בועז שלום הגיב:

לר' אליהו שלום
אני שמח לשמוע שהנך מפיק תועלת מן השיעורים.
אכן ענין הכותים שנוי במחלוקת, האם היה גיורם גיור אמת ואח"כ הרשיעו, או שהיו 'גירי אריות' מפחד האריות שהיו מכים בהם ולא התגיירו גיור שלם ועבדו ע"ז [עי' קידושין עה:].
הרמב"ם בפירוש המשניות למסכת ברכות [פ"ח מ"ה] אומר: "בתחילה האמינו שהם מדקדקים במצוות אחדות יותר מישראל. עד שחקרו חכמים אחריהם ומצאום מקדשים את הר גריזים. וכשחקרו על סיבת הדבר, מצאו להם דמות יונה, ואז הורידום במעלת גויים גמורים לכל דבריהם. וכל מה שתמצא מהמשנה מענייני הכותים שמראה שהם מעולים מהגויים וגרועים מישראל כגון אמרם מזמנים עם הכותי וכותי המברך וזולתם, כל זה קודם שבדקו אחריהם. אבל משבדקו אחריהם ומצאו כמו שאמרנו, הרי הם גרועים מן הגויים מאד". עכ"ל.

הרב בועז שלום הגיב:

לר' מנחם מאיר שוב זכית לכוין והפעם לשאלת המהרש"א שם בתוספות…
מהרש"א חידושי הלכות:
ד"ה כופין את רבו כו' וא"ת אמאי כופין כו' וימכור עצמו כו' דאסור למכור עצמו בעבד כו' כי לי בני ישראל כו' עכ"ל וליכא לאקשויי דאכתי אמאי כופין את רבו לשחררו ואומרים לו חטא כדי שיזכה עבדו טפי הל"ל שיחטא העבד עצמו וימכור עצמו כדי שיזכה?
די"ל דודאי משום מצות פרו ורבו [שישא ישראלית] דהוה מצוה רבה כופין את רבו לשחררו ולעבור בעשה, אבל למכור עצמו [ע"מ לישא שפחה] כיון דלא קיים אלא שבת כל דהו לא דחינן העשה ד'כי לי בני ישראל' וגו' ודו"ק: עכ"ל.
בנוגע לשאלתך האם יש איסור של מכירת 'חציו עבד' לעבד, מסתברא לי שאין שום הבדל, שהרי הגע עצמך, אם אדם הוא בן חורין, וכי יותר לו למכור חצי עצמו לעבד? פשיטא שלא, כך גם מי שחציו עבד, לא נתיר לו למכור את חצי הבן חורין שלו לעבד.
אגב, נזכיר שהשאגת אריה מבין שבודאי עדיף שהעבד ימכור עצמו מאשר האדון ישחררו, וז"ל שו"ת שאגת אריה [דיני חדש סימן טו]:
"ואם כן קשה קושיית התוספות גבי חצי עבד וחצי בן חורין למכור עצמו בעבד עברי ומותר בשפחה. ובפרק קמא דבבא בתרא (דף י"ג ע"א) כתבו התוספות וז"ל ואומר ר"י דאין זה תקנה דאסור למכור עצמו בעבד עברי כדאמרינן פ"ק דקדושין אוזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים וכו'. וגם זה תימא שהרי שם הקשו התוספות גופא דמה תקנה היא לכוף את רבו שיעשנו בן חורין והא קיימא לן פרק השולח (דף ל"ה) שהמשחרר את עבדו עובר בעשה. וכי תימא משום מצוה וכי אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה כו'.
ותירצו דמשום מצות פרי' ורבי' שרי כו' ע"ש הרי שהתירו לאדון לעבור בעשה מפורשת דכתיב והתנחלתם לבניכם כנ"ל ומוטב היה שהעבד ימכור עצמו בעבד עברי ויעבור על אוזן ששמעה כי לי בני ישראל עבדים שאינו אלא דרש בעלמא וישא שפחה ויקיים לשבת יצרה. ואף על גב דעכשיו מקיים מצות פריה ורביה מה שאין כן ע"י שפחה לא יקיים רק שבת בעלמא מכל מקום מה איכפת ליה להרב שיעבור כו' כיון שהוא בעצמו יכול לקיים מצות שבת שהרי גם בית שמאי מודים אלו היה מותר בשפחה שאין לנו לכוף את הרב לשחררו וכמו שאמרו לישא שפחה אינו יכול משמע שאם יכול אין לכוף. אלא ודאי העיקר בעיני דגם כאן הלכתא כבית הלל שאין לכוף את הרב לשחררו דהא יש לו תקנה למכור עצמו בעבד עברי, אלא כיון דשמאי והלל היו בימי בית שני ולא היה יובל נוהג אין עבד עברי נוהג לכן הוכרחו בית הלל להורות כדברי בית שמאי אבל באמת לענין דינא אין ב"ה מודים לדברי בית שמאי כן נראה לי".