בועז שלום הגיב:

הדוגמאות שהבאת אינן נוגעות לשיקולי דרך ארץ, כיוון ששם מדובר היה שהאדם נצטווה במפורש לפגוע בזולתו, לא שנצטווה ציווי אחר, שממילא פוגע בזולת. אברהם נצטווה לעקוד את יצחק. [וכן לגרש את בן האמה ואת הגר] דוד נצטוה להרוג את בני שאול. כאן אין מקום לחשבונות כשהציווי הוא לפגוע באדם אחר.

הרב בועז שלום הגיב:

לר' אברהם שלום
האברבנאל מתייחס לשאלתך והוא כותב:
האמנם כי הפשט נראה לומר שדניאל כתב בלשונו הקדושה הקדמת הספר וסופו לפי שהיו הדברים עצמם דברים לעמו ודברי המלך אליו, ונכתבו אחר כך כמו שנאמרו, כי לשוננו הקדוש הוא הלשון שדבר בו הקב"ה לאדם ולאבות ולמשה ולנביאיו ובו גם כן משתמשים מלאכי השרת, כמו שזכרו חכמינו זכרונם לברכה (חגיגה טז, ע"א).
אבל דברי הכשדים ומלכיהם שנאמרו בלשון ארמית, וגם דברי דניאל שדיבר אליהם גם כן בלשון כשדים ראה לכתבם, כמו שנאמרו לפי שבהעתק הדברים מלשון אל לשון אחר – יפול הטעות והשגיאה באופנים רבים. וכדי להצדיק דבריו כתב כל דבר באותו לשון שנאמר, רוצה לומר דברי עצמו לעמו ודברי המלאך אליו בלשון המקודש, שהיו משתמשין בו; ודברי הכשדים כולם וגם דבריו אליהם באותו לשון ארמי שנאמרו בו.

ובנוגע לנבואה הראשונה שנאמרה בלשון ארמית הגם שנגלתה לו בלשון הקודש, כותב האברבנאל:
כי הנה החלום אשר ראה דניאל בתחילה לפי שהיה עדיין בזמן מלכות בבל וממשלתם סיפרו בלשון ארצו. אבל בהתם מלכות בבל נפסק הלשון, כמו שפסק המלכות. ולכן היו המראות שבאו אחרי זה כולן בלשון הקודש ולא נזכר לשון כשדים. עכ"ל.