עמוס פרק ג

(א) שִׁמְע֞וּ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר ה֛' עֲלֵיכֶ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַ֚ל כָּל־הַמִּשְׁפָּחָ֔ה אֲשֶׁ֧ר הֶעֱלֵ֛יתִי מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר:

רד"ק שמעו – המשפחה, הגוי כולו נקרא משפחה וכן ואם משפחת מצרים לא תעלה:

אשר העליתי – העליתי אבותיכם:

מלבי"ם שמעו. וכו' אשר העליתי מארץ מצרים, ועי"כ קניתי אתכם לחלקי

שלא תהיו תחת השרים העליונים ומערכת השמים כי השגחתי דבוקה בכם, ועי"כ.

 

(ב) רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי מִכֹּ֖ל מִשְׁפְּח֣וֹת הָאֲדָמָ֑ה עַל־כֵּן֙ אֶפְקֹ֣ד עֲלֵיכֶ֔ם אֵ֖ת כָּל־עֲוֹנֹֽתֵיכֶֽם:

רש"י רק אתכם ידעתי – אהבתי ואתם פשעתם בי על כן וגו', ורבותינו דרשוהו לצד אחר במסכת עכו"ם:

רד"ק רק אתכם – לפי שידעתי אתכם, ובחרתי בכם מכל עם לפיכך אפקוד עליכם את כל עונותיכם שאתם ראיתם וידעתם את כל אותותי ומופתי שעשיתי לכם והטבתי לכם לפיכך הדין הוא שאפקוד עליכם עונתיכם

כי המלך יכעס על עבדיו העומדים לפניו אם יעברו מצותו יותר ממה שיכעס על אחרים הרחוקים ממנו

כי משפחת העכו"ם איננו חושש עליהם אם ייטיבו או יריעו אלא אם יהיה חמס גדול כדור המבול כמו שפירשנו למעלה

אבל ישראל לפי שהם קרובים אלי אענשם על עונם כמו שאמר בקרובי אקדש,

וכמו שפירשו רז"ל בפסוק וסביביו נשערה מאד, וכן ארז"ל שאני עכו"ם דלא מפקיד דינא עלייהו,

ובספר יחזקאל בפסוק והעולה על רוחכם היו לא תהיה הארכנו בזה הענין:

מלבי"ם רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה. לא נמצא משפחה אחרת מן האדמה שתהיה ידיעתי והשגחתי דבוקה בם כמוכם,

כי כולם נתונים תחת סדרי הטבע והנהגת צבא השמים וע"כ אינם מצווים על השיתוף, כמ"ש אשר חלק ה' לכל העמים תחת השמים ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה,

ע"כ אפקד עליכם את כל עוונותיכם,

אחר שאתם מצווים על היחוד ושלא לשתף עם עבודתי עבודת נכר ולכם נתנה תורה ומצות:

מלבי"ם ביאור המילות ידעתי. בא לפעמים אצל ה' להורות על ההשגחה היתירה ועל שהם מקושרים בידיעתו

כמו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו, ידעתיך בשם, יודע ה' דרך צדיקים:

 

(ג) הֲיֵלְכ֥וּ שְׁנַ֖יִם יַחְדָּ֑ו בִּלְתִּ֖י אִם־נוֹעָֽדוּ:

רש"י הילכו שנים יחדיו – שאתם אומרים לנביאים לא תנבאו כלום הנביאים מתנבאים מלבם אלא א"כ נצטוו כלום דברים נעשי' אלא ע"פ דרכם:

בלתי אם נועדו – אלא א"כ קבעו מועד ללכת יחדיו למקום פלוני:

רד"ק הילכו שנים – כלומר אחר שפשעתם בי ראו מה קרה אתכם כי לא יוכל אדם לצאת מן העיר מפחד האויב ולא אפילו שנים אם לא נועדו יחדיו ללכת בדרך אחד ולעמוד נגד האויב אם יפגע בהם,

ור' אברהם ז"ל פירש הזכיר למעלה ועל הנביאים צויתם לאמר לא תנבאו אמר הנה טרם שאפקוד עליכם אודיעכם זאת ביד נביאי אולי תשובו אלי

לולי שנודעתי לנביא וגליתי לו סודי להוכיחכם לא היה מתנבא מלבו כי איך ידע מה שאני עתיד לעשות

וככה אין דברו דרך מקרה

וראו אם יתכן שילכו שני אנשים ברגע אחד למקום אחד בעבור דבר אחד אם לא נועדו זה עם זה

וכאשר תראו שיהיה אמת דבר הנביא דעו כי אני שלחתיו

ואיך יוכל למרות את פי שלא ינבא כי אתם אומרים לו לא תנבא:

מלבי"ם הילכו. הפסוקים ג' – ח הם הודעה והקדמה וראשי דברים להנבואות שיבוא מן פסוק ט' עד סוף קאפיטל ד'. אמר (הקדמה אחת) שידעו שענשם אינו מקרה רק השגחה, כי הילכו שניהם יחדו בלתי אם נועדו,

ששני אנשים שונים שילכו הליכה אחת ביחד לתכלית אחד בודאי הוזמנו לכך ואינו מקרה,

וזה הוצעה למה שיאמר בפסוק ט' י' י"א, שאחר שכמה אומות שונות התחברו להלחם על ישראל אינו מקרה,

רק ה' יעדם והזמינם לכך ורוחו הוא קבצם:

מלבי"ם ביאור המילות נועדו. הוזמנו, כמו ונועדו אליך הנשיאים:

 

(ד) הֲיִשְׁאַ֤ג אַרְיֵה֙ בַּיַּ֔עַר וְטֶ֖רֶף אֵ֣ין ל֑וֹ הֲיִתֵּ֨ן כְּפִ֤יר קוֹלוֹ֙ מִמְּעֹ֣נָת֔וֹ בִּלְתִּ֖י אִם־לָכָֽד:

רש"י הישאג אריה ביער וטרף אין לו – כשאריה אוחז טרף דרכו לשאוג ואינו שואג אלא א"כ לכד וכן הוא אומר (ישעיה ה) ישאג ככפירים וינהום ויאחז טרף וכן (שם ישעיה לא) כאשר יהגה הכפיר והאריה על טרפו:

הישאג אריה – הוא נבוכדנאצר,

ד"א הנביאים מדמין את רוח הקודש הבא עליהם לשאגת אריה כמו שאמרו למטה אריה שאג מי לא יירא

וכאן זה פירוש הדוגמא היבא רוח הקודש בפי הנביאים לדבר דבר מאת הקדוש ברוך הוא לרעה אלא אם כן הפורענות נגזר מלפניו זהו הטרף,

היתן הקדוש ברוך הוא קולו לדבר קשה בלתי אם לכד אתכם במוקש עון:

רד"ק הישאג אריה ביער – לפירושינו בפסוק הקודם יהיה פירושו דרך משל כמו האריה שלא ישאג ביער שלא יהיה לו טרף כי כשמוע החיות קולו יעמדו במקומם מפחדם לו ויבא ויטרף מהם את אשר ירצה

כן האויב בבואו עליכם לא ישוב ריקם שלא יהרג או שלא ישבה מכם: היתן כפיר – הענין כפול במ"ש,

והחכם ר"א פירש היש מנהג לאריה שישאג רק על טרפו ואני שאגתי חנם

ועוד הראיתם אריה שיעלה מסובכו בתתו קולו על טרפו שיוכל להמלט מידו אם כן איך תוכלו להמלט מגזרתי?:

מלבי"ם הישאג. (הקדמה שניה), האריה כששואג ביער בודאי יש לו טרף ולא ישאג בחנם,

וזה הוצעה למה שיאמר בפסוק י"ב, שמלך אשור ששואג עליהם יטרף טרף אדם יאכל ואין מציל מידו,

וכבר מבואר בספורי הטבע שהאריה כשהוא צעיר לימים שהוא במעמד הכפיר

לא יצא לחוץ על טרפו, רק ישב בסוכה למו ארב, לאכול החיות העוברים עליו,

ועז"א היתן כפיר קולו ממעונתו, עד שהזקין ונקרא אריה שאז יתרחק ממעונתו לטרף טרף,

ועז"א הישאג אריה ביער, והמליצה, שבין מה ששאג עליהם אשור בארצם,

ובין מה שלכד מהם במעונתו בעת שיצא אליו הושע בן אלה ויעצרהו בבית כלא שנלכד מאתו כנלכד מן הכפיר כי אז בא אל גבול אשור, בשני אלה אין מידו מציל:

מלבי"ם ביאור המילות הישאג אריה ביער, היתן כפיר קולו ממעונתו. האריה הוא הגדול והכפיר הוא הקטן וכבר התבאר (הושע ה' י"ד) שהכפיר לא יצא חוץ למקומו לטרוף, לז"א במעונתו,

והאריה יוצא על טרפו עז"א ביער, ונתינת קול קטן מן השאגה (כנ"ל יואל ד' ט"ז), הכפיר גם קול לא יתן עד שלכד, והאריה כשרואה הטרף ישאג, כמ"ש הכפירים שואגים לטרף, כי בטוח בגבורתו שילכדנו:

 

(ה) הֲתִפֹּ֤ל צִפּוֹר֙ עַל־פַּ֣ח הָאָ֔רֶץ וּמוֹקֵ֖שׁ אֵ֣ין לָ֑הּ הֲיַֽעֲלֶה־פַּח֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וְלָכ֖וֹד לֹ֥א יִלְכּֽוֹד:

רש"י התפול צפור על פח הארץ ומוקש אין לה – בפח שנפלה עליו ומוקש אין לה:

היעלה פח מן האדמה – ממקום שהוטל שם אלא א"כ נאחז בו העוף

כשהוא רוצה לברוח עוקר את הפח ומעלהו ממקומו מעט ואותה שעה כבר נלכד:

התפול צפור על פח – ואין הפח מכשילה כלומר וכי אפשר שאתם עוברים עבירות ולא יהיה לכם למוקש:

היעלה פח וגו' – כך היעלה עונותיכם למעלה ולא ילכדו אתכם:

רד"ק התפול – והנה משל אחר ולפירושינו הוא מבואר כי לא ישוב האויב מעליכם ריקם,

ולפי' החכם עוף השמים שאין ממשלה לאדם לתפשו:

התפול צפור על פח – אם אינני למוקש,

והנה הטעם כי האדם יוכל בתחבולותיו ובערמתו להפיל הצפור שהוא למעלה ממנו

והנה אני למעלה מכם ואתם למטה בידי ואין לכם חכמה נגדי איך תוכלו להנצל מהמוקש שגזרתי לכם שתתפסו בו והמוקש הוא האויב שאצוה לבא עליכם, ואל תחשבו כי אחרי בואו שיעלה מעליכם עד הנקמו מכם

וזהו היעלה פח והטעם אני אעמידנו להצר לכם:

מלבי"ם התפול. (הקדמה שלישית) כשתפול צפור המעופף במרום אל פח המונח בארץ, הכי אפשר שמוקש אין לה,

כי בתוך הפח נמצא מוקש שבו יצוד את הצפור,

וכן התעלה פח מן האדמה ולכוד לא ילכוד כשאנו רואים שהפח עולה, בודאי לכד איזה דבר,

וזה הוצעה אל מה שיאמר מפסוק י"ג ואילך, שמה שנלכדו ישראל ביד מלך אשור

היה לו סבה שזה היה להם למוקש, כמו שיבואר שם:

מלבי"ם ביאור המילות פח מוקש. עי' ישעיה ח':

 

(ו) אִם־יִתָּקַ֤ע שׁוֹפָר֙ בְּעִ֔יר וְעָ֖ם לֹ֣א יֶחֱרָ֑דוּ אִם־תִּהְיֶ֤ה רָעָה֙ בְּעִ֔יר וַה֖' לֹ֥א עָשָֽׂה:

רש"י אם יתקע שופר – שהצופה רוא' גייסות באים בעיר ותוקע בשופר להזהיר את העם אין אלו אלא דברי משל ודמיון:

אם יתקע שופר בעיר – כך היה לכם להיות חרדים אל דברי הנביאים שהם צופים לכם למלט אתכם מן הרעה שלא תבא וכשתבא לכם הרעה הלא תדעו כי הקדוש ברוך הוא עושה לכם על שלא נזהרתם בנביאיו:

רד"ק אם יתקע – כתרגומו אם יתקע שופר בקרתא בלא זמניה, כלומר כי פעמים רבות יתקע שופר בעיר שלא יחרדו העם כמו לשמחה ולשירים או להקהיל העם על תקנת דברי העיר,

לפיכך תרגם בלא זמניה שאין בעיר אחת מאלה ידוע כי להזהיר העם מהאויב הוא ואיך לא יחרדו העם בשמעם כן אתם לא תחרדו לדברי הנביא שאני שולח לכם:

אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה – פי' ואיך תחשבו שתפול רעה בעירכם שלא עשה אותה האל ית' אחרי שהנביא אמרה לכם טרם בואה וכיון שתראו שמתקיימים דברי הנביא ואיך לא תשובו אלי:

מלבי"ם היתקע. (הקדמה רביעית), אם יתקע שופר בעיר שהשופר הוא סימן שחרב באה על הארץ או שאר צרות הבאות, הכי אפשר שעם לא יחרדו?

הלא ודאי יחרדו ויפחדו מן הצרה הבאה ויבקשו תחבולות להנצל ממנה,

וזה הוצעה אל מה שיאמר בסי' ד' מן פסוק ד' עד סוף הפרשה, שה' תקע בשופר ע"י נביאיו להזהירם מן הצרות המתרגשות לבא עליהם שהם רעב וארבה ודבר וחרב והם לא חרדו ולא שבו אל ה', שע"י כן ינצלו מן הצרה,

והם תלו כל הרעות במקרה וע"ז משיב אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה?

ואחר שכל הרעות יוצאות מגזרת ה' מדוע העם לא שב עד המכהו:

 

(ז) כִּ֣י לֹ֧א יַעֲשֶׂ֛ה אֲדֹנָ֥י ה֖' דָּבָ֑ר כִּ֚י אִם־גָּלָ֣ה סוֹד֔וֹ אֶל־עֲבָדָ֖יו הַנְּבִיאִֽים:

רש"י כי לא יעשה אדני אלהים דבר אלא א"כ גלה סודו – אותו סוד אל עבדיו הנביאים:

רד"ק כי לא – וכיון שגלה סודו אל עבדיו הנביאים להזהירכם ותראו שבא כמו שאמרו לכם

תדעו כי למה באה לכם הרעה, ולמה לא תשובו מדרכיכם הרעים ותנצלו מהרעה?

וטעם סודו כי לא נודע הדבר עד שיודיעהו האל ית' ע"י עבדיו הנביאים:

 

מלבי"ם כי. ר"ל ובל תאמרו שלכן לא שבו מפני שכבר נגזרה גזרה וחשבו שלא יועילו בתשובתם,

ע"ז משיב שהגם שה' דובר דבר וגוזר גזרה לא יעשה ה' דבר הרעה להוציאו תיכף אל המעשה כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים ושולחם להזהיר את העם שישובו ממעשיהם ויבטלו הגזרה כדי שלא יבא לידי מעשה,

והנביא בודאי יעשה שליחותו וילך להזהיר את העם כי.

ביאר הגר"א

נכנס יין יצא סוד (סנהדרין לח.) יש לפרש בדרך רמז, שלא מצאנו תיבת ״סוד״ בתנ״ך אלא אצל שלשה כתובים, והם: ״סוד ה׳ ליראיו״, (תהלים כה, יד). וכן ״ואת ישרים סודו", (משלי ג, לב). וכן ״כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים״ (עמוס ג, ז).

וזהו שאמרו: ״נכנס יין יצא סוד", שתיבת ״יין" היא ראשי תיבות: י'ראים, י'שרים, נ'ביאים, ואצלם "יצא סוד", דהיינו שנכתב אצלם סוד (קול אליהו).

 

(ח) אַרְיֵ֥ה שָׁאָ֖ג מִ֣י לֹ֣א יִירָ֑א אֲדֹנָ֤י ה֙' דִּבֶּ֔ר מִ֖י לֹ֥א יִנָּבֵֽא:

רד"ק אריה שאג – מי לא ינבא, ואיך תצוו עליהם שלא ינבאו והלא משאגת האריה יפחד כל שמעו ואיך לא יפחד ויחרד הנביא לקולי ואיך יוכל לעמוד שלא ימלא את דברי אשר צויתיו:

מלבי"ם אריה. גם אם אריה שאג מי לא יירא, הגם ששאגתו הוא רק שאגת בע"ח,

וכ"ש אם ה' אלהים דבר מי לא ינבא? הלא ודאי יחרדו הנביאים וינבאו ויזהירו את העם, ומדוע לא שבו בתשובה, ועפ"ז אמר ג"כ במליצתו שאם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו ולא יפחדו מקול השופר להזהר ולשוב ולעצור בעד הרעה,

אז אם אח"כ תהיה רעה בעיר ותבוא עליהם הגזרה לא ה' עשה!

לא יתיחס הדבר אל ה' כי הם עצמם הסבו להם את הרעה,

כי ה' לא יעשה דבר כ"א גלה סודו אל הנביאים ויזהיר תחלה את העם ע"י הנביאים,

וכשהם לא הוזהרו לא יתיחס המעשה אליו רק אל העם עצמם שהסבו להם את הרעה:

 

(ט) הַשְׁמִ֙יעוּ֙ עַל־אַרְמְנ֣וֹת בְּאַשְׁדּ֔וֹד וְעַֽל־אַרְמְנ֖וֹת בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְאִמְר֗וּ הֵאָֽסְפוּ֙ עַל־הָרֵ֣י שֹׁמְר֔וֹן וּרְא֞וּ מְהוּמֹ֤ת רַבּוֹת֙ בְּתוֹכָ֔הּ וַעֲשׁוּקִ֖ים בְּקִרְבָּֽהּ:

רש"י השמיעו – אתם בני פלשתים ובני מצרים והכריזו זאת ואמרו בארמנותיכ' שיאספו על הרי שומרון לראות מעל ההרים בתוך העיר את דרכם הרעה:

רד"ק השמיעו על ארמנות – ר"ל אל מלכיהם ורוזניהם השוכנים בארמנות, וזה כענין וישמח עליך אויב, והוא הפך מה שאמר אל תגידו בגת כי הוא מאמר דוד וזה מאמר האל יתברך:

על הרי שומרון – כי שומרון הר הוא, כמו שנאמר ויקן את ההר שומרון, ואמר הרי לשון רבים כי אולי הרים אחרים יש סביבותיו, וארמנות בשוא המ"ם לסמיכות כי יבא הסמיכות על אות השמוש כמו הרי בגלבוע והדומים לו:

וראו מהומות רבות – ותדעו כי בעונותם הם לוקים מפני החמס אשר בקרבם:

מלבי"ם השמיעו. מתחיל לפרש ההקדמה הראשונה, שאמר הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו, הנה ישמיעו ויכריזו באשדוד שהיא מפלשתים על ארמנות (שהמכריז לרבים היה דרכו לעמוד על ארמון גבוה ולהכריז),

וכן ישמיעו בארץ מצרים על ארמנות, שגם בארץ מצרים יכריזו כרוז כזה,

ואמרו המכריזים יכריזו ויאמרו אל העמים שיתאספו ללכת למלחמה על הרי שומרון.

וראו – ושם תראו כי הם ראוים לכליון מצד כי מהומות רבות בתוכה בדברים שבין אדם למקום,

ועשוקים בקרבה בדברים שבין אדם לחברו, ונגד מ"ש כי מהומות רבות בתוכה, אומר.

מלבי"ם ביאור המילות מהומות. בא על השתנות הסדר, מהומת מות, מהומת מלחמה, מהומת רוע המעשים, טמאת השם רבת המהומה, והפוכו נכחה, ושם נכחה בדיוק בא על הגבלת המעשים נגד המקום ב"ה (כמ"ש ישעיה כ"ו י', ל' י', נ"ט י"ד) וא"כ המהומה פה ר"ל רוע המעשים בדברים שבין אדם למקום:

 

(י) וְלֹֽא־יָדְע֥וּ עֲשׂוֹת־נְכֹחָ֖ה נְאֻם־ה֑' הָאֽוֹצְרִ֛ים חָמָ֥ס וָשֹׁ֖ד בְּאַרְמְנֽוֹתֵיהֶֽם:

רש"י נכוחה – ישרה:

חמס ושוד – ממון של גזל:

רד"ק ולא ידעו עשות נכוחה – ואם תאמרו יעשו פעם רעה ויעשו פעם טובה לא ידעו לעשות אפילו נכוחה אחת,

ונכוחה פי' ישרה, ומי הם אלו, האוצרים חמס ושוד בארמנותיהם,

ומה יהיה סופם שיהיו לבזה אותם האוצרות, וזהו מה שאמר:

מלבי"ם ולא ידעו עשות נכחה. בדברים שבין אדם למקום,

ונגד מ"ש ועשוקים בקרבה מפרש האוצרים חמס ושוד בארמנותיהם,

(באופן שגם מצרים ופלשתים יתמהו על תועבותיהם, הפך מ"ש תחלה שהוציא אותם מארץ מצרים בל ילמדו תועבות המצרים והשמיד את האמורי מפניהם בל יעשו כתועבות השבעה אומות שפלשתים היו מכללם,

ועתה היה להיפך שמתעיבים יותר מהם)

ועתה שואל מי אסף שני אומות המפורדות שיתיעצו בעצה אחת ללכת אל הרי שומרון,

הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו, בודאי ה' ייעד והזמין אותם לזה.

 

(יא) לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י ה֔' צַ֖ר וּסְבִ֣יב הָאָ֑רֶץ וְהוֹרִ֤ד מִמֵּךְ֙ עֻזֵּ֔ךְ וְנָבֹ֖זּוּ אַרְמְנוֹתָֽיִךְ:

רש"י צר וסביב הארץ – הצר מוכן לבא וסביב לארץ הזאת יבא:

רד"ק לכן, צר וסביב הארץ – הנה הצר יבא וסביב הארץ יחנה שלא יהיה לכם מנוס ממני:

והוריד ממך עוזך – האוצרות שאצרת בארמנותיך הגבוהות שחשבת אותם שהם יהיו לך עוז האויב יורידו ממך,

ופי' ואמר ונבזו ארמנותיך:

מלבי"ם לכן כה אמר ה'. ה' יעדם. ואמר צר סביב הארץ שיצורו את הארץ סביב סביב מכל צד,

ולכן שלח עליהם אומות שונות,

והוריד – והצר הוא יוריד ממך עזך, ועי"כ ונבוזו ארמנותיך שהיו מלאים שוד וחמס.

ואל תשאל שלא נמצא שפלשתים ומצרים באו על שומרון,

כי בספורי מלכים וד"ה לא נמצא כל הקורות הפרטיות שקרו אותם רק הענינים הכוללים,

ומן הסברא כי אחר שפלשתים פשטו ביהודה בימי אחז בעת שעלה מלך אשור על פקח (כמבואר בד"ה ב' כ"ט) נפלו אח"כ ג"כ בגבול ישראל שנחלשו ע"י מלך אשור, כמ"ש ביחזקאל (סי' ט"ז כ"ז),

וכן מצרים היה להם מדרך כף רגל בעת ההיא בערי ישראל, כאשר פרשתי בנבואת הושע (ז' י"א, ח' ט', ט' ו', י"א ה'):

מלבי"ם ביאור המילות צר. שם, הצר הצורר סביבות הארץ, הוא יוריד עוזך, והוי"ו של וסביב יתירה כוי"ו וישא אברהם את עיניו:

 

(יב) כֹּה֘ אָמַ֣ר ה֒' כַּאֲשֶׁר֩ יַצִּ֨יל הָרֹעֶ֜ה מִפִּ֧י הָאֲרִ֛י שְׁתֵּ֥י כְרָעַ֖יִם א֣וֹ בְדַל־אֹ֑זֶן כֵּ֣ן יִנָּצְל֞וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן בִּפְאַ֥ת מִטָּ֖ה וּבִדְמֶ֥שֶׁק עָֽרֶשׂ:

רש"י כאשר יציל הרועה – דבר מועט:

בדל אוזן – חסחוס דאודן:

כן ינצלו בני ישראל – מתי מעט:

בפאת מטה ובדמשק ערש – ת"י בתקוף שולטן ועל דמשק רחיצן, ואומר אני שפתרון התרגום לפי שבימי יהואחז בן יהוא כתיב (מלכים ב יג) כִּ֣י לֹא֩ הִשְׁאִ֨יר לִיהוֹאָחָ֜ז עָ֗ם כִּ֣י אִם־חֲמִשִּׁ֤ים פָּֽרָשִׁים֙ וַעֲשָׂ֣רָה רֶ֔כֶב וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים רַגְלִ֑י כִּ֤י אִבְּדָם֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם וַיְשִׂמֵ֥ם כֶּֽעָפָ֖ר לָדֻֽשׁ: שנאמר (שם מלכים ב יד) ולא דבר ה' למחות את שם ישראל ויושיעם ביד ירבעם וגו' (שם מלכים ב יד) הוא השיב את גבול ישראל

וזהו בפאת מטה פנת הבית היא חזקו של בית לכן תרגם בתקוף שולטן של ירבעם ועמוס נתנבא בימי ירבעם

ועוד נבא שסופן להסמך על מלכי ארם וכן עשו בימי פקח בן רמליהו שנתחבר עם רצין וזהו ובדמשק ערש עיקר מנוחתם ומבטחם תהי על דמשק,

ורבותינו אמרו בסדר עולם ר' נהוראי אומר משום רבי יהושע אלו עשרת השבטים שנסמכו על חזקיהו מלך יהודה ועל יהודה ופלטו עמהם:

בפאת מטה – מלמד שלא נשתייר מהם אלא א' משמונה שבהם ושאר ערש היכן הוא בדמשק לקיים מה שנאמר (לקמן עמוס ה') והגליתי אתכם מהלאה לדמשק

ושמעתי משמו של ר' מנחם זצ"ל שהיה מפרש זו א' משמונה שלא נאמר פאת אלא בפאת מטה במקצתה בא' משתי רוחות של פאה והיא שמינית של מטה שהרי ארבע פאות יש ושתי רוחות לפאה,

ד"א מצאתי בדברי ר' מאיר זצ"ל בפאת מטה בעון אחזיה בן אחאב ששלח לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון האחיה מחלי זה (מלכים ב א) ובדמשק ערש בן הדד מלך ארם שלח לדרוש באלהי ישראל (שם ח'):

רד"ק כה אמר ה' – שתי כרעים או בדל אזן, רב או מעט מה שיוכל להציל יציל שתי כרעים או אפילו בדל אזן שהיא דבר מועט אם יוכל להציל יציל,

וזכר שתי כרעים כי אותם יאכל האריה באחרונה, וזכר בדל אזן והוא הקשה שבאזן כתרגומו חסחוס דאודן לפי שאין בו בשר ויניחנו האריה

כן לא ינצלו מישראל אשר בשומרון אלא מעט אותם שלא יחוש להם האויב שיהיו חולים שוכבים במטה,

וזכר שומרון כי היא ראש הממלכה והיא נכבשת באחרונה והצדיקים שבהם נצלו גם כן מן הדבר ומן החרב,

שהרי נאמר והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל אבל מן השבי לא ינצלו,

ומה שאמר בפאת מטה כי החולה שהוא שוכב במטה כשיבא האויב ידחיק עצמו באחת מפאת המטה כדי שלא יראה:

מלבי"ם כה אמר ה'. עתה יפרש ההקדמה השניה שאמר הישאג אריה ביער וטרף אין לו,

שהאריה השואג עליהם שהוא מלך אשור שהכין עליהם מלחמה יטרוף טרף וישחיתם,

מפרש כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים שא"א שיציל הרועה את השה שטרף הארי רק ישתדל להציל מפיו כרעים או סחוס האזן

(שיהיה לו עֵד שנטרף השה ויהיה פטור מלשלם כמ"ש אם טרוף יטרף יביאהו עד, שיביא הנטרף לראיה)

כן ינצלו בני ישראל היושבים בשומרון בפאת מטה, ר"ל רק החלשים שיושבים בפאת מטה מחולשתם הם ינצלו שלא יהרגם או יגלם,

ובדמשק ערש, שיעור הכתוב והיושבים בדמשק בפאת ערש, שעל הערש שוכב החולה הגמור לא החלש לבד,

ששם גם החלשים היושבים במטה לא ינצלו רק החולים השוכבים על ערש דוי,

כי תחלה הגלה מלך אשור רבים מישראל לדמשק, כי את ארם הגלה לקיר והושיב בני ישראל תחתם בדמשק,

או שרבים מבני ישראל התישבו בעצמם שם, כי ירבעם בן יואש השיב את דמשק לישראל כנזכר במלכים,

ואח"ז הגלה אותם מלך אשור גם מדמשק, כמ"ש לקמן (ה' כ"ז) והגליתי אתכם מהלאה לדמשק,

שאח"כ העביר אותם מדמשק לחלח וחבור,

ומשם הגלה אף החלשים היושבים במטה ולא נצולו מידו רק השוכבים על ערש דוי:

מלבי"ם ביאור המילות מטה ערש. מטה שרשו נטה וכולל כל העשוי שיטה אדם עליו על צדו, וערש הוא המיוחד לחולים,

ה' יסעדנו על ערש דוי (תהלות מ"א), או לילדים, הנה ערשו ערש ברזל (דברים ג'), או לנשים, מרבדים רבדתי ערשי (משלי ז'), (עי' לקמן ו' ד'), מלת היושבים נמשך לשתים, (והיושבים) בדמשק (בפאת) ערש:

 

(יג) שִׁמְע֥וּ וְהָעִ֖ידוּ בְּבֵ֣ית יַֽעֲקֹ֑ב נְאֻם־אֲדֹנָ֥י ה֖' אֱלֹהֵ֥י הַצְּבָאֽוֹת:

רד"ק שמעו – דברי האל יתברך אמר כנגד הנביאים שישמעו זאת הגזרה ויעידוה בבית יעקב טרם בואה:

מלבי"ם שמעו והעידו. עתה מפרש ההקדמה השלישית שאמר התפול צפור על פח ומוקש אין לה,

הם שנפלו בפח של מלך אשור בהכרח יש מוקש שהוא סיבה שעל ידו נוקשו ונלכדו בפח,

וכבר באר ענין זה שנפלו בפח בהושע (סי' ז') ויהי אפרים כיונה פותה מצרים קראו אשור הלכו כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם,

ובארתי שם שהושע בן אלה נלכד בפח של מלך אשור שהלך אליו אחר ששלח מלאכים לקרוא את מלך מצרים לעזרה נגד מלכי אשור, ובזה נמשל לעוף השמים היורד אל הרשת כן ירד אח"כ מלך אשור ונלכד ברשותו,

ושם בארתי שהמוקש של הפח הזה יקשו לו בני עמו, שע"י שהושע רצה לבטל עבודת העגלים היה כת בישראל נגדו והם הלשינו אותו וגלו הדבר למלך אשור שרוצה למרוד בו ולחסות בצל מצרים, (כמו שמבואר שם סי' י' (ב' – ו') כמו שפרשתי שם),

אולם המוקש העקרי היה חטא עבודת העגלים אשר היה בידם, ובעון זה עצמו נענשו, וז"ש שמעו והעידו בבית יעקב:

 

(יד) כִּ֗י בְּי֛וֹם פָּקְדִ֥י פִשְׁעֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל עָלָ֑יו וּפָֽקַדְתִּי֙ עַל־מִזְבְּח֣וֹת בֵּֽית־אֵ֔ל וְנִגְדְּעוּ֙ קַרְנ֣וֹת הַמִּזְבֵּ֔חַ וְנָפְל֖וּ לָאָֽרֶץ:

רד"ק כי ביום – הוא יום הרעש שהיה בימי עזיהו:

ופקדתי על מזבחות בית אל – על דרך ובאלהיהם עשה ה' שפטים:

קרנות המזבח – זכר הקרנות כי בנפול הקרנות יפול המזבח כי הקרנות מעמידות הבנין כמו פנות הבית, ועוד זכר הקרנות כי עליהם היו מקריבים וזורקים הדם:

מלבי"ם כי ביום פקדי פשעי ישראל. להענישם על עונותיהם, אז ופקדתי על מזבחות בית אל ונגדעו קרנות המזבח,

שהוא מה שהושע גדע קרנות המזבח בל יזרקו דם זבחיהם על קרנות המזבח וא"כ מוקש חטא הע"ז גרם מוקש אחר, שע"י שהושע גדע קרנות המזבח נעשה נגדו מרידה בין העם, ועי"כ:

 

(טו) וְהִכֵּיתִ֥י בֵית־הַחֹ֖רֶף עַל־בֵּ֣ית הַקָּ֑יִץ וְאָבְד֞וּ בָּתֵּ֣י הַשֵּׁ֗ן וְסָפ֛וּ בָּתִּ֥ים רַבִּ֖ים נְאֻם־הֽ':

מלבי"ם והכיתי בית החורף שהמורדים הרסו בית המלך בין בית החורף שלו בין בית הקיץ שלו,

וגם אבדו בתי השן [שהיו רבודין בשן הפיל, ת"י] שהיו למלך ולשרים,

ועי"כ ספו בתים רבים [רד"ק בתים רבים – רבים במספר, או פי' גדולים בבנין והם הארמנות]:

אם ע"י המהומה שיהיה ביניהם עצמם שהחריבו בתים רבים וכמ"ש גם (בישעיה ט') ויהי העם כמאכלת אש וכו' מנשה את אפרים ואפרים את מנשה,

ואם שעי"כ הלשינו את מלכם אל מלך אשור ויעצרהו בבית כלא כאשר יצא אליו,

וזה היה המוקש אל הפח, שע"י מוקש זה נפל ברשתו,

ועי"כ עלה אח"כ ויצר על שומרון וילכדה ויגל את ישראל,

וא"כ חטא הע"ז שבידם הוא היה עקר המוקש שבו נלכד הצפור שהוא אפרים ושבטי ישראל: