שופטים פרק יד

(א) וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה וַיַּרְא אִשָּׁה בְּתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים:

רד"ק וירד שמשון תמנתה – וכתיב ביהודה הנה חמיך עולה תמנתה ויש מרז"ל שאמרו שני תמנות היו, ומהם אמרו חדא תמנת היא דאתי מהאי גיסא עלייה דאתי מהאי גיסא ירידה,

ודרך דרש יהודה שנתעלה בה כתיב ביה עליה, שמשון שנתגנה בה כתיב ביה ירידה:

מלבי"ם וירא אשה בתמנתה – יודיע בהצעת הסיפור כי היה נסבה מאת ה', כי רק ראה אותה בעיניו ולא דיבר עמה והיה לו לחשוב פן לא תיטב בעיניו עת ידבר עמה או פן לא תרצה היא או אביה או פן לא תרצה להתגייר. ובכ"ז:

 

(ב) וַיַּעַל וַיַּגֵּד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וַיֹּאמֶר אִשָּׁה רָאִיתִי בְתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים וְעַתָּה קְחוּ אוֹתָהּ לִּי לְאִשָּׁה:

מצודות דוד קחו אותה וגו' – כי גיירה טרם לקחה, לשיהיה לו בה קדושין (רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכות יד – טז):

מלבי"ם ויעל ויגד לאביו ולאמו ויאמר אשה ראיתי – ר"ל לא דברתי עמה רק ראיתי אותה, ועתה קחו אותה לי – ר"ל השתדלו שתתרצה לזה:

 

(ג) וַיֹּאמֶר לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ הַאֵין בִּבְנוֹת אַחֶיךָ וּבְכָל עַמִּי אִשָּׁה כִּי אַתָּה הוֹלֵךְ לָקַחַת אִשָּׁה מִפְּלִשְׁתִּים הָעֲרֵלִים וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי:

מלבי"ם ויאמר לו אביו ואמו – השיבו לו,

א) האין בבנות אחיך – ועכ"פ האין בעמך אשה

ב) כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים – שהם צוררים לנו,

ג) הערלים,

ויאמר – כו' אותה קח לי – לא זולתה, ובודאי רצה שתתגייר אחר שרצה שיקחו אותה לו לאשה שהיא קיחה בדרך נשואין:

 

(ד) וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה’ הִיא כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים וּבָעֵת הַהִיא פְּלִשְׁתִּים משְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל:

מלבי"ם ומה שלא סבב ה' סבה אחרת, לזה משיב: כי פלשתים מושלים בישראל – ואם היה מתגרה עמהם אז היו שופכים חמתם על ישראל, לכן סבב שיחשבו שהשנאה של שמשון היה בעבור אשתו לא בעבור שחרה לו על ממשלתם על ישראל אחיו:

 

(ה) וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה וַיָּבֹאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ:

מלבי"ם ויבואו עד כרמי תמנתה – כפי הנראה היו אז ימי בכורי ענבים, ובבואם במשעול הכרמים עיקם שמשון את הדרך כענין סחור סחור אמרינן לנזירא לכרמא לא תקרב ובהיותו יחיד והנה כפיר אריות שואג לקראתו.

וכמו שאמר חז"ל: גמירי אריה אבי תרי לא נפיל רק שהיה יחידי.

 

(ו) וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה’ וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ וְלֹא הִגִּיד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה:

מצודות דוד ולא הגיד – על כי לא היה נחשב בעיניו לגודל גבורה להתהלל בדבר:

מע"ל וכך יתבאר 'ומאומה אין בידו' שלא התגאה וחש כאילו לא עשה מאומה

מלבי"ם ותצלח עליו רוח ה' – והיה בזה גבורה כפולה,

א)     ששסעהו בקל כשסע הגדי – ששם גדי מורה הצעיר בבהמות הבייתיות

ב) שעשה זה בידיו ומאומה אין בידו – ושמשון הבין שהקרה ה' זאת לקראתו למען יכיר כחו וידע שהוא מוכן להצליח נגד אויבי ה' כמ"ש דוד גם את הארי גם הדוב הכה עבדך וכו', ולכן לא הגיד לאביו ולאמו:

 

(ז) וַיֵּרֶד וַיְדַבֵּר לָאִשָּׁה וַתִּישַׁר בְּעֵינֵי שִׁמְשׁוֹן:

מלבי"ם וירד וידבר לאשה – עתה דבר עמה לראות אם תישר בעיניו גם מצד שכלה ומדותיה והודעת אהבתה אליו ותישר בעיניו – גם מצד זה:

 

(ח) וַיָּשָׁב מִיָּמִים לְקַחְתָּהּ וַיָּסַר לִרְאוֹת אֵת מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה וְהִנֵּה עֲדַת דְּבֹרִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה וּדְבָשׁ:

מלבי"ם ויסר לראות את מפלת האריה – בפעם הזה לא היו שם ענבים בכרם ולא הוצרך לעקם הדרך רק סר מן הדרך לראות את מפלת האריה, כי הרואה מקום שנעשה לו נס צריך לברך וסר לשם להודות לה' חסדו:

 

(ט) וַיִּרְדֵּהוּ אֶל כַּפָּיו וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְאָכֹל וַיֵּלֶךְ אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאכֵלוּ וְלֹא הִגִּיד לָהֶם כִּי מִגְּוִיַּת הָאַרְיֵה רָדָה הַדְּבָשׁ:

מלבי"ם וירדהו אל כפיו – בעבור שהלך לקחת אשה מפלשתים נכשל לאכול דבר טמא וכמ"ש חז"ל הוא נתאוה לדבר טמא וכו':

מע"ל ורמזו לו בזה לאשה שאע"פ שהיא מתוקה לו כדבש מ"מ עדת דבורים סביבה

 

(י) וַיֵּרֶד אָבִיהוּ אֶל הָאִשָּׁה וַיַּעַשׂ שָׁם שִׁמְשׁוֹן מִשְׁתֶּה כִּי כֵּן יַעֲשֹוּ הַבַּחוּרִים:

מצודות דוד וירד אביהו – מתחלה ירד אביו להכין צרכי המשתה, כי שמשון עשה שם המשתה משלו, כי כן דרך הבחורים לעשות המשתה משלהם בעת הנשאם, ולזה ירד אביו בתחלה להכין הכל:

 מלבי"ם וירד אביהו אל האשה – וכן היה המנהג שם שאבי החתן הודיע לה שתכין א"ע והחתן היה עושה משתה שבעת ימים בביתו בעודו בחור על הוצאותיו, וזה שאמר ויעש שם שמשון משתה.

כי כן יעשו הבחורים – ר"ל כן היה שם המנהג לבחורים, חוץ משבעת ימי המשתה שתעשה הכלה אחרי הנשואין:

 

(יא) וַיְהִי כִּרְאוֹתָם אוֹתוֹ וַיִּקְחוּ שְׁלֹשִׁים מֵרֵעִים וַיִּהְיוּ אִתּוֹ: (יב) וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן אָחוּדָה נָּא לָכֶם חִידָה אִם הַגֵּד תַּגִּידוּ אוֹתָהּ לִי שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וּמְצָאתֶם וְנָתַתִּי לָכֶם שְׁלֹשִׁים סְדִינִים וּשְׁלֹשִׁים חֲלִפֹת בְּגָדִים:

רד"ק סדינים – הם יריעות של פשתן שהאדם שוכב בהם בלילה או מתעטף בהם ביום.

מלבי"ם ויאמר להם שמשון אחודה נא לכם חידה אם הגד תגידו אותה לי שבעת ימי המשתה – העקר כדברי האפודי שהיה להם זמן עד סוף שבעת ימי המשתה שאחרי הנשואין,

בענין שבז' ימי המשתה הראשונים היו חוקרים ודורשים,

ובז' האחרונים שהם הנקראים ימי המשתה סתם היה הזמן להגיד.

[שאם לא כן יקשה, שהרי בסוף שבעת ימי המשתה איימוה שתברר הפתרון, והיא לחצה אותו בעקבות כך שבעה ימים שיגלה לה, וכיצד יתכן אם היו רק ז' ימים בלבד? בע"כ שבסוף ז' ראשונים לחצוה, וז' אחרונים לחצה אותו עד שגילה לה בסוף י"ד]

 והנה חידה זו הוא דבר שמן הנמנע כלל שיגיד האדם, וכי נביאים המה?

רק גילה להם מקום ידיעת החידה במה שאמר ומצאתם – פי' בקשו בעיר ובסביבותיה שם תמצאו עז שיצא ממנו מתוק כי אחרי החפוש תמצאו גוית האריה והדבש,

ובכ"ז [היות והחידה קשה] לעומת זה היה הערבון בערך בלתי שוה [אלא נוטה לטובתם, וגם יש להם יתרון]

א) שהיו שלשים אנשים לכל אחד שכל ובינה בפ"ע,

ב) שבצד שלא יגידו לא יתחייב כ"א רק בגד א' ובצד שיגידו יתחייב הוא לבדו בשלשים חליפות,

שזה דייק במ"ש ונתתם אתם – ר"ל אתם ביחד,

ג) שהיה להם זמן י"ד ימים:

 

 (יג) וְאִם לֹא תוּכְלוּ לְהַגִּיד לִי וּנְתַתֶּם אַתֶּם לִי שְׁלֹשִׁים סְדִינִים וּשְׁלֹשִׁים חֲלִיפוֹת בְּגָדִים וַיֹּאמְרוּ לוֹ חוּדָה חִידָתְךָ וְנִשְׁמָעֶנָּה:

הגר"ח ברלין מבאר את החילוק בין מה ששמשון התחייב שנקרא 'חליפת' בלא ו', ובין מה שהם התחייבו לתת 'חליפות' עם ו'. וכן שינוי כזה מצאנו אצל יוסף שנתן לאחיו 'חליפות' ואלו לבנימין נתן חמש 'חליפת' ומהו פשר השינוי?

חליפות עם ו' מרמז על סוגים שונים של בגדים והו' מרמז על ריבוי. לעומת חליפת שמרמז על חליפה מסוג אחד כמו שכתוב לגבי הלוחות 'לחת' לרמז שהן שווין.

לאחים נתן יוסף חליפות בגדלים שונים לפי מידותיהם, ולכן נקט עם ו', ואלו לבנימין נתן חמש חליפות מאותו גודל, ולכן נקט בלא ו'. וכן ג"כ לגבי שמשון. הוא התחייב לתת שלשים חליפות שלו, ולכן הם בלא ו', שהן זהות.  ואלו הם התחייבו לתת כ"א חליפתו שלו, והן שונות, ולכן כתובות בו'.

 

(יד) וַיֹּאמֶר לָהֶם מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד הַחִידָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים:

מלבי"ם ולא יכלו להגיד החידה שלשת ימים – ר"ל בשלשת ימים הראשונים משבעת ימי המשתה הראשונים עיינו בה ודרשו וחקרו וכאשר לא מצאו פתרונה הסכימו שהוא דבר נעלם והתיאשו מחקור עליה עוד

רק עדין לא באו אל אשת שמשון שתפתה אותו להגיד כי עדיין לא היתה אשת שמשון עד יום השביעי,

 ולא תוכל לשאול ממנו שיגלה לה סודותיו:

 

(טו) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיֹּאמְרוּ לְאֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן פַּתִּי אֶת אִישֵׁךְ וְיַגֶּד לָנוּ אֶת הַחִידָה פֶּן נִשְׂרֹף אוֹתָךְ וְאֶת בֵּית אָבִיךְ בָּאֵשׁ הַלְיָרְשֵׁנוּ קְרָאתֶם לָנוּ הֲלֹא:

מלבי"ם ויהי ביום השביעי – ר"ל מן היום שהגיד להם החידה, שזה היה סוף ימי משתה הבחורים והוא יום הנשואין והתחלת ימי המשתה האחרונים, שאז היתה אשת שמשון ותוכל לדרוש על סודותיו, וז"ש ויאמרו לאשת שמשון.

והנה לא שאלו ממנה שהיא תגלה להם החידה שהלא תשיב להם וכי אגרום שיתן אישי לכם שלשים חליפות בגדים?

רק בקשו שתפתהו שהוא יגיד להם את החידה, וז"ש ויגד לנו את החידה –

שבזה יבוטל הערבון שעשו, אחר שגלה להם הפתרון קודם הזמן:

 

(טז) וַתֵּבְךְּ אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן עָלָיו וַתֹּאמֶר רַק שְׂנֵאתַנִי וְלֹא אֲהַבְתָּנִי הַחִידָה חַדְתָּ לִבְנֵי עַמִּי וְלִי לֹא הִגַּדְתָּה וַיֹּאמֶר לָהּ הִנֵּה לְאָבִי וּלְאִמִּי לֹא הִגַּדְתִּי וְלָךְ אַגִּיד:

מלבי"ם ותבך – אולם אחרי שהיה סבה מאת ה' לשלוח משטמה בין שמשון ובין פלשתים לא עשה כן רק בכתה עליו שיגיד לה את החידה,

והנה אמרה רק שנאתני ולא אהבתני – כי יקרה שאחרי האהבה ישוב וישנאה כאהבת אמנון לתמר,

אבל אתה לא אהבתני כלל, כי החידה חדתה – וזה היה קודם הנשואין ולי לא הגדתה –

והוא השיב שאין זה משום שנאה כי גם לאביו ולאמו לא הגיד: –

 

(יז) וַתֵּבְךְּ עָלָיו שִׁבְעַת הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה לָהֶם הַמִּשְׁתֶּה וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיַּגֶּד לָהּ כִּי הֱצִיקַתְהוּ וַתַּגֵּד הַחִידָה לִבְנֵי עַמָּהּ:

מלבי"ם ויהי ביום השביעי – שהיה יום האחרון חשב שיום אחד ישאר הדבר אצלה בסוד [ובפרט שהאינטרס שלה שלא יפסיד בעלה ממון], וכבר מלא רצונה במה שתדע היא בעוד שהוא דבר סתר לפני כל,

אבל היא הגידה – להם יען שהם בני עמה – והיה דעתה קרובה אליהם יותר מאל בעלה שאינו מעמה:

 

(יח) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַרְסָה מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי וַיֹּאמֶר לָהֶם לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי:

מצודות דוד בטרם יבא החרסה – בעוד לא עבר יום השביעי, שהוא סוף הזמן שקבעו.

מע"ל ומתחו אותו עד קצת לפני השקיעה כדי לצערו יותר, שיחשוב שהוא כבר זוכה…

מלבי"ם מה מתוק מדבש – הנה בחידה זו היו בה שני חלקים,

מהאוכל יצא מאכל – וזה יופתר בקל שכוונתו על דבורים ודבש, כי בכל בעלי חיים יתהפך אצלם המזון לעצם הניזון והפסולת יצא לחוץ, לבד הדבורה וכל אשר ממינה ימוצו פרחי העשבים, ויוציאו מאכל מגופם, עד שהאוכל הזה לא יוציא הפסולת רק המאכל,

אולם החלק השני מהחידה שהוא מעז יצא מתוק – שלא היה אפשר שידעוה רק אם מצאו את הארי,

וזה א"א שא"כ היה שומע שמצאו ארי ודבש שדבר כזה יגידו ויספרו לדבר חידוש,

ובזה ידע שאשתו גלתה להם,

ויאמר אתם לא מצאתם חידתי – ר"ל הגם שהגדתם חידתי, לא מצאתם אותה ר"ל לא מצאתם את הארי, רק אשתי היא עגלה בלתי מלומדה לחרוש, בה חרשתם, ולא החרישה רק הגידה:

 

(יט) וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה’ וַיֵּרֶד אַשְׁקְלוֹן וַיַּךְ מֵהֶם שְׁלֹשִׁים אִישׁ וַיִּקַּח אֶת חֲלִיצוֹתָם וַיִּתֵּן הַחֲלִיפוֹת לְמַגִּידֵי הַחִידָה וַיִּחַר אַפּוֹ וַיַּעַל בֵּית אָבִיהוּ:

רד"ק חליצותם – בגדיהם וכלי זינם ובדמיהם נתן החליפות למגידי החידה גם הסדינים נתן אף על פי שלא זכרם. או החליפות לבד כי די היה להם אחר שבמרמה לקחום ממנו:

מלבי"ם והנה הבטיח גם סדינים ולא נתן רק חליפות כי היה לו טענה ולא נתן רק החצי כדין ממון המוטל בספק (רי"א):

רלב"ג ובגבורתו הכה ל' מפלשתים באשקלון ולקח את חליצותם ונתנם למגידי החידה, וחרה אף שמשון על רוע תכונת אשתו ונפרד ממנה ועלה בית אביהו וכאשר ראה אביה כי עזבה שמשון החזירה לסורה ונתנם לאשה לאחד מן החברים אשר רעה לו שמשון בשבעת ימי המשתה:

מלבי"ם ויתן החליפות – ויחר אפו – תחלה חשב שבעת שתראה שמבקשים מאתו החליפות תריב ריבו ותגלה שהיא גלתה להם הפתרון וכאשר ראה ששתקה חשדה שזנתה עמהם, וכמו שהיה באמת:

(כ) וַתְּהִי אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן לְמֵרֵעֵהוּ אֲשֶׁר רֵעָה לוֹ:

מלבי"ם שהיתה למרעהו – כי היה לה ברית עמו וז"ש אשר רעה לו – שהיה ריעו כי אהבה אותו מקדם.

והנה הבטיח גם סדינים ולא נתן רק חליפות, כי היה לו טענה ולא נתן רק החצי כדין ממון המוטל בספק (רי"א).

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “שופטים פרק כא”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב