שופטים פרק ט

(א) וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה אֶל אֲחֵי אִמּוֹ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאֶל כָּל מִשְׁפַּחַת בֵּית אֲבִי אִמּוֹ לֵאמֹר: (ב) דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי כָל בַּעֲלֵי שְׁכֶם מַה טּוֹב לָכֶם הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל אִם מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד וּזְכַרְתֶּם כִּי עַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי:

מלבי"ם מה טוב לכם – אמר שידברו אל העם שזה לטובת הכלל, שאם ימשלו בני ירובעל בהכרח ימשלו כולם, מאחר שכולם שוים, וזה לא טוב לפני הכלל,

ועוד- מצד טובת עצמם בשהוא ממשפחתם:

 

(ג) וַיְדַבְּרוּ אֲחֵי אִמּוֹ עָלָיו בְּאָזְנֵי כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּט לִבָּם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ כִּי אָמְרוּ אָחִינוּ הוּא:

מלבי"ם ויט לבם – לא מפני טובת הכלל,

ולא מצד שזכרו מה שנדרו לירובעל 'משל בנו גם אתה גם בנך', רק מצד שהוא קרובם.

 

(ד) וַיִּתְּנוּ לוֹ שִׁבְעִים כֶּסֶף מִבֵּית בַּעַל בְּרִית וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו:

מצודות ציון ריקים – ריקנים מכל מעלה. ופחזים – מהירים במעשיהם מבלי דעת, כמו (בראשית מט ד): פחז כמים, והוא הפוך מן חפזון:

 מלבי"ם ויתנו לו – ובזה נשתתפו בעלי שכם בפעל הרצח כי עזרוהו בכסף:

 

(ה) וַיָּבֹא בֵית אָבִיו עָפְרָתָה וַיַּהֲרֹג אֶת אֶחָיו בְּנֵי יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת וַיִּוָּתֵר יוֹתָם בֶּן יְרֻבַּעַל הַקָּטֹן כִּי נֶחְבָּא:

רד"ק ויוותר יותם – נותר מהשבעים וע' חסר אחד הרג ואף על פי שאמר שבעים איש מנהג הלשון הוא.

 

(ו) וַיֵּאָסְפוּ כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְכָל בֵּית מִלּוֹא וַיֵּלְכוּ וַיַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ עִם אֵלוֹן מֻצָּב אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם:

רש"י עם אלון מצב- מישור שהיו בו מצבות:

 

 (ז) וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִים וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים:

 מלבי"ם וישמע אליכם אלהים – הוא השופט וישפוט בינינו:

 

(ח) הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מָלְכָה עָלֵינוּ:

מלבי"ם הלוך הלכו העצים – העצים הלכו הליכות הרבה למשוח עליהם מלך,

והנמשל שבני אדם (כי האדם עץ השדה) הלכו להקים להם שוטר ומושל, והנה מדרך המבקשים מלך, לבקש איש היותר ראוי והיותר מעולה למהלך שלמות הכלל,

ולכן לא יבחרוהו ההמונים, רק ראשיהם וחכמיהם להם משפט הבחירה,

ולכן לא אמר בתחלה כל העצים.

רק הלכו העצים – רצה לומר העצים המובחרים עושי פרי שהם המובחרים בעם.

 והנה התכליתיות יתחלקו לשלשה, טוב, ערב, מועיל,

יש ישים תכליתו לבקש אך הטוב בעבור שהוא טוב לאושר הנפש,

ויש יבקש אך הערב לגוף בלבד,

ויש יבקש הממוצע בין הטוב והערב שהוא המועיל, שבקשת הערב הוא פועל החוש הבהמי, ובקשת המועיל הוא מפועל השכל.

 והנה תחלה יהיו הבוחרים הזקנים והחכמים והם ידרשו אחר הטוב המוחלט,

וממליץ שאמרו לזית מלכה עלינו – שהזית יצייר את הטוב כי הוא המוציא שמן למאור שזה משל על אור החכמה והתורה, והאור נקרא טוב, והסכימו כי לאיש כזה האלקי ראוי המלוכה,

וע"כ לא אמרו לכה מָלכה, כי הוא אינו צריך ללכת ולהתנועע לזה כי המלכות מחויב אליו מצד עצמו:

 

(ט) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים:

מלבי"ם ויאמר להם הזית – אבל האיש המאושר הזה לא יאבה בשררות כי היא תשביתנו משלמותו הנפשיי להיות עבד לעם לפקח על ענינם, כמ"ש כלום שררות אני נותן לכם וכו'

לכן השיב וכי אחדיל את דשני – שהוא השגת החכמה ושפע הנבואה אשר בי יכבדו אלקים ואנשים, והלכתי לנוע על העצים – לעסוק בצרכיהם?:

 

(י) וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ:

מלבי"ם ויאמרו העצים לתאנה – אחר שכת החכמים והטובים לא מצאו איש הטוב בעיניהם, חדלו מלבקש, ואז התעוררו כת אחרת, שהם העשירים מבקשים את הערב לחיי הגוף,

ורצו להקים איש מועיל לפי התכלית הנרצה אצלם,

וזה במשל התאנה שפריה מתוק וערב לחוש הטעם,

וזה במשל שיבקשו איש עשיר גבור חיל אשר יוכל לכלכלם בתפנוקים וחיים הערבים:

 

 

(יא) וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים:

מלבי"ם ותאמר להם התאנה – אבל גם איש כזה אחר שיש לו איזה שלימות מדומה ערב לעצמו, לא ירצה לעזבו בעבור העם, וז"ש החדלתי את מתקי – ובזה לא אמר שיש בו תועלת לאלהים ולאנשים, כי באמת מחלק הערב אין בו תועלת אמתי כלל:

 

(יב) וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ:

מלבי"ם ויאמרו העצים לגפן – אז התעוררו כת שלישית ממוצע בין שניהם, לבחור איש ממוצע בין הטוב והערב והוא המועיל הנרמז בגפן, שיין ישמח לבב אנוש וחמרי וריחני פקחין,

רצה לומר כי יבחרו איש החכם במדיניות ובטוב המדות אשר ינהיגם בדרכי צדק

וישפוט משפטיהם לטוב החיים המדיניים:

 

(יג) וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים:

מלבי"ם ותאמר להם הגפן – אבל גם הגפן שהוא החכם המדיני לא ירצה לעזוב שלימותו שנמצא בו דבר משמח אלהים ואנשים, שהוא טוב המדות שפריו צדקה וחסד ורחמים, ישמח בם אלקים,

וטיב ההנהגה ישמחו בה אנשים, ואיך ינוע על העצים:

 

(יד) וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ:

מלבי"ם ויאמרו כל העצים אל האטד – אז חדלו ראשי העם שהם החכמים והעשירים והשרים לבקש מלך אז עמדו כל העצים ר"ל אילני סרק שהם רוב העצים, ויבקשו מלך,

והם אחר שאין בם תכלית ופרי, יבחרו את האטד שהוא הגרוע שבכולם וחסר כל תועלת.

והמעלה שלו לעומת יתר אילני סרק מה שא"א להתקרב אליו כי מלא חנית וחצים וקוצים מכאיבים

והנמשל שאחר שחדלו המעולים בעם לבקש מלך התאספו ההמון כולו

להקים עליהם איש נעדר כל שלמות והגרוע שבכולם, ומעלתו הוא רק כי מלא רצח ורומח וחנית:

 

(טו) וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן:

מלבי"ם ויאמר האטד – הוא מקבל את המלוכה ודורש אחריה, בשלא יגרע לו על ידה שום שלימות.

רק הסתפק אם לבם נכון עמו,

לכן מתנה עמהם אם באמת – ובתמים אתם מושחים אותי – באו חסו בצלי – וידוע שהאטד אין לו צל כלל והוא השפל מכולם,

ר"ל עזבו מעלתכם אתם ארזי לבנון הרמים והנישאים ותשפילו שבת תחתי במקום שפל וירוד, והקוצים שלי המכאיבים יהיו לכם צל ומחסה,

ואם אין – כי תמרדו בי, אז אל תחשבו כי לא אוכל להרע לכם משפל מקומי,

לא כן, כי אחר שהאטד מוכן לשריפת אש, האש הזה תאכל את ארזי הלבנון:

 

 (טז) וְעַתָּה אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאִם טוֹבָה עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ וְאִם כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ:

מלבי"ם ועתה, מתחיל לבאר הנמשל, כי במות גדעון נמצאו בין בניו חכמים דורשים הטוב כשתילי זיתים.

ועשירים דורשים הערב כתאנה חנטה פגיה,

וחכמים במדיניות אל המועיל ככרם הגפן, ואלה לא אבו במלוכה,

ואתם המוני עם הפחותים, הלכתם אל האטד שלא נמצא בו לא טוב ולא ערב ולא מועיל רק מה שהיה כקוץ ודרדר להשחית את אחיו.

מתנה עמהם, א) אם באמת ובתמים עשיתם ותמליכו את אבימלך – ר"ל אם הבחירה בעצמה היה באמת שחשבתם לקנות בצלו איזה שלימות (שזה שקר),

ב) ואם טובה עשיתם עם ירובעל ועם ביתו ואם כגמול ידיו עשיתם לו – שחויבתם לו טובה בעבור שמסר נפשו עליכם, והתחייבתם לו גמול בעבור שהציל אתכם מני צר אם בעבור זה המלכתם אותו (שזה גם שקר),

ג) ואם כגמול ידיו עשיתם לו, שחוץ מזה התחייבתם לו גמול בעבור שהציל אתכם מני צר,

ומפרש נגד מ"ש אם טובה עשיתם-

 

(יז) אֲשֶׁר נִלְחַם אָבִי עֲלֵיכֶם וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן:

מלבי"ם אשר נלחם אבי עליכםשגם אם לא היה מצליח במלחמה הייתם חייבים לו טובה בעבור שהשליך נפשו מנגד

, ונגד מ"ש ואם כגמול ידיו עשיתם, מפרש ויצל אתכם מיד מדין ומצד זה התחייבתם לו גמול ידיו טובה תחת טובה, ואיה הגמול? הלא

(יח) וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל בֵּית אָבִי הַיּוֹם וַתַּהַרְגוּ אֶת בָּנָיו שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן אֲמָתוֹ עַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם כִּי אֲחִיכֶם הוּא:

מלבי"ם ואתם קמתם על בית אבי ותהרגו את בניושזה לא טובה ולא גמול, ותמליכו כו' בן אמתו [מצו"ד – ולא בן הגבירה],

וגם זה לא בעבור טובה וגמול רק מצד כי אחיכם הוא.

(יט) וְאִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ וְיִשְׂמַח גַּם הוּא בָּכֶם:

מצודות דוד ואם באמת וגו' היום הזה – רצה לומר, ואם עם כל זאת תאמרו:

אם מתחלה עשינו הרעה להרוג את בני גדעון, מכל מקום 'היום הזה' מה שהמלכנו את אבימלך בנו, הוא לכבוד גדעון וביתו.

ואמר: אם כדבריכם כן הוא ש'באמת ובתמים וכו' היום הזה',

אזי יהיה גמולכם אשר תשמחו זה בזה:

מלבי"ם ואםאחר שבאר ההפך של מ"ש ואם טובה עשיתם, ואם כגמול ידיו,

באר ההפך של מ"ש ואם באמת ובתמים עשיתם,

והוסיף אם היה זה באמת ובתמים, 'היום הזה' אחר שנהרגו בניו אין לכם שום זכות.

(כ) וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ וְתֹאכַל אֶת בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת בֵּית מִלּוֹא וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא וְתֹאכַל אֶת אֲבִימֶלֶךְ:

מלבי"ם ואם איןכמו שהוא האמת שלא היה ראוי שהרוצח בית אביו יירש כבודו,

יהיה סופכם כסוף העצים מן האטד תצא אש וכו'.

(כא) וַיָּנָס יוֹתָם וַיִּבְרַח וַיֵּלֶךְ בְּאֵרָה וַיֵּשֶׁב שָׁם מִפְּנֵי אֲבִימֶלֶךְ אָחִיו:

 (כב) וַיָּשַׂר אֲבִימֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ שָׁנִים:

מלבי"ם וישרלא כתיב וישפט, כי לא שפט רק שר בחזקה (ומלת וישר מבנין הקל מנע"ו כמו ויסר אליה):

(כג) וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי שְׁכֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ:

מלבי"ם וישלח אלהים רוח רעה – והיה זה עונש השגחיי לבוא חמס שבעים נפש שרצח.

 

(כד) לָבוֹא חֲמַס שִׁבְעִים בְּנֵי יְרֻבָּעַל וְדָמָם לָשֹוּם עַל אֲבִימֶלֶךְ אֲחִיהֶם אֲשֶׁר הָרַג אוֹתָם וְעַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֲשֶׁר חִזְּקוּ אֶת יָדָיו לַהֲרֹג אֶת אֶחָיו:

מצודות דוד לבא חמס – רצה לומר, מה' היתה, למען יבוא גמול החמס שחמסו המלוכה מבני גדעון.

 

(כה) וַיָּשִׂימוּ לוֹ בַעֲלֵי שְׁכֶם מְאָרְבִים עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים וַיִּגְזְלוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדָּרֶךְ וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ:

מלבי"ם וישימו תחלה שמו מארבים להרגו בדרך אשר יעבור

רק המארבים לא פנו אל המטרה לארב על אבימלך עצמו וגזלו עוברי דרך ועי"ז נתודע הקשר ונודע לאבימלך ונשמר מלעבור שם וישב בתרמה

(וזה היה מאת ה' שטרם ישרף האטד יאכל את ארזי לבנון תחלה):

 

 (כו) וַיָּבֹא גַּעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו וַיַּעַבְרוּ בִּשְׁכֶם וַיִּבְטְחוּ בוֹ בַּעֲלֵי שְׁכֶם:

מלבי"ם (כו-כז) ויבא געל בן עבד – סבב ה' סבה שניה שגעל בא לשכם,

ובני שכם בטחו על גבורתו שילחם באבימלך, ועי"ז יצאו לבצור כרמיהם כי תחלה פחדו לצאת

והיה דרכם לעשות הלולים ומשתה בעת הבציר ושם קללו את אבימלך בפרהסיא:

 

 (כז) וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה וַיִּבְצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם וַיִּדְרְכוּ וַיַּעֲשֹוּ הִלּוּלִים וַיָּבֹאוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְקַלְלוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ: (כח) וַיֹּאמֶר גַּעַל בֶּן עֶבֶד מִי אֲבִימֶלֶךְ וּמִי שְׁכֶם כִּי נַעַבְדֶנּוּ הֲלֹא בֶן יְרֻבַּעַל וּזְבֻל פְּקִידוֹ עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ:

מצודות דוד מי אבימלך ומי שכם – רצה לומר, הלא מהראוי שהנכבד ימשול על הפחותים והבזוים, והנה נהפוך הוא,

כי 'מי אבימלך' הלא הוא פחות ונבזה,

ו'מי שכם', רצה לומר, הלא בעלי שכם המה נכבדי ארץ.

כי נעבדנו – אשר נעבוד לאבימלך, וכלל עצמו עמהם על כי ישב בשכם ומהם יחשב.

הלא בן ירובעל – רצה לומר, וכי הוא ירובעל עצמו שעשה לכם תשועה, הלא בנו הוא ואין לעבדו בעבור אביו.

וזבל פקידו – הלא זבול הוא פקידו ולא הועמד מן ירובעל עצמו, ואם אין מהראוי לעבוד לאבימלך, מכל שכן לפקידו.

עבדו את אנשי חמור – רצה לומר, ואם מהראוי לעבדו בעבור שמשל בכם אביו, אם כן, לכו ועבדו את אנשי חמור, כי חמור היה 'אבי שכם', רצה לומר, שר של שכם, אם כן, עבדו בניו בעבור שמשל אביהם. ומדוע – רצה לומר, ואם בעבור תשועת גדעון, מהראוי לעבוד גם לבנו, זה היה ראוי למי שעשה בעבורם את התשועה דהיינו לאבותיכם שכבר מתו, 'ומדוע נעבדנו אנחנו', הלא לא לנו היתה התשועה?

מלבי"ם ויאמר געל בן עבדהוא עמד בראשי המדברים ויאמר, מי אבימלך ומי שכם כי נעבדנו רצה לומר מה קשר יש לאבימלך עם שכם שהם מחויבים לעבדו, הלא הוא בן ירובעל מצד אביו,

ועקר היחוס יהיה מצד האב, ואביו לא משכם הוא,

והוסיף וזבול פקידו, ואם תעבדו את אבימלך הכי תעבדו עוד את פקידו,

ושעורו כי נעבדנו ואת זבול פקידו.

הוסיף לאמר עבדו את אנשי חמור אבי שכם, אמר אתם הסכלים כחמורים עבדו אתם את אנשי חמור אבי שכם, כן קרא את אבימלך על שם חמור שהיה אבי שכם בימים קדמונים, והוא עתה הנשיא תחתיו,

ורצוף בו גם הלצה על שהוא החמור הסכל מכל בעלי חיים, רצה לומר אם רצונכם עבדו את אנשי חמור שהם זבול ואנשי אבימלך.

אבל מדוע נעבדנו אנחנו אני ואחי, אנו לא נולדנו בשכם ואין אנו משועבדים אל חמור נשיא שכם

גם יש לפרש שקרא לאבימלך לגנאי בשם שכם, רצה לומר שהוא רוצה לזכות במשרה על שהוא בן נשיא הארץ כשכם שהיה בן חמור החוי נשיא הארץ בימים קדומים,

ואמר מי אבימלך ומי שכם נשיא הארץ כי נעבדנו. הלא בן ירובעל וזבול פקידו רצה לומר אינו בן ירובעל בבירור אחר שהוא בן פילגשו שדרך הפילגש לזנות

ואמו זנתה עם זבול פקידו באופן שהוא בן ירובעל ובן זבול,

רצה לומר ספק מי משניהם הוא אביו האמתי, ומתיחס לירובעל ולזבול בשוה,

הוסיף אם תרצו לעבדו מצד שאביו היה נשיא הארץ עבדו את אנשי חמור אבי שכם שהם קודמים בנשיאות ומדוע נעבדנו אנחנו הלא מצד זה בני חמור קודמים בנחלה.

 (כט) וּמִי יִתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְאָסִירָה אֶת אֲבִימֶלֶךְ וַיֹּאמֶר לַאֲבִימֶלֶךְ רַבֶּה צְבָאֲךָ וָצֵאָה:

רד"ק ואסירה את אבימלך – והלא הסירו אותו אלא אסירה אותו לעולם שלא יוכלו אנשי שכם להשלים עמו אם ירצו:

מלבי"ם ומי יתן – שאהיה מושל פה אסירה אותו ממלוכה,

ויאמר לאבימלך – צוה שכל השומע יגיד לאבימלך שירבה צבאיו ויצא למלחמה כי התקשרו העם נגדו.

 

 (ל) וַיִּשְׁמַע זְבֻל שַׂר הָעִיר אֶת דִּבְרֵי גַּעַל בֶּן עָבֶד וַיִּחַר אַפּוֹ: (לא) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בְּתָרְמָה לֵאמֹר הִנֵּה גַעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו בָּאִים שְׁכֶמָה וְהִנָּם צָרִים אֶת הָעִיר עָלֶיךָ:

רד"ק בתרמה – כמו במרמה כלומר בסתר שלא הרגישו בו אנשי שכם.

 או יהיה בתרמה שם מקום והוא ארומה שנאמר וישב אבימלך בארומה. [כ"כ המלבי"ם]

צרים את העיר עליך – ששומרים את העיר שלא יכנס אדם בה מבחוץ, כלומר בעבורך שומרים את העיר שלא תכנס בה:

מלבי"ם הנה געל כו' ואחיו באים שכמה רצה לומר שרוצים להתישב שם
והנם צרים את העיר עליך –  הודיעהו כי הסכימו ביניהם לצאת למחר בבקר לצור על עיר ארומה, שע"ז כיון במ"ש רבה צבאך וצאה רצה לומר מן העיר שאתה בה ששם תבוא במצור.

(לב) וְעַתָּה קוּם לַיְלָה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ וֶאֱרֹב בַּשָּׂדֶה: (לג) וְהָיָה בַבֹּקֶר כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ תַּשְׁכִּים וּפָשַׁטְתָּ עַל הָעִיר וְהִנֵּה הוּא וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ יֹצְאִים אֵלֶיךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ:

מלבי"ם ועתה יעץ בחכמהשיקום בלילה ויארב עליהם בשדה.  

ובבקר – השכם יפשוט על עיר שכם, כי געל ואנשי החיל יוצאים אליך לתרמה, ולא יהיו בעיר ובקל תכבוש את העיר,

ובזה ועשית לו כאשר תמצא ידך – הוא מה שחצה העם לארבעה ראשים שמקצתם יעמדו בשער העיר בל יניחום לשוב העירה ומקצתם ילחמו בשדה, רק שנשבתה עצתו כמו שיבואר:

 

(לד) וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לָיְלָה וַיֶּאֶרְבוּ עַל שְׁכֶם אַרְבָּעָה רָאשִׁים:

מלבי"ם ויקם אבימלך – שמע לעצתו, ויארבו – כו' ארבעה ראשים –

כי חשב ששני ראשים יעמדו בפתח שער העיר ושני ראשים יכו כל אשר בשדה:

 

(לה) וַיֵּצֵא גַּעַל בֶּן עֶבֶד וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִן הַמַּאֲרָב:

מלבי"ם ויצא געל – וכן היה שגעל יצא עם אנשי שכם בעלות השחר ללכת לתרמה,

אבל לא הלך תיכף רק עמד עם אנשיו בפתח שער העיר לסדר מחנהו,

ובתוך כך קם אבימלך מן המארב כי חשב שגעל כבר יצא לדרכו, והוא בשדה:

 

(לו) וַיַּרְא גַּעַל אֶת הָעָם וַיֹּאמֶר אֶל זְבֻל הִנֵּה עָם יוֹרֵד מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כַּאֲנָשִׁים:

(לו) כאנשים – 'צל ההרים', הם הנראים לך אנשים, וכונתו היתה לבל יכיר בהם עד אשר יבואו פתאום:

מלבי"ם וירא געל ויאמר הנה עם יורדועי"כ לא התרחק מן השער,

 וזבול רצה להטעותו שהוא צל ההרים.

 (לז) וַיֹּסֶף עוֹד גַּעַל לְדַבֵּר וַיֹּאמֶר הִנֵּה עָם יוֹרְדִים מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ וְרֹאשׁ אֶחָד בָּא מִדֶּרֶךְ אֵלוֹן מְעוֹנְנִים:

מלבי"ם אבל געל הוסיף שרואה שהוא עם, ושהם חלוקים לראשים, וציין מקומם, והיה דעתו לשוב העירה:

 

(לח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל אַיֵּה אֵפוֹא פִיךָ אֲשֶׁר תֹּאמַר מִי אֲבִימֶלֶךְ כִּי נַעַבְדֶנּוּ הֲלֹא זֶה הָעָם אֲשֶׁר מָאַסְתָּה בּוֹ צֵא נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בּוֹ: לט) וַיֵצֵא גַעַל לִפְנֵי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּלָּחֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ:

(מ) וַיִּרְדְּפֵהוּ אֲבִימֶלֶךְ וַיָּנָס מִפָּנָיו וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים רַבִּים עַד פֶּתַח הַשָּׁעַר:

מלבי"ם ויאמר אליו זבל – אז נסה זבול להרחיקו מן העיר ע"י שיצית בלבו אש המלחמה, א"ל:

א)     אם תשוב לעיר תהיה לבוז כי איה אפוא פיך אשר תאמר מי אבימלך כי נעבדנו – ואיך תתן אמון לדבריך אם לא בשתלחם בו ותנצחהו, ואדם המעלה צריך לשמור מוצא שפתיו,

ב)     הלא זה העם אשר מאסתה בו – וכאין נחשב אצלך ולמה תירא עתה להלחם בו,

וזה פעל על לב געל, ויצא וירדפהו אבימלך וינס בחזרה אל עיר שכם,

ובזה הוקמה עצת עליון שיפלו בעלי שכם ושלא יכבוש עדיין את העיר למען תרבה המשטמה עד שהחריב את העיר לבסוף,

ואבימלך ישב בארומה כי לא יוכל להלחם עתה על העיר אחר שגעל וחיילותיו בעיר:

מצודות דוד עד פתח – ממקום המלחמה עד בואם פתח השער נפלו חללים:

 

(מא) וַיֵּשֶׁב אֲבִימֶלֶךְ בָּארוּמָה וַיְגָרֶשׁ זְבֻל אֶת גַּעַל וְאֶת אֶחָיו מִשֶּׁבֶת בִּשְׁכֶם:

מלבי"ם ויגרש – בתוך כך גברה יד שר העיר שהיו לו ג"כ עוזרים, ובהצטרף לכך שנפלו אנשי שכם חללים– והסכימו לגרש את געל מן העיר:

 

 (מב) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה וַיַּגִּדוּ לַאֲבִימֶלֶךְ:

מלבי"ם ויצא העם השדה – לעסקיהם כי היה אז עת הבציר וכבר התיאשו מן המלחמה:

 

(מג) וַיִּקַּח אֶת הָעָם וַיֶּחֱצֵם לִשְׁלשָׁה רָאשִׁים וַיֶּאֱרֹב בַּשָּׂדֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הָעָם יֹצֵא מִן הָעִיר וַיָּקָם עֲלֵיהֶם וַיַּכֵּם:

מלבי"ם ויחצם, עתה הצליח כעצת זבול בפעם הראשונה,

שחצה את עמו לג' ראשים ובעת שראה שהעם יוצא מן העיר שניתקו מן העיר התחיל להכותם,

ובתוך כך שהכה בהם,

 

(מד) וַאֲבִימֶלֶךְ וְהָרָאשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ פָּשְׁטוּ וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וּשְׁנֵי הָרָאשִׁים פָּשְׁטוּ עַל כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה וַיַּכּוּם:

מלבי"ם פשטו – אבימלך והעם אשר אתו ויעמדו מקצתם פתח שער העיר לעכב המוכים בל ישובו העירה,

ושני הראשים הכו כל אשר בשדה שהיו נפוצים בשדות רבות, ואח"כ החריב אבימלך את העיר:

 

(מה) וַאֲבִימֶלֶךְ נִלְחָם בָּעִיר כֹּל הַיּוֹם הַהוּא וַיִּלְכֹּד אֶת הָעִיר וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הָרָג וַיִּתֹּץ אֶת הָעִיר וַיִּזְרָעֶהָ מֶלַח:

רלב"ג ויתוץ את העיר ויזרעה מלח – שלא תהא ראויה לשדות ולכרמים:

 

(מו) וַיִּשְׁמְעוּ כָּל בַּעֲלֵי מִגְדַּל שְׁכֶם וַיָּבֹאוּ אֶל צְרִיחַ בֵּית אֵל בְּרִית:

רד"ק בעלי מגדל שכם – אדוני מגדל שכם לא היו בעיר כשלכד אבימלך העיר וכאשר שמעו הלכו אל צריח בית אל להמלט בצריח ההוא וצריחמגדל.

מלבי"ם וישמעואחרי נעשתה עצת ה' בשכם, סבב שאש האטד תאכל גם בית מלוא שכני שכם שאצל שכם היה מגדל עוז שלא היה אפשר לכבשו,

סבב ה' שלא הלכו להשגב במגדל רק התקבצו אל צריח בית אל שהיה של עצים

להתיעץ שם ולכרות שם ברית אל קשר המרד.

(מז) וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ כִּי הִתְקַבְּצוּ כָּל בַּעֲלֵי מִגְדַּל שְׁכֶם:      

מלבי"ם ויגד לאבימלךשיצאו מן המגדל, ואז כרת עצים ויצת את הצריח שהיה מעצים,

והיה מה' שיצאו מן המגדל של אבנים לחסות תחת לוח ארז,

ונתקיים מ"ש תצא אש מאבימלך ותאכל את בעלי שכם בית מלוא.

(מח) וַיַּעַל אֲבִימֶלֶךְ הַר צַלְמוֹן הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ אֶת הַקַּרְדֻּמּוֹת בְּיָדוֹ וַיִּכְרֹת שׂוֹכַת עֵצִים וַיִּשָּׂאֶהָ וַיָּשֶׂם עַל שִׁכְמוֹ וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי מַהֲרוּ עֲשֹוּ כָמוֹנִי:

רלב"ג שוכת עצים – הוא ענף ונקרא כן מפני שהוא מסכך כי הענפים הם מסככים סביב האילן שוכת כמו שוכתו:

 

(מט) וַיִּכְרְתוּ גַם כָּל הָעָם אִישׁ שׂוֹכֹה וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיָּשִׂימוּ עַל הַצְּרִיחַ וַיַּצִּיתוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַצְּרִיחַ בָּאֵשׁ וַיָּמֻתוּ גַּם כָּל אַנְשֵׁי מִגְדַּל שְׁכֶם כְּאֶלֶף אִישׁ וְאִשָּׁה:

(נ) וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ אֶל תֵּבֵץ וַיִּחַן בְּתֵבֵץ וַיִּלְכְּדָהּ:

רלב"ג וילך אבימלך – וידמה שאנשי תבץ ג"כ מרדו בו:

 

(נא) וּמִגְדַּל עֹז הָיָה בְתוֹךְ הָעִיר וַיָּנֻסוּ שָׁמָּה כָּל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְכֹל בַּעֲלֵי הָעִיר וַיִּסְגְּרוּ בַּעֲדָם וַיַּעֲלוּ עַל גַּג הַמִּגְדָּל:

מצודות ציון ומגדל עז – ומגדל חזק:

 

(נב) וַיָּבֹא אֲבִימֶלֶךְ עַד הַמִּגְדָּל וַיִּלָּחֶם בּוֹ וַיִּגַּשׁ עַד פֶּתַח הַמִּגְדָּל לְשָׂרְפוֹ בָאֵשׁ:

מצודות דוד עד פתח – כי השער היה מעץ:

 

(נג) וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ:

מלבי"ם עתה יספר איך נתקיים ג"כ מ"ש 'ותצא אש מבעלי שכם ותאכל את אבימלך' במה שאשה הרגתהו,

פלח רכב – היא חתיכת אבן מהעליונה של הריחים

והיה מדה במדה כמו שהרג את אחיו על אבן אחת:

 

(נד) וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת:

מצודות דוד נושא כליו – כלי זינו. אשה הרגתהו – ולקלון יחשב לו:

 

(נה) וַיִּרְאוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵת אֲבִימֶלֶךְ וַיֵּלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ:

(נו) וַיָּשֶׁב אֱלֹהִים אֵת רָעַת אֲבִימֶלֶךְ אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו לַהֲרֹג אֶת שִׁבְעִים אֶחָיו:

מלבי"ם וישב זה סיום הספור איך נתקיימה קללת יותם בכל פרטיה.

 

(נז) וְאֵת כָּל רָעַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם הֵשִׁיב אֱלֹהִים בְּרֹאשָׁם וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם קִלֲלת יוֹתָם בֶּן יְרֻבָּעַל:

הרמ"ע מפאנו – ספר גלגולי נשמות – אות א

] אבימלך מלך גרר נתקן באבימלך בן ירבעל, והוא היה בן פילגש של גדעון, כמ"ש ופילגשו אשר בשכם ילדה לו גם היא בן וישם [את] שמו אבימלך, ועכ"ז לא נשלם תיקונו כי נתחייב אבימלך הראשון הריגה על לקיחת שרה, כמ"ש המלאך הנך מת על האשה אשר לקחת, ואף על פי שאמר 'בתם לבבי ובנקין כפי עשיתי זאת', עכ"ז נתחייב מיתה,

 ומת על ידי האשה שהשליכה עליו פלח רכב, וזהו הרמז שרמז לו הקב"ה 'הנך מת על האשה', ר"ל על ידי אשה זאת:

הרמ"ע מפאנו – ספר גלגולי נשמות – אות א

 [כד] אבימלך בן ירבעל בן פילגש הוא הורדוס,

שבנה בית המקדש כדאיתא בפרק קמא דבבא בתרא [ד' א'],

ואבימלך הרג כל אחיו, וגם הורדוס הרג בית חשמונאי,

וגם כל תלמידי חכמים ונשאר שם בבא בן בוטא,

ורמז יש בוטה כמדקרות חרב, כי ביותם נתקיימה קללתו,

ובבא בן בוטא הוא יותם ותיקונו של יותם דהתם. [שהוא היחיד שנותר מהאחים וכן מחכמי הדור]

 וכמו ששם אשה הרגתהו ותרץ [את] גלגלתו בפלח רכב מהמגדל,

כך כאן היתה האי תינוקת הנזכר במעשה ההיא דסליקת לאיגרא ומתה, והיא נשארת לחשמונאי ועתה נפלה לארץ והוה כאלו ותרץ גלגלתו,

והואיל ופרסמה דכל האומר מבית חשמונאי קא אתינא עבדא הוא ולבלתי ירים ראש:

Print Friendly, PDF & Email

2 תגובות על “שופטים פרק כא”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. Avatar דני גרבי הגיב:

    בס"ד
    מה שהבאתם כאן בשם הגר"ח ברלין על חליפות מלא וחסר, דברים מתוקים מדבש. מה המקור לדברים? יש להגר"ח ברלין ספר על הנ"ך?

    • בועז שלום בועז שלום הגיב:

      לדני שלום
      הדברים הובאו בספרים רבים בשמו [בנוגע לבנימין – המקור הוא כבר הגר"א], ולא בספר מסוים שהוא כתב.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב