ספר מלכים א'
תגיות סדרת-השיעורים-בתנך
28 תגובות על “ספר מלכים א'”
בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.
תגובות הגולשים
. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!
שלום לרב,
הרב הזכיר בשיעור את המדרש על שלמה שנטרד ממלכותו והיה מלצר בביתו של מלך בני עמון ושם הכיר את נעמה בתו של המלך, התחתן איתה ונולד לו ממנה רחבעם.
אני מניח שמעשה זה לא היה בתחילת מלכות שלמה.
ואם כן השאלה היא כזאת: לאחר מות שלמה מלך רחבעם תחתיו, אני מניח שזה היה מיד.
בן 41 שנה רחבעם במלכו, שלמה שנפטר באותו הזמן – היה בן 52 שנה, הפרש 11 שנה, ואם כן כיצד יתכן ששלמה נטרד ממלכותו עוד בטרם מלך? שהרי הוא החל למלוך בגיל 12!
ישר כח על שיעוריך הברורים והמחכימים שנאמרים בשפה ברורה ובנעימה.
ליהושע – יישר כח על הערתך המחכימה.
שאלתך מצוינת, ואכן הלכו בה נמושות וכבר נשאלה בבית המדרש.
תחילה נציין את מקור הדברים –
כתב הרמ"ע מפאנו בספרו עשרה מאמרות [מאמר אם כל חי – חלק ג סימן ט]
"צא ולמד מרות המואביה שלא נתקבלה אלא בשעת עניה ומרודיה של נעמי ואז כתיב ורות דבקה בה דוקא לא בשלוותה כי המר שדי לי מאד וכן מאלף נשים שגייר שלמה לא נתקבלה מכלן להעמיד ממלכת ישראל אלא נעמה העמונית שנשאת לו כשהיה בדלי דלות ולא חזר למלכותו אלא בזכותה ונמצא כתוב באגדה שאותה טבעת ששם המפורש חקוק עליה ונפתה שלמה לאשמדאי ונתנה לו כדאיתא בפרק מי שאחזו דהשליכה לים הגדול אף על גב דהתם אמרו בלעה אפשר דהדר אפקה ושדי לה אי נמי מאי בלעה העלימה מן העולם סוף דבר זימן הקב"ה דג אחד ובלע אותה ושלש שנים נטרד שלמה בעניותו על שעבר ג' לאוין לא ירבה לו נשים וסוסים וזהב ונכשל בכלן ונטרפה דעתו באבדן הטבעת עד שרחם עליו הקב"ה ונזדמן לפני מלך בני עמון ונעשה לו מלצר ראתהו נעמה בתו וחשקה בו ואביה הגלה את שניהם למדבר שמם למען ימותו מיתת עצמם וידו אל תהיה בם וזימנם הקב"ה לשפת הים ואותו הדג עלה לגורלם ומידה של נעמה קבל שלמה תנחומין שנתנה לו הטבעת בקריעת הדג ותחי רוחו ומנדעיה עליה יתוב ואין ספק שלא החמיץ שלמה מצוה רבתי הבאה לידו אלא תכף ומיד שחזר ונשתפה שם גייר אותה ועדיין היו שניהם עניים מרודים וזכתה יותר מרות שנקראת אם המלך סתם כדאיתא בפרק הספינה ונעמה היא אם המשיח לדעת חז"ל ושמה יעיד על נעם ה' אלהינו כשם שנקראת רות על שם שיצא ממנה דוד שרוהו להקב"ה בשירות ותשבחות": עכ"ל.
מהדברים כאן הקושי גדול יותר, שהרי המדרש כאן מדבר על כך ששלמה נטרד לאחר שהרבה לו נשים סוסים וכסף וזהב, ואם כן מדובר שנים לאחר שהתבסס במלכותו, מה שלא מסתדר עם לידת רחבעם.
ועוד הקשה בזה בספר נחל עדן בהערה על ספר סדר הדורות [ב"א תתקסד] ע"ש, וסיים "וצריך עיון גדול בדרישה וחקירה".
בספר "ביאור חדש מהריז"ש" עמ' י"א רוצה לומר שיתכן שמה שכתוב ששלמה מלך ארבעים שנה [ועם 12 שנות ילדותו – ביחד 52], יתכן שמנין זה אינו כולל את השנים שקדמו לזמן שנטרד ממלכותו, וכן את השנים שנטרד, וכך אף דייק מן המקרא "והימים אשר מלך על כל ישראל" משמע רצופים. לפי זה יוצא ששלמה חי הרבה מעל לחמשים ושתיים שנה.
והרב בן איש חי כתב (נתפרסם בירחון מקבציאל (של אהבת שלום) מכתי"ק) שיש ט"ס באגדה זו ולא היה המעשה עם אשמדאי, אלא בילדותו כשלמד אצל רבו מעשה שדים והזכיר שם של שד ועי"ז נזוק מהשדים שטרדו אותו וכו', וזה היה בחיי דוד אביו. ע"כ.
רק שדברים אלו לא מסתדרים עם המדרש האומר ששלמה נטרד בעוון שהרבה לו נשים וסוסים וכסף, וכל זה היה בתקופה מאוחרת יותר.
וה' יאיר עינינו בתורתו לידע האמת.
בועז שלום
שלום כבוד הרב!
יישר כח ענק על כל השעורים החשובים שאתה מוסר בכל כך הרבה תחומים, ובעיקר על המפעל העצום של מסירת השעורים בתנ"ך. ממש עוזר להבין את התנ"ך ופותח את העיניים להכיר את התנ"ך לעומק…
ברצוני לשאול –
מדוע שלמה המלך נתן יחס מועדף לבת פרעה ולמה בכלל נשא אותה לאישה אם היא בכלל אסורה לבוא בקהל שלש דורות?
תודה
ללאה שלום
תודה על הדברים, אני שמח לשמוע שמפיקים תועלת מהשיעורים והאתר.
בנוגע לשאלתך –
א. הכתוב מוצא גנותו במעשה זה, וכך גם חז"ל.
ב. לעצם השאלה מדוע שלמה מצידו עשה כן, שתי תשובות בדבר. האחת הלכתית, והאחת מחשבתית.
1. התשובה ההלכתית היא כפי שהגמ' במסכת יבמות דף עו עמוד ב אומרת ששלמה לא התחתן עם בת פרעה, אלא "מתוך אהבה יתירה שאהבה, מעלה עליו הכתוב כאילו נתחתן בה".
ומבואר בתוספות ישנים [שם] שעל הצד שלא נתגיירה – אין לו עוון של חתנות עם מצרית, "דכל זמן שלא נתגיירה לא שייך איסור דמצרית ראשונה". ואם נשאל – ומה עם איסור זנות עם הגויה? על הוא משיב ואומר: "ואיסור הבא על הנכרית דחייב משום נשג"א [נ'ידה ש'פחה ג'ויה א'שת איש] עדיין לא נתקן עד בית דינו של חשמונאי". ואם נשאל – והרי הבועל ארמית קנאין פוגעין בו? על זה הוא משיב: "וגם קנאים פוגעין בו ליכא, דלא שייך רק בפרהסיא אבל בצנעא לא, ושמא שלמה בצנעא לקחה. עכ"ל:
2. ההיבט המחשבתי – כפי שביארנו בשיעורינו, לשלמה היה חשבון לתקן עולם במלכות ש-די, ולכן לקח לנשים את כל בנות המלכים, על מנת שיולידו לו ילדים שיגדלו בתלמוד תורה של שלמה, ואח"כ ישלח אותם לארצותם על מנת לרשת את כס המלוכה, וכך יתוקן העולם, שהם ינהיגו ממלכתם כפי שראו אצל שלמה אביהם, בדרך התורה. ואז כל העולם היה כ'ממלכת כוזר' – בה המלך תיקן את כל עמו.
דא עקא שלצורך זה היה עליו לעבור על מה שכתוב בתורה "לא ירבה לו נשים" ועל כך הוא נתבע, שהוא סבר אני ארבה ולא יסירו את לבבי, וטעה בזה.
שיעור במלכים א פרק ה ,
ממש ממש נהניתי, חילכם לאורייתא!
כמה חידושים והבהרות מרנינות לב ובבהירות ובנקל.
שלום כבוד הרב.
אני קצת מבולבל בקשר להגדרת נביאי שקר אני תמיד הבנתי שהכוונה שמשקרים שקיבלו נבואה אבל מתוך השיעור אני מבין שהם כן קבלו משהו, אולי על יד כוחות טומאה. אפשר יותר פירוט?
תודה
לישראל שלום
כתב הרב דסלר [(מכתב מאליהו חלק א עמוד 238) תוכל לשמוע כאן
"רבינו ירוחם אמר, נביאי השקר לא היו זייפנים פשוטים, אלא שראו נבואה שהיא שקר, נבואה מצד הסט"א, דיש נבואה דמטומאה כמו שיש נבואה דקדושה, ממש זה לעומת זה עשה האלקים, אלמלי היו רמאים פשוטים לא היתה תורה קוראת אותם נביאים, ונאמר בתורה מפורש, "כי יקום בקרבך נביא וגו' ונתן אות או מופת"…
ובחטא העגל כתב רש"י ז"ל, שכמין דמות משה הראה להם השטן, שנושאים אותו באויר רקיע השמים, הראה לכל כלל ישראל כמראה נבואה והסית את כולם להיות נביאי שקר. וכתב הרשב"ם ז"ל אלה אלהיך ישראל, וכי שוטים היו, שלא היו יודעים שהעגל הזה שנולד היום לא העלם ממצרים, כל עובדי ע"ז יודעים שאלקינו בשמים ברא את העולם, אך בזה טעו, שהתרפים יש בהם רוח טומאה כמו הנביאים המדברים ברוח הקודש, וסבורים שהעגל המדבר ברוח הטומאה, כאלו היה מדבר ברוח הקודש שלמעלה, ולכך אומרים "אלה אלהיך ישראל אשר העלוך", כלומר רוח הקודש יש בו, וכאלו רוח הקודש הולכת לפניו… עכ"ד.
ואם תאמר – מדוע אם כן אמרה התורה [דברים יג-ו] "והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת" – במה אשמתו שכך חלם או קיבל מהסט"א?
על זה אומר האוה"ח הקדוש:
"יומת – שהיה אפשר לומר שאינו חייב מיתה בעבור החלום, שלא חייבים לשמע בקול חלומות, או יוכלו לומר הרי יתכן שיבאו בחלום דברים מופלאים וכוזבים כאלו, ואמת דבר, מכל מקום דבר סרה – לא היה צריך לספר לעם דברים כאלו. להדיחך מן הדרך – מדבר העוקר כללות התורה, למדת, שאם בא על אחת המצוות אינו חייב מיתה. (שם שם ו)
אך הנביא – מיעט שימות רק נביא שהזיד, ולא שהוטעה, כגון על ידי רוח נבות, והגם שאמרו בסנהדרין שצדקיה בן כנענה היה חייב מיתה, דהוה ליה למידק "אין ב' נביאים מתנבאים בסגנון אחד", ואמנם כשהרגישו הנביאים שדברו בסגנון אחד פסקו ולא הוסיפו לדבר חוץ מצדקיה. ואם תאמר איך נדע אם הרוח הטעתו, על זה אמר, אשר ידבר בשם ה' – כי לא ינוח רוח שקר בשם ה' הנכבד, כי ה' אלקים אמת, ואם דבר שקר בשם ה' אינו מהטעאת הרוח, ולכן לא אמר מיכיהו נבואתו בשם ה', עד שהתחכם יהושפט והשביעו לדבר בשם ה', ואז אם יש רוח מטעה תפנה מקום, וכן היה, ולכן לא יקשה איך גילה מיכיהו סוד ה', כי יחרב העולם ולא ישתנה מקור האמת לייחד שמו על דבר שקר חס ושלום…" עכ"ד.
שלום הרב.
בהפטרת תרומה וה' נתן חכמה לשלמה ציין הרב שאנו נמצאים בעולם העשייה (מידות גובה בית המקדש). זכורני שבשיעורים בנפש החיים הרב אמר שעולם העשייה הוא רוחני והעולם שלנו הוא למטה ממנו.
תודה.
לר' גבריאל שלום
מה שאמרנו בלומדנו נפש החיים שעולם העשיה המובא כחלק מד' עולמות אבי"ע – הוא רוחני. רק שממנו משתלשל עולם העשיה הגשמי – העולם שלנו.
השיעורים מדהימים הרבה הצלחה כבוד הרב!
מאוד יפה
שלום וברכה
תודה על כל השיעורים, זה עוזר להרבה אנשים!
בתחילת הפרק {מלכים א' פרק ז'] הרב מראה לקהל דף עם שרטוט איך היה ביתו של שלמה עם כל החשבון.
אשמח אם תוכל לעלות את זה כאן לאתר או שתשלחו לי במייל.
תודה מראש
לדוד שלום
העלינו לאתר בקבצי הטקסט של השיעורים.
תוכל לראות כאן >
מלכים א׳ פרק ז׳
תודה רבה לבורא עולם שזיכה אותי ללמוד את התנ״ך בעיון עם המפרשים וכל זאת בגלל דיסק אחד של ספר דניאל של הרב.
מרגע שהתחלתי לשמוע לא יכולתי להפסיק. קניתי מקראות גדולות עם מלבי״ם , שומע שיעור של הרב ולאחר מכן לומד את השיעור עם המפרשים.
פשוט מתתיקות של תורה.
כבוד הרב, מובא בפסוקים כז-לז תיאור המכונות והכיור, עפ״י המפרשים ״מעבר איש ליות״ זה ציור של זכר ונקבה וכן הים של שלמה נסמך על 12 פרים,
וכן על הלוחות ציורים של כרובים,אריות ותמורות…״
מדוע היה צורך לשים ציורים כאלה? ומדוע בכלל לייצר פסלים של פרים? האם לא די לנו בחטא העגל?
לתומר שלום
אני שמח לשמוע שהשיעורים מועילים!
בנוגע לשאלתך – יש לדעת שבנין ביהמ"ק לא נבנה על פי אסתטיקה אדריכלית, אלא "הַכֹּ֥ל בִּכְתָ֛ב מִיַּ֥ד יְקֹוָ֖ק עָלַ֣י הִשְׂכִּ֑יל כֹּ֖ל מַלְאֲכ֥וֹת הַתַּבְנִֽית:" [דברי הימים א פרק כח יט].
הדמויות הללו רומזות לעניינים גבוהים, כפי שהיה במרכבה פני שור מהשמאל כו' ושור רומז לדינים וכן פ"ר דינים וכו', כך היה בדמויות אלה רמזים לעניינים עליונים. ואגב, אם הזכרת את חטא העגל, הטעות שלהם הייתה מפני שראו בהשגה במעמד הר סיני את פני השור מהשמאל, וביקשו שהנהגתם תהיה ממקור זה, ואין כאן המקום להאריך.
שלום וברכה
במלכים א פרק י אתם מביאים מדרש שמספר איך מלכת שבא הגיעה אל המלך, בגלל שתרנגול הבר אמר לשלמה שהאנשים אצל מלכת שבא לא סרים למרותו של המלך, ואתם לא מביאים מה שלמה אמר לה על זה? אתם מביאים רק מה שהמלכה שאלה את שלמה.
או שאם יכולים לכתוב לי מה היה או איפה מובא המדרש?
תודה על הכל
לדוד שלום
כדי שנוכל להתייחס – נא לציין נקודת זמן מדוייקת עליה נסובה הערתך.
שלום כבוד הרב
שמעתי את השיעור במלכים א' פרק א' שם הרב מדבר על חגית אם אדוניה שהיא אשת יפת תואר ומפרש את הפסוק שלא עצבו דוד מימיו לאמור באופן נפלא ומעניין.
מבקש לדעת מה המקור לכך שחגית היתה אשת יפת תואר? ומה המקור לפירוש של הפסוק באופן הקשור לאשת יפת תואר.
מבקש בהקדם האפשרי את התשובה
יישר כוח אני נהנה מאוד מהשיעורים ואף נעזר בכך בשיעורים בכיתה
גיל
לגיל שלום
הרעיון מובא בשם כמה גדולים, ביניהם הרב חיד"א [חומת אנך מלכים א א יא, וכן בצוארי שלל], הרב שמעון סופר, הרב דוויך ועוד.
אכן צודק אתה בהערתך שלא מופיע בשום מקום מפורש בחז"ל שחגית הייתה אשת יפת תואר. אך יש הלומדים זאת ממש"כ [מלכים א א ו] "ואותו ילדה אחרי אבשלום" ובשמו"ר א' שאמו חגית גדלתו על הדרך והמידות שגדלה מעכה בת תלמי מלך גשור, וזה מורה שהיו שוות בפחיתותן שבמעכה מפורש שהייתה אשת יפ"ת. [בעל לחם שלמה הו"ד בליקוטי בתר ליקוטי ב"ב פ"ו].
ובספר משבצות זהב הביא משם הכלי יקר שגם הוא דקדק מהכתובים שביחס לאמנון כתב "לאחינועם" וכן כלאב "לאביגיל", ואילו ביחס לאבשלום אמר "בן מעכה", שהתייחס רק אחר אמו, כיון שהיה בן יפ"ת והיא שגרמה לו למרוד באביו. וכן פירש גם לגבי אדוניה "בן חגית" ולא "לחגית", שהייתה אף היא יפ"ת והיא שגרמה לו שימרוד גם הוא באביו. [אך ר' מאידך בתפארת ציון על שמו"ר א'].
שלום הרב בועז
מודים לרב על השיעורים הנפלאים, ממש כיף ללמוד תנ"ך, עם כזה חיות, אשרינו שזכינו
רציתי לשאול נדמה לי ששמעתי בשיעור של הרב מלכים א ה' מדרש ששלמה שמע לחישה של (יתוש) שאמר שיכול להרוס את בית שלמה, ושלמה הזהירו!
רציתי לשאול מה המקור ומאיזה מדרש
ישר כח
לאריאל שלום
תודה על הדברים, אני שמח שהנך מפיק תועלת מן השיעורים.
בונגע לשלמה המלך ישנם הרבה אגדות עם שאין להם ביסוס, ופעמים אף יש ביסוס שהם ממקור חיצוני וספרות בדותות האומות.
לסיפור הנ"ל אין מקור בחז"ל.
תוכל לראות הרחבה בעניינים אלה כאן
שלום לכבוד הרב שליט"א
אני נהנה מאד מאד כמלמד נביא מלכים להאזין ולהחכים מנועם צוף שיעורי הרב שליט"א
ברצוני לשאול כמה שאלות:
א. הרב מביא בשיעור על מלכים א' פרק י' מדרש, שאחת החידות ששאלה מלכת שבא את שלמה היא: מהו המקום שראה שמש רק יום אחד, והתשובה- קרקעית ים סוף בעת שנקרע.
ושאלני אחד התלמידים – לכאורה הרי קריעת ים סוף היתה בלילה!
ב. שאלה נוספת מפרק י"א, מי היה מלך מצרים בזמן שקמו על שלמה השטנים,
מצד אחד הרב מביא שאדד לא רצה לגלות למלך מצרים פרעה את סיבת רצונו לעזוב מפני שהוא היה חותן שלמה,
מצד שני כתוב שירבעם ברח אל שישק מלך מצרים או שמא לא היו שני המקרים באותה תקופה.
ג. ועוד שאלה מאותו פרק – האם מה שירבעם הרים יד במלך שלמה על המילוא היה לפני שפגש את אחיה השילוני כשיצא מירושלים כמו שנראה מסדר הפסוקים או אחרי.
תודה רבה!
לר' חיים שלום
אני שמח שהנך מפיק תועלת מן השיעורים!
א. שאלה טובה, אפשר להשיב בשני אופנים.
1. יש אומרים שיציאתם מן הים היה בבוקר, וממילא על זה דובר. [עי' אבות דרבי נתן (ספל"ג) שמבאר שאחד מניסי קרעי"ס היה שהיו עליהם ענני כבוד מלמעלה שלא ישלוט בהם השמש כדי שלא יצטערו. וע"ע רבינו בחיי שכתב (בשלח יד-ה) שבאו בים בתחילת היום, וי"א שמדויק גם בתרגום שיציאתם היה לעידן צפרא, ולא כפרש"י סמוך ליום עוד בטרם הגיע היום. וכן באוה"ח (שמות יד-ה) כתב ששבסוף הלילה נקרע הים וירדו ישראל באשמורת הבוקר (ומשמע שיצאו כבר ביום ממש). ועי' שו"ת בנין אב שהביא דיון בפוסקים בפיוט הנהוג אצל בני אשכנז 'יום ליבשה' ובישובים שנאמרו על הענין שהיה זה בלילה ולא ביום, ולכן י"ג 'ים לבשה' ע"ש].
2. גם אם נאמר שיצאו בטרם הזריחה, אפשר לומר שזה חוזר על 'לילה כיום יאיר כאפילה כאורה' שהיה אותו הלילה מאיר כיום.
ב. בנוגע לזהותו של פרעה חותן שלמה – נחלקו בזה רש"י והרד"ק. לדעת הרד"ק "פרעה חותן שלמה מת, וקם מלך אחר ששמו שישק, ולא היה אוהב שלמה, לפיכך ברח ירבעם אליו". רש"י בפ"ד פס' כ"ה מביא מהמדרש שפרעה נכה הוא שישק שהיה שוקק ומתאוה כל ימיו לכסא השן שהיה לשלמה "חתנו".
ג. כתב הרד"ק [מלכים א פרק יא] וירם יד במלך – מרד בו שדבר בו ולא ירא ממנו וכבר הפקיד אותו שלמה לכל סבל בית יוסף לקבל המס ממנשה ואפרים כי ראה כי עושה מלאכה כלומר ראהו זריז במלאכתו ובעת ההוא קודם שהרים יד במלך מצא אותו אחיה השילוני ובשרהו במלכות על כן על הפקידות שהיה לו מתחילה ועל בשורת המלכות שאמר לו אחיה גבה לבו ודבר מה שדבר בשלמה ושלמה כאשר הוגד לו בקש להמיתו וברח למצרים כן הוא סדר הענין הזה אבל בין וירם יד במלך ובין ויבקש שלמה להמית את ירבעם הושמו הדברים למה גבה לבו להרים יד במלך: עכ"ל.
תודה רבה על התשובות המחכימות.
בקשר לתשובה השניה בשאלה א.
האם מצינו ש 'לילה כיום יאיר' נאמר גם על ליל קריעת ים סוף?
ופשוטו של מקרא אומר "וַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין׀ מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַחֹ֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת־הַלָּ֑יְלָה וְלֹא־קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל־זֶ֖ה כָּל־הַלָּֽיְלָה"
שלום
כתוב בזוהר הקדוש [ח"ב ל"ח. הובא בשו"ת מנחת אלעזר חלק ד סימן מב] שאותו הלילה שעברו ישראל על הים היה אור ויום לישראל כתקופת תמוז.
שלום לכבוד הרב שליט"א
האם ידוע לנו אם איזבל התגיירה, ואם כן איך חלה גירותה לאחר שלא פרשה מעבודה זרה.
תודה רבה.
לחיים שלום,
בנושא זה יש מחלוקת גדולה בין המפרשים, מרן הגרע"י זלה"ה כתב בזה בשו"ת יבי"א, ולהלן ציטוט מדבריו [ונוגע גם בהערתך בענין קבלת עול מצות בסו"ד 'כיון שחזרה לסורה כו"]:
שו"ת יביע אומר חלק ה – יורה דעה סימן יג
[אגב אזכיר מ"ש החיד"א בשיורי ברכה (סי' קנט סק"א) בשם הרב הגדול מהר"ש פרימו בדרשותיו (פר' וירא), שעובדיה שלוה ברבית מיהורם, כדין עבד, דיהורם בן איזבל הוה, ובנך הבא מעובדת כוכבים נקרא בנה, ומותר ללות ברבית מעכו"ם.
והעיר ע"ז החיד"א, שהתוס' (ע"ז כו:) כתבו שיהורם ישראל מומר הוה, ומה שלוה ממנו עובדיה ברבית, משום דהוי פקוח נפש. ע"כ. ולכאורה ממה שנקרא (מ"ב ח טז) יהורם בן אחאב, מוכח שאיזבל נתגיירה, ורק אח"כ חזרה לסורה הרע, וזה י"ל שמצינו כיו"ב ברמב"ן עה"ת (פר' פינחס כו, מו), על פסוק: ושם בת אשר שרח, אונקלוס תרגם ושום בת אתת אשר שרח, נתכוון לומר שהיתה בת יורשת, כי בנים זכרים היו לו, אבל היתה בת אשתו מאיש אחר שלא היו לו בנים, וזהו טעם מ"ש (בראשית מו, יז): ושרח אחותם, ולא בתו. ע"ש.
אולם כדברי התוס' מוכח במדרש (ש"ר פל"א ס"ג, ובתנחומא פר' משפטים), יהורם שהלוה ברבית נאמר עליו, ויהוא מילא ידו בקשת ויך את יהורם בין זרועותיו ויצא החצי מלבו, ולמה בין זרועותיו, לפי שהקשה את לבו ופשט ידיו לקבל רבית מעובדיה, לקיים מה שנאמר: בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה. ע"כ. ומוכח שיהורם דין ישראל היה לו, (ע"י שנתגיירה אמו איזבל), שאל"כ לא היה נענש על שקיבל רבית.
והן אמת שבתוס' ב"מ (ע סע"ב) כ', וא"ת כיון דרבית עכו"ם שרי למה לא חיה אותו שהלוה ברבית עם המתים שהחיה יחזקאל בבקעת דורא, כמ"ש בתרגום ירושלמי (ר"פ בשלח). וי"ל דשמא בני נח היו מוזהרין על הרבית כמו שהוזהרו על הגזל, ואף על גב דאמרי' (לעיל סא) דרבית לא אתי מגזל, מ"מ היכי דדרשינן (סנהד' נו:) דבני נח מוזהרין על הגזל מדכתיב מכל עץ הגן ולא גזל, הוא הדין לרבית ואונאה. ועי"ל דבני נח לא הוזהרו על הרבית, וההוא גברא דלא קם לתחיה זה לא היה עונש, שאז לא היה שעת תחיית המתים וכו'. ע"כ.
והשתא לתי' הא' אה"נ דאף בני נח מוזהרים על איסור רבית. מ"מ ממה שסיים המדרש שעליו נאמר ביחזקאל, בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה, מוכח שדין ישראל היה ליהורם. והרמ"א בדרכי משה (סי' קסט אות ג) פסק בסכינא חריפא שאין דין רבית לבני נח. וכ"כ הש"ך (סי' קס אות כא). ובאמת שהדבר תלוי בב' תירוצי התוס'.
וע' בס' שלחנו של אברהם (סי' קנט סק"ג), ובשו"ת ברית יעקב (חיו"ד סי' מה). ואכמ"ל]. +בענין יהורם שכתבנו שישראל מומר הוה, כי איזבל אמו נתגיירה, ודלא כמהר"ש פרימו שכ' שאיזבל נכרית היתה, ובנה יהורם גוי גמור, ולכן לוה ממנו עובדיה ברבית, וכבר השיגו החיד"א בשיו"ב מהתוס' (ע"ז כו:) דס"ל שדין ישראל יש לו, ועובדיה שלוה ממנו ברבית, משום פקוח נפש הוא דעביד. נ"ב,
וע"ע להחיד"א בס' מדבר קדימות (מע' ר אות טו) ובהשמטות (דק"ו ע"ד) שהניף ידו שנית להעיר בזה ע"ד מהר"ש פרימו שנראה שסובר דאיזבל לא נתגיירה. ע"ש.
והנה עתה ראיתי תנא דמסייע ליה למהר"ש פרימו הוא הרלב"ג (במלכים א', טו לא) שפי' איזבל בת אתבעל. הרצון שלא נתגיירה ואחאב בעל בת אל נכר. ע"ש.
ולכאורה י"ל עוד שאף אם נתגיירה כיון שחזרה לסורה לעבוד ע"ז בכל התוקף אתגליה בהתה שמעיקרא לא קבלה עליה דת ישראל. וכמ"ש הרמב"ם (פי"ג מה' איסורי ביאה הי"ז). גר שלא בדקו אחריו ולא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות ה"ז גר, וחוששין לו עד שתתבאר צדקתו. ומקורו מהירושלמי (ר"פ עשרה יוחסין).
ומ"ש הרמב"ם שם שאם חזר לסורו הרי הוא כישראל מומר, היינו דוקא אם היה תקופה מסויימת נוהג בדת ישראל אלא שאח"כ התחרט וחזר לסורו.
ומ"מ אנו אין לנו אלא דברי חז"ל דמשמע מהם שאיזבל נתגיירה, ולכן התיחס יהורם לאחאב. – ומש"כ באות ג בד' הירוש' לוין ברבית לחבורת מצוה, שי"ל דהיינו אף ברבית דאו', והבאנו שכ"כ כמה ראשונים, ומיהו לדינא נראה דדוקא בדרבנן שרי, וכמ"ש הפוסקים, נ"ב, וע"ע להגאון מהרש"ק בשו"ת ובחרת בחיים (סי' סג) שג"כ הסכים דדוקא ברבית דרבנן שרי. ע"ש.
שלום הרב,
אשמח אם תוכל לענות לי על השאלה,
במלכים א פרק א מסופר לנו על שלמה שהשאיר את אדניה בחיים אחרי שמרד בו הרי הוא סיכן את הממלכה בזה שהיה יכול למרוד שוב כמו שעשה בפרק ב', למה הוא עשה את המעשה הזה?
לדוד שלום
האלשיך הקדוש [מלכים א פרק א פסוק ה] כותב שאדוניה לא מרד בדוד אלא רק הכין את הקרקע ליום שאחרי:
"אמר כי מה שהתחיל מעתה לעשות טכסיסי שררה, הוא כדי שאחרי כן במות אביו יהיה נקל לקבל מלכותו באמור לעם אני אמלוך, וזהו אומרו מתנשא כלומר מעתה כדי לאמר אחרי כן אני אמלוך, ומה שהיה מתנשא הוא כי ויעש לו רכב ופרשים כו'"
לאחר מכן כאשר הומלך שלמה, ביקש אדוניה חנינה כפי שכתב המלבי"ם [פסוק נא] לאמר ישבע לי כיום. ר"ל כי מנהג המלכים לעבור על פשע ביום מלכותם, כי הוא יום חסד, לכן אמר לו כיום. בפרט כי היום הומלך והוא נכנע תיכף כו':
והטעם ששלמה לא הרגו עתה –
כותב המלבי"ם [פסוק נב] "לא נשבע (לו שלמה שלא יהרגנו, כפי שביקש) כי אמר שבל"ז על העבר אינו חייב מיתה (שהרי לא מרד בשלמה, ואף בדוד לא היה זה מרד כפש"כ האלשיך לעיל, ואם כן אין סיבה להרגו אלא) רק אם רעה תמצא בו (מכאן ולהבא) בזה יתחייב למפרע ומת": עכ"ל.
ובחכמתו כנראה ידע שלמה שאדוניה לא ינוח מ'חיידק' המלוכה, ובזה לא ירחק הזמן ותימצא הסיבה להמיתו, והפעם על פי דין.