שופטים פרק טו

(א) וַיְהִי מִיָּמִים בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּפְקֹד שִׁמְשׁוֹן אֶת אִשְׁתּוֹ בִּגְדִי עִזִּים וַיֹּאמֶר אָבֹאָה אֶל אִשְׁתִּי הֶחָדְרָה וְלֹא נְתָנוֹ אָבִיהָ לָבוֹא:

מלבי"ם בימי קציר חטים – זימן ה' שיהיה בעת שהתבואה בקמותיה וישרף הכל:

 

(ב) וַיֹּאמֶר אָבִיהָ אָמֹר אָמַרְתִּי כִּי שָׂנֹא שְׂנֵאתָהּ וָאֶתְּנֶנָּה לְמֵרֵעֶךָ הֲלֹא אֲחֹתָהּ הַקְּטַנָּה טוֹבָה מִמֶּנָּה תְּהִי נָא לְךָ תַּחְתֶּיהָ:

מלבי"ם טובה ממנה – רמז כי אשתו נתנה עיניה באחרים משא"כ הקטנה תהי לך לבדך:

 

(ג) וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן נִקֵּיתִי הַפַּעַם מִפְּלִשְׁתִּים כִּי עֹשֶׂה אֲנִי עִמָּם רָעָה:

מצודות דוד נקיתי וגו' – הפעם הזאת אהיה נקי מפלשתים כאשר אעשה להם רעה,

כי לא יחשבו לי לאשמה, על כי מהראוי להרע עמהם:

 מלבי"ם נקיתי הפעם – כי בודאי נעשו הנשואין בפרהסיא ולמה לא מיחו לתת אשת איש לאחר:

 

(ד) וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים וַיִּקַּח לַפִּדִים וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת בַּתָּוֶךְ:

רד"ק שועלים. למה שועלים לפי שהשועל מנהגו לחזור לאחוריו לפיכך היה דבק הלפיד בין שתי הזנבות כי כל אחד מהם היה חוזר לאחוריו ולא היה נפרד מחבירו ומתוך כך היה הלפיד דבק בהם

ואלולי כן היה זה הולך לפניו וזה לפניו והלפיד נופל מביניהם

ורז"ל דרשו מאי שנא שועלים אמר שמשון יבא שועל שחוזר לאחוריו ויפרע מפלשתים שחזרו בשבועתם והיא שבועת אבימלך לאברהם.

 מלבי"ם בין שני הזנבות בתוך – רמז להם כי כן שמו לפיד בין שני רעים

כמ"ש היחתה איש אש בחיקו וכו' כן הבא אל אשת רעהו:

 

(ה) וַיַּבְעֶר אֵשׁ בַּלַּפִּידִים וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה וְעַד כֶּרֶם זָיִת:

מצודות ציון בקמות – היא התבואה המחוברת לקרקע.

מגדיש – תבואה קצורה מונחים זה על גב זה. כרם זית – פרדס מאילני זית:

(ו) וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים מִי עָשָׂה זֹאת וַיֹּאמְרוּ שִׁמְשׁוֹן חֲתַן הַתִּמְנִי כִּי לָקַח אֶת אִשְׁתּוֹ וַיִּתְּנָהּ לְמֵרֵעֵהוּ וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׂרְפוּ אוֹתָהּ וְאֶת אָבִיהָ בָּאֵשׁ:

רש"י חתן התמני – חתן הפלשתי אשר בתמנה (לעיל יד א):

 מצודות דוד ויאמרו – הרואים אותו שעשהו. וישרפו – לפייס את שמשון:

 

(ז) וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן אִם תַּעֲשֹוּן כָּזֹאת כִּי אִם נִקַּמְתִּי בָכֶם וְאַחַר אֶחְדָּל:

רד"ק אם תעשון כזאת – אם מתחלה כשגזלו אשתי עשיתם זאת ששרפתם אותה ואת בית אביה היה טוב

אבל עתה שלא חששתם מתחילה עד שבקשתי אני דיני מכם

לא אחדל עדין אא"כ נקמתי בכם פעם אחרת ואחר כן אחדל:

 רלב"ג ויאמר להם שמשון – הראוי שתעשו כזאת להוסיף לעשות כנגדי?

הנה אם לא הוספתם רעה נגדי- נקמתי בכם מענין הראשון ואחר אחדל מהרע לכם.

אך עתה ששבתם לעשות כנגדי- הנה אני עושה עמכם רעה:

 מצודות דוד אם תעשון כזאת – רצה לומר, לכן אשר עשיתם כזאת לנקום נקמתי, לא יהיה לי עמכם איבת עולם, רק אנקום בכם פעם אחת, ואחר זה אחדול מלנקום:

 מלבי"ם אם תעשון כזאת – ר"ל כי מה ששרפו אותה לא היה בעבור המעשה שזנתה רק להשקיט כעס שמשון, אמר אני חשבתי שדי בעונש ממון, אבל אחר שאתם תעשון כזאת להעניש בעונש נפשות

א"כ גם אני אבקש מכם נפשות כמנהגכם, וזה שאמר כי אם נקמתי בכם.

 

(ח) וַיַּךְ אוֹתָם שׁוֹק עַל יָרֵךְ מַכָּה גְדוֹלָה וַיֵּרֶד וַיֵּשֶׁב בִּסְעִיף סֶלַע עֵיטָם:

רד"ק שוק על ירך – [הקושי הוא הרי הירך היא על השוק?, וגם מה משמעות הביטוי?]

יש לפרש שוק על ירך על הנופלים בנוסם כלומר כי לא הפך אחד מהם פניו אליו ולא עמד איש בפניו

אלא כלם נסו מפניו והכה אותם בנוסם ונופלים שוק על ירך כי הנס ונופל על פניו מתהפך שוקו על יריכו:

 

(ט) וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים וַיַּחֲנוּ בִּיהוּדָה וַיִּנָּטְשׁוּ בַּלֶּחִי:

רד"ק וינטשו בלחיעל שם סופו כי על דבר לחי החמור נקרא המקום לחי

ופי' וינטשו לשון שטיחה כמו והנם נטושים על פני האדמה:

 

(י) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יְהוּדָה לָמָה עֲלִיתֶם עָלֵינוּ וַיֹּאמְרוּ לֶאֱסוֹר אֶת שִׁמְשׁוֹן עָלִינוּ לַעֲשֹוֹת לוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ:

רש"י למה עליתם עלינו – הלא עבדים אנחנו לכם. לאסור את שמשון – שתאסרוהו ותסגירוהו לנו:

 

(יא) וַיֵּרְדוּ שְׁלשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ מִיהוּדָה אֶל סְעִיף סֶלַע עֵיטָם וַיֹּאמְרוּ לְשִׁמְשׁוֹן הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי מֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים וּמַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ וַיֹּאמֶר לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי כֵּן עָשִׂיתִי לָהֶם:

מלבי"ם הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים – כי הדין הוא שעכו"ם שאמרו תנו לנו אחד מכם ונהרגנו לא ימסרוהו (לדעת הרמב"ם) אא"כ חייב מיתה כשבע בן בכרי, ר"ל אף שאינו חייב מד"ת רק מדין מלכות,

וכן אם היה רודף רבים שע"י יגיע סכנה לכלל ישראל שאז מוסרים אותו אף שלא יחדוהו (כמ"ש הט"ז ביו"ד סימן קנ"ז),

ותחלה אמרו הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים ומה זאת עשית וא"כ אתה רודף את הכלל,

והשיב אני לא חשבתי שיגיע לכם נזק כי כאשר עשו לי כן עשיתי להם – והוא דברים שביני לבינם בלתי נוגעים אל הכלל:

 

(יב) וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֶאֱסָרְךָ יָרַדְנוּ לְתִתְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן הִשָּׁבְעוּ לִי פֶּן תִּפְגְּעוּן בִּי אַתֶּם:

מלבי"ם ויאמרו לו לאסרך ירדנו – כי ייחדוך ואתה חייב אצלם מיתה מחוק המלכות:

 

(יג) וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֵאמֹר, לֹא, כִּי אָסֹר נֶאֱסָרְךָ וּנְתַנּוּךָ בְיָדָם, וְהָמֵת לֹא נְמִיתֶךָ, וַיַּאַסְרֻהוּ בִּשְׁנַיִם עֲבֹתִים חֲדָשִׁים וַיַּעֲלוּהוּ מִן הַסָּלַע:

מצודות ציון עבתים – חבלים, עבות, שזורים בשלשה כפולים:

 

(יד) הוּא בָא עַד לֶחִי וּפְלִשְׁתִּים הֵרִיעוּ לִקְרָאתוֹ וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה' וַתִּהְיֶינָה הָעֲבֹתִים אֲשֶׁר עַל זְרוֹעוֹתָיו כַּפִּשְׁתִּים אֲשֶׁר בָּעֲרוּ בָאֵשׁ וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו מֵעַל יָדָיו:

 (טו) וַיִּמְצָא לְחִי חֲמוֹר טְרִיָּה וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיַּךְ בָּהּ אֶלֶף אִישׁ:

רד"ק טריה – לחה וכן מכה טריה.

 

(טז) וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן בִּלְחִי הַחֲמוֹר חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם בִּלְחִי הַחֲמוֹר הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ:

רד"ק חמור חמורתים – צבור וצבורים כמו חמר חמרים [מלשון ערימה]

 מצודות דוד בלחי החמור – בלחי של חמור עשיתי חמרים, והוא לשון הנופל על לשון.

מלבי"ם חמור חמורתים – נפלו חמרים מעם הדומה לחמור.

 

(יז) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר וַיַּשְׁלֵךְ הַלְּחִי מִיָּדוֹ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא רָמַת לֶחִי:

מצודות דוד רמת לחי – על שם שהשליך שם את הלחי, כי התרגום של 'וישלך', הוא 'ורמא':

 

 (יח) וַיִּצְמָא מְאֹד וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר אַתָּה נָתַתָּ בְיַד עַבְדְּךָ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְעַתָּה אָמוּת בַּצָּמָא וְנָפַלְתִּי בְּיַד הָעֲרֵלִים:

מצודות דוד ועתה אמות בצמאאם אשב פה.

ונפלתי – או אפול ביד הפלשתים הערלים, אם אבוא העיר לרוות צמאוני:

 מלבי"ם אתה נתת – וכו' ועתה אמות בצמא – וכלל הוא שלא יעשה ה' נס לבטלה ולבלי הועיל,

אחר שעכ"פ אפול בידם עתה:

 

(יט) וַיִּבְקַע אֱלֹהִים אֶת הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר בַּלֶּחִי וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וַיֵּשְׁתְּ וַתָּשָׁב רוּחוֹ וַיֶּחִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ עֵין הַקּוֹרֵא אֲשֶׁר בַּלֶּחִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

רש"י את המכתש – גומא שהשן יושבת בה, עשויה כעין מכתשת.

עין הקורא – מעין שבא על ידי זעקת הקורא אל ה':

מלבי"ם על כן קרא שמה- לזכר שהקורא לה' יענהו בנס,

ונס של אדם מצויין [מוכר ומפורסם] חייבים לברך כשמגיעים למקום ההוא,

ועכ"פ חייב בעל הנס לברך ולכן יחדוהו בשם,

ותחלה קראה בשם לחי כדי לזכור נס הלחי וכשנעשה עוד נס הוסיף שם עין הקורא לברך על שתיהן.

כמעשה דמר בריה דרבינא פ' הרואה שצריך לכלול שני הנסים. [ברכות דף נד/א: ומר בריה דרבינא הוה קאזיל בפקתא דערבות וצחא למיא איתעביד ליה ניסא איברי ליה עינא דמיא ואישתי ותו זמנא חדא הוה קאזיל ברסתקא דמחוזא ונפל עליה גמלא פריצא איתפרקא ליה אשיתא על לגוה כי מטא לערבות בריך ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל כי מטא לרסתקא דמחוזא בריך ברוך שעשה לי נס בגמל ובערבות:

 (כ) וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים עֶשְׂרִים שָׁנָה:

רד"ק וישפט את ישראל בימי פלשתים – טעם בימי פלשתים הימים שפלשתים מושלים בישראל והוא הושיעם מהם אע"פ שלא היתה תשועתם שלימה.

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “שופטים פרק כא”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב