ספר תהילים
תגיות סדרת-השיעורים-בתנך
12 תגובות על “ספר תהילים”
בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.
תגובות הגולשים
דיסק חדש!!
הלכות הבוקר
מכתב מאליהו כרך ה'
תרי עשר - א-ב
לרב השלום והברכה
האם ניתן להשיג ההקדמה של המלבים בנפרד?
לראובן –
לא ברורה לי שאלתך. אתה מתכוין באופן מודפס?
אם כוונתך בקובץ קולי – באתר זה מופיע בקובץ נפרד, שניתן להורידו.
לרב השלום והברכה
התכוונתי באופן מודפס אפילו לקנות את ההקדמה בנפרד
תוכל להעתיק ולהדפיס מהאתר, כאן בעמוד הזה: https://taamu.co.il/?p=149455
לרב השלום והברכה
מה פירוש "קיימים באיש ולא במין"
לראובן שלום
קיימים באיש פירושו – קיום נצחי של הדבר עצמו, כגרמי השמים, או כנשמת האדם.
קיימים במין – דבר שלעצמו אינו קיים לנצח, אולם מינו מתקיים, שהוא מוליד אחרים ומת, כך שהמין אמנם מתקיים, אך ה'איש' אינו קיים.
הביטויים הללו מופיעים רבות בקדמונים, ואתן דוגמא מן המלבי"ם:
מלבי"ם [בראשית פרק א כז]: "ויען שהאדם נברא בצד אחד להיות קיים באיש [-נצחי] מצד נשמתו, ומצד גופו נברא להיות קיים במין [-מת ורק מינו מתקיים], אמר מצד שנברא להיות קיים באיש שבצלם אלהים ברא אותו, ומצד שנברא להיות קיים במין, אמר זכר ונקבה ברא אותם":
לרב השלום והברכה
ישר כח תודה רבה
לרב שלום וברכה
פעמים רבות המלבי"ם הקדוש מזכיר המוח השכלי והמוח העיוני, מה כונתו
לראובן שלום
אודה לך אם תוכל לצטט כמה מקורות בהם מצאת ביטויים אלה בלשון המלבי"ם.
לרב שלום וברכה
אחד המקומות במלבי"ם על תהילים פרק לו פסוק ג:
"ונגד הצד הב' שהמצות והאזהרות הם לתועלת האדם ושיסכים השכל עמהם, הנה החליק אליו בעיניו, שם לפניו הרכסים לדרך חלק, מראה לו שאין השכל המעשי מכריח אל עשיית המצות ומניעת העבירות, ושואל ממנו למצוא עונו לשנוא, שימצא הטעם מדוע ישנא את העון ומדוע ימנע ממנו, והנה הטענה הראשונה ישתמש בה מדרך השכל העיוני, שעל אמונות ההשגחה והשכר והעונש ודומיה יעיין השכל העיוני ולנגדם יצא הפשע במופתים מזויפים עיוניים, והטענה השניה ישמש בה עם השכל המעשיי, שהוא יבחין על הטוב והרע במעשים ובפעולות, ובו יצא הפשע לחפות כסף סיגים על חרש להראות שאין עול בעשות הרע ע"פ טענות לקוחים מהתבונה המעשיית": עכ"ל.
סליחה על האריכות ותודה
לראובן שוב שלום,
אכן "השכל המעשי" או "השכל העיוני" מופיעים הרבה בלשון המלבי"ם. [תחילה ציטטת "המח השכלי" או "המח העיוני" ואלה ביטויים שכלל לא מופיעים במלבי"ם בשום מקום].
ההבדל ביניהם הוא שהשכל העיוני – הוא השכל בו האדם מעיין ומתבונן מה ראוי ומה לא ראוי, על פי אמיתת הדברים, ומתוך עיונו והעמקתו בהם. על פיו רוב ההכרעות הן בין אמת לשקר, שכולו עיון והתבוננות חפה מכל תאוה ורצון. הוא עוסק בשאלות שאין בהם הכרעה למעשה, בפועל. הוא נוגע גם כן בחקר האלוקות, שהוא נושא מופשט.
לעומתו השכל המעשי הוא המחשבה וההתבוננות מה טוב ומה לא טוב לעשות, והוא ההכרעה בין טוב לרע. כיצד יש להכריע למעשה ולנהוג בפועל. וקשור גם כן למידות הטובות, שהן ההנהגה בפועל.
לדוגמא – השאלה הפילוסופית האם הבחירה של האדם סותרת את ידיעת הבורא, נוגעת לשכל העיוני.
לעומת זאת השאלה האם טוב יותר לקבור מת מצוה או לקרוא מגילה – נוגעת יותר לשכל המעשי.
לרב שלום וברכה
ישר כח, וסליחה על חוסר הדיוק