מסילת ישרים

Print Friendly, PDF & Email

לחצן-הורד-למחשבך-קטגוריה

תגיות

9 תגובות על “מסילת ישרים”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. Avatar אלעזר גאורגב הגיב:

    כבוד הרב,
    לגבי מסילת ישרים, פרק א, שעור מספר 3, דק' 6:30 – 9.
    בבראשית יח, כד, אברהם אבינו מבקש רחמים על סדום בזכות הצדיקים אשר "בתוך העיר".
    ראיתי שמפרשים שהצדיקים צריכים להיות בתוך העיר ולא ליד, כדי שיוכלו להשפיע.
    אפשר להגיד גם אותו הדבר על ישיבת שם ועבר ויוסף הצדיק במצרים.
    מה למדו בישיבה הזאת?
    אני גר בדיוק בגרמניה ;-).
    ד"ש פורים שמח
    אלעזר גאורגיב

    • בועז שלום בועז שלום הגיב:

      יישר כח!
      א. שם ועבר היו בארץ ישראל.
      ב. הם למדו בישיבתם את התורה הקדושה, שמעולם לא פסקה מאבותינו. אדם הראשון למד תורה מפי מלאכי השרת בגן עדן, ולימדה לבניו דרך נח ובנו שם עד אברהם אבינו ומשם ליצחק ויעקב ויהודה שהלך להקים בית תלמוד במצרים ושבט לוי שלמד תורה ולא השתעבד, עד למתן תורה ביצי"מ שאז קיבלו כולם את התורה.

  2. Avatar אלעזר יהודה גאורגיאב הגיב:

    כבוד הרב,
    לגבי שיעור מסילת ישרים 14, בפרטי מידת הנקיות, דקה 23:30. נאמר שם שהאוכל הלא כשר הוא העבירה היחידה שממש נכנסת לגוף ונמסכת ומפטמת את הגוף.
    בפרשת מצורע, יד,ט ,כתוב שהמצורע צריך לגלח את כל שערו. אז יצא שהטומאה (שם מדובר לא רק על ענייני כשרות) כן נכנסת לגוף (לשער)?
    או לגלח זה סימן למשהו אחר?
    הרב ידע איך גרים יכולים ליטהר מכל האוכל הטמא שאכלו?
    ד"ש
    אלעזר גאורגיאב

    • בועז שלום בועז שלום הגיב:

      לאלעזר שלום
      א. לגבי השאלה אודות השיער – כשם שהגוף יש בו טומאה, כך גם בשערו, ולכן צריך טבילה וטהרה לגופו, ולגלח את שערו, היות והוא ניתן להסרה, וכדברי הריקאנטי שם "כי צריך להכניע כחות הטומאה השופעת עליו".
      לעומת זאת מאכלות אסורות עניינם אחר – גופו מתפטם וגודל מן העבירה והמאכל האסור נמסך בדמו. אין זו טומאה רוחנית גרידא, אלא המאכל מתגשם בו ובעצם הוא הופך להיות 'חתיכת שרץ' – כשרץ שאכל.
      ב. בנוגע לטהרת גרים – די לגר שטבל, ובכך נטהר מכל שעבר עליו, היות והוא כתינוק שנולד דמי, ובעברו כגוי היה מותר לו המאכל. רק ישראל שהיה אסור במאכלות, צריך ליטהר ממה שאכל באיסור.
      בכל אופן מי שירצה לעשות חומרה והידור – יוכל להתענות, ובכך מוציא מתוכו המאכל האסור הבלוע בגופו.

  3. Avatar ראובן ליבון הגיב:

    לרב שלום וברכה
    בפרק יא כותב המסילת ישרים בענין נתינת העצה שמותר לתת עצה רעה למי שכוונתו לרעה. "וחושי הארכי יוכיח" מה ההוכחה?

    • בועז שלום בועז שלום הגיב:

      לר' ראובן שלום
      חושי הארכי יעץ עצה רעה לאבשלום שכוונתו הייתה לרעה – להרוג את דוד אביו.
      הדברים מפורשים במקראות, אצטט:
      בספר שמואל ב' פט"ו
      לב וַיְהִי דָוִד בָּא עַד הָרֹאשׁ אֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם לֵאלֹהִים וְהִנֵּה לִקְרָאתוֹ חוּשַׁי הָאַרְכִּי קָרוּעַ כֻּתָּנְתּוֹ וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ. לג וַיֹּאמֶר לוֹ דָּוִד אִם עָבַרְתָּ אִתִּי וְהָיִתָ עָלַי לְמַשָּׂא. לד וְאִם הָעִיר תָּשׁוּב וְאָמַרְתָּ לְאַבְשָׁלוֹם עַבְדְּךָ אֲנִי הַמֶּלֶךְ אֶהְיֶה עֶבֶד אָבִיךָ וַאֲנִי מֵאָז וְעַתָּה וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וְהֵפַרְתָּה לִי אֵת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל. לה וַהֲלוֹא עִמְּךָ שָׁם צָדוֹק וְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים וְהָיָה כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמַע מִבֵּית הַמֶּלֶךְ תַּגִּיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים. לו הִנֵּה שָׁם עִמָּם שְׁנֵי בְנֵיהֶם אֲחִימַעַץ לְצָדוֹק וִיהוֹנָתָן לְאֶבְיָתָר וּשְׁלַחְתֶּם בְּיָדָם אֵלַי כָּל דָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמָעוּ. לז וַיָּבֹא חוּשַׁי רֵעֶה דָוִד הָעִיר וְאַבְשָׁלֹם יָבֹא יְרוּשָׁלָ‍ִם.
      ובספר שמואל ב' פ' טז
      כ וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל אֲחִיתֹפֶל הָבוּ לָכֶם עֵצָה מַה נַּעֲשֶׂה. כא וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם בּוֹא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת וְשָׁמַע כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ אֶת אָבִיךָ וְחָזְקוּ יְדֵי כָּל אֲשֶׁר אִתָּךְ. כב וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל עַל הַגָּג וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיו לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. כג וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל [אִישׁ] בִּדְבַר הָאֱלֹהִים כֵּן כָּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל גַּם לְדָוִד גַּם לְאַבְשָׁלֹם.

      ובפרק יז
       א וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם אֶבְחֲרָה נָּא שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי דָוִד הַלָּיְלָה. ב וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם וְהַחֲרַדְתִּי אֹתוֹ וְנָס כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְהִכֵּיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ. ג וְאָשִׁיבָה כָל הָעָם אֵלֶיךָ כְּשׁוּב הַכֹּל הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ כָּל הָעָם יִהְיֶה שָׁלוֹם. ד וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְשָׁלֹם וּבְעֵינֵי כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.    ה וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם קְרָא נָא גַּם לְחוּשַׁי הָאַרְכִּי וְנִשְׁמְעָה מַה בְּפִיו גַּם הוּא. ו וַיָּבֹא חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה דִּבֶּר אֲחִיתֹפֶל הֲנַעֲשֶׂה אֶת דְּבָרוֹ אִם אַיִן אַתָּה דַבֵּר.    ז וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם לֹא טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר יָעַץ אֲחִיתֹפֶל בַּפַּעַם הַזֹּאת. ח וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת אָבִיךָ וְאֶת אֲנָשָׁיו כִּי גִבֹּרִים הֵמָּה וּמָרֵי נֶפֶשׁ הֵמָּה כְּדֹב שַׁכּוּל בַּשָּׂדֶה וְאָבִיךָ אִישׁ מִלְחָמָה וְלֹא יָלִין אֶת הָעָם. ט הִנֵּה עַתָּה הוּא נֶחְבָּא בְּאַחַת הַפְּחָתִים אוֹ בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת וְהָיָה כִּנְפֹל בָּהֶם בַּתְּחִלָּה וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ וְאָמַר הָיְתָה מַגֵּפָה בָּעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי אַבְשָׁלֹם. י וְהוּא גַם בֶּן חַיִל אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה הִמֵּס יִמָּס כִּי יֹדֵעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי גִבּוֹר אָבִיךָ וּבְנֵי חַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ. יא כִּי יָעַצְתִּי הֵאָסֹף יֵאָסֵף עָלֶיךָ כָל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב וּפָנֶיךָ הֹלְכִים בַּקְרָב. יב וּבָאנוּ אֵלָיו באחת [בְּאַחַד] הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נִמְצָא שָׁם וְנַחְנוּ עָלָיו כַּאֲשֶׁר יִפֹּל הַטַּל עַל הָאֲדָמָה וְלֹא נוֹתַר בּוֹ וּבְכָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ גַּם אֶחָד. יג וְאִם אֶל עִיר יֵאָסֵף וְהִשִּׂיאוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר הַהִיא חֲבָלִים וְסָחַבְנוּ אֹתוֹ עַד הַנַּחַל עַד אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא שָׁם גַּם צְרוֹר.

      יד וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל טוֹבָה עֲצַת חוּשַׁי הָאַרְכִּי מֵעֲצַת אֲחִיתֹפֶל וַה' צִוָּה לְהָפֵר אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל הַטּוֹבָה לְבַעֲבוּר הָבִיא ה' אֶל אַבְשָׁלוֹם אֶת הָרָעָה. טו וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים כָּזֹאת וְכָזֹאת יָעַץ אֲחִיתֹפֶל אֶת אַבְשָׁלֹם וְאֵת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָזֹאת וְכָזֹאת יָעַצְתִּי אָנִי. טז וְעַתָּה שִׁלְחוּ מְהֵרָה וְהַגִּידוּ לְדָוִד לֵאמֹר אַל תָּלֶן הַלַּיְלָה בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר וְגַם עָבוֹר תַּעֲבוֹר פֶּן יְבֻלַּע לַמֶּלֶךְ וּלְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ.

      נמצא שבעצתו ה'רעה' לאבשלום הציל את דוד.

  4. Avatar ראובן ליבון הגיב:

    לרב שלום וברכה
    המסילת ישרים בתחילת פרק כב כותב "כי בתחילה צריך האדם שיהיה ענו במחשבתו וכו’" שמתבאר שבשונה מכל שאר המידות
    לא אומרים שהחיצוניות תשפיעה על הפנימיות. לעומת זאת בתחילת פרק כג כותב המסילת ישרים לכאורה הפך זה.
    כמדומני ששמעתי מהרב תירוץ אך בעוונתי פרח מזכרוני. אודה לרב אם יזכיר לי.

    • בועז שלום בועז שלום הגיב:

      לראובן שלום
      תחילה אציג את לשונו של המסילת ישרים בפרק כב:
      "הנה כבר דברנו למעלה מגנות הגאוה, ומכללה נשמע שבח הענוה, אך עתה נבאר יותר בדרך עיקר הענוה, ותתבאר הגאוה מאליה. הנה כלל הענוה היות האדם בלתי מחשיב עצמו משום טעם שיהיה, וזה הפך הגאוה ממש, והתולדות הנמשכות מזה תהיינה ההפכיות של תולדות הגאוה. וכשנדקדק נמצא שתלויה במחשבה ובמעשה, כי בתחלה צריך שיהיה האדם עניו במחשבתו, ואחר כך יתנהג בדרכי הענוים, כי אם לא יהיה עניו בדעתו וירצה להיות עניו במעשה, לא יהיה אלא מן הענוים המדומים והרעים שזכרנו למעלה, שהם מכלל הצבועים אשר אין בעולם רע מהם".

      וכעת לדברי המס"י בפרק כג:
      "שנים הם המרגילים את האדם על הענוה, הרגילות וההתבונן, הרגילות הוא שיהיה האדם מרגיל עצמו מעט מעט בהתנהג בשפלות על הדרך שזכרנו, בישיבת המקומות הפחותים וללכת בסוף החברה, ללבוש בגד צנועים, דהיינו מכובדים אך לא מפוארים, כי בהתרגלו בדרך הזה תכנס ותבוא הענוה בלבו מעט מעט עד שתקבע בו כראוי".

      איני זוכר אם דיברתי בזה בעבר, או מה אמרתי בענין, אומר לך כעת מה שאני חושב.
      למעשה אין כאן סתירה, היות ובפרק כ"ב הוא מדבר על כך שתחילה על האדם להכניס למחשבתו שהוא מאומה, ורק אח"כ יתחיל בהנהגות בפועל של ענוה.
      בפרק כ"ג – ולא בכדי זה בא לאחר פרק כ"ב – כותב הרב אחרי שהאדם הרגיל מחשבתו בשפלות עצמו והנהו עניו במחשבתו, כיצד ירגיל עצמו בפועל לענוה? על זה כתב שהדבר צריך לבוא מעט מעט בהתנהגות של שפלות עד שבזה תיקבע הענווה בליבו כראוי. שהמחשבה עליה הרב דיבר בפרק כב – היא ההכרה השכלית בכך שהוא מאומה, אך עדיין לא רכש את המידה בפועל. כעת הרב מדבר על הדרך לרכוש את מידה בפועל – יש לצרף את הפעולה המעשית של התנהגות בשפלות מעט מעט.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב