דרוש מתנדב לזיכוי הרבים >>

להתחסן נגד קורונה?

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 
 
שמואל א

שמואל ה

(א) וּפְלִשְׁתִּים לָקְחוּ אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיְבִאֻהוּ מֵאֶבֶן הָעֶזֶר אַשְׁדּוֹדָה:

(ב) וַיִּקְחוּ פְלִשְׁתִּים אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ בֵּית דָּגוֹן וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ אֵצֶל דָּגוֹן:

מלבי"ם ויקחו, משם לקחוהו ויביאו אותו אל בית דגון בחשבם כי דגון אלהיהם ניצח לאלהי ישראל, ובמדרש ר' יוחנן אמר כבדוהו, אמרי זה אלוה וזה אלוה יבא אלוה וישרה אצל אלוה,

רבי רבי רבי שמעון בן לוי אמר כך יהיה שכרו? (ר"ל ומדוע נענשו)

אלא אמרו זה נוצח וזה נצוח יבא נצוח ויתעבד לנוצח:

 

(ג) וַיַּשְׁכִּמוּ אַשְׁדּוֹדִים מִמָּחֳרָת וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְדֹוָד וַיִּקְחוּ אֶת דָּגוֹן וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ:

מלבי"ם השאלות – נופל לפניו, לפני ארון ה'?

נפל לפניו – ר"ל כי שניהם עמדו לצד שכנגד הפתח זה אצל זה, ואם היה נופל עפ"י מקרה, אז אם היה נופל על פניו היה נופל אל צד הפתח לא אל לפני הארון שעמד בצדו,

ואם היה נופל לפני הארון היה צריך שיפול על צדו [על הארון שלצדו-] לא לפניו,

אבל הוא נפל לפניו – היינו על פניו לא על צדו

וגם לפני ארון ה' – אל צד הארון לא אל צד הפתח, ובזה ראו שלא נפל בעצמו רק עפ"י נס,

ובכ"ז בפעם הראשון לא שתו לב וישבו אותו למקומו

(גם זה מורה כמו שפרשתי שנסע ממקומו אל מקום אחר ולכן הוצרכו "להשיב אותו למקומו "

שאם כפי' המפרשים שנפל כדרכו היה ל"ל ויקימוהו:

 

(ד) וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר מִמָּחֳרָת וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְדֹוָד וְרֹאשׁ דָּגוֹן וּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו כְּרֻתוֹת אֶל הַמִּפְתָּן רַק דָּגוֹן נִשְׁאַר עָלָיו:

מע"ל – קודם נאמר וישכימו ממחרת, וכאן נאמר וישכימו בבוקר, שהענין בער בהם ולא יכלו להמתין ולכן השכימו מוקדם בבוקר.

רד"ק אל המפתן – כמו על המפתן וכן ויך את הפלשתי אל מצחו כמו על.

והמפתן היא האסקופא התחתונה רק דגון נשאר עליו

אמרו כי דגון מטבורו ולמטה היה צורת דג לפיכך נקרא דגון

ומטבורו ולמעלה צורת אדם כמו שאמר ושתי כפות ידיו כרותות אל המפתן

[ובאברבנאל מובא להיפך, ולכאורה הוכחת הרד"ק מכרחת יותר כשיטתו].

וזהו פירושו רק דגון נשאר עליו צורת דג נשאר עליו וי"ת לחוד 'גופיה' דדגון אשתאר עלוהי:

מלבי"ם והנה דגון – ביום המחרת היה נס כפול,

א) ששכב על פניו ואל צד הארון כמו ביום הראשון,

ב) שראש דגון ושתי כפות ידיו – היו כרותות אל המפתן – לא אל צד הארון ובזה ראו שתחלה נפל על המפתן ושם נכרתו איבריו ואח"כ הוסב גולמו אל לפני הארון,

והיה זה לבל יטעו שהיה מלחמה בינו ובין הארון וע"י שהארון נצח אותו כרת ראשו וידיו כדרך הנוצח.

ולכן ראשו וידיו נכרתו אל המפתן לא אל צד הארון שזה מורה שתחלה נכרת מעצמו

וכאילו אחר שנכרת מעצמו כרע ונפל לפני הארון:

 

(ה) עַל כֵּן לֹא יִדְרְכוּ כֹהֲנֵי דָגוֹן וְכָל הַבָּאִים בֵּית דָּגוֹן עַל מִפְתַּן דָּגוֹן בְּאַשְׁדּוֹד עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

מצודות דוד על כן – על שמצאו על המפתן ראשו וכפות ידיו, החזיקו המפתן למקום קדוש, ולא דרכו עליו. וכל הבאיםמיתר העם. מפתן דגון – מפתן בית דגון:

מלבי"ם על כן – כי חשבו שעל המפתן היה האלהים המנצח ושם כרע לפניו ונהגו כבוד במקום ההוא:

 

(ו) וַתִּכְבַּד יַד יְדֹוָד אֶל הָאַשְׁדּוֹדִים וַיְשִׁמֵּם וַיַּךְ אֹתָם בַּעְפֹלִים בַּטְּחֹרִים אֶת אַשְׁדּוֹד וְאֶת גְּבוּלֶיהָ:

מלבי"ם ותכבד – אחר שלא שתו לב למכת אלהיהם הוכו בגופם:

רד"ק בעפולים – כתיב וקרי בטחורים והכתיב – בעפולים – הוא שם כנוי לתחתוניות

כי עפולי לשון גבוהות כמו עפל ובחן והכנוי בהפך והקרי הוא שם החולי:

מדרש תהילים מזמור צג

אמר ריש לקיש, בשעה ששבו פלשתים את הארון התחילו מתגאין ואומרין,

לא לארון בלבד שבינו אלא לאדונו של ארון. הדא הוא דכתיב, נשאו נהרות, ה'! ואין נהרות אלא פלשתים, שנאמר (מלכים-א ה, א) מן הנהר ארץ פלשתים.

אמר הקב"ה, ישאו נהרות דכים. אני מדכאן ביסורין קשים.

דכים. א"ר שמואל בר נחמני, כנה [בגי' דכים עם הכולל] הפנימית שלהן נושרת. [כנה=כרכשתא. זית רענן]

רבי שמעון בן לקיש אמר, כנה החיצונה נושרת. הוי, נשאו נהרות השם:

 

(ז) וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי אַשְׁדּוֹד כִּי כֵן וְאָמְרוּ לֹא יֵשֵׁב אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עִמָּנוּ כִּי קָשְׁתָה יָדוֹ עָלֵינוּ וְעַל דָּגוֹן אֱלֹהֵינוּ:

מצודות דוד כי כן – אשר הארון עשה בהם שפטים ובאלהיהם:

 

(ח) וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים אֲלֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ גַּת יִסֹּב אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּסֵּבּוּ אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

מלבי"ם גת יסב – הסרנים תלו הדבר במקרה, וע"כ אמרו שיסוב לגת לראות אם ישלח מטהו גם שמה, ולא שלחוהו לעיר קרובה – לאשדוד רק לגת שהיה רחוק כמ"ש יסב – (כמ"ש ויסב אלהים את העם)

כי חשבו שהוא חולי מתדבק טבעי ולא יתפשט למקום רחוק:

 

(ט) וַיְהִי אַחֲרֵי הֵסַבּוּ אֹתוֹ וַתְּהִי יַד יְדֹוָד בָּעִיר מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיַּךְ אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּשָּׂתְרוּ לָהֶם עֲפֹלִים טְחֹרִים:

מלבי"ם  ויהי אחרי הסבו אתו – ר"ל יען שהסבו אותו בערה בם אש ה' יותר, והוסיף מכתו בג' דברים, א) שהיה מהומה גדולה מאד – שהיא הפחד והאימה שנפלה עליהם,

ב) ויך את אנשי העיר מקטן ועד גדול – שזה לא היה תחלה,

ג) וישתרו להם – כו' שהיו העפולים סתורים תוך מעיהם ובזה היתה מכתם פנימית ואנושה יותר:

 

(י) וַיְשַׁלְּחוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עֶקְרוֹן וַיְהִי כְּבוֹא אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עֶקְרוֹן וַיִּזְעֲקוּ הָעֶקְרֹנִים לֵאמֹר הֵסַבּוּ אֵלַי אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲמִיתֵנִי וְאֶת עַמִּי:

מלבי"ם וישלחו – לא קראו ואספו את הסרנים [להתייעץ אם לשלחו] בזאת הפעם רק שלחוהו מעצמם,

אחר שכבר יעצו הסרנים לשלחו ממקום המכה אל מקום אחר [ועשו כעת כעצתם אז],

אבל העקרונים שבא הארון לשם זעקו זעקה גדולה, כי עד עתה היה רק מכה וחולי

ועתה היתה מהומת מוות – ולכן זעקו הסבו – וכו' להמיתני – וכו'.

 

(יא) וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ שַׁלְּחוּ אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב לִמְקֹמוֹ וְלֹא יָמִית אֹתִי וְאֶת עַמִּי כִּי הָיְתָה מְהוּמַת מָוֶת בְּכָל הָעִיר כָּבְדָה מְאֹד יַד הָאֱלֹהִים שָׁם:

מלבי"ם [כאן קראו שוב לסרנים – שעתה רצו להשיבו למקומו הראשון, וע"ז לא הייתה הוראתם בעבר]

ויאמרו שלחו – כו' וישב למקומולא כמו עד עתה שנשלח ממקום למקום,

ובארו כי שם הגדיל חמה אפו,

א) כי היתה מהומת מות בכל העירשיד האלהים כבדה שם שחולים רבים מתו תיכף:

 

(יב) וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא מֵתוּ הֻכּוּ בַּעֲפֹלִים בַּטְּחֹרִים וַתַּעַל שַׁוְעַת הָעִיר הַשָּׁמָיִם:

מלבי"ם ב) והאנשים – שגם מה שהיה בגת היה פה שאלה שלא מתו- הוכו בעפלים

ובזה היו כולם מוכים ותעל שועת העיר – שצעקו לישועה כי היתה צרתם רבה מאד:

Print Friendly, PDF & Email

2 תגובות על “שמואל א – פרק לא”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. Avatar ישראל טריבווסר הגיב:

    מועדים לשמחה!
    כבוד הרב, אני מחפש מקור לדבר ששמעתי כשאוריה בקש את בת שבע תמורת לקיחת החרב מגלית דוד אמר לו שאתה לא מהול אז אוריה אמר לו למול אותו ולקח את החרב של גלית ומל אותו ועשאו כרות שפכה.
    האם יש לזה מקור?
    תודה רבה

    • בועז שלום בועז שלום הגיב:

      לישראל שלום
      חגים וזמנים לששון.
      גם אני שמעתי זאת מאחד הדרשנים, והתפלאתי על זה, וחיפשתי לכך מקור ולא מצאתי. [הדבר היחיד שכן אני מכיר לו מקור – הם דברי הזהר (ח"א ח.) שהתייחסנו אליהם בשיעור, שבו כתוב שאוריה לא קרב אצלה].
      ועצם הרעיון הזה נסתר ממדרש אחר [מעבר למה שנסתר מהזוה"ק הנ"ל שאומר שדוד לא ידע שאוריה לא קרב אצלה, וא"ת שעשאו כרות שפכה בוודאי שידע!] שהמדרש אומר שדוד נתן לו את בת שבע לאשה, בעקבות זה שסייע בידו לשחרר את חרב גלית, וכיצד יתכן הדבר שדוד יעבור על מה שנאמר "לֹא־יָבֹא פְצוּעַ־דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה'" וישיא לו בת ישראל?
      ועוד כיצד חשב לחפות על מעשה בת שבע כששלח את אוריה לביתו להיות עם אשתו, אם דוד יודע שממילא אינו יכול להוליד וממילא עדיין החשש קיים שיוודע לאוריה שהיא נבעלה לזר והוולד לא שלו? [אא"כ נאמר שדוד עשה כל זה מחשש לזות שפתיים של העם, לא מחששו של אוריה, אך גם זה קשה שהרי הזוהר מקשה מדוע שלחו לאוריה לביתו אם ידע שאוריה לא בא עליה מעולם? ומשיב שדוד לא ידע זאת, הרי שכל הענין היה בעיקר בשביל אוריה] ועוד כיצד נפל מכשול כה גדול ביד דוד שעשאו כרות שפכה?
      לסיכום – אשמח גם אני לשמוע אם יש מקור לזה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

עדכונים חמים למייל

קבלת עדכונים
Loading