יואל

יואל פרק ד

(א) כִּ֗י הִנֵּ֛ה בַּיָּמִ֥ים הָהֵ֖מָּה וּבָעֵ֣ת הַהִ֑יא אֲשֶׁ֥ר אשוב אָשִׁ֛יב אֶת־שְׁב֥וּת יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם:

אבן עזרא כי – בעבור זה הכתוב חשבו רבים כי הנבואה לעתיד אולי כן הוא ורבי משה אמר מצאנו שנפל פחד השם על כל הגוים שהם סביבות ירושלם בימי יהושפט ויביאו לו מנחות, והנה בימיו שבו השבויים בימי אבותיהם:

אשוב – כתוב בוי"ו מן הקל, כמו ושב ה' את שבותך ענין הנחה והשקט, וקרי אשיב ביו"ד מן הכבד ענין השבה:

מלבי"ם כי הנה. באר מתי יהיו הדברים המוזכרים, שזה יהיה בעת שיהיה בדעתי להשיב את שבות יהודה

ר"ל באחרית הימים, שהגם שגם עשרת השבטים יגאלו אז, שבט יהודה הוא העקר בעיניו: [רד"ק אף על פי שכל ישראל ישובו לפי שהמשיח יהיה משבט יהודה זכר יהודה, וזכר ירושלים לפי שהיא ראש הממלכה, גם זכר ירושלם כי שם תהיה מלחמת גוג ומגוג]:

מלבי"ם ביאור המילות בימים ובעת. עי' הבדלם (ירמיה ג'): אשוב בקל, מענין השבת המדרגה, ושבות משתתף עם השבה כמ"ש (ירמיה ל"א י"ח):

 

(ב) וְקִבַּצְתִּי֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וְה֣וֹרַדְתִּ֔ים אֶל־עֵ֖מֶק יְהֽוֹשָׁפָ֑ט וְנִשְׁפַּטְתִּ֨י עִמָּ֜ם שָׁ֗ם עַל־עַמִּ֨י וְנַחֲלָתִ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר פִּזְּר֣וּ בַגּוֹיִ֔ם וְאֶת־אַרְצִ֖י חִלֵּֽקוּ:

אבן עזרא וקבצתי – זאת היא המלחמה שהתחברו בני מואב ובני עמון ושעיר חיל כבד לרוב מאוד ויהושפט היה לו מיהודה ומבנימן אלף אלפים ומאה וששים אלף גבורי חיל ועמק יהושפט היא עמק ברכה כי יהושפט קרא שמו כן:

מלבי"ם וקבצתי את כל הגוים. שאז יסבב ה' שיתקבצו כל הגוים במלחמת גוג ומגוג שנבא עליה יחזקאל,

והתבאר שם שאז יתעוררו בני אדום להלחם על בני ישמעאל ואח"כ ילחמו בני ישמעאל על בני אדום,

וזה יהיה ע"י ה', להוריד אותם אל עמק יהושפט, כן קורא את גיא וההמון גוג ששם יפלו בנופלים,

ומבאר מדוע קורא אותה בשם עמק יהושפט,

על כי ונשפטתי עמם שם ששם אבא עמהם במשפט על עמי ונחלתי ישראל, על הרעות שעשו להם,

שהגם שה' גזר עליהם גלות הם עזרו לרעה והוסיפו על המדה בשני דברים,

א) אשר פזרו בגוים, שע"י רובי הגירושין והשמדות שלא מצאו מנוחה גם בארצות אויביהם נפזרו לכל קצוי ארץ,

ב) מה שהחזיקו בם כאילו הם שלהם וקנין כספם, בין במה שאת ארצי חלקו, כאילו קנו את הארץ לנחלה,

ע"י שחשבו שישראל עבדיהם וכל מה שקנה עבד קנה רבו:

מלבי"ם ביאור המילות עמק יהושפט. בא שם מקום בד"ה וקרא כן עמק זה פה ע"ש המשפט. עמי ונחלתי עיין למעלה (ב' י"ז) ועם נחלה מקושר הקנין עולמית:

 

(ג) וְאֶל־עַמִּ֖י יַדּ֣וּ גוֹרָ֑ל וַיִּתְּנ֤וּ הַיֶּ֙לֶד֙ בַּזּוֹנָ֔ה וְהַיַּלְדָּ֛ה מָכְר֥וּ בַיַּ֖יִן וַיִּשְׁתּֽוּ:

מלבי"ם ואל. בין מה שהחזיקו גם בגופם כקנין כסף וידו גורל עליהם מי יקחם לעבד ושפחה, והיו נקלים בעיניהם כ"כ עד שנתנו את הילד בזונה, שאם היו לישראל בן ובת נתנו את הילד לאתנן זונה ואת הילדה מכרו ביין:

מלבי"ם ביאור המילות ידו גורל. שמשליך הגורל ביד על הדבר או אל הדבר, כפי שיעלה הגורל עליו. וכן ידו עליה (ירמיה נ"א) וידו אבן בי (איכה ג'): וישתו, ר"ל לא קנו היין למסחר רק לשתיה, ובמחיר יין של שתיית איש אחד נתנו הילדה:

 

(ד) וְ֠גַם מָה־אַתֶּ֥ם לִי֙ צֹ֣ר וְצִיד֔וֹן וְכֹ֖ל גְּלִיל֣וֹת פְּלָ֑שֶׁת הַגְּמ֗וּל אַתֶּם֙ מְשַׁלְּמִ֣ים עָלָ֔י וְאִם־גֹּמְלִ֤ים אַתֶּם֙ עָלַ֔י קַ֣ל מְהֵרָ֔ה אָשִׁ֥יב גְּמֻלְכֶ֖ם בְּרֹאשְׁכֶֽם:

מלבי"ם וגם. והנה האומות שמסרתי אותם בידם כמו אשור ובבל הם רק הפריזו על המדה,

אבל עקר הדבר שעשו להם רעה היה בגזרת ה', אבל מה אתם לי אתם צור, וצידון וכל גלילות פלשת?

שלא מסרתי את ישראל בידכם כלל מי צוה אתכם להרע להם?

הגמול אתם משלמים לי, וכי גמלתי אתכם רעה שבעבורה אתם משלמים לי גמול רעה תחת רעה, מה הרעה אשר עשיתי לכם?,

ויש הבדל בין גומל גמול ובין משלם גמול,

המשלם גמול הוא שקבל רעה מחברו על ידי איבה ושנאה שי"ל עליו והוא משלם כמדתו רעה תחת רעה,

אבל הגומל גמול יצוייר גם שלא קבל רע ממנו רק שעושה לו רע מצד האיבה שיש לו עליו,

ועז"א ואם גומלים אתם עלי אחר שאני לא עשיתי עמכם רע עד שתשלמו לי רעה תחת רעה,

רק שאם עושים רע מצד האיבה שיש לכם על ישראל הגם שלא הרעו לכם, קל מהרה אשיב גמולכם בראשכם,

א"כ לא אמתין לכם עד העת האחרון ויום הדין העתיד כמו שאמתין ליתר אומות,

רק אמהר להשיב גמולכם במהרה עוד בזה"ז, שבימי אלכסנדר מוקדון חרבו צור וצידון ופלשת

והושמו תל עולם שממה:

מלבי"ם ביאור המילות גומל גמול. משלם גמול משיב גמול,

הגמול הוא העושה לחברו רע או טוב על ידי התפעליות איבה או אהבה, וזה נקרא גומל אף שלא עשה לו רע בפועל,

והמשלם הוא לפי הפעולה שעשה לו (כמ"ש ישעיה נ"ט י"ח) ומשלם גמול הוא משלם בהתפעליות איבה או אהבה לפי הפעולה שעשה נגדו בהתפעליות הזה,

ויש הבדל בין משיב ובין משלם, התשלומין יהיה גם בדבר אחר וההשבה הוא בדבר הזה עצמו:

קל מהרה, מהרה בזמן, וקל בפעולה (ישעיה ה'):

 

(ה) אֲשֶׁר־כַּסְפִּ֥י וּזְהָבִ֖י לְקַחְתֶּ֑ם וּמַֽחֲמַדַּי֙ הַטֹּבִ֔ים הֲבֵאתֶ֖ם לְהֵיכְלֵיכֶֽם:

מלבי"ם אשר. מפרש הרעות שעשו לישראל, שחוץ ממה שכספי וזהבי לקחתם שאני לא מסרתי לכם ממונם כמו שמסרתי לנ"נ רק אתם לקחתם אותו מעצמכם, חוץ מזה עוד הוספתם רשע, כי:

 

(ו) וּבְנֵ֤י יְהוּדָה֙ וּבְנֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֔ם מְכַרְתֶּ֖ם לִבְנֵ֣י הַיְּוָנִ֑ים לְמַ֥עַן הַרְחִיקָ֖ם מֵעַ֥ל גְּבוּלָֽם:

מלבי"ם בני יהודה מכרתם לבני היונים. בעת החורבן, למען הרחיקם מעל גבולם,

שהוא גרוע ממה שלקחתם הכסף להנאתכם ומכרתם לעבדים בשביל ריוח מחירם,

כי זה שמכרתם אותם למקום רחוק היה בעבור איבה ושנאה,

לכן אשיב גמולכם באותו מדה בעצמה שעשיתם לישראל (שזה גדר השבה שמשיב לו הדבר בעצמו):

 

(ז) הִנְנִ֣י מְעִירָ֔ם מִן־הַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתָ֖ם שָׁ֑מָּה וַהֲשִׁבֹתִ֥י גְמֻלְכֶ֖ם בְּרֹאשְׁכֶֽם:

מלבי"ם הנני מעירם מן המקום. שבעת שבאו היונים והחריבו צור וצידון הביאו את בניהם ובנותיהם לארץ יון ושם קנו אותם היהודים שהגלו שם מיד בני יון, והם מכרו אותם לבני שבא שהוא גוי רחוק להרחיקם ג"כ מעל גבולם,

נמצא נענשו ע"י היהודים עצמם אשר מכרו, ובאותה מדה שהרעו להם:

 

(ח) וּמָכַרְתִּ֞י אֶת־בְּנֵיכֶ֣ם וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיכֶ֗ם בְּיַד֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּמְכָר֥וּם לִשְׁבָאיִ֖ם אֶל־גּ֣וֹי רָח֑וֹק כִּ֥י ה֖' דִּבֵּֽר:

רד"ק ומכרתי – כלומר אמסרם בידם והם ימכרום לשבאים שהם רחוקים מארצם יותר מהיונים:

לשבאי' – בתנועת האלף בחיר"ק והיו"ד נחה, שבאי' הם בני שבא והם מזרחי' ודרומית לארץ ישראל ולצר וצידון ופלשת והם רחוקים מאד מאלה הארצות: [עי' קונ' מסורת שאול שטעות ברד"ק, והגי' הנכונה כמו שכתב במכלול שהא' נחה והי' חרוקה, וכן הוא בדפוסים].

 

 

(ט) קִרְאוּ־זֹאת֙ בַּגּוֹיִ֔ם קַדְּשׁ֖וּ מִלְחָמָ֑ה הָעִ֙ירוּ֙ הַגִּבּוֹרִ֔ים יִגְּשׁ֣וּ יַֽעֲל֔וּ כֹּ֖ל אַנְשֵׁ֥י הַמִּלְחָמָֽה:

מלבי"ם קראו. עתה חוזר לענין של מעלה שאמר שיקבץ את הגוים על עמק יהושפט,

ומצוה שיקראו זאת בגוים בגזרת עירין פתגמא, ויקדשו מלחמה,

וכבר בארתי ביחזקאל סי' ל"ב וסי' ל"ח ל"ט, שלעתיד יתעוררו אומות אדום לכבוש את הארץ ויעשו הרג רב בבני מצרים שהם מאמונות הישמעאלים,

ואז יתעוררו הישמעאלים לקחת נקמת אחיהם מיד האדומים ויהרגו בם הרג רב ואבדון,

ויחזרו האדומים שנית להלחם עם בני ישמעאל ויהרגו בם,

וזה יהיה בשלש פעמים שתהיה מלחמת גוג ומגוג באחרית הימים.

ועז"א שתחלה במלחמה הראשונה

'העירו הגבורים' – יגשו יעלו כל אנשי המלחמה הגבורים והיודעים תכסיסי מלחמה הם יהיו הלוחמים,

בפעם השני לא יהיו עוד גבורים ואנשי מלחמה כי כולם יפלו בנופלים, ואז:

מלבי"ם ביאור המילות גבורים, בטבע ואנשי מלחמה ע"י לימוד (ישעיה ג' ב'):

 

(י) כֹּ֤תּוּ אִתֵּיכֶם֙ לַֽחֲרָב֔וֹת וּמַזְמְרֹֽתֵיכֶ֖ם לִרְמָחִ֑ים הַֽחַלָּ֔שׁ יֹאמַ֖ר גִּבּ֥וֹר אָֽנִי:

מלבי"ם כתו אתיכם לחרבות. כי אוחזי חרב נפלו כולם ותחתיהם ילכו האכרים עובדי האדמה ויעשו מן אתיהם ומזמרותיהם חרבות ורמחים חדשים, והם לא יהיו גבורים רק החלש יאמר גבור אני,

בפעם השלישית שגם אלה יסופו במלחמה, אז:

מלבי"ם ביאור המילות כתו אתיכם. עמ"ש (ישעיה ב' ד'):

רד"ק כתו אתיכם לחרבות – כלי המלחמה, והאתי' הם שחופרים בהם, והמזמרות הם שחותכים בהם הזמורות, אמר כל כלי ברזל השיבו אותם לכלי מלחמה כי גדולה תהיה זאת המלחמה

ובזמן השלום שיהיה אחר זאת המלחמה אמר בנבואת ישעיה בהפך זה,

וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות:

 

(יא) ע֣וּשׁוּ וָבֹ֧אוּ כָֽל־הַגּוֹיִ֛ם מִסָּבִ֖יב וְנִקְבָּ֑צוּ שָׁ֕מָּה הַֽנְחַ֥ת ה֖' גִּבּוֹרֶֽיךָ:

מלבי"ם עושו ובאו כל הגוים מסביב. ר"ל הגוים וההמון הנשארים ילכו כולם להלחם שלישית אדום מול ישמעאל,

בלא שום גבורה כלל, כי שמה הנחת [הוּרד] ה' גבוריך, ולא יהיה עוד גבור במציאות כלל:

מלבי"ם ביאור המילות עושו, מענין אסיפה ואין לו ריע, וענינו אסיפת דברים חלשים כעש ונמלים,

ועז"א כי הנחת גבוריך ולא נשארו רק חלשים, והנחת מענין ירידה:

רד"ק עושו ובאו – הקבצו מן עש כסיל וכימה שהוא חבור כוכבים, וכן תרגם יונתן יתכנשון ויתון:

רש"י עושו – כמו חושו כך חברו מנחם ויונתן תרגם יתכנשון ואומר אני שהוא לשון עשת ברזל המכונס יחד:

 

(יב) יֵע֙וֹרוּ֙ וְיַעֲל֣וּ הַגּוֹיִ֔ם אֶל־עֵ֖מֶק יְהֽוֹשָׁפָ֑ט כִּ֣י שָׁ֗ם אֵשֵׁ֛ב לִשְׁפֹּ֥ט אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֖ם מִסָּבִֽיב:

מלבי"ם שלחו. מפרש שנית השלש מלחמות הנזכר, בפעם הראשון ידמו כתבואה העומדת בקמותיה ולא נקצרה עדיין כי עד עתה ישבו כולם בשלוה על אדמתם,

 ומצוה להקוצרים שישלחו מגל לקצור את התבואה, כי בשל קציר והגיע העת לקצרו ר"ל שנתמלא סאתם.

בפעם השני מדמה אותם לענבים שכבר נבצרו והמה מונחים בגת ועדיין לא נדרכו להוציא היין מתוכם ומצוה להדורכים, באו רדו אל הגת לדרכו כי מלאה גת והגיע עת הדריכה.

בפעם השלישית מדמה אותם לענבים שכבר נדרכו רק שעדיין לא המשיכו את היין ולא הבדילוהו מן החרצנים והזגים, ומצוה השיקו היקבים שימשיכו את היין אל היקב ששם נותנים את היין הנדרך מן הגת,

ומפרש הנמשל כי רבה רעתם, ולכן צריך לדרכם ולרמסם, כמ"ש פורה דרכתי לבדי וכו' ואדרכם באפי וכו':

 

(יג) שִׁלְח֣וּ מַגָּ֔ל כִּ֥י בָשַׁ֖ל קָצִ֑יר בֹּ֤אֽוּ רְדוּ֙ כִּֽי־מָ֣לְאָה גַּ֔ת הֵשִׁ֙יקוּ֙ הַיְקָבִ֔ים כִּ֥י רַבָּ֖ה רָעָתָֽם:

מלבי"ם המונים המונים. ר"ל מה שיתאספו המונים המונים אל עמק יהושפט, הוא מפני שיהיו בעמק החרוץ, כי עמק יהושפט נקרא בעת המשפט, שאז חוקר על דינם ושופט לדעת אם זכאי אם חייב,

אבל אז יקרא בשם עמק החרוץ, שכבר נחרץ ונגמר הדין שהם חייבים כליה,

ולכן קרוב יום ה' וימהר לכלותם בעמק החרוץ אחר שהדין נחרץ ונגמר:

מלבי"ם ביאור המילות השיקו. מלאו אותם משקה (כנ"ל ב' כ"ד): (יד) החרוץ, שנחרץ הדין בלי השנות (ישעיה י' כ"ב):

 

(יד) הֲמוֹנִ֣ים הֲמוֹנִ֔ים בְּעֵ֖מֶק הֶֽחָר֑וּץ כִּ֤י קָרוֹב֙ י֣וֹם ה֔' בְּעֵ֖מֶק הֶחָרֽוּץ:

רד"ק המונים המונים – הכפל לחזק הענין:

בעמק החרוץ – קורא אותו חרוץ כי שם יהיו הגוים חרוצים וחתוכי',

או כי שם יחרוץ ויחתוך משפטם כמו שקרא אותו עמק יהושפט,

וכן ת"י עמק החרוץ פלוג דיא כמו שתרגם עמק יהושפט:

מלבי"ם החרוץ – שנחרץ הדין בלי השנות (ישעיה י' כ"ב):

 

(טו) שֶׁ֥מֶשׁ וְיָרֵ֖חַ קָדָ֑רוּ וְכוֹכָבִ֖ים אָסְפ֥וּ נָגְהָֽם:

מלבי"ם שמש וירח קדרו. ר"ל שאז יתבטלו הוראות השמימיות והכוכבים אספו נגהם ולא יפעלו במסיבת המערכת:

 

(טז) וַה֞' מִצִּיּ֣וֹן יִשְׁאָ֗ג וּמִירוּשָׁלִַ֙ם֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ וְרָעֲשׁ֖וּ שָׁמַ֣יִם וָאָ֑רֶץ וַֽה֙' מַֽחֲסֶ֣ה לְעַמּ֔וֹ וּמָע֖וֹז לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

מלבי"ם וה' מציון ישאג. שמשם תצא הנהגה והמשפט, והנה השאגה הוא קול גדול הפך קול נמוך,

והנתינת קול אינו מציין קול גדול רק שלא ידום, ויתן קולו,

ובציון ששם עקר שכינתו ישאג בקול גדול עד שיתפרסם לכולם,

ובירושלים שאינה קדושה כציון הגם שלא ישאג בקול גדול בכ"ז לא ידום רק יתן קולו שהוא ההנהגה האלהית,

וע"י השאגה הזאת ירעשו שמים וארץ ותתבטל הנהגת הטבע אשר בארץ והנהגת מערכת השמים,

וה' מחסה לעמו – ומעוז לבני ישראל מצד שהם עמו יהיה להם מחסה להצילם מכל רע שלא תבא עליהם,

ומצד שהם בני ישראל ששם זה מורה שהם למעלה מן הטבע כמ"ש כי שרית עם אלהים,

יהיה להם מעוז שהם יתגברו בעז ה' שזה יותר ממחסה:

מלבי"ם ביאור המילות ישאג, יתן קולו. שאגה גדולה מנתינת קול (כמ"ש ירמיה כ"ו ל', עמוס ג' ד'): מחסה, מעוז, מעוז גדול ממחסה, עמ"ש עוד ישעיה ל' א', שהמעוז הוא בבלי אמצעי וזה לבני ישראל:

 

(יז) וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י ה֙' אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם שֹׁכֵ֖ן בְּצִיּ֣וֹן הַר־קָדְשִׁ֑י וְהָיְתָ֤ה יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ קֹ֔דֶשׁ וְזָרִ֥ים לֹא־יַֽעַבְרוּ־בָ֖הּ עֽוֹד:

מלבי"ם וידעתם. ואז תדעו בידיעה ברורה שאני ה' אלהיכם, שזה מ"ש למעלה וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ה' אלהיכם, שוכן בציון הר קדשי,

ר"ל כי בקרב ישראל אני מצד שכינתי המתמדת בציון, וגם ירושלים תהיה קדש וזרים לא יעברו בה עוד,

כי ציון תוקדש יותר עד שגם ישראל ישמרו מלהכנס שם שלא לצורך:

 

(יח) וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא יִטְּפ֧וּ הֶהָרִ֣ים עָסִ֗יס וְהַגְּבָעוֹת֙ תֵּלַ֣כְנָה חָלָ֔ב וְכָל־אֲפִיקֵ֥י יְהוּדָ֖ה יֵ֣לְכוּ מָ֑יִם וּמַעְיָ֗ן מִבֵּ֤ית ה֙' יֵצֵ֔א וְהִשְׁקָ֖ה אֶת־נַ֥חַל הַשִּׁטִּֽים:

מלבי"ם והיה ביום ההוא. תתרבה השפע והברכה ביתר שאת עד שההרים יטפו עסיס מרוב הפירות המתוקים,

והגבעות תלכנה חלב מרוב הבקר והצאן,

וכל אפיקי יהודה ילכו מים שעד עתה היה חסרון מים בין בכללות א"י בין בירושלים שלא היו מעינות בירושלים,

ואז לא לבד שיהיה מים ביהודה כי גם מעין יצא מבית ה'

משם יפתח מקור נפתח ויתפשט לחוץ עד שישקה את נחל השטים,

ולדעת ר' סעדיה הוא הירדן שהוא קרוב לשטים, ולרש"י הוא כמשמעו,

ועל המעין הזה כבר נבא יחזקאל וזכריה, וע"ד הרמז שמשם תצא התורה והאמונה הנמשלת למים, לכל העולם,

ויען שבשטים פרצו בזנות ובע"ז לבית פעור והיה ראשית חטאת לבית ישראל,

מציין שהמעין הקדוש יטהר את הטומאה אשר התחלה בנחל השטים ויעביר הרעות הזרות והתאוות:

 

(יט) מִצְרַ֙יִם֙ לִשְׁמָמָ֣ה תִֽהְיֶ֔ה וֶאֱד֕וֹם לְמִדְבַּ֥ר שְׁמָמָ֖ה תִּֽהְיֶ֑ה מֵֽחֲמַס֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁר־שָׁפְכ֥וּ דָם־נָקִ֖יא בְּאַרְצָֽם:

אבן עזרא מצרים, ואדום – היו שממה בימי נבוכדנצאר וזאת מצרים [הכתובה כאן] היום איננה הקדמונית:

רד"ק מצרים – זכר מצרים ואדום מצרים בעבור הישמעאלים ואדום בעבור מלכות רומי, ואלה שתי האומות הנה הגוברות זה ימים רבים ותהיינה עד עת הגאולה והיא חיותא רביעאה במראות דניאל,

וזכר מצרים בעבור ישמעאלים כי אשת ישמעאל היתה מצרית, שנאמר ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים,

וכן אמו הגר המצרית, לפיכך יחס האומה הזאת למצרים, וזכר אדום בעבור מלכות רומי,

וכן עשה ישעיה בפרשת קרבו גוים שהיא על חרבן רומי כמו שפירשנו שם,

ואמר זה בעבור כי מלכות רומי רובם אדומים ואעפ"י שנתערבו בהם עמים רבים כמו שנתערבו גם כן במלכות ישמעאלים נקראים על העיקר, ומלך קיסר אדומי היה, וכן כל המלכים אחריו אשר היו ברומי

ושתי האומות האלה הרעו לשבט יהודה ובנימן שגלו ביניהם ושפכו דמם כמים בארצם,

ואדום שהיא מלכות רומי היא שהחריבה בית שני ע"י טיטוס הרשע ושפכו דמם והגלו אותו בין האומות,

ועל גלותינו זה נאמר הפסוק הזה לפיכך לא זכר אלא יהודה כי עשרת השבטים שהגלה מלך אשור ולא שבו עד היום לא היו ברשות שתי האומות האלה:

נקיא – נכתב באלף, וכן אל תתן עלינו דם נקיא, ובא על דרך נחי האלף נשיא נביא:

בארצם – הכנוי לבני יהודה או למצרים ואדום:

מלבי"ם מצרים. הוא כולל מאמיני דת הישמעאלים שראש המחריבים בית ראשון היה אשור ובבל

שהם נכנסו אחר כך תחת אמונת מצרים, ומשם תהיה המלחמה הראשונה של גוג ומגוג שבני אדום יעלו עליהם ויחריבום כמ"ש בנבואות יחזקאל, ואז לשמה תהיה,

ואח"כ יעלו הישמעאלים על בני אדום שהם החריבו בית שני ע"י הרומיים, שהם ראש לאומות אדום,

ועז"א שאדום תהיה למדבר שממה כמו שפירשתי ביחזקאל (סי' ל"ב וסי' ל"ח ל"ט),

וכ"ז יהיה מחמס בני יהודה בשתי החורבנות:

 

(כ) וִיהוּדָ֖ה לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֑ב וִירוּשָׁלִַ֖ם לְד֥וֹר וָדֽוֹר:

רד"ק ויהודה – מצרים ואדום יהיו שממה לא ישבו לעולם אבל יהודה לעולם תשב:

מלבי"ם ויהודה לעולם תשב. שתחלה נפרדו אפרים מיהודה ומירושלים,

ואז יתחברו ויהודה לא יגלה לעולם וירושלים לא תחרב עוד לדור ודור:

מלבי"ם ביאור המילות לעולם, לדור ודור, לעולם הוא הזמן הנצחי הבלתי מתחלק, ולדור ודור הוא הזמן הנצחי המתחלק לפי שנות הדורות (כמ"ש ישעיה י"ג כ', ל"ד י' ובכ"מ), ישיבת יהודה יהיה בלי שינוי, וישיבת ירושלים תשתנה לפי הדורות שבכל דור יבואו דיורים חדשים וגם תתעלה בהדרה ותפארתה בכל דור לכן אמר לדור ודור:

 

(כא) וְנִקֵּ֖יתִי דָּמָ֣ם לֹֽא־נִקֵּ֑יתִי וַֽה֖' שֹׁכֵ֥ן בְּצִיּֽוֹן:

רש"י ונקיתי דמם לא נקיתי – ואף אם אנקה אותם משאר עבירות שבידם ומרעות שעשו לי

דמם של בני יהודה לא אנקה מהם, אימתי תהיה זאת בזמן שהקב"ה שוכן בציון:

רד"ק ונקיתי – מכספם וזהבם שלקחו אנקה האומות כי גם ישראל יקחו מהם לעתיד ויהיו להם לשלל אבל דמם ששפכו לא אנקה אותם אלא נפש תחת נפש נפש השופכים או בניהם אחריהם, כי בכל כסף וזהב שבעולם שיתנו כופר נפשותם לא יהיו נקיי' מדמם ששפכו, ויונתן הדביק טעם דמם עם ונקיתי שתרגם ודאתפרעית דמהון מן עממיא תוב אנא עתיד לאתפרעא אמר ה' דאשרי שכינתיה בציון:

וה' שוכן בציון – טעמו למה שאמר למעלה ויהודה לעולם תשב, אמר וה' שוכן בציון גם כן לעולם כי לעולמי עד תהיה שכינתו בציון אחר שתשוב שם בימות המשיח, וכן חתם יחזקאל נבואתו ושם העיר מיום ה' שמה:

מלבי"ם ונקיתי דמם לא נקיתי. מפני שבמלחמת גוג ומגוג לא נכללו רק אומות אדום וישמעאל וכל השייכים לאמונתם, והלא יש כמה עמים שאין שייכים להם והם ג"כ שפכו דמם של ישראל,

אומר שאח"כ אנקה גם את דמם אשר לא נקיתי עדיין במפלת גוג,

שהוא הדם ששפכו האומות שלא ישתתפו במלחמת גוג ומגוג,

וזה יהיה אחר שה' שוכן בציון שאז ינקה גם דמים האחרים ויעשה בהם משפט:

מלבי"ם ביאור המילות ונקיתי, יצייר שעליו החוב לכפר על דמם בדם שופכם ועדן לא נקה מחוב זה למקצת אומות ואז ינקה לכפר הדם אשר לא נקה:

 

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “ספר יואל פרק ד”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב