.

אם אינך זקוק לישועה - אל תלחץ כאן

.

שיחה קצרה ובה התייחסות למצב היום

מתעסק בקריינות?

אנו זקוקים לך! >>>

השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 

מסילת ישרים

סדרת השיעורים בספרי מוסר

Print Friendly, PDF & Email

לחצן-הורד-למחשבך-קטגוריה

תגיות

20 תגובות על “מסילת ישרים”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. אלעזר גאורגב הגיב:

    כבוד הרב,
    לגבי מסילת ישרים, פרק א, שעור מספר 3, דק' 6:30 – 9.
    בבראשית יח, כד, אברהם אבינו מבקש רחמים על סדום בזכות הצדיקים אשר "בתוך העיר".
    ראיתי שמפרשים שהצדיקים צריכים להיות בתוך העיר ולא ליד, כדי שיוכלו להשפיע.
    אפשר להגיד גם אותו הדבר על ישיבת שם ועבר ויוסף הצדיק במצרים.
    מה למדו בישיבה הזאת?
    אני גר בדיוק בגרמניה ;-).
    ד"ש פורים שמח
    אלעזר גאורגיב

    • בועז שלום הגיב:

      יישר כח!
      א. שם ועבר היו בארץ ישראל.
      ב. הם למדו בישיבתם את התורה הקדושה, שמעולם לא פסקה מאבותינו. אדם הראשון למד תורה מפי מלאכי השרת בגן עדן, ולימדה לבניו דרך נח ובנו שם עד אברהם אבינו ומשם ליצחק ויעקב ויהודה שהלך להקים בית תלמוד במצרים ושבט לוי שלמד תורה ולא השתעבד, עד למתן תורה ביצי"מ שאז קיבלו כולם את התורה.

  2. אלעזר יהודה גאורגיאב הגיב:

    כבוד הרב,
    לגבי שיעור מסילת ישרים 14, בפרטי מידת הנקיות, דקה 23:30. נאמר שם שהאוכל הלא כשר הוא העבירה היחידה שממש נכנסת לגוף ונמסכת ומפטמת את הגוף.
    בפרשת מצורע, יד,ט ,כתוב שהמצורע צריך לגלח את כל שערו. אז יצא שהטומאה (שם מדובר לא רק על ענייני כשרות) כן נכנסת לגוף (לשער)?
    או לגלח זה סימן למשהו אחר?
    הרב ידע איך גרים יכולים ליטהר מכל האוכל הטמא שאכלו?
    ד"ש
    אלעזר גאורגיאב

    • בועז שלום הגיב:

      לאלעזר שלום
      א. לגבי השאלה אודות השיער – כשם שהגוף יש בו טומאה, כך גם בשערו, ולכן צריך טבילה וטהרה לגופו, ולגלח את שערו, היות והוא ניתן להסרה, וכדברי הריקאנטי שם "כי צריך להכניע כחות הטומאה השופעת עליו".
      לעומת זאת מאכלות אסורות עניינם אחר – גופו מתפטם וגודל מן העבירה והמאכל האסור נמסך בדמו. אין זו טומאה רוחנית גרידא, אלא המאכל מתגשם בו ובעצם הוא הופך להיות 'חתיכת שרץ' – כשרץ שאכל.
      ב. בנוגע לטהרת גרים – די לגר שטבל, ובכך נטהר מכל שעבר עליו, היות והוא כתינוק שנולד דמי, ובעברו כגוי היה מותר לו המאכל. רק ישראל שהיה אסור במאכלות, צריך ליטהר ממה שאכל באיסור.
      בכל אופן מי שירצה לעשות חומרה והידור – יוכל להתענות, ובכך מוציא מתוכו המאכל האסור הבלוע בגופו.

  3. ראובן ליבון הגיב:

    לרב שלום וברכה
    בפרק יא כותב המסילת ישרים בענין נתינת העצה שמותר לתת עצה רעה למי שכוונתו לרעה. "וחושי הארכי יוכיח" מה ההוכחה?

    • בועז שלום הגיב:

      לר' ראובן שלום
      חושי הארכי יעץ עצה רעה לאבשלום שכוונתו הייתה לרעה – להרוג את דוד אביו.
      הדברים מפורשים במקראות, אצטט:
      בספר שמואל ב' פט"ו
      לב וַיְהִי דָוִד בָּא עַד הָרֹאשׁ אֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם לֵאלֹהִים וְהִנֵּה לִקְרָאתוֹ חוּשַׁי הָאַרְכִּי קָרוּעַ כֻּתָּנְתּוֹ וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ. לג וַיֹּאמֶר לוֹ דָּוִד אִם עָבַרְתָּ אִתִּי וְהָיִתָ עָלַי לְמַשָּׂא. לד וְאִם הָעִיר תָּשׁוּב וְאָמַרְתָּ לְאַבְשָׁלוֹם עַבְדְּךָ אֲנִי הַמֶּלֶךְ אֶהְיֶה עֶבֶד אָבִיךָ וַאֲנִי מֵאָז וְעַתָּה וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וְהֵפַרְתָּה לִי אֵת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל. לה וַהֲלוֹא עִמְּךָ שָׁם צָדוֹק וְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים וְהָיָה כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמַע מִבֵּית הַמֶּלֶךְ תַּגִּיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים. לו הִנֵּה שָׁם עִמָּם שְׁנֵי בְנֵיהֶם אֲחִימַעַץ לְצָדוֹק וִיהוֹנָתָן לְאֶבְיָתָר וּשְׁלַחְתֶּם בְּיָדָם אֵלַי כָּל דָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמָעוּ. לז וַיָּבֹא חוּשַׁי רֵעֶה דָוִד הָעִיר וְאַבְשָׁלֹם יָבֹא יְרוּשָׁלָ‍ִם.
      ובספר שמואל ב' פ' טז
      כ וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל אֲחִיתֹפֶל הָבוּ לָכֶם עֵצָה מַה נַּעֲשֶׂה. כא וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם בּוֹא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת וְשָׁמַע כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ אֶת אָבִיךָ וְחָזְקוּ יְדֵי כָּל אֲשֶׁר אִתָּךְ. כב וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל עַל הַגָּג וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיו לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. כג וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל [אִישׁ] בִּדְבַר הָאֱלֹהִים כֵּן כָּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל גַּם לְדָוִד גַּם לְאַבְשָׁלֹם.

      ובפרק יז
       א וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם אֶבְחֲרָה נָּא שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי דָוִד הַלָּיְלָה. ב וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם וְהַחֲרַדְתִּי אֹתוֹ וְנָס כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְהִכֵּיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ. ג וְאָשִׁיבָה כָל הָעָם אֵלֶיךָ כְּשׁוּב הַכֹּל הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ כָּל הָעָם יִהְיֶה שָׁלוֹם. ד וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְשָׁלֹם וּבְעֵינֵי כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.    ה וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם קְרָא נָא גַּם לְחוּשַׁי הָאַרְכִּי וְנִשְׁמְעָה מַה בְּפִיו גַּם הוּא. ו וַיָּבֹא חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה דִּבֶּר אֲחִיתֹפֶל הֲנַעֲשֶׂה אֶת דְּבָרוֹ אִם אַיִן אַתָּה דַבֵּר.    ז וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם לֹא טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר יָעַץ אֲחִיתֹפֶל בַּפַּעַם הַזֹּאת. ח וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת אָבִיךָ וְאֶת אֲנָשָׁיו כִּי גִבֹּרִים הֵמָּה וּמָרֵי נֶפֶשׁ הֵמָּה כְּדֹב שַׁכּוּל בַּשָּׂדֶה וְאָבִיךָ אִישׁ מִלְחָמָה וְלֹא יָלִין אֶת הָעָם. ט הִנֵּה עַתָּה הוּא נֶחְבָּא בְּאַחַת הַפְּחָתִים אוֹ בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת וְהָיָה כִּנְפֹל בָּהֶם בַּתְּחִלָּה וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ וְאָמַר הָיְתָה מַגֵּפָה בָּעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי אַבְשָׁלֹם. י וְהוּא גַם בֶּן חַיִל אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה הִמֵּס יִמָּס כִּי יֹדֵעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי גִבּוֹר אָבִיךָ וּבְנֵי חַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ. יא כִּי יָעַצְתִּי הֵאָסֹף יֵאָסֵף עָלֶיךָ כָל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב וּפָנֶיךָ הֹלְכִים בַּקְרָב. יב וּבָאנוּ אֵלָיו באחת [בְּאַחַד] הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נִמְצָא שָׁם וְנַחְנוּ עָלָיו כַּאֲשֶׁר יִפֹּל הַטַּל עַל הָאֲדָמָה וְלֹא נוֹתַר בּוֹ וּבְכָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ גַּם אֶחָד. יג וְאִם אֶל עִיר יֵאָסֵף וְהִשִּׂיאוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר הַהִיא חֲבָלִים וְסָחַבְנוּ אֹתוֹ עַד הַנַּחַל עַד אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא שָׁם גַּם צְרוֹר.

      יד וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל טוֹבָה עֲצַת חוּשַׁי הָאַרְכִּי מֵעֲצַת אֲחִיתֹפֶל וַה' צִוָּה לְהָפֵר אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל הַטּוֹבָה לְבַעֲבוּר הָבִיא ה' אֶל אַבְשָׁלוֹם אֶת הָרָעָה. טו וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים כָּזֹאת וְכָזֹאת יָעַץ אֲחִיתֹפֶל אֶת אַבְשָׁלֹם וְאֵת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָזֹאת וְכָזֹאת יָעַצְתִּי אָנִי. טז וְעַתָּה שִׁלְחוּ מְהֵרָה וְהַגִּידוּ לְדָוִד לֵאמֹר אַל תָּלֶן הַלַּיְלָה בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר וְגַם עָבוֹר תַּעֲבוֹר פֶּן יְבֻלַּע לַמֶּלֶךְ וּלְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ.

      נמצא שבעצתו ה'רעה' לאבשלום הציל את דוד.

  4. ראובן ליבון הגיב:

    לרב שלום וברכה
    המסילת ישרים בתחילת פרק כב כותב "כי בתחילה צריך האדם שיהיה ענו במחשבתו וכו’" שמתבאר שבשונה מכל שאר המידות
    לא אומרים שהחיצוניות תשפיעה על הפנימיות. לעומת זאת בתחילת פרק כג כותב המסילת ישרים לכאורה הפך זה.
    כמדומני ששמעתי מהרב תירוץ אך בעוונתי פרח מזכרוני. אודה לרב אם יזכיר לי.

    • בועז שלום הגיב:

      לראובן שלום
      תחילה אציג את לשונו של המסילת ישרים בפרק כב:
      "הנה כבר דברנו למעלה מגנות הגאוה, ומכללה נשמע שבח הענוה, אך עתה נבאר יותר בדרך עיקר הענוה, ותתבאר הגאוה מאליה. הנה כלל הענוה היות האדם בלתי מחשיב עצמו משום טעם שיהיה, וזה הפך הגאוה ממש, והתולדות הנמשכות מזה תהיינה ההפכיות של תולדות הגאוה. וכשנדקדק נמצא שתלויה במחשבה ובמעשה, כי בתחלה צריך שיהיה האדם עניו במחשבתו, ואחר כך יתנהג בדרכי הענוים, כי אם לא יהיה עניו בדעתו וירצה להיות עניו במעשה, לא יהיה אלא מן הענוים המדומים והרעים שזכרנו למעלה, שהם מכלל הצבועים אשר אין בעולם רע מהם".

      וכעת לדברי המס"י בפרק כג:
      "שנים הם המרגילים את האדם על הענוה, הרגילות וההתבונן, הרגילות הוא שיהיה האדם מרגיל עצמו מעט מעט בהתנהג בשפלות על הדרך שזכרנו, בישיבת המקומות הפחותים וללכת בסוף החברה, ללבוש בגד צנועים, דהיינו מכובדים אך לא מפוארים, כי בהתרגלו בדרך הזה תכנס ותבוא הענוה בלבו מעט מעט עד שתקבע בו כראוי".

      איני זוכר אם דיברתי בזה בעבר, או מה אמרתי בענין, אומר לך כעת מה שאני חושב.
      למעשה אין כאן סתירה, היות ובפרק כ"ב הוא מדבר על כך שתחילה על האדם להכניס למחשבתו שהוא מאומה, ורק אח"כ יתחיל בהנהגות בפועל של ענוה.
      בפרק כ"ג – ולא בכדי זה בא לאחר פרק כ"ב – כותב הרב אחרי שהאדם הרגיל מחשבתו בשפלות עצמו והנהו עניו במחשבתו, כיצד ירגיל עצמו בפועל לענוה? על זה כתב שהדבר צריך לבוא מעט מעט בהתנהגות של שפלות עד שבזה תיקבע הענווה בליבו כראוי. שהמחשבה עליה הרב דיבר בפרק כב – היא ההכרה השכלית בכך שהוא מאומה, אך עדיין לא רכש את המידה בפועל. כעת הרב מדבר על הדרך לרכוש את מידה בפועל – יש לצרף את הפעולה המעשית של התנהגות בשפלות מעט מעט.

  5. ראובן ליבון הגיב:

    לרב שלום וברכה
    המסילת ישרים בפרק יח בתחילתו אומר:
    "ואינם אלא גולמי חסידות וגו’" מהם גולמי חסידות, האם זה בה מהמילה גולם?

    • בועז שלום הגיב:

      לראובן שלום
      כדי להבין את הדברים, נצטט את הלשון של המסילת ישרים:
      "מידת החסידות צריכה היא באמת לביאור גדול. כי מנהגים רבים ודרכים רבים עוברים בין רבים מבני האדם בשם חסידות, ואינם אלא גולמי חסידות, בלי תואר ובלי צורה ובלי תיקון. ונמשך זה מחסרון העיון וההשכלה האמיתית אשר לבעלי המידות ההם, כי לא טרחו ולא נתייגעו לדעת את דרך ה' בידיעה ברורה וישרה, אלא התחסדו והלכו במה שנזדמן להם לפי הסברא הראשונה, ולא העמיקו בדברים ולא שקלו אותם במאזני החכמה.
      והנה אלה הבאישו את ריח החסידות בעיני המון האנשים ומן המשכילים עימהם, באשר כבר יחשבו שהחסידות תלוי בדברי הבל או דברים נגד השכל והדעה הנכונה, ויאמינו היות כל החסידות תלוי רק באמירת בקשות רבות ווידויים גדולים, ובכיות והשתחוויות גדולות, ובסגופים הזרים שימית בהם האדם את עצמו, כטבילות הקרח והשלג, וכיוצא בדברים האלה".

      הרי לנו בבירור ש'גולמי חסידות' הכוונה כמו 'גולמי הכלים' – כלים שעדיין לא הושלמו, וכפי שהרב בעצמו מגדיר "בלי תואר ובלי צורה ובלי תיקון".

  6. גבריאל ג'ראפי הגיב:

    שלום לרב.
    מתחיל בס"ד לימוד מסילת ישרים. עם איזה ספר פרושים ממליץ הרב ללמוד? תודה.

    • בועז שלום הגיב:

      לר' גבריאל שלום
      על המסילת ישרים רבו הפירושים –
      רק ממה שיש אצלי באוצר החכמה – אציין – מסילות אפרים, מאור המסילה, אורות הרמח"ל, עומד כנגדו, ובו תדבק במסילה נעלה, סודות ישרים, ממתיק לנפש, נעימה קדושה, המבואר והמפורש, סוד לישרים, עיונים, עיונים לגר"י סרנא, פתח המסילה, במסילה נעלה, מליץ יושר, הערות וביאורים, המאיר ליעקב, יושר מסילה, בלבבי משכן אבנה, שמחת מרדכי, פירוש הרב נבנצל ועוד ועוד…
      כשאנו למדנו את הספר – לא למדנו בצמוד לשום פירוש. אם בכל אופן תחפוץ בביאור מסוים, תיגש לאוצר החכמה ותעיין בספרים הנ"ל ותבחר לך פירוש ש'מדבר אליך'.

  7. גבריאל ג'ראפי הגיב:

    שלום הרב.
    בשיעור 32 דקה 20:40 . השלשה פוסקים שהיו בדורו של מרן השולחן ערוך היו שלש שנקראו יוסף.ר' יוסף קארו, ר' יוסף טאיטצ'אק ור' יוסף בן לב המכונה מהריב"ל.תודה.

    • בועז שלום הגיב:

      לר' גבריאל שלום
      לא מצאתי את הנקודת ציון שכתבת. נא לבדוק מתוך דפדפן ולציין שוב את מקור הדברים, שנוכל לבדוק.
      תודה

  8. גבריגל ג'ראפי הגיב:

    שלום לרב,
    ט אדר התשפא תהילות לאל עליון סיימנו מסילת ישרים.
    תודה לרב על זיכוי הרבים!
    ה' ישלם שכרו הטוב.
    מתחילים שערי קדושה לרב חיים ויטאל.
    תודה.

  9. גבריגל ג'ראפי הגיב:

    שלום לרב.
    לגבי התיקון. זה נמצא בפרק כב השיעור השני ביאור מידת הענווה בדקה 20:40.
    אצלי רשום שיעור 32.הרב ציין את רבי משה איסרלייש. אני משתמש בדיסקון קיי. אין לי אפשרות של דפדפן.תודה

  10. נועם שר הגיב:

    שלום לרב,
    במסילת ישרים פרק ד שיעור 6 למדנו על שלמי הדעת שמה שמעיר אותם להתרחק מן החטא זה התשוקה להיות שלמים ללא שום חיסרון או הרחקה מן השלימות.
    לא הבנתי אם כן, מדוע הדרך של התורה להזהיר את האדם שלא יכשל בעבירה היא על ידי הרתעה ואזהרה מעונשים, והרי אין זו דרך ההערה לשלמי הדעת שכן ההערה להם היא מכח הרצון להגיע לשלמות ולא משום יראת העונש?

    • הרב בועז שלום הגיב:

      לנועם שר שלום
      כתב הרמב"ם הלכות תשובה פרק י:
      אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא, ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא, אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה, שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים, ואין עובדים ה' על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים שמחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה.
      הרי לך מפורש בדברי הרמב"ם שהיראה שהתורה מדברת עליה – יראת העונש – היא היראה של רוב העולם – ע"ה הנשים והילדים, ואילו מה שכתב המס"י עוסק במיעוט הנקראים "שלמי הדעת", שאכן כלפיהם ההערה אינה ע"י עונשים אלא קרבת אלקים.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו סיקס עם כרטיסדיסקונקי 128נגן רויזו5דיסקונקי 256 03נגן רויזו + 128דיסקונקי 256תמונה משנת החלומות