נחום פרק ב

(א) הִנֵּ֨ה עַל־הֶהָרִ֜ים רַגְלֵ֤י מְבַשֵּׂר֙ מַשְׁמִ֣יעַ שָׁל֔וֹם חָגִּ֧י יְהוּדָ֛ה חַגַּ֖יִךְ שַׁלְּמִ֣י נְדָרָ֑יִךְ כִּי֩ לֹ֨א יוֹסִ֥יף ע֛וֹד לעבור ־לַֽעֲבָר־בָּ֥ךְ בְּלִיַּ֖עַל כֻּלֹּ֥ה נִכְרָֽת:

מלבי"ם הנה על ההרים רגלי מבשר. כי מלך זה רצה להכניע את יהודה, והם התיראו מפניו, ובאה להם הבשורה מן מפלתו,

והנה לדעת המבארים שהיה מעשה זו בימי מנשה מבואר בד"ה ששרי הצבא אשר למלך אשור לקחו את מנשה ויביאוהו לבבל בחוחים ויעתר מנשה אל ה' וישיבהו למלכותו,

מבואר כי נלקח ע"י בעליזאס שר צבא בבל שהיה אז תחת פקודת מלך אשור,

ואח"ז כשמרד שר צבא בבל בסרדנאפל מלך אשור השיב את מנשה למלכותו,

ומבואר בד"ה שם שמנשה נדר אז נדרים לעבוד את השם,

ולפי פרושי הוסד ע"ז מזמור ס"ו בתהלות ואמר שם אשלם לך נדרי אשר פצו שפתי וכו',

ואז יצאו מבשרים על הרי יהודה משמיע שלום כי אין פחד מן הצר,

ואמר להם שיחוגו את חגיהם כי נבנה המזבח והחלו לעבוד את ה' וישלמו נדריהם אשר נדרו בצר להם,

כי אין פחד מן מלך אשור שקראו למעלה בשם יועץ בליעל,

כי לא יוסיף עוד לעבר בך בליעל כי כלה נכרת ר"ל הוא וביתו,

(וגם למ"ש אני שנראה שהיה מעשה זאת קודם, היה דעתו להלחם ביהודה,

וכבר החל להרע לעשרת השבטים ולא נזכר בכתוב מפני שלא יצאה רעתו אל הפועל):

רד"ק כלה נכרת – כי גם בניו ברחו ולא יוסיף עוד לבא:

(ב) עָלָ֥ה מֵפִ֛יץ עַל־פָּנַ֖יִךְ נָצ֣וֹר מְצֻרָ֑ה צַפֵּה־דֶ֙רֶךְ֙ חַזֵּ֣ק מָתְנַ֔יִם אַמֵּ֥ץ כֹּ֖חַ מְאֹֽד:

מלבי"ם עלה. כבר עלה המפיץ על פניך הוא מלך אשור שהפיץ (או שהיה דעתו להפיץ) את ישראל בגולה,

אמנם עתה הוא נצור מצורה ששרי הצבא אשר לו צרו עליו והוא נתון במצור (כנ"ל א' א'),

על כן צַפֵּה דרך לשמוע בשורה טובה ממפלתו, וחזק מתנים ואמץ כח מאד כי תשמע בשורות טובות:

מלבי"ם ביאור המילות צפה. בפועל נקשר בו תמיד מושג התקוה: חזק, אמץ. האומץ הוא התמדת החוזק בלב כמ"ש בכ"מ ובא על הכח הפנימי (ישעיה מ' כ"ו, משלי כ"ד ה'):

(ג) כִּ֣י שָׁ֤ב ה֙' אֶת־גְּא֣וֹן יַעֲקֹ֔ב כִּגְא֖וֹן יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י בְקָקוּם֙ בֹּֽקְקִ֔ים וּזְמֹרֵיהֶ֖ם שִׁחֵֽתוּ:

מלבי"ם כי שב ה' את גאון יעקב. שגם עשרת השבטים שהיו בגלות תחת ידו נתן להם רשות לשוב לארצם,

ויהיה גאונם דומה כגאון ישראל שהוא שבט יהודה שלא היו תחת ידו [רד"ק כדברי ר' יהודה יהיה ענין הנחה והשקט].

כי עד עתה בקקום בוקקים היו דומים כגפן שהריקו את פירותיו,

וגם זמורותיהם שחתו ששחתו זמורות הגפן עצמו,

ר"ל שמלבד ששללו את ממונם הגלום מארצם עד שלא יוכלו עוד לשאת ענף ולעשות פרי,

(וגם אם נאמר שהיה מעשה זו בימי קדם,

צ"ל שמלך אשור כבר התחיל להשליח חילו בעשרת השבטים מזמן קדם הגם שלא נזכר בכתוב):

מלבי"ם ביאור המילות יעקב ישראל. התבאר בכ"מ שכשבאו נרדפים יציין בשם יעקב את עשרת השבטים ובשם ישראל את שבט יהודה שהם נכבדים מהם, כי שם ישראל נכבד משם יעקב:

בקקום, בא תמיד על הרקת פרי הגפן, גפן בוקק (הושע י'):

(ד) מָגֵ֨ן גִּבֹּרֵ֜יהוּ מְאָדָּ֗ם אַנְשֵׁי־חַ֙יִל֙ מְתֻלָּעִ֔ים בְּאֵשׁ־פְּלָד֥וֹת הָרֶ֖כֶב בְּי֣וֹם הֲכִינ֑וֹ וְהַבְּרֹשִׁ֖ים הָרְעָֽלוּ:

מלבי"ם מגן. עתה חוזר לספר חורבן הראשון של נינוה בפרטות,

 תחלה בטח המלך סרדנאפל על המון גבוריו שנצחו את המלחמה עד שמגן גִּבֹּרֵ֜יהוּ היה מְאָדָּ֗ם צבוע אדום, שהוא אות שישפכו דם רב ולא יחמולו, אנשי חיל שלו הם מתולעים לבשו מלבושים צבועים בדם תולע לסימן רצח ודם,  [רד"ק לגדולתם ורוב כבודם והאחת לפי שהוא צבע מבהיק ומירא בני אדם]:

באש פלדות הרכב – הרכב שהוכנו עתה מחדש למלחמה נתנו באש פלדות דהיינו בלפידי אש שיהיו חדשים כאילו הוכנו היום, [רד"ק הרכב הוא כאלו הולך באש פלדות כי גלגלי הרכב הם ברזל ובמרוצתם בדרכים על האבנים יוצא אש מתוכם מכח המרוצה וידמה שהרכב הוא באש פלדות ופלדות הוא כמו הפוך מן לפידי אש]:

והברושים הרעלו, החניתות שהיו מעצי ברושים המשחו ברעל וסם המות:

[רד"ק ואאז"ל פי' תרעלה רעדה ופי' הרעלו רעדו

ופי' ברושים שרי עיר של נינוה וגדוליה כי הגדולים נמשלו לארזים ולברושים

אמר כשיראו גדולי נינוה החיל תאחזום רעדה:

רש"י והברושים הרעלו – ת"י ורבני משריתהון מסרבלין בצבעונין:

הרעלו – מעוטפין ודומה לו (ישעיה ג) הנטיפות והשרות והרעלות ובל' משנה שנינו מדיות רעולות מסכת שבת (דף ס"ה ע"ש)]:

מלבי"ם ביאור המילות מאדם. פעל מן הדגוש, מתלעים מענין תולעת שני:

באש פלדת, כמו באש לפידות, וחכמי הלשון יאמרו כי בלשון ערבי יקרא המגל פָלַד, והיה לרכב המלחמה מגלות משני הצדדים להכרית את האויב, ור"ל מגלות של הרכב נתנו מחדש באש להכינם למלחמה: הברושים. החניתות מעצי ברוש, הרעלו, הטבלו ברעל שהוא סם המות:

(ה) בַּֽחוּצוֹת֙ יִתְהוֹלְל֣וּ הָרֶ֔כֶב יִֽשְׁתַּקְשְׁק֖וּן בָּרְחֹב֑וֹת מַרְאֵיהֶן֙ כַּלַּפִּידִ֔ם כַּבְּרָקִ֖ים יְרוֹצֵֽצוּ:

רד"ק -[מתאר בהלת אשור] בחוצות יתהוללו הרכב – כי לא יוכלו לצאת חוץ לעיר להלחם עם החיל כי רבים הם מהם וגבורים מהם והם הולכים תוך העיר בחוצות כהוללים ומשוגעים,

הרכב – ר"ל רוכבי הרכב והם הפרשים,

ישתקשקון ברחובות ילכו בבהלה ברחובות העיר ופי' ישתקשקון יכו שוק בלכתם בבהלה:

מראיהן כלפידים – שיש להם בשת כי בא קצם ואין להם כח להלחם כנגד אויביהם ישוב מראה פניהם אדום כלפידים וכן אמר בבני בבל בעת מפלתם פני להבים פניהם כי מי שיש לו בשת יתאדמו פניו:

כברקים ירצצו – מרוב בהלה ירצצו ברחובות העיר מקצה אל קצה כי לא ידעו מה לעשות:

מלבי"ם [מתאר גבורת אשור] בחוצות. החוץ הוא אחורי הבתים שם יתהוללו הרכב,

לפני הבתים ישתקשקון – יתקבצו כמו שמתקבצים על השוק רבים ביחד,

ומראיהם דומה כלפידים וירוצו כברקים במהירות גדול.

ע"כ ספר איך הכין כל גבוריו ורכבו והמונו למלחמה:

מלבי"ם ביאור המילות יתהוללו הרכב. כמו והתהוללו הרכב (ירמיה מ"ו), שרצים הנה והנה כמשוגע,

וכבר התבאר (עמוס ה' ט"ו) כי חוץ הוא אחורי הבתים, ורחוב הוא מקום הרחב שלפני הבתים:

ישתקשקון, פעל משם שוק, כמו בשוקים וברחובות (שה"ש ג') מקום קיבוץ הרבים, וכן בעיר ישוקו (יואל ב' ט'):

(ו) יִזְכֹּר֙ אַדִּירָ֔יו יִכָּשְׁל֖וּ בהלכותם בַּהֲלִֽיכָתָ֑ם יְמַֽהֲרוּ֙ חֽוֹמָתָ֔הּ וְהֻכַ֖ן הַסֹּכֵֽךְ:

רד"ק יזכור אדיריו – נוכל לפרש על מלך נינוה כשיזכור האדירים שלו שילכו אל החומה יכשלו בהליכתם מרוב הבהלה כשימהרו ללכת אל החומה

והנה הוכן [ע"י האויב] הסוכך אל החומה מבחוץ לחתור בקיר החומה

ויתכן לפרשו גם כן על מלך בבל שיזכור אדיריו שילכו אל החומה לכבשה והנה מרוב מרוצתם כשימהרו ללכת אל החומה יכשלו בהליכתם וכשיהיו אצל החומה יכינה הסוכך לעמוד תחתיו ולחתור בחומה:

חומתה – הה"א במפיק ר"ל חומת נינוה:

הסוכך – הוא מכסה קרשים ועורות עליהם, [כש]באים הנלחמים אל העיר ונכנסים תחתיו עד החומה וחותרים תחתיו החומה והוא מגן עליהם מן האבנים שמשליכים מעל החומה בהליכותם כתיב בוי"ו לשון רבות וקרי בהליכתם לשון יחידה:

מלבי"ם יזכר אדיריו. חוץ מזה זוכר [מלך אשור] האדירים שהוא המחנה שהלכו לעזרתו מן באקטעריען

[Greco-Bactrian Kingdom] שעליהם סמך לנצח את האויב, אבל יכשלו בהליכתם, בעת לכתם נכשלו בדרך,

ר"ל שהיה רוח אחרת עמם והתחברו אל המורדים והיו כנגדו,

כאילו נכשלו ע"י המכשילים ומפתים אותם מלכת לעזרתו ועפ"ז נכשלו כל גבורי חילו ונפלו במלחמה כמבואר בספור אשר הבאתי בריש הספר,

ואז ימהרו חומתה, אז נסגרו בחומת העיר להשגב מני צר,

והוכן הסוכך שהכינו את המבצר שיסוכך בעדם מן האויב:

מלבי"ם ביאור המילות יכשלו. ימרדו בו, וכן הרבה כושל (ירמיה מ"ו):

הסכך. כינוי על החומה והמגדלים הסוככים ומגינים על העיר, כמו ויגל את מסך יהודה (ישעיה כ"ב ז'):

(ז) שַׁעֲרֵ֥י הַנְּהָר֖וֹת נִפְתָּ֑חוּ וְהַֽהֵיכָ֖ל נָמֽוֹג:

רש"י שערי הנהרות – שערי העיר אשר מצד הנהרות:

וההיכל נמוג – נרעד ונע מכח אבני בליסטרא הנזרקי' בכתליו הנקרא בומ"א:

רד"ק שערי הנהרות נפתחו – שערי המדינה היוצאים לנהרות נפתחו ששברו אנשי החיל הדלתות וכיון שנפתחו השערים האלה היכל המלך שהוא סמוך להם נמוג מכח המהלומות שהכו בשערים וי"ת גשרי נהרוותא וגו':

מלבי"ם שערי הנהרות נפתחו. אח"כ עבר נהר חדקל את חקו ונפתחו שעריו והציף את העיר, ואז ההיכל נמוג, ר"ל המלך וכל בני היכלו נמוגו מפחד, כי מכשפיו אמרו לו שעת יציף הנהר את העיר ימסר ביד האויב:

מלבי"ם ביאור המילות וההיכל נמוג. ת"י ומלכא בהיכליה זע, ר"ל שוכני ההיכל:

(ח) וְהֻצַּ֖ב גֻּלְּתָ֣ה הֹֽעֲלָ֑תָה וְאַמְהֹתֶ֗יהָ מְנַֽהֲגוֹת֙ כְּק֣וֹל יוֹנִ֔ים מְתֹפְפֹ֖ת עַל־לִבְבֵהֶֽן:

מלבי"ם והוצב גלתה הועלתה. ואז הוכן מדורת אש לשרוף את המלכה ואת כל פלגשיו

וגולתה היינו המלכה הועלתה על המוקד מכוסה בצב שהוא כסא מכוסה שבו נושאים את השרים,

ואמהותיה גם הם הועלו על האש,

והם מנהגות ומקוננות כקול יונים, ומתופפות על לבביהן מכים על לבבם מרוב הצער:

מלבי"ם ביאור המילות והוצב גלתה העלתה. לדעתי גלתה היא שם המלכה, שהמלך נקרא גלת, תגלת פלאסר מלך אשור, ששם תגלת הוא שם כבוד המלכות בלשונם, והמלכה נקראת גולתה, [רד"ק והנגיד רב שמואל פירש כי שם המלכה הוצב]:

והצב היא מענין עגלת צב, בצבים ובכרכרות, מרכבה מכוסה שבה נשאו את המלכה,

ונקרא הוצב של גולתה, ר"ל כסא המלכה או מרכבת המלכה,

והשרפה כליל באש בא בלשון העלאה, ר"ל מרכבת המלכה הועלתה לעולה על המוקד, כמ"ש אח"כ והעברתי בעשן רכבה:

מנהגות. משתתף עם כיונים הגה נהגה, ויש ששרשו הגה ויש ששרשו נהג, שמבואר אצלנו שבעלי פ"א נו"ן ובעלי למ"ד ה"א משתתפים במובנם:

(ט) וְנִינְוֵ֥ה כִבְרֵֽכַת־מַ֖יִם מִ֣ימֵי הִ֑יא וְהֵ֣מָּה נָסִ֔ים עִמְד֥וּ עֲמֹ֖דוּ וְאֵ֥ין מַפְנֶֽה:

רד"ק ונינוה כבריכת מים מימי היא – ונינוה מימים קדמונים שהיתה היא בנויה מלאה מכל טוב כמו הבריכה שהיא מלאה מים והבריכה היא שאוספין בה המים או מי גשמים או מעין ות"י כבית כנישת מים מיומי קדם היא:

והמה נסים – ועתה יושביה נסים מהעיר הנמלטים ממנה בעת כבישתה

וכשאומרים להם האויבים עמדו אין מי שמפנה פניו לקול קריאתם אלא נסים בכח:

מלבי"ם ונינוה כברכת מים. שע"י נהר חדקל שהציף אותה נעשית כברכה מלאה מים,

אמנם הלא מימי* היא – הלא כן דרכה מימי קדם שהנהר מציף אותה בכל פעם

וכבר כתב הרי"א שנינוה היתה תמיד מלאה מים והוצרכו לבנות בתיהם ע"ג עליות

וא"כ הלא זה דבר רגיל שם, ובכ"ז והמה נסים?

בא עליהם פחד ע"י הסימן שהיה להם מקוסמיהם מהצפת הנהר ונסו כולם,

עמדו – כבר בארנו את אשר סופר בדה"י הקדמונים כי החיל שכבשו אז את נינוה הבטיחו לבני העיר שלא יעשו להם רעה כי לא באו למלחמה על העיר רק להשפיל גאון הבליעל סרדנאפל וצעקו אליהם שלא יברחו, וז"ש עמדו עמודו, כן צעקו אליהם שלא יברחו, ואין מפנה כי רעדה אחזתם ונסו ואין רודף:

מלבי"ם ביאור המילות מימי. מימי קדם, או ר"ל מימי היא מיום שהיא נמצאת בהווייתה:

(י) בֹּ֥זּוּ כֶ֖סֶף בֹּ֣זּוּ זָהָ֑ב וְאֵ֥ין קֵ֙צֶה֙ לַתְּכוּנָ֔ה כָּבֹ֕ד מִכֹּ֖ל כְּלִ֥י חֶמְדָּֽה:

מלבי"ם בזו. סופר בדה"י שהמנצחים לא רצו לגעת בשלל נינוה ובבזה לא שלחו את ידם,

כי היה די להם בכבוד הנצחון שכבשו את העיר ולא באו בעבור בז ושלל,

עפ"ז ימליץ, שאומר אל המנצחים בזו כסף בזו זהב,

הלא נמצא שלל רב כי אין קצה לתכונה*, ויש שם אוצרות אין קץ,

והמנצחים משיבים כבוד מכל כלי חמדה ר"ל הכבוד של הנצחון הוא יקר וגדול אצלנו מכל כלי חמדה,

באנו בעבור הכבוד לא בעבור השלל:

מלבי"ם ביאור המילות לתכונה. שרשו כון, האוצרות שהוכנו:

(יא) בּוּקָ֥ה וּמְבוּקָ֖ה וּמְבֻלָּקָ֑ה וְלֵ֨ב נָמֵ֜ס וּפִ֣ק בִּרְכַּ֗יִם וְחַלְחָלָה֙ בְּכָל־מָתְנַ֔יִם וּפְנֵ֥י כֻלָּ֖ם קִבְּצ֥וּ פָארֽוּר:

רד"ק בוקה ומבוקה – ענין ריקות והכפל לחזק כי מבוקה כמו בוקה אלא שנוספה בו המ"ם הנוספת על השמות וכן ה' עוזי ומעוזי:

ומבולקה – כרותה ואמר על נינוה שתהיה ריקה מכל טוב ונכרתת: [רש"י ומבולקה – מפורצת בחומותיה]

ולב נמס – וכן יושביה יהיה להם לב נמס:

ופיק ברכים – הוא כשלון כמו לפוקה ולמכשל ופי' פיק ברכים כי כשמפחד אדם מאד ונבהל ארכבותיו נוקשות זו בזו מרעדה ורתת וכת"י ונקוש רכובין וכן אמר בבלטשצר וארכבותיה דא לדא נקשן:

קבצו פארור – ענין שחרות [רש"י – כקדירה] פירשנוהו בנבואת יואל:

מלבי"ם בוקה. מצייר מעמד אנשי העיר, הכל נתרוקן וזה בוקה ומבוקה, והכל נשחת וזה מבולקה*,

ולב אנשי העיר נמס מרוב הפחד, ופיק ברכים בעת הניסה והבריחה, וחלחלה בכל מתנים מרוב שבר ויגון:

מלבי"ם ביאור המילות בוקה ומבוקה. תוספת המ"ם מורה על הגדלת הריקות כמו שמה ומשמה (יחזקאל ו'): מבלקה. מענין השחתה (שיעיה כ"ד א'). ופיק ברכים, עי' ש"א כ"ה ל"א מש"ש, קבצו פארור, פרשתי יואל ב' ו':

(יב) אַיֵּה֙ מְע֣וֹן אֲרָי֔וֹת וּמִרְעֶ֥ה ה֖וּא לַכְּפִרִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הָלַךְ֩ אַרְיֵ֨ה לָבִ֥יא שָׁ֛ם גּ֥וּר אַרְיֵ֖ה וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד:

רד"ק איה מעון אריות – כן יאמרו הגוים בחרבן נינוה כי היא היתה מעון אריות כי ממנה היו יוצאים אנשים כאריות טורפים בני העולם ומביאים הטרף לנינוה כי היא מעון לאריות ומרעה לכפירים:

אשר הלך אריה לביא שם – אריה ולביא כמו שמש ירח:

גור אריה – כלם הלכו שם בטרפם ואין מחריד אותם וי"ת דהוו אזלין מלכיא תמן בניהון שבקין:

מלבי"ם איה. עתה ישים המליץ פניו אל בית המלך, אשר חרב ושמם,

ויתפלא על האכזריות של סרדנאפל ששרף את נשיו ואת ילדיו הרג כאכזר ולא חמל,

ואומר איה מעון אריות, הוא בית המלכות ששם ישבו המלכים שהם האריות הזקנים,

ומרעה היא לכפירים – שסביב ארמון המלך רעו הכפירים שהם צעירי האריות ר"ל בני המלך,

אשר הלך אריה ולביא שם – ששם היה הולך תמיד האריה

והלביא שהיא נקבת האריה, רצה לומר המלך והמלכה,

וגם שם הלך גור אריה – היינו הילדים הקטנים בני מלכים, ואין מחריד כי היו בטוחים שמה:

מלבי"ם ביאור המילות אריה גדול מכפיר, וכפיר גדול מגור כמ"ש בכ"מ ולביא כולל גם הנקבה, ובא עליה גם שם לְבִיָא (יחזקאל י"ט ב' ע"ש): אריה לביא, אריה ולביא:

(יג) אַרְיֵ֤ה טֹרֵף֙ בְּדֵ֣י גֹֽרוֹתָ֔יו וּמְחַנֵּ֖ק לְלִבְאֹתָ֑יו וַיְמַלֵּא־טֶ֣רֶף חֹרָ֔יו וּמְעֹֽנֹתָ֖יו טְרֵפָֽה:

רד"ק [- הפסוק מתאר את נינוה בימי גדלותה] –

אריה טורף בדי גורותיו – כדי להספיק לגורותיו כמו די השיב לו גורותיו משל לבנים:

ולבאותיו – משל לגבירות:

ומחנק ללבאותיו – מחנק החיות בעבור לבאותיו

וכן הענין משל למלך נינוה ושריה וגדוליה שהיו מביאים שלל העמים לנינוה:

מלבי"ם [-הפסוק מתאר את נינוה כעת בשפלותה]

אריה. ואיך נעשה שם עתה האכזריות הזה שהאריה טורף את [בדי*] גורותיו,

ר"ל שהמלך הרג את ילדיו הקטנים,

והאריה מחנק ללבאותיו שצוה לחנק את נשיו שהם הלביאות, כי נתחנקו ע"י העשן,

וימלא טרף חוריו ומעונותיו טרפה – מה שטרף את נשיו קורא טרפה בלשון נקבה

ומה שטרף את גוריו קורא טרף בלשון זכר,

ומצייר שהנשים דרו במעונות והגורים שכנו בחורים קטנים, (כמשל האריה)

ר"ל שהילדים היו בחדרים קטנים ומלא אותם טרף, ונשיו היו בארמנותיו וימלא אותם טרפה,

הנשמע כזאת?:

מלבי"ם ביאור המילות בדי. לדעתי הב' שורש, כמו וכלתה בדיו (הושע י"א ו'), יאכל בדיו בכור מות (איוב י"ח י"ג), ענפיו וסעיפיו, ובא במשקל הסמיכות שלא כדרכו, ר"ל שטורף ענפי ואיברי גורותיו.

ומחניק ללבאותיו, היינו את לבאותיו, כמו הרגו לאבנר, ויל"פ ב' בדי שימושיית שהורג וטורף בגורותיו הרבים כמו ויהיו הורגים בהם (מ"ב י"ז כ"ח), ומלת די מורה על הריבוי:

(יד) הִנְנִ֣י אֵלַ֗יִךְ נְאֻם֙ ה֣' צְבָא֔וֹת וְהִבְעַרְתִּ֤י בֶֽעָשָׁן֙ רִכְבָּ֔הּ וּכְפִירַ֖יִךְ תֹּ֣אכַל חָ֑רֶב וְהִכְרַתִּ֤י מֵאֶ֙רֶץ֙ טַרְפֵּ֔ךְ וְלֹֽא־יִשָּׁמַ֥ע ע֖וֹד ק֥וֹל מַלְאָכֵֽכֵה:

רד"ק [מתאר השחתתה ע"י ה']

    הנני אליך – אמר לנינוה הנה אשים פני אליך להשחיתך:

והבערתי כעשן רכבה – ר"ל באש גדולה שנראה עשנה מרחוק

ויונתן תרגם ואדליק באישתא רתיכך רכבה שהיתה מתגאה ברוב רכב ופרשים:

וכפירך – משל לבני החיל:

טרפך – שהיית טורפת בני הארץ:

ולא ישמע עוד קול מלאככה – מלאכיך שהיו מרימים קול על ארצות העמים ליראם ולבהלם

כמו שעשה רבשקה על ירושלם שדבר עליהם גבוהות והפחידם

גם על האל ית' דבר ואמר שלא יוכל להציל ירושלם מיד מלך אשור

ודקדוק מלת מלאככה צר"י הכ"ף האחרונה מקום קמץ והה"א כמו אשר צויתי אותכה והדומים לו ואף על פי שזכר בפסוק לשון נקבה ומלאככה לשון זכר לשון נקבה הוא כנגד העיר ולשון זכר הוא כנגד המלך שהוא סנחריב ור' יונה כתב שצר"י מקום חירק והוא כמו מלאככי על משקל נעוריכי תחלואיכי:

מלבי"ם [מתאר השחתתה ע"י סרדנאפל]

הנני. משיב: הנני אליך נאם ה', ר"ל זה היה בגזרת ה', והבערתי בעשן רכבה של המלכה,

שהיא הועלתה למוקד עם רכב שלה ועגלת צב כמ"ש והוצב גולתה הועלתה ונחנקה בעשן המוקד,

וכפיריך תאכל חרב גם יתר בניו שנשארו תאכל אותם חרב האויב

(וכבר מובא בדברי המפ' שדרך צודי אריות להבעיר עשן במעון האריה ואז יצאו הכפירים מחוריהם ויהרגום הציידים בחרב)

ועי"כ והכרתי מארץ טרפך שלא תטרף עוד גוים רבים, וגם לא ישמע עוד קול מלאככה,

אשר ביד מלאכיך חרפת ה':