יואל

יואל פרק ג

(א) וְהָיָ֣ה אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֶשְׁפּ֤וֹךְ אֶת־רוּחִי֙ עַל־כָּל־בָּשָׂ֔ר וְנִבְּא֖וּ בְּנֵיכֶ֣ם וּבְנֽוֹתֵיכֶ֑ם זִקְנֵיכֶם֙ חֲלֹמ֣וֹת יַחֲלֹמ֔וּן בַּח֣וּרֵיכֶ֔ם חֶזְיֹנ֖וֹת יִרְאֽוּ:

אבן עזרא והיה אחרי כן – אמר רבי ישועה כל זאת הנבואה היא לעתיד

ורבי משה הכהן אמר אם כן למה אמר אחרי כן? רק [היה לו לומר] "והיה באחרית הימים"?

אולי זה הנביא היה בימי יהושפט על כן יזכור עמק יהושפט והנביאים ובני הנביאים היו רבים כי רבים יצאו לדבר עם אלישע ועובדיהו לבדו החביא מהם ק':

על כל בשר – בארץ ישראל שהוא מקום ראוי להנבא:

רש"י והיה אחרי כן – לעתיד לבא:

על כל בשר – על מי שנעשה לבו רך כבשר דוגמת ונתתי לכם לב בשר (יחזקאל לו):

רד"ק והיה אחרי כן – כמו והיה באחרית הימים, ואמר אחרי כן לפי שאמר וידעתם כי בקרב ישראל אני

אמר עתה תדעו, ולא ידיעה שלמה, כי עוד תשובו ותחטאו לפני,

אבל אחרי זאת הידיעה יבא זמן שתדעו אותי ידיעה שלמה ולא תחטאו עוד

והוא לימות המשיח שנ' כי מלאה הארץ דעה את ה':

אשפוך רוחי על כל בשר – פי' בישראל כמו שאמרו במקום אחר כל בשר ואינו לכל בעלי חיים אלא האדם לבדו,

ואומר ויברך כל בשר יבא כל בשר כן פרט הנה כל בשר על ישראל הראויים להיות רוח הקדש עליהם,

ואמר כל ר"ל הגדולים והקטנים כמו שאמר כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם,

ורוחי היא רוח דעה והשכל כמו שאמר ונחה עליו רוח ה' ואחר כך פירש רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה',

ומפני שיזדכך שכלם ויגבר במקצתם כח הדברי עד שיתנבאו כי לא אמר כי כלם יתנבאו אלא ונבאו בניכם ובנותיכם, ובשפיכות הרוח אמר על כל בשר אבל בנבואה לא אמר כל אלא ונבאו בניכם ובנותיכם,

ואמר זקניכם בחוריכם לא כלם והוא ע"ד שכתב החכם הגדול הרב ר' משה בן מימון ז"ל כי לא תבא לאדם הנבואה ואפילו עם התלמדות אלא אם כן קדם לו טבע בעת היצירה,

והבנים והבנות יתנבאו בנערותם כמו שמואל הנביא והנבואה תהיה להם במראה החלום כמו שאמר חלומות חזיונות, וכן היתה נבואת רוב הנביאים, כמו שאמר אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו,

וכן יהיו בהם מעלות זה למעלה מזה כמו שהיו בנביאים שעברו עד שאולי יהיה בהם כמשה רבינו ע"ה,

והנה זכר שלש מעלות אשר בשנות האדם ימי הנערות וימי הבחרות וימי הזקנה:

מלבי"ם והיה אחרי כן. מוסב על מה שאמר שיבא עת שידעו את ה' בידיעה ברורה שה' יהיה בקרבם שוכן בשכינה מתמדת שזה יהיה באחרית הימים, ינבא מה שיהיה בימים ההם,

(והנה מהרי"א הוכיח מזה שגם הנבואה הראשונה הוא על ד' מלכיות, וד' מיני ארבה הוא משל ומליצה אל ד' מלכיות שונות אשר יאכלום בכל פה,

ולכן דמה את הארבה כעם רב וגוי עצום וכסוסים ופרשים ומרכבות וחיילות מזוינים לוחמים וכובשים שהכל יצדק כפי הנמשל, אולם פשטות כל הנבואה מורה שלא כפירושו,

אם לא נאמר כי מדי נבא אל הארבה שהיה באמת בימים ההמה, שוטטה ברוחו פי שנים גם נבואת הד' מלכיות שדומה אליו במספר הארבע,

אולם למ"ש אין כל קושיא מסמיכת הנבואה הזאת שנמשך למ"ש וידעתם כי בקרב ישראל אני, שזו נבואה עתידה, ועז"א שבאחרית הימים שתרבה ידיעת ה' למטה תתער גם אתערותא דלעילא וישפוך את רוחו עליהם),

אשפך את רוחי על כל בשר, רוח ה' כולל כל המעלות הנפשיות כמ"ש ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה',

שכל שפע רוחנית שתחול על האדם מאת ה', בין על כח הגוף בגבורה בין על כח המדמה בעצה והשערה אמתיית, בין על כח השכל חכמה ובינה, בין השפע הנבואיית ברוח דעת ויראת ה' אשר למעלה מהשכל, יכונה בשם רוח ה',

ואז ישפוך רוחו על כל בשר בשפע רב ועצום כשופך מים שהם מתפשטים בכל מקום ויכסו את הכל בשוה, אולם בכ"ז יהיה הבדל ביניהם לפי הכנת המקבלים, והוא ונבאו בניהם ובנותיכם, כי יש שלש מדרגות,

א) הנבואה הגמורה,

ב) החזון שהוא למטה מהנבואה שיראה מחזות בהקיץ ע"י שיחול השפע על כח דמיונו,

ג) החלום הצודק שהוא למטה מן השפע, ומעורב בו תערובות תבן וסיגים יותר מן החזון,

כמ"ש הנביא אשר אתו חלום יספר חלום וכו' מה לתבן את הבר (ירמיה כ"ג), בזה יאמר שהבנים והבנות הצעירים שהם נולדו בדור המשיח המוכן לרוח אלהי, הם ינבאו נבואות גמורות,

והזקנים שהם נולדו בדור קדום רחוק מדור המשיח, לא יושפעו עליהם רק החלומות הצודקים שהוא למטה מן החזון וכ"ש מהנבואה,

והבחורים שהם נולדו ג"כ לפני בא המשיח ולידתם היה קרוב לזמנו יותר מן הזקנים,

הם חזיונות יראו שהוא שפע ממוצע בין הנבואה והחלום:

מלבי"ם ביאור המילות אשפוך את רוחי. רוח בשתופו כולל רוח גבורה רוח חכמה רוח נבואה רוח הקדש כמ"ש בכ"מ, ושפיכת הרוח מורה שיבא בשפע רב כמים הנשפכים בפעם א' וממלאים כל המקומות:

נבאו יחזו יחלומו, החזון מדרגה קטנה מן הנבואה, שכח הדמיון גובר בו יותר ויחזה מחזות בדמיונו עד שהאור מתלבש במעטפות רבות.

והחלום קטן מן החזון, ואמרו חז"ל החלום א' מששים בנבואה,

ואמר ודניאל הבין בכל חזון וחלומות, שקשה יותר להבין את החלום שמעורב בו תבן יותר מן החזון,

ויש חלום חזיון לילה, החלום שבא עם חזון שרואה בעת השינה, ואמר וידד כחזיון לילה,

ויש מחזה שיראה בהקיץ בביטול כהות הגופניות, אשר מחזה שדי יחזה:

 

(ב) וְגַ֥ם עַל־הָֽעֲבָדִ֖ים וְעַל־הַשְּׁפָח֑וֹת בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה אֶשְׁפּ֖וֹךְ אֶת־רוּחִֽי:

אבן עזרא וגם על העבדים – ששבו לתורת השם וככה השפחות:

רד"ק וגם על העבדים – כמו שאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם וגם אותם לפי שיעמדו בארץ ישראל ויעבדו את ישראל תהיה להם רוח דעה והשכל,

וענין שפיכות הרוח ר"ל שתהיה בהם רוח לרוב כענין השפיכה, וכן אמר ושפכתי על בית דוד ועל יושב ירושלם רוח חן ותחנונים:

מלבי"ם וגם על העבדים ועל השפחות. אשר יהיו בימים ההמה, אשפך את רוחי הגם שלא ישיגו חלומות צודקים

וכ"ש מה שלמעלה מזה, יחול עליהם רוח עצה וגבורה ויראת ה' וכדומה מהמעלות הנפשיות:

 

(ג) וְנָֽתַתִּי֙ מֽוֹפְתִ֔ים בַּשָּׁמַ֖יִם וּבָאָ֑רֶץ דָּ֣ם וָאֵ֔שׁ וְתִֽימֲר֖וֹת עָשָֽׁן:

רש"י ותמרות עשן – זקיפות מעלה עשן בגובה:

רד"ק ונתתי מופתים – באותו הזמן אתן מופתים על העתיד לבא והמופתים יהיו בשמים ובארץ

הדם בארץ – לרוב ההרג שיהיה, אש ותמרות עשן בשמים והם הברקים השורפים בנפלם והשרפה תעלה עשן

והם יהיו מופת על מגפת הגוים הבאים עם גוג ומגוג על ירושלם:

ותמרות עשן – עמודי עשן, ולפי שהתמר עץ גבוה וישר ושוה ידמו הדבר הגבוה והישר אליו לפיכך אמר ותמרות עשן על עמודי העשן, וכן בדברי רז"ל על העשן אמרו משתעלה תמרתו ואמרו בית אבטינס היו על מעשה הקטרת ולא רצו ללמד ושלחו והביאו אומנים מאלכסנדריא והיו יודעים לפטם כמותם ולא היו יודעים להעלות העשן כמותם שהללו מתמר ועולה כמקל והללו מפצל לכאן ולכאן,

ואלה הברקים שירדו שלא בטבעם או השמש שיהפך לחשך והירח לדם

פירשו המפרשים כמשמעו כי באותו הזמן יהיו אלה המופתים, וכן דעת החכם רבי אברהם א"ע ז"ל ואמר כי קדרות המאורות הוא מופת על מלחמות עצומות וקדרות המאורות יהיה באותו הזמן לפני בא יום ה' והיא יום מגפת גוג ומגוג והעמים אשר אתו והסימנים האלה יהיו מופתים על הדבר הזה, ופירוש והירח לדם הוא קדרות הירח וכשיהיה הקדרות שלם יהיה הירח שחור וכשלא יהיה הקדרות שלם יהיה אדום כדם ז"ש והירח לדם,

והרמב"ם פי' כי זה והדומי' לו הוא עד"מ על הצרות שיבאו על העמים

והמופתים שאמר בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן וכן השמש יהפך לחשך והירח לדם כל זה הוא משל אל הצרות והמלחמות

כמ"ש על הארבה לפניו רגזה ארץ רעשו שמים שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם, וכן יאמר על מפלת גוג ומגוג שמש ירח קדרו וכוכבים אספו נגהם,

ולפי' הרמב"ם ז"ל מה שאמר לפני בא יום ה' היה לו לומר בבא יום ה',

ואפשר שאמר שהצרה הזאת תהיה לישראל ויהיה להם האור לחשך לפני בא יום מפלתו של גוג ומגוג שיעלה עם עמים רבים על ירושלם עד שילחמו עליה ויצא חצי העיר בגולה וזה הוא החשך כמו שאמר בנבואת זכרי' לא יהיה אור יקרו' וקפאון ויום מפלת גוג ומגוג הוא יום ה' הגדול והנורא כמו שאמר בארבה כי גדול יום השם ונורא מאד:

מלבי"ם ונתתי מופתים. אחר שבאר שאז תתגלה דעת ה' בארץ ע"י הנבואה ורוה"ק,

אומר כי גם יכירו את ה' ע"י חידוש האותות והמופתים היוצאים מן הטבע, והמופתים יהיו כוללים בשמים ובארץ, וזה יהיה ע"י שני ענינים,

ע"י פורעניות הרשעים שיהיה דם ואש ותמרות עשן, המופת בארץ יהיה ע"י דם, שהוא החרב שתהיה בחיל גוג ומגוג כמ"ש בס' יחזקאל,

והמופת בשמים יהיה ע"י אש שימטיר עליו אש וגפרית ואבני אלגביש עד שיעלה העשן מרוב התבערה, עד כי:

 

(ד) הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ יֵהָפֵ֣ךְ לְחֹ֔שֶׁךְ וְהַיָּרֵ֖חַ לְדָ֑ם לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם ה֔' הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא:

רש"י יהפך לחשך – לבייש את המשתחוים לחמה:

מלבי"ם השמש יהפך לחשך. כי השמש משפיע האורה ואז יהפך לחשך מפני השריפה והעשן שיצאו מחומו הבוער, כמ"ש הנה יום בא בוער כתנור וכו',

והירח המושל על הליחות יהפך לדם תחת מים, ר"ל שסדרי המערכה ישתנו להורות על הריגות ושריפות וחורבן וכ"ז יהיה לפני בא יום ה' הגדול שהוא יום הדין הגדול:

 

(ה) וְהָיָ֗ה כֹּ֧ל אֲשֶׁר־יִקְרָ֛א בְּשֵׁ֥ם ה֖' יִמָּלֵ֑ט כִּ֠י בְּהַר־צִיּ֨וֹן וּבִירוּשָׁלִַ֜ם תִּֽהְיֶ֣ה פְלֵיטָ֗ה כַּֽאֲשֶׁר֙ אָמַ֣ר ה֔' וּבַ֨שְּׂרִידִ֔ים אֲשֶׁ֥ר ה֖' קֹרֵֽא:

רש"י והיה כל אשר יקרא וגו', כאשר אמר – והיכן אמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך (דברים כח):

ובשרידים – בשארית אשר יותיר:

אשר ה' קורא – לשון קרואים לסעודה או לעבודת המלך לשון הזמנה:

רד"ק והיה כל אשר יקרא – כי אז במלחמת גוג ומגוג תהיה צרה גדולה לישראל זמן מועד,

כמו שאמר על אותו הזמן חבי כמעט רגע עד יעבור זעם, ואז יכלו רבי' מישראל והקדושי' ויראי האל באמת ימלטו, כמו שאמר בנבואת ישעיה והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלם,

וכן אמר, כל אשר יקרא בשם ה' והוא שיקראוהו באמת, כמו שאמר קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת והם שרידי' אשר ה' קורא כי הם יקראוהו באמת והוא יקרא אותם עבדי ואוהבי:

כי בהר ציון – כי שם יעלו הגוים:

ובשרידיםוהפלטה תהיה בשרידים, או יהיה פי' קורא קריאת הגדולה והכבוד וכן שלישים וקרואים קרואי העדה וקראתי לעבדי לאליקים, וי"ת קורא זמין:

מלבי"ם והיה. והמופת השני יהיה ע"י הצלת הצדיקים שכל מי שיקרא בשם ה' ימלט ולא תשלוט עליו הרעה,

וזה יהיה בשני אופנים, כי בהר ציון ובירושלים שם תהיה פליטה, ששם ינצלו כולם, כמ"ש והיה הנשאר בציון וכו' כל הכתוב לחיים בירושלים,

וגם בשאר מקומות ששם לא ינצלו כולם, תהיה פליטה בשרידים אשר ה' קורא, שהם הצדיקים,

כל הקורא את ה' ומתפלל אליו:

מלבי"ם ביאור המילות אשר ה' יקרא. כל שריד שיקרא לה. ויל"פ אשר ה' יקרא ויפרסם שהם מזומנים לחיים:


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “ספר יואל פרק ד”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב