הושע

הושע פרק-יד

(א) תֶּאְשַׁם֙ שֹֽׁמְר֔וֹן כִּ֥י מָרְתָ֖ה בֵּֽאלֹהֶ֑יהָ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ עֹלְלֵיהֶ֣ם יְרֻטָּ֔שׁוּ וְהָרִיּוֹתָ֖יו יְבֻקָּֽעוּ:

מלבי"ם תאשם שומרון, כאשר שמע החוזה כי אין נוחם, וה' לא ישיב את הגזרה החרוצה בלי השנות,

הוא מסב פניו אל כלל ישראל, אומר להם הלא עיקר החוטא במרד ובמעל היה שומרון עיר המלוכה שהם החזיקו בעבודת העגלים והכשילו את כלל ישראל,

וישראל רק נכשלו ע"י מלכי שומרון שהכשילו אותם, וא"כ הלא יש להם תקנה בתשובה,

א"כ אני אומר למה יאבדו ישראל עם שומרון, מהראוי הוא כי תאשם שומרון היא תשא האשמה כי היא מרתה באלהיה במרי ובמרד,

וראוי שהיא תענש עד שבחרב יפלו ועולליהם ירוטשו, זה מגיע להם מצד הדין כי אין להם תקנה, אבל.

רד"ק תאשם – הוא ענין שממה:

 

(ב) שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד ה' אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֹנֶֽךָ:

רש"י שובה ישראל – שבארץ יהודה, פן יקרה אתכם כשומרון, לכך נסמכו העניינים,

משל למלך שמרדה עליו מדינה שלח המלך פולימרכוס ואמר להחריבה, היה אותו פולימרכוס בקי ומיושב, אמר להם טלו לכם ימים, ואם לאו אני עושה לכם כדרך שעשיתי למדינה פלונית ולחברותיה ולאיפרכיא פלונית ולחברותיה, לכך נאמר תאשם שומרון, ואומר שובה ישראל עד ה' אלהיך, כדאיתא בסיפרי בפ' וישב ישראל בשטים:

עד ה' אלהיך – תני בשם רבי מאיר שובה ישראל בעוד שהוא ה' במדת הרחמים

ואם לאו "אלהיך" – מדת הדין עד דלא יתעבד סניגוריא קטיגוריא:

כי כשלת – באו לך מכשולים בעד עווניך:

רד"ק שובה ישראל – כי כשלת בעונך כי אתה רואה שכשלת בעונך לפיכך יש לך לשוב אל ה' יתברך כי אין מקימך ממכשולך אלא תשובתך אליו, ובאמרו עד כמו אל, וכן ושבת עד ה' אלהיך שובו עדי

ואמרו רז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר עד ה' אלהיך:

מלבי"ם שובה ישראל. אבל אתה ישראל שהם העם בכללם מבלעדי שומרון הלא אתה תוכל לשוב בתשובה,

כי כשלת בעוניך, כי אתה לא חטאת במרי ומרד, רק נכשלת ע"י המכשילים אותך שהם מלכי שומרון,

והיית כשוגג וכאנוס ויש לך תקנה,

והנה תחלה אמר שובה עד ה', מלת עד מציין שה' עומד רחוק מהם והם צריכים ללכת אליו עד שיגיעו עדיו, עד המקום אשר הוא שם,

ר"ל שיעזבו את עונותיהם הקודמים ויתחרטו על העבר שטעו מני דרך בטעות ובאונס ומבקשים הדרך לשוב עד ה':

מלבי"ם ביאור המילות שובה, עד. מורה ששב לדבר שהתרחק ממנו וצריך להגיע עד המקום, ומוסיף אח"כ שובו אל, וכן יואל (ב' י"ב י"ג): כשלת. בא הקל בהוראת הנפעל שנכשל ע"י העון שהכשילהו, ועי' לעיל (ה' ה'):

שובה ישראל עד ה׳ אלהיך כי כשלת בעוונך (הושע יד, ב)

שאלו על כך רבותינו בתלמוד (יומא פו:) והרי"עוון״ הוא מזיד ואיך קוראים לו ״מכשול"?

ונראה לתרץ, על פי מה שכתב האלשיך (בפרשת ויקרא), שלא יאמר האדם  אשר חטא בשוגג, כי לא ברשעות ובפשיעה פעלתי עוולה, ולא אתעצב אל לבי על שגגה שיצאה מתחת ידי, כי השגגה מצויה בכל אדם.

אל יאמר כן, כי גם אם יחטא איש שוגג, אין זה כי אם שנפשו לא טובה היא מאיזה עוון שעשה תחילה, ואותה עבירה גרמה לו זאת. כי כאשר אין ביד האדם עוון, אין שוגג בא על ידו, כי אפילו בהמתם של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם, וכל שכן צדיקים עצמם (וכמו שאמרו בחולין ה:).

וזהו שאומר הכתוב: "שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת׳, כלומר, כי גם מה שנכשלת בשוגג, גם זאת בא לך ״בעוונך״, שעשית מתחלה עוון במזיד, כי לולא זאת לא היה מביא אותך הקדוש ברוך הוא לידי תקלה.

וזהו גם מה שאמר הנביא (ישעיה א, ד): ״הוי גוי חוטא עם כבד עוון", מה שנהיית לגוי חוטא מלא שגגות, זהו מחמת שהיית עם כבד עוון.

ובזה יש לפרש מה שאנו אומרים בוידוי יום הכפורים: "על חטא שחטאנו לפניך ביודעים ובלא יודעים״. ושאלו המפרשים, כיון שאמרו חכמינו בתלמוד (יומא לו:) שצריך להתוודות מתחלה על הקל ואחר כך על החמור, אם כן היה צריך לומר מתחלה ״בלא יודעים״ דהיינו שוגג, ואחר כך ״ביודעים״ דהיינו מזיד?

ועל פי האמור יש לומר שהכוונה היא שחטאנו לפניך ביודעים, ומזה נמשך לנו מה שחטאנו אחר כך גם בלא יודעים (ילקוט חמישאי בשם אפריון).

———————–

שובה ישראל עד ה׳ אלהיך בי כשלת בעונך. קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳ אמרו אליו כל תשא עוון וקח טוב (הושע יד, ב ג)

יש לפרש את הפסוקים, על פי דברי רבותינו במדרש (ויקרא רבה י, ה)

אחד אומר: תשובה עושה מחצה ותפילה עושה הכל. ואחד אומר: תפילה עושה מחצה ותשובה עושה הכל.

ולפי זה יוצא שאם האדם עושה תשובה, הוא מסופק אם עשה מחצה או עשה הכל.

וכן אם האדם התפלל, הוא נמצא בספק זה.

אבל אם האדם עשה את שני הדברים גם תשובה וגם תפילה, אזי בודאי שעשה את הכל.

וזהו שאומר הכתוב: ״קחו עמכם דברים״, ו״דברים״ היינו תפילה, ״ושובו אל ה״ —

דהיינו תחזרו בתשובה, וממילא יש כאן גם תפילה וגם תשובה,

ולכן ״אמרו אליו כל תשא עוון״, דהיינו תשא את כל העוונות, כיון שעשו את שניהם (צוארי שלל בשם הרב שכחת הלקט). 

 

(ג) קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל-ה' אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כָּל-תִּשָּׂ֤א עָוֹן֙ וְקַח-ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ:

רד"ק קחו עמכם דברים – איני שואל מכם בתשובה לא כסף וזהב לא עולות אלא דברים טובים שתתודו בהם עונותיכם ושובו אל ה' בכל לבבכם ולא בשפתים בלבד.       או פירושו אחר שתשובו תתודו לפניו:

ואמרו אליו – כלו' אמרו לפניו כדברים האלה וכיוצא בהם:

כל תשא עון – כל עון תשא והוא הפוך כמו מקום שם קבר שהוא כמו מקום קבר שם

או פי' לכל תשא עון וקח טוב וקח דבר טוב או לב טוב:

ונשלמה פרים שפתינו – במקום פרים נשלמה לפניך וידוי שפתינו כי אתה רוצה בדברי תשובה יותר

כי אין הקרבנות מועילות בלא וידוי העון כי בכלם נאמר והתודה אשר חטא

ובשעיר המשתלח לא היה אלא וידוי דברים כי לא היה קרב ממנו דבר על גבי המזבח אלא הוידוי כמו שנאמר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל וגומר:

מלבי"ם קחו. מוסיף עוד שאחר שתגיעו עד ה' ותהיו קרובים אצלו אז תוסיפו להטיב מעשיכם להבא ולעשות תשובה מאהבה עד שתקחו עמכם דברים היינו ענינים שהם ידברו ויליצו יושר עליכם וילמדו עליכם זכות,

שהוא מצות ומע"ט שתעשו,

ושובו שנית אל ה', והיא התשובה מאהבה, שלא יוחשבו הזדונות לשגגות רק לזכיות,

ואז לא תהיה הסליחה בעבור שיוחשב אונס ושוגג ומוטעה, רק תהיה הסליחה ע"י שיראה זכיותיהם וצדקותיהם שיקחו עמהם לדבר זכות עליהם,

ובזה יסלח להם הגם שיוחשב שחטאו תחלה במזיד, בראותו שאחרי שפשעו נגדו שבו לאהבתו ועבודתו בכל לב ולא מיראת העונש רק מאהבה, ואז אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב,

א) שתשא כל העון, לא כמו בתחלה שלא נשא את כל העון רק מקצתו כי עדיין נשאר חטא שוגג ולא נשא רק מה שיחשוב אותו כחטא שוגג,

ועתה תשא אותו גם מזה הצד שתחשוב שהוא עון מזיד ובכ"ז תשא להם, וזה יהיה ע"י שתקח טוב שתקח לנגדו טוב המעשים והזכיות,

(וגם כדברי חז"ל שהעון עצמו יתהפך לזכות ויעשה מן העונות זכיות, עד שהעון יתהפך לטוב).

ונשלמה פרים שפתינו – ר"ל כי בתחלה שלא נשא כל העון רק חשב אותו כמכשול בשוגג –

עדיין היו חייבים להביא פרים לקרבן על השוגג, (שהצבור שחטאו ע"י שגגת הוראה צריכים להביא פר חטאת על כל שבט ושבט)

אבל עתה שתעביר גם את השוגג נשלם תחת פרי החטאת בדברים שנאמר בשפתינו,

ומפרש מה הן הדברים שיאמרו בשפתותיהם?:

מלבי"ם ביאור המילות כל תשא עון. כמו כל עון תשא ורצוף בו כונה, כל תשא, תשא עון, ר"ל תשא כלו לא חציו לבד, ושתשא אותו כפי מה שהוא עון, או שתשא חטא שתחשיבהו כחטא שוגג:

 

(ד) אַשּׁ֣וּר | לֹ֣א יוֹשִׁיעֵ֗נוּ עַל-סוּס֙ לֹ֣א נִרְכָּ֔ב וְלֹא-נֹ֥אמַר ע֛וֹד אֱלֹהֵ֖ינוּ לְמַעֲשֵׂ֣ה יָדֵ֑ינוּ אֲשֶׁר-בְּךָ֖ יְרֻחַ֥ם יָתֽוֹם:

מלבי"ם אשור. נאמר אליך בשפתותינו, שמעתה לא נבטח עוד על דבר זולתך, לא על אשור שבטחו בו מלכי ישראל בצר להם, כי אשור לא יושיענו,

ולא נבטח על מצרים שנתנו לנו סוס ורכב שנלחם בכחנו, כי על סוס לא נרכב,

ולא נבטח עוד על הפסילים והמערכת, כי לא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו,

כי רק בך נבטח, מצד שידענו אשר בך ירוחם יתום,

שמי שאין לו עוזר וסומך מצד הטבע אתה תרחם עליו מצד רחמיך

וכן אחר שאין לנו בטחון ותקוה על שום דבר נמצא רחמים אצלך:

 

(ה) אֶרְפָּא֙ מְשׁ֣וּבָתָ֔ם אֹהֲבֵ֖ם נְדָבָ֑ה כִּ֛י שָׁ֥ב אַפִּ֖י מִמֶּֽנּוּ:

מלבי"ם ארפא. ה' משיב להם, אני ארפא תחלה את משובתם, מדמה השובבות שלהם כמכה דבוקה בם,

וארפא את המכה, שע"י התשובה ירפאו ממכתם, ואח"ז אהבם נדבה אשוב לאהבה אותם,

שלא לבד שאשא להם את העבר כי אאהב אותם וזה אעשה מצד נדבת לב,

אחר כי שב אפי ממנו – היינו מן משובתם, שעד עתה חרה אפי על משובתם וע"י שישוב אפי אשוב לאהבה אותם:

מלבי"ם ביאור המילות ממנו. כינוי יחיד מוסב על משובתם:

 

(ו) אֶהְיֶ֤ה כַטַּל֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל יִפְרַ֖ח כַּשּֽׁוֹשַׁנָּ֑ה וְיַ֥ךְ שָׁרָשָׁ֖יו כַּלְּבָנֽוֹן:

רד"ק אהיה כטל לישראל – הפך מה שאמר ויבש מקורו ואמר טל לפי שאינו נפסק

כן טוב האל יתברך לא יהיה נפסק מהם וזה יהיה לעתיד בשוב הגלות:

יפרח כשושנה – אמר כשושנה לפי שנמשלה כנסת ישראל לשושנה כמו שכתוב אני חבצלת השרון שושנת העמקים ואמר כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות,

ואם תאמר השושנה אין לה שרשים ונוחה להיעקר

ויך שרשיו כלבנון – כמו עצי הלבנון שהם גדולים ושרשיהם רבים כן יהיו נטועים באדמתם ויתנו שרשים חזקים לא יוכלו להנתש ממקומם כמו שאמר ולא ינתשו עוד מעל אדמתם, ועל דרך הזה אמר הבאים ישרש יעקב

ומה שאמר ויך על דרך ומחה אל כתף ים כנרת כלומר יכו השרשים הנה והנה באורך וברוחב:

מלבי"ם אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה. כבר הביאו בספורי הטבע כי יש שושנה הנקראת שושנת יריחו,

שאינה נשרשת בקרקע והרוח נושאה לארצות רחוקות דרך מדבריות והיא מתלחלחת מן הטל ופורחת וגדלה בהוד והדר,

והוא משל לישראל הנישאים ע"י הרוח ממקום למקום גולים ומטולטלים, וה' הוא הטל המחיה אותם בגלותם,

והיא פורחת ביופי והוד כשושנה.

ויך שרשיו כלבנון, ר"ל והגם שהכה את שרשיו שהיו נשרשים תחלה בארצם בחוזק כלבנון,

שהארזים נשרשים בעומק, והשרשים האלה הוכו ונעקרו ממקומם, ואין להם שורש ומקום קבוע,

בכ"ז הגם שהכו השרשים:

מלבי"ם ביאור המילות ויך שרשיו. כמו הכה אפרים שרשם יבש:

 

(ז) יֵֽלְכוּ֙ יֹֽנְקוֹתָ֔יו וִיהִ֥י כַזַּ֖יִת הוֹד֑וֹ וְרֵ֥יחַֽ ל֖וֹ כַּלְּבָנֽוֹן:

רש"י ילכו יונקותיו – יסגון בנין ובנן ויהי כזית מנרתא דקודשא זיוהון וריחהון כריח קטרת בוסמיא:

כלבנון – כבית מקדשא:

רד"ק ילכו יונקותיו – וכמו שהשרשים יתנו למרחוק כן יונקותיו ילכו למרחוק כלומר יתפשטו הנה והנה

והיונקות הם הענפים הרכים כמו היונק, והיונקות הם משל לטובות המתחדשות להם בכל יום ויום,

או יהיה משל השרשים תורת משה רבינו עליו השלום שתהא קיימת לעד

והיונקות הם הדעות המתחדשות להם בידיעת האל ית' יום ויום:

ויהי כזית הודו – שיהא כח לחותו קיים כמו הזית שעליו לחים כל השנה כלומר שלא יפסק טובו כל הימים:

וריח לו כלבנון – כמו כריח השדה אשר ברכו ה' כי הלבנון יש בו מינים רבים מעצים ומעשבים

ויש בהם נותני ריח טוב רוצה לומר שילך שמם הטוב למרחוק:

מלבי"ם ילכו יונקותיו. שהם ענפים הרכים שעולים מן הארץ אצל השרשים הם ילכו ויתפשטו,

ר"ל הבנים שיהיו באחרית הימים שהם היונקות שעלו אחרי השרשים הקדמונים שהוכו ונתבטלו

הם יהיו לעצים רעננים נושאי פרי, ויהי כזית הודו שהזית יתן שמן למאור, כן יאירו פרים באור ה',

והזית עלהו רענן בקיץ ובחורף וכן יתמידו בהצלחתם בכל הזמנים,

וריח לו כלבנון ועדן יהיה להם ריח הלבנון שהיא הקדושה והטהרה המתייחסת אל הלבנון [ביהמ"ק]

שהוא בא"י מקום הטהרה והקדושה:

מלבי"ם ביאור המילות יונקותיו. הם הבדים הדקים שעולים אצל האילן מן השרשים (יחזקאל י"ז):

 

(ח) יָשֻׁ֙בוּ֙ יֹשְׁבֵ֣י בְצִלּ֔וֹ יְחַיּ֥וּ דָגָ֖ן וְיִפְרְח֣וּ כַגָּ֑פֶן זִכְר֖וֹ כְּיֵ֥ין לְבָנֽוֹן:

תרגום יונתן יִתְכַּנְשׁוּן מִבֵּינֵי גָלוּתְהוֹן יַתְבוּן בִּטְלַל מְשִׁיחֲהוֹן וְיֵחוּן מֵתַיָא וְיִסְגֵי טוּבָא בְּאַרְעָא יְהֵי דָכְרָן טַבְוָתְהוֹן עָלֵיל וְלָא פָסֵק כְּדוּכְרַן יַבְּבוֹת חֲצוֹצַרְתָּא עַל חֲמַר עַתִּיק דְמִתְנַסֵךְ בְּבֵית מַקְדָשָׁא:

רש"י ישובו יושבי בצלו – אותן שהיו כבר יושבים בצל הלבנון שדימה בו ישראל ובית המקדש

ועכשיו גלו מעמו ישובו אליו:

זכרו כיין לבנון – כדוכרן יבבות חצוצרתא דעל חמר עתיק דמתנסך בבית מקדשא שהיו תוקעין בחצוצרות על הנסכים כשהלוים אומרים בשיר:

אבן עזרא ישובו – אמר יפת יושבי בצל הלבנון. ולפי דעתי יושבי בצל ישראל והם העבדים שיהו אכריהם וכורמיהם:

יחיו דגן – והקמות יפרחו כגפן: וזכרוריחו כדרך אזכרתה ויפת אמר זכר גפנם למרחק כיין לבנון:

רד"ק ישובו יושבי בצלו – ישובו לארצם ויהיו יושבים בצל האל ית':

יחיו דגן – יחיו עצמם בכל עת במצות האל ית' שיקיימו כמו הדגן המחיה את האדם ברוב דגן חסר כ' הדמיון [כ-דגן]. וכמוהו לב שמח ייטיב גהה כי חטאת קסם מרי והדומים להם

ואם תאמר יפסק טובם כמו הדגן הפוסק ויבש עד שיזרעו אותו פעם אחרת?

לא אלא ויפרחו כגפן כמו הגפן כי אחר שלקטו פירותיו אינו נפסק ויבש אלא יפרח שנה אחרת וכן בכל שנה ושנה:

זכרו כיין לבנון – ריחו כמו אזכרתה לה' אמר ריח יין הגפן שנמשלו ישראל לו, יהיה כריח יין לבנון שיש לו ריח טוב, וראיתי בספר אסף הרופא כי יין לבנון ויין חרמון ויין הכרמל ויין הרי ישראל וירושלם ויין הרי שומרון ויין הרי כפתור מצרים אלה היינות הם עליונים על כל מיני היין לריח ולטעם אף למרפא ומשל הריח יהיה השם הטוב שיהיה לישראל בכל העמים לעתיד

ויש מפרשים ישובו ינוחו כמו בשובה ונחת

ויש מפרשים יחיו דגן שיהיה שנוי טבע בדגן לעתיד בבא הגואל שיחיו אותו כמו הגפן ולא יצטרכו לזרוע הדגן אלא פעם אחת כמו הגפן וכיוצא בזה זכרו רבותינו ז"ל בשנוי טבע שיהיה לעתיד בחטה:

מלבי"ם ישובו. ומהם ישובו אלה שירצו להיות יושבי בצלו ר"ל בצל הלבנון,

נבא שרבים מן הגולים ישובו לשבת בארץ ישראל ויקבעו דירתם בארץ הקדושה בצל לבנון,

והם יחיו דגן שיהיה להם שם דגן ללחם ביתם.

ויפרחו כגפן המתפשט למרחוק כי ירבו ויפרו שמה ויעשו פרי ותנובה,

זכרו ר"ל זכרו של לבנון יהיה כיין לבנון, שגם אלה שלא ישובו לישב בצל הלבנון ולדור בא"י

יזכרו תמיד בהלבנון כמו שזוכרים את היין של לבנון הטוב מאד ולא ימוש זכרונו מלב השותהו,

כן יזכרו ההר הטוב והלבנון בכל תפלותיהם ויעלו את ירושלים על ראש שמחתם:

מלבי"ם ביאור המילות יחיו דגן. כמו היחיו את האבנים מערמות העפר (נחמיה ג'):

 

(ט) אֶפְרַ֕יִם מַה-לִּ֥י ע֖וֹד לָֽעֲצַבִּ֑ים אֲנִ֧י עָנִ֣יתִי וַאֲשׁוּרֶ֗נּוּ אֲנִי֙ כִּבְר֣וֹשׁ רַֽעֲנָ֔ן מִמֶּ֖נִּי פֶּרְיְךָ֥ נִמְצָֽא:

רש"י אפרים – יאמר מה לי עוד ללכת אחרי העצבים וישובו מעכו"ם אני אענהו מצרתו:

ואשורנו – אראה בעניו:

אני כברוש רענן – אני לו נכפף להיות אוחז ידו בי כברוש רענן הנכפף לארץ שאדם אוחז בענפיו כלומר אהיה מצוי לו:

ממני פריך נמצא – והלא אני הוא שכל טובתך מאתי באה:

רד"ק אפרים – ואז יאמרו מה לי עוד לעצבים כי בעוד שהייתי עובד אותם היה לי כל הרע ועתה שאעבוד את ה' יהיה לי כל הטוב הזה, ואמר הקדוש ברוך הוא כשיאמר אפרים זה:

אני עניתי ואשורנו – כלומר אביט אליו בעת רצון הפך והסתרתי פני מהם ומה אומר לו:

אני כברוש רענן – אני אהיה לך כמו הברוש רענן שכופפין ראשו אצל שרשיו כן אני מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח, ואם תאמר הברוש אינו עושה פירות ממני פריך נמצא בכל עת ובכל זמן:

מלבי"ם אפרים. גם אפרים שהם עבדו ע"ז תחלה, יאמר אז מה לי עוד לעצבים, ויכיר שאין בה ממש.

אני עניתי ואשורנו, ואז אענה אותם על תפלותיהם ואשגיח עליהם מרחוק בהשגחתי,

ומפרש מה שיענה להם, יאמר אליהם אני כברוש רענן אני דומה כברוש שענפיו רבים ומתפשטים ועליו רעננים תמיד עד שהיושב תחתיו ימצא מחסה מחום השמש ומסתור מזרם וממטר

כי כן החוסה בי ימצא מחסה מכל פגעי הזמן בכל עת ובכל זמן,

ולא תדמה שאני כברוש שאינו נושא פירות. כי ממני פריך נמצא, הפירות שנמצאים אצלך הם ממני,

ר"ל שאני המשפיע גם את הטוב הגשמי והרוחני. ופריי פרי עץ חיים:

 

(י) מִ֤י חָכָם֙ וְיָ֣בֵֽן אֵ֔לֶּה נָב֖וֹן וְיֵֽדָעֵ֑ם כִּֽי-יְשָׁרִ֞ים דַּרְכֵ֣י ה' וְצַדִּקִים֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔ם וּפֹשְׁעִ֖ים יִכָּ֥שְׁלוּ בָֽם:

רש"י מי חכם – בכם:

ויבן אלה – מי חכם בכם ויתבונן לתת לב לכל אלה וישוב אלי:

ופושעים יכשלו בם – בשבילם. על שלא הלכו בהן כן תרגם יונתן:

רד"ק מי חכם ויבן אלה – וכשהשלים הושע נבואתו אמר מי בכם חכם ויבין אלה התוכחות שדברתי עד הנה:

כי ישרים דרכי ה' – לא כאותם שאומרים לא יתכן דרך ה' כמו שאמר ביחזקאל

כי אם תשובו בתשובה שלמה לא תזכרנה לכם תועבותיכם הראשונות:

וצדיקים ילכו בם – כי יכירו וידעו כי כל דרכיו משפט, ואם יראו צדיק ורע לו או רשע וטוב לו יחשבו כי הכל אמת ודרך ישר מהאל ית'

כי הצדיק שאנו רואים אולי אינו צדיק בלבו כמו שהוא בנראה והאל בוחן לב וחוקר כליות

או מיסרו לטובתו לעולם הבא שהוא עולם השכר

וכן הרשע וטוב לו אולי עשה קצת טובות ומשלם לו האל ית' בחייו כדי שיאבד ברוב רשעו לעולם הבא

כמו שאמר בתורת מרע"ה ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו:

ופושעים יכשלו בם – כי יאמרו אין מסדר ומנהיג העולם ואיננו בדרך ישר כי הצדיק יבואנו רע והרשע יבואנו טוב לפיכך אינם שבים מרשעם וילכו אחרי תאות לבם ויכשלו ויאבדו

ואדוני אבי ז"ל פירש ופושעים יכשלו בם כאשר ישובו הפושעים לדרכי ה' ולא היו רגילים בהם כמו הצדיקים יכשלו בהם כאדם שאינו יודע הדרך וזה נאמר על הפושעים שלבם עוד בדרך פשעם

אך השבים בלב שלם אלהיהם יעזרם כדי שלא יכשלו והצדיקים במנהגם ילכו דרך סלולה וישרה:

מלבי"ם מי חכם. החכמה היא המקובלת, והבינה היא מה שאדם מוציא דבר מתוך דבר,

ויוכל האדם להבין מתוך בינתו גם בדברים שאין לו קבלה מרבותיו, כמו ההיקשים השכליים שיעשה האדם עפ"י הדברים הבנוים על המושכלות ראשונות והמוחשות,

אמנם בדבר שאין לשכל מבוא בהם, כמו לדעת הנהגת ה' והשגחתו וכל עניני האלהות א"א שיבינם האדם משכל, אם לא יש לו הקדמות מקובלות שקיבל בדרכי החכמה כמו הפינות התוריות והאמונות שקבל מפי הנביאים,

ואז יוכל להבין דבר מתוך דבר מדברים שקיבל בחוקי החכמה,

וז"ש מי חכם ויבן את אלה. וכבר התבאר אצלנו שאין על חקי החכמה מופתי הדעת,

כי גדר הדעת הוא דבר שיש לו בו ידיעה ברורה, כמו דברים שהשיג בחושיו,

אבל חוקי החכמה לא ידעם מעצמו רק מי שהוא נבון וחקר בחקי החכמה להבין דבר מתוך דבר

הוא יגיע בם לכלל דעת שידע ידיעה ברורה,

ועז"א נבון וידעם והוא כי ישרים דרכי ה', שכל התלונות שמתלוננים על ההשגחה

ממה שרואים צדיק ורע לו ורשע וטוב לו שידמה לנו רוע הסדר בהנהגה ושאין השגחה ושכר ועונש,

מי שהוא מקובל בחקי החכמה שה' משגיח ושדרכיו טוב וחסד ורחמים

אז יבין וידע שדרכי ה' מצד עצמם המה ישרים, ושרוע הסדר הנדמה לנו הוא מצד המונהגים,

שהפושעים יכשלו בהדרכים הישרים מצד שלא ייטיבו צעדיהם בדרך הישר ובכ"ז אין חסרון בהדרך,

רק בההולכים שאינם מישרים צעדיהם ללכת בדרכי יושר,

אבל הצדיקים הם ילכו ולא יכשלו,

ואמר זה נגד המתלוננים על הגלות ועל עונשי ה' את עמו שנראה כאילו עזבם אל המקרה וההפקר,

שהחכמים והמבינים ידעו שהכל הוא בהשגחה ודרכי ה' ישרים צדיק וישר הוא:

מלבי"ם ביאור המילות חכם, נבון, וידעם. הבדל הענינים אלה וכלליהם התבאר באורך בפי' משלי:

 

 

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “ספר הושע פרק יד”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב