שלום!
משנה מגילה, פרק א' משנה ב':
חל להיות ערב שבת… ומוקפות חומה קורין בו ביום.
רע"ב: גזירה שמא יטלנה בידו ויעבירנה ד"א ברה"ר –
הרב תמה (דקה 31 בקובץ השמע), כיצד תירוצו של המוהרש"ח (מובא בתוספות חדשים) מיישב את העובדה, שמותר לקרוא בס"ת בשבת ואין אוסרים משום טלטול ד"א ברה"ר והרי עדיין יש חשש שילך אצל חכם לפני התחלת הקריאה בציבור, ואז אין מי שיזכירו ויטלטלו ד"א.
אולי יכול להיות, שמה שכתב המוהרש"ח "ורבים מדכרי ההדדי" אין הכוונה שהציבור יזכיר לבעל-קורא שאסור לטלטל ד"א ברה"ר בשבת, אלא הכוונה שבתוך הציבור יהיו מסתמא אנשים שיתקנו את הבעל-קורא, גם אם יטעה במהלך הקריאה ("מדכרי ההדדי" את הקריאה הנכונה – דבר נפוץ במחוזותינו); ובאופן זה יובן, שהבעל-קורא כלל לא יחוש ללכת לחכם ללמדו את הקריאה בתורה, שהרי הוא סומך על תיקון הקהל.
ולכאורה, לפ"ז אולי משמע, שהמוהרש"ח אינו סובר כ"טור" שכל הקוראין [בתורה] בקיאין הן.
לאור שלום
אין זה הפשט של 'רבים מדכרי אהדדי', אלא פירושו הפשוט שיזכירוהו שלא יבוא לטלטל, כמו לגבי טלטול אלונטית בשבת שהותר בעשרה מהאי טעמא. ובר מן דין, אין צריך רבים כדי שיתקנוהו… ועוד מי ירצה לקרוא בתורה שלא כראוי ולסמוך על כך שיתקנוהו??
ועיינתי קצת כעת ומצאתי שכפי שהקשיתי על המוהרש"ח בתו"ח – הקשו ג"כ בספרים – ע' יש סדר למשנה, שש אנכי, ערך שי ועוד. וכעת מדי דברי בו עולה בדעתי ביאור פשוט בדברי המוהרש"ח –
כוונת הרב לומר שלא ראו צורך לגזור על קריאה"ת מחשש שמא יטלטל הספר כו' היות והס"ת בד"כ מיועד רק לקריאה בציבור, ואין דרך בנ"א לקרוא בו לעצמם,וזו כוונתו באמרו "דשאני קריאת ס"ת דאינו אלא בציבור" – וממילא אין חשש שיקדים לקרוא בס"ת ובהכינו הקריאה ילך אצל חכם. כנלע"ד פשוט בדבריו.
בס"ד
שלום!
משנה מגילה, פרק א' משנה ב':
חל להיות ערב שבת… ומוקפות חומה קורין בו ביום.
רע"ב: גזירה שמא יטלנה בידו ויעבירנה ד"א ברה"ר –
הרב תמה (דקה 31 בקובץ השמע), כיצד תירוצו של המוהרש"ח (מובא בתוספות חדשים) מיישב את העובדה, שמותר לקרוא בס"ת בשבת ואין אוסרים משום טלטול ד"א ברה"ר והרי עדיין יש חשש שילך אצל חכם לפני התחלת הקריאה בציבור, ואז אין מי שיזכירו ויטלטלו ד"א.
אולי יכול להיות, שמה שכתב המוהרש"ח "ורבים מדכרי ההדדי" אין הכוונה שהציבור יזכיר לבעל-קורא שאסור לטלטל ד"א ברה"ר בשבת, אלא הכוונה שבתוך הציבור יהיו מסתמא אנשים שיתקנו את הבעל-קורא, גם אם יטעה במהלך הקריאה ("מדכרי ההדדי" את הקריאה הנכונה – דבר נפוץ במחוזותינו); ובאופן זה יובן, שהבעל-קורא כלל לא יחוש ללכת לחכם ללמדו את הקריאה בתורה, שהרי הוא סומך על תיקון הקהל.
ולכאורה, לפ"ז אולי משמע, שהמוהרש"ח אינו סובר כ"טור" שכל הקוראין [בתורה] בקיאין הן.
בברכה,
אור
לאור שלום
אין זה הפשט של 'רבים מדכרי אהדדי', אלא פירושו הפשוט שיזכירוהו שלא יבוא לטלטל, כמו לגבי טלטול אלונטית בשבת שהותר בעשרה מהאי טעמא. ובר מן דין, אין צריך רבים כדי שיתקנוהו… ועוד מי ירצה לקרוא בתורה שלא כראוי ולסמוך על כך שיתקנוהו??
ועיינתי קצת כעת ומצאתי שכפי שהקשיתי על המוהרש"ח בתו"ח – הקשו ג"כ בספרים – ע' יש סדר למשנה, שש אנכי, ערך שי ועוד.
וכעת מדי דברי בו עולה בדעתי ביאור פשוט בדברי המוהרש"ח –
כוונת הרב לומר שלא ראו צורך לגזור על קריאה"ת מחשש שמא יטלטל הספר כו' היות והס"ת בד"כ מיועד רק לקריאה בציבור, ואין דרך בנ"א לקרוא בו לעצמם,וזו כוונתו באמרו "דשאני קריאת ס"ת דאינו אלא בציבור" – וממילא אין חשש שיקדים לקרוא בס"ת ובהכינו הקריאה ילך אצל חכם. כנלע"ד פשוט בדבריו.