.

אם אינך זקוק לישועה - אל תלחץ כאן

.

שיחה קצרה ובה התייחסות למצב היום

מתעסק בקריינות?

אנו זקוקים לך! >>>

השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 

משניות טהרות – מסכת מכשירין

סדרת השיעורים במשנה

סדר טהרות

Print Friendly, PDF & Email

לחצן-הורד-למחשבך-קטגוריה

10 תגובות על “משניות טהרות – מסכת מכשירין”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. שי הגיב:

    שלום לכבוד הרב וישר כח עצום על השיעורים המופלאים והבהירים להפליא
    מסכת מכשירין פרק ד, משנה י – ד”ה “עֵצִים שֶׁנָּפְלוּ עֲלֵיהֶם מַשְׁקִין וְיָרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים, אִם רַבּוּ, טְהוֹרִים” דקה : 107.
    לפי פירוש הרמב”ם את המשנה שהובא בשיעור, האם הבנתי נכון – שהעצים שבתחילה הוכשרו לקבל טומאה בגלל המשקין שנפלו עליהם ברצון ואח”כ באו גשמים שלא ברצון ורבו על המשקים שניתנו בתחילה לרצון – אזי הגשמים שלא ברצון הוציאו את העצים ממצב של מוכשרים לקבל טומאה, בחזרה להיות למצב של לא מוכשרים לקבל טומאה?
    אני מקווה שהבנתי את הדברים נכון – פשוט היה לי ברור עד כה שמשהו שהוכשר לקבל טומאה לא יוצא ממצב זה, כל עוד החפץ / הכלי נשאר כמות שהוא.
    תודה רבה
    שי

    • בועז שלום הגיב:

      לשי שלום
      אכן, הרמב"ם כותב: המשקין האלו הן שאר ז' משקין כיון שיפול עליהן שמן או דבש ברצון ואח"כ ירדו עליהן מי גשמים שלא ברצון ורבו מי גשמים על המשקין אותן משקין אינם מכשירין ואע"פ ששקעו משקים טמאים בגוף העצים אותן עצים טהורין והמשקין טמאים ג"כ הנכנסים בתוך העצים טהרו כו'.
      הטעם הוא מדין 'ביטול', שהיות והמשקין המכשירין נתבטלו במי הגשמים שאינם לרצון – הרי שעצים אלה חשיבי 'לא הוכשרו'.

      • שי הגיב:

        מדהים!
        תודה רבה רבה/

        קראתי את הרמב"ם לפני כן, וההבנה שלי אותו הייתה שונה, פשוט כי לא הסתדר לי שייתכן שהעצים יצאו מידי הכשר אחרי שהוכשרו.
        (השימוש בלשון טומאה וטהרה לעיתים לעניין הכשר, ולעיתים לעניין טומאה וטהרה כפשוטו, במקרה הזה קצת הטעתה אותי, וגרמה לי לחשוב שהרמב"ם מדבר על ציור שונה).

        יש"כ עצום ותודה על התשובה והדיוק
        שי

        • שי הגיב:

          שלום לרב,
          בהמשך לתגובתי הקודמת בהתייחס להבהרה המפעימה של הרב. אני מקווה שהדברים שאכתוב יהיו על פי האמת והיושר.

          כמי שלצערו לא זכה להתחנך באוהלה של תורה, וזכה להתקרב רק בגיל מבוגר, הדיוק של הרמב"ם ריגש אותי מאוד.

          וזאת מפני שנדמה לי שניתן לומר על דרך הדרש – אשריכם ישראל מי מטהר אתכם…

          ומה עץ שאין בו דעת – אם בלע משקין טמאים והוכשר לקבל טומאה, יכול לצאת מהכשרו ולהטהר, אע"פ שאין בו דעת, קל וחומר ישראל שיש לו דעת, שאע"פ שבלע משקין טמאין מדעת (מים – כמדומני משיעורי הרב על נפש החיים בהגהת המהרי"צ לשער השני- "מיסוד המים נצמח תאוות רעות") והכשיר במשקים אלו, את עצמו מדעת, לטמא את מחשבתו ודעתו והגביר עליו יצרו, כלום יש לו תקנה לחזור לטהרה ולבטל מיסודם את התאוות?

          ניתן לומר (כמדומני) שרומזת המשנה וכך ניתן לומר שמשתמע מפסיקת הרמב"ם – שברגע שגברו מים עליונים טהורים, ואין מים אלא תורה, הרי שמים אלו העליונים – אפילו אם נפלו עליו שלא לרצון (שלא לשמה), מטהרים אותו ומבטלים את ההכשר לקבל טומאה ומטהרים אותו, קל וחומר אם המים נפלו עליו לרצון, וטיהר עצמו מדעת.

          במחילה מהרב על ההערה הארוכה,
          בברכה,
          שי

  2. חגי הגיב:

    שלום כבוד הרב
    לגבי מכשירין ד, משנה ב
    יש חילוק כשהמים היו שותתין לבין כשניער בבת אחת.
    הרב אמר, "אם עשה פעולה בכדי שהמים ישתתו מעליו".
    האם צריך לעשות פעולה שהם ישתתו או שמספיק שהם שתתו מעצמן לרצונו.
    חשבתי לדמות זאת למחלוקת של ת"ק עם ר"י בפרק הקודם, שרי"א שא"א שלא לשמוח, אלא צריך שיעשה פעולה.
    האם יהיה נכון לתלות, שגם כאן זה תלוי במחלוקתן. שלת"ק אפילו שתתו מאליהן, ולר"י רק אם עשה פעולה?
    בברכה
    חגי

    • בועז שלום הגיב:

      לחגי שלום
      נראה שיש לחלק בין מקרה זה לפרק הקודם.
      שם ר"י נוקט שא"א שלא ישמח, כיון שמדובר בהכ"ת שבסתם הוא מעונין שיהיו המים על החיטים או הזיתים וכד' ולכן א"א שלא ישמח.
      לעומת זאת אצלנו אין סיבה לומר שבסתם הוא שמח, אא"כ יעשה ממש פעולה ע"מ שהם יפלו על הפירות.

  3. טוביה רוזנבאום הגיב:

    שלום לרב
    לגבי פרק ה משנה ב שהוא שהוא עשה אבעבועות במים, למה המים הניתזים החוצה אינם ב'כי יותן' הרי הוא התיז אותם בכוונה לשם זה?

    • הרב בועז שלום הגיב:

      לטוביה שלום
      הסבר יותר נרחב לדברים יש בתוי"ט:
      "העושה צפור במים וכו' אינן בכי יותן. כתב הר"ב ואית דגרסי צנור כמו שעושין הנערים כו' לנתז כו' כך פי' הרמב"ם. אף ע"ג דגרסתו ג"כ צפור. וכתב הטעם שאין הכוונה מהם על אותו דבר שיבלל בה בעת הצחוק. וכן המים אשר ישארו בה עד שיזרקם אינן בכי יותן. לפי שאין הכוונה השארתו שם. ע"כ. ויהיו ענין הנתוז שבצחוק הזה. שמנתזין על לא דבר באויר השמים בלבד. דלא כמתכוין לנתז על חבירו דרישא. וכמשחק עמו דמתני' דלעיל. על כן לשחוק אמרתי מהולל": ע"כ.
      הרי לך שהטעם הוא [בין אם נבין צינור, ובין אם נבין אבעבועות – בשניהם אותו הטעם] מפני שאין לו כוונה בניתוז הזה שיפגעו המים בפירות, ולכן אינם ב'כי יותן'.

  4. טוביה רוזנבאום הגיב:

    תודה רבה

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו סיקס עם כרטיסדיסקונקי 128נגן רויזו5דיסקונקי 256 03נגן רויזו + 128דיסקונקי 256תמונה משנת החלומות