עמוס

עמוס פרק ט

(א) רָאִ֨יתִי אֶת־אֲדֹנָ֜י נִצָּ֣ב עַֽל־הַמִּזְבֵּ֗חַ וַיֹּאמֶר֩ הַ֨ךְ הַכַּפְתּ֜וֹר וְיִרְעֲשׁ֣וּ הַסִּפִּ֗ים וּבְצַ֙עַם֙ בְּרֹ֣אשׁ כֻּלָּ֔ם וְאַחֲרִיתָ֖ם בַּחֶ֣רֶב אֶהֱרֹ֑ג לֹֽא־יָנ֤וּס לָהֶם֙ נָ֔ס וְלֹֽא־יִמָּלֵ֥ט לָהֶ֖ם פָּלִֽיט:

תרגום יונתן אֲמַר עָמוֹס נְבִיָא חֲזֵיתִי יַת יְקָרָא דַיָי אִסְתַּלֵק מִכְּרוּבָא וּשְׁרָא עַל מַדְבְּחָא וַאֲמַר אִם לֵית עַמָא בֵית יִשְׂרָאֵל תָּיְבִין לְאוֹרַיְתָא טְפֵי מְנַרְתָּא [ערש"י] אִתְקְטֵיל מַלְכָּא יֹאשִׁיָה וְיֶחְרַב בֵּיתָא וְיִתְפַּגְרָן עֲזָרָתָא וּמָנֵי בֵית מַקְדְשָׁא בְּשִׁבְיָא יַהֲכוּן וּשְׁאָרֵיהוֹן בְּחַרְבָּא אֶקְטוֹל לָא יַעֲרוֹק לְהוֹן דַעֲרִיק וְלָא יִשְׁתֵּזֵיב לְהוֹן דְמִשְׁתֵּיזִיב:

רד"ק ראיתי את ה' נצב על המזבח – אמר שראה במראה הנבואה כבוד ה' נצב על המזבח בבית המקדש:

ויאמר הך הכפתור וירעשו הספים – אמר למלאך שיכה כפתור ההיכל והספים הם שתי מזוזת השער והכפתור הוא המשקוף אשר עליהם ונקרא כפתור לפי שמציירים בו כפתורים ופרחים ואמר לו שיכה הכפתור וממכת הכפתור ירעשו הספים:

ובצעם – המלה מלעיל בשני פשטין והוא צווי ופתח העי"ן מקום צר"י כי המנהג בצר"י כמו שמעם שלחם כן כתבו רבי יונה וכן כתבו אאז"ל לפי שאמר הך צווי ובצעם גם כן צווי ויתכן שיהיה פעל עבר מוסב לעתיד מפני הוי"ו ר"ל יבצעם האל יתברך או האויב אם יאמר על האל יתברך כמו שאמר אחר כן אהרוג טוב ואף על פי שאמר מתחלה ובצעם לשון נסתר ואחר כך אמר אהרוג כן מנהג המקרא בהרבה מקומות ונפתחה עי"ן ובצעם מפני שהמלה מלעיל

ופי' בצעם ענין חתיכה וכריתה כמו מן הדגוש יתר ידו ויבצעני ותרגם פתות אותה פתים בצע יתה בצועין:

ופי' בראש כולםמי שהוא בראש כולם והם הכהנים ואמר שיבצעם האל ית' כי גם הם פשעו בו:

ואחריתם שאר העם – כמו ואחריתך בחרב יפול כמו עמך וקרא העם אחרית לפי שהם אחרית לראשי העם

והכפתור שאמר הוא משל לראשים כמו שהוא ראש השער

וכן מה שאמר שראה שהיה נצב על המזבח לומר שלא רצה בעבודת הכהנים:

לא ינוס להם נס – מאותם שנתחייבו הריגה כי מהם שנתחייבו הריגה מהם שנתחייבו גלות:

ולא ימלט – שיחבא או שיניחו האויב מלהרגו וי"ת כן אמר עמוס נביא חזיתי וגו'

ובדרש ראיתי את ה' נצב על המזבח שהיה עומד על הדור לזובחו

ויאמר הך הכפתור זה יאשיה וירעשו הספים אלו סנקליטין שלו

ובצעם בראש כולם א"ר פנחס א"ר יוחנן משל לסאה שהיא מלאה עונות מי מקטרג בה גזל

וזהו ובצעם מן ובוצע ברך והגזל הוא בראש כל העונות

ור' יהודה אומר משמיה דר' יוחנן משל לבני אדם שהיה בהם עכו"ם וגלוי עריות ושפיכות דמים

הגדול שבהם שקול כנגד כולם:

מלבי"ם ראיתי את ה' נצב על המזבח. כבר אמר (למעלה ג' י') כי ביום פקדי פשעי ישראל ופקדתי על מזבחות בית אל ונגדעו קרנות המזבח,

ובארתי כי הושע בן אלה רצה לבטל עבודת העגלים ובטל השומרים שהיו שומרים שלא יעלו ישראל לרגל וגדע קרנות המזבח, ועי"ז עמד מֶרֶד בין העם ונחלקו לשתי כתות,

וזה היה סבה שהלשינו את הושע לפני מלך אשור ויעצרהו בבית כלא ויצר על שומרון ועי"ז הגלה אותם,

וכמו שהתבאר אצלי בפי' הושע בכ"מ וצייר שדבר זה היה בהשגחת ה', כאילו ה' נצב על מזבח שבבית אל [של ע"ז],

ויאמר הך הכפתור הוא משקוף בית המזבח שהיה עליו כמין כפתור,

ועי"ז ירעשו הספים ונהרס בית המזבח והוא עצמו מ"ש ונגדעו קרנות המזבח,

ובצעם בראש כולם – עי"ז נבצעו כולם ונתחלקו לכתות שונות, וזה היה בראש ר"ל ראשית מפלתם,

כי אחריתם – אחרית המהומה יהיה שאהרוג אותם בחרב ע"י מלך אשור, לא ינוס להם נס שלא ינצלו ע"י ניסה,

וגם מי שיפלט מחרב אויב לא ימלט כי תשיגהו החרב אח"כ כמו שמפרש:

מלבי"ם ביאור המילות הכפתור. הוא המשקוף שהיה עשוי בצורת כפתור. ובצעַם. צווי, כמו ובצעֵם. והוא מענין חילוק וחיתוך כמו בעד השלח יפלו לא יבצעו (יואל ב' ח') חתך כולם לשנים בראשם:

נס, פליט. הפליט הוא הנצול מן החרב, ויצוייר שנצול שלא ע"י ניסה, שלקחו האויב בשבי וכדומה, ועי' עובדיה א' י"ד:

(ב) אִם־יַחְתְּר֣וּ בִשְׁא֔וֹל מִשָּׁ֖ם יָדִ֣י תִקָּחֵ֑ם וְאִֽם־יַעֲלוּ֙ הַשָּׁמַ֔יִם מִשָּׁ֖ם אוֹרִידֵֽם:

מלבי"ם אם יחתרו. מפרש מ"ש אל ינוס להם נס, שלא יועיל להם כל אופני הניסה,

אם יעשו מחתרת בחפירה עמוקה כשאול להסתתר שם, משם ידי תקחם ואמסרם ליד אויב,

ואם יעלו השמים, ר"ל לראשי ההרים הגבוהים אשר ראשם בשמים, משם אורידם ליד האויב:

מלבי"ם ביאור המילות שאול. מקום עמוק באדמה שם יחתור מחתרת להתחבא שם:

 

(ג) וְאִם־יֵחָֽבְאוּ֙ בְּרֹ֣אשׁ הַכַּרְמֶ֔ל מִשָּׁ֥ם אֲחַפֵּ֖שׂ וּלְקַחְתִּ֑ים וְאִם־יִסָּ֨תְר֜וּ מִנֶּ֤גֶד עֵינַי֙ בְּקַרְקַ֣ע הַיָּ֔ם מִשָּׁ֛ם אֲצַוֶּ֥ה אֶת־הַנָּחָ֖שׁ וּנְשָׁכָֽם:

מלבי"ם ואם יחבאו בראש הכרמל. ששם היו מחילות רבות ומערות גדולות היו מסתתרים שם,

משם אחפש אנכי ואתם ולקחתים ע"י האויב,

ואם יסתרו מנגד עיני בקרקע הים, ר"ל באיים השוממים והמפורדים בים שאין בני אדם מגיעים לשם

משם אצוה את הנחש, [רד"ק הוא התנים הגדולים אשר בים והוא לויתן]: כי שם מצויים נחשים והם ינשכו אותם: [רש"י י"ת עממיא דתקיפין כחויא]:

 

(ד) וְאִם־יֵלְכ֤וּ בַשְּׁבִי֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיהֶ֔ם מִשָּׁ֛ם אֲצַוֶּ֥ה אֶת־הַחֶ֖רֶב וַהֲרָגָ֑תַם וְשַׂמְתִּ֨י עֵינִ֧י עֲלֵיהֶ֛ם לְרָעָ֖ה וְלֹ֥א לְטוֹבָֽה:

רד"ק ואם ילכו – גם אותם שילכו בשבי כאותם שהלכו למצרים יוחנן בן קרח ואשר עמו שהלכו שם מרצונם

וחשבו להנצל שם מהרעב ומהחרב ועברו על דברי ירמיהו ושם השיגתם החרב כמו שאמר להם ירמיהו:

מלבי"ם ואם ילכו בשבי. זה פי' למ"ש ולא ימלט להם פליט – גם הפלטים שישאיר האויב בחיים ויקחם לשבי,

גם הם לא ימלטו מחרב,

כי משם אצוה את החרב, ששם יגזור עליהם שמדות והריגות,

ולא שאניחם שם ביד המקרה רק תהיה השגחתי עליהם,

אבל מה שאשים עיני עליהם יהיה לרעה ולא לטובה, שאשגיח עליהם להענישם עונש השגחיי:

 

(ה) וַאדֹנָ֨י ה֜' הַצְּבָא֗וֹת הַנּוֹגֵ֤עַ בָּאָ֙רֶץ֙ וַתָּמ֔וֹג וְאָבְל֖וּ כָּל־י֣וֹשְׁבֵי בָ֑הּ וְעָלְתָ֤ה כַיְאֹר֙ כֻּלָּ֔הּ וְשָׁקְעָ֖ה כִּיאֹ֥ר מִצְרָֽיִם:

רש"י הנוגע בארץ ותמוג – דנזיף בארעא וזיע ותמוג לשון נוע וה' הוא הנוגע בארץ ותמוג כלומר גזירה זאת מאתי יצאת:

מלבי"ם וה' צבאות הנוגע בארץ ותמוג. נגד מ"ש למעלה (ח' ח') העל זאת לא תרגז הארץ,

שמרמז על המרד שנתהוה ביניהם, והלשון מורה שהארץ רגזה מעצמה,

יאמר פה שזה היה ע"י ה', שמרד העם שהמשיל לרוגז הארץ, ושטיפת האויבים את העם לגולה שהמשיל לעליית היאור המכסה את הארץ, כ"ז לא היה מקרה, רק ע"י ה', הוא נוגע בארץ ותמוג ונעשה המרד,

כמ"ש ראיתי ה' נצב על המזבח, וכן ע"י ה' עלתה כיאור כולה וכסוה האויבים כנ"ל שם כ"ז היה ע"י השגחת ה':

מלבי"ם ביאור המילות ושקעה. התבאר ח' ח', ושם נגרשה ונשקעה:

 

(ו) הַבּוֹנֶ֤ה בַשָּׁמַ֙יִם֙ מעלותו מַעֲלוֹתָ֔יו וַאֲגֻדָּת֖וֹ עַל־אֶ֣רֶץ יְסָדָ֑הּ הַקֹּרֵ֣א לְמֵֽי־הַיָּ֗ם וַֽיִּשְׁפְּכֵ֛ם עַל־פְּנֵ֥י הָאָ֖רֶץ ה֥' שְׁמֽוֹ:

אבן עזרא הבונה – הטעם להזכיר זה כי הוא ברא הארץ וכל יושביה ואנה יוכלו להסתר ולברוח מפניו

והנה בכל הארץ יגע ומיד תמוג ואף כי חלק מאלפי אלפים הם בן אדם היושבים בה

ושב ואמר כי הארץ לא תעמוד כי אם בכח שמים והמעלות הם גלגלי הרוח והקור והאש כי הם כולם גלגלים זה למעלה מזה והנה אלה בין הארץ ובין השמים:

ואגדתו – הם החיים:

על ארץ יסדה – שהם כאגודות והזכיר פעם אחרת הקורא למי הים לצורך החיים להוריד מטר והטעם כי אני הכינותי לבני האדם כל צרכם והנה איטיב להם אם ישמעו בקולי ואם מרדו בי לא ימלטו כי הכל בידי:

מלבי"ם הבונה בשמים מעלותיו. הוא עפמ"ש (תהלים קד) נוטה שמים כיריעה המקרה במים עליותיו וכו' יסד ארץ על מכוניה,

והתבאר אצלי בפי' מעשה בראשית, כי אחר שתחלה היה העולם כולו מים במים,

ברצות ה' שתתגלה היבשה נטה שמים כיריעה, היינו מה ששם בטבע המים שיעלו באדים אל הרקיע שהוא עגול הנשימה [אוטמוספירה],

ושם נפרדו המים אשר היו מעורבים עם האויר ונשארו בעיגול הנשימה, כמ"ש המקרה במים עליותיו,

שהוא החק ששם אל המים שיעלו עד שם ושם ישארו צרורים בעבים,

ועי"ז נתגלה היבשה וההרים עלו מתוך התהום, שעז"א יסד ארץ על מכוניה, וז"ש שבנה בשמים מעלותיו,

וששם הוא עליית האדים והמים, ועי"כ אגודתו על ארץ יסדה נאגדה היבשה,

ושם לים גבול בל יצא מן האגד ולחוץ, והוא בעצמו אשר עצר בעד המים בל יכסו היבשה,

הוא הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ויחזור העולם שיהיה מים במים, כמו שעשה בדור המבול שירד הגשם מן השמים ויכסו המים את היבשה, בענין שהעושהו יגיש חרבו להשיב את הבריאה אל רחם התהו:

מלבי"ם ביאור המילות מעלותיו. כמו המקרה במים עליותיו (תהלות ק"ד), רק שם עליה מציין הבנין שעל הבית ועז"א המקרה, וכמ"ש ברכות (דף י') למ"ד עליה מהו עלית קיר שקרוה, ומעלות מציין שעולי' אל העלי', כמו ולא תעלה במעלות, כי האדים עולים במעלות, ונעשו כתקרת הבית ברקיע ובעיגול הנשימה,

ושם אגודה כולל דברים מפורדים הנאגדים יחד, שכן נאגדו עפרות תבל שהיו נמוגים במי תהומות,

ואין אגודה פחות משלשה, כי עם יסוד העפר נאגד יסוד המים והרוח, והוא יסוד הבנין. ומים העליונים הם העליות:

 

(ז) הֲל֣וֹא כִבְנֵי֩ כֻשִׁיִּ֨ים אַתֶּ֥ם לִ֛י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־ה֑' הֲל֣וֹא אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל הֶעֱלֵ֙יתִי֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּפְלִשְׁתִּיִּ֥ים מִכַּפְתּ֖וֹר וַאֲרָ֥ם מִקִּֽיר:

רש"י הלא כבני כושיים אתם לי – למה אמנע מלהפרע מכם אחרי אשר אינכם שבים אלי?

הלא מן בני נח באתם כשאר עכו"ם ככושיים אשר נדמיתם להם

כענין שנאמר (ירמיה יג) היהפוך כושי עורו כך אתם תוכלו להטיב:

הלא – בטובתי תחילת בוחרי בכם היא הוצאה שהוצאתי אתכם מארץ מצרים

ומה לי בכך [כביכול ומה הייתי צריך את זה?] אף פלשתים כך הוצאתי מכפתור [ת"י מִקַפּוּטְקַיָא, עיר בטורקיה של היום] כשבאו כפתורים על עוים

כענין שנאמר (דברים ב) והעוים היושבים בחצרים עד עזה וגו' כבשו גם בני עזה ושאר סרני פלשתים תחתיהם

והוצאתים מידם ואעפ"כ לא עשיתים לי לעם:

וארם מקיר – וכן אני עתיד להעלות את ארם מקיר שיגלם שם סנחריב ולקץ הימים משתבטל מלכות אשור יצאו:

רד"ק …והחכם רבי אברהם בן עזרא כתב כן אמר יפת כי נשי הכושיים הם הפקר ואין איש מהם יודע מי אביו

ואתם בני אב אחד הייתם ואינכם כמו פלשתים מכפתור וארם מקיר שהתערבו זה בזה

ויתכן כי טעם הלא את ישראל העליתי הנה דבר ידוע כי אני אביכם וכן אמר משה הלא הוא אביך קנך ומ"ם מארץ ישרת בעבור אחר וככה הוא העליתי אתכם ממצרים ומפלשתים ומכפתור וארם מקיר

ואאז"ל פירש הלא כבני כושיים אתם שאינם משתנים בעורם כל ימיהם כך אינכם סרים מדרכיכם הרעים

הלא את ישראל העליתי מארץ מצרים משעבודם ופלשתים מכפתור באו להם המשחיתים שהחריבו אותם וכן אמר בתורה והעוים היושבים בחצירים עד עזה כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם אם כן נראה שהעוים בחצרים וגבולם היה עד עזה ועזה מערי פלשתים והכפתורים היוצאים מכפתור השמידום וכל הנבואות שאמר מהממלכות והאומות באותה הפרשה לימים רבים ושנים ארוכים היו  וכן וארם מקיר מקיר בא תגלת פלאסר שהגלם שם כמו שאמר ויעל מלך אשור אל דמשק וגומר וכן אמר בתחילת נבואה זו שהיא נבואת עמוס וגלו עם ארם קירה וכן אמר בכאן ופלשתיים מכפתור כי פלשתים מכפתור בא להם השודד וארם מקיר בא להם השודד כמו כן  ויונתן לא חדש בזה הפסוק דבר אלא שתרגם כבני כושיים כבנין רחימין כושיים נכתב בשני יודי"ן ונקראת הראשונה וכן ופלשתיים:

מלבי"ם הלוא כבני כושיים. אחר שנבא פורעניות, סיים את ספרו בדברי תנחומין,

אומר אתם מיוחדים לי כבני כושיים שהם מצוינים וניכרים תמיד ומיוחדים לאבותיהם ע"י שחרות עורם,

שהגם שיגלו ויתערבו בין עמים אחרים בל יתערבו עמהם,

כן אתם הגם שתגלו ותתערבו בין העמים תמיד תהיו ניכרים כי אתם לי, כי אתם בני ישראל, וכל רואיהם יכירום כי הם בני אל חי,

ומביא ראיה לזה הלא את ישראל העליתי מארץ מצרים שהגם שהייתם במצרים ימים רבים, גולים ומשועבדים, בכ"ז לא התערבתם עם המצריים והעליתי את ישראל מופרד וניכר בשמו וביחוסו,

אבל הכי פלשתים (העליתי) מכפתור וארם מקיר בתמיה?

פלשתים שנכבשו בימים קדמונים ע"י הכפתורים כמ"ש והעוים היושבים בחצרים עד עזה כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם,

ואח"כ חזרו הגולים לארץ פלשתים כמ"ש כי שודד ה' את פלשתים שארית אי כפתור

בכ"ז הכי העליתי את פלשתים [מכפתור לשם גלו, ר"ל וכי אלה הפלשתים המקוריים]?

או כשאעלה את ארם מגלותם לקיר (שלשם הגלה אותם מלך אשור) וכי אעלה את ארם [מקיר לשם גלו, כנ"ל]?

הלא בגלותם יתערבו עם העמים ויתבטלו בתוכם ולא יהיו עוד פלשתים וארמים רק כפתורים ואנשי קיר,

כי כבר חדלו מהיותם הגוי אשר היו מקודם שגלו,

רק ישראל נשארו ישראל ולא התחתנו ולא התערבו עמהם כמ"ש (ישעיה סי' סא) ונודע בגוים זרעם וכו', ובאר הדבר:

מלבי"ם ביאור המילות ופלשתים מכפתור. כבר פרש"י (דברים ב') שהעוים שהשמידו אותם הכפתורים הם פלשתים,

ועי' ברמב"ן שם שדעתו שהעוים הם אומה אחרת מ"מ כתב שהעוים היו שמם פלשתים כי שם הארץ פלשת, והכפתורים היוצאים מכפתור כאשר השמידם הגלו מהם לכפתור ארצם אשר היא מכלל ארץ מצרים וה' גאלם משם וחזרו למקומם לא ידענו באיזה דור מן הדורות עכ"ד, והכתובים דפה מתפרשים לכל הדעות:

 

(ח) הִנֵּ֞ה עֵינֵ֣י׀ אֲדֹנָ֣י ה֗' בַּמַּמְלָכָה֙ הַֽחַטָּאָ֔ה וְהִשְׁמַדְתִּ֣י אֹתָ֔הּ מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה אֶ֗פֶס כִּ֠י לֹ֣א הַשְׁמֵ֥יד אַשְׁמִ֛יד אֶת־בֵּ֥ית יַעֲקֹ֖ב נְאֻם־הֽ':

רד"ק הנה עיני ה' – בממלכה החטאה הוא מלכות אפרים [רש"י בית יהוא]

כי כל המלכים היו רעים וחטאים מירבעם בן נבט עד הושע בן אלה:

והשמדתי אותה – פירוש המלכות אשמיד שלא יהיה עוד מהם מלך אבל בית יעקב לא אשמיד:

אפס וגו' – רק לא אשמיד את בית יעקב את המון העם מכל וכל כי לבד המלוכה אשמיד ולא יהיה בהם עוד מלך:

מלבי"ם הנה עיני ה' בממלכה החטאה. בעת ישים ה' פניו להעניש ממלכה [מן האומות] על חטאתיה,

אז והשמדתי אותה מעל פני האדמה תשמד האומה ההיא ותחדל מהיות עם,

אפס כי לא השמיד אשמיד את בית יעקב,

שהם הגם שיעניש ה' אותם לא ישמד עצמותם ויהיו תמיד בית יעקב ניכרים במשפחותיהם ונמוסיהם:

 

(ט) כִּֽי־הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְצַוֶּ֔ה וַהֲנִע֥וֹתִי בְכָֽל־הַגּוֹיִ֖ם אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֤ר יִנּ֙וֹעַ֙ בַּכְּבָרָ֔ה וְלֹא־יִפּ֥וֹל צְר֖וֹר אָֽרֶץ:

מלבי"ם כי הנה אנכי מצוה. באר עניני ההשגחה בזה שיניע אותם בכל הגוים עד שיהיו נעים ונדים ומפוזרים בין כל האומות שזה צדקת פזרונו בישראל כמש"פ חז"ל,

שעי"כ לא יתבטלו בשום מקום וכן עי"כ לא תשלוט עליהם שום אומה לכלותם, כי יתהלכו מגוי אל גוי,

זאת שנית שידמו כאשר ינוע בכברה שמניחים שם חטים ושעורים ומניעים הכברה לנקותם מן הפסולת,

שהפסולת הדק נופל דרך נקבי הכברה,

אבל הצרור היינו הגרעינים המלאים שצרור בהם קמח, לא יפול ארץ, וישאר בכברה,

כן ע"י הפיזור והגליות יפלו מהם הרשעים ויטמעו בין האומות,

אבל הצדיקים הצרורים בצרור התורה והמצוה ואחדות ישראל לא יפלו ארץ וישארו באמונתם,

ומפרש ומי הוא הפסולת שיפול ארץ ויצא מן הכברה?:

מלבי"ם ביאור המילות צרור. כן קורא גרעינים מלאים מקמח או אוכל צרור בהם,

הפך הגרעינים הריקים צנומות שדופות שיפלו דרך נקבי הכברה:

 

(י) בַּחֶ֣רֶב יָמ֔וּתוּ כֹּ֖ל חַטָּאֵ֣י עַמִּ֑י הָאֹמְרִ֗ים לֹֽא־תַגִּ֧ישׁ וְתַקְדִּ֛ים בַּעֲדֵ֖ינוּ הָרָעָֽה:

מלבי"ם בחרב ימותו כל חטאי עמי. שהם הפסולת,

האומרים לא תגיש ר"ל שהם אומרים שהרעה הבאה היא מקרית ולא השגחיית ע"י ה' בעבור מעשיהם,

וע"כ יאמרו שלא תגיש בעדינו הרעה, שהרעה אשר תגש לבא לא תבא בעדינו כדי להעניש אותנו, רק הוא דבר מקרה, ומוסיפים לאמר שגם לא תקדים בעדינו,

שאף לא יאמינו שע"י מעשיהם תקדים הרעה לבא, כי יאמרו שביאת הרעה וזמן בואה הכל ענין מקרה,

ואינה מקדמת לבא על הרשעים קודם הצדיקים שהוא כפירת ההשגחה והעונש:

מלבי"ם ביאור המילות תגיש. פעל יוצא שתגיש את עצמה, וכן כמו הרה תקריב ללדת, ופרעה הקריב, ועמ"ש (ישעיה כ"ו י"ז), שמורה העתקת התנועה, ר"ל לא תתחיל להגיש א"ע:

 

(יא) בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אָקִ֛ים אֶת־סֻכַּ֥ת דָּוִ֖יד הַנֹּפֶ֑לֶת וְגָדַרְתִּ֣י אֶת־פִּרְצֵיהֶ֗ן וַהֲרִֽסֹתָיו֙ אָקִ֔ים וּבְנִיתִ֖יהָ כִּימֵ֥י עוֹלָֽם:

מלבי"ם ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת. תחלה היה בית דוד בנוי ומשוכלל כבית קבוע,

משתלשלת בבני דוד מדור דור,

ואח"כ לא היה בית קבוע רק סוכת עראי וזה היה בבית שני שנבטלה מלכות בית דוד, ומלכו החשמונאים והורדוס. ובכ"ז היו עדיין נשיאים מזרע בית דוד שזה דומה כסוכה עראי, ואח"כ נפלה גם סוכת דוד,

כי בגלות החל הזה בטלו גם הנשיאים ואין זכר ונשיאות לזרע בית דוד, ואז יקים ה' סוכת דוד,

היינו שיעמוד איש מזרע בית דוד וינהיג את העם כהנהגת הנשיאים,

וכבר התבאר (יחזקאל סי' ל"ד כ"ג כ"ד) שתזרח שמש לבית דוד בג' מדרגות, כמש"ש הוא ירעה אותם והוא יהיה להם לרועה ואני ה' אהיה להם לאלהים ועבדי דויד נשיא בתוכם,

שתחלה האיש מבית דוד ירעה אותם, ר"ל שינהיג אותם ויכוף אותם לעשות משפט וצדקה,

שבזה תקים סוכת דוד שהיא הנשיאות מזרעו, אבל עדיין תהיה הסוכה מהורסת,

אבל אח"כ יקבלו ישראל מלכות שמים ויקבלו הנהגתו ברצון, ואז הוא יהיה להם לרועה ברצונם,

ועז"א וגדרתי את פרציהן ע"י שיוגדרו פרצות הדור עי"ז הריסותיו [של דוד, ולכן ל' זכר] אקים,

ותהיה הסוכה שלמה לא מהורסת, כי יקבלו אותו לרועה ברצון,

ואח"כ תתגלה מלכות שמים כמ"ש ואני ה' אהיה להם לאלהים ואז ועבדי דויד נשיא בתוכם,

שהוא יהיה מלך המשיח, ואז לא תהיה סוכת ארעי רק בנין קבוע,

ועז"א ובניתיה כימי עולם שתהיה מלכות קבועה כמקודם:

מלבי"ם ביאור המילות פרציהן. הכינוי אל העם: והריסותיו, הכינוי אל דוד וכינוי ובניתיה אל הסוכה:

 

(יב) לְמַ֨עַן יִֽירְשׁ֜וּ אֶת־שְׁאֵרִ֤ית אֱדוֹם֙ וְכָל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שְׁמִ֖י עֲלֵיהֶ֑ם נְאֻם־ה֖' עֹ֥שֶׂה זֹּֽאת:

מלבי"ם למען יירשו את שארית אדום. כי רוב בני אדום יפלו אז במלחמת גוג ומגוג,

והשארית שישארו מהם וכן כל הגוים שישארו בעת ההיא,

אשר נקרא שמי עליהם – שהם יכירו שם ה' ויקבלו אמונות האמת עד שיקרא שם ה' עליהם,

כל אלה יהיה ירושה להמשיח:

מלבי"ם ביאור המילות למען יירשו. להמפרשים [ראב"ע ורד"ק כאילו כתוב] הפוך, למען יירשו אשר נקרא שמי עליהם את שארית אדום, ואני פרשתי כפשוטו, כי העמים שלא יקראו בשם ה' יסופו:

 

(יג) הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־ה֔' וְנִגַּ֤שׁ חוֹרֵשׁ֙ בַּקֹּצֵ֔ר וְדֹרֵ֥ךְ עֲנָבִ֖ים בְּמֹשֵׁ֣ךְ הַזָּ֑רַע וְהִטִּ֤יפוּ הֶֽהָרִים֙ עָסִ֔יס וְכָל־הַגְּבָע֖וֹת תִּתְמוֹגַֽגְנָה:

מלבי"ם הנה ימים באים. באר עוד שאז יתרבו התבואות והפירות,

עד שהקציר יתארך זמן רב עד שיגיע עת החרישה, ודריכת הענבים יתארך עד בא זמן הזרע,

מרוב התבואה והענבים כמ"ש (ויקרא סי' כו) והשיג לכם דיש את בציר,

וההרים יטיפו עסיסמדבש הפירות, [לרש"י – עסיס – יין טוב ומתוק].

והגבעות ששם ירעו הבקר והצאן תתמוגגנה מרוב החלב, כמ"ש בסוף יואל והגבעות תלכנה חלב:

רד"קתתמוגגנה – על דרך משל כאלו הגבעות נמוגו ומתמוססת מרוב החלב [כ"כ הראב"ע] שזב עליהן מן הצאן

ואף על פי שלא זכר חלב כן ר"ל אלא שסומך על המבין בחסרון המלה וכן דרך המקרא בהרבה מקומות…

ויתכן שהכל דרך משל על שפע רוב הטובה שהיתה להם לישראל מבלי עמל ויגיעה כמו שפירשנו שם

ושם אמר יטפו מן הקל והנה אמר והטיפו מן הכבד והענין אחד אלא שהכבד מורה רב הפעולה:

רש"י תתמוגגנה – תרגם יונתן יתפלחן, קרקע עבוּדה מתמוגגת [נ' דר"ל נמסה] בבא גשמים:

 

(יד) וְשַׁבְתִּי֘ אֶת־שְׁב֣וּת עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וּבָנ֞וּ עָרִ֤ים נְשַׁמּוֹת֙ וְיָשָׁ֔בוּ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְשָׁת֖וּ אֶת־יֵינָ֑ם וְעָשׂ֣וּ גַנּ֔וֹת וְאָכְל֖וּ אֶת־פְּרִיהֶֽם:

מלבי"ם ושבתי את שבות עמי. הוא השבת מעלתם ומדרגתם, ובנו הערים שהיו נשמות ויטעו כרמים וכו':

מלבי"ם ביאור המילות ושבתי שבות. הוא השבת המדרגה כמו שיעדתי (בירמיה ל"א י"ח):

רד"ק מה שאמר ושתו את יינם ואכלו פריהם ר"ל שלא יהיה יגיעם לריק שיעבדו אדמתם ויאכלו אויביהם השכנים להם כמו שעשו בהיותם על אדמתם קודם חרבנה כאשר לא היו עושים רצון האל ית'

וכן אמר בנבואת ישעיה ובנו בתים וישבו, ונטעו כרמים ואכלו את פרים ומה שאמר ואכלו פרים והנה אמר ושתו את יינם כוונת הענינים אחת כי הענבים אם לאכילה ולשתיית היין היוצא מהם והוא הדין לשאר תבואות ושאר אילנות השדה:

 

(טו) וּנְטַעְתִּ֖ים עַל־אַדְמָתָ֑ם וְלֹ֨א יִנָּתְשׁ֜וּ ע֗וֹד מֵעַ֤ל אַדְמָתָם֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם אָמַ֖ר ה֥' אֱלֹהֶֽיךָ:

רד"ק ונטעתים – כעץ הנטוע שלא יזוז ממקומו והענין שלא יגלו עוד מארצם וזה שיהיו תמיד עובדים האל ית' ועושין את רצונו:

אמר ה' אלהיך – הוא מאמר האל יתברך כנגד הנביא:

מלבי"ם ונטעתים על אדמתם. מאז יהיו כעץ הנטוע במקומו שא"א לעקרו מאדמתו

כן לא ינתשו עוד מעל אדמתם, כי לא ילכו עוד בגלות לעולם.

סליק ספר עמוס

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “עמוס פרק ט”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב