השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 

דרוש מתנדב לזיכוי הרבים >>

אבד לך דיסק אונקי? >>

להתחסן נגד קורונה?

 
קהלת

קהלת פרק יא

(א) שַׁלַּ֥ח לַחְמְךָ֖ עַל־פְּנֵ֣י הַמָּ֑יִם כִּֽי־בְרֹ֥ב הַיָּמִ֖ים תִּמְצָאֶֽנּוּ:

פסיקתא זוטרתא שלח לחמך על פני המים. פשוטו של פסוק להיות זורע במקום שיש שם לחלוחית מים שהזרע מתברך:

כי ברוב הימים. בימי קציר – תמצאנו.

ופירוש על בעלי צדקה. אמר רב פפי אם בקשת לעשות צדקה עשה עם עמילי תורה, שהם עמלים בתורה שנמשלה למים: כי ברוב הימים. אם תפול לצרה תמצאנו – ינצל מתוך צרה.

תורה תמימה שלח לחמך וגו' – אמר רב ביבי, אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלים בתורה, שאין מים האמורים כאן אלא דברי תורה, שנאמר (ישעיה נ"ה) הוי כל צמא לכו למים [שם]:

שלח לחמך וגו' – רבי אלעזר ב"ר סמאי פתר קרא באברהם אבינו, אמר ליה הקדוש ברוך הוא

אתה אמרת ואקחה פת לחם – חייך שאני פורע בזה לבניך במדבר ובישוב ולעתיד לבא,

במדבר – דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, בישוב – דכתיב ארץ חטה ושעורה,

לעתיד לבא – דכתיב (תהלים ע"ב) יהי פסת בר בארץ, וכן מה שאמרת ורחצו רגליכם, אני פורע לבניך במדבר – דכתיב (יחזקאל ט"ז) וארחצך במים ובישוב שנאמר (ישעיה א') רחצו הזכו, ולעתיד לבא דכתיב (שם ד') אם רחץ ה' את צואת בנות ציון,

וכן מה שאמרת יוקח נא מעט מים, אני פורע לבניך במדבר – שנאמר (פ' חקת) עלי בארה),

בישוב שנאמר ארץ נחלי מים, ולעתיד לבא דכתיב (יואל ד') והיה ביום ההוא יטיפו ההרים עסיס וגו' וכל אפיקי יהודה ילכו מים.

וכן מה שאמרת והשענו תחת העץ, אני פורע לבניך במדבר שנאמר (תהלים ק"ה) פרש ענן למסך, בישוב שנאמר בסכות תשבו, ולעתיד לבא – דכתיב (ישעיה ד') וסוכה תהיה לצל יומם וגו' [מ"ר]:

כי ברוב הימים תמצאנו – וכן הוא אומר (משלי כח, כז) נותן לרש אין מחסור. ואומר (תהלים קיב ט) קרנו תרום בכבוד.

רש"י שלח לחמך על פני המים – עשה טובה וחסד לאדם שיאמר לך לבך עליו: אל [כמו "'לא'] תראנו עוד" [ובעשותך עמו חסד הנך לכאורה] כאדם שמשליך מזונותיו על פני המים [ומשחיתו]:

כי ברוב הימים תמצאנו – עוד ימים באים ותקבל תשלומך

ראה מה נאמר ביתרו (שמות ב) קראן לו ויאכל לחם וסבור שהוא מצרי ולא יראנו עוד

מה הי' סופו? נעשה חתנו ומלך על ישראל והכניסו תחת כנפי השכינה וזכו בניו ובני בניו לישב בלשכת הגזית:

אלשיך ואחר דְבָרוֹ אל העני, ידבר אל העשיר ואומר שלח לחמך כו':

הנה הרמב"ם ז"ל בהלכות מתנות עניים (פרק י הלכה ז – ט) מונה שבע מעלות הצדקה זו למעלה מזו, והעולה על כלן היא שאין הנותן יודע מי מקבלה ולא המקבל יודע מי נותנה,

ולמעלה מאלו מעלה שמינית היא ההלואה.

בא שלמה פה ומייעץ את האדם ידבק במעלה השביעית שאין הנותן ו[ה]מקבל יודעים זה מזה.

והמשיל אותה אל משלח לחמו על פני המים.

והוא כי כאשר אם ישלח איש ככר לחם שיצוף על פני מי נהר דרך הלוכו, ואחר מהלך מה, ימצאה איש וישלח ידו ויקחנה, נמצא כי המשלחה לא ידע מי נוטלה והנוטל לא ידע למי הוא.

כן הדבר הזה, אם יתן איש מכספו ומאכלו על יד גזבר, והגזבר יתן לאחד הדלים אשר לא ידע מי נתנה וגם הנותן יסכל מי מקבלה, כי יד גזבר כמים הניגרים יהיה.

וע"ז נשא משלו ויאמר, שלח לחמך על פני המים, שהנמשל הוא שהנותן לא יסתכל במקבל והמקבל בנותן. ומה תרויח, הלא הוא כי ברוב הימים וכו'. והוא,

כי הנה מצינו שעל ידי צדקה יעשיר איש, כמשז"ל (תענית ט א) עשר בשביל שתתעשר.

וגם מצינו שנותנת חיים לעושיה כעובדא דבת ר' עקיבא וכעובדא דשמואל ואבלט (שבת קנו ב). [א.ה. ונרמז "כי ברוב הימים תמצאנו" – שבזכות הצדקה תמצא 'רוב ימים' – אריכות ימים! כמ"ש מרבה צדקה מרבה חיים. דה"ח במע"ל וכן נראה מהאלשיך בהמשך דבריו]

אך המצא יחד שניהם – חיים וממון כאחד לא מצינו. ואפשר כי יאמר בזה כי מתן בסתר שלא ידע זה מזה יביא את שניהם כאחד.

וזהו אומרו שלח וכו' כי ברוב הימים [-אריכות הימים] שיהיו לך על ידי צדקה גם כן תמצאנו את לחמך הנזכר הוא הממון שתתן באופן יהיו לך גם שניהם:

בן דוד במע"ל שלח לחמך – נקשר למה שנאמר לעיל גם במדעך מלך אל תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר, כלומר אל תהיה מפליג לכל דבר לומר שהוא רחוק ולא יגיע,

וגם כאן אל תאמר למה אשלח הלחם על פני המים וכי אמצאנו עוד?

אלא שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו ואל תחשוב שהמים יובילו הלחם למקום רחוק שלא תראנו עוד שברוב הימים תמצאנו.

קהלת רבה (וילנא) פרשה יא רבי אלעזר בן שמוע הוה מטייל על כיף ימא רבה, חמא אילפא דמיטרפא בימא כהריפת עין טבעת וטבע כל מה דהוה בה, חמא חד גבר דיתיב על קורשא דספינתא מגלא לגלא סליק ליבשתא, כד הוא הוה ערטילאי והוה מיטמר בכיף ימא, ארעת ענתה דישראל סלקין לריגלא בירושלם, אמר להון מן בני עשו אחוכון אנא הבו לי זעיר כסות ואיכסי בה תתאי דערעני ימא ולא אישתזב גבאי מידי, אמרין ליה כן יתערערן כל אומתך, תלה עיניה וחמא ית רבי אלעזר דהוה מטייל ביניהן, אמר מסתכל אנא דאת גבר סב ויקיר מאומתך ואת חכים ביקרי דברייתא, אלא זכי בי והב לי תכסית דאכסי בה תתאי דערערן ימא, הוה על רבי אלעזר בן שמוע שבע איצטלוון, שלח חד ויהביה ליה, אובליה לביתיה ואכליה ואשקיה ויהב ליה תרין מאוון דינרין וארכביה ארבעה עשר פרסין, ועבד ליה יקרא סגי עד דאעליה לביתיה, לבתר יומין מת קיסר הרשע ואימנו ליה מלכא תחותיה, גזר על מדינתא ההיא כל גוברין לקטלא וכל נשיא לביזה, אמרו לר' אלעזר בן שמוע זיל ופייס עלינן אמר לון אתון ידעיתון הדא מלכותא עבדא מידי על מגן, אמרו ליה אית הכא ארבעה אלפין דינרין סב יתהון ואזיל ופייס עלינן, נסב יתהון וסלק, וקם על תרע מלכותא, אמר לון איזלון אימרון למלכא חד גבר יהודאי קאים על תרעא בעי מישאל שלמא דמלכא, אמר אעלוניה, כד חמיניה מלכא שדא מעל כורסייה ונפל על אנפוהי, אמר ליה מאי עיסקיה דמרי הכא ולמה איצטער מרי להכא, אמר בגין דתתרחם על הדא מדינתא ותתבטל הדא גזירתא, אמר ליה אורייתא כלום כתיב בה שיקרא, אמר ליה לא, אמר ליה לא כתיב בתורתכם לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', למה, על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים וכתיב (דברים כג) לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ואנא לא בר עשו אחוכון אנא ולא גמלון לי חסד, ומאן דעבר אדאורייתא חייב לקטלא, א"ל רבי אלעזר בן שמוע אף על פי דהינון חייבין לך תישבוק ותרחם עליהון, אמר ליה ואת ידע הדא מלכותא עבדא מידי על מגן, אמר ליה אית עמי ארבעת אלפין דינרין סב יתהון ואיתרחם עליהון, אמר ליה ארבעה אלפין הללו יהון לך יהיבין חלף תרין מאוון דיהבת לי, ומדינתא כולה תהא משתזבא בגינך, חלף מיכלא ומישתיא דאוכלת ואשקת יתי, ועול לבי געא וגנזי דידי וסב לך שבעין איצטלוון דלבושן חלף איצטלא דיהבת לי, וזיל בשלם על אומתך ואשביקין בגינך וקרון עלוי שלח לחמך על פני המים: [עש"ע סיפורים נוספים מעי"ז].

 

(ב) תֶּן־חֵ֥לֶק לְשִׁבְעָ֖ה וְגַ֣ם לִשְׁמוֹנָ֑ה כִּ֚י לֹ֣א תֵדַ֔ע מַה־יִּהְיֶ֥ה רָעָ֖ה עַל־הָאָֽרֶץ:

רש"י תן חלק לשבעה וגם לשמונה – חלקת מלחמך ומשלך לשבעה צריכי חסד,

חלק עוד לשמונה שיבואו אחריהם ואל תאמר די:

כי לא תדע מה יהיה רעה – שמא עוד ימים באים ותצטרך לכולם או תנצל ע"י הצדקה מן הרעה ואם לא עכשיו אימתי,

ורבותינו אמרו תן חלק וגו' אלו שבעה ימי בראשית תן אחד מהן חלק ליוצרך לנוח בשבת,

וגם לשמנה אלו שמנת ימי המילה, דבר אחר תן חלק לשבעה קרבנות צבור של שבעת ימי פסח,

וגם לשמונה, של שמונת ימי החג:

כי לא תדע מה יהיה רעה – אם יחרב הבית ולא תקריבו עוד ויועילו הראשונים,

ד"א כי לא תדע מה יהיה לא ידעת מה נגזר על הגשמים בחג ויועילו הקרבנות ויבטל גזירות רעות:

פסיקתא תן חלק לשבעה – שמור שבעת ימי נדה. וגם לשמונה. ועל ידי זה תזכה לבן הנימול לשמונה.

אלשיך ושמא תאמר אם לא תזדמן לי צדקה מסוג זה לא אעשנה. אל תעש כן,

כי אם תן חלק לשבעה גדרי צדקה הם אשר מנה הרמב"ם ז"ל,

וגם לשמונה שהוא עם ההלואה שהיא השמינית, כי גם שהזכירן הרמב"ם ז"ל לא נעדרו מציאותם משלמה….:

מע"ל תן חלק לשבעה – תן צדקה לשבעה מיני העניים, שיש לעני ז' שמות: דל רש עני אביון מך מסכן חלך [-מל' חלכאים]

וגם לשמונה הם המנויים בפרשת שופטים (אתה) ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה

שהרי שמונה חוץ ממנו ואז לא תרגיש שום מקרה רע שיהיה בארץ.

אמרי שפר {א-ב} שלח לחמך על פני המים. [פרש"י] עשה טובה וחסד לאדם שיאמר לך לבך עליו שלא תראנו עוד,

כאדם שמשליך מזונותיו על פני המים.

כי ברב הימים תמצאנו  עוד ימים באים ותקבל תשלומיך, ראה מה נאמר ביתרו וכו'.  

תן חלק לשבעה וגם לשמונה חלקת מלחמך ומשלך לשבעה צריכי חסד, חלק עוד לשמונה שיבואו אחריהם, ואל תאמר די.  כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ שמא עוד ימים באים, ותצטרך לכולם, אז תנצל ע"י הצדקה מן הרעה, ואם לא עכשיו אימתי: לשון רש"י ז"ל.

ויהיה לפ"ז המִספר לאו דוקא  לפי פשוטו, אבל חז"ל דקדקו המספר, ואמרו: לשבעה אלו שבעת ימי בראשית, לשמונה אלו שמונת ימי מילה, ובאור דבריהם: כי הנה כל איש עברי בצאתו לאויר העולם שני דרכים לפניו, הדרך האחד הוא דרך חול, לחיות חיים המדיניים, ולעסוק בעניני העולם וצרכי האדם, ובזה שוים כל באי עולם, למשפחותיהם ולדתיהם.

אבל הדרך השני הוא דרך הקדש לעסוק בעיון ובמושכלות, ולעשות תורת ה' ומצותיו,

ובזה הבדיל ה' את עם בני ישראל מכל גויי הארץ, ויתן לנו חקים ומשפטים רבים, אשר כל עמי הארץ לא ידעום.

ולפ"ז יכנו את הדרך הראשון בשם שבעת ימי בראשית, כי בהם ברא שמים וארץ עם אלפי רבבות ברואיהם,

ואת כולם יסד על פי הנהגת הטבע אשר תשוה לכל אומה ולשון.

והדרך השני בשם שמונת ימי מילה, כי היא המצוה הראשונה הנבחרת לאומה הישראלית לבדה, והוא אות הברית לכל איש עברי שהוא נושא עליו חותם המלך,  ומובחר לעשות מצותיו,

ועליה כרת ה' את  הברית עם אברהם אבינו להבדיל אותנו מן העמים להיות לו.

ובראות החכם שגם העברי יעזוב את דרכו הקדושה המיוחדת לו, ויבחר ללכת בדרך הסלולה מכל העמים.

ע"כ בא להזהיר את אחיו ואמר תן חלק לשבעה.

רצוף בזה רמז נחמד, כי כבר באר הרמל"ם [הרב המלבי"ם] ז"ל באורך בבאורו למעשה בראשית,

שבששת ימי המעשה יסד ה' הנהגת הטבע, וביום השביעי יסד הנהגה חדשה היא הנהגת ההשגחה המסודרת לפי מעשה עם ה' ועבודתם, שבו ישדד כל מערכת השמים,

ולפי השנות מעשה העברי כן תשונה ההנהגה הזאת.

על כן יאמר תן חלק לשבעה ר"ל בלכתך בדרך הראשון הערוך מששת ימי המעשה ראה לתת חלק לשבעה.

אל תשכח כי חלק השני מהדרך ההוא הערוך מיום השביעי תלוי רק לפי מעשיך,

אתה תחזקנו, ואתה  תחלישנו,

לכן הזהר מאד לשום לבך על דרכיך בלכתך בדרך ההוא, שהוא דרך העולם וענינים המדיניים,

והשמר לך פן תכשל בהליכתך באיזה עון ושיחת עליך את ההנהגה היקרה התלויה לפי מעשיך.

אך בזה עוד לא יצאת ידי חובתך, כי גם לשמונה אל תשכח כי זכרון הדרך השני חרות בבשרך לשמונת הימים, והדרך הזה מצפה רק עליך העברי שתעבור בו, ואם גם אתה תעזבנו הלא ישום ויאבל, כי אין זולתך לעבור בו,

לכן השמר נא ללכת בשתי הדרכים כפי אשר צויתיך כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ

כי אם תעזוב את הדרך השני לגמרי, ובדרך הראשון תלך ככל עמי הארץ,

הלא יוכל היות שתבוא רעה על הארץ, ותהפך משרש כל מעשיך ועצבון ידיך ותשאר ריק בזה ובבא.

לא כן הדרך השני הוא לא יירא רע, [זאת למדתי מדברי הגאון בעל חוות דעת, בשנוי הלשון והוספת ענין, וטהורים אמרי נעם]: 

 

(ג) אִם־יִמָּלְא֨וּ הֶעָבִ֥ים גֶּ֙שֶׁם֙ עַל־הָאָ֣רֶץ יָרִ֔יקוּ וְאִם־יִפּ֥וֹל עֵ֛ץ בַּדָּר֖וֹם וְאִ֣ם בַּצָּפ֑וֹן מְק֛וֹם שֶׁיִּפּ֥וֹל הָעֵ֖ץ שָׁ֥ם יְהֽוּא:

רש"י אם ימלאו העבים גשם – אם ראית עבים מלאים גשם ידעת שסופם יריקו גשמיהם על הארץ במקום שהטובה צומחת וניכרת שם סופה לנוח

אף כן דע שאם יפול עץ וגו' אם ישכון אדם חכם וצדיק בעיר או במדינה – מקום שישכון שם יהיו נראין מעשיו אחרי מותו וחכמותיו ומדות תרומיותיו, ותשלום טובה ליושבי המקום על מנהג הטוב שהדריכם בדרך ישרה:

יפולישכון כמו (בראשית כה) על פני כל אחיו נפל:

עץ – תלמיד חכם שמגין בזכותו כעץ המסיך על הארץ:

תורה תמימה אם ימלאו העבים וגו' – אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו, אם ימלאו ת"ח תורה על ישראל יריקו, שכן נקראו ישראל ארץ, שנאמר (מלאכי ג') כי תהיו אתם ארץ חפץ,

אם יפול עץ בדרום ואם בצפון שם יהוא – אם הגיע זמנו של ת"ח להורות אם בדרום אם בצפון שמה ישראל מתכנסין ולומדין ממנו,

אם הגיע זמנו של תלמיד חכם להסתלק מן העולם, אם בצפורי אם בטבריה, שם יהיו כל ישראל גומלין אותו חסד. [מ"ר]:

[עוללות אפרים בשם ר׳ בחיי – אם יפול עץ בדרום. מדבר בבן אדם, כי האדם עץ השדה. אם יפול בדרום, אם יפול (ימות) בחצי ימיו כאשר שמשו דר – רום. או בצפון. דהיינו בזמן הזיקנה שהוא זמן הערב שמשו].

אם ימלאו העבים וגו' – דבר אחר אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו, אם ימלאו הנביאים נבואה על ישראל יריקו, שכן נקראו ישראל ארץ, שנאמר (מלאכי ג') כי תהיו אתם ארץ חפץ,

אם יפול עץ בדרום ואם בצפון שם יהוא, אם הגיע זמנם של נביאים להתנבאות אם בדרום אם בצפון שמה ישראל מתכנסין ושומעין נבואתם [שם]:

אם ימלאו העבים וגו' – א"ר יצחק, אם ראית צרות שהן ממשמשות ובאות על הארץ – בשביל ישראל שנקראו ארץ, שנאמר (מלאכי ג') כי תהיו אתם ארץ חפץ, ואם יפול עץ בדרום ואם בצפון, מקום שיפול העץ שם יהוא – אם הגיע זמנו של תלמיד חכם להסתלק מן העולם שם ישראל גומלין אתו חסד [שם]:

מקום שיפול וגו' – מקום שיפול העץ שם יהוא – שם יהיו סלקא דעתך – אלא שם יהיו פירותיו [ע"ז ל"א א']:

 

(ד) שֹׁמֵ֥ר ר֖וּחַ לֹ֣א יִזְרָ֑ע וְרֹאֶ֥ה בֶעָבִ֖ים לֹ֥א יִקְצֽוֹר:

רש"י שומר רוח – ממתין ומצפה עד בא הרוח:

לא יזרע – פעמים ממתין ואינו בא:

ורואה בעבים – נותן עיניו בעבים וכשרואה אותם קודרים ירא לקצור מפני הגשמים

ולעולם לא יקצור לפי שירא תמיד:

אבן עזרא שומר – גם זה מושל על הנדיב כי הזרוע העצל הכילי יאמר זה הרוח יורה שלא ירד גשם בימים הבאים ולמה אקח מה שיש לי והוא הזרע ואטמנהו בארץ,

ויש אומרים שהיא מצוה כמשמעה לזורע שכבר זכר שלמה שאין במלאכות כמו עבודת האדמה

לכן אל ישען על דעתו ועל כל מה שניסה כי העתים משתנות:

אלשיך שמר וכו'. הנה בביאור משלי כתבנו על פסוק (משלי י ה) אוגר בקיץ וכו' כי האדם בעולם הזה זורע מצות בעולם, כמשז"ל (ירושלמי פאה א א) אורח חיים פן תפלס כו' (משלי ה ו), ואחר רוב ימיו קוצר שעוקר ומסלק כל מעשיו הטובים מכל פניה חומרית כקוצר הזה העוקר תבואתו מקרקע הארץ.

אמר, כי יש יאמר מה לי להרויח במצות בנערות ובחרות שהוא זמן פניות חומריות, טוב לי אייחל עד רוב ימי זמן בא הרוח על האדם אחר הנפש שבבחרות, כי אז אזרע בלי כוונות חומריות.

ויש אחֵר יזרע מיד מצוות כל ימיו, אך עוסק ועושה עיקר מעביות עסקי העולם הזה.

אמר כי שניהם לא טובים המה.

כי הנה שומר ומצפה רוח לזרוע מצות [בבגרותו] ולא מעתה שהוא בעל נפש לבדה, לא יזרע לעולם,

כי הלא אין הרוח באה אלא על ידי עסק תורה ומצות ואינם.

וכן רואה בעבים הם ענייני העולם הזה, לא יקצור לנכות פניות ארציות לעולם

כי עביות עסקי העולם לא יניחוהו:

תורה תמימה שמר רוח וגו' – שומר רוח לא יזרע – שומר רוחן של מלכיות לא יזרע מצות ומעשים טובים,

ורואה בעבים לא יקצור – מי שרואה בעבים של מלכיות לא יקצור מצות ומע"ט [מ"ר]:

אמרי שפר {ג-ד} אם ימלאו העבים גשם וכו'. הורה החכם חִצָיו בזה אל לב המנחשים הרואים בעבים,

ומדמים בהם צורות ותמונות, ועל ידם ירצו לקסום קסם, ולדעת בתחלת מעשיהם אם יצליחו אם לא,

או שישמרו את הרוח מאין ולאין הוא, כאילו שואלים את הרוח שייעצם אל איזה צד יטו זריעתם,

או בדרך סחורתם ומלחמתם, ויצליחו,

וכאלו הרוח המוליך העבים ישיבם ברמז לנטות אל עבר לכתו,

ואם יעמדו העבים אל מקומם אז ורוח אין, היה להם לאות שגם הם יחדלו מן העסק אשר התעוררו עליו,

וכן היה בימים ההם, שואל בעצו ומקלו יגיד לו, הוא היה זורק מקלו, או מורה בחצו למעלה,

ומביט בנפלו לאיזה צד הוליכו הרוח, או שנפל תחתיו, ויהיה לו לאות.

[א.ה. והיום – קוראים בקפה, ובקלפים, ובשרשרת ותליון – מטוטלת ושאר מרעין בישין]

וכן הוא מבואר ממש ביחזקאל כ"א. ועליהם יאמר קהלת אל תשית את לבך להבלי הקוסמים האלה,

כי אין בהם ממש, לא יורו הדברים הללו כלל על העתיד במעשה בני אדם,

כי אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו זהו תכלית מה שנוכל לדעת מהם,

וכן המקל בנפלו מה לך אות אם יפול בדרום ואם בצפון, ודאי למקום שיפול העץ שם יהוא זהו תכלית מה שתוכל לדעת מנפילתו, ואולם לא יורה בנפלו על שום ענין, לא לרעה ולא לטובה.

ובזה יכשלו המהבילים האלה פעמים רבות בקסמיהם, 

כי שומר רוח לא יזרע מי שינחש ברוח, ולא ירצה לזרוע עד שיבוא מפאה ידועה, פעמים שימתין ולא יבוא.

וכן הרואה בעבים ושואל בתמונה שהוא רואה בם, לא יקצור אם לא יתאימו לו נחשיו,

ע"כ ירעב אח"כ ויתקצף וקלל באלהיו.

וגם תורתנו הקדושה ונביאנו האמיתיים הרבו לההביל עניני המנחשים והמעוננים אשר תעו אחריהם רבים מההמון ויראו להם כי שקר בימינם, וגם חכמינו ז"ל בעלי התלמוד הרבו לדבר בזה:

 

(ה) כַּאֲשֶׁ֨ר אֵֽינְךָ֤ יוֹדֵ֙עַ֙ מַה־דֶּ֣רֶךְ הָר֔וּחַ כַּעֲצָמִ֖ים בְּבֶ֣טֶן הַמְּלֵאָ֑ה כָּ֗כָה לֹ֤א תֵדַע֙ אֶת־מַעֲשֵׂ֣ה הָֽאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂ֖ה אֶת־הַכֹּֽל:

פסיקתא זוטרתא אשר יעשה את הכל. שעשה ושעתיד לעשות.

[כעצמים בבטן המלאה – ז' דברים מכוסים מבני אדם ואחד מהם שאין אדם יודע מה בעיבורה של אשה. מ"ר. ואלו הן]:

יום מיתה, דכתיב (לעיל ט, יב) כי לא ידע האדם את עיתו.

יום נחמה, כי יום נקם בלבי (ישעיה סג, ד).

עומק הדין, כי המשפט לאלהים הוא (דברים א, יז).

ואין אדם יודע מה בלב חבירו, שנאמר אני י"י חוקר לב בוחן כליות.

מה עוברה של אשה, דכתיב כעצמים בבטן המליאה.

במה ישתכר, דכתיב (לעיל ה, יח) (כי) מתת אלהים היא.

ועל מלכות הרשעה, דכתיב (ישעיה סג, ד) כי יום נקם בלבי, והואיל ואין אדם יודע את מעשה האלהים לא ישמור רוח ולא יראה בעבים.

רש"י כאשר אינך יודע, כעצמים בבטן המלאה – דברים הנסגרים והנעצמים בבטן שהיא מלאה ואף על פי שבולטת לחוץ,

כאשר אינך יודע – הרי זה מקרא מסורס נדרש מסופו לראשו כאשר אינך יודע עצמים בבטן המלאה דברים הנסגרים והנעצמים בבטן המלאה ואף על פי שפולטת לחוץ אינך יודע מה בבטנה

כך אינך יודע דרך הרוח כלומר ידיעות שתי אלה שוות – לא זו גלויה לך ולא זו גלויה לך,

פעמים אתה סבור להכיר בעבים שיבא הרוח ואינו בא כאן כי עובר והולך לו אל ארץ אחרת

והרי לשון זה כמו (בראשית יג) כגן ה' כארץ מצרים (ישעיה כד) כשפחה כגבירתה (שם ישעיהו כד) כקונה כמוכר.  

ופעמים שהוא משוה מוקדם למאוחר ופעמים שהוא משוה מאוחר למוקדם

אף כאן למד ידיעת הרוח מידיעת הבטן כלומר אין לך לשמור את הרוח לראות בעבים:

כעצמים – אינק"לישורש בלעז כינו עוצם עיניו:

ככה לא תדע וגומר – אף גזירותיו של מקום לעניין עניות ועשירות – כך עלומות הם ממך

ולא תמנע מן החסד לדאג שמא אחסר מנכסי ואעני,

לא אעסוק בתורה ואתבטל ממלאכתי ואעני לא אשא אשה ויהי' לי בנים ואצטרך להוציא עליהם:

אמרי שפר {ה} כאשר אינך יודע מה דרך הרוח הוא שינוי האויר ותהפוכות מקריו, גשם ושלג, קור וחום, הגם שחוק להם בכל שנה, בכ"ז לא תוכל לדעת פרטיהם מתי יבואו, ומתי יחדלו.

וכעצמים בבטן המלאה הגם שתראה ותדע שיש עצם ילד בבטנה, בכ"ז לא תוכל לדעת מהותו ואיכותו וכל אשר יהיה עמו,

כאשר לא תוכל לדעת שני אלה ככה לא תדע את מעשה האלהים אשר יעשה את הכל.

הגם שבהתבוננך על ענין אחד פרטי מעניני העולם לא יישר בעיניך,

אבל באמת הוא רק חוליא אחת משלשלת הגדולה של סבות ומסובבים רבים אין חקר

התלוים במחשבת הבורא העמוקה, ועד תכלית השלשלת הארוכה הזאת לא תוכל להגיע בשום אופן:

נפש החיים כשם שלא נוכל להבין שממעשה שפל כזיווג זכר ונקבה נוצרת בריה נפלאה מלאה שכל רוחני להשיג ענינים רוחניים נפלאים.

ככה לא תדע את מעשה האלקים – כך לא נוכל להבין שמעשי המצוות שציונו אלקים לעשות בעולם הזה הם מתקנים את העולמות העליונים. מעשה לשון תיקון, כמו ולא עשה את שפמו.

 

(ו) בַּבֹּ֙קֶר֙ זְרַ֣ע אֶת־זַרְעֶ֔ךָ וְלָעֶ֖רֶב אַל־תַּנַּ֣ח יָדֶ֑ךָ כִּי֩ אֵֽינְךָ֨ יוֹדֵ֜עַ אֵ֣י זֶ֤ה יִכְשָׁר֙ הֲזֶ֣ה אוֹ־זֶ֔ה וְאִם־שְׁנֵיהֶ֥ם כְּאֶחָ֖ד טוֹבִֽים:

רש"י בבקר זרע את זרעך וגומר – אם למדת תורה בילדותך למד תורה בזקנותך

אם היו לך תלמידים בילדותך יהיו לך תלמידים בזקנותך,

נשאת אשה בת בנים בילדותך שא אשה בת בנים בזקנותך עשית צדקה בילדותך עשה צדקה בזקנותך:

כי אינך יודע אי זה יכשר – אם תלמידים ובנים שבילדותך יתקיימו לך או שמא לא יתקיימו אלא שבזקנותך, מצינו ברבי עקיבא שהיו לו עשרים וארבעה אלף תלמידים מגבת ועד אנטיפרס וכולן מתו מפסח ועד עצרת ובא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם,

ולענין הבנים מצינו באבצן שלשים בנות שלח חוצה ושלשים הביא לבניו וכולם מתו בחייו,

ובזקנותו הוליד את עובד ונתקיים לו:

תורה תמימה בבקר זרע וגו' – רבי יהושע אומר, אם בא עני אצלך בשחרית – תן לו, בערבית – תן לו, שאי אתה יודע איזה מהן הקדוש ברוך הוא כותב עליך, הזה או זה, ואם שניהם כאחד הטובים [שם]:

אמרי שפר {ו} בבקר זרע את זרעך. כונת המאמר הזה על ענינים הרוחנים אשר ישלים האדם את נפשו בהם להגיע לתכליתו,

ויש אשר בעשותו שעות אחדות לאשרו האמתי יאמר די לי ליום הזה,

ע"ז מזהיר החכם ואמר אל תדמה בנפשך כי לאחר אתה עמל, כי באמת עמלך הוא לנפשך,

כאיש הזורע זרעו אשר בודאי ימצא שכר בעמלו, כן תמצא שכר רב לנפשך, מעמלך זה,

לכן אל תסתפק במועט בענין הנכבד הזה.

וגם אם זרעת בבקר אל תנח ידך לערב, כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים ואיך תהיה מסתפק במועט בהצלחת נפשך האמתית:

 

(ז) וּמָת֖וֹק הָא֑וֹר וְט֥וֹב לַֽעֵינַ֖יִם לִרְא֥וֹת אֶת־הַשָּֽׁמֶשׁ:

פסיקתא זוטרתא ומתוק האור וטוב לעינים לראות את השמש. ומתוק יהיה לו לאדם לעולם הבא אם יסתכל באור הזה ויתבונן מעשה השם.

וטוב לעינים הוא שיראה האדם את השמש שהוא המאור הגדול שהוא עולה ויורד ופעמים מחשיך,

ויאמר בן אדם בדעתו מכאן הוא דרך בני האדם פעמים יהיו בשמחה פעמים יהיו בעצבון,

וישית אל לבו ויודה לבוראו על כל מה שבאין עליו אם טוב אם רע.

ס"א ומתוק האור, שעתיד הקדוש ברוך הוא להאיר לצדיקים אשרי מי שיזכה לאותו אור לאור באור החיים: את השמש. נתן הקדוש ברוך הוא השמש דוגמא בעולם הזה להתבונן אורו של הקדוש ברוך הוא לעתיד לבא.

תורה תמימה ומתוק האור וגו' – רבי אחא אומר, מתוקה אורה של עולם הבא,

וטוב לעינים לראות את השמש – אשרי מי שיזכה לראות האור ההוא שנאמר (ישעיה ל') והיה אור הלבנה כאור החמה וגו' [שם]:

רש"י ומתוק האור – מתוק הוא אורה של תורה:

וטוב לעינים לראות את השמש – ואשריהם תלמידים שעיניהם רואים הלכה מלובנת ומחוורת על בוריה כך נדרש באגדת תילים:

אלשיך ועוד, כי גם שמעשה הזקנה טוב משל בחרות, הלא טוב הוא הרגיל עצמך מהבחרות, שיהיה כהכנה אל ימי הזקנה. הגם שאין אור מעשה הבחרות מאיר בעצם כאור מעשה הזקנה, לא יבצר מהיות הכנה.

ואמשול לך משל למה הדבר דומה, לאור בקר שבין עלות השחר ליציאת השמש,

כי למה סמוך לעלות השחר לא תנץ החמה [מיד, אלא עוברת כשעה?] אך הוא להכין לעיני האדם שיוכל לסבול אור השמש ולא תכהין עיניו להביט [מיד] אחר החשך [בפתאומיות ב]אור השמש.

וזה מאמרנו בסדר תפלתנו המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים,

שהוא כי מאיר בדרך רחמים על ידי הדרגה ולא מזריח השמש מיד אחר עלות השחר.

וזה יאמר ומתוק האור הוא אור בקר שהוא ערב ומתקבל וטוב לעינים שלא תכהינה,

שהוא הכנה לראות את השמש שלא היו יכולים לראות את השמש אם לא על ידי האור ההוא.

כן הנה מצות שקודם ימי הזקנה קודם תבא הרוח עם שאין זריחת אורם רב,

הם הכנה אל אור הגדול כשמש של מצות שבימי הזקנה:…

 

(ח) כִּ֣י אִם־שָׁנִ֥ים הַרְבֵּ֛ה יִחְיֶ֥ה הָאָדָ֖ם בְּכֻלָּ֣ם יִשְׂמָ֑ח וְיִזְכֹּר֙ אֶת־יְמֵ֣י הַחֹ֔שֶׁךְ כִּֽי־הַרְבֵּ֥ה יִהְי֖וּ כָּל־שֶׁבָּ֥א הָֽבֶל:

פסיקתא זוטרתא כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח. במעשים טובים ויסגל במצות וזכיות לעצמו: ויזכור ימי החושך. ימי הקבורה: כי הרבה יהיו כל שבא הבל. כל אדם שהוא בקבר שהם הבל לא יעשה שם לא זכות ולא מצוה ולא יהלל שם לבוראו, שנאמר (תהלים קטו, יז) לא המתים יהללו יה וכו'.

רש"י בכולם ישמח – יהיה שמח בחלקו ובלבד שיזכור ימי החשך וייטיב מעשיו שינצל מהם

והם ימי מיתת עולם הם ימי הרשעים:

כי הרבה יהיו – באותן הימים יותר מימי החיים:

כל שבא – עליו יהיה הבל וחשך יש הבל שהוא לשון פורענות וצרות כמו כי בהבל בא ובחשך ילך:

אמרי שפר {ז-ח} ומתוק האור. מוסר השכל לאדם שידע להוקיר את העת הנקצבת לו, לבל יעזבנה לריק,

ראה נא איך מתוק ונעים הוא האור, ואיך טוב לעינים לראות את השמש.

שוה לעיניך אם יעצר איש במחשכים ימים רבים, ואח"כ יוציאוהו משם, ויראוהו את האור לימים ספורים, איך ימתק וינעם לנפשו האור, ואיך יוקיר את רגעי העת ההיא!

וא"כ איפוא מדוע לא יוקיר האדם את רגעיו הספורים אשר בהם יראה אור,

ולא ישים אל לבו כי עוד מעט ילך בחשך?

והנסיון יראה האדם מבשרו: כי הלא אם שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח ולא ימאס בשנותיו הרבות לאמר די לחייו,

ואם נשאל לזקן בן שמונים או תשעים שנה לאמר: הלא רבו ימי שני חייך, ורב לך לנוע בזקנתך, הלא תחפוץ למות?

יזכור את ימי החשך כי הרבה יהיו, הלא ישיב הנה ימי החשך הרבה יהיו מאד, וישפקו להתהפך בהם בקבר על כל צד, ואז הלא יהיה כל שבא הבל כל דבר שבא בימים ההם הבל הוא, ולא ימצא בהם אף דבר חפץ אחד, וא"כ לא אאחר ימים רעים כאלה,

ואיך לא יוקיר האדם ימיו הספורים, וידחה אותם אחד לאחד באפס מעשה ותכלית, עד אשר יקרבו ימי החשך, וישוב ריקם לבית עולמו:

 

(ט) שְׂמַ֧ח בָּח֣וּר בְּיַלְדוּתֶ֗יךָ וִֽיטִֽיבְךָ֤ לִבְּךָ֙ בִּימֵ֣י בְחוּרוֹתֶ֔ךָ וְהַלֵּךְ֙ בְּדַרְכֵ֣י לִבְּךָ֔ וּבְמַרְאֵ֖י עֵינֶ֑יךָ וְדָ֕ע כִּ֧י עַל־כָּל־אֵ֛לֶּה יְבִֽיאֲךָ֥ הָאֱלֹהִ֖ים בַּמִּשְׁפָּֽט:

תורה תמימה שמח בחור וגו' – אמר רב הונא, מאי דכתיב שמח בחור בילדותך… עד כאן דברי יצר הרע,

ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט – מכאן ואילך דברי יצר טוב,

ריש לקיש אמר, עד כאן לדברי תורה, ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט – מכאן ואילך למעשים טובים [שבת ס"ג ב']:

שמח בחור וגו' – א"ר שמואל ב"ר יצחק, בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת – מפני שמצאו בו דברים שהן מטין לצד מינות, משה אמר ולא תתורו אחרי לבבכם, ושלמה אמר שמח בחור בילדותך והלך בדרכי לבך, הותרה הרצועה לית דין ולית דיין, כשאמר ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט – אמרו יפה אמר שלמה [מ"ר]:

שמח בחור וגו' – רבי יודן אמר, שמח בחור בילדותךבתורתך שלמדת בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך – זו המשנה, והלך בדרכי לבך ובמראה עינך – זה התלמוד, ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט [עליו לשלם לך שכר] מצות ומעשים טובים [שם]:

שמח בחור וגו' – רבי פנחס אומר, שמח בחור בילדותך – מי גרם לך להבחר בזקנותך – תורה שלמדת בילדותך, ואם נבחרת בזקנותך אל תפליג עצמך בדברי תורה אלא והלך בדברי לבך זה התלמוד שלמדת מרבך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט – עליו לשלם לך שכר מצות ומעשים טובים [מ"ר]:

ילקוט שמעוני ודע כי על כל אלה, רבי חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא, רבי חייא אמר ללסטים שברח מפני הקוסטינר אמר ליה המעט בריצה שלא תתייגע בחזרה…

רבי שמעון בן חלפתא אומר [משל] לאחד ששט על המים [שחה והתרחק מהחוף] אמרו ליה המעט בהליכה שלא תתיגע בחזרה…

א"ר יאשיה לאחד שגנב את המכס, וכיון דאיתצד, אמר ליה אייתא מוכסא [שלם המכס], אמר להון הן [בודאי שאשלם. סבור היה שמבקשים על אותה הפעם שהבריח], אמרו לו מה את סבר דאנן בעיין דהדא זימנא? אנן בעיין דכל זימניא דהוה יליף גנוב מוכסא…

ודע כי על כל אלה, אמר רבי לוי לעוף שהוא נתון בכלוב ובא חברו ועמד על גביו אמר לו אשריך [כ]מה מזונותיך מצויים לך, אמר במזונותי אתה מסתכל ובמצודה אי אתה מסתכל [כך אל יסתכל על הנאתו כעת, אלא על המצודה הרעה בה יינתן בשל כך!].

ודע כי על כל אלה, משל לבן בליעל שנכנס לחנות אמר אייתי צמידא וחמר טוב וקופר שמן, היה יושב ואוכל ולא היה לו מה לשלם, בקש לצאת התחילו שוברים את שניו:

רש"י שמח בחור בילדותך – כאדם שאומר לעבדו ולבנו חטא חטא כי פעם אחת תלקה על הכל

אף כאן החכם אמר שמח בחור בילדותיך והלך בדרכי לבך ובטוב תהיה כי על כל אלה יביאך השופט במשפט:

אמרי שפר {ט} שמח בחור בילדותך. בא להוכיח נגד המהבילים המדברים סרה על תורתנו הקדושה,

לאמר כי שכה בסירים את דרך החיים, וכי מצותיה רק לענות נפש, ולהנזר מכל שמחה וענג, לכוף כאגמון ראש, ולשבת גלמוד, על כן יבעטו בה, וישפכו בוז על המחזיקים בה, וכל תומכיה יהיו ללעג וקלס.

אבל האמת תורנו כי שקר בימינם, כי מעולם לא צותה לנו התורה על העצב והיגון, ולא הזהירה בשום מקום מחיי הענג, כי אדרבא בפירוש אמרה תורתנו, תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב (דברים כ"ח).

וגם חכמינו בעלי התלמוד הזהירו בכמה מקומות מעינוי הנפש, וז"ל (תענית כ"ב) אמר רבי יוסי אין היחיד רשאי לסגף עצמו בתענית, שמא יצטרך לבריות, ואין הבריות מרחמות עליו,

אמר ר"י א"ר מ"ט דר' יוסי, א"ק ויהי האדם לנפש חיה נשמה שנתתי בך החיה.

עוד שם (דף י"א) אמר שמואל כל היושב בתענית נקרא חוטא, שנאמר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, וכי באיזה נפש חטא זה, אלא שציער עצמו מן היין וכו',

וכן יורנו גם החכם בזה שמח בחור בילדותך, ויטיבך לבך בימי בחורותיך, והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך. ר"ל כל אשר תאוה נפשך לעשות עשה, ובכל אשר תבחר ללכת לך, רק דע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט רק זאת הענין הנכבד הזה תשים בלבך תמיד, כי על כל מעשיך תתן דין וחשבון לפני המלך המשפט,

ואם נטית מדרך הישרה, ונכשלת באיזה עון אשר חטא תענש לפי מעשיך,

אבל אם שמרת את הדרך הטובה, ואך את הטוב בעיניו עשית, אשריך וטוב לך.

ואם הכלל היקר הזה יהיה נר לרגלך בכל דרכיך הוא יאיר נתיבתך לשמור צעדיך ולא תכשל,

ויכלת לחיות חיי שמחה ותענוגים בעוה"ז, וגם מחלקך בעוה"ב לא יגרע:

 

(י) וְהָסֵ֥ר כַּ֙עַס֙ מִלִּבֶּ֔ךָ וְהַעֲבֵ֥ר רָעָ֖ה מִבְּשָׂרֶ֑ךָ כִּֽי־הַיַּלְד֥וּת וְהַֽשַּׁחֲר֖וּת הָֽבֶל:

רש"י והסר כעס – דברים המכעיסים את המקום:

והעבר רעהיצר הרע: מבשרך – שיהיה לך לב בשר:

והשחרות = נערות, שראש אדם שחור בימי עלומיו: [פסיקתא זוטרתא הבל. שמהבלין אותו לעתיד לבא].

אלשיך ואל תבא לכלל כעס אם בכל חסידותיך זה יבואו עליך יסורין,

כי אם אדרבה והסר כעס מלבך בראות יסורין עליך ואתה קדוש אלהים.

כי הלא העבר רעה מבשרך. והוא, כי אין לך בשר ודם שלא יהיה בו קצת מחלאת זוהמת נחש

והיא הגורמת למת רמה, מה שאין כן לצדיקים.

ומה גם לממרקים חומרם ביסורין כר' אלעזר בר' שמעון שעל כן תמהא אשתו בראותה רמה אחת, והוצרך הוא יתברך בחלום הלילה להגיד לה כי על שלא חס על כבוד איש אחד כראוי היה הדבר (ב"מ פד ב).

וזהו והסר כעס מלבך מלומר לא הם ולא שכרן, רק והעבר רעה מבשרך היא זוהמת הנחש,

וגם לא תחוש על אזהרתי מהילדות למה תכניע עצמך מאז.

כי דע לך כי הילדות והשחרות הבל, ולמה תמשך אחריהם לענגם והמה הבל.

הנה הזהרתיך תהיה מהסוג הראשון אשר לא תחטא מעולם כי מהילדות תהיה צדיק:

תורה תמימה והסר כעס וגו' – אמר רבא, האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה, שנאמר (ירמיה כ"ג) הלא כה דברי כאש נאום ה', אמר רבינא, אפילו הכי מבעי ליה לאינש למילף נפשיה בניחותא, שנאמר והסר כעס מלבך וגו' [תענית ד' א']:

והסר כעס וגו' – א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו, שנאמר והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך, ואין רעה אלא גיהנם, שנאמר (משלי ט"ז) כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעהמו) [נדרים כ"ב א']:

והסר כעס וגו' – א"ר לוי, כל המתגאה הוא כועס, וכל הכועס הוא טפש [מ"ר]:

הילדות והשחרות הבל – א"ר יצחק, מאי דכתיב כי הילדות והשחרות הבל – דברים שעושה אותן בילדותו, משחירין פניו לעת זקנתו [שבת קנ"ב א']:

הילדות והשחרות הבל – וסמיך ליה וזכור את בוראך – אמר שלמה, הואיל והילדות והשחרות הבל,

לפיכך – וזכור את בוראך בימי בחורותיך [מ"ר]:

אמרי שפר {י}והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך כי הכעס כרקב יכלה את הגוף כי הילדות והשחרות הבל. זאת תהיה לך למשל לבל תכעס ותמרר את חייך בגלל הבלי העולם,

כי הנה בימי ילדות האדם בהיותו ילד קטן יעסוק בכפתורים ופרחים, וכל צעצועי הילדים, ואם יעשוק רעהו ממנו יכעס עליו מאד, ויתמרמר ויבכה תמרורים.

ובהגיעו לימי בחרותו [הנקרא בשם שחרות כי הוא תחלת צעדו על מפתן העולם כשחר שהוא תחלת היום]

אז יבז בעיניו תהלוכות חייו בימים עברו אשר התמרמר על הבלים כאלה,

ויבחר אז בענינים נעלים מאלה, לעשות שערו ולפאר בגדיו, ולהתרפק על אהובתו.

ובהגיעו לימי הבינה והעצה יבוז גם למטרת עמלו בימי שחרותו כי לא נחשבו בעיניו עוד,

וישים מגמתו לענין עוד נעלה  מזה לרדוף אחרי פרנסתו לכלכל אשה ובנים ולבקש הון ועשר,

ובזה ישפיק [יתעסק] עד רגעו האחרון.

אבל לו יחכם ישכיל כי גם זאת מטרת הבל היא, כי יבואו ימים אשר לא ימצא חפץ גם בעמלו זה, כי לא יביאנו לתכליתו.

נמצא שהילדות והשחרות אשר מאס בהם בבואו באנשים, יורוהו דעת כי גם עמלו בכל ימי חייו הבל הוא, ואיננו שוה בנזק בריאתו אשר יזיקוה כעסו ועצבונו בעבורו.

ובהשימו זאת על לבבו, יעזוב את הבליו וישים פניו לתכלית הטוב ואושר האמתי:

 

 


Print Friendly, PDF & Email

2 תגובות על “קהלת פרק יב”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. Avatar ישראל טריבווסר הגיב:

    לכבוד הרב שליט"א האם יש אפשרות לקבל את שיעור על קהלת בטקסט כי באתר זה לא מופיע

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו ביט הנפשהסנדיסק 128כרטיס זכרון 128

עדכונים חמים למייל

קבלת עדכונים
Loading