משלי פרק-לא

 (א) דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ:

תרגום יונתן על משלי פרק לא פסוק א

(א) מלוהי דלמואל מלכא נביותא ומרדותא דרדתיה אמיה ואמרת ליה:

 רש"י משלי פרק לא פסוק א

(א) דברי למואל מלך – דברי שלמה המלך שאמר למו הקב"ה כלומר בשביל שהעוה כנגד הקב"ה, למואל לאל כמו (איוב מ) למו פי דברים לשמו של הקב"ה שאמר המלך. משא אשר יסרתו אמו – כשהתחתן עם בת פרעה ביום חנוכת בית המקדש והכניסה לו כמה מיני כלי זמר ונעור כל הלילה וישן למחרת עד ארבע שעות כדאית' בפסיקתא והיו מפתחות בית המקדש תחת מראשותיו ועל אותה שעה שנינו על תמיד של שחר שקרב בד' שעות ונכנסה אמו והוכיחתו על המעשה הזה. משא אשר יסרתו אמו, משא של משל שיסרתו אמו:

 אבן עזרא על משלי פרק לא פסוק א

(א) דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו – בתחלת הספר הודיע כי יסרו אביו על החכמה וספר כאן שיסרתו אמו בת שבע אחר מות אביו ללמדו חכמה להתרחק מן הנשים ומן היין כי הם סבת הרשע והפשע ובעבור חכמתם וכבודם שבח האשה החכמה ע"ד אלפא ביתא להיות לזכרון, למואל הוא שלמה ויתכן שנקרא כן כי בימיו היה להם אל אחד ולא עבדו לפסילי' ג"כ נקרא העומד על כסאו עמנו אל:

 מנחת שי על משלי פרק לא פסוק א

(א) אשר יסרתו – האל"ף בגעיא:

 ביאור הגר"א – משלי פרק לא פסוק א

אל למלכים למואל כלומר אפילו אם היה ראוי לכל המלכים לשתות יין מ"מ אתה למואל אין לך להתדמות לכל המלכים ומכ"ש שאל למלכים יין שאינו ראוי לכל מלך לשתות יין. ולרוזנים אי שכר העניין כמ"ש בפי' על ישעיה הוי בבקר שכר ירדופו מאחרי בנשף יין ידליקם והיינו כמ"ש למעלה כי בבוקר יוצא אדם לפעלו ואין לו פנאי למלא תאותו מיין שאינו חזק כ"כ ולכן הוא שותה שכר שהוא יין ישן וחזק מאוד שאין צריך לשתות רק מעט ממנו אבל בנשף שכבר פנוי ממלאכתו ורוצה להרבות תאותו בהמשך זמן השתיה לכן הוא שותה היין וזהו שבבקר שכר ירדופו במהירות כנ"ל אבל בנשף מאחרי עד שיין ידליקם שאז הם פנוים וכבר כתבתי למעלה החילוק שבין מלכים לרוזנים כמ"ש בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחוקקו צדק והיינו שהרוזנים הן הקובעין הדינין אם יזדמן דבר פלוני שיהיה דינו כך וכך והמלך הוא המשגיח על הכל אם נכון זה הדין ואם עושין כפי הדין אך המלך יושב תמיד במנוחה ופנוי רק שמעמיד שרים המשגיחים והדבר הגדול יובא אליו ולכן המלך שישב במנוחה ופנוי אמר שאף על פי כן אינו ראוי להם לשתות יין למלאות תאותם ולרוזנים שאינם פנוים וא"א להם לשתות יין רק שכר אמר שלרוזנים אי שכר:

 רלב"ג על משלי פרק לא פסוק א

(א) דברי למואל – הנה קרא שלמה עצמו למואל מלך כדרך אמרו בתורה והוא כהן לאל עליון ר"ל שהוא הי' לאל מלך כי ה' משחו ודברי' מישרים לאל בתכלית מה שאפשר ואמר כי אלו הם הדברים אשר אמרה לו אמו במוסרה והנה זכרם בזה הספר להיותם רבי התועלת וידמה שכבר אמר לה שלמה שתשאל ממנו ויעשה חפצה והיא אמרה:

 מצודות דוד על משלי פרק לא פסוק א

(א) דברי למואל מלך – ר"ל אלה דברי המלך אשר הוא אל ה' ומשיחו. משא וגו' – ר"ל בזה יספר את דברי המוסר אשר יסרתו אמו אשר נחשב בעיניו כמשא דבר ה' וארז"ל כשהתחתן שלמה עם בת פרעה ביום חנוכת בית המקדש הכניסה לו כמה מיני כלי זמר והיה נעור כל הלילה והיה ישן למחרתו עד ד' שעות על היום ומפתחות העזרה היו מראשותיו ולא יכלו להקריב התמיד ונכנסה אמו אצלו והיתה מייסרתו בדברים האלה:

 מצודות ציון על משלי פרק לא פסוק א

(א) למואל – המלה ההיא מורכבת משנים למו אל ר"ל אל ה' כמו וידמו למו עצתי (איוב כט). משא – נבואה. יסרתו – מלשון מוסר:

 מלבי"ם על משלי פרק לא פסוק א – חלק באור הענין

(א) דברי למואל – ספר המוסר שיסרה אמו ללמואל מלך משא:

(ב) מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי וּמֶה בַּר נְדָרָי:

תרגום יונתן על משלי פרק לא פסוק ב

(ב) וי ברי ווי בר כרסי ווי בר נדרי:

 רש"י משלי פרק לא פסוק ב

(ב) מה ברי – מה זאת עשית והגדת שאתה בני ולא בן אביך הכל יודעין שאביך צדיק גמור היה ואם אתה רשע יאמרו אמו גרמה לו. בר בטני – כל נשי אביך כיון שמתעברות אינן שבות לתשמיש ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בן מלובן ומזורז שהתשמיש יפה כל ששה חדשים אחרונים. ומה בר נדרי – כל נשי אביך היו נודרות שיהא להן בן הגון למלכות ואני נדרתי שיהא לי בן מלובן בתורה:

 רבנו יונה – משלי פרק לא פסוק ב

אל תתן וגו'. דוד המלך עליו השלום היו לו נשים רבות, ובימי ההריון היו נודרות נדרים ומתפללות שיהו בניהן גבורי חיל וכלילי יופי, עד שיאמרו הכל הגונים הם לכל מעלות ויצלחון למלכות. אמרה בת שבע אשת דוד המלך עליו השלום, כי לא כנשים אשר לאישי אדוני המלך אנכי, אבל כל נדרי היו בהיותי הרה, למען אזכה להיות בני חכם בתורה וירא חטא, ויצלח לנביאות. וישמע השם את קולי ויחכם שלמה בני מכל האדם, וגם אשר לא שאלתי נתן לי השם יתברך, כי שלמה בני מלך אחרי אביו, ובני נשי אדוני אשר התפללו אמותיהם עליהם שיזכו למלכות לא היה להם כן, תחת אשר שמו המלכות עיקר, ואני שמתי עבודת השם יתברך עיקר. וזהו שאמרה בת שבע, מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי (אגרת התשובה, פב):

 ביאור הגר"א – משלי פרק לא פסוק ב

פן ישתה וישכח מחוקק כלומר לכן אין להרוזנים לשתות אפילו שכר כי פן ישתה וישכח לעשות מלאכתו שהוא מחוקק כמ"ש ורוזנים יחוקקו צדק. וישנה דין כל בני עוני ולהמלך אין לשתות יין כי פן יענו השרים לא' ויעשו לו עולה ויבואו אליו וישנה גם הוא לכן אמר בני עוני כלומר שהשרים יענו את דינם:

 רלב"ג על משלי פרק לא פסוק ב

(ב) מה ברי – מה אבקש בני אשר גדלתיך ומה בן בטני שהיית במעי בהיותי מעוברת ממך ואולם אמרה זה כי כבר יקרא בן מי שאינו בן בטנה כאמרו אלה בני מיכל בת שאול לפי שהיא גדלה אותם ואע"פ שלא היו בניה כי הם בני מרב אחותה ומה שאבקש לך בן נדרי ר"ל שמרוב אהבתי אותך היו כל נדרי בך כמשפט האוהב שיהיו נדריו ושבועותיו בחיי אהובו או ירצה בזה שבעבורו היו נדריה תמיד לה':

 מצודות דוד על משלי פרק לא פסוק ב

(ב) מה ברי – אתה בני אשר הגדלתיך מה זאת תעשה. ומה בר בטני – לפי שפעמים יקרא בן למי שלא ילדו כ"א גדלו כמ"ש חמשת בני מיכל בת שאול (שמואל ב כח) ומירב אחותה ילדם ומיכל גדלם לזה הוסיפה לומר בר בטני לומר הנה בבטני היית אם כן אני ילדתיך ואני גדלתיך ומאוד חוששת אני בתקנתך. ומה בר נדרי – מה תעשה זאת אתה בר נדרי ר"ל מרוב אהבתי בך היו כל נדרי עמך כמשפט האוהב שכל נדריו ושבועותיו המה בחיי אוהבו:

 מצודות ציון על משלי פרק לא פסוק ב

(ב) ברי – הוא תרגום של בני:

 מלבי"ם על משלי פרק לא פסוק ב – חלק באור הענין

(ב) מה ברי – אתה המבורר מכל בני מצד ג' ענינים, א] שאתה ברי – ר"ל הנברר אצלי מכל בני ע"י הלימוד והחינוך ששקדתי עליך יותר מעל כל בני ב] אתה בר בטני – המבורר מצד בטני, שיצאת מבורר מטבעך מלידה ומבטן ומהריון מיוחד בטבעך להיות סגולה מכל בני, ג] אתה בר נדרי – שנדרתי בעבורך נדרים גדולים לאלהים, בענין שאתה הנברר קודם ההריון ע"י נדרים גדולים ותפלה לאלהים, ובעת ההריון מרחם משחר ואחרי הלידה על ידי חינוך ולימוד:

 מלבי"ם לספר משלי פרק לא פסוק ב – חלק באור המלים

(ב) ברי. לא נמצא בשום מקום שם בר על בן בלשון העברי לפי פירושי, רק פירושו, המבורר. כמו ברה היא ליולדתה, וכמש"פ על נשקו בר:

(ג) אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין:

תרגום יונתן על משלי פרק לא פסוק ג

(ג) לא תתן לנשי חילך וארחתך לבנת מלכין:

 רש"י משלי פרק לא פסוק ג

(ג) אל תתן – אל תתיש. לנשים חילך – כחך:

 אבן עזרא על משלי פרק לא פסוק ג

(ג) ודרכיך – עומד במקום שנים:

 למחות – מן מחיתי:

 מלכין – נו"ן תחת מ"ם כמו לקץ הימין לא יאמין בחיין:

 אי – כמו אין ופעם בחירק כמו אי נקי כלומר אין נקי:

 חלוף – שם דבר מן כליל יחלוף יגזור וכן הפירוש דברי למואל המלך דברי משא ונבואה הם שיסרתו אמו:

 מה ברי – טעמו מה אתה נחשב ברי ובר בטני שאני ילדתיך:

 נדרי – שנדרתי בעת לדתי אותך אם אמלט מצירי יולדה על כן יסרתיך שלא תתן לנשים חילך ואל תתן דרכיך למחות דרכי המלכים כלומר שלא יהיה מנהגך לשנות מנהג המלכים כי לא יאות להם זנות ושתות יין ושכר פן ישתה כל אחד מהם וישכח מה שפי' מחוקה על ספר:

 עוני – שאחרים ענו אותו:

 רישו – שהיין משמח הלב על כן עמלו לא יזכור עוד בהתעסקו ביין:

 למ"ד לאלם – כמו בעבור:

 בני חלוף – בני תמותה בעבור משפט המות ואמר שיחקרו עליו היטב:

 אשת חיל מי ימצא – חיל ממון כמו אשה שתקנה חיל וממון בחכמתה מי יוכל למצוא:

 מכרה – מן תמכרו מאתם:

 מנחת שי על משלי פרק לא פסוק ג

(ג) מלכין – בנו"ן במקום מ"ם:

 ביאור הגר"א – משלי פרק לא פסוק ג

תנו שכר לאובד גו' כי אובד נקרא מי שמזלו רע מאוד בכל אשר יפנה ומרי נפש הוא עני וזהו העני כאשר ישתכר אע"פ שאינו שיכור כ"כ לבו שמח כמו שהיה עשיר אבל להאובד שיש לו צרות רבות לזה אינו מועיל אם אינו שכור מאוד עד אשר לא ידע כלל אבל כל זמן אשר הוא עדיין זוכר צרותיו הוא מזכיר צרותיו לכן אמר תנו שכר לאובד שהוא חזק מאוד שהיה שכור מאוד מהשכר ויין למרי נפש שהוא העני:

 רלב"ג על משלי פרק לא פסוק ג

(ג) אל תתן לנשים – כחכה אשר לך בדרישת החכמה והשגתה וזה כי רוב העסק עם הנשי' יסיר האדם מהשקידה על החכמה ויהיה לבו שוגה בהם תמיד ולא יהיו דרכיך למחות העצות והמחשבות הרבות אשר יצטרכו למי שירצה לחקור בחכמת מחקר ראוי ואמר זה כי ההתמדה עם הנשים תמנע התישבות באלו המועצות והמחשבות:

 מצודות דוד על משלי פרק לא פסוק ג

(ג) אל תתן – ר"ל אל תתיש כחך ברוב תשמיש עם הנשים (כי רב התשמיש מחליש כח הזכר ומבריא הנקיבה וכאלו נותן מכוחו להנקבה). ודרכיך – אל תתן דרכיך למחות ולהשחית דרכי המלכים ר"ל אל תשנה משפט הראוי אל המלכים להיות זהירים במעשיהם על צד השווי והנכון:

 מצודות ציון על משלי פרק לא פסוק ג

(ג) חילך – כוחך כמו ביום חילך (תהלים ק"י). למחות – מל' מחיה ומחיקה. מלכין – נו"ן במקום מ"ם וכן לקץ הימין (דניאל י"ב):

 מלבי"ם על משלי פרק לא פסוק ג – חלק באור הענין

(ג) אל תתן לנשים חילך – וא"כ ראוי שחילך וכחך זה הגדול יהיה לעבודת ה' ולא תתנהו לנשים, ולא תתן את דרכיך – והנהגתך למחות מלכין – לדבר שהוא מוחה את המלכים ומוחק אותם מספר יחוסיהם, שעבור דברים אלה אין ראויים למלכות:

 מלבי"ם לספר משלי פרק לא פסוק ג – חלק באור המלים

(ג) למחות – כמו להמחות, כמו מחיתי כעב פשעיך, ומלכין, כמו מלכים, כמו לקץ הימין:

(ד) אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן וּלְרוֹזְנִים (או) אֵי שֵׁכָר:

(ה) פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק וִישַׁנֶּה דִּין כָּל בְּנֵי עֹנִי:

(ו) תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ:

(ז) יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכָּר עוֹד:

(ח) פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם אֶל דִּין כָּל בְּנֵי חֲלוֹף:

(ט) פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק וְדִין עָנִי וְאֶבְיוֹן:

(י) אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ:

(יא) בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר:

(יב) גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיה:

(יג) דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ:

(יד) הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ:

(טו) וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ:

(טז) זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ (נטע) נָטְעָה כָּרֶם:

(יז) חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ:

(יח) טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ לֹא יִכְבֶּה (בליל) בַלַּיְלָה נֵרָהּ:

(יט) יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ:

(כ) כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן:

(כא) לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים:

(כב) מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ:

(כג) נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ:

(כד) סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי:

(כה) עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן:

(כו) פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ:

(כז) צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל:

(כח) קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ:

(כט) רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה:

(ל) שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל:

(לא) תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ: