הושע פרק-יב

(א) סְבָבֻ֤נִי בְכַ֙חַשׁ֙ אֶפְרַ֔יִם וּבְמִרְמָ֖ה בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וִֽיהוּדָ֗ה עֹ֥ד רָד֙ עִם-אֵ֔ל וְעִם-קְדוֹשִׁ֖ים נֶאֱמָֽן:

מלבי"ם סבבוני. אפרים שהוא השבט המולך סבבו אותי בכחש, שהיא הכפירה שכפרו בפינות האמונה ואמרו אל העגלים אלה אלהיך ישראל.

ובמרמה בית ישראל, יתר השבטים הם עסקו במרמה בדברים שבין אדם לחברו לרמאות ולהונות, כמו שיבאר [להלן] כנען בידו מאזני מרמה,

רק יהודה עוד רד עם אל שבימי יותם וחזקיהו משלו ביראת ה' בעניני האמונה. ועם קדושים נאמן שהנאמנות היא הפך המרמה, שהוא משותף עם קדושים להיות נאמן ולא ירמו זא"ז:

מלבי"ם ביאור המילות כחש, מרמה. סתם שם כחש על הכפירה בה'. ומרמה. בין אדם לחברו:

רד. כמו רודה בה"א מענין ממשלה, וי"ל ששרשו רדד [כמו רידוד טסים] מענין חיבור כמו וירד על הכרובים (מ"א ו' ל"ב):

 

(ב) אֶפְרַ֜יִם רֹעֶ֥ה ר֙וּחַ֙ וְרֹדֵ֣ף קָדִ֔ים כָּל-הַיּ֕וֹם כָּזָ֥ב וָשֹׁ֖ד יַרְבֶּ֑ה וּבְרִית֙ עִם-אַשּׁ֣וּר יִכְרֹ֔תוּ וְשֶׁ֖מֶן לְמִצְרַ֥יִם יוּבָֽל:

מלבי"ם אפרים. אבל אפרים הוא רועה רוח והבל בעניני האמונה, וכל היום כזב ושד ירבה בדברים שבין אדם לחברו, וברית [עם אשור וגו'] – וחוץ מזה הוא עצמו יכין לו מוקש שיגלה מארצו,

כי אחר שברית עם אשור יכרתו ויהי לו הושע עבד, א"כ למה שמן למצרים יובל?

למה שלח מלאכים אל סוא מלך מצרים שזה כדי למרוד במלך אשור,

וזה היה סבת גלותם כמו שהתרעם הנביא כבר ע"ז למעלה (ז' י"א, ח' ט', י"א ה'):

 

(ג) וְרִ֥יב לַֽה' עִם-יְהוּדָ֑ה וְלִפְקֹ֤ד עַֽל-יַעֲקֹב֙ כִּדְרָכָ֔יו כְּמַעֲלָלָ֖יו יָשִׁ֥יב לֽוֹ:

רד"ק וריב לה' עם יהודה – אף על פי שאמר ויהודה עוד רד עם אל,

אמר אף על פי שהחזיק בעבודת האל בבית המקדש אח"כ הרעו מעלליהם כשהיו מלכיהם רעים

לפיכך אמר שיש לה' ריב ותוכחה עם יהודה ועם יעקב לפקוד עליהם כמעלליהם שהיו מלכיהם רעים כי לא זכרו חסדי עמהם ולא עם אביהם יעקב

כי הכל [ההבטחות שהבטחתי ליעקב אביהם הוא] בעבור זרעו והראתי עליו אות שיהיה לזרעו אחריו אם יתנו לבם אלי וידעו כי בעבורם נעשה אותו האות לא בעבור יעקב עצמו כי הוא לא היה אדון לעשו בימיו

ומה שהראתי עליו לא היה אלא בעבור זרעו והם אינם מכירים זה כי אלו היו מכירים זה היו דבקים בי ובעבדתי ואני הייתי מקיים להם ברכת יעקב אביהם ומה הוא האות שעשיתי לו:

מלבי"ם וריב לה' עם יהודה. ר"ל אפרים עושה ריב עם יהודה שהוא ריב לה', כי בימים האלה היה תגר בין אפרים ובין יהודה, וסבת הריב היה מפני שיהודה עובד את ה' ושומר עבודת המקדש וקרבנותיו

ואפרים דבק בחטאת ירבעם ועושה מריבה על ה', וריב הזה היה לו עם יהודה,

וגם זה היה סבת מפלתו, שעי"ז לא לבד שיהודה לא שלח לו עזרה בצרה, כי גם בימי אחז הסית בו את המלך אשור, ולפקד על יעקב כדרכיו – הנה עשרת השבטים יחסו עצמם בשם 'יעקב' שכ"מ שיאמר בספר סתם 'בית יעקב' כיון על עשרת השבטים, וכן כ"מ שבאו ביחד שם 'ישראל ויהודה' כיון בשם ישראל על עשרת השבטים.

עפ"ז אומר על מה שאמר שי"ל [לאפרים] ריב עם יהודה, וכן מ"ש ש[אפרים] מרדו בה' ועבדו את העגלים,

יאמר בדרך מליצה והלצה שבזה נראה שהם רוצים לפקוד על יעקב כדרכיו, שהם רוצים להתדמות אל יעקב,

ונגד מ"ש שיש להם ריב אחים עם יהודה אחיהם, אמר שיאמרו שכן עשה גם יעקב, כי:

מלבי"ם ביאור המילות וריב לה' עם יהודה. אי אפשר לפרש כפי' המפרשים שה' רב עם יהודה, שהלא יהודה רד עם אל,

רק פי' אפרים יש לו ריב עם יהודה לה', היינו בשביל ה', שזה גדר ריב הנקשר בלמ"ד (כנ"ל ב' ד') ולפקד כדרכיו כמעלליו ישיב. התבאר למעלה (ד, ט'):

 

(ד) בַּבֶּ֖טֶן עָקַ֣ב אֶת-אָחִ֑יו וּבְאוֹנ֖וֹ שָׂרָ֥ה אֶת-אֱלֹהִֽים: (ה) וָיָּ֤שַׂר אֶל-מַלְאָךְ֙ וַיֻּכָ֔ל בָּכָ֖ה וַיִּתְחַנֶּן-ל֑וֹ בֵּֽית-אֵל֙ יִמְצָאֶ֔נּוּ וְשָׁ֖ם יְדַבֵּ֥ר עִמָּֽנוּ:

רד"ק בבטן עקב את אחיו – כמו שאמר וידו אוחזת בעקב עשו והיה זה פלא גדול כי העובר בעודו בבטן אין לו כח ויכולת באחד מאיבריו ואף כי יבקע השליה ויתפוש בעקב העובר האחר זו פליאה גדולה

וזאת עשיתי אני להיות לאות לבניו אחריו כי בסוף והוא העקב ישלטו בני יעקב בבני עשו

ואף על פי שבימי דוד היתה להם ממשלה בהם כמו שאמר ויהיו אדום עבדים לדוד, לא היתה הממשלה קיימת עד בסוף הימים כמו שכתוב והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו וגו' וכל זה לא נתנו אל לבם בניו:

ובאונו שרה את אלהים – ועוד אות אחר הראיתי לו להיות לאות לבניו אחריו –

כי נתתי בו כח להאבק עם המלאך ולהיותו שר כנגדו כאלו היה במערכת אחת עמו,

וזה האות הראיתי לו כי בניו יהיו חלק ה' לבדו שלא ישלטו בהם כוכב ומלאך

כל זמן שיעשו רצוני מאותות השמים לא יחתו כי אין להם כח ויכולת בהם

כי השגחת האל ית' דבקה בהם כל זמן שיעשו רצונו ולא יפלו תחת מקרה הזמן וכן אמר בתורה אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח ה' וגו':

מלבי"ם (ד – ה) בבטן עקב את אחיו. וכן יעשו הם שעוקבים את יהודה אחיהם,

ונגד מה שהקדישו את בית אל אל עבודת העגלים, אמר ובאונו שרה את אלהים וישר אל מלאך וכו'

הנביא הודיע לנו בזה חידות מני קדם, שראינו שבעת מלך ירבעם כתיב (מ"א י"ב) ויבן ירבעם את שכם בהר אפרים, ויצא משם ויבן את פנואל, ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב וישם את האחד בבית אל, ואת האחד נתן בדן.

והנה מה שנתן עגל אחד בדן לא יפלא אצלנו, כי בדן עמד פסל מיכה מימי קדם וחשבו כי המקום הזה הוקדש לעבודת העגל,

אבל למה נתן את האחד בבית אל, וכבר בארנו שהעגל שבבית אל היה העקר אצלו, למה בחר את בית אל דוקא?

ולמה בנה שני ערים אלה שכם ופנואל?

כ"ז תבין במ"ש כי עשרת השבטים ייחסו עצמם ע"ש יעקב והתדמו אליו,

ובאשר התנכל ירבעם להקדיש מקומות שיהיו קדושים בעיני ישראל כמו ירושלים, חישב את דרכי יעקב אבי האומה שנאבק עם המלאך בפנואל, כמ"ש ויקרא שם המקום פניאל, ומפנואל הלך לעיר שכם, ומשכם נסע לבית אל ושם בנה מזבח,

ולכן בנה את שכם ואת פנואל באשר המקומות האלה יש בהם קדושה, פנואל מצד ראיית המלאך בראשונה,

ושכם ששכן שם יעקב אח"ז ובנה שם מזבח, אולם בבית אל ששם נגלה אליו האלהים,

ובא ההגדה במדרש כי כאשר בקש המלאך מאת יעקב שישלחנו ויעקב רצה שיסכים על הברכה,

התחנן המלאך שיניחנו עתה, כי בבית אל שם יסכים על הברכה, והגדה זאת היתה קדמונית,

ועפ"ז אמר ירבעם כי בבית אל שם נשאר המלאך הזה ושם יתגלה אל נביאי העגל ועובדיו.

וז"ש לפרש מה שיעשו לפי דעתם כדרכי יעקב,

א) בהריב שיש לכם עם אחיכם יהודה כריב יעקב עם עשו,

ב) כי באונו שרה את אלהים וישר אל מלאך ויוכל כמ"ש כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל, ואז בכה המלאך ויתחנן לו ליעקב והבטיח לו כי בית אל ימצאנו ושם יסכים על הברכות,

עפ"ז יאמר אפרים עתה כי שם ידבר עמנו, ר"ל שהמלאך נמצא שם עד עתה והוא המדבר עם בני יעקב שהם העובדים את העגלים בבית אל, שאמרו שהמלאך הזה ינבא אותם והוא האמצעי המשפיע אליהם ברכותיו גם עתה:

 

(ה) וָיָּ֤שַׂר אֶל-מַלְאָךְ֙ וַיֻּכָ֔ל בָּכָ֖ה וַיִּתְחַנֶּן-ל֑וֹ בֵּֽית-אֵל֙ יִמְצָאֶ֔נּוּ וְשָׁ֖ם יְדַבֵּ֥ר עִמָּֽנוּ:

רד"ק וישר אל מלאך ויוכל – כפל הענין לחזק כי פלא גדול היה להאבק אדם עם מלאך ויוכל עמו

כמו שאמר וירא כי לא יכול לו:

בכה ויתחנן לו – זה לא נזכר בתורה ופי' כאלו המלאך בכה והתחנן ליעקב שישלחנו כמו שאמר ויאמר שלחני כי עלה השחר כל זה להודיע כי האל ית' שולח המלאך לעזרת הצדיק ולעשות לו רצונו ובעבור זה לא נפרד ממנו אלא ברצונו:

בית אל ימצאנו – המלאך מצא אותו גם כן בבית אל ושם ברכו גם כן ומלת ימצאנו עתיד במקום עבר

ואאז"ל פירשו כמשמעו שאמר לו המלאך כי בית אל ימצאנו האל ית', בישרו כי שם יגלה לו ויקרא שמו ישראל:

ושם ידבר עמנו – דברי הנביא אמר שם בבית אל מדבר עמי ועם עמוס להוכיח את ישראל על עבודת העגל בבית אל כמו שאמר עמוס דרשוני וחיו ואל תדרשו בית אל וגו'

ואאז"ל [וכן פרש"י] פי' ושם ידבר עמנו [אלה] דברי המלאך [הס"מ שרו של עשיו]

אמר לו כי האל ית' ימצאנו בבית אל ושם ידבר עמנו

עמי ועמך לקיים ברכתי לך ולקרא שמך ישראל לאמר כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל

והגאון רב סעדיה פי' ושם ידבר עמנו כמו בעבורינו או עלינו כמו בעבור זרע ישראל שאמר לו פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך וגו' ואמרו רז"ל כי המלאך הזה הוא מיכאל ועליו אמר המלאך הגואל אותי מכל רע וגו':

מלבי"ם ביאור המילות ידבר עמנו. לדעת המפ' בא עמנו תחת עמו שלא כמשפט:

 

(ו) וַֽה' אֱלֹהֵ֣י הַצְּבָא֑וֹת ה' זִכְרֽוֹ:

רש"י וה' אלהי הצבאות ה' זכרו – כאשר הייתי מאז כן אני עתה ואם הייתם הולכים עמי בתמימות כיעקב אביכם הייתי נוהג עמכם כאשר נהגתי עמו:

רד"ק וה' אלהי הצבאות – אף על פי שנגלה לאביכם באל שדי לאמר לו אני אל שדי פרה ורבה

עוד חידש שמו הנכבד למשה והכל בעבורכם לחדש בו אותות ומופתים להוציאכם מעבדות לחרות

והוא יו"ד ה"א וי"ו ה"א והוא אלהי הצבאות אלהי צבאות מעלה שהם המלאכים והגלגלים עם כוכביהם

ובשם אל ואלהים הוא משתתף עמהם אבל בזה השם אינו משתתף עם זולתו [וקרוי 'שם העצם']

ואתם אם תעשו את רצונו הוא יהיה לכם לאלהים כמו שהוא אל אלהי הצבאות ה' זכרו

כמו שאמר זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור ועל הדרך הזה ת"י נביא אמר להון ה' אלהי הצבאות וגו':

מלבי"ם וה' אלהי הצבאות. ע"ז משיב להם הנביא הלא עם בני ישראל אין מקבלים השפעתם מן מלאך ושר, רק הם מקבלים השפעתם מה' בבלתי אמצעי, וה' הוא אלהי הצבאות הוא המושל על צבאות המלאך,

ה' זכרו הוא נזכר אצלנו בשם הויה, לא בשם צבאות ומלאך ושר,

וא"כ למה תבטחו על מלאך ושר משרי המערכה, הלא:

מלבי"ם ביאור המילות אלהי הצבאות. כבר באר הראב"ע שעקר שם צבאות הונח על צבא מעלה:

ה' זכרו. התבאר אצלי שיש הבדל בין שם, וזכר. השם הוא השם העצמי, והזכר הוא השם שנקרא ע"י מעשיו, כמ"ש זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור, ור"ל שגם הנהגתי הפרטית הוא ע"י שם הויה שמורה על עצמו בבלתי אמצעי:

 

(ז) וְאַתָּ֖ה בֵּאלֹהֶ֣יךָ תָשׁ֑וּב חֶ֤סֶד וּמִשְׁפָּט֙ שְׁמֹ֔ר וְקַוֵּ֥ה אֶל-אֱלֹהֶ֖יךָ תָּמִֽיד:

רש"י ואתה באלהיך תשוב – בהבטחתו ובמשענתו שהוא מבטיחך אתה יכול לסמוך ותשוב אליו רק חסד ומשפט שְמור, ומובטח אתה לקוות לישעו תמיד:

רד"ק ואתה – אתה שאתה זרע יעקב אם תרצה באלהיך תשוב כלומר תנוח כמו בשובה ונחת תושעון:

חסד ומשפט שמור – בתנאי זה תוכל לנוח ולא תפחד מהאויב אם תשמור לעשות חסד ומשפט

כי מדותיו הם כמו שאמר כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה'

ואף על פי שלא הזכיר הנה צדקה הנה אמר במקום אחר שמרו משפט ועשו צדקה

ואמר הנה וקוה אל אלהיך תמיד והוא צדקה ויושר שתקוה תמיד אל ה'

ואף כי תהיה לך טובה גדולה ועושר ונכסים תאמר כי מאתו הוא הכל תזכרהו תמיד ותקוה לו

כמו שאמר בתורה וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל

לא כאפרים שאמר אך עשרתי מצאתי און לי

ויש לפרש בי"ת באלהים חשוב במקום למ"ד ויהיה תשוב ענין תשובה וכמוהו ושלח את השעיר במדבר כמו למדבר רננו צדיקים בה' כמו לה' וי"ת ואת כפולחנא וגו':

מלבי"ם ואתה באלהיך תשוב. התנאי שתשוב אל מדרגתך הוא ע"י אלהיך אלהי ישראל לא ע"י מלאך,

וזה ע"י שתשמור חסד ומשפט ולכן קוה אל אלהיך תמיד לא אל מלאך ושר:

מלבי"ם ביאור המילות באלהיך. בעזרת אלהיך, תשוב למדרגתך, או מענין השקטה, כמו בשובה ונחת תושעון:

 

(ח) כְּנַ֗עַן בְּיָד֛וֹ מֹאזְנֵ֥י מִרְמָ֖ה לַעֲשֹׁ֥ק אָהֵֽב:

מלבי"ם כנען. הנה עד עתה באר מ"ש סבבוני בכחש אפרים, ובאר הכיחוש והכפירה שלהם והמינות שהיה אצלם להכחיש ההשגחה הפרטית ולעבוד לשרי המערכת,

עתה יבאר מ"ש במרמה בית ישראל מה שחטאו בין אדם לחברו במרמה ואונאה,

הנה הכנען הסוחר העוסק במסחר אוחז בידו מאזני מרמה ע"י שאהב לעשק:

 

(ט) וַיֹּ֣אמֶר אֶפְרַ֔יִם אַ֣ךְ עָשַׁ֔רְתִּי מָצָ֥אתִי א֖וֹן לִ֑י כָּל-יְגִיעַ֕י לֹ֥א יִמְצְאוּ-לִ֖י עָוֹ֥ן אֲשֶׁר-חֵֽטְא:

רש"י מצאתי און לי – און כח ומדרש אגדה היה דורש רבי שמעון זצ"ל מצאתי און לי מצאתי לי שטר חוב שיש לי מלכות על ישראל וילכו גם אחיו ויפלו וגו' הננו לך לעבדים (שם בראשית נ) און לי דיני שטר כמו כותבין עליו אונו וכמו באוני אחד ובטימי אחת בב"ר

וזה פירושו ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי – ירבעם בן נבט שהיה משבט אפרים מתפאר בעצמו ואומר אך עשרתי מצאתי און לי שטר אחד שכל ישראל עבדים לי, שאבי קנה אותם,

דכתיב וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים, ומה שקנה עבד קנה רבו, וכל ממונם שלי,

לפיכך אין בי חטא אם אטול כל אשר להם כי הם עבדי

מה כתיב אחריו ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים – גדולה הבאה לאביך במצרים מאתי היתה,

אמר הקדוש ברוך הוא 'הננו לך לעבדים' – לא שכחת, אבל 'אנכי ה' אלהיך' (שמות כ) שנא' בעשרת הדברות שכחת? שהעמדת שני עגלים א' בבית אל וא' בדן.

ולענין פשוטו של מקרא אתה אומר מצאתי און לי ע"י עושק ומאזני מרמה ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים שם הבחנתי בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור

אף אני היודע ונפרע ממאזני מרמה העשויין מבלי הבין ומהטומן משקלותיו במלח כדי לרמות:

כל יגיעי לא ימצאו לי – טוב לך אם אמרת בלבך כל ממוני לא יהא בו ספוק לכפר על עוני אשר חטאתי

כן תרגם יונתן נביא אמר להון כל עותריכון לא יתקיים לכון ביום תושלמת תוביכון:

לא ימצאו – לא יספיקו כמו (במדבר יא) ומצא להם. ולא יתכן לפרש כל יגיעי כל היגיעים לבקש עוני ולא ימצא לי עון שאם כן היה ראוי לכתוב כל יגיע בלא יו"ד ולנקוד בציר"י אבל עתה אינו ל' יגע אלא לשון יגיע:

רד"ק ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי – הפך וקוה אל אלהיך תמיד אינו מקוה לאל ית' ואינו מודה שהוא נתן לו כח לעשות חיל אבל אומר כחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה

ושוכח האל ית' שנתן לו כח לעשות כמו שכתוב בתורה ושכחת את ה' אלהיך זהו שאמר עשרתי ר"ל עשרתי מעצמי:

און – כמו הון או פירושו כמו כח כמו ולאין אונים עצמה ירבה:

כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא – עוד רעה אחרת אומר

כי הוא עושק ואומר כי בכל מה שיגע ואסף לא ימצאו לו ממון של עון וחטא:

אשר חטא – כמו וחטא, וכן טוב אשר יפה כמו טוב ויפה או פירושו לא ימצאו לי עון ולא דבר אשר בו חטא לי

והחטא פחות מן העון כי החטא יבא לפעמים על השגגה

או פי' עון אשר חטא אשר היה לי בו חטא כלומר שחטאתי אני עליו כי אם בא לידי ממון בעון ובגזלה לא היה בידיעתי

כלומר ע"י שחטאתי אני עליו ולקחתיו בעון בידיעתי ועל הדרך הזה והשיאו אותם עון אשמה הסמיכות

ר"ל עון שיאשמו עליו וי"ת ואמרו דבית אפרים וגו':

מלבי"ם ויאמר אפרים. ואפרים אומר שאין זה עון,

אחר שאינו גוזל ביד חזקה רק מרויח ע"י אונאה בדרך מסחר בעמלו ויגיע כפו,

והוא אומר אך עשרתי עי"כ ומצאתי און לי להרויח במסחרי, והגם שהיה לי אבן ואבן,

אין זה חטא כי כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא,

אחר שהשגתי עושר זה ע"י יגיעה במסחרי אינו נחשב לחטא מה ששקלתי במאזני מרמה:

מלבי"ם ביאור המילות עון אשר חטא. העון הוא העוות המחשביי והמוסר, והחטא היא הפעולה הבלתי ראויה,

ר"ל גם שיהיה עון כפי התורה אינו חטא ופעולה רעה מצד עצמו באשר שבא דרך יגיעה:

 

(י) וְאָנֹכִ֛י ה' אֱלֹהֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עֹ֛ד אוֹשִֽׁיבְךָ֥ בָאֳהָלִ֖ים כִּימֵ֥י מוֹעֵֽד:

רש"י עוד אושיבך באהלים – אכרית מתוכך סוחרי מרמה ואושיבך באהלים – אעמיד מתוכך תלמידים עוסקי' בתורה:

כימי מועד – כימי מועד הראשון שהיה יעקב איש תם יושב אוהלים:

רד"ק ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים – משם ידעוני אבותיך שעשיתי עמהם כמה אותות ומופתים והוצאתים מארץ מצרים מבית עבדים וכן אמר בתורה אנכי ה' אלהיך וגו'

ועליך היה לדעת אותי ממה שעשיתי עם אבותיך וכן עמכם וכל אחריהם בזמן ששמעתם בקולי וכן אני עתיד להוציאכם מהגלות שתהיו שם כמו שעשיתי כשהוצאתי אתכם שכתוב אפתח על שפיי' נהרות וגו' ואומר וארץ ציה למוצאי מים ופי' כימי מועד צאתך ממצרים וכל זה לא נתתם אל לבכם להתבונן בטובות שעשיתי עם אבותיכם ועמכם:

מלבי"ם ואנכי. משיב לו ה' הלא אנכי ה' אלהיך מארץ מצרים, כי ברבית ומשקלות נזכר יציאת מצרים

ור"ל כי במצרים היו עניים לא היו מלוים ברבית מדלותם, ולא היה בידם מאזני מרמה כי לא היה להם שום מסחר, ועפ"ז הזכיר בשני האזהרות האלה שיזכרו יום צאתם מארץ מצרים

ושאם ילוו ברבית ויונו במשקל ישובו לעניים ורישם,

עפ"ז משיב ה' להם זכרו כי אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים, שהיית שם בעוני וחוסר כל,

ואם תוסיף לשקול במאזני מרמה עוד אושיבך באהלים כימי מועד, תשובו להיות עניים יושבי אהלים מחסרון בית ומעון כמו שהיית בימי מועד צאתך מארץ מצרים,

או שתהיו שובת[ים] ממקנה וקנין וכל ממכר כמו ששובתים ממסחר בימי המועדים וימים טובים:

 

(יא) וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל-הַנְּבִיאִ֔ים וְאָנֹכִ֖י חָז֣וֹן הִרְבֵּ֑יתִי וּבְיַ֥ד הַנְּבִיאִ֖ים אֲדַמֶּֽה:

מלבי"ם ודברתי על הנביאים. הנה רציתי להשיבם בתשובה ולכן הרביתי להם נביאים רבים,

כי בימי אחאב עמדו כמה מאות נביאים שהיו כולם תלמידי אליהו והם דברו והוכיחו את העם,

וגם הרביתי חזון, שהוא ג"כ ממיני הנבואה שידבר אל הנביאים בדבור ובחזון, וע"י דמיונות ומשלים,

שעז"א וביד הנביאים אדמה, אבל כ"ז לא הועיל, כי.

מלבי"ם ביאור המילות חזון, אדמה. החזון הוא מה שיראה הנביא במחזה הנבואיי והתבאר (ישעיה ל'),

והדמיון, הוא מה שיראה הנביא תמונות שיהיו לדמיון אל נבואתו, כמו מקל שקד, סיר נפוח, כלוב קיץ,

והדבור הוא דבר ה' אליו בעת החזון:

 

(יב) אִם-גִּלְעָ֥ד אָ֙וֶן֙ אַךְ-שָׁ֣וְא הָי֔וּ בַּגִּלְגָּ֖ל שְׁוָרִ֣ים זִבֵּ֑חוּ גַּ֤ם מִזְבְּחוֹתָם֙ כְּגַלִּ֔ים עַ֖ל תַּלְמֵ֥י שָׂדָֽי:

רש"י אם גלעד און – אם בא להם שבר ואונס הם גרמו לעצמם, כי אך שוא היו, ובגילגל שורים זבחו לעכו"ם:

גם מזבחותם – רבים כגלים שעל תלמי שדי, תלמי שדי היא מענית המחרישה קרויה תלם:

מלבי"ם אם גלעד און אך שוא היו. שכבר התבאר למעלה (ו' ח') שכל הנביאים תלמידי אליהו נהרגו בגלעד ששם היה מושב אליהו, ושם הרגה איזבל את נביאי ה', שע"ז אמר שם גלעד קרית פועלי און עקובה מדם,

וז"ש אם גלעד מלאה און להרוג את הנביאים א"כ אך שוא ולחנם היו הנביאים האלה,

כי עי"כ בגילגל שורים זבחו שכמספר בני הנביאים שהרגו זבחו שורים בגילגל לע"ז והקימו מזבחות לבעל,

מזבח ופר לעולה לכל נביא אשר הרגו,

וז"ש גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי שחשבו שבזה ירצו דם נביאים הנשפכים:

מלבי"ם ביאור המילות שוא. הוא דבר שאינו מועיל ובלתי מתקיים, הנביאים היו שוא ולריק:

 

(יג) וַיִּבְרַ֥ח יַעֲקֹ֖ב שְׂדֵ֣ה אֲרָ֑ם וַיַּעֲבֹ֤ד יִשְׂרָאֵל֙ בְּאִשָּׁ֔ה וּבְאִשָּׁ֖ה שָׁמָֽר:

רש"י ויברח יעקב שדה ארם וגו' – כאדם שאומר נחזור על הראשונות שדברנו למעלה

וישר אל המלאך ועוד זאת עשיתי לו הוצרך לברוח שדה ארם ידעתם איך שמרתיו:

ובאשה שמר – את הצאן:

רד"ק ויברח יעקב – והם אינם זוכרים הטובה שעשיתי עם אביהם שברח מפני עשו אחיו:

ויעבוד ישראל באשה – אף כשהיה שם הוצרך לעבוד את לבן בעבור אשה שיתן לו בתו והעבודה ששמר את צאנו וכן בבתו האחרת שנתן לו שמר צאנו גם כן ואני הוא שהייתי עמו וברכתיו ושב משם בעושר ובנכסים:

מלבי"ם ויברח יעקב וכו' ובנביא העלה וכו' הכעיס אפרים תמרורים, שעורו,

אפרים הכעיס תמרורים היינו שעל התוכחה שמוכיחים אותו על הדברים הנאמרים למעלה

שהוא על הכחש והכפירה מה שעובד את העגלים, ועל המרמה שי"ל מאזני מרמה,

על שני אלה משיב תשובה דרך לצנות ולעג להכעיס את המוכיחים בדברי תמרורים,

שעל מה שמוכיחים אותו על המרמה, הוא מכעיס ומשיב, הלא ויברח יעקב שדה ארם, הלא מפני רמאות ומרמה ברח יעקב מפני עשו לשדה ארם, כי רימה את עשו בדבר הבכורה והברכה וא"כ הלא גם יעקב עשה מרמה,

והלא ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר,

שאח"כ בהיותו בבית לבן עבד בעבור אשה שהיא רחל ולבן רמה אותו ונתן לו את לאה ונתקיים המרמה בידו כי אח"כ שמר את הצאן שנית באשה אחרת, והוצרך לשמור בעד שתי נשים,

וא"כ כבר היה הרמאות נהוג מימי אבותינו:

מלבי"ם ביאור המילות ויברח יעקב. פרט בזה שם יעקב, שברח ע"י העקב שעקב את אחיו:

באשה, ובאשה. כבר יסדתי באילת השחר (כלל קל"ח) שהשם הנכפל אינו השם הראשון:

 

(יד) וּבְנָבִ֕יא הֶעֱלָ֧ה ה' אֶת-יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם וּבְנָבִ֖יא נִשְׁמָֽר:

רש"י ובנביא העלה ה' וגו' – ועל שאתם מבזין את הנביאים ומלעיגין בדבריהם הלא בנביא העלה וגו':

רד"ק ובנביא העלה – ועוד עשיתי חסד עם בניו שירדו למצרים ונשתעבדו שם ושלחתי להם נביא שהעלה אותם ממצרים ברכוש רב והוא משה:

ובנביא נשמר – ארבעים שנה שהיו במדבר נשמרו ע"י נביא שנתתי להם ולא חסרו דבר

וכל הטובות האלה אינם זוכרים ומכעיסים אותי בתועבות ובלא אל זהו שאמר:

מלבי"ם ובנביא, ונגד מה שהוכיחו אותם על הכחש והעגלים שעשו, היו משיבים שהם צריכים אל אמצעי בינם לבין ה', שכן בעת שעשו ישראל את העגל אמרו עשה לנו אלהים כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו,

שתחלה היה משה אמצעי בינם ובין ה' וכאשר נעלם משה מאתם עשו את העגל שהוא ילך לפניהם ויהיה אמצעי בינם ובין ה',

ועפ"ז אמרו גם הם שהם צריכים אל העגלים שיהיו אמצעי בינם לבין ה' בקבלת השפע,

והביאו ראיה שהלא בנביא העלה ה' את ישראל מארץ מצרים, הרי שגם יצ"מ היה ע"י אמצעי שהוא הנביא,

וכן אח"כ בנביא נשמר, כי הנביא היה תמיד אמצעי בהגעת השפע, הרי שצריך אמצעי בהגעת הרוחניות למטה, וע"כ הם עושים את העגלים:

 

(טו) הִכְעִ֥יס אֶפְרַ֖יִם תַּמְרוּרִ֑ים וְדָמָיו֙ עָלָ֣יו יִטּ֔וֹשׁ וְחֶ֨רְפָּת֔וֹ יָשִׁ֥יב ל֖וֹ אֲדֹנָֽיו:

רש"י הכעיס אפרים – לבוראו לבזות את נביאיו ולבגוד בו:

תמרורים – הם לו כי דמיו אשר שפך בהחטיאו את ישראל להצמיד לעכו"ם והמחטיאו לאדם קשה לו מן ההורגו

כאשר אנו למידין מעמון ומואב שהטעו את ישראל להצמד לבעל פעור

וענשן הכתוב יותר ממצרי ואדומי שטבעום בנהר ויצאו בחרב לקראתם:

עליו יטוש – עליו יטילם הקדוש ברוך הוא:

וחרפתו – שחירף את שלמה כענין שנאמר (מלכים א יא) וירם יד במלך שהוכיחו ברבים על אשר בנה שלמה את המלוא כדמפורש בחלק:

ישיב לו אדוניו – הקדוש ברוך הוא שהרי הוא הרע לעשות יותר ממנו:

רד"ק הכעיס אפרים תמרורים – הכעיס אפרים את האל ית' בתמרורים והם המזבחות שהיו כגלים וציונים

וכמוהו שימי לך תמרורים ויש לפרשו ג"כ מענין מרורים ופירושו כעס תמרורים כלומר כעס רע ומר:

ודמיו עליו יטוש – דם נקי ששפך אפרים יטוש עליו אדוניו

וכן חרפתו שחרף את האל יתברך בעשותו העגלים הכל ישיב לו גמולו בראשו:

יטוש – כמו והנם נטושים על פני כל הארץ, ויטוש על המחנה ענין התפשטות

ואדוניו הוא הקדוש ברוך הוא ואף על פי שהוא אינו מכיר באדנותו על כרחו אדניו הוא והוא ישיב לו גמולו בראשו:

מלבי"ם הכעיס אפרים תמרורים, בתשובות האלה שהם דברי לצנות היורדים חדרי בטן,

הכעיסו את המוכיחים ולעגו עליהם בדברי תמרורים אלה,

ודמיו, שיעור הכתוב, אדוניו! דמיו עליו יטוש וחרפתו ישיב לו, כי הם הרגו את המלכים בעבור חטא ע"ז שעבדו,

כמו שהרגו את בית ירבעם ובית אחאב ויתר מלכים בחטא זה,

ואחר שהרגוהו שבו הם בעצמם להחזיק בעבודת הבעל והעגלים, וא"כ הלא הרגוהו ברצח ובחנם,

עפ"ז יצייר המליץ, כאילו אדוניו שהוא המלך הנרצח עמד מקברו ונוטש עליו את דמיו,

שמשליך את דמו הנשפך בחנם על העם שרצחוהו, וישיב לו את חרפתו החרפה שחרפוהו בעת רצחוהו על שעבד ע"ז, ישיב לו עתה את החרפה אל חיקו ויחרף אותו, ומעתה יספר הדברים שידבר אליו אדוניו הנרצח:

מלבי"ם ביאור המילות תמרורים. כעס רע ומר. יטוש. מענין ויטוש על המחנה שיניח דמיו עליו,

ושם אדוניו הוא נושא המאמר כולו: