שופטים פרק ה

(א) וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:

כתב הרמ"ע מפאנו: שרה רק ביום ההוא ולא קודם לכן, שדבורה היא צפורה ולא הייתה בשירת הים שהייתה אצל יתרו במדין, ולכן שרה כעת.

כתבי הרמ"ע מפאנו – ספר גלגולי נשמות – ליקוטים

[ג] דבורה הנביאה נתגלגלה בה צפרה אשת משה רבינו עליו השלום, כי בזמן שאמרו ישראל שירה על הים לא היתה צפרה עמהם, והיא היתה מצטערת על זה, ובזכות המילה שמלה את בנה, כמו שאמר הכתוב ותקח צפרה צר ותכרת [את] ערלת בנה, זכתה לבא בדבורה ולשיר שירה זו על ידי רוח הקדש, וזה שאמרה בשירה בפרע פרעות בישראל, שרמזה בשירה שלה באיזה זכות שזכתה לומר שירה, בפרע פרעות לשון פריעת מילה, על שהכריתה ערלת בנה ודוק:

(ב) בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ ה':

(ב) בפרוע פרעות- כשבא פרצות על ישראל שפרצו בהם העובדי כוכבים על עזבם את ה', והתנדב העם לשוב בתשובה מעתה ברכו את ה' על התשועות שעשה:

מלבי"ם:  בפרוע – אמרה בעת שישראל פרוע, אם מצד שפרעו מוסר, אם מצד חולשתם (כמו שאמר כי פרוע העם) עד שהוא פרוע פרעות הרבה,

אז בהתנדב עם – אם ימצא עם מתנדבים לעשות חיל, אין זה ענין טבעי רק אלהי, ולכן ברכו ה' כי מידו היתה זאת.

(ג) שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ רֹזְנִים אָנֹכִי לַה' אָנֹכִי אָשִׁירָה אֲזַמֵּר לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

(ג) אנכי, אנכי – כפול שמעתי מדרש אגדה לא קפח הקב"ה שכר תבור וכרמל שבא למתן תורה לתת עליהם את התורה וחזרו בבשת הפנים אמר להם הקדוש ב"ה סוף שאני פורע לכם כפלים נאמר בסיני אנכי ה' אלהיך בתבור יאמר אנכי אנכי, נאמר בסיני אנכי ה' אלהיך בכרמל יאמר כפול ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים בימי אליהו:

מלבי"ם:  שמעו מלכים –עם רוזניהם שהם שרי העצה,

(ומבואר אצלנו שאל הנושא החשוב יאמר לשון שמיעה ואל הנושא הפחות לשון האזנה, כמו שאמר בפירוש ישעיה:
א) אתם מלכים, אל תחשבו שהיה זה דבר טבעי, כי אנכי לה' אנכי אשירה. אנכי איחס נצחון זה לה' ולו אשירה.
והנה יש הבדל בין שיר וזמר –
שהזמר הוא מדרגה יותר גדולה מן השיר, והסדר תמיד –' שירו לו זמרו לו', 'אשירה ואזמרה' שהזמר מוסיף על השיר, והתבאר אצלי שהזמר מיוחד רק מה שמשבח את ה' על ענינים השגחיים או נסים וכדומה.
ויש הבדל בין ה' ובין אלהי ישראל –
שציון אלהי ישראל מציין תמיד ההשגחה המיוחדת בישראל שע"י ינוסס עמם נס להתנוסס,

ובזה אמרה כי תשיר מצד שהוא ה' בורא העולם ומנהיג ההנהגה הכללית,

וגם תזמר מצד שהוא אלהי ישראל ומנהיג אותם בהשגחה נסיית בדרך פלא.
ושני פסוקים האלה הם כעין הקדמה אל דברי השירה, מעתה תתחיל שירתה.
<![if !supportLineBreakNewLine]>
<![endif]>

(ד) ה' בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם:

(ד) ה' בצאתך משעיר – זה מתן תורה כמו שנאמר וזרח משעיר למו [שחזר על האומות ליתנה להם ולא רצו], ומה עניינה לכאן? כך אמרה דבורה קשה היא התורה לפרוש ממנה וטובה היא לדבק בה שהרי במורא ובגבורה ניתנה, ולכך נמסרו ישראל ביד העובדי כוכבים על פרישתם הימנה וכשהתנדבו לעסוק בה נושעו: נטפו – הזילו טל תחייה במתן תורה.

מלבי"ם:  ה' בצאתך משעיר –
שני פסוקים אלה הם נמשכים על מה שיאמר בימי שמגר וכו', המשורר מראה הבדל גדול בין ימי קדם, שישראל עשה חיל, ובין ימי שמגר שירדו פלאים),

יאמר בעת נכנסו ישראל לארץ, שסבבו אז ארץ אדום, אז כאשר יצא ה' מלכם בראשם משעיר אל ארץ מואב, (וארצות שסביב שעיר קורא במליצתו שדה אדום, היא השדה שסביב אדום) ואח"כ צעד משדה אדום אל ארץ סיחון ועוג וכנען,

אז ארץ רעשה מצייר כאילו אז רעש כל המציאות, הארץ והשמים, כי גם צבא השמים נמוגו מפניהם וגם עבים נטפו מים למעלה.

 (ה) הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי ה' זֶה סִינַי מִפְּנֵי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

(ה) הרים נזלו – כמים נוזלים נמוגו:

זה סיני – מה אירע בו מפני אשר ירד עליו ה'- עשן כולו וקול ולפידים ואש מפני ה':

מלבי"ם:  והרים נזלו –למטה, עד שנמס הכל והיה למים. 

מפני ה' זה סיני, רצה לומר שנמוגו מפני ה' שבא מהר סיני, אשר נתן עוז לעמו, 

מפני ה' שהוא אלהי ישראל ע"י השגחתו הדבוקה בם, והמופתים שעשה להם.

 (ו) בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת בִּימֵי יָעֵל חָדְלוּ אֳרָחוֹת וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת:

(ו) בימי שמגר בן ענת בימי יעל – מלמד שאף יעל שפטה את ישראל בימיה:

חדלו ארחות – היו יראים לצאת לדרכם מפני העו"ג והיו הולכים דרך עקלתון בהחבא:

מלבי"ם:  בימי שמגר –אבל ראה איך הי' ההיפך בימי שמגר ואחריו בימי יעל, שאז חדלו ארחות רצה לומר שיירות עוברי אורח,

(כמו והנה ארחת ישמעאלים באה, שיירות ההולכות ממקום למקום), וגם הולכי נתיבות שהם יחידים ההולכים בנתיב היחיד, (שזה ההבדל בין דרך ובין נתיב ילכו ארחות עקלקלות, התייראו ללכת בנתיבות הישרים רק בארחות עקלקלות (גדר הארח הוא היוצא מן הדרך הגדול אל הכפרים מן הצד) וכן ילכו בארחות הנוטים מן הדרך ולא בארחות ישרים רק עקלקלות.

 (ז) חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל חָדֵלּוּ עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל:

(ז) חדלו פרזון – ערים פרוזות שאין להם חומה חדלו מהיות יושבים בהם מפני העו"ג ונאספו אל ערי המבצר:

מלבי"ם:  וגם חדלו פרזון כי ישבו כולם בערי מבצר מפני צר, בישראל חדלו, רצה לומר כי גם אז בהכנסם לארץ חדלו פרזון, וחדלו ארחות, רק אז היה זה בכנעני יושב הארץ שנסגרו במבצרים מפני יראת ישראל,

ועתה היה בהפך שחדלו פרזון ולא בכנעני רק בישראל מפני הכנעני שגבר עליהם.
עד שקמתי דבורה –כל זה נמשך בימי שמגר עד שקמה היא. 
שקמתי אם בישראל – ימליץ כאילו כבר נשבת ישראל מהיות עם ועתה נולדו מחדש והיא האם היולדת את הגוי כולו.

 (ח) יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים אָז לָחֶם שְׁעָרִים, מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל:

(ח) יבחר אלהים חדשים אז לחם שערים – כשבחר לו ישראל אלהים חדשים אז הוזקקו למלחמה בשעריהם- בעיירותיהם, ראו עתה בהתנדבם, אם יֵרָאֶה בישראל מגן ורומח- שצריך להלחם בארבעים אלף ראשי גייסות שהביא הע"ג עליהם וכולם הממם המקום במלחמת הכוכבים ונחל קישון גרפם:

מלבי"ם:  יבחר –בעת נכנסו ישראל לארץ אז עבר החלוץ לפניהם שהם בני ראובן ובני גד שהיו ארבעים אלף חלוצי צבא שעברו לפניהם (יהושע ד') ועתה לא בא אחד מן החלוץ למלחמה, כי הלוחמים עתה היו בני זבולון ובני נפתלי,

על פי זה דבר המליץ נשגבות, יאמר כי ארבעים אלף חלוצי צבא שבחר ה' בימי קדם שלחמו אז בשדה במערכה לא לחמו עתה בשערים, עתה שיש לישראל שערי מבצר והוצרכו ללחום על שעריהם, הוצרך אלהים לבחר לוחמים חדשים, 

ושיעור הכתוב אלהים הוצרך לבחר לוחמים חדשים אז בהצטרכו ללחום שערים, כי מן הלוחמים הישנים לא באו למלחמה זו. ומארבעים אלף של החלוץ מגן אם יראה ורומח כאילו לא נבחרו ללחום על ערי ישראל ומבצריהם רק בשדה, (ומלת לחם נדחקו בו המפרשים שהפעל ראוי לבא בציר"י ולפירושי הוא שם, למלחמה של שערים).

 (ט) לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם בָּרְכוּ ה':

(ט) לבי – אני דבורה לחוקקי ישראל לאהוב את חכמי ישראל שהתנדבו בעם לאמר ברכו את ה' ושובו אליו:

 לבי –
מלבי"ם:  על פי זה נשאתי לבי לחוקקי ישראל אשר הם היו המתנדבים בעם שהם עשרת אלפים שהלכו עם ברק שיברכו ה' כי נושע במעט עם ובאפס יד ומלחמה.

 (י) רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת יֹשְׁבֵי עַל מִדִּין וְהֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ שִׂיחוּ:

(י) רוכבי אתונות צחורות – הסוחרים והשרים שירכבו מעתה על אתונות לבנות החשובות מבלי יראה ודאגת עו"ג, ואותן שיושבין על מדין לשון דיינים שהיו יראים לעשות משפט בפרהסיא ואותן שהולכין רגלי על דרך, שיחו וספרו את התשועה הזאת.

 אשר מקול המחצצים אתכם אורבים ליסטים ומוכסין היושבין גדודים במערכות לארוב בעברי המים שם יתנו עתה רוכבי האתונות והולכי על דרך את צדקות ה' ומה הן הצדקות צדקות פרזונו בישראל שהשקיט את ישראל לשכון פרזון ולצאת מפוזרים ביחידי שלא באסיפת עם:

אז ירדו לשערים – חזרו לערי מושבותם שברחו מהם ליאסף אל ערי המבצר:

מלבי"ם:  רכבי –ידבר על ג' מדרגות שהיו אז בין העם:
א) עשירים הרוכבים על אתונות לבנות למסחר,
ב) יושבי על מדין, הם השופטים והעוסקים בתורה,
ג) העניים ההולכים על דרך לבקש מחייתם אתם הכתות כולכם שיחו וספרו נפלאות ה'.

 (יא) מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת ה' צִדְקֹת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים עַם ה':

(יא) מקול מחצצים בין משאבים– כשהייתם הולכים בין משאבים לשאוב מים הייתם יראים מקול אבני חלוקי הנחל [חצץ] שהעובר עליהם נשמע קולם והייתם יראים שלא ירגישו בכם העו"ג מעכשיו אין לחוש על זאת ומש"ה מִצְוָה עליכם ליתן הודיה לשמו:

מלבי"ם: מקול –מפני שבין משאבי המים בנחל קישון השמיע ה' קול מחצצים שנדמה לסיסרא קול חצץ (כמו ויצא חוצץ כולו) רצה לומר קול מחנות רבות, על כן יתנו צדקות ה' אשר עשה עם ישראל

. צדקות פרזונו, ימליץ כי בעת ירדו לשערים עם ה', פי' שישראל ירדו אל שערי מבצריהם להסתתר מאויב, אז בעת ירדו לשערים בעת ההיא ישב ה' בערי הפרזות בלא חומה דלתים ובריח, רצה לומר אז חשף זרוע קדשו.

 (יב) עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר קוּם בָּרָק וּשֲׁבֵה שֶׁבְיְךָ בֶּן אֲבִינֹעַם:

(יב) עורי עורי דבורה – לשון שבח כפשוטו התגברי בשירתך. ורבותינו אמרו מפני שנתהללה ואמרה עד שקמתי דבורה נסתלקה הימנה רוח הקודש:

מלבי"ם: עורי עורי –בזכר גודל הנס הזה.
קום ברק ושבה –כי לא הוצרך להלחם רק לשלול שלל האויב, רצה לומר דבורה וברק לא עשו מאומה, רק דבורה בשיר וברק לשבי ולשלל.

(יג) אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים עָם, ה' יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים:

ירד- יִרְדֶּה, שרידי ישראל יִרְדֻּו באדירי העובדי גלולים:  ה' ירד לי בגבורים – ירדה לי את גבורי העובדי גלולים:

מלבי"ם:  אז –מבארת כי יש הבדל גדול בין התשועה הקודמת שהיתה ע"י אהוד שהיתה בדרך טבעיי, לבין התשועה הזאת שהיתה ע"י ה'. על זה אמר אז בימי אהוד.
ירד שריד לאדירים עם (שריד הוא אהוד שנמלט ממואב אחר שהרג את עגלון,

ולמ"ד לאדירים הוא למ"ד בשביל רצה לומר בשביל אדירים) אהוד השריד רד את עם מואב בעזר אדירים שהלכו לעזרתו, כמו שאמר ויתקע בשופר בהר אפרים וירדו עמו ב"י מן ההר, 

וא"כ היו אתו אדירים ועל ידי עזרתם רדה עם, רצה לומר עם חלש ופליטי מואב,

לא כן אנכי ה' ירד לי ולא ידי ויד אדירים שהיו עמי רדו באויב רק ה' ירד לי, ולא על עם חלוש רק בגבורים שהם מחנה סיסרא, (ומלת ירד שרשו רדה מבנין הכבד כמו ירדה)

 (יד) מִנִּי אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק, אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין בַּעֲמָמֶיךָ מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר:

כעת מפרש 'ה' ירד לי בגבורים':  מני אפרים – מן אפרים יצא את שורש יהושע בן נון לרדות בעמלק לחלוש אותו לפי חרב

אחריך – יקום משבט בנימין שאול בן קיש, בעממיך– שְׁיֶעֲמֵּם אותו כגחלים עוממות.

מני מכיר- בני מנשה- ירדו מחוקקים – שרים גדולים שכבשו את האמורי אשר כבשו ששים עיר כל חבל ארגוב שכבש יאיר:

מלבי"ם: מני –מפרש מ"ש אז ירד שריד לאדירים עם, מי היו האדירים?
הם מני אפרים שהלכו עם אהוד, שרשם בעמלק והם שרשו את עמלק שהיה עם מואב (כמש"ש ג' יד ויאסוף אליו בני עמון ועמלק)

אחריך, אתה אהוד אחריך הלך בנימין בעממיך שהוא היה עַמך ושבטך כי אהוד היה משבט בנימין, והם היו אדירים וגבורים, לא כן במלחמה הזאת לא הלכו גבורים, רק מני מכיר ירדו מחוקקים.

אלה שירדו עמי מבני מכיר היו מחוקקים חכמים בדת ודין לא אנשי חיל למלחמה. ואלה שהלכו עמי מזבולון היו מושכים בשבט סופר לא אוחזי מגן וחרב.

(טו) וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשֹּכָר עִם דְּבֹרָה. וְיִשָּׂשֹּכָר כֵּן בָּרָק בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו. בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדֹלִים חִקְקֵי לֵב:

(טו) ושרי ביששכר – שרים שביששכר הם סנהדראות עוסקין בתורה יודעי בינה לעתים הם תמיד עם דבורה ללמד בישראל חק ומשפט:

ויששכר כן ברק – ושאר העם של יששכר כן הם עִם ברק לכל אשר יצוה:

בעמק שילח ברגליו – שִּׁלְּחָם בכל שליחותו ולאסוף את העם ולכל צרכי המלחמה:

בפלגות ראובן – אבל בחילוקי לבו של ראובן רבו חקקי לב נכלי לב- ערמומית, ומה היא ערמומיתו? ישב לו בין משפתי המלחמה לשמוע מי נוצח ויהיה עמו:

מלבי"ם:  וכן ושרי ביששכר שהלכו עם דבורה היו רק חכמים בתורה, וכן יששכר שהלך עם ברק, בעמק שולח ברגליו כי לא היה לו רכב וסוס ולא אנשי חיל למלחמה.
בפלגות –המשורר ישים לבו ורע בעיניו על שני שבטים ראובן ודן שלא באו למלחמה, כי בימי יהושע היה ראובן הולך בראש המחנות, ודן מאסף לכל המחנות ועתה לא באו, וכשתעיין בגבולי הארץ תמצא שכל השבטים היו קרובים לשדה המערכה, כי הר תבור היה בגבול יששכר. ומדרומו היה חלק יהודה ושמעון ובני יוסף ובנימין, ואחר שסיסרא התפשט על בני יששכר וזבולון ונפתלי שעמם נלחם, היה יכול ליפול על כל שבט מבלי אמצעי, כי חלק גד וחצי מנשה היה מגביל בעבר הירדן נגד יששכר, ובצד דרום היה מגביל עם יוסף בנימין ויהודה, ובמערבית צפונית אשר זבולון ונפתלי שנחלתם פגעו זה בזה כמו שאמר בנחלת אשר (יהושע יט כז) ופגע בזבולון, ובנחלת נפתלי(שם לד) ופגע בזבולון מנגב ובאשר פגע מים וביהודה הירדן מזרח שמש,

רק נחלת ראובן ודן היו נפרדים, כי אם היה האויב רוצה ליפול בנחלת ראובן היה צריך לעבור תחלה את הירדן אל גלעד, ולעבור דרך הגלעד גד וחצי מנשה, וכן אם היה רוצה ליפול על דן שהיה נחלתו במקצוע דרומית מערבית היה צריך לעבור דרך אשר,

על פי זה אמרה, בפלגות ראובן, מה שנפלג ראובן ולא בא לצבא (הגם שלא היה ירא שיפול עליו האויב), גדולים חקקי לב, זה עושה חקוקות גדולות ורושמים נוראים בלב, רצה לומר שברון לב.

(טז) לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב:

(טז) שרקות עדרים – לשמוע קול עדרי המלחמה למי קול ענות גבורה ולמי קול ענות חלושה, ולהצטרף למנצח.

 למה ישבת –הלא אתה יושב על הגבול כדרך הגבור שהיושב על הגבול עליו מוטל לכלֵא רגל אויב מבא בארץ, ולהיות מוכן תמיד ליום קרב, ואתה כי התרפית ביום צרה למה ישבת בין המשפתים, הכי לשמוע שרקות עדרים אשר אספת כמו שאמר: ומקנה רב היה לבני ראובן הבעבור זה ישבת על הגבול?

אולם תשיב לאמר, לפלגות ראובן גדולים חקרי לב, רצה לומר אך למותר לחקור ע"ז, והחקרי לב גדולים מן הנידון, כי הטעם מבואר שהוא יען שראובן אומר למה לי להתירא, הלא –
<![if !supportLineBreakNewLine]>
<![endif]>

(יז) גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן, וְדָן לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן:

(יז) בעבר הירדן שכן – ולא בא אל המלחמה, וכן דן הכניס ממונו בספינות לעמוד ולברוח:

ועל מפרציו – לשמור פרצות ארצו שמעבר לירדן.

מלבי"ם:  גלעד בעבר הירדן שכן –הלא גלעד הוא שכן אצלי ושומר את ארצי ומפסיק ביני לבין האויב, לכן לא בא ולא נשתתף בצרת אחיו,

וכן ודן למה יגור אניות, למה עסק דן במסחרו ויקבץ אניות ולא בא לעזר, גם ע"ז יש טעם מבואר, כי הוא אמר בלבו

אשר ישב לחוף ימים הלא אשר מפסיק בינו לבין האויב ועל מפרציו ישכון, שאשר שומר פרצות ארצו מרגל אויב ולכן לא בא.

 (יח) זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה:

(יח) חרף- ביזה נפשו והפקיר עצמו למות במלחמה עם ברק וכן נפתלי על מרומי שדה על הר תבור:

מלבי"ם:  זבלון –אלה עמדו מנגד, רק זבולון לבדו חרף נפשו למות ונפתלי (חרף נפשו למות) על מרומי שדה המערכה, בזה השלימה דבריה שנצחו במעט עם ואפס יד.
 

(יט) בָּאוּ מְלָכִים נִלְחָמו, אָז נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן בְּתַעְנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ, בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ:

(יט) בתענך על מי מגדו – ראש המחנה בתענך ומגיע עד מי מגידו:

בצע כסף לא לקחו – חנם באו לעזרת סיסרא לא בקשו ממנו שכר, ואלו אתם לא הייתם מוכנים לבא לעזרת ישראל.

 מלבי"ם:  באו –בימי יהושע קבץ יבין מלך חצור את כל המלכים מלכי כנען על מי מרום להלחם עם יהושע (כנזכר יהושע יא) ועתה קבץ יבין מלכים שנית, וחנה על מי מגידו, 

על פי זה מרכיב המשורר את העבר עם ההוה, ויצייר כי מה שקרה עתה כבר היה אז, 

המלכים באו עם סיסרא ונלחמו,(אז בימי קדם כבר נלחמו מלכי כנען, בעזר מלך חצור),

ומפרש עתה באו בתענך על מי מגדו,  תחת מה שבאו אז על מי מרום,

בצע כסף לא לקחו, עוזְרֵי יבין לא קבלו משכורת במלחמה זו, כמו שגם אז באו בחנם.

(כ) מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא:

(כ) מן שמים נלחמו – ואף הקב"ה שלח בם צבאיו שאינם רוצים שום שכר:

ממסלותם – שהזיזם ה' ממסילותם כדי לשנות את אשר ראה סיסרא באיצטגנינות.

מלבי"ם:  וכן: מן שמים נלחמו הככבים ממסלותם, רצה לומר גם הככבים שיצאו אז לעזרת ישראל במלחמת יהושע שהיה להם מסלה כבושה מאז (כי זה גדר שם מסלה על דרך כבושה שהולכים עליה תמיד)

ומן מסלה הזאת שסוללו אז – נלחמו עם סיסרא,

ימליץ כמו שסיסרא הביא מלכים עוזרים אותו מימי קדם, כן באו לישראל עוזרים מקדם קדמתה…

(כא) נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז:

(כא) גרפם – טאטם מן העולם כמגרפה זו שגורפת את האפר מן הכירה: נחל קדומים – שנעשה ערב לים על זה מימי המצרים. תדרכי נפשי – ברגלים את עוז גבורי כנען:

וכן נחל קישון אשר גרפם, הוא נחל קדומים נחל קישון, שכבר גרף מחנות אלה בימי קדם, כי המשורר יאחד מי מרום עם נחל קישון במליצתו.   תדרכי נפשי עז –אַת נפשי תדרכי את העז רצה לומר מים עזים האלה תדרכי ברגל ותעברי אותו.

(כב) אָז הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו:

(כב) הלמו עקבי סוס – נשתלפו טלפי סוסיהם שהיה חום הכוכב מרתיח את הטיט והציפורן נשמטה כמו שמולגין את הרגלים ברותחין והטלפים נשמטים מתוך שנשתלפו נהלמו הרגלים:

מדהרות דהרות אביריו – שהיו מרקידים את סוסיהם במלחמה כמו וסוס דוהר, הוא לשון הרקדת הסוס:

מלבי"ם:  אז –  שעורו את נפשי תדרכי עז הנחל בעת אשר הלמו עקבי סוס מדהרות דהרות אביריו, יצייר גלי הנחל כאבירים דוהרים לקראת רכב סיסרא וסוסיו ואבירים האלה הלמו עקבי סוסי סיסרא, ובעת ההיא דרכת נחל זה ברגל, רצה לומר בעת שטף הנחל מחנה סיסרא, ושמע שם קול מחצצים, עברוהו ברק ומחנהו ברגל.

 (כג) אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ ה' אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה' לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים:

(כג) אורו מרוז – י"א כוכב הוא, וי"א שם של אדם חשוב הוא, והיה סמוך למקום המלחמה ולא בא:

אמר מלאך ה' – אמר ברק בשליחותו של הקב"ה:

יושביה – היושבים בארבע אמות שלו בד' מאות שפוריה שמתיה ברק למרוז:

לעזרת ה' – כביכול שמי שהוא עוזר את ישראל כעוזר את השכינה:

 (כד) תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ:

(כד) מנשים באהל – שרה שנאמר בה הנה באהל, רבקה שנאמר בה ויביאה יצחק האהלה, רחל ולאה שנאמר בהן ויצא מאהל לאה:                        ד"א אף יעל היתה יושבת אוהלים לפיכך הזכיר אותה בברכת אוהלים:

מנשים באהל תבורך – יעל, לְמָּה הן יֵלדו ויגדלו, שאם לא יעל שהרגתו הרי הרשע הזה בא ומאבדן.

(כה) מַיִם שָׁאַל חָלָב נָתָנָה בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה:

(כה) חלב נתנה – לדעת אם לבו עליו שיבין בין טעם מים לטעם חלב:

בספל אדירים – בספל ששותין בו מים שהמים נקראו אדירים שנאמר במים אדירים:

מלבי"ם:   [ה, כג-כה] אורו מרוז, תברך מנשים –מצייר כאילו מלאך ה' יוצא לאור ולקלל את עיר מרוז (היתה עיר מפורסמת שאנשיה גבורים) והמלאך מקלל אותם, ארור יושביה שיהיו ארורים על שישבו בביתם.

ומפרש כי לא באו בגבורים (פי' עם גבוריהם) לעזרת ה'.

ולהפך – הנשים מברכות את יעל, וטעם הברכה באהל תברך על שישבה באהל, כי שם עשתה חיל,

ימליץ את מרוז יאורו על שבתם בבית, צמ ואת יעל יברכו על שישבה באהל, ומפרש כי מים שאל חלב נתנה.

 (כו) יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ:

(כו) להלמות עמלים – להלום את סיסרא שהיה עמל ויגע: וחלפה – יוצא מצד אחר:

מלבי"ם:  ידה –כבר בארתי (ד' כא) כי לקחה היתד ביד אחת והמקבת ביד השני להלמות, רק שלא יכלה להלום עליו מחולשתה, ועפ"י נס צנח היתד מעצמו ברקתו, וזה שאמר ידה [אשר] ליתד תשלחנה וימינה [שבה אחזה המקבת] להלמות שני ידיה היו עמלים ועיפים, (מצאנו יד בלשון זכר, הנה יד שלוחה אלי ובו מגלת ספר)

 והלמה סיסרא במה שהלמתו רק מחקה ראשו חקק קטן לבד, ובכ"ז במה שמחצה מחץ קטן כבר חלפה רקתו מעבר אל עבר, (לדעת המפרשים בא עמלים תחת עמל בלשון יחיד על סיסרא שהיה עמל והוא שלא כמשפט הלשון).
<![if !supportLineBreakNewLine]>
<![endif]>

(כז) בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד:

מלבי"ם:  בין –תחלה כרע בין רגליה ושכב, רצה לומר שבעל אותה, כמו שאמר חז"ל, ואח"כ בין רגליה כרע נפל ונהרג,

ומפרש באשר כרע במקום שכרע לבעילה שם נפל שדוד ושם נהרג.

 (כח) בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו:

(כח) ותיבב – לשון דבור כמו ניב שפתים. ורבותינו פירשוהו לשון גניחה כתרועה דמתרגמינן יבבא.

ואני אומר לשון ראייה כמו בבת עיני: אשנב – חלון:

מלבי"ם:  בעד החלון –יש הבדל בין חלון לאשנב,  שהאשנב הוא מין חלון עשוי בחכמה, ובא פה על חלון הקסם שבו השקיפה אם סיסרא לקסום קסמים לדעת מה נעשה בו, רצה לומר תחלה נשקפה בעד החלון, ואח"כ ראתה באשנב ואז ותיבב בקול יבבא ויללה,

והוא כמו שפי' העקרים, כי ראתה בחלון הקסם סיסרא שוכב ארצה, ואשה עומדת עליו הולמת ראשו ודם יורד מראשו,

וכן ראתה הרוגים צואריהם מאדמים,

ומפרש תחלה בעד החלון נשקפה מדוע בושש רכבו לבא, ואח"כ ותיבב בעד האשנב מדוע אחרו פעמי מרכבותיו.
כי יש הבדל בין אחר ובין בושש – בושש – הוא המתמהמה יותר מן הרגיל,  והמאחר מאחר זמן קבוע שהיה מעותד לחזור,
וע"כ אח"כ שעבר הזמן שהיה מוכרח לבא אמרה מדוע אחרו את הזמן,

וגם הוסיפה פעמי מרכבותיו שאם תפסו את רכבו עכ"פ היה ראוי שיבאו פעמי מרכבותיו, רצה לומר רץ ומגיד מה היה אחריתם, וזה דברה בעת שהסתכלה בחלון הקסם.
<![if !supportLineBreakNewLine]>
<![endif]>

(כט) חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ:

החכמות שבשרותיה תענינה, ואף היא תשיב אמריה – תנחומין לעצמה מה אני תמיהה על עכוב בני:

חכמות שרותיה תעננה – אמנם החכמות רצו לפתור הקסם לטובה, וכן אף היא תשיב אמריה הקודמים לפתור הדבר לטוב.

(ל) הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל:

(ל) הלא ימצאו יחלקו שלל – והוא מעכבן: רחמתים לראש גבר – מענים נשים יפות בישראל וכל איש מהם יש לו במטתו שתים ושלש נשים:

מלבי"ם:  הלא –אמרו שמה שנראה בקסם איש שוכב ארצה צבוע בדם האיש הזה הוא איש מליציי,

שהקסם יצייר את השלל כאילו הוא איש, והשלל מצויר בדמות גבר מליציי, חזיוני, וזה שאמר הלא ימצאו יחלקו שלל, השלל הוא האיש השוכב ארצה,

ומה שראית על ראש הגבר שאשה עומדת עליו, פתרונו כי רחם רחמתים לראש גבר, הנשים אשר ישללו [צבא סיסרא] הוא 'ראש הגבר' הלז שהוא השלל, כי הוא [-הנשים הן] ראש השלל והמובחר שבו,

ומה שראית שראשו צבוע בדם, פתרונו על שלל צבעים המיוחד לסיסרא, שגם זה מובחר וראש השלל והוא מצוייר בראש הגבר החזיוני שהוא השלל יען שהוא שלל צבעים רקמה, 

ומה שראית צוארים מאדמים, הוא צבע רקמתים שהוא צוארי שלל, הוא צואר הגבר החזיוני שהוא השלל, באופן שהקסם הגשים את השלל המליציי ויעשהו כתבנית איש בחזיון הקסם.

 (לא) כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה' וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה:

(לא) כן יאבדו – דבורה אמרה: תנחומין של הבל מנחמת אם סיסרא את עצמה, כן יאבדו כל אויביך ה' כאשר אבד הוא:

ואוהביו כצאת השמש בגבורתו – לעתיד לבא שבעתים כאור שבעת הימים שהיא על אחת שלש מאות וארבעים ושלש כמספר ארבעים ותשע שביעיות. 343=7X7X7 ותשקוט הארץ – אין זה מדברי דבורה אלא מדברי כותב הספר:

מלבי"ם:  כן –משיב אבל כן יאבדו כל אויביך ה' אבל אוהביו יהיו דומים כשמש בצאתו מתחת האופק שהולך ואור עד נכון היום,

וכשמש אשר לא יכסוהו עננים ועבים לא יאפילוהו.
ותשקט הארץ –כי היו צדיקים כל ימי דבורה.