יונה

יונה פרק ב

(א) וַיְמַן ה' דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת:

מצודות ציון וימן – ענין הזמנה כמו וימן להם המלך (דניאל א):

מלבי"ם וימן ה' דג גדול – ה' הזמין במקום הזה גדול שבלעו כולו שלם ולא שבר עצמותיו,

וזה ידוע שמן הנמנע שיחיה אדם במעי הדג אפי' שעה אחת, שהאדם צריך שאיפת רוח קר מבחוץ,

אולם באשר כבר נגזר עליו מיתה ונחשב כאילו נולד שנית שם לו ה' טבע העובר, הנוצר ומתקיים ט' חדשים במעי אמו מבלי שאיפת רוח כמ"ש הרי"א

והיה זה א' מפלאי הבורא כנס של חמו"ע בכבשן האש וכדומה:

(ב) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה' אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה:

מלבי"ם ויתפלל ממעי הדגה – חז"ל אמרו שהיה תחלה במעי דג זכר ואח"כ פלטו ובלעתו דגה נקבה והיה צר לו שם מן הביצים אשר במעיה,

ובאמת שם דג כולל זכר ונקבה, ושם דגה הוא שם הקיבוץ, כמו והדגה אשר ביאור מתה,

"ממעי הדגה" מורה שהיה במעיה קיבוץ דגים רבים, ומזה מבואר שהיה דג נקבה בעת ההשרצה שכבר ימצא בדג א' כמה רבבות ביצים שהם דגים רבים, ודבריהם אמת:

(ג) וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל ה' וַיַּעֲנֵנִי מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי:

מלבי"ם ויאמר קראתי – תפלה זו נחלקת לג' חלקים,

(חלק א') יספר עת השליכוהו לים שאז התיאש מן החיים,

אבל כשבלעו הדג חי במעיו ראה כי יתנוסס עמו נס ופלא ושחיה יחיה,

(חלק ב') אחר שפלטו הדג שנשלך שנית בעמקי תהום רבה התיאש שנית,

וכשבלעתו הדגה ראה שנית כי היה יחיה,

(חלק ג') עת הצר לו במעי שאז קבל ע"ע לשמוע בקול ה' וללכת לנינוה כדבר ה'.

 ואמר תחלה דרך כלל קראתי מצרה אל ה' ויענני – על שני הפעמים שהושלך לים וקרא אל ה' ויענהו ע"י שבלעו הדג והדגה,

ועתה מבטן שאול שועתי – היינו בטן הדגה הנמשל כשאול המוכן להשחיתו

ואבטח כי שמעת קולי – ותוציאני לרויה:

(ד) וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ:

מלבי"ם ותשליכני (חלק א') מתחיל לפרש מ"ש קראתי מצרה אל ה',

שתחלה השלכת אותי מצולה בלבב ימים – שהוא מה שהשליכו אותו מן האניה אל הים.

(ה) וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:

מלבי"ם ואני אמרתי – ר"ל אז חשבתי כי נגרשתי מנגד עיניך

אך במה שראיתי את הנס שבלע אותי הדג ונשארתי בחיים ראיתי כי עוד עיניך והשגחתך עלי,

ובזה ידעתי כי אוסיף להביט אל היכל קדשך:

(ו) אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי:

רש"י סוף חבוש לראשי – ימא דסוף תלי לעיל מן רישי, שהראהו הקב"ה ים סוף ואיך עברו ישראל בתוכו שהיו שתי עיני הדגה כמין שתי חלונות ומסתכל ורואה כל מה שבים:

רד"ק אפפוני מים עד נפש – סבבוני מים עד שכמעט יצאה ממני נפשי עד שבלעני הדג וכן כי באו מים עד נפש:

 סוף חבוש לראשי – הסוף הוא הגומא ויש ממנו גדל על שפת היאר או הים ופי' לראשי לראש הדג שבלעני כי הוא היה כמו ראשו כל זמן שהיה במעי הדג. וי"מ סוף ים סוף ואומרים כי ים סוף הוא נכנס בים יפו ועל הדרך הזה ת"י ימא דסוף תלי עיל מן רישי:

מלבי"ם אפפוני – (חלק ב') אח"כ כשפלט הדג אותו שנית אל הים,

אז אפפוני מים עד נפש – כי הדג היה עמו בעומק תהום ולשם הקאו,

וים סוף – שהוא המים שלמעלה מן התהום שנקרא בשם סוף (כי הדג הוליכו דרך ים סוף שמשם הוליכו לנינוה) היה חבוש לראשי – כי היה הים למעלה מראשו אחר שהוא היה בתהום רבה:

(ז) לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי ה' אֱלֹהָי:

מלבי"ם לקצבי הרים ירדתי – שהיה בעומק התהום שתחת ההרים,

כי ההרים מכסים על התהום מלמעלה

עד שהארץהמכסה את התהום שתחת הארץ – שמה בריחיה בעדי לעולם – שלא היה אפשר שיצוף על פני המים אחר שעליו היתה הארץ שעל התהום סוגר כבריח ודלתים,

ובכ"ז ותעל משחת חיי – בחיים, וכ"ז מפרש מ"ש קראתי מצרה לי אל ה' ויענני:

(ח) בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת ה' זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:

מלבי"ם (חלק ג') יפרש מ"ש מבטן שאול שועתי,

כי עתה בהתעטף עלי נפשי – שהיה קרוב למות במעי הדגה ע"י דוחק הולדות שבמעיה,

את ה' זכרתי – עתה זכרתי להתפלל ולשוב בתשובה ולהבטיח כי אמלא דבר ה'.

 ותבוא אליך תפלתי אל היכל קדשך – חז"ל אמרו שהיה בתהום שתחת הר ציון שעליו עומד הבהמ"ק, שעז"א לקצבי הרים ירדתי, ושמעת תפלתי מהיכל הקדש:

(ט) מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ:

רד"ק משמרים הבלי שוא – אנשי הספינה שהיו עובדים אלילים והם משמרי הבלי שוא ידעתי שאחר שנמלטו מן הצרה יעזבו חסדם שיָיראו את ה' וזעקו אליו ונדרו נדרים לא יקיימו מה שנדרו, וישובו לעבודת אלהיהם, אבל אני לא כן כי בקול תודה אזבחה לך:

מלבי"ם משמרים – עתה שקבל ע"ע ללכת לנינוה ולהוכיחם כדבר ה', אמר אל עצמו דברי תנחומים,

הלא אלה אנשי נינוה שהם משמרים הבלי שוא – ומאמינים בע"ז,

הכי אפשר שחסדם יעזבו – שיעזבו את הע"ז שלהם (מלשון חסד וחרפה)

הלא בודאי לא ישובו מחטא ע"ז שבידם,

או ר"ל הגם שישובו לפי שעה הלא אח"כ יעזבו חסדם ויתחייבו כליה שנית:

(י) וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה יְשׁוּעָתָה לַה':

מלבי"ם ואני – ולכן אזבח לך בקול תודה – כי ארבעה צריכים להודות יורדי הים וכו'

ר"ל אביא זבח תודה ואודה לך חסדך, וגם אשר נדרתי אשלמה – ללכת אל נינוה,

ומה שיראתי שע"י מלך אשור יגיעו רעות לישראל שלכן מנע א"ע מלכת כנ"ל,

ישועתה לה' – אקוה שה' יושיע את ישראל מכל צרותם:

 (יא) וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה:

מלבי"ם ויאמר ה' לדג – העיר את רוח הדג שילך עמו אל שפת הים ויקיאנו אל היבשה.

וחז"ל אמרו בפדר"א שהדג הלך עמו תשע מאות וששים וחמשה פרסאות.  וזכר לדבריהם לה' ויאמר ה' לדג ויקא את יונה – בגי' 965:

מצודות דוד ויאמר – ר"ל העיר לבו להקיאו. לדג – יתכן שאחר התפלה חזרה הדגה להקיאו אל פי הדג לעמוד בריוח.

פרקי דרבי אליעזר פרק ט

 בחמישי ברח יונה מפני אלהיו, ולמה ברח מפני שפעם אחת שלחו להשיב את גבול ישראל ועמדו דבריו, שנ' הוא השיב את גבול ישראל פעם שנייה שלחו לירושלם להחריבה ועשה הב"ה /הקב"ה/ כרוב רחמיו וניחם על הרעה ולא חרבה, והיו קוראין אותו נביא שקר, פעם שלישית שלחו על נינוה להחריבה, דן דין יונה בינו לבין עצמו ואמ' יודע אני שהגוים קריבי תשובה הן עכשו הן עושין תשובה, והב"ה שולח רוגזו על ישראל ולא עוד אלא די שישראל קורין אותי נביא שקר אלא אף אומות העולם, הרי אני בורח מלפניו למקום שלא נראה כבודו שם, אם אעלה לשמים נאמר על השמים כבודו, ועל הארץ מלא כל הארץ כבודו, הרי אני בורח מלפניו שלא נראה כבודו שם, ירד לו יונה אל יפו, ולא מצא מרכב אניה לירד בה, והאניה שירד בה יונה היתה רחוקה מיפו מהלך ב' ימים לנסות את יונה, מה עשה הב"ה הביא עליה סער גדול' והחזירה אל יפו, וראה יונה ושמח לבו, ואמר עכשו אני יודע שדרכי מיושרת לפני, אמ' להם אבוא עמכם באניה, אמרו לו הרי אנו הולכים לאיי ים תרשישה, אמ' להם אבוא עמכם, ודרך כל אניות כשאדם יוצא מהן הוא נותן שכר, ויונה בשמחת לבו הקדים ונתן שכר, שנ' ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה', פרשו מהלך יום אחד ובא עליהם סער גדול בים מימינם ומשמאלם, ושאר כל האניות עוברות ושבות בשלום בשתיקת הים, והאניה שירד בה יונה היתה בצרה גדולה וחשבה להשבר, שנ' וה' הטיל רוח גדולה אל הים, ר' חנינא אומ' משבעים לשונות היו באניה וכל אחד ואחד היו אלהיו בידו, ואומ' והיה האלהים אשר יענה ויציל אותנו מן הצרה הזאת הוא האלהים ועמדו וקראו בשם ה' אלהיו ולא הועילו מאומה, יונה בצרת נפשו נרדם וישן לו, בא אליו רב החובל אמר לו, הרי אנו עומדין בין מות לחיים ואתה נרדם וישן, מאי זה עם אתה, אמר להם עברי אנכי, אמרו לו והלא שמענו שאלהי העברים גדול, קום קרא אל אלהיך אולי יעשה לנו ככל פלאותיו כמו שעשה לכם בים סוף, אמ' להם בשבילי באה לכם הצרה הזאת עליכם, שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם, ר' שמעון אומ' לא קבלו האנשים עליהם להשליך יונה לים והפילו גורלות עליהם ונפל הגורל על יונה, מה עשו נטלו כל הכלים אשר באניה והשליכו אותם לים להקל מעליהם ולא הועילו מאומה, בקשו לחזור ליבשה ולא יכלו, מה עשו נטלו את יונה ועמדו על גבי הספינה ואמרו אלהי עולם ה' אל תתן עלינו דם נקי שאין אנו יודעין מה טיבו של איש זה, הוא אומ' בפיו בשבילו באה הצרה הזאת עלינו, הטילו אותו עד ארכובותיו ועמד הים מזעפו, לקחו אותו אצלן והים היה הולך וסוער עליהם, הטילו אותו עד צוארו ועמד הים מזעפו, לקחו אותו אצלן והים הולך וסוער עליהם עד שהטילוהו כלו לים, ומיד שתק הים מזעפו, שנ' וישאו את יונה ויטילוהו אל הים,

וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה, ר' טרפון אומ' ממונה היה מששת ימי בראשית לבלוע את יונה, שנ' וימן ה' דג גדול, ונכנס לתוך פיו כאדם שנכנס בבית הכנסת גדולה ועמד, והיו שתי עיניו של דג כחלונות אמפומיות? מאירות ליונה, ר' מאיר אומ' מרגלית אחת היתה תלויה במעיו של דג והיתה מאירה ליונה כשמש הזה שהוא מאיר בגבורתו בצהרים, והיה רואה יונה כל מה שבים ובתהומות, שנ' אור זרוע לצדיק,

אמ' לו הדג ליונה אין אתה יודע שבא יומי להאכל לתוך פיו של לויתן, אמ' לו הוליכני אצלו ואני מציל אותך ואת נפשי מפיו, והוליכו אצל לוייתן, אמ' לו, לוייתן! בשבילך ירדתי לראות את מדורך בים, ולא עוד אלא שאני מוכן לירד וליתן חבל בלשונך ולעלות אותך לסעודה גדולה של צדיקים, הראהו [יונה] חותמו של אברהם, הביט [הלוויתן] לברית, וראה לויתן יונה, וברח מלפניו יונה מהלך שני ימים.

אמ' לו הרי הצלתיך מפיו של לוייתן, הראני מה שבים ובתהומות, והראהו נהר גדול של מימי אוקיאנוס, שנ' ונהר יסובבני, והראהו שבילי ים סוף שעברו ישראל בתוכם, שנ' סוף חבוש לראשי, וראהו מקום שנשברי הים וגליו יוצאין, שנ' כל משבריך וגליך עלי עברו, והראהו עמודי ארץ במכונה, שנ' הארץ בריחיה בעדי לעולם, והראהו שאול תחתית, שנ' ותעל משחת חיי, והראהו גיהנם שנ' מבטן שאול שועתי, והראהו תחת היכל ה', שנ' לקצבי הרים ירדתי, מכאן אנו למדים שירושלם על שבעה הרים היא עומדת, וראה שם אבן שתיה קבועה בתהומות, וראה שם בני קרח עומדין ומתפללין עליה, אמרו לו ליונה הרי אתה עומד תחת היכל ה' התפלל ואתה נענה מיד.

אמ' לו לדג עמוד במקום עומדך שאני מבקש תפלה להתפלל, ועמד הדג והתחיל יונה להתפלל לפני הב"ה ואמ' רבון כל העולמים נקראת ממית ומחיה הרי הגיעה נפשי למות החייני, ולא נענה עד שיצא הדבר הזה מפיו, "אשר נדרתי אשלמה" אשר נדרתי להעלות את לוייתן ולעשותו לפניך אשלם ביום ישועות ישראל, שנ' ואני בקול תודה אזבחה לך, מיד רמז הב"ה לדג והקיא את יונה ליבשה, שנ' ויאמר ה' לדג ויקא את יונה, והמלחים ראו את כל האותות והנסים והנפלאות הגדולים שעשה הב"ה עם יונה ועמדו והשליכו איש את אלהיו, שנ' משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו, וחזרו ליפו ועלו לירושלם ומלו את בשר ערלתם, שנ' וייראו האנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבח לה', וכי זבחו זבח, אלא זה דם ברית מילה שהוא כדם זבח, ונדרו איש להביא את בניו ואת כל אשר לו לאלהי יונה ונדרו ושלמו, ועליהם הוא אומר על הגרים גרי צדק.

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “ספר יונה פרק ד”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב