כל ענייני החג

כל ענייני שבועות

פרק מתוך הספר 'משנת הגלגולים' לרב בועז שלום שליט"א

פרק זה יעסוק בגלגוליהם של –

א. רשב"י ניצוץ משה  ב. רשב"י גלגול אחיה השילוני

ג. רשב"י – אחיה השילוני – זכריה בן יהוידע

ד-ה. האריז"ל – ניצוץ משה,  שכנו – ניצוץ קרח

ו. רבי אלעזר בן רשב"י – יהונתן בן גרשום

רשב"י ניצוץ משה

כתב האריז"ל:

רבי שמעון בר יוחאי היה ניצוץ משה רבינו^שכד, ורבי אלעזר בנו היה הנער הלוי שהיה משרת אצל פסל מיכה – יהונתן בן גרשום בן מ[נ]שה – שהיה בן בנו של משה רבינו [ספר הגלגולים פס"ג ופס"ד, ליקוטי הש"ס עמ"ס שבת, שער מאמרי רשב"י על האדר"ר].

המקבילות

רשב"י ניצוץ משה אחר קבלת הלוחות השניות

מעלת משה בעת שעלה לקבל את הלוחות הראשונות הייתה נשגבה מאד, ולאחר שחטאו ישראל בעגל ניטלה ממנו מעלתו. בעת עלותו לקבל את הלוחות השניות נותר בו רק אחד מאלף מאותו זיהרא עילאה שהיה בו תחילה. וזהו סוד האלף זעירא שב'ויקרא', ללמד שנותר בו אחד מאלף ממה שהיה לו קודם.

רשב"י זכה בזמן ה'אידרא'^שכה למדרגת משה כבעת עלותו לקבל הלוחות השניות, אך לא לַמדרגה הרמה שהייתה למשה בתחילה^שכו [שער מאמרי רשב"י פי' האדר"ר].

רשב"י אף זכה שהאירו פניו כאור החמה כמשה שקָרן עור פניו. ורשב"י מעיד על עצמו שבכך נתעלה על משה שהוא יודע שהאירו פניו, ואילו משה לא ידע שקָרן עור פניו^שכז.

['כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו' 'זה משה האיש' בגימטריה 'שמעון בר יוחאי' (703). רשב"י נרמז דוקא בפסוק הנאמר בחטא העגל, לומר שרשב"י זכה לניצוץ משה כפי שהיה לאחר חטא העגל].

האור הנר והזוהר

לכן נקרא רשב"י בזוהר בכינוי 'בוצינא קדישא' – הנר הקדוש, היות והוא ניצוץ קדוש ממשה רבינו ע"ה שנשמתו קדושה מקודש הקדשים, וצופה מאור שבעת הימים^שכח הגנוז לצדיקים [עמק המלך שי"ג פמ"ו]. והנה ספרו של ה'בוצינא קדישא' – רשב"י – נקרא בשם ה'זֹהר' לשון אור מבהיק מעולם ועד עולם [נטעי גבריאל פסח ג' עמ' יב].

גדול כמשה

על פי זה נבין את המובא בזוהר חדש [על מגילת רות מד.] שפעם אחת היתה מגיפת דֶבֶר בלוד, הגיע לשם רשב"י וגזר שתתבטל המגיפה, והתבטלה. שמעו בת קול שהייתה אומרת 'צאו מכאן, שהרי רשב"י כאן, שהקב"ה גוזר והוא מבטל'. היה שם רבי חנינא, בא ואמר לו לרבי מאיר. אמר לו רבי מאיר 'שבחו של רשב"י – מי יכול לעמוד עליו? "האם אינו גדול כמשה!?"' רמזו לנו כאן בדבריהם שרשב"י ניצוץ של משה הוא [שם].

ועוד נרמז הדבר בזוהר הקדוש [תרומה קמט. מתורגם]: 'אמר רבי יצחק יום אחד הייתי הולך עם רשב"י בדרך ופתח פיו בתורה וראיתי עמוד ענן נצב מלמעלה למטה וזֹהר אחד היה מזהיר בתוך העמוד. יראתי יראה גדולה. אמרתי אשרי הוא האיש שכך נזדמן לו בעולם הזה!

מה כתוב בו במשה? 'וראה כל העם את עמוד הענן עומד פתח האהל וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו'.

יפה הוא למשה שהוא נביא נאמן עליון על כל נביאי העולם, ודור ההוא שקבלו התורה על הר סיני ורָאו כמה נסים וכמה גבורות במצרים ועל הים, לכן יצדק אצלם לראות את עמוד הענן, אבל כאן, בדור הזה? זכות של רשב"י עשתה זאת שיראו נסים על ידו!'. ע"כ דברי הזוהר.

הרי שזכה רשב"י לעמוד ענן כמשה! [עמק המלך שער יג פרק נ].

בזוהר ובמדרשים מצאנו בטויים מקבילים וקוי דמיון רבים בין משה לרשב"י, עי' בהערה.^שכט

חִברוּ חמשה ספרים

משה רבינו נתן לישראל חמשה חומשי תורה, וכנגד זה חיבר רשב"י 'ספרא דצניעותא'^של ובו חמשה פרקים. כמו כן גילה לנו רשב"י בספר זה חמשה פרצופים קבליים^שלא [ספר עמק המלך בהקדמה ובשער ז פ"ד, 'מגלה עמוקות' על ואתחנן אופן ע'].

שָביתָ שב"י

נאמר במשה רבינו: 'עלית למרום שבית שבי' [תהלים סח-יט], מבואר במקובלים, שבעת שעלה משה למרום זכה לנשמת רשב"י^שלב, והרמז הוא 'שבית שב"י' ששבה והשיג נשמת שב"י – ש'מעון ב'ר י'וחאי, ובהתחברות נשמתו עם נשמת רשב"י הוריד תורה לעם ישראל [המקובל האלוקי ר' נפתלי כ"ץ בספרו סמיכת חכמים דף לב:].

ונרמז הדבר בשמו של רשב"י 'שמעון' נוטריקון – 'מ'שה ע'לה ו'ירד^שלג נ'שמת ש'מעון' ['בני בנימין' הכהן עמ' קג].

וכן נרמז הדבר בתחילת תורת משה 'בראשי"ת' ר"ת ב'זכות ר' ש'מעון אֶ'תן ת'ורת י'שראל [נחלת שדה (בן אהרון) ע"פ בראשית].

ועוד – שב"י ויום ההילולא ל"ג, עולים יחד – גימטריא מש"ה [שם].

הצורך בחיבור משה ורשב"י

מדוע הוצרך משה להתחברות לנשמת רשב"י כדי להוריד תורה?

משה גילה לעולם רק את חלקי הפשט רמז ודרש שבתורה, אך את חלק הסוד לא גילה, שטרם הגיע זמנו להתגלות.

ולכן, כאשר הגיע הזמן לגלות לעולם את חלק הסוד ירד ניצוץ נשמתו של משה רבנו בגופו של רשב"י וגילה את סודות התורה, וכך השלים משה את נתינת התורה לעם ישראל, תורה שלימה.

לאור זאת ברור ומובן כיצד רשב"י קשור לעליתו של משה רבנו למרום, שהרי חלק מנתינת התורה נמסר בידו!

ואפשר שמשום כך הוצרך רשב"י לזכך את גופו על ידי אכילת חרובים שהם כחרבות לגוף, להיות כדוגמת משה רבינו ע"ה שבעת שהוריד את התורה התענה ארבעים יום וארבעים לילה. בכך זיכך רשב"י את החומר 'במיעוט אכילה' והוריד לעולם את תורת הסוד כדי להשלים את כל חלקי התורה [שמחת יהודה (ברכה) ח"ב פ' ס"ד].

ונרמז הדבר בדילוגי אותיות (3) בפסוק 'וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל' 'וז'את ה'תור'ה אותיות זה"ר, לרמז שרשב"י ניצוץ משה ובכך נתן משה תורה שלימה לבני ישראל, הכוללת את חלק הסוד – הזהר הקדוש [נפלאות מתורתך ארונובסקי עמ' 242].

סוד מערת רשב"י

הגמ' במסכת שבת [לג:^שלד] מספרת:

מעשה שישבו רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, וישב עמהם יהודה בן גרים.

פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו [-הרומיים]: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות.

רבי יוסי שתק.

נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו – לא תקנו אלא לצורך עצמן!

תקנו שווקין – להושיב בהן זונות, מרחצאות – לעדן בהן עצמן, גשרים – ליטול מהן מכס.

הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם [רש"י: לתלמידים או לאביו ואמו, ולא להשמיען למלכוּת], ונשמעו לבסוף למלכוּת.

אמרו: יהודה שעילה – יתעלה, יוסי ששתק – יגלה לציפורי, שמעון שגינה – יהרג.

הגמ' ממשיכה ומספרת כיצד נאלצו רשב"י ובנו רבי אלעזר לברוח ולהתחבא במערה שלש עשרה שנה, תוך שהם ניזונים מעץ חרוב ומעיין שיצאו שם בנס. כשמת הקיסר יצאו לחופשי.

בדברי חז"ל לא מצאנו באיזה עוון [שמיימי] ישבו רשב"י ובנו במערה י"ג שנה.

מבאר האריז"ל שרשב"י היה ניצוץ משה, וכשם שמשה ברח מפני חרב פרעה והשיג שלימותו במדבר כך רשב"י ברח מפני הקיסר והשיג שלימותו במערה במדבר [ליקוטי הש"ס עמ"ס שבת].

מה טיבה של אותה מערה בה נטמן רשב"י ועסק בתורה?

מובא בתלמוד [סנהדרין צח.] שרבי יהושע בן לוי פגש את אליהו הנביא כשהוא 'עומד בפתח מערת רשב"י'. מה עושה אליהו הנביא בפתח מערת רשב"י?

מבאר המהר"ל בנצח ישראל [פכ"ח, ובחי' אגדות שם] "דע שאין ספק כי יש מקומות בעולם מיוחדים ביותר לִדבר קדושה אלוקית, ובפרט המערה שהיה רשב"י הקדוש נטמן בה, הייתה ראויה לזה. ואין ספק שהיה נגלה אליהו הנביא לקדוש רשב"י כמה פעמים במערה, והיה גילוי של אליהו נמצא שם, ולכן גם עתה נגלה שם אליהו לרבי יהושע בן לוי".

ואכן מובא בתיקוני הזוהר [בתחילתו] שאליהו הנביא היה מתגלה בקביעות לרשב"י במערה, ולומד עמו סודות התורה.

גם ה'רעיא מהימנא' – 'הרועה הנאמן' הלא הוא משה רבינו היה מתגלה לרשב"י במערה ולומד עמו, ומגלה לו סודות, אותן גילה לנו רשב"י בספרו 'רעיא מהימנא'^שלה [עמק המלך שי"ג פמ"ו].

והנה משה רבינו ואליהו הנביא זכו שניהם להתגלות אלקית במערה.

במשה נאמר [שמות לג]: 'ויאמר – הראני נא את כבודך!… ויאמר ה'; הנה מקום אתי ונצבת על הצור. והיה בעבוֹר כבודי ושמתיךָ בנִקרת [-במערת^שלו] הצור, ושכֹּתי כפי עליך עד עֹברי':

באליהו הנביא נאמר [מ"א יט]: ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלקים חורב. ויבא שם אל המערה וילן שם והנה דבר ה' אליו… ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה', והנה ה' עובר… ויהי כשמע אליהו וילט פניו באדרתו ויצא ויעמד פתח המערה והנה אליו קול ויאמֶר; מה לך פה אליהו?:

מערה זו שבה נגלה האלקים למשה ואליהו, ללא ספק מיוחדת הייתה מעת בריאתה 'לִדבר קדושה אלקית' כלשון המהר"ל, וכפי שמובא בגמרא [פסחים נד.] תנו רבנן: עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ובין השאר מונה הגמרא 'ומערה שעמד בה משה ואליהו'.

והנה אותה מערה מיוחדת ואלקית היא היא המערה בה נטמן רשב"י ובנו רבי אלעזר ובה השיגו סודות עצומים^שלז [חיבת ירושלים מאמר רננו צדיקים להגרח"ה הורביץ זצ"ל נכד השל"ה בשם האריז"ל].

וזה שאמר הפייטן^שלח בפיוט 'בר יוחאי' 'מושב טוב ישבת, יום נסת יום אשר ברחת, במערת צורים שעמדת, שם קנית הודך והדָרֶךָ'. 'מושב טוב ישבת' – היא המערה הראויה להתגלות האלקית.

איזו מערה זו?

'במערת צורים שעמדת' – 'צורים'^שלט מלשון וניצבת על 'נקרת הצור' – הנאמר במערה של משה^שמ.

'שם קנית הודך והדרך' הודך נזכר במשה כשסמך ליהושע [במדבר כז-כ] 'ונתת מהודך עליו' וביאר שם בעל הטורים "'מהודך' – בגימטריא 'הסוד'. לומר לך שמסר לו סוד המרכבה ומעשה בראשית". כך גם רשב"י ניצוץ משה זכה ל'הוד' שהוא תורת הסוד^שמא.

רמזי הפיוט 'בר יוחאי'

ואם כבר 'טעמנו' מפיוט 'בר יוחאי' אוסיף רמז נוסף שמצאתי בפיוט זה לניצוץ משה ברשב"י.

מובא בזוהר [פ' בא לז. מתורגם] 'אשרי חלקו של משה, שעליו כתוב [תהלים מה-ח] 'יָפיָפִיתָ מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלקים לעולם, אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלקים אלקיך, שמן ששון מחבריך' כו' ע"ש כל הדרשה.

כעת מובן, שלא בכדי בחר הרב שמעון לביא זלה"ה להביא פסוק זה על רשב"י, בפיוטו המפורסם 'בר יוחאי נמשחת אשריך שמן ששון מחבריך', שהרי שבח זה נאמר גם על משה שרשב"י הינו ניצוץ שלו!

והנה במערה זו זכה רשב"י להשגות עצומות, כאדם הראשון קודם החטא. ולכן ישב רשב"י במערה בלא לבוש, שהיו פושטים בגדיהם ומתכסים בחול ולובשים בגדיהם רק בעת התפילה. כאדה"ר שלא הוזקק לבגדים.

ובזה יובן מאמר הפייט 'נעשה 'אדם' נאמר בעבורך' שזכה למדריגת אדה"ר כקודם החטא. [א.ה. ובזה נבין יותר את שאמרנו 'עלית למרום שבית שב"י' שחוזר על רשב"י, ואף סוף הפסוק מרמז לכך 'לָקַחְתָ מתנות באדם' לרמז שרשב"י עלה למדרגת אדם הראשון].

בכך זוכים אנו להבין^שמב את המנהג שנהגו בעת ההילולא של רשב"י להשליך בגדים יקרים למדורה, מנהג שיצאו עליו עוררין. אולם לאור האמור בא הדבר לרמז שרשב"י השיג מעלה עצומה זו – שלא הוזקק לבגדים.

[ומשום כן נוהגים שדוקא הכלה קונה טלית חדשה לחתן, לתקן את שבעטיה של חוה הוזקק אדה"ר לבגדים] [הכל למעט המוסגר מ'חזון למועד' שפירא ח"ב מא' י"ח וכ"א].

יהודה בן גרים ועונשו

כשיצא רשב"י מן המערה ראה את יהודה בן גרים – [שסיפר והגיעו דבריו למלכות וגרמו לרדיפת רשב"י] ואמר – 'עדיין יש לזה בעולם? נתן בו עיניו ועשאו גל של עצמות'.

יהודה בן גרים הוא גלגול של המצרי שהכה משה וטמנו בחול, ורשב"י גלגול משה, וכעת שוב מכה משה-רשב"י את המצרי-בן גרים [סדה"ד בערכו, בשם נובלות חכמה].

והנה 'יהודה בן גרים' עה"כ של האותיות בגימטריה 346 'המצרי' עה"כ!

ועוד, יהודה בן 'גרים' לשון רבים, בא לרמז שהיה גלגול של דתן ואבירם שאמרו למשה 'הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי'. ולכן כשפוגש רשב"י את יהודה בן גרים הוא מתפלא ואומר 'עדיין לאותו רשע בעולם'? רצה לומר בזה, הרי אתה היית מזיק למשה – לו הייתה בידך היכולת, ונאלץ לברוח בגללך, ואף עתה הוצרכתי לברוח בגללך להתחבא במערה י"ג שנים! [עמק המלך תקוני שבת פט"ז].

משה, רשב"י, והשבת

רשב"י מכונה בזוהר [אדר"ר ח"ג עמ' קמד:] בשם 'שַבָּת'.

השבת משפיעה על כל ששת ימי המעשה, כך רשב"י בבחינת ה'בינה' המשפיע על ששת תלמידיו, כפי שבספירות, הספירה השביעית – ה'בינה' [-'אמא'] משפיעה על שש הספירות שתחתיה – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד [פי' הסולם שם].

והנה מצינו שגם משה רבינו מכונה בזוהר [זהר חדש יתרו] בשם 'שַבָּת' ומוסיף שם שדרגתו היא בבינה^שמג.

מובא בכתבי האריז"ל^שדמ שלכך נקרא רשב"י בשם 'שבת', משום שהוא גלגול מרע"ה שנתן את השבת קודם מתן תורה.

מעניין הדבר, שעניינו של רשב"י והתחבאותו במערה מופיעים במסכת 'שבת', בדף ל"ג – יום הילולא דרשב"י – ל"ג לעומר^שמה. ועוד שב"ת עה"כ בגמטריא 'שמעון בר יוחאי' במדויק!

לאור הבנת הקשר בין רשב"י לשבת, נבין מדוע נהגו רבים לשורר את הפיוט 'בר יוחאי' בסעודות שבת, ואצל בני תימן אף הכניסוהו כחלק מקבלת שבת בבית הכנסת.

הילולא דרשב"י – ל"ג בעומר והקשר למשה

יום ההילולא של רשב"י חל בל"ג בעֹמר. "ל"ג בעֹמר" בגימטריה 'משה' שרשב"י ניצוץ שלו [וציוה הכהן (כ"ץ) עמ' כא] "בעמר" גימטריה שב"י ר"ת ש'מעון ב'ר י'וחאי [מגן אברהם למגיד מטריסק הו"ד ב'כחו דרשב"י'].

לאחר פטירת משה נאמר: 'ויתמו ימי אֵב"ל משה' אב"ל גימטריה 'ל"ג', לרמז שלעולם באותו יום בשבוע שיחול ז' באדר – יום פטירת משה, יחול גם ל"ג בעומר! [ספר בני בנימין (הכהן) עמ' קג] .

ביום ל"ג בעומר מתחיל להאיר אור 'כי טוב', של"ג בעמר הוא טו"ב ימים [17] קודם חג השבועות. והנה בלידת משה נאמר 'ותרא אותו כי טוב הוא ותצפינו' ונתמלא הבית כולו אורה, וכנגד זה אף רשב"י נקרא בוצינא [-נר] קדוש, וחיבר ספר 'הזהר' – לשון זהר ואורה לגלות האור הגנוז בתורה [בני יששכר ח' אייר מא' ג' סי' ב, הו"ד בנטעי גבריאל פסח ח"ג עמ' יב].

והנה הלולא דרשב"י – ל"ג בעומר חל בספירת 'הוד שבהוד' כמובא בסידורים, כנגד משה שזכה לשתי קרני הוד [נר לאבות אליסון עמ' קסה].

ביום י"ח באייר החל המן לרדת^שמו בזכות משה, וביום י"ח באייר [-ל"ג בעומר] הילולא דרשב"י שהוריד ביום זה סודות התורה. וסימנך מאמרו של רשב"י 'לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן'.

וכן נרמז בפסוק 'וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עֹמר' – סה"כ ל"ג אותיות רמז לל"ג בעֹמר, ו'עֹמר' רמז למן שמידתו 'עֹמר' לגולגולת [אור היקוד הם יוקדים עמ' יט].

הגמרא בנדרים [לח.] אומרת שה' נתן את חלק הפלפול בתורה למשה ולבניו בלבד, והוא נהג בנו טובת עין ומסרה לנו. כך גם רשב"י ניצוץ משה נהג בנו טובת עין ומסר לנו את פנימיות התורה ביום 'ל"ג בעומר', שאז מסר סודות התורה לתלמידים ב'אידרא', שיום זה כאמור הוא טו"ב יום קודם חג השבועות, ונהג בנו כמשה מנהג 'לב טו"ב' [גימטריא מ"ט, כנגד מ"ט ימי העומר (בני יששכר)] .

בזה היה תיקון לתלמידי רבי עקיבא שהייתה עינם צרה זה בתורתו של זה – הפך מידת 'ל"ב טוב' ומתו מפסח עד ל"ג בעומר. רשב"י אין עינו צרה באחרים ומעניק להם מתורתו [נטעי גבריאל פסח ח"ג עמ' לג].

הילולא לעומת תענית

צריך להבין – מדוע ביום פטירת משה בז' באדר עושים תענית, ואילו ביום פטירת^שמז רשב"י עושים הילולא ושמחה?

הגמרא במסכת תמורה [טז.] אומרת שבזמן אבלו של משה נשתכחו ג' מאות ויש אומרים ג' אלפים הלכות. ולכן עושים תענית על שכמעט ונשתכחה תורה מעם ישראל. אולם בעת פטירת רשב"י נתגלו סודות התורה ולכן זמן זה הוא זמן שמחה והילולא^שמח [אגרא דבי הילולי פיטסבורג עמ' נג].

ב

רשב"י גלגול אחיה השילוני

כתב מהרח"ו בספר הגלגולים [פס"ד, והרמ"ע בגלגולי נשמות אות פ, ח]: רשב"י היה גלגול הנביא אחיה השילוני. [הרמז: 'הרשב"י' – בגימטריא מדויקת 'גילגול אחיה השילוני'].

טעותו של אחיה השילוני

הנביא אחיה השילוני היה הנביא שמשח את ירבעם למלך בעת התפלגות הממלכה לאחר מות שלמה. בתחילה היה ירבעם צדיק ונאמר על תורתו ש'לא היה בה שום דופי', ו'כל תלמידי חכמים דומין לפניו כעשבי השדה' ו'כל טעמי תורה מגולין לו כשדה' [סנהדרין קב.].

כיצד איפוא התדרדר ירבעם לרשעות כה גדולה ועשה שני עגלי זהב וחטא והחטיא את ישראל, ונמנה לדראון בין אלה ש'אין להם חלק לעולם הבא'?

הגמרא [סנהדרין קא:] מספרת כיצד החלה ההתדרדרות, ושם אנו נחשפים לעובדה שלנביא אחיה השילוני היה חלק בה – בשגגה.

אמר רב נחמן: גסות הרוח שהיה בו בירבעם טרדתו מן העולם, שנאמר [מ"א יב] 'ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדניהם, אל רחבעם מלך יהודה והרגני, ושבו אל רחבעם מלך יהודה'.

ממה חשש ירבעם?

אמר ירבעם בלבו, למדנו מהלכה למשה מסיני שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד, ועתה יראו העם את רחבעם מלך יהודה יושב ואני עומד, יסברו – זה מלך, וזה עבד [שירבעם משבט אפרים], ואם אהין ואשב כרחבעם, ידונו אותי כמורד במלכות ויהרגוני וילכו כולם אחריו.

בעקבות כך ירבעם מקבל החלטה:

 'ויוָעץ המלך ויעש שני עגלי זהב. ויאמר אליהם [-לעם]; רב לכם מעלות ירושלים, הנה אלהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצרים. וישם את האחד בבית אל, ואת האחד נתן בדן' [שם].

כיצד נהו אחריו כל ישראל?

אומרת הגמרא – ירבעם [-עוד בהיותו צדיק] הושיב רשע אצל צדיק כיועצים לו, ושאל אותם – האם רצונכם שאמלוך עליכם? אמרו לו כן.

כל שאומר לכם תקבלו? אמרו לו – כן.

אפילו לעבוד עבודה זרה? אמר הצדיק: חס וחלילה!

אמר לו הרשע לצדיק – האם תעלה על דעתך שאדם גדול כירבעם יעבוד עבודה זרה? אלא לנסותינו בא, האם אנו מקבלים מלכותו בלבב שלם.

נתרצה הצדיק בדבר עד שחתמו כולם, ושוב לא היו יכולים לחזור בהן.

ואף אחיה השילוני טעה וחתם.

[אחיה השילוני באותו הזמן היה זקן שבדור, שהרי ראה את עמרם אבי משה, ובן ששים ואחת היה בצאת בנ"י ממצרים (ב"ב קכא: וברשב"ם), כך שהיה אז כבן 580 שנה! והאריך ימים עוד, עד דורו של אליהו הנביא, ולימדו תורה. לאור זאת יש להבין שדבריו עשו רושם רב על העם].

מכתב זה בו חתמו גדולי ישראל ואחיה השילוני בראשם, 'עשה צרות' גם בדורות שאחריו:

ממשיכה הגמרא ומספרת:

יהוא המלך היה צדיק גדול, שנאמר [מ"ב י'] 'ויאמר ה' אל יהוא יען אשר הטיבֹת לעשות הישר בעינָי ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב, בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל'.

אך מאידך נאמר בו [שם] 'ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה' אלהי ישראל בכל לבבו לא סר מעל חטאות ירבעם אשר החטיא את ישראל'.

מה גרם לאותה להתדרדרות?

 חותמו של אחיה השילוני – שחתם לירבעם שיש לקבל דבריו אף אם יצווה לעבוד ע"ז – ראה יהוא, וטעה מחמתו.

תיקון לאחיה השילוני

רשב"י גלגולו של אחיה השילוני, ובא לתקן את הקלקול שיצא מתחת ידו בשגגה.

ולכן רשב"י יושב במערה שלש עשרה שנה להתייסר ולתקן פגם זה.

וכנגד מה שהיו טועין ישראל אחר העגלים והולכין אחריהם עד דן, ובעקבות כך נגרמה גלות ישראל השכינה בחרבן בית ראשון, היה רשב"י הולך במדבר כדי לתקן את השכינה [ספה"ג שם, הרמ"ק ב'אור יקר' על התיקונים ש"א סי' ה' כרך א' דף כב- כג].

[ונראה לפי זה להוסיף, שבזה יובן מה שמובא בזוהר (רע"מ נשא קכד:) 'ובגין דעתידין ישראל למִטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא ברחמי כו' (תרגום: ומשום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר זה – ספר הזוהר, יצאו בו מן הגלות ברחמים').

נמצא שרשב"י חיבר ספר שבו יצאו מן הגלות, לתקן את שקלקל בגלגולים הקודמים שעל ידו נגרמה הגלות].

תיקון לאליהו הנביא

אליהו הנביא כאמור היה תלמידו של אחיה השילוני, ואף הוא הסכים עם רבו בעניין החתימה לירבעם, הוזקק אף הוא לתיקון, והוצרך לבוא עתה לישיבתו של רשב"י וללמוד תורה עם רשב"י– גלגול אחיה השילוני רבו [ספה"ג פס"ד].

והנה גלגל חוזר בעולם, שמי שלימד את חבירו תורה, צריך שישובו בגלגול וחבירו כעת ילמד אותו. אליהו הנביא – התלמיד [של אחיה] – מלמד כעת את הרב [את רשב"י שהוא גלגול אחיה השילוני] [יאיר נתיב אלפייה נתיב קכט].

לאור זאת נבין מדוע אליהו הנביא מכנה תמיד את רשב"י בתואר 'רבי' [בו בזמן שאליהו הוא רבו של רשב"י ומלמדו תורה], שהן אמת שרשב"י – הוא אחיה השילוני – הוא רבו של אליהו! ['אור חדש וצמח צדיק' (אלפייה) עמ' קנז].

ג

רשב"י – אחיה השילוני – זכריה בן יהוידע

מובא בזוהר [ז"ח בראשית לב.] שרשב"י חלה והתעלף והעלוהו לעולם העליון, וכששב סיפר; הראוני את המקום המתוקן לצדיקים לעולם הבא, 'ולא התיישר בלבי שום מקום חוץ מאשר עם אחיה השילוני, ובחרתי שם מקומי'.

מדוע היה עליו לבחור מקומו, מה שלא מצאנו בשום צדיק?

ברשב"י היה גם עיבור נשמה של זכריה בן יהוידע^שמט הנביא שהרגו העם במצוות המלך במקדש ה' [דהי"ב כד], והיה דמו מפעפע עד שבא נבוזראדן רב טבחים ושחט עליו מאות ואלפים ונתרצה דמו ונח [גיטין נז:]. רציחת זכריה שהיה כהן ונביא, בתוך בית המקדש, בעת שהוכיח את העם, היתה מהסיבות שגרמו לגָלוּת ישראל.

נמצא גם אחיה וגם זכריה היו מהגורמים לחרבן הבית ולגלות השכינה, ושניהם התגלגלו ברשב"י. ולכן ניתנה לרשב"י האפשרות לבחור בין מחיצת אחיה השילוני שהוא גלגולו, או במחיצת זכריה בן יהוידע שנתעבר בו.

רשב"י 'כחָכָם בחכמת האלקים, עם היות שזכריה מת על קדושת ה' [-וזו מעלה רמה], בירר מקומו אצל אחיה השילוני אביו' וזאת משום שהיה קדמון יותר, ועוד שזכה אחיה ללמוד תורה מפי משה רבינו. ולרשב"י הרי היה קשר לנשמת משה שהרי היה בו ניצוץ משה רבינו [הרמ"ק באור יקר שם].

כעת נבין את מאמר רשב"י [בר"ר לה-ב, ירושלמי פ"ט ה"ב]: 'אם יצטרף אחיה השילוני עמי^שנ, בכוחנו לפטור את העולם מן הדין מזמנו של אברהם אבינו ועד זמן ביאת המשיח'. ותמוה – מה ראה לנקוט דוקא אחיה השילוני ולא שאר צדיקים? ולאור מה שלמדנו מובן, היות ורשב"י גלגולו של אחיה השילוני, יש לו חיבור עמו, וכֹחם רב כשהם יחד.

ד

האריז"ל ניצוץ משה

כתב מהרח"ו בספר הגלגולים [פס"ד בהגה]: האר"י הקדוש היה ניצוץ נשמה ממשה רבינו.

והנה ביארנו לעיל בדברינו שרשב"י בא לתת לעם ישראל את החלק שמשה לא השלים בנתינת התורה – הוא חלק הסוד, וכעת בא האר"י הקדוש ניצוץ משה וביאר את ספר הזהר שהיה כספר החתום [עמק המלך שי"ג פ"נ].

עלית למרום שבית שב"י – ר"ת ש'מעון ב'ר י'וחאי, והוא ר"ת למפרע י'צחק ב'ן ש'למה (לוריא אשכנזי – האר"י ז"ל) [שה"ג מערכת גדולים ערך י אות שלב בשם חכם].

ונרמזו אף בתחילת התורה – בראשי"ת ר"ת א'ור ת'ורת ר'בי ש'מעון ב'ר י'וחאי, וכן א'ור ת'ורת ר'בי י'צחק ב'ן ש'למה.

 וכן מרמז הדבר למיסד החסידות שהוריד את תורת הסוד לעבודת האדם בעוה"ז – א'ור ת'ורת ר'בי י'שראל ב'על ש'ם [טוב] (אגרא דכלה פ' בראשית רמז נו).

ואף על המקובל האלקי רבי שלום שבזי זיע"א אמרו שהוא ניצוץ האריז"ל, ושמו היה ש'לום ב'ן י'וסף – ר"ת שב"י.

וכן אומרים על המקובל האלקי הרב שר שלום מזרחי שרעבי דידיע המכונה הרש"ש שהיה גלגול האריז"ל^שנא ושמו היה ש'לום ב'ן י'צחק ר"ת שב"י [תולדות הרב שלום שבזי זיע"א חלק מנחה שלוחה עמ' קפא].

ועוד נרמז האריז"ל כגלגול רשב"י ומשה, ש'שמעון' בגימטריא מש"ה ועוד 120 שנה שחי, ו'שמעון' בגימטריא 'יצח"ק לורי"א' עם האותיות והתיבות ['מחמדי שמים' למקובל התימני יעיש קורין זיע"א].

ועוד 'יוחאי' עולה בגימטריה טו"ב ח"י, שגם על משה נאמר 'ותרא אותו כי טוב הוא' [בים דרך ח"ג עמ' רט].

האריז"ל רמז לנו על עצמו שהוא ניצוץ משה כשאמר שדור המדבר ישוב להתגלגל בדורות האחרונים; "ובזה תבין, כי רוב אנשי דורינו נשותיהם מושלות עליהם, ובפרט הבעלי תורה, והטעם הוא, לפי שהיו [- הגברים בני דורנו] בזמן העגל שלא מיחו בערב רב, ולפי שהנשים לא רצו לתת נזמי זהב [-והיו בזה במעלה גדולה מהאנשים], ולכן הנשים שולטות בהם. נמצא, כי בדורינו זה הוא גלגול דור המדבר, וגם הערב רב גם כן, ומשה בתוך כולם" עכ"ל האריז"ל [שעה"פ פ' שמות, ספר הליקוטים פ' שמות פ"ב].

הרי שבדבריו ש'משה בתוך כולם' רמז האר"י לעצמו שהוא ניצוץ משה ונמצא בדור זה.

ה

האריז"ל – ניצוץ משה, שכנו – ניצוץ קרח

כתב מהרח"ו בספר הגלגולים [שם]:

בצפת היה דר אדם בשכנותו של האר"י הקדוש, שהיה מתנגד לדרכו ומכחיש את כל דבריו.

פעם אחת אמר לו האריז"ל 'עדיין אתה מכחישני? אם הייתי רוצה הייתי עושה שהארץ תבלע אותך אלא שאין כוונתי להזיק שום אדם'.

ומספר מהרח"ו שהפציר ברבו באריז"ל שיבאר לו פשר דבריו, והסביר לו שאדם זה הוא גלגול קֹרח ונתגלגל בדור זה כשָכֵן לאריז"ל [- ניצוץ משה] כדי שיזכה ללמוד ממנו תורה ולתקן את שפגם בגלגולו הקודם כשחלק על משה, אולם עדיין היה מחזיק במחלוקת כבראשונה. ולכן השיבו האריז"ל שיש בכוחו להענישו כבראשונה שתפתח הארץ את פיה ותבלע אותו כפי שהיה לו בגלגולו הקודם, אלא שנזהר מלהזיק לשום אדם.

ועוד מובא מעשה מעין זה בספר 'שבחי האר"י' פ"ו:

שני בני אדם היו דרים בשכונת הרב, והיו מתקוטטים עמו בקביעות. אמר להם הרב 'עדיין לא תשובו מדרכיכם הרעים אם ארצה עכשיו אעשה שתפתח הארץ את פיה ותבלע אתכם'.

שאלו החברים את הרב מהי כוונתו? וביאר להם הרב ששני אנשים אלה הם גלגול של דתן ואבירם ועדיין עומדים במרדן להתקוטט עמו, כפי שדתן ואבירם נתקוטטו עם משה במחלוקת קרח ועדתו, והאריז"ל הוא ניצוץ משה רבינו ע"ה.

ו

רבי אלעזר בן רשב"י – יהונתן בן גרשום

רבי אלעזר בנו של רבי שמעון היה הנער יהונתן בן גרשום בן משה המשרת בפסל מיכה [ספה"ג שם].

המקבילות

בתקופת השופטים היה אדם שדר בהר אפרים ושמו מיכה. מיכה עשה אפוד ותרפים ובית לעבודה זרה, ולקח לו את הנער יהונתן בן גרשום בן משה שישמש לו ככהן בבית העבודה זרה.

בני דן חיפשו להם נחלה לשֶבת, ו'נעזרו' בתרפים וביהונתן שהיה כהן לעבודה זרה. הם חמדו להם את האפוד והתרפים וגזלו אותם מבית מיכה. גם את יהונתן הכהן המשרת שם נטלו עמם, כשהציעו לו הצעה משתלמת יותר… [שופטים פר' יז-יח].

והנה אותו הנער היה בן י"ג שנה בעת שהחל לשמש ככהן לעבודה זרה, ולכן שב עתה בגלגול של רבי אלעזר בן רשב"י לתקן זאת, ולכן הוזקק לשבת בצער מערה במשך י"ג שנה^שנב [ספה"ג שם].

ולכן כשהוזכרו שמות בני משה בתורה נאמר [שמות יח-ג] "אשר שם האחד גרשום וגו' ושם האחד אליעזר וגו'" ניסוח זה אינו כסדר הדקדוק, שאחר שאמר שם האחד גרשום, היה לו לומר ושם 'השני' אליעזר?

אלא בא לרמוז לאליעזר בן רשב"י שבא לתקן את בנו של גרשום בן משה, ולכן אמר שם האחד אליעזר, כמרמז, זהו בעצם אותו האחד שבא מגרשום^שנג.

משה מתגלגל עם נכדו

מדוע הוצרך משה [-רשב"י] להתגלגל יחד עם נכדו יהונתן בן גרשום [-אלעזר] וללמדו תורה?

כאשר נשא משה את ציפורה לאשה, הוא נשבע ליתרו חותנו שהבן הראשון שיוולד לו יקדישנו לכומר לעבודה זרה^שנד (מכילתא יתרו מסכתא דוישמע א). וזה היה הגורם לכך שנכדו אכן יהפך לכומר לע"ז. ולכן הוצרך משה [-רשב"י] לחזור בגלגול ולתקן את נכדו [-רבי אלעזר] ['אור חדש וצמח צדיק' (אלפייה) עמ' קנה].

והנה תיקונו של הנער הלוי הוא יהונתן בן גרשם רמוז בפסוקים הבאים:

וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוּא גָּר שָׁם וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה': וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם ה' אֱלֹהָיו כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי ה': חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת: [דברים יח-ו]

וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל – אם יבוא הנער הלוי מאחד שעריך וירצה לחזור לשרת בשם ה'.

ומיהו? 'אֲשֶׁר הוּא – 'גָּר שָׁם' הוא בא מ'גרשֹם'.

לא ראוי לדחותו, אלא 'וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם ה' אֱלֹהָיו כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי ה":

הואיל ולא הייתה כוונתו לעבוד עבודה זרה, אלא שטעה במאמר חז"ל שאמרו "לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה ואל יצטרך לבריות' [ב"ב קי.] וחשב שבאורו כפשוטו^שנה.

ולכן אם יחזור בו – 'חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ' כשאר אחיו הלוים.

ואחר זאת פירש – מי גרם לו שטעה ויצא לבדו לעבוד ע"ז?

'לְבַד – מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת' מה שיצא 'לבד' היה זה מפני שמכרו אבותיו – הוא משה, את הבן הראשון לעבוד ע"ז ליתרו חותנו [השלה"ק פ' שופטים, בהגה דרך חיים תוכחת מוסר בשם קונטריסי האר"י ז"ל – ספר הכונות דפוס קושטא דף עו:, ספר הליקוטים שופטים].

 [יהונתן בן גרשום חזר ונתגלגל בגאון רבי יהונתן אייבשיץ זיע"א, כדי לתקן עוון עבודה זרה שעבד. ולכן סבל מאד בימי חייו מרדיפות, בעקבות שם רע שהוציאו עליו בגין 'קמיעות' שכתב, ו'מצאו' שיש בהם רמז לשבתאי צבי שר"י

('שמרו משפט' (י-ם תש"ד) לרע"י שלזינגר מהדו"ת עמ' ע"א^שנו)].