שמואל א

שמואל ח

 (א) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל:

מלבי"ם כאשר זקן – ולא יכול לסבוב בערי ישראל,

וישם את בניו שופטים – למען יתהלך כל אחד בחלק מן הארץ לעשות משפט:

 

(ב) וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע:

רד"ק יואל – הוא ושני הנזכר בדברי הימים:

 שופטים בבאר שבע – סיפר זה להודיע כי לא הלכו בדרכי אביהם שהיה הולך וסובב על הערים שלא להטריח את כל ישראל לבא אליו למשפט והם לא די להם שלא עשו זה,

 אלא שישבו בקצה ארץ ישראל כי באר שבע היה בקצה ארץ ישראל כמו שאמר הכתוב מדן ועד באר שבע כי אלה שתיהן היה קצות ארץ ישראל

ועדיין אילו היה האחד יושב בדן והאחד בבאר שבע לא היה רע אבל שניה' היו שופטי' בבאר שבע להטריח ישראל לבא אליהם ולהרבות שכרן,

ואמרו רז"ל בני שמואל לא חטאו אלא לפי שלא היו מחזירין בכל מקומות ישראל וישבו בבתיהם כדי להרבות שכר לחזניהם ולסופריהם מעלה עליהן הכתוב כאילו לקחו שוחד

ומהם אמרו חלקם שאלו בפיהם ומהם אמר מתנות נטלו בזרוע ולפי פשט הכתובים נראה שחטאו:

 

(ג) וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו בִּדְרָכָיו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט:

רד"ק ויטו אחרי הבצע הם נטו אחרי הבצע כלומר שהיה לבבם נוטה לממון והיו נבהלים להון

ואין טוב להיות שופטים אנשים כאלה אלא שונאי בצע כמ"ש בתורה והם האנשים המסתפקים בחלקם הנמנעים מן העולם הזה ואינו רודפים אחר הממון וזהו פי' שונאי בצע

ואין לפרש שונאי גזלה וחמס ושוחד כי כבר אמר יראי אלקים אנשי אמת ובני שמואל היו אוהבי בצע ולא עוד אלא שלקחו שוחד ויטו משפט אבל י"ת ויטו אחר הבצע ואתפניאו בתר ממון דשקר:

מלבי"ם ולא הלכו – כו' בדרכיו – לסבב בערי ישראל

ואח"כ נטו אחרי הבצע – להרבות שכר חזניהם וסופריהם ולהטיל מלאי על ב"ב ולשאול חלקם בפיהם כדברי חז"ל,

ואח"כ לקחו שחד – ואח"כ הטו משפט – כי עבירה גוררת עבירה,

וחז"ל אמרו שלא חטאו בקבלת שוחד רק ע"י שנטו אחר הבצע מעלה עליהם כאילו לקחו שוחד:

 

(ד) וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה:

מלבי"ם ויתקבצו – כפי המבואר (בסי' י"ג) הרימו הפלשתים ראש בעת ההיא ומשלו על ישראל, תחת שהיתה יד ה' בם כל ימי שמואל (למעלה ז' י"ג)

כי ע"י עוות הדין שבה צור חרבם במלחמה כנודע מענין יהושפט (ד"ה ב' כ') שכאשר הקים המשפט על תילו 'ויגרש מפניו אויב ויאמר השמד', לכן בראותם כי מטה ידם ואפס עצור ועזוב התקבצו:

 

(ה) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם:

רד"ק אתה זקנת – ואין אתה יכול לשפטנו כמו שעשית עד היום ובניך ששמת לנו שופטים לא הלכו בדרכיך:

 שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים – אמרו רז"ל ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ למנות עליהם מלך ולמחות זרע עמלק ולבנות בית הבחירה  א"כ למה היה הדבר רע בעיני ה'?

 א. לפי שבתרעומת שאלו אותו ולא לשם מצוה

כי אילו אמרו תנה לנו מלך שישפטנו ביושר ובאמונה לא היה הדבר רע בעיני שמואל,

שהרי הכתוב מעיד כי בניו לא היו שופטים ישרים

או אילו אמרו נבוא לפניך ותשפטנו אתה כל ימי חייך אחר שאין אתה יכול לחזור על המקומות

היו אומרים טוב,

או אם אמרו נמנה בעצתך מלך עלינו אחר שאתה זקנת והמלך ישפטנו ויוכיחנו ויהיה מוראו עלינו לשמור דרך ה' זו השאלה היתה טובה,

 אבל כשאמרו שימה לנו מלך זה היה רע ומיעוט בטחון בהשם.

ב. ועוד שאמרו ככל הגוים והם לא היו צריכים ככל הגוים אם היו שומרים דרך ה' כי הוא לוחם את מלחמותם והם אמרו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו

לפיכך אמר הקב"ה לשמואל לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם

ואין כונתם שימאסו אותך למשפט כי אינם רוצים מלך בדבר המשפט לבד כי די היה להם בך כל ימי חייך

אבל עתה כשמצאו עילה לשאול שופט שאלו מלך ואותי מאסו ממלוך עליהם וסלקו בטחונם ממני.

 

 (ו) וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל ה':

מלבי"ם השאלות: א. מה היה הקצף על שאלת המלך והיא אחת ממצות התורה, שום תשים עליך מלך?

ב. ומ"ש חז"ל ששאלוהו שלא בעונתו, כי המצוה הוא לאחר מלחמת עמלק [דבריו צ"ע שהרי מפורש בסנהדרין שהמצוה היא קודם להמליך מלך ואח"כ מלחמת עמלק!] צריך לבאר מדוע יהיה כן, ג. ועוד א"כ למה מלא שאלתם? והנה לקמן בפרק י"ב הרבה להוכיחם על שאלת המלך ולמה צוהו ה' למלאות רצונם,

ולמה צותה התורה להקים להם מלך, אחר שיהיה זה חטא ועון,

ולמה הוסיף למשוח את דוד אח"כ, ולבנות לו בית מלכות לדור דורים.

ד. וכ"ש שיפלא מ"ש חז"ל שבקשו לעבוד ע"ז למה ימשיל זה לענין ע"ז? ומ"ש לשפטנו ככל הגוים דומה למ"ש ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים,

ה. ומ"ש וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך 'לשפטנו' היל"ל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו 'ככל הגוים', שזה היה עקר החטא?

ו. ומ"ש שמע בקול וכו' כי לא אותך מאסו כי אם אותי, הלא כ"ש שראוי שלא ישמע להם למאוס את ה', ולמה כפל שנית ועתה שמע בקולם,

ז. ומ"ש והגדת להם את משפט המלך יפלא מאד, הלא התורה אמרה לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה, ואיך יעשוק ויגזול את עמו בחפצו ונתן לעבדיו ויקרא זה משפט המלך?

ח. ומש"כ שנית וימאנו העם וכו' ויאמרו וכו' והיינו גם אנחנו ככל הגוים וכו'

הלא הוסיפו חטא על פשע וה' אמר שמע בקולם,

ולמה הוסיפו אח"כ שילחם מלחמותם שלא הזכירו בתחלה ולמה דבר שמואל זאת שנית באזני ה'?:

הביאור:

 וירע הדבר – המפרשים נבוכו בזה מדוע רע הדבר בעיני שמואל ובעיני ה',

והלא הכתוב אומר כי תבא אל הארץ וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו,

וחז"ל אמרו מפני ששאלוהו בתרעומת, וששאלוהו שלא בעונתו, ואמרו זקנים כהוגן שאלו ועמי הארץ קלקלו, ואמרו שהיה שאלתם לעבוד לע"ז.

וכפי המבואר אצלי היה חטאתם משלשה פנים,

א) שהגם שהתורה צותה או התירה להקים להם מלך (כי פליגי בזה ר"י ור"נ (סנהדרין דף כ"א) אם הקמת מלך רשות או חובה)

הכתוב התנה בזה ואמר כי תבא אל הארץ וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך, ר"ל כי הקמת המלך הכרחי אל הקיבוץ, ונצרך מאד, וכמ"ש החוקרים שיחוס המלך בקיבוץ המדיני כיחוס הלב בגוף הבע"ח אשר לו לב וכיחוס המציאות אל הסבה הראשונה יתעלה,

ויאמרו שהמלכות יקיים ג' דברים,

א) האחדות והעדר השתוף, ב) ההתמדה והעדר החילוף, ג) היכולת המוחלט,

אמנם כל זה לעמים אשר על פני האדמה המתנהגים כפי תהלוכות הטבע,

וכן לישראל בעת סר צלם והיתה הנהגתם תחת מסבות המקרה והטבע

אז מן ההכרח שיקימו עליהם מלך ללחום מלחמותם ולהשיב מלחמה שערה,

לא כן בעת הפלה ה' אותם מכל העמים וינהגם תחת שבט השגחתו הפרטיית

וילך מלכם לפניהם וה' בראשם, לא היה להם צורך למלך,

וכמ"ש ותאמרו כי מלך ימלוך עלינו וה' אלקיכם מלככם,

ולכן אמר כי בעוד שתירש ותשב את הארץ שבעת ההיא עבר ה' לפניהם בקדש ועשה בקרבם נפלאות והיה כל ענינם בדרך הנס והפלא

לא היה להם רשות להקים להם מלך אחר, ולמעול במלכות שמים,

רק אחר ירושה וישיבה שאז היו עתים שעזבם המלך ה' צבאות, והיו ככל העמים תחת הנהגת הטבע אז רשות או מצוה בידם להקים להם מלך ככל העמים אשר סביבותיהם,

אחר שהיו כמוהם תחת יד הטבע, צריכים הם למנהיג יועיל להם כפי ההנהגה המדינית,

ולפ"ז הנה בעוד שמואל חי, אשר דבקה בו ההשגחה האלקית ועליו בשמים הרעים ה' בקול גדול על פלשתים, וכמו שאמר הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר,

לא היה להם לעזוב הנהגה זו ההשגחיית ולהסתופף בצל בשר.

רק היה להם לשאול מאתו שיסיר את בניו מהיות שופטים ושהוא בעצמו ינהיג את העם כמקדם,

וזה מסכים עם דברי חז"ל ששאלוהו שלא בעונתו, כי בחיי שמואל לא היה להם לשאול כזאת.

 

ב) פגמו בזה בכבוד שמואל, שאם היו שואלים את המלך בעבור המלחמה לבד לצאת לקראת נשק וללחום מלחמותם לא היה בזה כל כך בוז וקלון לשמואל.

אבל הם אמרו תנה לנו מלך לשפטנו, שמורה כי מצאו עולתה במשפטיו עד שמבקשים שופט אחר טוב ממנו, ויעיזו בפניו לאמר כי רוצים להעבירו מהיות שופט ולבחור אחר תחתיו

וכדי בזיון וקצף לקדוש ה' אשר עשה משפט וצדקה לכל עמו, וזאת הורע בעיניו ביחוד כמ"ש וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו,

וזה מסכים עם דברי האומר ששאלוהו בתרעומת כי התרעמו בזה על הנהגת הנביא ומשפטיו עם ישראל.

 

ג) הנה מינוי המלכים יהיה באחד משני פנים, אם שיהיה מלך נכנע למשפטי התורה והמצות כמו שהיו מלכי ישראל הצדיקים מקדם ומלכי העמים בעלי הדת בזמננו,

ואם שיהיה מלך מושל על התורות והדתות לעשות המשפטים והתורות כאות נפשו,

כמו שהיו מלכי העמים בימי קדם שהם עשו תורות ומשפטים וישנו אותם כרצונם

והנה התורה הזהירה על המלך שישמור את התורה והמצוה כמו שכתב "והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו וכו' לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל", הרי לא היה לו רשות לחדש תורה ולשנות דבר ממשפטי התורה,

והנה מה שאמרו ישראל תנה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים, הוא מאמר בעל שני פנים,

כי יש לפרש שהכוונה תנה לנו מלך ככל הגוים לשפטנו,

שאז הדמיון "ככל הגוים" מוסב על שימת המלך [ולא על לשופטנו]

וזה דומה למה שכתוב בתורה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי,

ומ"ש "לשפטנו" הוא שישפטם כפי חוקי התורה,

ובזה לא היתה שאלתם רעה מצד עצמה כי התורה התירה להם זאת ואמרה שום תשים עליך מלך, רק שהיה בזה בוז וקלון לשמואל, כאילו יאמרו שמשפטי שמואל לא נאותו בעיניהם

כי אינם מכוונים כפי הצדק והמשפט התוריי ומבקשים במקומו שופט טוב ממנו.

ויש לפרש שכוונו "לשפטנו ככל הגוים", ר"ל שלא ישפטם כפי משפטי התורה רק כמלכי שכיניהם שהם גוזרים הדתות ומניחים הנמוסים

ובזה לא פגעו בכבוד שמואל מצד שהוא שופט ע"פ משפטי התורה, כי הודו שלא מצאו בו עול מזה הצד ושהוא שופט בצדק כפי התורה, ולא אותו מאסו, רק שאינם רוצים במשפטי התורה ולא בשפוט השופט ע"פ חקותיה, והוא מרי נגד ה' ותורתו לא נגד שמואל, כמ"ש (שמות י"ו ח') לא עלינו תלונותיכם כי אם על ה',

והנה שמואל דנם לכף זכות, והבין מדבריהם הפי' הראשון, שעקר שאלתם תנה לנו מלך לשפטנו, ר"ל כמשפטי התורה, והורע בעיניו רק מצד כבודו כי השפילוהו שמשפטיו אינם טובים וישרים כפי התורה. וז"ש וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו.

 

(ז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם:

מלבי"ם ויאמר ה' – וה' גלה לו, שישמע בקול העם לעשות שאלתם, וזה מצד שתשמע לכל אשר יאמרו אליך – ר"ל שמע סוף דבריהם שאמרו לשפטנו ככל הגוים,

שכוונתם שישפטם כמשפטי העמים שמקורם מחפץ המושל ורצונו, [ומאסו במשפטי התורה]

ודייק זה כי אם לא לזה כוונו היל"ל בהפך תנה לך [נדצ"ל לנו] מלך ככל הגוים לשפטנו,

וז"ש חז"ל שזקנים שאלו כהוגן ועמי הארץ קלקלו (כי במאמר הזה בעל שני פנים כ"א כוון בו כונה אחרת) ובזה אין זה העדר כבוד לך כי לא אתך מאסו כי – אם אתי מאסו ממלוך עליהם

כי בזה רוצים לפרוק מעליהם משפטי התורה ומלכות שמים:

 

(ח) כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשֹוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם לָךְ:

מלבי"ם ככל – ר"ל והגם כי רוצים לעזוב מקור חיים לחצוב להם בארת נשברים כי עד עתה שהיית בראשם היו מונהגים מהשגחה העליונה וה' המולך עליהם והולך לפניהם,

ועתה רוצים להיות תחת הנהגת בשר ומקרי הטבע,

הנה זה דומה ככל המעשים אשר עשו מיום העלתי אותם מארץ מצרים – שהעליתם מתחת ממשלת המערכה אל צל ההשגחה והם עזבוני ויעבדו אלהים אחרים

כי אהבו להיות תחת כנפי השרים והכוכבים, כן המה עושים גם לך – שמאסו להיות מונהגים על ידך הנהגת נסיית השגחיית ורוצים הנהגה טבעיית לבטוח בזרוע בשר,

וז"ש חז"ל שבקשו לעבוד ע"ז, ר"ל שנדמה בזה קצת כפי שהמשיל הכתוב ענינם:

[וההגיון – שעבודת ה' תובענית, ודורשת מאתנו עמידה בנסיונות קשים, ואם סוטים מן הדרך – מיד מקבלים עונש, ורצו לחיות "חופשי"…]

 

(ט) וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם אַךְ כִּי הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם:

מלבי"ם ועתה – מה ההגיון שישמע בקולם אם הם מרו?

אמנם עתה שנגלו מזימות לבבם כי פורה ראש ולענה א"כ אינם ראוים מעתה להשגחה נסיית,

שהיא תהיה רק בהיותם צדיקים ושלמים באמונתם, ואחר שעתה סר צילם מעליהם והנם ככל הגוים להתנהג בדרך הטבע

א"כ הם צריכים באמת למלך שישלים הנהגתם בדרך היותר מועיל כפי הסדר הטבעי וא"כ שמע בקולם – להמליך להם מלך.

 אך כי העד תעיד בהם – ר"ל אחר שרוצים שהמלך לא יכנע אל משפטי ה' רק ימשול וינהג כפי חפצו באין מעצור, תעיד בם מהרעה אשר ימצאם מהנהגה זאת

כי המושל הנכנע אל משפטי התורה לא יתנשא להעביר משפט ולקחת הבלתי מגיע לו מצד הדין כי גם הוא צריך לשמוע אל התורה והמשפט וכמ"ש (סנהדרין דף י"ט ע"א) מלכי בית דוד דן ודנין אותו דכתיב בית דוד דינו לבקר משפט וכיון דלא דנין אותו איהו הכי דן וכו',

אבל המושל הבלתי נכנע אל הדת ימשיך הכל לעצמו בחזקה, כמ"ש מלכי ישראל לא דן ולא דנין אותו,

והגדת להם משפט המלך אשר ימלוך עליהם – לא אמר פה משפט המלוכה (כמ"ש לקמן י' כ"ה) שזה מורה על הדברים המגיעים אל המלכות מצד הדין והדת, כמ"ש אין רוכבין על סוסו ואין משתמשים בשרביטו וכדומה,

רק אמר משפט המלך ר"ל המשפט והחק שיקבע לעצמו כפי רצונו שלא כדין כמ"ש למעלה (ב')

וזה משפט הכהנים שפירושו משפט שקבעו לעצמם דרך אלימות:

 

(י) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' אֶל הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ:

מלבי"ם ויאמר – הודיע להם כל דברי ה' איך ידע מחשבותם שרוצים להשפט במשפטי הגוים ולעזב מלכות ה':

 

(יא) וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ:

מלבי"ם ויאמר – ועפ"ז אמר להם כי תחת שחושבים שהוא יקבע להם נמוסים טובים והמשפטים יחיו בהם יהיה בהפך כי זה יהיה משפטו לרוע,

וחשב שבעה דברים, א) את בניכם יקח – בתחלה יקחם לעבדות פחותה לרוץ לפני מרכבתו:

 

(יב) וְלָשֹוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשֹוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ:

מלבי"ם ולשום – ומן הרצים האלה יבחר מקצתם לשרי אלפים – ומקצתם לעבודת האדמה לחרש חרישו – ומקצתם למלאכת חרש וחושב לעשות כלי מלחמתו –

באופן שהשרים יהיו תחלה הרצים כסוסים לפני המרכבה,

ולא יבחר כפי המדרגה והיחוס והמעלה רק כפי הרצון המשולח להרים או להשפיל, לשרים או לעובדי אדמה, שזה מאין צדק ויושר והשגחה על העם כלל:

(יג) וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת:

רד"ק לרקחות – לרקח מרקחת הבשמים וי"ת לשמשן:

 ולטבחות – מבשלות וכן בערבי יקרא המבשל טב"אך והכ"ף בערבי חי"ת בעברי

או יהיה כמשמעו לשון זביחה כי המבשלות יזבחו מה שיבשלו:

מלבי"ם ב) ואת בנותיכםמאתן לא יקח לשום שררה רק לשפחות מכונות אופות ומבשלות:

 

(יד) וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו:

מלבי"ם ג) ואת – השדות והכרמים יתן לעבדיו להעשירם באשר הם הקרובים לפניו,

וגם המעשר מהזריעה יתן למו הגם שיהיה להם שדות וכרמים לרוב:

 

(טו) וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו:

רד"ק וזרעיכם – פירוש שדות וכרמים וכבר אמר ואת שדותיכם ואת כרמיכם כי השדות והכרמים והזתים הטובים יקחם כלם אם ירצה

ושאר השדות והכרמים יעשור – ר"ל יקח המעשר מן השדות והכרמים או מתבואה אחר מעשר הלויים,

ורבותינו ז"ל פירשו לא שיקח השדות והכרמים אלא פירותיהם אם יצטרכו אותם עבדיו כשילכו למלחמה יפשטו על המקומות אם אין להם מה יאכלו שם יקחו אותם ונותן את דמיהן אבל מעשר התבואה והפירות והצאן הוא משפטו בכל עת שירצה שהרי שלמה מלך ישראל היה לוקח וכן לקחת בנותיכם לנשים ולפלגשים ככל אשר יבחר והראיה כי לא אמר שיקח השדות והכרמים והזיתים לעצמו אלא ונתן לעבדיו כלומר לאנשי מלחמתו כי כלם עבדיו אלא מהו ונתן לעבדיו לאנשי החיל אשר עמו לא שיקח גוף השדות והכרמים לעצמו שא"כ היה לוקח אחאב כרם נבות במשפט המלוכה ולא היתה מצטרכת איזבל לכל הגלולים ההם ולשפיכת דם נקי ומה שאומר הטובים כלומר שיבחר מהטובים לקחת פירותיהם ולתת לעבדיו ומה שאמר שדותיכם וכרמיכם וזיתיכם כי הם עיקר המחיה וכן אמר דגנך תירושך ויצהרך:

מלבי"ם ואת עבדיכם – וגם עבדיו לא יעשו מלאכתו כי יהיו שרים ונכבדים

ויקח עבדיכם וגם בחוריכם למלאכתו

וכן חמוריו ובהמותיו ינוחו ממלאכה ולמלאכתו יקח את חמוריכם:

 

(טז) וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ:

מצודות ציון הטובים – רוצה לומר במראה:

 

(יז) צֹאנְכֶם יַעְשׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים:

רד"ק צאנכם יעשר – ובכללם הבקר שהרי לא זכר בפרשה:

 ואתם תהיו לו לעבדים – אחר שאמר כל הפרשה מה צריך ואתם תהיו לו לעבדים הלא אמר שיקח הבנים והבנות והשדות והכרמים וכל מה שירצה?

אמרו רבותינו ז"ל שיוכל להטיל מס עליהם כתיב הכא לעבדים וכתיב התם והיו לך למס ועבדוך:

מלבי"ם ה) צאנכם – מעשר זרע הארץ ופרי העץ הבלתי חשובים אצלו יתן לעבדיו ומעשר עשתרות צאנכם יקח לעצמו להתעשר,

ו) ומלבד זה לא תהיו גם אתם בני חורין רק עבדים כי ימשל גם בגופכם:

 

(יח) וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא יַעֲנֶה ה' אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא:

רלב"ג וזעקתם – ואמר להם הנה יכבד עליכם זה עד אשר תזעקו לה' מכובד העול שיעמוס עליכם מלככם ולא יענה ה' אתכם כי רוח בחירתכם הביאה אתכם כל זה.

וענו העם כי על כל פנים הם בוחרים שיהיה להם מלך לשפטם

וימשך להם מהתועלת ממנו שיצא לפניהם להלחם את מלחמותיהם עד שלא ימשלו עליהם האויבים באופן שהיו מושלים מקדם

כי המלך יסבב שיתקבצו כל העם להלחם עם אויביהם וזה יוסיף לישראל חוזק

ואולם כשלא היה לישראל מלך היו האויבים נלחמים עם קצת ישראל והיו הנשארים בלתי מחזקים את ידם ובזה האופן היו האויבים מנצחים עם היותם מעטים מישראל הרבה

וידמה שכבר אמר זה מצד יראתם מנחש מלך בני עמון שבא עליהם להלחם עמם כמו שאמר להם שמואל במה שאחר זה

וכאשר ראה הש"י כוונתם הסכים עמהם אך היישירם בסוף הענין על פי שמואל שיהיו נזהרים לשמור מצות התורה ואם לא הנה יספו גם הם גם מלכם:

 

(יט) וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ:

מלבי"ם וימאנו – שמואל רצה עי"כ שישובו מדעתם ולא רצו,

ויאמרו לא – ר"ל לא כדברך שיהיה מושל עריץ בלתי נכנע לדת התורה ומשפטיה

שזה לא יקרא בשם מלך רק בשם מושל עריץ (כי גדר המלך הוא הנבחר מן העם וגדר המושל הוא הרודה בהם בחזקה, [כמו שמבאר הגר"א כי לה' המלוכה על ישראל, ו'מושל' בגויים])

והוא לא יהיה מושל כי אם מלך יהיה, לא אנחנו נהיה משועבדים אליו לעבדים רק יהיה משועבד אלינו להנהיג אותנו כפי חק ומשפט:

 

(כ) וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ:

מלבי"ם והיינו – ובארו דבריהם שמ"ש תנה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים לא כוונו שישפטם ככל הגוים עפ"י נמוסים שיעשה כרצונו

ורק כוונו שיהיה להם מלך ככל הגוים, וז"ש כי אם מלך יהיה עלינו והיינו גם אנחנו ככל הגוים,

ר"ל בזה נשוה אליהם שיהיה לנו מלך כמוהם, וכמ"ש אשימה עלי מלך ככל הגוים,

והוא יהיה מחויב לסדר ענינינו בשני דברים,

א) ושפטנו מלכנו – ר"ל כפי משפט התורה, כי פה לא אמרו ושפטנו ככל הגוים, רק שישפטם כפי המשפט הרגיל אצלם כפי חקי התורה,

ב) ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתנו – שילחם נגד הצר,

ודייקו לאמר את מלחמותינו שלא יהיה כעריץ אשר ייחס המלחמות אליו,

וילחם מלחמות לבעבור השררה והכבוד והארצות שיכבוש יקראו על שמו,

רק ילחם מלחמות שלנו לצרכינו, ואשר יכבוש יהיה שלנו, שזה גדר המלך הנתון תחת דת ומשפט שכל מגמתו הוא הצלחת העם ולתקן עניניהם בין במדינה בין נגד הצר הצורר,

ובזה יש לפרש ונִלחם – אנחנו מלחמותינו ר"ל שיקרא המלחמה על שם העם, והוא מבנין הקל:

 

(כא) וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי הָעָם וַיְדַבְּרֵם בְּאָזְנֵי ה':

מלבי"ם מה צריך היה להודיע דבריהם לה'?

וישמע – הנה שמע כי חזרו לשאול כהוגן שישפטם במשפטי התורה

וגם לא היה עתה כ"כ פחיתות כבוד לשמואל אחר שהוסיפו שרוצים איש ילחם מלחמותיהם ע"פ תכסיסי מלחמה שזה אינו בחק שמואל,

כי הוא לא היה בכחו רק הנהגה נסיית כנ"ל, לכן דברם באזני ה' ללמד עליהם זכות:

 

(כב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ:

מלבי"ם ויאמר – השיב שעתה יבחר הוא להם מלך כמ"ש שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו ולכן אמר שילכו לביתם עד יבא דבר ה':

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “שמואל א – פרק לא”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב