פרק מתוך הספר 'משנת הגלגולים' לרב בועז שלום שליט"א

*

< האזן לשיעור בנושא נח גלגול משה>

*

פרק זה יעסוק בגלגוליהם של – א. נח – משה ב. נח – משה – יוסף ג. נח – מנוח אבי שמשון

נח – משה^א

מובא בתיקוני הזוהר (נ"א דף קיג.) שמשה רבינו הינו גלגולו של נח, ו'שתל הקב"ה למשה בדור המבול ולא אצלח'.

נפתח בשאלות:

א. נאמר בספר ישעיה: 'כי מֵי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מֵי נח עוד על הארץ' [נד-ט]. המבול נקרא 'מי-נח' על שמו של נח.

מדוע? והרי נח היה הצדיק היחיד בדורו שניצל מן המבול, ומדוע איפוא מגיע לו שהכליה והשואה הנוראה יחרטו לדור דורים על שמו???

ב. חז"ל אומרים [חולין קלט:, ובב"ר פכ"ו]: 'משה מן התורה מנין? [פרש"י: היכן נרמז משה בתורה בטרם נולד שהוא עתיד ליוולד?] בשגם הוא בשר' – ['בשג"ם' בגימטריא מש"ה. רש"י], ונרמז גם בהמשך הפסוק: 'והיו ימיו מאה ועשרים שנה', וכך היו ימי חיי משה. כלומר עתיד לבא 'בשגם'– שהוא משה וכך יהיו ימי חייו – מאה ועשרים שנה.

ודברי חז"ל בזה סתומים וחתומים, וכי אך משום התאמת הגימטריה ראו כאן חז"ל את משה?

גם המקבילה בין מספר שנות חיי משה למאה ועשרים שנה שנאמרו בפסוק לכאורה אינה מוכרחת, שהרי היו עוד מגדולי ישראל^ב שחיו מאה ועשרים שנה?

לאור דברי תיקוני הזהר הדברים מזהירים. משה גלגולו של נח, ובא לתקן את אשר חיסר, ונבאר הדברים.

אחריותו של נח

נח אמנם היה איש צדיק, אולם אמרו חז"ל^ג נח לא התפלל^ד על בני דורו להצילם מן המבול, ולכן נקרא המבול על שמו- 'מֵי נֹח', להשמיענו שנח נושא באחריות, ולכך בא כעת משה ותיקן זאת בכך שכל ימיו לא פסק מלהתפלל ולהעתיר ולהתחנן בעד דורו (שעה"פ בראשית דרוש ד', שעה"ג הקדמה כט).

ולכן כשהתפלל משה על ישראל אמר (שמות לב-לב): 'ואם אין- מחני-נא מספרך מספרך אשר כתבת', 'נא' משמעותו כעת [כתרגום אונקלוס בכ"מ], אמר משה, כעת לא אנהג כבעבר שלא התפללתי על דורי, אלא הפעם אמסור נפשי עליהם. והרמז בזה שאותיות 'מחנ"י' הן אותיות 'מ"י נ"ח' (מגלה עמוקות אופן קסה). וכן "מחנ"י נ"א" אותיות "מנֹח אני" (תוספות השלם עה"ת שמות לב-לב, חומת אנך נח).

 ומוסיף האריז"ל שלכן נקט 'מחני', מלשון מחוּי, הנזכר במבול, 'וימח את כל היקום' [שם].

לאור זאת נבין את המובא בזוהר^ה, שכאשר אמר ה' למשה (דברים ט-יד) 'הרף ממני ואשמידם ואמחה את שמם מתחת השמים ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו' אמר משה כעת יאמרו כל העולם שאני הרגתי את ישראל כפי שעשה נח, שכאשר אמר לו ה' שינצל בתיבה הוא ומשפחתו לא ראה צורך לבקש רחמים על דורו ונאבדו כולם, ולכן המבול נקרא על שמו- מי נח, כך אם אני לא אתפלל עליהם ואנצל לבדי, יחשב כאילו אני הרגתי אותם, ולכן טוב לי שאמות ולא ישמדו ישראל ח"ו, מיד ויחל משה את פני ה' אלקיו וגו' ע"כ. [ואפשר לרמוז זאת ש'ויחל' עם האותיות בגימטריא 'נח']. הרי לנו שמשה לא רצה לחזור על טעותו של נח, והפעם מסר נפשו בעד דורו.

"ויחל נח איש האדמה ויטע כרם" (בראשית ט-כ) דרשו חז"ל 'שנעשה חולין' [בר"ר לו-ג] ומי גרם לו שאיבד מדרגתו? שלא התפלל על דורו. בא משה ומתפלל על דורו – "ויחל משה את פני ה' אלקיו" (שמות לב-יא), לתקן את שבגלגולו הקודם כנח לא התפלל עליהם, ובאותו ביטוי שמוזכרת קלקלתו מוזכר תיקונו (פסקי הראש [סעדון] נתיב ט').

מאה עשרים שנה

מוסיף האריז"ל: בזכותו של נח ה' המתין לדור המבול מאה ועשרים שנה אולי ישובו, ולזה חי משה מאה ועשרים שנה.

[ה' המתין בנוסף למאה ועשרים שנה עוד ז' ימים, לז' ימי אבלו של מתושלח. כנגדם היו ז' ימים נוספים למאה ועשרים שנה של משה – הם ז' ימי אבלו של משה. ימי אבל משה נסתיימו בי"ג באדר, וכל ז' ימי האבל לא נסתלקו כל חלקי נשמתו של משה^ו, ולכן המן קבע את השמדת היהודים בי"ג אדר שאז נסתלקו כל חלקי נשמת משה לחלוטין מהגר"ש אסולין שליט"א.

ניתן להוסיף ולומר שמשה חי מאה ועשרים שנה כנגד המאה ועשרים שנה שניתנו לנח כדי להתפלל על דורו ולא התפלל, ובזה בא החסרון לתיקונו].

נשמת משה מסתלקת

כשיצא נח מן התיבה נסתלקה ממנו נשמת משה, היות ונח לא תיקן את דורו. ולכן בתחילה נקרא נח "צדיק תמים" ולבסוף כשנסתלקה ממנו נשמת משה ירד ממדרגתו^ז ונקרא "איש האדמה" (מגלה עמוקות אופן קסה, ערבי נחל פ' נח).

כעת נבין שחם פגם בנח וסרסו ורבעו דוקא עתה, משום שהסתלקה מנח נשמת משה, שבלא זאת לא יכל לפגום בו [דברי ציון ויהודה].

לאור האמור נראה לפרש הטעם שעתה השתכר נח, בבחינת "תנו שכר לאובד" שנפלה רוחו שאיבד נשמת משה.

מן המים משיתיהו

בתיה^ח בת פרעה יורדת לרחוץ ביאור, ורואה נער בוכה. היא קוראת לנער הבוכה 'משה' משום ש'מן המים משיתיהו', הדבר מרמז שכעת בגלגולו הנוכחי משיתיהו מעוון מי המבול (חסד לאברהם מעין ה נהר כג).

ועוד אפשר לבאר ש'משיתיהו' מרמז על גלגולו הקודם, שמן המים- מי המבול- משיתיהו והצלתיהו (ר' צדוק הכהן מלובלין בצדקת הצדיק אות צו).

ח"ן – נ"ח

אומר האריז"ל^ט שעל פי זה נבין מדוע אמר הקב"ה למשה 'וגם מצאת ח"ן בעיני', שח"ן הם אותיות נח. והיכן מצינו שמצא משה חן בעיני ה'? אלא זה שנאמר בנח – 'ונח מצא חן^י בעיני ה'.

התיבה המשותפת

ועוד מוסיף האריז"ל (לקו"ת שמות) שלכן מצינו שכשם שנח ניצל על ידי תיבה, גם משה ניצל בקטנותו על ידי תיבה בַּיְאוֹר [ע"ש עוד בעניין]. והיה זה כדי לתקן חטאם של אנשי דור המבול, שמשה רבינו שקול ככל ישראל (השלה"ק פ' שמות תורה אור ב').

רמז לגלגול נח-משה

מש"ה ר"ת^יא מ'שה ש'ת ה'בל, שבהם התגלגל משה, והיכן רמוז גלגולו בנח?

 מצאנו פעם אחת שמשה נכתב בתנ"ך בתוספת האות נ' (שופטים יח-ל): "ויהונתן בן גרשם בן מנשה^יב" ופרש"י מפני כבודו של משה [שנכדו- יהונתן נהיה כומר לע"ז] נוספה נו"ן כדי לשנות את שמו, ונכתבה תלויה [-מעל השורה] לומר שלא היה שמו 'מנשה'^יג אלא 'משה'. נמצא שבאות נ' התלויה נרמז הגלגול הקודם- נח^יד [חת"ס בתורת משה פ' תצוה].

ועוד נרמז בפסוק (שמות כז, יט-כ) 'וכל יתדת החצר נחשת, ואתה תצוה וגו', אותיות 'נח-שת ואתה' כלומר אתה, משה, מנח ושת ('דבש לפי' אות פ' בשם הרב המג"ע).

ועוד נרמז בפסוק [בר' ו-ט] נח "איש' צדיק' תמים'" ס"ת גימטריה הבל-נח-משה (440) [ויזרע יצחק מג'וז].

וגלגול משה מהבל בדור המבול רמוז במילה המבו"ל שבה טמונה המילה הב"ל בדילוג 2.

בשג"ם זה משה

לפי זה נבין את דברי חז"ל 'לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה'. אמר הקב"ה מן הראוי שגם נח יספה במי המבול משום שלא התפלל בעד דורו, אולם לא ידון רוחי בו להפרע ממנו, משום בשג"ם- כי עתיד לקום ממנו משה [בר"ר פכ"ו-ו], והיו ימיו מאה ועשרים שנה- ובכך יתקן את חטאו של נח שלא התפלל מאה ועשרים שנה, כפי שנתבאר לעיל [עי' מגלה עמוקות אופן קפח, שנח נתן למשה נ' שנה מימיו, ואדה"ר נתן לו ע' שנה^טו].

משה נרמז בפסוק זה גם בדילוגי אותיות (3-) לאחור– 'מאה ועשרים שנה' לרמז שעתיד לחזור כמשה.

[אגב, בפסוק נרמז גם גלגולו של הבל^טז במשה, 'לעולם בשגם הוא' ר"ת למפרע- הב"ל. וכן גלגולו של שת במשה- ר"ת שג"ם – ש'ת ג'לגול מ'שה (הרמז האחרון – מגלה עמוקות עה"ת פ' שמות)].

עוד ביאור- אמר הקב"ה היה ראוי להביא לדור המבול את משה שינהיגם, ואז היו זוכים ש'לא ידון רוחי באדם' – לא אדון אותם במידת הדין.

אולם 'בשג"ם' – משה – 'הוא בשר', ואינו יכול להם. וגם ימיו קצרים 'והיו ימיו מאה ועשרים שנה'^יז ואילו אנשי דור המבול האריכו ימים, וכפי אריכות ימיהם כן כוחם רב, ולא יקבלו ממנו. צא ולמד ממתושלח שהיה צדיק גמור ולא קבלו ממנו ולא בא המבול עד שמת. וזהו שמו מתו-שלח, אותיות מ"ת, ושל"ח^יח ה' את המבול. ועליהם נאמר 'ואם לא ישמעו בשלח יעבורו' שעברו מן העולם ונשתלחו דור המבול לאחר שעבר מתושלח. נמצא איפוא שדור המבול אינו ראוי שמשה ינהגו.

וזה שנאמר על משה 'מן המים משיתיהו' משיתי אותו מדור המבול והנחתי אותו לדור אחר הגון יותר – דור יוצאי מצרים [שפתי כהן].

מ' ימי מבול וימי מתן תורה

מובא בזוהר [רע"מ ח"ג רטז:] היה צריך משה לקבל את התורה בדור המבול, אלא שהיו אותו הדור רשעים, וזה שנאמר 'בשגם הוא בשר וגו' זה משה כו'.

מבאר ר' צדוק הכהן מלובלין [צדקת הצדיק עו, רסיסי לילה מד] שכאשר נכשל האדם, ידע שאותו זמן מסוגל הוא מאד לעליה רוחנית, אלא שלא ניצל אותו לעליה, ולכן הפך לכשלון.

דוגמא לכך מצינו בדור המבול, אותו הדור היו צריכים לקבל תורה, תורה בבחינת מים- הוי כל צמא לכו למים, ואין מים אלא תורה. כיון שלא היו ראוים לשפע מי התורה– קיבלו חלף זאת את שפע מי המבול^יט. ע"כ.

הרי שמשה כעת משלים את אשר החסיר בגלגול הקודם- לא התפלל על דורו ולא זכו לקבל תורה, וכעת מתפלל על דורו ואף נותן להם את התורה.

וראה דבר פלא, הם לא זכו לקבל את שפע מי התורה שניתנה למשה בהר סיני 'ארבעים יום וארבעים לילה' (שמות כד-יח), וחלף זאת קיבלו את מי המבול 'ארבעים יום וארבעים לילה'! (בראשית ז-יב).

[לאחר ארבעים יום של מבול החלה תגבורת המים במשך מאה וחמשים יום.

גם אצל משה, לאחר ארבעים יום היה צריך להיות תגבורת של תורה – אם היינו מקבלים את הלוחות הראשונות, וכאשר כשלו בעגל – לא זכו לתגבורת זו.

והנה לקראת סוף המאה וחמשים יום למתן תורה – עם ישראל מקבל את הלוחות השניות, ביום הכיפורים. ולמעשה הסיום המדויק של המאה וחמשים יום הוא בתאריך שבעה-עשר בתשרי. דבר זה נרמז בפסוק 'ותנח התיבה בחדש השביעי [-הוא תשרי] בשבעה עשר יום לחדש'. אז הייתה ה'מנוחה' – שקיבלנו תורה. הגר"ש אסולין שליט"א].

מכות חם

בגלגול הקודם נח הוכה על ידי חם כמ"ש (בראשית ט-כד) 'וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן', ובגלגול הנוכחי משה מכה את חם ואת ארצו כמ"ש (תהילים עח-נא) 'ויך כל בכור^כ במצרים ראשית אונים באהלי חם':

מקטני אמנה

ועוד מצינו בנח פגם דק מן הדק של חוסר אמונה, על הפסוק "ויבא נח… אל התיבה מפני מי המבול" (בראשית ז-ז) פירש רש"יז^כא: "אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים": אף אצל משה מצינו שנתבע על כי "לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל" (במדבר כ-יב). [אף שאין לנו כלל מושג והבנה מהי אותה 'חוסר אמונה' שנאמרה לגבי נח וכ"ש לגבי משה].

משה והחשש מעוג

משה רבינו חשש מעוג מלך הבשן (נידה סא.) עד שהוצרך ה' להבטיחו (במדבר כא-לד) 'אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו וגו" ושאלו חז"ל מדוע נתיירא דוקא מעוג? עי"ש תירוצם. לפי האמור לעיל ניתן לומר היות ומשה הוא נח, נמצא שכל באי עולם הם צאצאיו ו'כפופים' לו שהרי בזכותו כולם חיים היום, רק עוג הינו היחיד שניצל בזכות עצמו [עי' צדקת הצדיק אות צו] ואינו נתון למָרוּתו של נח-משה ומזכות זו חשש משה עד שהוזקק הקב"ה להפיג חששותיו.

פרישות וקדושה

מוסיף ר' צדוק (צדקת הצדיק אות צו) דור המבול חטא בזנות ובזימה כמ"ש (בראשית פרק ו-יב) 'כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ', ומשה בא עתה לתקן זאת ע"י שהיה פרוש מן האשה, ואף נקבר מול בית פעור כדי לכפר על עוון הזנות בשיטים בבית פעור שמבצבץ ומקטרג [עי' פרדר"א מד].

רמזים לגלגול משה-נח

'ויהי האדם לנ'פש ח'יה'- [ברא' ב-ז] סופי תיבות מש"ה, נ'פש ח'יה- ראשי תיבות נ"ח. [חומת אנך פ' נח בשם נצח ישראל כ"י].

'נח איש [צדיק] תמים היה בדורותיו' [ברא' ו-ט] סופי תיבות מש"ה, והמילה 'צדיק' אינה בכלל, כי משה היה יותר מצדיק וחסיד. ובשני רמזים הללו משה מופיע בסוף המילה, לרמז שיבוא לבסוף לתקן [שם].

'אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו וגו" [ברא' ו-ט] 'תולדות' על פי המקובלים משמעותו גילגול. אלה תולדות נח נח. ללמדך שנח בא ב' פעמים נוספות. פעם אחת ב'איש צדיק' הוא יוסף הנקרא 'צדיק' ['על מכרם בכסף צדיק'], 'תמים' – שלם, הוא משה – מבחר המין האנושי, 'היה בדורותיו'– שהיה בב' דורות נוספים [נחל קדומים פ' נח, ועי' שפתי כהן פ' נח].

'א'לה ת'ולדות נ'ח נ'ח' ראשי תיבות גימטריא 501, משה- יוסף גימטריא 501 [קול יעקב לר"י רקח נו"נ לבעל הרוקח, שנת תרי"ב].

נח במילוי אותיות נו"ן ח"ת גימטריא 514, 'זה משה יוסף' עם הכולל – 514 [שם].

'נח איש צדיק' -בגימטריא 573, 'גלגול משה יוסף' בגימטריא 573 [שם]

בלידת משה נאמר 'ותרא אותו כי טוב הוא' 'כי טוב הוא' גי' נח עה"כ – 59 [שמן המאור לגר"מ בן שמעון זצוק"ל, ע"ש עוד רמזים].

יוסף אומר לאחיו 'כי נחש ינח"ש איש אשר כמוני' ינח"ש הן אותיות יש-נח, לרמוז שגלגולו מנח. [עוד בא לרמז את נח וכל בניו, שהמילה ינח"ש היא ראשי תיבות של יפת נח חם שם [ילקוט ישר].

ביאור תפילת משה 'ואתחנן'

על פי זאת אמרתי לבאר את תחינת משה להכנס לארץ ישראל- "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור וגו'". ואתחנ"ן הן אותיות את"ן-ח"ן, משה מבקש להכנס לא"י כמתנת חינם בזכות זה שמצא ח"ן בעיני ה', ואף בעבר ענהו ה' בזכות אותו ח"ן וקיבל תפילתו משום 'כי מצאת ח"ן בעיני' [ואף נח ניצל מסיבה זו, כמובא בסנהדרין קח. וב"ר כח-ט ש'אפילו נח שנשתייר מהם לא שהיה כדאי אלא שמצא חן'].

אולם ה' עונהו 'אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה' מדוע?

כדי להבין זאת נקדים הקדמה קצרה שבוארה במקום אחר בארוכה [ר' פרק י"ג

'סוד גלות מצרים וחטא אדה"ר' עמ' 301].

דור המבול הוכחד ונידון במים. אותן נשמות לא באו לידי תיקונן וירדו שוב והתגלגלו בדור הפלגה. הם כפרו ובנו את מגדל בבל ובולבלה שפתם ונפוצו על פני כל הארץ. גם עתה לא השלימו תיקונם, והתגלגלו שוב באנשי סדום. גם שם לא הושלם התיקון וסדום נהפכה והומטרה עליהם אש וגפרית משמים. חזרו אותו הדור והתגלגלו בבני ישראל וירדו להזדכך במצרים– כור הברזל.

כעת נראה עד כמה הדברים נפלאים. המנהיג^כב כעת של הדור היוצא ממצרים- הוא הוא המנהיג של הדור הזה עצמו בעבר- נח=משה. ולכן הוא מתפלל על דורו- ומצילם מכליה, אותו הדור שעליו לא התפלל בעבר ונשא באחריות למותם! [שעה"פ פ' כי תשא].

ומצינו שאף בגלגול הזה מציל משה את דורו ממים– ממי ים-סוף שרצו להטביעם משום ש'הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה' [ילקו"ש רלד].

מיתה במים

משה אינו נכנס לארץ משום חטא מי מריבה. ישראל מכעיסים את משה והוא מכה בסלע, במקום לדבר אליו כציווי ה'. האשמה תלויה בהם, כפי שאמר משה (דברים א-לז) "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם". בגלגול הקודם היה נח הגורם למיתת דורו בטרם עת ע"י המים– מי המבול, ובגלגול הנוכחי הדור גורמים למיתת משה בטרם עת ע"י המים– מי מריבה.

לא ירד מבול בארץ ישראל

המבול היה בכל היקום לבד מארץ ישראל [זבחים קיג. פרדר"א כג], נמצא שחטאו של נח היה ביחס לכל העולם שלא מנע את המבול, לבד מארץ ישראל- ששם ממילא לא היה מבול. יתכן ויש בזה לבאר מדוע לא נכנס משה לארץ, שהרי בארץ ישראל לא הוזקק לתקן שהרי מעולם לא פגם!

ובזה יתכן ליישב את השאלה הידועה – אם בארץ ישראל לא היה מבול מדוע איפוא לא שלח ה' את נח לארץ ישראל להנצל בה מפני מי המבול? שהיות ונח הוא משה, ועל משה נגזר שלא יכנס לארץ ישראל, לכן גם נח נותר מבחוץ.

נחזור לעניינו- שאלנו מדוע ה' עונהו: 'אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה'?

כפי שהסברנו משה בא להנהיג את דורו מהגלגול הקודם- דור המבול, התיקון נמשך מאה עשרים שנה. כעת כל הדור [שהוא דור המבול] מת במדבר, ורק בניהם אשר קמו אחריהם יכנסו לארץ. נמצא שתיקונו של משה הושלם, ואין צורך ותועלת עוד באותו ה'חן' בשביל ישראל. ולכן ה' אומר 'אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה' -בדבר ה'חן'– אל תוסף דבר אלי, שכל החן היה בשל נח שמצא חן, וניתן לך כדי לתקן דורך ע"י שתתפלל עליהם, עתה שהדור איננו- אין תועלת לך עוד באותו חן.

וניתן לרמוז זאת בפסוק שנאמר בירמיה (לא-א): כֹּה אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאל: כביכול ה' אומר למשה- מצא חן- רק במדבר, שם הִנהַגתָ את הדור והתפללת בעדם מכח אותו החן, אולם עתה שנכנסים לארץ ודורְך- דור המבול איננו- אין כח באותו החן לסייעך.

גלגול נוסף של נח

כתב הרמ"ע מפאנו [גלגולי נשמות בליקוטים אות ד'] והחיד"א בשם גורי האר"י שנח התגלגל ביוסף הצדיק.

ב

נח – יוסף – ומשה

נזהר מן היין

אחר המבול נח נוטע כרם ושותה מן היין ומשתכר בתוך אהלו ויורד ממדרגתו. יוסף מתקן זאת ומזיר^כג עצמו מן היין עד למפגש עם אחיו [רמ"ע מפאנו שם]

פרנסי הדור

נח יוסף ומשה פרנסו וזנו את דורם. כדברי המדרש [בר"ר פרשה ל]: אמרו חכמים, כל מי שנאמר בו 'היה', היה זן ומפרנס^כד. נח – [צדיק תמים היה בדורותיו] זן ופירנס כל י"ב חודש את החיות בתיבה, שנאמר 'ואתה קח לך וגו', יוסף – [ויוסף היה במצרים] 'ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו', משה – [ומשה היה רועה צאן] זן ופירנס^כה את ישראל ארבעים שנה במדבר.

ועוד מובא במדרש [תנחומא נח סי' ה] שני בני אדם נקראו צדיקים [נח איש צדיק, ויוסף- על מכרם בכסף צדיק] על שזנו [-פרנסו] את הבריות – נח ויוסף.

וביתר עמקות- גם המזון וגם הזנות יוצאים מאותו השורש בלשון הקודש. וכך בחז"ל מצינו שדורשים בפסוק המזכיר 'אישה זונה' – מוכרת מזונות [רש"י יהושע ב-א], ויש המפרשים כפשוטו. הזנות גם נמשלת ללחם, כפי שמצינו ביוסף שאמר לאשת פוטיפר שאדונו נתן הכל בידו למעט 'הלחם אשר הוא אוכל' כשכוונתו לאשתו. וכן אמר שלמה במשל על הזנות 'ולחם סתרים ינעם', ואף המשיל את הזנות לאכילה 'כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און' [משלי ל-כ].

והנה הפגום בזנות עליו נאמר 'כי בעד אשה זונה עד ככר לחם' [משלי ו-כו] ומבואר בחז"ל [סוטה ד:, ילקו"ש תתקלט] 'אמר רבא כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש לחם ואינו מוצא', הרי שהזנות מביאה לעניות ופוגמת הפרנסה.

כעת נבין את מעלת נח יוסף ומשה, ששלשתם היו גדורים בעריות, ולכן זכו להיות מקור השפע לפרנס את דורם.

גדורים בקדושת הברית

נח יוסף ומשה נולדו כשהם מהולים [אדר"נ הוס' ב' לנוס' א], והיו זהירים בקדושה, נח היה 'צדיק תמים'^כו כ'שצדיק' מרמז על מידת היסוד, ללמדך שלא פגם כשאר בני דורו שהשחיתו דרכם על הארץ בזנות וזימה, ואף כבש מעיינו חמש מאות שנה ולא הוליד, אף יוסף הצדיק נשמר מאשת פוטיפר, וכבש יצרו יום יום, וכן מצינו במשה^כז שפרש מן האשה, ואף נקבר מול בית פעור כדי לכפר על עוון הזנות בשיטים בבית פעור שמבצבץ ומקטרג [עי' פרדר"א מד].

נפוץ זרעו

נח לבסוף ירד ממדרגתו בקדושה, חם סרסו ורבעו. על הפסוק 'וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה' – אומר המדרש [בר"ר פל"ו] שהיה לו לומר 'אהלו', אלא בתוך "אהלה של אשתו, א"ר הונא בשם ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי נח כשיצא מן התיבה הכישו ארי ושברו, ובא לשמש מטתו ונתפזר זרעו ונתבזה".

והנה כזאת אירע אף ליוסף^כח – 'ויפוזו זרועי ידיו', ודרשו חז"ל [בר"ר פצ"ט] "אמר רבי יצחק נתפזר זרעו ויצא לו דרך צפורניו".

נח היה צריך להביא בן רביעי, אלולי חם שסירסו [רש"י בראשית ט-כה], ואף יוסף היה צריך להביא עוד עשרה שבטים אלולי עשר טיפין שיצאו מצפרניו [בר"ר פצ"ט].

שמירה במים

נח יוסף ומשה הוזקקו לשמירה במים, נח ומשה בתיבה, ויוסף בארון שבנילוס (כדאיתא בסוטה יג.) [תורת המנחה פ' נח^כט].

ונראה לבאר הקשר בין נח יוסף ומשה לבין המים, שידוע על פי הקבלה שיסוד המים מרמז לתענוגים, זנות ועריות^ל [מהרח"ו בשערי קדושה ח"א ש"ב]. ואף שלמה המשיל את הזנות^לא ל'מים גנובים ימתקו' [משלי ט-יז].

אנשי דור המבול קלקלו בעריות ונידונו במים, כמוהם אף אנשי מצרים – ערוות הארץ – נ' שערי טומאה – קלקלו בזנות ונידונו במים – מי ים סוף ששטפום, כדין סוטה הנידונה במים המרים [פרי צדיק קדושת שבת – ז].

 ולכן נח שהיה בקדושה וגדור מעריות ניצל ממי המבול, וכן משה ניצל מגזירת המים– כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ויוסף הצדיק קרע אחר מותו את מי ים סוף כפי שדרשו חז"ל [בר"ר פ' פז] הים ראה וינוס- ראה ארונו של יוסף. מפני שמידתו מידת הקדושה מנוגדת למידת המים– תאווה וזנות. ומשה איש האלוקים הוא שקרע בפועל את הים כפי שציווהו ה' 'ונטה את ידך על הים ובקעהו'.

ולפי זה אכן יצדק לומר על משה 'מן המים משיתיהו' – שהיה משׁוּי מן התאוות המשולות למים [מהר"ל גבורות ה' פי"ח].

הקשתות המשותפות

אחר המבול ה' אומר לנח [ברא' ט-יג] "את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ". אצל יוסף נאמר [ברא' מט-כד] "ותשב באיתן קשתו". מה הקשר^לב בין הקשתות?

הקשת מרמזת לברית קודש^לג. דור המבול היו פגומים בקדושתם, לעומת נח שנקרא 'צדיק' וקדוש בקדושת היסוד, ולכן זכה לברית הקשת, ולכן אף יוסף שהיה 'צדיק' בקדושת היסוד משובח בכך ששלט בקשתו ובקדושתו.

ולכן זוכה יוסף לעיר שכם, 'ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובְקַשְתי' [ברא' מח-כב], שכם נכבשה על ידי יעקב 'בחרבי ובְקַשְתי', היות ובשכם היה פגם בקדושה במעשה שכם בן חמור עם דינה, ויעקב בכח קדושת הברית המרומזת ב'קשת' לקחה מידם, ולכן הראוי לה ביותר הוא השמור מפגם זה, וזהו יוסף [ע"פ דובר צדק וישב אות ב].

קיבוץ גלויות

אומר המדרש [בר"ר פל"ו]: נח גרם גלות לבניו שנאמר 'ויתגל בתוך אהלה' ויתגל לשון גָלוּת, 'ויתגל' אותיות 'גָלֻיֹו"ת' [מהרז"ו], ויתגל- שנתגלתה ערוותו.

נח גורם את הגלות בגילוי ערוה, יוסף הוא הראשון מבני יעקב שהחל את הגלות במצרים- שנקראת ערוות הארץ, ומשה סיים את הגלות אך נותר בה ונקבר מול בית פעור- סמל הקטרוג על העריות [ר' לעיל אות יד], ולא זכה להכנס לארץ.

איש חן

'ונח מצא חן בעיני ה", 'וימצא יוסף חן בעיניו', ובמשה נאמר 'וגם מצאת חן בעיני'. ואף שלשתם כונו "איש", 'נח איש צדיק', 'ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח', 'משה איש האלקים'.

בית כלא

נח היה כלוא י"ב חודש בתיבה, ואף יוסף היה כלוא י"ב שנה בכלא במצרים.

מידת הנצח

משה רבינו מידתו נצ"ח^לד. נצח הן אותיות נח-צ'דיק [נופך דעת עמ' קנה ע"פ תקו"ז תי' תליסר].

ג

נח – מנוח אבי שמשון

גלגול נוסף לנח

נח חוזר ומתגלגל במנוח אבי שמשון. ולכן נקרא 'מנוח' לרמז שהוא מ-נוח.

לנח היה צריך להיות בן רביעי – שמשון, אולם נח שתה מן היין ופגם את עצמו, ובא חם וסרסו ומנע ממנו בכך להוליד את שמשון.

מהם ובהם

הפלשתים הם צאצאי חם בן כנען בן נח^לה. ולכן שמשון שהוא בן מנוח – נח שקילל את את כנען, הוא המסוגל להמשיך את המלחמה בפלשתים בני כנען ולהשמידם.

נזיר מהיין

אולם נח כזכור שתה מן היין, ונפגם בכך, שמשון עתה יצליח, בתנאי שישָמר מן היין, ובשל כך הינו נזיר מן היין מבטן ומלידה.

ויחל

ולכן אצל נח נאמר 'ויחל נח ויטע כרם' ותיקונו הוא שישוב בגלגול ויצא ממנו שמשון שבו נאמר ש'הוא יחל להושיע את ישראל' [הכל מהגר"י אייבשיץ בספרו אהבת יהונתן הפטרת נשא^לו].

[והרמז בזה: 'ו'הוא י'חל ל'הושיע א'ת י'שראל ר"ת עה"כ גי' נח, מנוח היה גלגול נח, ובזכותו יחל להושיע את ישראל החיד"א בנחל שורק על הפטרת נשא. ועוד נרמז בפסוק 'שמשון חתן התִמְני' אותיות נ"ח].

פגם בקדושה

נח נפגם בקדושה [כמבואר לעיל שי"א סרסו וי"א רבעו], ואף שמשון נפגם בקדושה עם בנות הערלים – הפלשתית מתמנת ודלילה. [והרמז בזה: 'הציקה לו בדבריה כל הימים' – בגימטריה – 624- 'תיקון נח'].

דלילה הציקה לשמשון כדי ללחוץ עליו לגלות לה מהו מקור כחו. חז"ל מבארים שהייתה נשמטת מתחתיו בעת התשמיש ונפזר זרעו. כנח שהוכה על ידי הארי ובא לשמש מטתו ונפזר זרעו.