מלכים ב פרק-כה

{א} וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב:

 רש"י בשנת התשיעית למלכו. של צדקיהו : דיק. תרגם יונתן : כרקום : (רש"י)

 מצודת דוד למלכו. למלכות צדקיה : ייק. הוא מגדל הנבנה מול העיר ללכדה : (מצודת דוד)

{ב} וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ:

 מצודת דוד ותבוא העיר במצור. עמדה העיר והמצור סביבה עד וכו' : (מצודת דוד)

{ג} בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ:

 מצודת דוד בתשעה לחודש. בירמיהו (נב ו) נאמר בחודש הרביעי : (מצודת דוד)
 מלבי"ם בתשעה לחדש, בחדש הרביעי, כמו שפי' בירמיה :(מלבי"ם)

{ד} וַתִּבָּקַע הָעִיר וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַלַּיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל גַּן הַמֶּלֶךְ וְכַשְׂדִּים עַל הָעִיר סָבִיב וַיֵּלֶךְ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה:

 רש"י דרך שער בין החומתים. מערה הולכת מביתו עד ערבות יריחו, וברח לו דרך המערה, והקב"ה זימן צבי הולך על גג המערה חוץ לעיר, ורדפו כשדים אחרי הצבי, וכשהגיעו לפתח המערה בערבות יריחו ראוהו ולכדוהו, הוא שאמר (ביחזקאל יב יג) : ופרשתי רשתי עליו ונתפש במצודתי : (רש"י)

 מצודת דוד ותבקע העיר. חיל נבוכדנצאר בקעו חומתה, וכאלו נעשית מעצמה, כי אנשי ירושלים היו חלושים ברעב, ולא עמדו למולם לעכב על ידם : הלילה. רצה לומר : ברחו בלילה, ובירמיהו (ששם פסוק ז) נאמר : יברחו ויצאו מן העיר לילה : דרך שער וכו'. בדרך השער העומד בין שתי החומות אשר אצל גן המלך : וילך. המלך וכל אשר עמו : דרך הערבה. בדרך ההולך אל ערבות יריחו : (מצודת דוד)
 מלבי"ם ותבקע העיר וכל אנשי המלחמה יברחו ויצאו מהעיר לילה כן כתוב בירמיה, ובירמיה ל"ט מפרש שכל שרי בבל באו וישבו בשער התוך שהבקעה החומה החיצונה כי ירושלים היתה מוקפת ג' חומות :(מלבי"ם)

{ה} וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים אַחַר הַמֶּלֶךְ וַיַּשִּׂגוּ אֹתוֹ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ וְכָל חֵילוֹ נָפֹצוּ מֵעָלָיו:

 מצודת דוד וירדפו. אמרו רבותינו ז"ל שברח דרך מערה ההולכת עד ערבות יריחו, ונזדמן צבי הולך מעל המערה, ורדפו הכשדים אחר הצבי, ובבואם לפתח המערה מצאו את המלך יוצא ותפשוהו : (מצודת דוד)

{ו} וַיִּתְפְּשׂוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ מִשְׁפָּט:

 רש"י וידברו אתו משפט. נתווכח עמו על השבועה : (רש"י)

 מצודת דוד רבלתה. כי בהאריך ימי המצור הלך נבוכדנצאר לרבלה : משפט. התווכח עמו על מה שמרד בו ועבר על שבועתו כמו שנאמר בדברי הימים (ב לו יג) : (מצודת דוד)
 מלבי"ם וידברו אתו משפט ובירמיה סימן ל"ט וסימן נ"ב וידבר אתו משפטים, כי שרי המלך דברו אתו משפט על המרידה לכן אמר וידברו בלשון רבים, והמלך עצמו היה לו נגדו כמה משפטים, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שמצאו אוכל ארנבת חי ונשבע לו שלא יגלה ועבר על השבועה :(מלבי"ם)

{ז} וְאֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ שָׁחֲטוּ לְעֵינָיו וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻשְׁתַּיִם וַיְבִאֵהוּ בָּבֶל: (ס)

 מצודת ציון בנחשתים. בשלשלאות נחושת : (מצודת ציון)

{ח} וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם:

 מצודת דוד תשע עשרה. כי בעת שכבש את יהויכין היה ח' למלכו, וצדקיהו מלך י"א שנה, הרי י"ט ובסוף ירמיהו נאמר י"ח, ורצה לומר : לכבוש יהויקים בראשונה, שהיתה בשניה למלכות נבוכדנצאר : רב טבחים. שר על ההורגים במצות המלך : (מצודת דוד)
 מלבי"ם בשבעה לחדש ובירמיה אמר בעשור לחדש בא נבוזראדן עמד לפני מלך בבל בירושלים וישרוף וכו'. ופי' חכמינו זכרונם לברכה שבשבעה נכנס להיכל ובתשעה לעת ערב הציתו בו את האור ונשרף בעשירי. ורצה לומר בכאן אמר שבשבעה לחדש בא נבוזראדן לירושלים, ומ"ש וישרף את בית ה' זה היה אחר כך, ובירמיה אמר שבעשירי עמד לפני מלך בבל בירושלים, וביום ההוא בא מלך בבל לשם וצוה לשרוף הכל :(מלבי"ם)

{ט} וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ:

 רש"י ואת כל בית גדול. בתי כנסיות שמגדלין בהן תורה ותפלה ובתי השרים (ראה מגילה כז א) : (רש"י)

 מצודת דוד בית גדול. הוא פירש על מה שאמר כל בתי ירושלים, לומר שהם כל בית אדם גדול אשר בירושלים, ואותם לבד שרף ולא זולתם : (מצודת דוד)

{י} וְאֶת חוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב נָתְצוּ כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים אֲשֶׁר רַב טַבָּחִים:

 מצודת דוד אשר רב טבחים. אשר עם רב טבחים : (מצודת דוד)
 מצודת ציון נתצו. שברו וכתתו : (מצודת ציון)

{יא} וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר וְאֶת הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עַל הַמֶּלֶךְ בָּבֶל וְאֵת יֶתֶר הֶהָמוֹן הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים:

 רש"י ואת הנופלים. ששמעו לקול נבוכדנצר ויצאו אליו מן העיר, כמו (דברי הימים א יב כ א) : בלכתו אל צקלג נפלו עליו ממנשה וגו' : (רש"י)

{יב} וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר רַב טַבָּחִים לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים:

 רש"י וליוגבים. חופרי הארץ, לשון יקבים, שהם חפירות בקרקע : (רש"י)

{יג} וְאֶת עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בֵּית יְהוָה וְאֶת הַמְּכֹנוֹת וְאֶת יָם הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה שִׁבְּרוּ כַשְׂדִּים וַיִּשְׂאוּ אֶת נְחֻשְׁתָּם בָּבֶלָה:

 מצודת ציון בית ה'. בבית ה' : המכונות. הם כני ובסיסי הכיורות : ים. כעין גיגית גדולה, עשויה לרחוץ בה :(מצודת ציון)

 רלב"ג ואת עמודי הנחשת אשר בית ה'. וכבר התבאר בענין צורת אלו הכלים בזכרון בניית שלמה בית המקדש ומשם ילקח ביאור כל מה שזכר בזה המקום מאלו הכלים : (רלב"ג)

{יד} וְאֶת הַסִּירֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמְזַמְּרוֹת וְאֶת הַכַּפּוֹת וְאֵת כָּל כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם לָקָחוּ:

 מצודת דוד אשר ישרתו בם. העשוים לעבוד ולשרת בהם בבית המקדש : (מצודת דוד)

{טו} וְאֶת הַמַּחְתּוֹת וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת אֲשֶׁר זָהָב זָהָב וַאֲשֶׁר כֶּסֶף כָּסֶף לָקַח רַב טַבָּחִים:

 מצודת דוד אשר זהב זהב וכו'. רצה לומר בין של זהב בין כסף, הכל לקח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון המחתות. כלים לחתות בהן האש : המזרקות. הספלים : (מצודת ציון)

{טז} הָעַמּוּדִים שְׁנַיִם הַיָּם הָאֶחָד וְהַמְּכֹנוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה לְבֵית יְהוָה לֹא הָיָה מִשְׁקָל לִנְחֹשֶׁת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה: {יז} שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמּוּד הָאֶחָד וְכֹתֶרֶת עָלָיו נְחֹשֶׁת וְקוֹמַת הַכֹּתֶרֶת שָׁלֹשׁ (אמה) אַמּוֹת וּשְׂבָכָה וְרִמֹּנִים עַל הַכֹּתֶרֶת סָבִיב הַכֹּל נְחֹשֶׁת וְכָאֵלֶּה לַעַמּוּד הַשֵּׁנִי עַל הַשְּׂבָכָה:

 רש"י וקומת הכותרת שלש אמות. ובתחלת הספר (מלכים א ז טז) הוא אומר : חמש אמות. ושם ישבתי את המקראות : ושבכה. קופיי"א בלע"ז, כמין כובע : וכאלה. רמונים : (רש"י)
 מלבי"ם קומת הכותרת הסתירה שיש בין כתובים דכאן לכתובים שבירמיה ושל מלכים א' פירשתי למעלה סימן ז' :(מלבי"ם)

{יח} וַיִּקַּח רַב טַבָּחִים אֶת שְׂרָיָה כֹּהֵן הָרֹאשׁ וְאֶת צְפַנְיָהוּ כֹּהֵן מִשְׁנֶה וְאֶת שְׁלֹשֶׁת שֹׁמְרֵי הַסַּף:

 מצודת ציון כהן הראש. זה כהן גדול : משנה. שני לו, זה הסגן : שומרי הסף. הם השוערים, כי מזוזת השער יקרא סף, כמו (יחזקאל מ ז) : וסף השער : (מצודת ציון)

{יט} וּמִן הָעִיר לָקַח סָרִיס אֶחָד אֲשֶׁר הוּא פָקִיד עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בָעִיר וְאֵת הַסֹּפֵר שַׂר הַצָּבָא הַמַּצְבִּא אֶת עַם הָאָרֶץ וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ הַנִּמְצְאִים בָּעִיר:

 רש"י הסופר שר הצבא. שהיה יודע מנין כל עיר ועיר, כמה אנשים מוציאה לצבא : (רש"י)

 מצודת דוד מרואי פני המלך. רצה לומר : היושבים תמיד עם המלך ובירמיהו נאמר שבעה אנשים וזהו לפי ששנים,, מהם לא היו חשובים כמו החמשה, ולא כללם כאן עמהם : אשר נמצאו בעיר. ולא ברחו ממנה ביתר השרים : הספר שר הצבא. סופר של שר הצבא : המצבא. על פיו מוציאה כל עיר אנשיה לצאת במלחמה : מעם הארץ. מהמכובדים שבהם, אשר נמצאו בעיר ולא ברחו : (מצודת דוד)
 מלבי"ם וחמשה אנשים ובירמיה ושבעה אנשים, י"ל שתחלה מצא חמשה ואחר כך מצא עוד שנים עד שהיו שבעה :(מלבי"ם)

{כ} וַיִּקַּח אֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים וַיֹּלֶךְ אֹתָם עַל מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה:

 מצודת ציון על מלך. אל מלך : (מצודת ציון)

{כא} וַיַּךְ אֹתָם מֶלֶךְ בָּבֶל וַיְמִיתֵם בְּרִבְלָה בְּאֶרֶץ חֲמָת וַיִּגֶל יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתוֹ: {כב} וְהָעָם הַנִּשְׁאָר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה אֲשֶׁר הִשְׁאִיר נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן: (פ)

 מצודת ציון ויפקד. מענין מנוי וגזברות : (מצודת ציון)

{כג} וַיִּשְׁמְעוּ כָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים הֵמָּה וְהָאֲנָשִׁים כִּי הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת גְּדַלְיָהוּ וַיָּבֹאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּה וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן תַּנְחֻמֶת הַנְּטֹפָתִי וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶּן הַמַּעֲכָתִי הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם:

 רש"י כל שרי החילים. שיצאו מן העיר להחבא במצודות ובטינרים ובצורים וביערים : (רש"י)

 מצודת דוד והאנשים. אשר היו עמהם : אל המצפה. מקום מושב גדליהו : וישמעאל וכו'. גם ישמעאל וכו' באו אליו עם, אנשיהם : (מצודת דוד)

{כד} וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ וּלְאַנְשֵׁיהֶם וַיֹּאמֶר לָהֶם אַל תִּירְאוּ מֵעַבְדֵי הַכַּשְׂדִּים שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִטַב לָכֶם: (ס)

 מצודת דוד וישבע להם. גדליהו נשבע להשדים ההם, שאין להם לפחוד מן הכשדים, כי לא יקחם בשבי : ועבדו.במס : (מצודת דוד)

 מלבי"ם אל תיראו מעבדי הכשדים היינו העמים שסביב ירושלים שהם עבדי הכשדים, כי אם יעבדו מלך בבל לא יגורו מפניהם, ובירמיה מ' אל תיראו מעבוד הכשדים, יל"פ שלא ייראו שהכשדים שהפקיד אתם יהיו אדוניהם, ויצטרכו לעבדם, וזה עצמו מ"ש כאן מעבדי הכשדים שהם הכשדים שהשאיר בארץ שהם עבדי אומות הכשדים, שאין צריכים לעבוד רק את מלך בבל לבד :(מלבי"ם)

{כה} וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶּן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ וַיָּמֹת וְאֶת הַיְּהוּדִים וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ בַּמִּצְפָּה:

 מצודת דוד מזרע המלוכה. כאומר בעבור זה הדג לגדליהו, בחשבו שאליו ראוי הממשלה, כי הוא מזרע המלוכה, ולא לגדליה : ואת היהודים. גם היהודים והכשדים שהיו עם גדליה, הדג ישמעאל ואנשיו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם ויהי בחדש השביעי, הספור הזה נתפרש בירמיה באורך (בס' מ' מ"א מ"ב) ופה קצר :(מלבי"ם)

{כו} וַיָּקֻמוּ כָל הָעָם מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וְשָׂרֵי הַחֲיָלִים וַיָּבֹאוּ מִצְרָיִם כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵי כַשְׂדִּים: (פ)

 מצודת דוד כי יראו. פן יאמרו הכשדים, אשר בעצתם נהרג גדליה פקיד המלך והכשדים אשר עמו : (מצודת דוד)

{כז} וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא:

 רש"י נשא אויל מרודך. שמת נבוכדנצר ומלך אויל מרודך תחתיו : בעשרים ושבעה לחודש. ובירמיהו (נב לא) הוא אומר : בעשרים וחמשה, אלא בעשרים וחמשה מת נבוכדנאצר, ונקבר בעשרים וששה, בעשרים ושבעה הוציאו אויל מרודך מקברו וגררוהו, בשביל לבטל גזירותיו, כמו שנאמר בישעיהו (יד יט) : ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד בעשרים ושבעה. ובירמיהו נאמר בעשרים וחמשה, כי בכ"ה מת נבוכדנצאר שטנו ובכ"ו נקבר, והוציאהו אויל מרודך בנו מקברו וגררו בחוצות, להודיע לכל שמת, ובכ"ז מלך ונשא את ראש יהויכין : מבית כלא. רצה לומר : מיד כשהוציאו מבית הכלא, נשאו וגדלו : (מצודת דוד)
 מלבי"ם בעשרים ושבעה ובירמיה נ"ב אמר בעשרים וחמשה נשא וכו' ויוציא אותו מבית הכלא, יש לפרש שבעשרים וחמשה הוציאו מבית הכלא ובעשרים ושבעה נשא את ראשו בגדולה וכבוד. וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שבעשרים וחמשה מת נבוכדנצר ובעשרים וששה התיראו שמא חי הוא והוציאו מקברו ובעשרים ושבע מלך לעיני כל וגדל את יהויכין :(מלבי"ם)

{כח} וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת וַיִּתֵּן אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל:

 רש"י וידבר אתו טובות. דברי נחומים : (רש"י)
 מצודת דוד טובות. דברים טובים ונחומים : מעל. עליון לכסאי שאר המלכים אשר היו עמו : (מצודת דוד)

{כט} וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ וְאָכַל לֶחֶם תָּמִיד לְפָנָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו:

 מצודת דוד ושנא. היה משנה את בגדיו אשר ישב בהן בבית הכלא, להחליפם באחרות : לחם. כל הסעודה קרויה על שם הלחם : לפניו. רצה לומר : עמו יחד : כל ימי חייו. של יהויכין : (מצודת דוד)

{ל} וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּו: (פפפ)

 מצודת דוד וארחתו ארחת תמיד. פרס הנתונה לו, היתה פרס הנתונה תמיד מבלי הפסק, והיה למאכל לאנשי ביתו, כי הוא בעצמו אכל לחם לפני המלך תמיד : דבר יום ביומו. דבר הצריך לו בכל יום נתנו לו ביומו, ולא העבירו המועד : (מצודת דוד)