִּתֵּן יָדוֹ וַיַּעֲלֵהוּ אֵלָיו אֶל הַמֶּרְכָּבָה:

רש"י ויאמר אליו – יהוא. היש את לבבך ישרושלם מה שאני עושה, כאשר לבבי שלם עם לבבך. ויאמר יהונדב יש ויש תנה את ידך – ואחוז בה, והעלני אליך אל המרכבה:

רד"ק ויברכהו – נתן לו שלום:

ויאמר יהונדב יש ויש תנה את ידך – יהונדב אמר יש ויש כפל לחזק כי יש לבבו ואחר כן אמר לו יהוא תנה את ידך להעלותו למרכבה עמו או פירושו [שיהונדב אמר יש.] ויש? [היא] תשובת יהוא דרך שאלה כלומר כן הוא כמו שאתה אומר כי יש לבבך עם לבבי? א"כ תנה ידך ויתן ידו ויעלהו אליו אל המרכבה:

(טז) וַיֹּאמֶר לְכָה אִתִּי וּרְאֵה בְּקִנְאָתִי לַה' וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ בְּרִכְבּוֹ:

מצודות דוד בקנאתי – במה שאקנא קנאת ה', להנקם מבית אחאב, ועובדי הבעל:

(יז) וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן וַיַּךְ אֶת כָּל הַנִּשְׁאָרִים לְאַחְאָב בְּשֹׁמְרוֹן עַד הִשְׁמִידוֹ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל אֵלִיָּהוּ:

(יח) וַיִּקְבֹּץ יֵהוּא אֶת כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַחְאָב עָבַד אֶת הַבַּעַל מְעָט יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה:

מלבי"ם אחאב עבד – א"ל בערמה שאחאב נענש מפני שלא עבד את הבעל הרבה רק מעט ולכן יהוא יעבדנו הרבה – ולכן צוה שיתקבצו נביאי הבעל וכהניו:

מע"ל יעבדנו הרבה– אמר בחכמה, שלא אמר יעבוד את הבעל, אלא "יעבדנו", וכוונתו לשמים.

(יט) וְעַתָּה כָל נְבִיאֵי הַבַּעַל כָּל עֹבְדָיו וְכָל כֹּהֲנָיו קִרְאוּ אֵלַי אִישׁ אַל יִפָּקֵד כִּי זֶבַח גָּדוֹל לִי לַבַּעַל כֹּל אֲשֶׁר יִפָּקֵד לֹא יִחְיֶה וְיֵהוּא עָשָׂה בְעָקְבָּה לְמַעַן הַאֲבִיד אֶת עֹבְדֵי הַבָּעַל:

רש"י בעקבה – במרמה, לשון (בראשית כז לו): ויעקבני:

מצודות דוד לי לבעל – יהיה לי אל הבעל. בעקבה – בכדי שיקבצו כולם:

מע"ל כי זבח גדול לי לבעל- גם כאן אמר לשון המשתמעת לשני פנים, כשכוונתו האמתית היא זבח גדול לכל עובדי הבעל, שישחטם…

(כ) וַיֹּאמֶר יֵהוּא קַדְּשׁוּ עֲצָרָה לַבַּעַל וַיִּקְרָאוּ:

מלבי"ם ויאמר – צוה להם שיקדשו עצרה לבעל היינו שיקבעו יום מועד בשבילו ויהיה היום ההוא מקודש ואסור במלאכה וכן עשו ויקראו – יום חג ועצרה לבעל:

(כא) וַיִּשְׁלַח יֵהוּא בְּכָל יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ כָּל עֹבְדֵי הַבַּעַל וְלֹא נִשְׁאַר אִישׁ אֲשֶׁר לֹא בָא וַיָּבֹאוּ בֵּית הַבַּעַל וַיִּמָּלֵא בֵית הַבַּעַל פֶּה לָפֶה:

מצודות דוד פה לפה – מהפתח מהעבר מזה, עד הפתח שממולו:

מלבי"ם וישלח – עפ"ז שלח לקבץ עובדי הבעל מכל ישראל לבא ליום החג:

(כב) וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל הַמֶּלְתָּחָה הוֹצֵא לְבוּשׁ לְכֹל עֹבְדֵי הַבַּעַל וַיֹּצֵא לָהֶם הַמַּלְבּוּשׁ:

רש"י על המלתחה – תרגם יונתן: לדממנא על קומטריא. ארגזים וקופסאות, שכורכין בתוכן וגונזין תכשיטי עובדי הבעל:

רד"ק לאשר על המלתחה – ת"י לדממנא על קומטריא פי' גנזי הבגדים וכן בדברי רז"ל קומטרי דספרי פי' גנזי הספרים:

מלבי"ם ויאמר – רצה לברר מי החייב מיתה, כי חשש פן יתערבו עמהם הבאים רק לראות, ולכן צוה שילבשו לבוש המיוחד לעבודתם וכ"א מעובדי הבעל היה לו לבוש מיוחד שמור באוצר שמה, ועפ"ז ידע שבאו בכוון [במדויק], ולז"א ויוצא להם המלבוש היינו כל המלבוש שנמצא במלתחה, וגם היה זה תחבולה שלא יוכלו לברוח כי ניכרו ע"י מלבושיהם:

(כג) וַיָּבֹא יֵהוּא וִיהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב בֵּית הַבָּעַל וַיֹּאמֶר לְעֹבְדֵי הַבַּעַל חַפְּשׂוּ וּרְאוּ פֶּן יֶשׁ פֹּה עִמָּכֶם מֵעַבְדֵי ה' כִּי אִם עֹבְדֵי הַבַּעַל לְבַדָּם:

מצודות דוד מעבדי ה' – כי חשש פן יבוא מי מהם לראות מה נעשה, ויאבד עמהם. כי אם – רצה לומר: עבדי ה' יצאו מפה, ולא ישארו כי אם עובדי הבעל:

(כד) וַיָּבֹאוּ לַעֲשֹוֹת זְבָחִים וְעֹלוֹת וְיֵהוּא שָׂם לוֹ בַחוּץ שְׁמֹנִים אִישׁ וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֲשֶׁר יִמָּלֵט מִן הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל יְדֵיכֶם נַפְשׁוֹ תַּחַת נַפְשׁוֹ:

רש"י נפשו תחת נפשו – נפש השומר תחת הנפש הנמלט:

מלבי"ם (כד-כה) ויבאו לעשות זבחים ועולות – ובזה נתחייבו מיתה על הזביחה והעבודה, ואז צוה להכותן כדין, ושם שומרים מבחוץ שמונים איש להכות הפלטים, ויאמר לרצים ולשלשים – צוה שיכום בתוך בית הבעל, ויכום וישליכו – הפגרים לחוץ, ומשם הלכו אל עיר בית הבעל:

א.ה. מכאן נמצאנו למדים שכהני הבעל מועטים היו, שהרי כנסם כולם לתוך בית אחד, והספיקו שמונים איש להרוג כולם.

(כה) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לַעֲשֹוֹת הָעֹלָה וַיֹּאמֶר יֵהוּא לָרָצִים וְלַשָּׁלִשִׁים בֹּאוּ הַכּוּם אִישׁ אַל יֵצֵא וַיַּכּוּם לְפִי חָרֶב וַיַּשְׁלִכוּ הָרָצִים וְהַשָּׁלִשִׁים וַיֵּלְכוּ עַד עִיר בֵּית הַבָּעַל:

רש"י וישלכו – תי' יונתן ורמו רהטיא וגבריא קטילין, השליכו חללים את עובדי הבעל:

רד"ק וישליכו – הוא על דרך הרחבת הלשון מרוב חפזם ומהירותם אותם לשלחם לעיר בית הבעל לנתוץ את המצבות:

 (כו) וַיֹּצִאוּ אֶת מַצְּבוֹת בֵּית הַבַּעַל וַיִּשְׂרְפוּהָ:

מלבי"ם ויוציאו וישרפו מצבות בית הבעל – שהיו של עץ והיו סביב בית הבעל:

 ויתצו – מצבה אחת גדולה של אבנים שנקראת מצבת הבעל.

רד"ק ויוציאו – הראשון מצבות לשון רבים והשני מצבת לשון יחיד:

 וישרפוה – כל אחת מן המצבות:

(כז) וַיִּתְּצוּ אֵת מַצְּבַת הַבָּעַל וַיִּתְּצוּ אֶת בֵּית הַבַּעַל וַיְשִׂמֻהוּ לְמֹחָראוֹת \{לְמוֹצָאוֹת\} עַד הַיּוֹם:

רש"י למחראות – לשון בית הכסא, וכן (ישעיהו לו יב): לאכול את חוראיהם:

מנחת שי (כז) וישימהו – ברוב המדוייקים כן כתיב מלא יו"ד:

 למחראותלמוצאות קרי והכי איתא בשילהי פירקא דהקורא את המגילה עומד ואמרינן התם דר' יהושע בן קרחה היה אומר למחראות כשמה מפני שהוא גנאי לבעל דאמר רב נחמן כל ליצנותא אסירא בר מדע"ז וכו':

רד"ק למחראותכתיב וקרי למוצאות ושניהם ענין אחד אלא שהקרי לשון נקיה יותר והענין שהיו נפנין שם:

 אשר בית אל – כמו בבית אל וכן הנמצא בית ה':

מצודות דוד מצבת הבעל – הבסיס שעמדה עליו צורת הבעל:

(כח) וַיַּשְׁמֵד יֵהוּא אֶת הַבַּעַל מִיִּשְׂרָאֵל:

(כט) רַק חֲטָאֵי יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא סָר יֵהוּא מֵאַחֲרֵיהֶם עֶגְלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בֵּית אֵל וַאֲשֶׁר בְּדָן:

רש"י רק חטאי ירבעם וגו' – מדאגה שלא תשוב הממלכה לבית דוד, כמו שנתירא ירבעם:

מלבי"ם רק חטאי ירבעם – מצד שבזה החטיא את ישראל – כו' ונעשה להם כדבר טוב וישר, אבל החטאים הפרטים של ירבעם שלא נמשכו אחריו כל ישראל לא נמשך יהוא אחריו:

מסכת סנהדרין דף קב/א

הא יהוא צדיקא רבה הוה שנאמר ויאמר ה' אל יהוא יען אשר הטיבות לעשות הישר בעיני ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב בני רביעים ישבו לך על כסא ישראל וכתיב ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה' אלקי ישראל בכל לבבו לא סר מעל חטאת ירבעם אשר החטיא את ישראל מאי גרמא ליה?

אמר אביי ברית כרותה לשפתים שנאמר אחאב עבד הבעל מעט יהוא יעבדנו הרבה.

רבא אמר חותמו של אחיה השילוני ראה [שחתם לירבעם שכל שיאמר יקבלו ממנו אפי' לעע"ז] וטעה:

תנדב"א זוטא ז'

אמרו עליו על יהוא בן נמשי שהוא היה ירא שמים ולא הלך אחר עגלי זהב שעשה ירבעם בן נבט אלא אח"כ כיון שבא לידי גדולה ומלכות אז קלקל מעשיו.

מע"ל כשראה  יהונדב בן רכב כיצד גדולתו של יהוא העבירתו על דעת קונו הזהיר את בניו שלא יכשלו בכך, כמובא בספר ירמיה פרק לה:

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר: (ב) הָלוֹךְ אֶל בֵּית הָרֵכָבִים וְדִבַּרְתָּ אוֹתָם וַהֲבִאוֹתָם בֵּית ה' אֶל אַחַת הַלְּשָׁכוֹת וְהִשְׁקִיתָ אוֹתָם יָיִן: (ג) וָאֶקַּח אֶת יַאֲזַנְיָה בֶן יִרְמְיָהוּ בֶּן חֲבַצִּנְיָה וְאֶת אֶחָיו וְאֶת כָּל בָּנָיו וְאֵת כָּל בֵּית הָרֵכָבִים: (ד) וָאָבִא אֹתָם בֵּית ה' אֶל לִשְׁכַּת בְּנֵי חָנָן בֶּן יִגְדַּלְיָהוּ אִישׁ הָאלקים אֲשֶׁר אֵצֶל לִשְׁכַּת הַשָּׂרִים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְלִשְׁכַּת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן שַׁלֻּם שֹׁמֵר הַסַּף: (ה) וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת וָאֹמַר אֲלֵיהֶם שְׁתוּ יָיִן: (ו) וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָּיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם: (ז) וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא תִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל יְמֵיכֶם לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם: (ח) וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן כָּל יָמֵינוּ אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ: (ט) וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים לְשִׁבְתֵּנוּ וְכֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע לֹא יִהְיֶה לָּנוּ: (י) וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ:

 

(ל) וַיֹּאמֶר ה' אֶל יֵהוּא יַעַן אֲשֶׁר הֱטִיבֹתָ לַעֲשֹוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי כְּכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי עָשִׂיתָ לְבֵית אַחְאָב בְּנֵי רְבִעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל:

רש"י ויאמר ה' אל יהוא – ביד יונה. בני רבעים – ארבע דורות, תחת שהשמדת את בית אחאב, שמלכו ארבע דורות, עמרי, ואחאב, ואחזיה, ויהורם:

 רד"ק ויאמר ה' אל יהוא – ע"י נביא ובסדר עולם מי אמר לו יונה בן אמתי:

 בני רבעים – כמו בנים רבעים יהואחז יהואש ירבעם זכריהו ואמרו בזכות שהשחית בית אחאב שמלכו ארבעה דורות עמרי אחאב אחזיהו יהורם מלכו מבניו ארבעה דורות ויהוא בער הבעל ולא בער העגלים כי אותם נעשו לשם ה' ואעפ"י כן היה חטא גדול כמו שכתוב לא תעשון אתי וגו':

מצודות דוד ויאמר ה' – על ידי נביא. הטיבות לעשות וכו' – הישר בעיני עשית, בצד היותר טוב, וכפי מחשבות לבבי עשית וכו'. בני רבעים – ד' דורות מזרעך ימלכו:

מלבי"ם (ל-לא) ויאמר – ספר שה' הבטיח ליהוא שישבו לו בני רבעים על כסא ישראל – ובכ"ז יהוא לא שמר ללכת בתורת ה' – וכו' ולא סר מעל חטאת ירבעם – ר"ל שאם לא היה הקב"ה מבטיחו שבניו ימלכו אחריו עד דור רביעי, היה לו תירוץ שירא פן תשוב הממלכה לבית דוד ע"י שיעלו העם ירושלים, כמו שמטעם זה עשה ירבעם את עגלי הזהב אבל אחר שיהוא לא נתירא שתסוב המלוכה מזרעו כי היה לו הבטחה מה' לכן חרה אף ה' בו, ויען שכבר הבטיח לו המלכות לא יכול לכלות חמתו בו, וע"כ:

(לא) וְיֵהוּא לֹא שָׁמַר לָלֶכֶת בְּתוֹרַת ה' אלקי יִשְׂרָאֵל בְּכָל לְבָבוֹ לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:

(לב) בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְקַצּוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּם חֲזָאֵל בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל:

מצודות דוד החל ה' – התחיל ה' להכרית בישראל. בכל גבול ישראל – לא במקום אחד לבד:

מצודות ציון לקצות – להכרית, כמו (דברים כה יב): וקצותה את כפה:

מלבי"ם החל ה' לקצות בישראל – ר"ל שהחל להכות היושבים בקצה, מעבר הירדן מזרחה:

(לג) מִן הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ אֵת כָּל אֶרֶץ הַגִּלְעָד הַגָּדִי וְהָראוּבֵנִי וְהַמְנַשִּׁי מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנֹן וְהַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן:

מצודות דוד מזרח השמש – לצד המזרח הכה את כל ארץ הגלעד וכו'. מערוער וכו' – מן ערוער הכה עד סוף הגבול. והגלעד – עיר הגלעד היתה מטרפולין לכל ארץ הגלעד, ואמר מלבד שהכה ארץ הגלעד כמו שנאמר למעלה, הכה גם עיר המטרפולין שלה:

(לד) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֵהוּא וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וְכָל גְּבוּרָתוֹ הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:

(לה) וַיִּשְׁכַּב יֵהוּא עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּשֹׁמְרוֹן וַיִּמְלֹךְ יְהוֹאָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו: (לו) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ יֵהוּא עַל יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה בְּשֹׁמְרוֹן:

מע"ל על בית יהוא נאמרה נבואה בספר הושע פרק א

(א) דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:

(ב) תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי ה':

(ג) וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם וַתַּהַר וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן: (ד) וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל כִּי עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל: (ה) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְשָׁבַרְתִּי אֶת קֶשֶׁת יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל:

הטעם לנבואה זו, היות ויהוא הרג את בית אחאב משום הע"ז, ואילו הוא עצמו כשל אח"כ ועבד ע"ז, לכן נחשב לו הדבר לעוון, ונענש על כך, שהרודף אחר הרודף חייב להיות נקי מהחטא של הרודף שאם לא כן יענש.

 

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “מלכים ב' – פרק כה”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו ימים נוראים

שלחן ערוך חלק א