עמוס

עמוס פרק ח

(א) כֹּ֥ה הִרְאַ֖נִי אֲדֹנָ֣י ה֑' וְהִנֵּ֖ה כְּל֥וּב קָֽיִץ:

רש"י כלוב קיץ – סל מלא סופי תאנים שאינם טובות:

מלבי"ם כה הראני ה'. גם זה מדבר הנביא אל אמציה, אמר לו שמה שנאמר לו בנבואה שישראל גלה יגלה, הראהו אותו במחזה, שהציור שנצטייר במחזה לפני הנביא מורה שהגזרה נחרצה ותבא עכ"פ,

ובאר המחזה שחזה בזה, שה' הראהו כלוב קיץ הכלוב הוא כלי שמיוחד להניח בו עופות אשר יצוד הציד כמ"ש (ירמיה סי' ה) ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה,

והקיץ הם תאנים היבשות ודרך להניח אותם בסל לא בכלוב, וראה שהניחו התאנים בכלוב:

מלבי"ם ביאור המילות כלוב קיץ. כלוב מיוחד אל הציד להניח בו עופות המתים, וקיץ הם תאנים יבשות:

 

(ב) וַיֹּ֗אמֶר מָֽה־אַתָּ֤ה רֹאֶה֙ עָמ֔וֹס וָאֹמַ֖ר כְּל֣וּב קָ֑יִץ וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֵלַ֗י בָּ֤א הַקֵּץ֙ אֶל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹא־אוֹסִ֥יף ע֖וֹד עֲב֥וֹר לֽוֹ:

מלבי"ם ויאמר מה אתה רואה. ר"ל מה הוא החידוש בעינך במראה זאת, כלוב קיץ

ששני אלה מופלאים איך יניחו קיץ בכלוב, והשיב לו שהקיץ וכן הכלוב מורים על העתיד לבא על ישראל,

שהקיץ מורה כי בא הקץ אל עמי ישראל, שכמו שהקיץ הוא סוף אסיפת הפירות וא"א להעביר את הזמן,

כן בא הקץ האחרון אשר לא אוסיף עוד עבור לו ולא ישתנה ולא ידחה לזמן אחר: [אבן עזרא לא אוסיף עוד עבור זה הקץ ויפת אמר עבור על עונו]:

 

(ג) וְהֵילִ֜ילוּ שִׁיר֤וֹת הֵיכָל֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י ה֑' רַ֣ב הַפֶּ֔גֶר בְּכָל־מָק֖וֹם הִשְׁלִ֥יךְ הָֽס:

מלבי"ם והילילו שירות היכל ביום ההוא. שירות שהיו משוררים בהיכל האלילים יתהפכו ליללה כי עבורם בא הפורעניות,

ומה שהונחו בכלוב שהוא כלי מיוחד להניח בו עופות הנפגרים,

בא לרמז כי רב הפגר, שיהיה הפגר רב כפגרי עופות הנצודים עד שיונחו בכל מקום,

ולא ישארו כולם בכלוב – רק השליך מן הכלוב, שכן ראה הכלוב ריק בלא עופות,

ר"ל שתהיה נבלתם כסוחה בקרב חוצות.

הס, מלה זאת אין לה באור, ונראה שהיה להנביא עוד דבר אחד לגלות וירא לגלותו מפני הסכנה,

ואמר הס צריך לשתוק ושלא לגלות הדבר,

והדבר שהעלימו הנביא עתה פירש אותו ישעיה (סי' ז') במ"ש ובעוד ששים וחמש שנים יחת אפרים מעם, שפירושו בעוד ששים וחמש שנים מעת שהתנבא עמוס שישראל גלה יגלה מעל אדמתו,

שמעת ההיא עד גלות עשרת השבטים היה 65 [ה"ס] שנה, ולא מצאנו בדברי עמוס שהגביל הזמן בפירוש

כי נצטוה שלא לגלות בבאור, רק ברמז, ומסרו בקבלה לבני הנביאים,

ואמר הס ר"ל צריך לשתוק, ובחר במלה זאת שמספרו ס"ה, שבו רמז שבעוד ס"ה שנים כמנין הס יהיה הדבר הזה, והטעם שלא גלה את הזמן בפירוש, הוא כי הנביא שינבא על פורעניות עתידה בלא זמן לא ירע זה בעיני העם,

כי יודעים שהיעודים הרעים ישתנו לפעמים או יאריך זמנם בהשתנות מעשה העם לטובה,

כמ"ש החזון אשר הוא חוזה לימים רבים (יחזקאל י"ב),

אבל אם מגביל זמן מבורר זה מורה שהזמן קרוב ושלא ישתנה הדבר בשום אופן, ולא רצה ה' שיאמר זאת בגלוי, ואמר מלת הס, לרמוז שיש בכאן סתר ששותק ממנו, וגם רמז הזמן במספר הס, ומסרו לבני הנביאים בקבלה, וישעיה שהיה בימי אחז שהיה קרוב אל הזמן פירש את הדבר שמלת הס פירוש שבעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם, ויהי' רב הפגר בכ"מ:

 

(ד) שִׁמְעוּ־זֹ֕את הַשֹּׁאֲפִ֖ים אֶבְי֑וֹן וְלַשְׁבִּ֖ית ענוי עֲנִיֵּי־אָֽרֶץ:

רד"ק שמעו זאת השואפים אביון – ענין בליעה כמו שאפני אנוש ושאף צמים חילם ופירש כאלו בולעים אותו כשלוקחים ממונו במרמה ובאונאה והם העשירים אוצרי הפירות:

ולשבית ענוי ארץ – כמו ולהשבית וכן לשמיד מעזניה כמו להשמיד

ופירוש הם חושבים לבטלה מן העולם שלוקחים מה שלהם במרמה ובעולה:

עניי ארץ – ענוי כתיב והעניים ברוב הם ענוים:

מלבי"ם שמעו נא זאת. חוזר למה שהתחיל שאמר על שלשה פשעי ישראל וכו' על מכרם בכסף צדיק,

שנחתם גז"ד בעבור שעשקו ענים ואביונים,

אמר שישמעו זאת השואפים ומתאוים לבלוע את האביון,

ולשבית עניי ארץ – שהם משתדלים שהעניים ישבתו ממלאכתם שישמרו שנת השבת והשמטה כמו שיתבאר:

מלבי"ם ביאור המילות ולשבית. כמו להשבית:

 

(ה) לֵאמֹ֗ר מָתַ֞י יַעֲבֹ֤ר הַחֹ֙דֶשׁ֙ וְנַשְׁבִּ֣ירָה שֶּׁ֔בֶר וְהַשַּׁבָּ֖ת וְנִפְתְּחָה־בָּ֑ר לְהַקְטִ֤ין אֵיפָה֙ וּלְהַגְדִּ֣יל שֶׁ֔קֶל וּלְעַוֵּ֖ת מֹאזְנֵ֥י מִרְמָֽה:

רש"י מתי יעבור החדש – זו היא השאיפה מצפים עת תייקר התבואה וימכרו לעניים ברבית ויטלו שדותיהם,

יעבור החדש ת"י מתי תתעבר השנה ויבא חדש העיבור [וכ"פ המלבי"ם] ול' העברה הוא כמו (ירמיה מו) העביר המועד

ולפי שדוחין את הקרבת העומר והשנה נמשכת והישן מתייקר:

והשבת ונפתחה בר – מתי תבוא השמיטה ותייקר התבואה ונפתח אוצרות בר שלנו:

להקטין איפה – למכור במדה קטנה ואת כספינו נקבל בשקל גדול:

רד"ק לאמר – החדש חדש הקציר [וכ"פ המלבי"ם] שימצאו העניים מה יאכלו בשדות ואחר כן יבאו לידינו לקנות שבר:

והשבת ונפתחה בר – וכשיעבור החדש ויבואו העניים לקנות ידחו אותם לשבת אחרת ואומר יעבור זה השבוע ובשבוע האחר נפתח אוצר הבר ונמכור ודוחים אותם כן עד שתתייקר התבואה וימכרו לרצונם

שבת שבוע כמו שבע שבתות תמימות תהיינה

ויונתן פי' החדש חדש העיבור ופי' השבת שמטה שתרגם דאמרין אימתי ימטי ירח עיבורא ונזבין עיבורא ושמיטתא ונפתח אוצרין לפי ששנת העיבור מתארכת השנה ומיקרת התבואה וכן שנת השמטה שאינם זורעים מתיקרת התבואה ואוצרי פירות מתאוים שנת היוקר:

ונשבירהונמכור כי מוכר התבואה יקרא משביר כמו המשביר לכל עם הארץ אוכל בכסף תשבירני

והתבואה נקרא' שבר לפי ששוברת הרעב וכן אמר שבר רעבון בתיכם על דרך ישברו פראים צמאם,

[גם בלע"ז ארוחת בוקר נקראת "ברק-פאסט" – לשבור את הצום (break=לשבור, fast=צום)]

להקטין איפה – מקטינים האיפה שמוכרים בה, ומגדילים השקל שלוקחים שאסף במשקל גדול מלוקחי התבואה והאבן ששוקלים בה את הכסף מגדילים אותה

ועוד מעותים המאזנים שהם מאזני מרמה אחר שיעותו אותם וכן ובגדי ערומים תפשיט וכן וטחני קמח והדומים להם הנה כי בשלשה פנים מרמים את העניים במכרם להם התבואה: [מצודת דוד מאזני מרמה – לפי שמאזני משקל שלהם היו עשויות באופן שיכולים להכריע את הכף למה שהם רוצים לכן קראם מאזני מרמה]: [מלבי"ם ויהיה האונאה בג' דברים, א] להקטין את האיפה, ב] להגדיל את השקל, ג] לעוות מאזני מרמה שהוא אונאת המשקל ע"י המאזנים:

 

 

מלבי"ם לאמר. נגד השואפים אביון שהאביון אין לו שדה, וכל פרנסתו מלקט שכחה ופאה,

הם אומרים מתי יעבור החדש שהוא חדש הקציר שבו מתפרנסים ממתנת עניים,

או שפירוש מתי יהיה החדש מעובר שיעבור ניסן מזמנו שאז קציר השעורים מתאחר מפני העומר ויחסר להאביון מזונו, ואז נשבירה שבר ביוקר,

ומתי יבא השבת – שהיא שנת השמטה וזה נגד מ"ש ולשבית עניי ארץ,

שהעני שיש לו שדה הם מצפים על שנת השמטה שאז אין לו תבואת שדהו ואז ונפתחה אוצרות בר ונייקר את השער, ואז נמכור כפי חפצנו,

ויהיה האונאה בג' דברים, א] להקטין את האיפה, ב] להגדיל את השקל

ג] לעוות מאזני מרמה שהוא אונאת המשקל ע"י המאזנים:

מלבי"ם ביאור המילות להגדיל שקל ולעות מאזני מרמה. הם שני אונאות, מצד האבן ומצד המאזנים,

כמ"ש מאזני צדק אבני צדק, ואמר תועבת ה' אבן ואבן ומאזני מרמה לא טוב (משלי כ'):

 

(ו) לִקְנ֤וֹת בַּכֶּ֙סֶף֙ דַּלִּ֔ים וְאֶבְי֖וֹן בַּעֲב֣וּר נַעֲלָ֑יִם וּמַפַּ֥ל בַּ֖ר נַשְׁבִּֽיר:

רש"י בעבור נעלים – בדיל דיחסנון:

[מצוטט מלעיל – וי"ת בדיל דיחסנון – ולא הבנתי דעתו ורש"י ז"ל פי' דעתו כן מטי' משפט האביון כדי שיצטרך למכור שדהו שהיה לו בין שדות הדיין וזה עוקף עליו ונוטלם בדמים קלים כדי לנעול ולגדור כל שדותיו ולא יפסיק זה ביניהם, זהו בעבור נעלים לשון נעילה,

דבר אחר מחייבין את הזכאי כדי שיצטרך העני למכור שדהו בקנין גמור שהוא בנעל שנאמר שלף איש נעלו]:

ומפל בר נשביר – ומהממת עיבורא נזבין, את הפסולת שנפל מן החטים בנפה נמכור ביוקר לעניים:

מלבי"ם לקנות. עד שיחסר להדלים לחם ואז נקנה אותם בכסף לעבדים,

ואת האביון שגרוע מדל נקנה בעבור נעלים ר"ל בדבר מועט,

ואז לא נמכור עוד בר שהיא תבואה נקיה רק נשביר מפל בר הפסולת הנופל מהכברה גם בעד זה נקבל מחיר רב:

 

(ז) נִשְׁבַּ֥ע ה֖' בִּגְא֣וֹן יַעֲקֹ֑ב אִם־אֶשְׁכַּ֥ח לָנֶ֖צַח כָּל־מַעֲשֵׂיהֶֽם:

רד"ק נשבע ה' בגאון יעקב – ר"ל כמו בי נשבעתי וכמו שאמר למעלה בנפשו והוא ית' הוא גאון יעקב

או ר"ל גאון יעקב בהמ"ק [ליפת – הארון. ויתן לשבי עזו ראב"ע] כמו את גאון יעקב אשר אהב סלה, וכן אמר למעל' מתאב אנכי את גאון יעקב ובית המקדש הוא גאון יעקב כי שם שכן הכבוד, ונשבע בכבודו אשר השכין ביעקב, והם בעונותיהם סילקוהו ממנו:

מלבי"ם נשבע ה' בגאון יעקב. היינו בשם קדשו הנכבד שבו היה תלוי גאון יעקב

אם אשכח לנצח כל מעשיהם – שאף אם לא אענוש אותם תיכף לא אשכח וסופם לקבל ענשם:

 

(ח) הַ֤עַל זֹאת֙ לֹֽא־תִרְגַּ֣ז הָאָ֔רֶץ וְאָבַ֖ל כָּל־יוֹשֵׁ֣ב בָּ֑הּ וְעָלְתָ֤ה כָאֹר֙ כֻּלָּ֔הּ וְנִגְרְשָׁ֥ה ונשקה וְנִשְׁקְעָ֖ה כִּיא֥וֹר מִצְרָֽיִם:

מלבי"ם העל זאת. ר"ל איך אשכח מעשיהם והלא גם אם ארצה לשכוח,

הארץ עצמה תרגז ממקומה לבלוע יושביה עד שיאבל כל יושבי בה,

כי עת יקלקלו סדר הנימוס והנהגה בין אדם לאדם בהשחתה כזו תנקום הטבע בעצמה לכלות יושביה,

והחוזה במליצתו צייר הפורעניות שיבא עליהם בשלשה ציורים מליציים,

א] ברוגז ורעש הארץ,

ב] ביאור השוטף ומכסה את הארץ, ולקח הציור מיאור נילוס המכסה את האדמה והוא מתגדל ע"י הגשמים היורדים על הרי ארץ כוש (אביסיניאן) שהאדים העולים בארץ מצרים נגרשים אל הרי כוש

ושם ישטפו מים מן ההרים וישובו ויכסו את מצרים,

שעז"א ועלתה כאור כולה, קורא היאור אור ע"ש הגשמים הבאים מן האויר,

ובעת עליית היאור יגרשו מימיו רפש וטיט עד שישקעו ואז ינוחו המים [רש"י וקשה בעיני לפרש כאור כמו כיאור ויש לפרש כמו (איוב לז) יפיץ ענן אורו על כפים כסה אור (שם איוב לו) ועלתה כענן גשם כולה אפילה וחשיכה]:

והנמשל שתחלה התהוה מרד נגד מלכם הושע בן אלה כמו שבארתי בהושע בכ"מ, וזה משל רעש הארץ שבא מתוכו, והמורדים הלשינו למלך אשור שקשר עליו הושע ושלח מלאכים אל סוא מלך מצרים, וזה משל אור המטר היוצא מן הארץ לכוש,

ועי"ז בא עליהם מלך אשור כנחל שוטף כמ"ש (ישעיה סי' ח) הנני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור וכו', ויגרש רפש וטיט ושטף את הארץ, ואז נשקעה ע"י שהגלה יושביה,

כמו שהמליץ ביחזקאל סי' ל"ב אז אשקיע מימיהם וכו' על שלא נמצא שם רגל אדם ובהמה, ע"י שוממות הארץ וחורבנה,

מלבי"ם ביאור המילות כאור. היו"ד נעלמת כמו כיאור ושם יאור משתתף עם אור שבא על הגשם כמ"ש (ישעיה ה' ל') ע"ש שיורד מן האויר:

 

(ט) וְהָיָ֣ה׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י ה֔' וְהֵבֵאתִ֥י הַשֶּׁ֖מֶשׁ בַּֽצָּהֳרָ֑יִם וְהַחֲשַׁכְתִּ֥י לָאָ֖רֶץ בְּי֥וֹם אֽוֹר:

רד"ק והיה ביום ההוא – ביום חרבן הארץ:

והבאתי השמש בצהרים – משל על רוב הצרה שתהיה להם על דרך שאמר וקדר עליהם היום:

רש"י והבאתי השמש בצהרים – כשיהא להם שלום גדול תבא מפלה פתאום

ואמרו רבותינו (מ"ק =מועד קטן= כה) זה יומו של יאשיהו שמת בחרב של שלום כמו שאמרו רבותינו (תענית כב) אין לך חרב של שלום יותר מפרעה נכה שאמר לו ליאשיה (ד"ה =דברי הימים= ב ל"ה) מה לי ולך לא עליך אתה היום לא עליך אני בא היום כי אם לעבור דרך ארצך אל בית מלחמתי וגו':

השמש – מלכות בית דוד נמשלה כשמש שנא' (תהלים פט) וכסאו כשמש נגדי:

מלבי"ם והיה ביום ההוא והבאתי את השמש בצהרים. עתה תפס ציור ג' שיתהוה חשך בארצם,

בין מלמעלה שיבא השמש והוא משל אל הסתלקות ה' מאתם ואל שיחשך מזלם והצלחתם,

וגם והחשכתי לארץ שיהיה חשך מצד הארץ מלמטה שיהיה ענן וערפל שזה מיוחס אל הארץ,

וזה משל אל שיסכל עצתם ויכשיל גבורתם, ושניהם יהיו שלא כטבע וכסדר העולם ועז"א בצהרים ביום אור:

 

(י) וְהָפַכְתִּ֨י חַגֵּיכֶ֜ם לְאֵ֗בֶל וְכָל־שִֽׁירֵיכֶם֙ לְקִינָ֔ה וְהַעֲלֵיתִ֤י עַל־כָּל־מָתְנַ֙יִם֙ שָׂ֔ק וְעַל־כָּל־רֹ֖אשׁ קָרְחָ֑ה וְשַׂמְתִּ֙יהָ֙ כְּאֵ֣בֶל יָחִ֔יד וְאַחֲרִיתָ֖הּ כְּי֥וֹם מָֽר:

רש"י והפכתי חגיכם לאבל – כענין שנאמר (דברי הימים ב לה) וכל יהודה וירושלים מתאבלים על יאשיהו:

וכל שיריכם לקינה – כענין שנאמר (שם דברי הימים ב לה) ויאמרו כל השרים והשרות בקינותיהם:

כאבל יחיד – כאב שמתאבל על בן יחיד:

מלבי"ם והפכתי חגיכם לאבל. בחג אין מתאבלים על העבר רק על דבר ההוה והעתיד שע"ז יצוייר אבילות תמיד, ושיריכם לקינה הקינה היא רק על העבר,

והעליתי על כל מתנים שק השק ילבשו לתפלה ולצום על צרה הוה או עתידה,

ועל כל ראש קרחה הקרחה הוא על העבר, ר"ל שיקוננו ויקרחו על העבר, ויאבלו וילבשו שק על ההוה והעתיד, ושמתיה כאבל יחיד – כמי שמתאבל על בן יחיד שלא נשאר לו בן אחר שיתנחם בו,

ומוסיף ואחריתה כיום מר כי מי שמת בנו מתנחם עדיין במה שהוא עצמו חי,

אבל אחריתה יהיה כיום המות שאז אבדה כל תקוה:

 

(יא) הִנֵּ֣ה׀ יָמִ֣ים בָּאִ֗ים נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י ה֔' וְהִשְׁלַחְתִּ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ לֹֽא־רָעָ֤ב לַלֶּ֙חֶם֙ וְלֹֽא־צָמָ֣א לַמַּ֔יִם כִּ֣י אִם־ לִשְׁמֹ֔עַ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י הֽ':

רש"י כי אם לשמוע – שתפסוק מכם רוח הקדש:

רד"ק הנה ימים באים – לפי שהם מאסו בנבואת האל יתברך כמו שאמר למעלה לא תנבא ולא תטיף

אמר כי עוד יבאו ימים שיתאוו לנבואת האל ית' ולא ימצאו והם כל ימי בית ב' אחר נבואת מלאכי הנביא כי בו פסקה הנבואה וכן כל ימי הגלות הזה:

והשלחתי רעב בארץ – בארץ ישראל שיהיה להם זה הרעב וזה הצמא כמו האדם הרעב שמשוטט לבקש לחם וכמו האדם הצמא שהוא מחפש למצא מים כן ישוטטו ישראל אחר שתפסק הנבואה לבקש דבר ה' שהוא הנבואה ולא ימצאו וזה כל ימי בית שני וכל ימי זה הגלות:

מלבי"ם הנה ימים באים. נגד מה שיאמר בפסוק י"ג שביום ההוא של הגלות יתעלפו בצמא על שלא רצו לשמוע בקול ה', יקדים לאמר שעוד יבואו ימים שהרעב שאשלח אז בארץ לא יהיה רעב ללחם

והצמאון לא יהיה צמאון למים כמו ביום הגלות,

רק הרעב והצמאון יהיה לשמוע את דבר ה' וזה היה בבית שני, שדבר ה' היה יקר בימים ההם,

כי אחרי הנביאים האחרונים נסתם חזון, ועדיין היה ביניהם רוה"ק והיו משתמשים בבת קול,

והיו דורשים אחר דבר ה' וצמאים לשמוע דבריו:

הרב כהנמן שאל על דברי המדרש [רו"ר פר' א] האומר 'עשרה רעבון באו לעולם' והרעב העשירי שהמדרש מונה שם הוא [עמוס ח-יא] 'הנה ימים באים נאם ה"א, והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'. והקשה הרב, והרי אין רעב זה דומה לשאר, שהרי רעב זה חיובי הוא?

ותירץ, שגם רעב זה יש בו מן השלילה, שהרי הרעֵב אוכל מכל הבא ליד מבלי לברור, הצמֵא ישתה גם מים מעופשים וסרוחים, וכך גם כן יהיה ברעבון לרוחניות שבעקבתא דמשיחא, כל דבר שיהיה 'דומה' לדבר ה' אנשים 'יאכלו' מבלי להבחין בין אוכל לפסולת, ומבלי להבחין בין מקובל לבין 'מקבל' שלמונים… בין 'עובד אלוקים' ל'עובד' על בני אדם… יחיש ה' גאולתינו.

 

(יב) וְנָעוּ֙ מִיָּ֣ם עַד־יָ֔ם וּמִצָּפ֖וֹן וְעַד־מִזְרָ֑ח יְשֽׁוֹטְט֛וּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־דְּבַר־ה֖' וְלֹ֥א יִמְצָֽאוּ:

רד"ק ונעו מים עד ים – פירש החכם רבי אברהם א"ע ז"ל מים הדרומי שהוא ים סוף עד ים הגדול שהוא מערב ארץ ישראל ומצפון ועד מזרח

והנה זכר ארבע הרוחות והנה בארץ ישראל לא ימצאו דברי הנבואה כל שכן חוצה לארץ ובימי הגלות:

מלבי"ם ונעו. ואחרי הימים האלה ינועו מים עד ים היינו מים הדרומי עד ים המערבי, ומצפון ינועו עד מזרח,

כי יתפזרו לארבע רוחות השמים,

ובכל המקומות שינועו שם בגלות ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו

כי אחר החורבן נפסק גם הבת קול והופעת דבר ה':

 

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קלח עמוד ב

תנו רבנן: כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר הנה ימים באים נאם ה' אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה', וכתיב ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו. דבר ה' – זו הלכה, דבר ה' – זה הקץ, דבר ה' – זו נבואה.

ומאי ישוטטו לבקש את דבר ה' – אמרו: עתידה אשה שתטול ככר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא, ואין מבין. אם טהורה היא ואם טמאה היא? בהדיא כתיב ביה: מכל האכל אשר יאכל! – אלא: לידע אם ראשונה היא ואם שניה היא. ואין מבין. – הא נמי מתניתין היא, כדתנן: השרץ שנמצא בתנור – הפת שבתוכו שניה, שהתנור תחילה. – מסתפקא להו הא דאמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא: ליחזייה האי תנורא כמאן דמלי טומאה, ותיהוי פת ראשונה! – אמר ליה: לא אמרינן ליחזייה האי תנורא כמאן דמלי טומאה. דתניא: יכול יהו כל הכלים מיטמאין באויר כלי חרס – תלמוד לומר כל אשר בתוכו יטמא מכל האכל אשר יאכל, אוכלין – מטמאין באויר כלי חרס, ואין כלים מטמאין באויר כלי חרס. תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו.

אלא מה אני מקיים ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו – שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד.

רש"י – הלכה ברורה – בטעמים שלא יהא בה מחלוקת.

 

(יג) בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלֹ֧ת הַיָּפ֛וֹת וְהַבַּחוּרִ֖ים בַּצָּמָֽא:

אבן עזרא ביום – הטעם כאשר לא ימצאו דבר יי' תבכינה הבתולות ואפילו היפות

עד שלא יועיל להם היופי שלהם כי יתגנו מרוב הצער

גם הבחורים כי השם סר מעליהם כמו שאול שלא ענהו השם גם באורים גם בחלומות גם בנביאים:

רד"ק ביום ההוא תתעלפנה – ענין עייפות ויגיעת הנפש עד שלא יוכל האדם לעמוד על עצמו וכמעט תצא רוחו

וכן ותך השמש על ראש יונה ויתעלף וכדברי רבותינו ז"ל שמא יתעלפה:

הבתולות היפות והבחורים בצמא – אפילו הבתולות והבחורים שדרכם להתעסק בתענוגי העולם

יצמאו על דבר ה' לשמעו, לאורך הימים שיפסק מהם יתאוו אליו מאד:

מלבי"ם ביום ההוא. ר"ל כל זה יהיה בימים הבאים לעתיד.

אבל ביום ההוא שידבר ממנו למעלה שאמר והילילו שירות היכל ביום ההוא, והיה ביום ההוא והבאתי השמש בצהרים, שהוא ביום המיועד לגלות עשרת השבטים בעוד ששים וחמש שנה,

לא הזקנים ודורשי ה' יצמאו, ולא יהיה הצמיאה לדבר ה',

רק הבתולות היפות והבחורים תתעלפנה בצמא ממש למים, כי הם אינם צמאים לדבר ה', רק הם.

 

(יד) הַנִּשְׁבָּעִים֙ בְּאַשְׁמַ֣ת שֹֽׁמְר֔וֹן וְאָמְר֗וּ חֵ֤י אֱלֹהֶ֙יךָ֙ דָּ֔ן וְחֵ֖י דֶּ֣רֶךְ בְּאֵֽר־שָׁ֑בַע וְנָפְל֖וּ וְלֹא־יָק֥וּמוּ עֽוֹד:

רש"י חי אלהיך דן – אחד מן העגלים שהעמיד ירבעם בדן:

רד"ק הנשבעים באשמת שמרון – כמו שמואסים היום דבר ה' ונשבעים באשמת שמרון וחי אלהיך דן תחת חי ה'

כן יתאוו לו עוד ולא ימצאוהו

ואשמת שמרון הוא העגל אשר בבית אל ותולה אותו בשמרון

כי ראש מלכות אפרים שמרון והמלכים הם המחזיקים בעבודת העגלים והעם אחריהם כמו שפירשנו למעלה:

ואמרו חי אלהיך דן – ויאמרו כנשבעים אחד לחברו חי אלהיך אשר בדן והוא העגל כי האחד היה בדן והיו נשבעים באותו שבבית אל ובאותו אשר בדן:

וחי דרך באר שבע – כי מבאר שבע שהוא סוף התחום היו הולכים אל העגל אשר בדן שהוא בסוף התחום האחר כמו שכתוב מדן ועד באר שבע

ומרוב שהיו דבקים בעבודת העגלים היו חושבים שהיו מקבלים שכר טוב אם ילכו מלעבוד אותו אשר בדן כמו שכתוב וילכו העם לפני האחד עד דן והיו נשבעים חי אותו שהלכנו אליו דרך באר שבע:

ונפלו – אותם שעושין כן יפלו ולא יקומו עוד ויונתן תרגם דמקיימין וגומר תרגם דרך כמו והודעת להם את הדרך:

 מלבי"ם הנשבעים באשמת שומרון. בעגלים שעשו מלכי שומרון,

ונשבעים בעגל שבדן ובדרך של באר שבע שדרך שם היו הולכים לבית אל,

וע"כ יפלו ולא יקומו, כמ"ש בתחלת דבריו נפלה ולא תוסיף קום,

ובאר הדבר (למעלה) כי כה אמר ה' דרשוני וחיו ואל תדרשו בית אל וכו' ובאר שבע לא תעבורו:

 

 


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “עמוס פרק ט”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב