ספר יוסיפון | מגילת בני חשמונאי | גזירות היוונים

כל ענייני החג

כל ענייני חנוכה

 

מגילת בני חשמונאי [מגילת אנטיוכוס] | ספר יוסיפון על מלחמות החשמונאים | מדרש חנוכה על גזירות היוונים

 


מגלת בני חשמונאי / מגילת אנטיוכוס

בלשון ארמי 


א והוה ביומי אנטיוכס מלכא דיון מלך רב ותקיף הוא וחסין בשלטנותיה וכל מלכיא ישתמעון ליה:
ב הוא פתח מדינן סגיאן ומלכין תקיפין אסר ואצדי בירניתהון והיכליהון אוקד בנורא וגבריהון באיסר איסר:
ג הוא בנא מדינתא רבתא על ספר ימא למהוי ליה לבית מלכו וקרא לה אנטכיא על שמיה:
ד ואף בגרס תניניה בנא ליה מדינתא אוחרנתא לקבלה וקרא לה מדינת בגרס וכן שמהתהון על דנא:
ה בשנת עשרין ותלת שנין למימלכיה בשנת מאתן ותלת עשר שנין לבנין בית אלהא די שוי אנפוהי למיסק לירושלים:
ו ענה ואמר להדברוהי הלא ידעתון עמא יהודאי די ביהוד בינתנא לאילהנא לא פלחין ונמוסנא לא עבדין ודתי מלכא שבקין למעבד דתיהון:
ז ואף אנון מסברים ליום תבר מלכיא ושלטוניא ואמרין אמתי יקום מלכאנא ונשלוט בימא וביבשתא וכל עלמא יתמסר בידנא לית רבות מלכותא למשבק אלין על אפי ארעא:
ח כען איתו וניסק עליהון ונבטל מנהון קימא דגזיר עליהון שבתא וירחא ומהולתא:
ט ושפר פתגמא בעיני רברבנוהי ובעיני כל חיילותיה:
י בה שעתא קם אנטיוכס מלכא שלח בניקנור תניניה בחיל רב ועם סגיא ואתא לירושלים וקטל בה קטול סגיא ונצב צלמא בביתא דמקדשא באתר די אמר אלהא ישראל לעבדוהי נבייא תמן אשרי שכינתי לעלמייא:
יא ביה זמנא נכסו חזירא ואובילו מדמיה לעזרתא דקודשא:
יב וכד שמע יוחנן בר מתתיה ית פתגמיא האלין אתמלי רגז וחימה וצלים אנפוהי אשתני ואתמליך בלביה מה למעבד על דנא:
יג באדיין יוחנן בר מתתיה עבד ליה חרבא זרתין אורכיה ופתייה זירת חדא תחות לבושוהי עטפה:
יד ולירושלם אתא וקם בתרע קרתא ואמר לתרעייא ונטוריא אנא יוחנן בר מתתיה כהנא די יהוד אתיתי למיעל קדם ניקנור:
טו אידין עלון נטורייא ותרעייא ואמרו ליה לניקנור כהנא רבא די יהוד קאים על תרעא ואמר להון עול יעול:
טז אדין הנעיל יוחנן קדם ניקנור ענה ניקנור ואמר ליוחנן אנתא הוא חד מן מרודייא די מרדו במלכא ולא בעיין שלם מלכותיה:
יז ענה יוחנן קדם ניקנור ואמר כען אתיתי קדמך למעבד מא די את בעי:
יח ענה ניקנור ואמר ליוחנן הא כמצביי את בעי סב חזירא ונכסה לצלמא ואלבשינך לבושא דמלכותא וארכבינך על סוסא דמלכא וכחד מן רחמי מלכא תהוי:
יט וכנימא פתגמא אתיביה יוחנן ואמר מרי אנא דחיל מן בני ישראל דלמא ידעון די עבדית כן ירגמונני באבניא וכען יפקון כל אינש מן קדמך דלמא יהוון בית ישראל:
כ אדין ניקנור הנפיק כל אינש מן קדמוהי:
כא ביה זמנא זקף יוחנן בר מתתיה עיניה לשמיא וסדר צלותיה קדם רבון עלמא ואמר אלהי ואלהא דאבהתי אברהם יצחק וישראל:
כב וכן אמר לא תמסריני ביד ערלא הדין דלמא יקטלינני ויהך וישתבח בבית דגון טעותיה ויאמר טעותי מסרתיה בידי:
כג בה שעתא פסע לותיה תלת פסעין ודקר חרבא בלביה ורמא יתיה קטילא בעזרתא דקודשא:
כד ענה יוחנן קדם אלה שמיא ואמר מרי לא תשוי עלי חובין די קטלתיה בבית מקדשך כען תמסר כל עממיא די אתאן למטעי בני ישראל די בירושלים:
כה אדין נפק יוחנן ביומא ההוא ואגיח קרבא בעממיא האלין וקטל בהון קטלא סגיא וערקו עמא די אשתזיבו מן חרבא בספינתא לות מלכא אנטיוכס:
כו ומנין קטיליא די קטל יומא ההוא שבעין ותרין אלפין ושבע מאה די הוו קטלין גבר חבריה:
כז במותבותיה בנא מנרתא וקרא שמה מקבי קטלא תקיפין:
כח וכדי שמע אנטיוכס מלכא די אתקטיל ניקנור תניניה עקת ליה לחדא ושלח וקרא לבגרס חייבא מטעי עמיה:
כט ענה אנטיוכס מלכא ואמר לבגרס הלא ידעתא אם לא שמעתא מא דעבדו לי בני ישראל קטאלו חילי ובזו משריתי ורברבני:
ל כען על נכסיכון אתון רחיצין או על בתיכון דילכון כען איתו ונסק עליהון ונבטל מנהון קימא דגזיר עליהון שבתא וירחא ומהולתא:
לא אדין קם בגרס חייבא וכל משריתיה ואתא לירושלם:
לב קטל בה קטלא סגיא וגזר ביה גזירא גמירה על שבתא וירחא ומהולתא:
לג כל קביל דנא מן די מלת מלכא מהחצפא כל די יגזר בריה אותיאו גברא ואתתיה וצלבונין לקביל ינקא כחדא:
לד ואף אתתא ילידת בר בתר מיתת בעלה וגזרתיה לתמניא יומין וסליקת על שורא דמדינתא וברה דגזירת בידה:
לה ענת ואמרת לך אמרין בגרס חייבא קימא דאבהתנא לא יפסוק מנאנא ולא מבני בנאנא ואפילת ית ברה לתחות שורא ונפלת מבתריה ומיתו תרויהון סגיאין מן בני ישראל הוו עבדין כדין ולא משנין קים אבהתהון:
לו ביה זמנא אמרין בני ישראל גבר לחבריה איתו ונשבות במערתא דלמא נחלל יומא דשבתא ואכלו קרציהון קדם בגרס:
לז אדין שלח בגבריא ואתו לפום מערתא ואמרו בני ישראל פוקו לותנא איכולו מן לחמנא ושתו מן חמרנא ועובדנא אתון עבדין:
לח עניין ואמרין בני ישראל חד לחבריה דכירין אנחנא מה דאתפקדנא על טורא דסיני שיתא יומין תעבדון עיבידתכון וביומא דשבתא תנוחון כען טב לנא דנמות מדנחליל יומא דשבתא:
לט כל קביל דנא כד לא קבילו להון איתיאו אעין רטיבין ואוקידו על פום מערתא ואיתקטיל כאלף גבר ואתתא:
מ בתר דנא קמו חמשה בני מתתיה יוחנן וארבעה אחוהי ואגיחו קרבא בעממיא האילין:
מא קטלא סגיא קטאלו בהון וערקו די אשתארו לאפרכי ימא דאתרחיצו על אלה שמיא:
מב באדין יתיב בגרס חייבא בספינתא וערק לות מלכא אנטיוכס ועמיה גברין דאשתיזבו מן חרבא:
מג ענה בגרס ואמר לאנטיוכס מלכא אנתא מלכא שמת טעים לבטלה מן יהוד שבתא וירחא ומהולתא ואשתדרו רברבניה ולא אתו להון כל עממיא אומיא ולישניא לא כהלין לחמשה בני מתתיה די אינון מן אריון תקיפין ומן נשרין קלילין ומן דובין חציפין:
מד כען מלכא מלכו שפר עלך ולא תגיח קרבא עמהון במשריתא האילין דלמא תבהית באנפי כל מלכיא:
מה לכן שלח אגרתא לכל מדינת מלכותך ויתיו רברבי חילותא ועמהון כל עממיא ואף פיליא מלובשי שרינא:
מו אידין שפר פתגמוהי בעיני אנטיוכס ושלח וקרא לרברבני מלכותיה ואיתיו כל עממיא ועמהון פיליא מלובשי שריאנא:
מז תנינות קם בגרס חייבא ואתא לירושלם תרע בה תלת עשר תרעין וסגר נהרא דמדינתא ושרף אבנה עד דהוו כעפרא:
מח חשיב בליביה ואמר בזמנא הדא לא כהלין לי ארי רב חילי ותקיף ידי ואלהא שמיא לא חשיב כן:
מט וכד שמעו חמשה בני מתתיה קמו ואזלו למצפיא דגלעד באתרא דהוה להון שיזבא ביומי שמואל נבייא:
נ צומא גזארו ויתיבו על קטמא למבעי רחמין מן קדם אלהא שמיא:
נא באדיין נפל בלבהון מלכא טבא והוו שמהתהון יהודה בוכרא שמעון תנינא יוחנן תליתאה יונתן רביעאה אלעזר חמישאה בריך יתהון אבוהון קדם די שלח יתהון לקרבא ואמר יהודה ברי אודי עובדך כיהודה בר יעקב דמתיל כאריא ואת שמעון ברי אודי עובדך כשמעון בר יעקב דקטל ית יתבי שכם דהוו חבו על דינה אחתיה ואת יוחנן ברי אודי עובדך כאבנר בר נר רב חילותא דישראל ואת יונתן ברי אודי עובדך כיהונתן בר שאול די קטל ית פלשתאי ואת אלעזר ברי אודי עובדך כפנחס בר אלעזר די קני קדם אלהיה ושזיב ית בני ישראל מרוגזא על דנא קמו חמשה בני מתתיה ביומא ההוא ואגיחו קרבא בעממיא האינון וקטלו מנהון קטלא סגיא לחדא ואתקטיל מנהון יהודה:
נב בה שעתא ההיא כד חזו דאתקטיל יהודה תבו ואתו לות אבוהון אמר להון למה תבתון:
נג ענו ואמרין יהודה אחונא אתקטיל די הוה מתחשיב כות כולנא:
נד ענה מתתיה ואמר להון אפוקי עמכון ואגיח קרבא עם עממיא האלין דלמא יובדון בני ישראל ואתון תתנחמון על אחוכון:
נה ונפק מתתיה ביומא ההוא עם בנוהי ואגיח קרבא בעממיא האינון:
נו ואלהא שמיא מסר כל גיברי עממיא האילין בידיהון וקטלו מנהון קטלא סגיא כל שליף חרבא וכל אחד קשתא ורברבי פחואתא ולא אשתאר מנהון משיזיב וערק מן דאשתזיב מנהון לאפרכי ימא ואלעזר הוה מתעסק בקטלא פיליא וטבע בפורתא דפיליא:
נז ובעוהי אחוהי בין חייא ובין מיתיא ולא אשכחו יתיה ובתר כן אשכחו יתיה טביע בפורתא דפילא:
נח וחדו בני ישראל די אתמסרו שנאיהון בידיהון מנהון קלו בנורא ומנהון צלבו על אילנא ובגרס חייבא מטעי עמיה קלוהי בנורא עמא בית ישראל:
נט ואנטיוכס מלכא כד שמע די אתקטיל בגרס תניניה וכל רברבוהי דעמיה יתיב בספינתא וערק לאפרכי ימא וכל אתר דייתי מרדין ביה ואמרין ליה עריקא עריקא ורמא בנפשיה לימא:
ס בתר דנה עאלו בני ישראל לבית מקדשא ובנו תרעיא ודכיאו בית מקדשא מן קטיליא ומן סאובתא:
סא ובעו משחא דזיתא דכיא לאדלקא בוציניא ולא אשכחו אלא צלוחית חדא דהות חתימה בעזקת כהנא רבא מיומי שמואל נבייא וידעו דהיא דכיא:
סב באדלקות יומא חדא הוה ביה ואלהא שמיא די שכין שמיה תמן יהב בה ברכתא ואדליקו נר תמניא יומין:
סג על כן קיימו בני חשמונאי הדין קיימא ואסרו הדין אסרא אינון ובני ישראל כולהון:
סד להודעא לבני ישראל למעבד הדין תמניא יומין הדוא ויקר כיומי מועדייא דכתיבין באורייתא ולאדלקא בהון להודעא למאן דייתי מבתריהון ארי עבד להון אלההון פרקנא מן שמיא:
סה בהון לא למספד ולא למגזר צומא וכל דיהי עלוהי נדרא ישלמיניה:

 

מגלת בני חשמונאי- מגילת אנטיוכוס 

מתורגמת ללשון הקודש [על פי הנוסח בסידור 'עבודת ישראל']

ויהי בימי אנטיוכס מלך יון מלך גדול וחזק היה ותקיף בממשלתו וכל המלכים ישמעו לו, והוא כבש מדינות רבות ומלכים חזקים והחריב טירותם והיכליהם שרף באש ואנשיהם בבית האסורים אסר.

 מימי אלכסנדרוס המלך לא קם מלך כמוהו בכל עבר הנהר, והוא בנה מדינה גדולה על חוף הים להיות לו לבית מלכות ויקרא לה מדינת אנטוכיא על שמו. וגם בגריס משנהו בנה מדינה לנגדה ויקרא לה בגריס על שמו וכן שמותן עד היום הזה.

בשנת עשרים ושלוש שנים למלכו היא שנת מאתים ושלוש עשרה שנים לבנין בית האלהים שם פניו לעלות לירושלים. ויען ויאמר לשריו הלא ידעתם כי יש עם היהודים אשר בירושלים בינינו, לאלהינו אינם מקריבים, ודתינו אינם עושים, ודתי המלך עוזבים לעשות דתם, וגם הם מייחלים ליום שברון המלכים והשלטונים, ואומרים מתי ימלוך עלינו מלכנו ונשלוט בים וביבשה וכל העולם ינתן בידינו. אין כבוד למלכות להניח לאלה על פני האדמה. עתה בואו ונעלה עליהם ונבטל מהם הברית אשר כרת להם שבת ראש חודש ומילה. וייטב הדבר בעיני שריו ובעיני כל חילו.

באותה שעה קם אנטיוכס המלך וישלח את ניקנור משנהו בחיל גדול ועם רב ויבא לעיר יהודה לירושלים ויהרוג בה הרג רב ויבן במה בבית המקדש במקום אשר אמר אלהי ישראל לעבדיו הנביאים שם אטען שכינתי לעולם. במקום ההוא שחטו את החזיר ויביאו את דמו לעזרת הקודש.

ובהיות זה כאשר שמע יוחנן בן מתתיה כהן גדול כי זה המעשה נעשה, נמלא קצף וחמה וזיו פניו נשתנה. נועץ בליבו מה שיוכל לעשות על זה, ואז יוחנן בן מתתיה עשה לו חרב שתי אמות ארכה וזרת אחת רחבה תחת בגדיו עטופה ויבוא לירושלים. ויעמד בשער המלך ויקרא לשוערים ויאמר להם אני יוחנן בן מתתיה באתי לבוא לפני ניקנור. ואז באו השוערים והשומרים ויאמרו לו הכהן הגדול של היהודים עומד בפתח, ויען ניקנור ויאמר להם בא יבוא. ואז יוחנן הובא לפני ניקנור.

ויען ניקנור ויאמר ליוחנן אתה הוא אחד מן המורדים אשר מרדו במלך ואינם רוצים בשלום מלכותו? ויען יוחנן לפני ניקנור ויאמר אדוני אני הוא עתה באתי לפניך אשר תרצה אעשה. ויען ניקנור ויאמר ליוחנן אם כרצוני אתה עושה קח חזיר לשחטהו על הבמה, ותלבש בגדי מלכות ותרכב על סוס המלך, וכאחד מאוהבי המלך תהיה.

וכאשר שמע יוחנן השיבו דבר אדוני אני ירא מבני ישראל פן ישמעו כי עשיתי כן ויסקלוני באבנים. עתה יצא כל איש מלפניך פן יודיעום. אז ניקנור הוציא מלפניו כל איש בעת ההיא נשא יוחנן בן מתתיה עיניו לשמים ותיקן תפלתו לפני אלהיו ויאמר: אלהי ואלהי אבותי אברהם יצחק ויעקב אל תתנני נא בידי הערל הזה כי אם יהרגני ילך וישתבח בבית דגון אלהיו ויאמר אלהי נתנו בידי.

באותה שעה פסע עליו שלש פסיעות ויתקע החרב בלבו וישלך אותו חלל בעזרת הקודש. לפני אלהי השמים ענה יוחנן ואמר: אלהי לא תשים עלי חטא כי הרגתיו בקודש, עתה כן תתן את כל העמים אשר באו עמו להצר ליהודה ולירושלים.

אז יצא יוחנן בן מתתיה ביום ההוא וילחם בעמים ויהרוג בהם הרג רב מספר ההרוגים אשר הרג ביום ההוא שבע מאות אלף ושנים אלף אשר היו הורגים אלה לאלה. בשובו בנה עמוד על שמו ויקרא לו "מכבי ממית החזקים".

ויהי כאשר שמע אנטיוכס המלך כי נהרג ניקנור משנהו צר לו מאד. וישלח להביא לו את בגריס הרשע המטעה את עמו. ויען אנטיוכס ויאמר לבגריס, הלא ידעת אם לא שמעת אשר עשו לי בני ישראל, הרגו חילי ויבוזו מחנותי ושרי, עתה על ממוניכם אתם בוטחים או בתיכם לכם הם, בואו נעלה עליהם ונבטל מהם הברית אשר כרת להם אלהיהם שבת ראש חודש ומילה.

אז בגריס הרשע וכל מחנותיו באו לירושלים ויהרוג בהם הרג רב ויגזור בה גזרה גמורה על שבת ראש חודש ומילה. בהיות זה כאשר היה דבר המלך נחפז מצאו איש אשר מל בנו ויביאו האיש ואשתו ויתלו אותם כנגד הילד. וגם אישה אשר ילדה בן אחרי מות בעלה ותמל אותו לשמונה ימים ותעל על חומת ירושלים ובנה מהול בידה, ותען ותאמר: 'לך אומרים בגריס הרשע אתם חושבים לבטל מאתנו הברית אשר כרת עמנו, ברית אבותינו לא נבטל ממנו, שבת ראש חודש ומילה מבני בנינו לא יוסר' ותפל את בנה לארץ ותיפול אחריו וימותו שניהם כאחד. ורבים מבני ישראל אשר היו עושים כן בימים ההם ולא שינו את ברית אבותם.

בזמן ההוא אמרו בני ישראל אלו לאלו בואו ונלך ונשבות במערה פן נחלל את יום השבת. וילשינו אותם לפני בגריס. אז בגריס הרשע שלח אנשים חלוצים ויבואו וישבו על פי המערה. ויאמרו אליהם, יהודים, צאו אלינו אכלו מלחמנו ושתו מייננו, ומעשינו תהיו עושים.

ויענו בני ישראל ויאמרו אלה לאלה – זוכרים אנחנו אשר ציונו ה' על הר סיני 'ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וביום השביעי תשבות' עתה טוב לנו אשר נמות במערה מאשר נחלל את יום השבת. בהיות זה כאשר לא יצאו אליהם היהודים. ויביאו עצים וישרפו על פי המערה וימותו כאלף איש ואישה.

אחרי כן יצאו חמשה בני מתתיה יוחנן וארבעה אחיו וילחמו בעמים ויהרגו בהם הרג רב ויגרשום לאיי הים כי בטחו באלהי השמים. אז בגריס הרשע נכנס בספינה אחת וינס אל אנטיוכס המלך, ועמו אנשים פליטי חרב. ויען בגריס ויאמר לאנטיוכס המלך אתה המלך שמת ציווי לבטל מן היהודים שבת ראש חודש ומילה. מרמה גדולה ומרד בתוכה, אשר אם ילכו כל העמים והאומות והלשונות לא יוכלו לחמשה בני מתתיהו. מאריות הם חזקים ומנשרים הם קלים ומדובים הם ממהרים. עתה המלך עצתי תיטב עליך ולא תלחם באנשים מעט, כי אם תלחם בהם ותבוש בעיני כל המלכים. לכן כתוב ושלח ספרים בכל מדינות מלכותך ויבואו שרי החילות ולא ישאר מהם אחד. וגם פילים מלובשים שריונים יהיו עמהם. וייטב הדבר בעיני אנטיוכס המלך. וישלח ספרים לכל מדינות מלכותו ויבואו שרי כל העמים והממלכות וגם פילים מלובשים שריונים עמהם באו שנית.

קם בגריס הרשע ויבוא לירושלים בקע החומה וינתק המבוא וישבר במקדש שלוש עשרה פרצות וגם מן האבנים שבר עד אשר היו כעפר. ויחשוב בלבו ויאמר הפעם הזאת לא יוכלו לי כי רב חילי ועוז ידי ואלהי השמים לא חשב כן.

וכשמוע חמשה בני מתתיה קמו ויבואו למצפה גלעד אשר היה שם פליטה לבית ישראל בימי שמואל הנביא. צום גזרו וישבו על האפר לבקש רחמים מלפני אלהי השמים.

אז נפל בלבם עצה טובה. יהודה הבכור שמעון השני השלישי יוחנן הרביעי יונתן החמישי אלעזר. ברך אותם אביהם וכן אמר: יהודה בני אדמה אותך ליהודה בן יעקב אשר היה נמשל לאריה שמעון בני אדמה אותך לשמעון בן יעקב אשר הרג יושבי שכם. יוחנן בני אדמה אותך לאבנר בן נר שר צבא ישראל. יונתן בני אדמה אותך ליונתן בן שאול אשר הרג עם פלישתים. אלעזר בני אדמה אותך לפינחס בן אלעזר אשר קנא לאלהיו והציל את בני ישראל.

על זה יצאו חמשה בני מתתיה ביום הזה וילחמו בעמים ויהרגו בהם הרג רב, ויהרג מהם יהודה. באותה שעה כאשר ראו בני מתתיה כי נהרג יהודה, שבו ויבואו אל אביהם ויאמר להם למה שבתם? ויענו ויאמרו על אשר נהרג אחינו אשר היה חשוב ככולנו!

ויען מתתיה אביהם ויאמר אליהם אני אצא עמכם ואלחם בעמים, פן יאבדו בית ישראל, ואתם נבהלתם על אחיכם.

ויצא מתתיה ביום ההוא עם בניו וילחמו בעמים. ואלהי השמים נתן כל גבורי העמים בידם ויהרגו בהם הרג רב, כל אחוזי חרב וכל מושכי קשת, שרי החיל והסגנים, לא נותר בהם שריד.

וינוסו שאר העמים למדינות הים ואלעזר היה מתעשק להמית הפילים ויטבע בפרש הפילים. וכאשר שבו בקשוהו בין החיים ובין המתים ולא מצאוהו, ואחר כן מצאוהו אשר טבע בפרש הפילים.

וישמחו בני ישראל כי ניתנו בידיהם שונאיהם. מהם שרפו באש, ומהם דקרו בחרב, ומהם תלו על העץ. ובגריס הרשע המטעה את עמו שרפו אותו בית ישראל באש.

ואז אנטיוכס המלך כאשר שמע אשר נהרגו בגריס הרשע וכל שרי החיל אשר עמו נכנס בספינה וינס למדינת הים. ויהי כל מקום אשר היה בא שמה מורדים בו וקוראים אותו 'הבורח'.

אחרי כן באו בני חשמוני לבית המקדש ויבנו השערים הנשברים ויסגרו הפרצות ויטהרו העזרה מן ההרוגים ומן הטומאות ויבקשו שמן זית זך להדליק המנורה ולא מצאו, כי אם צלוחית אחת אשר היתה חתומה בטבעת הכהן הגדול, וידעו כי היתה טהור[ה] והיה בה כשיעור הדלקת יום אחד, ואלהי השמים אשר שיכן שמו שם נתן ברכה והדליקו ממנה שמונה ימים.

על כן קיימו בני חשמוני קיום וחזקו אסר ובני ישראל עמהם כאחד לעשות שמונה ימים האלה ימי משתה ושמחה כימי מועדים הכתובים בתורה, ולהדליק בהם נרות, להודיע אשר עשה להם אלהי השמים ניצוחים. ובהם אין לספוד ולא לגזור צום ותענית זולתי אשר מקובל עליו מלפני זה. ויתפלל לפני אלהיו. אך חשמוני ובניו ואחיהם לא גזרו בהם לבטל עבודת מלאכה.

ומן העת ההיא לא היה שם למלכות יון ויקבלו המלכות בני חשמוני ובני בניהם מהעת הזאת ועד חרבן בית האלהים מאתים ושש שנים.

על כן בני ישראל מהיום ההוא בכל גלותם שומרים את הימים האלה ויקראו להם ימי משתה ושמחה. מחמשה ועשרים לחודש כסליו שמונה ימים, מן העת ההיא ועד העולם לא יסורו מהם אשר היו בבית מקדשם הכהנים והלוים וחכמיהם אשר קיימו עליהם ועל בני בניהם עד עולם:

נשלמה המגילה היונית ופסוקיה שבעים וארבעה

 

 

מדרש מעשה חנוכה  

[מהספר נר מצוה גרינוואלד, כת"י מינכען]

כתיב כה אמר ה' צבאות עשוקים בני ישראל ובני יהודה וגו' וכתיב גואלם חזק ה' צבאות שמו ריב יריב את ריבם לעמו הרגיע הארץ והרגיז ליושבי בבל אמרו בימי יונים נתקיים מקרא זה שהערימו סוד על ישראל אמרו בואו ונחדש עליהם גזירות עד שיבעיטו בא לקיהם ויאמינו בע"ז שלנו.

עמדו וגזרו כל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגור לפתחו ידקר בחרב וכל כך למה כדי שלא יהא לישראל כבוד ולא רשות שכל בית שאין לו דלת אין לו כבוד ולא רשות. שכל בית שאין לו דלת אין לו כבוד וצניעות וכל הרוצה ליכנס יכנס בין ביום ובין בלילה.

כיון שראו ישראל עמדו ובטלו כל דלתות בתיהם ולא היו יכולין לא לאכול ולא לשתות ולא לשמש מטותיהם בשביל גנבים ולסטין ופריצי יונים ולא רואין שינה בעיניהם לא יום ולא לילה ונתקיים עליהם מקרא שכתוב ופחדת יומם ולילה. אמרו לפני הקב"ה רבונו של עולם כמה אנו יכולים לסבול אמר להם בעוון מזוזה, אלא אעפ"כ רווחה תמצאו בגזירה זו. והיו ישראל שרויין בלא דלתות ואין לך דבר מעביר רעות מעלה מעלה כדלת שנאמר לך עמי בא בחדריך וגו' ועמדו בגזירה זו ג' שנים.

כיון שראו יונים שעמדו ישראל בגזירה ולא נכשל אחד מהם בשום דבר רע עמדו וגזרו עליהם גזירה אחרת והעבירו קול: כל אדם מישראל שיש לו שור או שה יחקוק על קרניו שאין לו חלק באלקי ישראל, וכל כך למה כדי שלא יאכלו ישראל בשר ולא חלב ולא

גבינה ולא היא עליהם חרישה. אמרו, יודעים אנו שאין יכולין לעמוד בגזירה זו.

כיון ששמעו ישראל כך נצטערו צער גדול אמרו חס ושלום שנכפור באלקינו, עמדו ומכרו בהמתן בין טהורה בין טמאה והיו ישראל מהלכין רגלים ועליהם נתקיים ראיתי עבדים על סוסים.

אמר להן הקב"ה בעון שמנעתם עצמיכם מעלות שלש רגלים ולהקריב קרבנות וליתן מתנות כהונה לכן נתקיים עליהם שורך טבוח לעיניך אלא אעפ"כ רווחה תמצאו בגזירה זו והיו הצביים ואיילים וכל מיני עופות טהורים באים ונכנסים לבתיהם של ישראל לפי שהיו ישראל בלא דלתות ובאין ישראל ותופסין ושוחטין ואוכלין בשר ונותנין שבח להקב"ה, ואמרו, ברוך הוא שהפר עצת אויבינו לטובה, שאלו היו דלתות לבתים האיך היתה כל צידה נכנסת אצלינו?

השיבם הקב"ה אתם חסתם על כבודי ולא כפרתם בי, אף אנכי זמנתי לכם צדיה.

וכיון שראו יונים שעמדו ישראל בגזירה זו עמדו וגזרו כל מי שאשתו הולכת לטבילה ידקר בחרב וכל הרואה אותה הרי לו לאשה ובניה לעבדים. כיון שראו ישראל כך מנעו עצמם מלשמש כיון ששמעו יונים כך אמרו הואיל ואין ישראל משמשין

מטותיהם אנו נזקקין (להם) [להן]. כיון שראו ישראל כך חזרו על נשיהם בלא טבילה בעל כרחם. אמרו רבונו של עולם עשינו בעל כרחינו שלא בטובתינו שאין האשה רוצה לישב תחת בעלה בלא עונתה. אמרו להם הקב"ה הואיל ועשיתם בלא כונה אני מטהר אתכם ופתח לכל אחד ואחד מהן הקב"ה מעיין בתוך ביתו והיו נשיהם טובלת בתוך בתיהם ונתקיים עליהם מקרא זה שכתוב ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה ונתקיים עליהם מקרא זו אם רחץ ה' את צואת בני ציון.

כיון שראו יונים שאין ישראל מרגישין בגזירותן עמדו וגזרו עליהם גזירה מרה ועכורה שלא תכנס הכלה לילה ראשון אלא אצל ההגמון שבמקום. כיון ששמעו ישראל רפו ידיהם ותשש כחם ונמנעו מלארס והיו בנות ישראל בוגרות ומזקינות כשהן בתולות ונתקיים עליהן בתלותיה נוגות והיא מר לה, והיו יונים מתעללים בבתולות ישראל ונהגו בדבר הזה שלש שנים ושמנה חדשים.

עד שבא מעשה של בת מתתיהו הכהן גדול ונשאת לבן חשמונאי ואלעזר היה שמו. כיון שהגיע יום שמחתה הושיבה באפריון וכשהגיע זמן הסעודה נתקבצו כל גדולי ישראל לכבוד מתתיהו עמדה מעל אפריון וספקה כפיה זו על זו וקרעה פורפירין שלה ועמדה לפני כל ישראל כשהיא מגולה, לפני אביה ואחיה וחותנה, כיון שראו אחיה כך (נתיישבו) [נתביישו] ונתנו פניהם בקרקע, קרעו בגדיהם ועמדו עליה להורגה.

אמרה להם שמעוני אחי ודודי למה? אם בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה בלא שום עבירה הרי אתם מתקנאים, ואין אתם מתקנאים למוסרני ביד ערל להתעולל בי? הלא יש לכם ללמוד משמעון ולוי אחי דינה שלא היו אלא שניים וקנאו לאחותם והרגו כרך כשכם ומסרו עצמם על יחוד של מקום ושמרם ולא הכלימם, ואתם חמשה אחים יהודה יוחנן שמעון אלעזר ויונתן ופרחי כהונה יותר ממאתים בחור, שימו בטחונכם על המקום והוא יעזור אתכם שנאמר כי אין לה' מעצור להושיע וגו'.

פתחה פיה בבכי ואמרה "רבש"ע אם לא תחום עלינו חוס על קדושת שמך הגבור שנקרא עלינו ונקום היום נקמתינו"!

באותה שעה נתקנאו אחיה ואמרו בואו ונטול עצה מה נעשה נטלו עצה זה מזה ואמרו בואו ונקח אחותינו ונוליכנה אצל המלך

הגדול ונאמר לו אחתינו בת כהן גדול ואין בכל ישראל גדול מאבינו וראינו שלא תלין אחותינו עם ההגמון אלא עם המלך שהוא גדול כמותינו וניכָנס עליו ונהרגנו ונצא ונתחיל בעבדיו ובשריו והשם עזרינו ומשגבינו. ונטלו עצה וגו' ועשה להם הקב"ה תשועה גדולה ושמעו בת קול מבית קודש הקדשים כל ישראל ינצחו כלי' באנטוכיה כן יעשה המקום ישועה בימינו אמן.

Print Friendly, PDF & Email

לחצן-הורד-למחשבך-קטגוריה

תגיות

0 תגובות על “ספר יוסיפון | מגילת בני חשמונאי | גזירות היוונים”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב