ספר הושע פרק ג - טעמו וראו

הושע

הושע פרק-ג

(א) וַיֹּ֨אמֶר ה' אֵלַ֗י ע֚וֹד לֵ֣ךְ אֱֽהַב-אִשָּׁ֔ה אֲהֻ֥בַת רֵ֖עַ וּמְנָאָ֑פֶת כְּאַהֲבַ֤ת ה' אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהֵ֗ם פֹּנִים֙ אֶל-אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְאֹהֲבֵ֖י אֲשִׁישֵׁ֥י עֲנָבִֽים:

תרגום יונתן וַאֲמַר יְיָ לִי עוֹד אֱזֵיל אִתְנַבֵּי נְבוּאָה עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל דְאִינוּן דָמָן לְאִתְּתָא דִרְחִימָא עַל בַּעֲלָהּ וּמְזַנְיָא עֲלוֹהִי וְכָל כְּדֵין רָחֵים לָהּ וְלָא צָבֵי לְמִפְטְרָהּ כֵּן רְחִימַת יְיָ עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאִינוּן מִתְפְּנִן בָּתַר טַעֲוַת עַמְמַיָא

בְּרַם אִם יְתוּבוּן יִשְׁתְּבֵיק לְהוֹן וִיהוֹן דָמָן לִגְבַר דְאִשְׁתְּלֵי וַאֲמַר מִלָא בְּחַבְרֵיהּ:

אלשיך (א – ב) ויאמר ה' אלי וכו'. הלא כמו זר נחשב שלא די הראשונה אשת זנונים כי אם זו גם כן. והנה על הראשונה אמרו רז"ל, כי דרך עונש היה שהענישו הוא יתברך, על אומרו הוא יתברך שיחליף את ישראל באומה אחרת

ואם כן תכפל הקושיא, כי עתה שלא דבר הנביא שלא כהוגן למה יענישנו פעם שנית?

ולא עוד, אלא שאמרו רז"ל כדי לתקן את אשר דבר נגד ישראל, צוהו יתברך לבקש רחמים עליהם לברכם וכן עשה, באומרו והיה מספר בני ישראל וכו', ואם כן הגמול הוא שיצוה לו זונה אחרת יקח לו לאשה?

וכמה דחו קדמוננו דעת הרמב"ם ז"ל, כי הכל היה במראה הנבואה ולא בפועל.

אמנם יתכן כי לא היה מראה בלא פועל, וגם לא פועל נישואין ממש, רק שייחדה לו וצוה לה שתשב מיוחדת לו,

ולא תזנה עוד ולא תנשא לאחר, ושגם הוא יעשה כן שאחרת לא יקח לו עליה בשום אופן והוא פשטו של מקרא:

מלבי"ם ויאמר ה' אלי עוד. אחר המשל הראשון שהמשיל את ישראל כאשת איש הזונה מתחת בעלה וצוה אל הנביא שיקח ג"כ אשה בדרך נשואין שהיא זונה מתחת אישה,

בא אל הנביא ציוי אחר, לך אהב אשה אהובת רע ומנאפת שיאהב אשה בדרך אהבה, לא בדרך קיחה ונשואין כהאשה הראשונה שלקח בדרך נשואין,

ושלא תהיה אשת איש הזונה מתחת בעלה רק תהיה פנויה שאין לה בעל בדרך נשואין,

רק יש לה ריע שהיא אהובה ממנו ביותר והיא מנאפת בעד אתנן גם עם אנשים אחרים חוץ מן הריע,

והגם שלא תקרא בשם זונה כי אין לה בעל, בכ"ז היא בוגדת בהריע האוהב אותה,

וזה יהיה משל אחר להמשיל בו את ענין עדת ישראל אחר גלותם, שאז שלחם ה' מעל פניו

ובטל את האירוסין הקודמים ונעשית כפנויה, והיא אחר שאמר לא עמי אתה,

ומאז היא מנאפת לא זונה, כי אין לה בעל קבוע, ובכ"ז היא אהובת ריע,

שהגם שאין ה' אוהב אותה כאהבת בעל הוא אוהב אותה כאהבת ריע,

שהגם שאין אהבתו אליה בפרהסיא הוא אוהב אותה ומשגיח עליה בצנעה בהשגחה נסתרת, והם זונים מאחריו,

וז"ש כאהבת ה' את בני ישראל, שהנמשל של אהובת ריע הוא אהבת ה' את בני ישראל בגלותם

שאינו בעל וארוס שלהם רק כאהבת ריע את פלגשו, ושבאופן זה יקח הושע אותה להיות רעיה שלו לא שתהיה אשתו,

והנמשל של מנאפת היא מה שהם פונים אל אלהים אחרים שפונים מן ה' הריע שלהם לעבוד ע"ז,

והם אוהבי אשישי ענבים, שאינם עוד במדרגה הקודמת שהיה הבעל נותן לה מזונותיה והיא הלכה אחרי המאהבים בחשבה שהם הנותנים לה מזונות, כמ"ש אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי,

כי עתה בגלות אין לה מזונות קבועים לא מן הריע שאינו בעלה, ולא מן המאהבים כי גם מאהבים אין לה,

רק היא דומה כקדשה פחותה שתזנה בעבור כוס יין שיתנו לה המנאפים עמה,

כי הם אוהבים שלה ע"י אשישי ענבים, וכן ישראל בגלותם פונים מה' בעבור דבר מועט,

כמ"ש תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה מרוב כל ועבדת את אויביך ברעב ובצמא וכו':

מלבי"ם ביאור המילות אהבת רע. הריע של האשה, והרעיה של האיש, הוא בלא קדושין, זה דודי וזה רעי, יפה את רעיתי: מנאפת. כבר בארתי (אילת השחר כלל תקכ"ח ובכ"מ) ששם זונה בא מצד היציאה מרשות בעלה, ועקרו על האשת איש,

ושם מנאפת בא על פעולת הניאוף ויבא גם על הפנויה:

אשישי. שם מדה של יין, כמו סמכוני באשישות, וחסר הנסמך, אשישי יין ענבים: [וברש"י: פי' מנחם גביעי יין].

(ב) וָאֶכְּרֶ֣הָ לִּ֔י בַּחֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר כָּ֑סֶף וְחֹ֥מֶר שְׂעֹרִ֖ים וְלֵ֥תֶךְ שְׂעֹרִֽים:

רש"י ואכרה לי – ל' סחורה ברגניי"א בלע"ז כמו (בראשית נ) אשר כריתי לי ובכרכי הים קורין למכירה כירה:

בחמשה עשר כסף וחומר שעורים ולתך שעורים – ת"י וּפְרַקְתִּינוּן בְּמֵימְרִי בְּיוֹם חַמְשָׁא עֲסַר לְיֶרַח נִיסָן וִיהַב יַת כְּסַף תִּקְלַיָא כִּפּוּר לְנַפְשֵׁיהוֹן וַאֲמַרֵית דִיהוֹן מְקַרְבִין קֳדָמַי עוּמַר אֲרָמוּתָא מַעֲלָלַת סְעָרִין כלומר לא הוגעתים בדברים קשים, בחמשה עשר כסף בגמטריא ניסן

ובפסיקתא הוא נדרש בט"ו כסף בט"ו בניסן

וחומר ולתך הרי ארבעים וחמשה שהחומר ל' סאה והלתך חצי חומר [-15 סאה]:

מלבי"ם ואכרה לי בחמשה עשר כסף. ממשיל שקנה אותה מאת הריע שלה, ונתן בעדה חמשה עשר כסף,

ובזה צייר שני ענינים, א) שלא קנה אותה לאשה, שכתובת האשה חמשים כסף כמהר הבתולות,

רק קנה אותה כמו שקונים שפחה שמחירה היא שלשים כסף,

כמ"ש אם עבד יגח השור או אמה כסף שלשים שקלים יתן,

וכן מחיר האשה וערכה מבת עשרים עד ששים שנה היא שלשים שקלים כמבואר בפ' ערכין,

ב) צייר שגם לא נתן בעד כל השלשים שקלים רק החצי שהם ט"ו שקלים,

כי בא הציור שאינה מיוחדת לו לבדו כי היא מנאפת ולכן לא נתן רק חצי שויה,

וכן נהג עם מזונותיה שנתן חמר שעורים ולתך שעורים שהחמר הוא שלשים סאה והלתך הוא ט"ו סאה,

והוא כי אחר שאינה אשתו שיתן לה לחמה ומימה בריוח לפי כבודה

והיא רק כאשה עניה שיפרנסה שלא מצד החיוב רק מצד החנינה,

הנה אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע, והסלע הוא ד' דנרים א"כ הסאה הוא בדינר והדינר שש מעין והמעה שתי פונדיונות נמצא נותנים לסעודתו א' מי"ב בסאה, א"כ החומר שהוא שלשים סאים מספיק למזון של ש"ס ימי השנה,

רק שתחת פת חטים נתן לה פת שעורים הגרוע להורות על גריעותה שאוכלת מאכל בהמה

ולסעודת הערב קבע לה החצי מסעודת היום להראות שאינו חייב לתת לה רק החצי

כי בערב תצא לנאוף עם הזונים ומגיע לה רק החצי, וגם זה רק שעורים הגרועים:

מלבי"ם ביאור המילות ואכרה. כבר בארתי (התו"ה אמור סי' פ"ז) שיש הבדל בין קנה ובין כרה,

שהקנין יהיה גם בלא מוכר כמו הלוקח אשה בקדושי שטר וביאה וקונה אותה, ופעל כרה לא יהיה בלא מוכר,

לכן אמר שכרה אותה מיד הרע שמכרה בכסף:

(ג) וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יהָ יָמִ֤ים רַבִּים֙ תֵּ֣שְׁבִי לִ֔י לֹ֣א תִזְנִ֔י וְלֹ֥א תִֽהְיִ֖י לְאִ֑ישׁ וְגַם-אֲנִ֖י אֵלָֽיִךְ:

מלבי"ם ואומר אליה ימים רבים תֵשבי לי. התנה עמה שתמתין עליו ימים רבים,

ובמשך הימים האלה לא תזני דרך זנות. ולא תהיי לאיש דרך נשואין,

וגם אני (אשב) אליך, כי אחר ימים רבים אקחך לי לאשה,

והנמשל שה' כרה אותה בגלותה בחמשה עשר כסף, שבימי הגלות אין השם שלם ואין משתמש רק בחצי השם.

רק ביו"ד ה"א שמספרו ט"ו, ומזונותיה קצובים רק לשנה בכל ר"ה ור"ה כמ"ש ופחדת לילה ויומם זה הלוקח חטים לשנה, ומאכלה מאכל שעורים גרוע,

וצוה לה שתחכה לו ימים רבים עד יוסיף ידו שנית לקנות את שאר עמו, וצוה שלא תזנה לע"ז, וגם לא תהיה לאיש, לתפוס אמונה אחרת מאיש אחר, והבטיח לה שגם הוא ישב אליה ויחכה לגאלה ולארשה לה לעולם בזמן העתיד:

מלבי"ם ביאור המילות תשבי לי. הישיבה באשה מורה שתתעכב מלהנשא, כמו שבי אלמנה בית אביך, לא אשב אלמנה:

(ד) כִּ֣י | יָמִ֣ים רַבִּ֗ים יֵֽשְׁבוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֥ין מֶ֙לֶךְ֙ וְאֵ֣ין שָׂ֔ר וְאֵ֥ין זֶ֖בַח וְאֵ֣ין מַצֵּבָ֑ה וְאֵ֥ין אֵפ֖וֹד וּתְרָפִֽים:

מלבי"ם כי ימים רבים. מבאר הנמשל שימים רבים ישבו ישראל בגלות וימתינו ויחכו לי שאשוב אליהם כימי קדם.

אין מלך לא יהיה להם מלך ממלכי בית דוד שישבו על כסא ה' ויעמדו תחת השגחתו,

ואין שר שלא יעמדו ג"כ תחת שרי המערכת, כי יחכו אל ה' כמ"ש לא תזני ולא תהיה לאיש,

אין זבח גם לא יקריבו קרבנות בזה הזמן להמשיך עליהם שפע מה' כי יוּשבַת המקדש והעבודה.

ואין מצבה ובכ"ז לא יציבו מצבות לבעלים,

ואין אפוד לא ימצא אצלם כהן לובש אפוד שידע ע"י העתידות,

ובכל זה אין תרפים לא ישאלו בתרפים לדעת העתידות על ידיהם,

ואמרו חז"ל [-רשב"י] בג' דברים מאסו ישראל בימי רחבעם: במלכות ב"ד ובמלכות שמים ובבית המקדש,

אר"ש בן מנסיא אין ישראל רואים סימני תשועה וגאולה עד שישובו לבקש שלשתן,

הה"ד אחר ישובו ב"י ובקשו את ה' אלהיהם זה מלכות שמים, ואת דוד מלכם כמשמעו, ופחדו אל ה' ואל טובו זה בהמ"ק דכתיב ההר הטוב הזה והלבנון,

ועז"א ימים רבים ישבו (לי) [אצ"ל ב"י, שבפסוק זה לא כתוב לי, הגם שיתכן שזה נלקח מהפסוק הקודם] אין מלך ממלכי בית דוד, ואין זבח בבהמ"ק, ואין אפוד להגיד עתידות ברוה"ק,

שהאפוד היה מגיד ברוח הקודש שזה בא ממלכות שמים, ונגד זה לא יהיה להם ג"כ שר ומצבה ותרפים המגבילים להם:

(ה) אַחַ֗ר יָשֻׁ֙בוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבִקְשׁוּ֙ אֶת-ה' אֱלֹהֵיהֶ֔ם וְאֵ֖ת דָּוִ֣ד מַלְכָּ֑ם וּפָחֲד֧וּ אֶל-ה' וְאֶל-טוּב֖וֹ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים:

מלבי"ם אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם. שהיא מלכות שמים, [רד"ק אחר ישובו בני ישראל – זה יהיה באחרית הימים קרוב לעת הישועה שישובו בני ישראל בתשובה], ואת דויד מלכם – זה מלכות ב"ד,