שמואל א

שמואל יח

(א) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד וַיֶּאֱהָבֵוּ וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ:

מלבי"ם ויהי, יספר עתה איך הצמיח קרן לדוד ומזלו התנוצץ הולך ואור,

א) מצד יהונתן שבכלותו לדבר, נקשרה נפש יהונתן בנפש דוד – ר"ל שמצד רוח הגבורה והקדושה היה קשר והתחברות בנפש, כי הדומה ימשך וישתוקק אל הדומה,

ויאהבהו יהונתן כנפשו – ר"ל שלא היתה אהבת הערב או המועיל רק אהבה עצמיית

שיאהב הטוב את הטוב,  והיתה האהבה כנפשו שהיא האהבה העזה שאין למעלה ממנה:

 

(ב) וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא וְלֹא נְתָנוֹ לָשׁוּב בֵּית אָבִיו:

מלבי"ם ויקחהו – ב) מצד שאול שהיה דעתו לבנות לו בית נאמן ולהתחתן עמו,

ולכן לא נתנו לשוב אל בית אביו אל הצאן, כי מיועד הוא להיות חתן המלך:

 

(ג) וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ:

מלבי"ם ויכרת – ג) מצד יהונתן, שע"י האהבה הוסיף לכרות עמו ברית, וסבת הברית לא היה מצד איזה יראה כדרך כורתי ברית, שסבתם הוא איזה מורא בל ירעו זל"ז או לבניהם,

כמו ברית אבימלך עם אברהם ויצחק וכדומה, רק מצד אהבתו כרת הברית הזאת:

 

(ד) וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד וּמַדָּיו וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ:

מלבי"ם ויתפשט – וזה כמורה ומודה כי ישלוט בכל אשר לו:

 

(ה)וַיֵּצֵא דָוִד בְּכֹל אֲשֶׁר יִשְׁלָחֶנּוּ שָׁאוּל יַשְׂכִּיל וַיְשִׂמֵהוּ שָׁאוּל עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַיִּיטַב בְּעֵינֵי כָל הָעָם וְגַם בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל:

מלבי"ם ויצא – ד) גם הוסיף להצליח במלחמתו נגד הפלשתים,

ה) ולכן שמהו שאול לשר הצבא,

ו) וגם בזאת הצליח שמצא חן בעיני כל העם

וגם בעיני עבדי שאול ולא קנאו בו על כי ישתרר עליהם, ואבן מאסו הבונים היתה לראש פנה:

 

(ו) וַיְהִי בְּבוֹאָם בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לָשִׁור לָשִׁיר וְהַמְּחֹלוֹת לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים:

מלבי"ם ויהי בבואם – מעתה יספר, איך פתאום אור הצלחתו כסהו עננה, והתחיל להיות נשטם ונרדף כפעם בפעם משאול וזה היה סבה למלכותו,

והנה מה שספר עד עתה היה בעוד ישב שאול בעמק האלה, שאחר נצחו את הפלשתים נשארו בעמק האלה במחנה, ומשם התגרו מלחמות בשכניהם מסביב, ויהי דוד משכיל, ויהי לראש.

ואז שם שאול את פניו לשוב לביתו גבעת שאול, וז"ש ויהי בבואם – (ר"ל לביתם) בשוב דוד

כי אז הוביל עמו ראש הפלשתי להראותו בערי ישראל שעברו דרך שם (עד שהניחו בירושלים כנ"ל פי' הקדום פ' נ"ד) ואז יצאו הנשים מכל ערי ישראל שעברו שם לשיר והמחולות על הנצוח.

וספר הכתוב כי צאתם היה לקראת שאול המלך – לא לקראת דוד כי ידעו זאת שאין חולקין כבוד לעבד בפני רבו,

ולא עלה על לב אדם כלל לכבד את דוד אז, ואף כי להגדיל מעלתו על מעלת שאול שזה מרד במלכות, רק:

 

(ז) וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת וַתֹּאמַרְןָ הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו:

מלבי"ם איך ענו המשחקות דברים כאלה אשר הם נגד כבוד המלך להגדיל את מעשה דוד על מעשהו בפניו?:

ותענינה הנשים המשחקות – ר"ל לא המשוררות שהן המדברות דברי שיר כפי עצמות הדבור רק המשחקות שהן הדוברות דברי שחוק, דבור בעל שתי פנים לעורר צחוק ושמחה, הן ענו זאת.

ולא היתה כוונתן באמת להגדיל שדוד היו לו רבבות, כי נהפוך הוא, הנצחון במעט אנשים גדול יותר,

רק אמרו שגדל הנצחון שנצח שאול ויונתן שהיה לו רק אלפים כנזכר למעלה,

על נצחון דוד שהיו עמו רבבות ישראל.

או כוונו במלת רבבות על האבנים שרבה (מענין, רובה קשת, ערכו על בבל רבים),

אולם שאול לקח הדברים כפי פשטם כאילו כוונו, שישראל אשר עם דוד רבים מאשר עם שאול, וע"ז:

 

(ח) וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים וְעוֹד לוֹ אַךְ הַמְּלוּכָה:

מלבי"ם ויחר לשאול – וכו' ועוד לו אך המלוכה – כי הלא בחיר העם הוא המולך ואם רוב העם אחריו המלוכה עמו בכוח, ועוד לא חסר לו רק המלוכה בפועל, ולכן:

(ט) וַיְהִי שָׁאוּל עוֵֹן עוֹיֵן אֶת דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה:

מצודות ציון עוין – מלשון עין, ומלשון עיון, ורוצה לומר תמיד היה מעיין ומחשב בו בעין רעה:

מלבי"ם ויהי שאול עוין את דוד – נתן עניניו בלבו, בחשבו כי הוא האיש שאמר הנביא "ונתנה לרעך הטוב ממך", ולכן התחיל לחשוב עליו מחשבות להרגו, וזה יספר מפה והלאה:

 

(י) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתִּצְלַח רוּחַ אלקים רָעָה אֶל שָׁאוּל וַיִּתְנַבֵּא בְתוֹךְ הַבַּיִת וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָדוֹ כְּיוֹם בְּיוֹם וְהַחֲנִית בְּיַד שָׁאוּל:

רש"י יתנבא – ואשתטי. נביא ושוטה מדברים דברי רמזים שאינם ניכרים:

מלבי"ם ויהי – (הפעם הראשון שרצה להרגו) ע"י מחשבה זו נכנס בו רוח רעה, ויתנבא

(דע כי כ"מ שכתוב פעל מתנבא בהתפעל מורה על נבואה בלתי גמורה כי זה מנהג ההתפעל להורות

או מעשה מדומה כמו יש מתעשר מתרושש, ומזה המין אומר מתנבא אצל שאול,

ודומהו משוגע ומתנבא (ירמיה כ"ט כ"ו) מתנבאים לפניהם (מ"א כ"ב) ויתנבאו עד לעלות המנחה (שם י"ח כ"ט)

או מורה על ההרגל והתלמדות, את האלקים התהלך נח, ובא על בני הנביאים,

 ויהושע אמר אלדד ומידד מתנבאים ר"ל מתלמדים לנבואה,

משא"כ על הנבואה המוחלטת בא בבנין הכבד או בנפעל)  ר"ל בשגעונו היה כמגיד עתידות כי דוד יקח מלכותו:

 

(יא) וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית וַיֹּאמֶר אַכֶּה בְדָוִד וּבַקִּיר וַיִּסֹּב דָּוִד מִפָּנָיו פַּעֲמָיִם:

מלבי"ם השאלות: מה השינוי בין פעם זה ובין הפעם השני שרצה ג"כ להכותו בחנית ובקיר

ששם נפטר דוד מפניו ופה ירא שאול מפניו?:

(יא) ויטל, היה רוצה להכותו כבלתי מתכוין אל דוד רק אל הקיר, וכאילו הכהו בשגגה

ויסב דוד – זה היה בהשגחת ה', כי דוד היו עיניו בכנור ולא ראה מה ששאול עושה

רק ה' הזמין שסב מפניו בלא כוונה. ובזה ראה שאול בחוש, כי השגחה פרטית דבוקה עם דוד, ולכן:

 

(יב) וַיִּרָא שָׁאוּל מִלִּפְנֵי דָוִד כִּי הָיָה ה' עִמּוֹ וּמֵעִם שָׁאוּל סָר:

מלבי"ם וירא שאול – באשר ראה כי היה ה' עמו, ובהפך שסר מעם שאול:

 

(יג) וַיְסִרֵהוּ שָׁאוּל מֵעִמּוֹ וַיְשִׂמֵהוּ לוֹ שַׂר אָלֶף וַיֵּצֵא וַיָּבֹא לִפְנֵי הָעָם:

מצודות דוד שר אלף – למען יתמיד במלחמה, ואולי יהרג. ויצא ויבא – רצה לומר: הוא היה מנהיגם:

מלבי"ם ויסירהו – חשב להשפילו שלא יהיה עוד קרוב למלך ושר צבא רק

 וגם בזה לא הועיל, כי ויצא ויבא לפני העם – שהעם מעצמם לא עשו דבר בלעדיו, והיה היוצא ובא לפניהם:

 

(יד) וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל וַה' עִמּוֹ:

מלבי"ם השאלות: מ"ש שדוד השכיל ויגר מפניו הלא כבר אמר זאת בפסוק ה'?:

(יד) ויהי דוד – תחת שעד עתה היה מצליח בדרכי שאול אשר שלחהו,

עתה היה משכיל בדרכיו שהלך בעצמו לפני העם,

והיה משכיל – ר"ל עושה הכל בהשכל ודעת, ועם עזר ההשגחה כי ה' עמו: –

 

(טו) וַיַּרְא שָׁאוּל אֲשֶׁר הוּא מַשְׂכִּיל מְאֹד וַיָּגָר מִפָּנָיו:

מלבי"ם וירא שאול – בזה ראה שהוא משכיל מאד – בהפלגה עד שלא יכול לעשות לו מאומה ויגר מפניו –

שזה יותר ממורא שנזכר בפסוק י"ב:

 

(טז) וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם:

מלבי"ם וכל ישראל – ובזה לא היה בכחו לעשות לו מאומה רע, ולכן גדלה קנאתו ואיבתו:

 

(יז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד הִנֵּה בִתִּי הַגְּדוֹלָה מֵרַב אֹתָהּ אֶתֶּן לְךָ לְאִשָּׁה אַךְ הֱיֵה לִּי לְבֶן חַיִל וְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת ה' וְשָׁאוּל אָמַר אַל תְּהִי יָדִי בּוֹ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים:

מלבי"ם ויאמר שאול – (הענין הב' שרצה להכין לו מוקש)

הנה בתי הגדולה – ר"ל כי זה שיתן את בתו מחויב הוא מצד ההבטחה לנוצח הפלשתי,

רק שיכול לתת לו את הצעירה ויצטרך להמתין עד תנשא הבכירה תחלה,

והוא רוצה לתת לו את הבכירה, שבזה לא התחייב, וע"כ מתנה עמו תנאי אך היה לי לבן חיל – וכו',

וכוונת שאול היתה באמת שיפול במלחמה וז"ש ושאול אמר – וכו':

 

 

(יח) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל מִי אָנֹכִי וּמִי חַיַּי מִשְׁפַּחַת אָבִי בְּיִשְׂרָאֵל כִּי אֶהְיֶה חָתָן לַמֶּלֶךְ:

מצודות דוד מי אנכי – כאומר הלא אני שפל אנשים. ומי חיי – רצה לומר: מה חיי חשובים,

כי הנכבד, חייו חשובים ויקרים, אבל הנבזה אין חייו חשובים כלום.

משפחת – ו'מי' שאמר עומדת במקום שנים, וכאלו אמר: ומי משפחת אבי, הלא היא דלה וצעירה. [ובפרט שאנו מרות המואביה. רלב"ג]

כי אהיה – שאהיה ראוי והגון להיות חתן המלך, וכאומר הלא בודאי דבר גדול הוא אלי,

וכל אשר תאמר אעשה בעבור זה:

מלבי"ם השאלות: מדוע לא השיב ואנכי איש רש ונקלה כמ"ש אח"ז?:

(יח) ויאמר דוד – לא אמר עתה כמ"ש (בפסוק כ"ג) ואנכי איש רש ונקלה, כי הובטח לו ג"כ עושר גדול,

וזה היה לו אצל שאול במלוה כמ"ש חז"ל בסנהדרין פ"ב ויש לו מוהר ומתן רב,

רק אמר דרך הכנעה מי אנכי – לא דרך סירוב, כמו שיתבאר:

 

(יט) וַיְהִי בְּעֵת תֵּת אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד וְהִיא נִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָּׁה:

מלבי"ם ויהי – רק שבעת התעסקו לתת לו את מירב, קרה מקרה כי נתנה לעדריאל,

שהתקדשה שלא מדעת אביה כי גדולה היתה, וחז"ל פליגי אם קדושי דוד למירב היו קדושי טעות כי קדשה במלוה של העושר שהובטח מעם שאול ואינה מקודשת,

ור"י סבר שהיו קדושין גמורים כי קדשה בהנאת מחילת מלוה ונתנה לעדריאל בעבירה

ואת מיכל נשא אחר מיתת מירב,

בין כך וכך מחל דוד לשאול את העושר שהובטח לו, ולא נתן לו את מירב,

ועז"א אחר זה ואנכי איש רש ונקלה, כי לא היה מגיע לו עוד דבר אצל שאול:

 

(כ) וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו:

מצודות דוד וישר הדבר בעיניו – בחשבו שעל ידי זה תהי בו יד פלשתים:

 

(כא) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶתְּנֶנָּה לּוֹ וּתְהִי לוֹ לְמוֹקֵשׁ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד בִּשְׁתַּיִם תִּתְחַתֵּן בִּי הַיּוֹם:

מלבי"ם ותהי לו למוקש – שימסר נפשו לסכנה עבור אהבתו ולמ"ד שקדושי מירב היו קדושין גמורים חשב ג"כ שישאנה בעבירה ויוקש בה.

 בשתים תתחתן בי – בא להתנצל שמה שנתנה מירב לעדריאל לא היה בידיעתו, ואני עודני מסכים גם על נשואי מירב, עד שאני מחותן לך מצד שתיהם:

 

(כב) וַיְצַו שָׁאוּל אֶת עֲבָדָו עֲבָדָיו דַּבְּרוּ אֶל דָּוִד בַּלָּט לֵאמֹר הִנֵּה חָפֵץ בְּךָ הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו אֲהֵבוּךָ וְעַתָּה הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ:

מלבי"ם ויצו – יען ראה שדוד פג לבו מהאמין, צוהו שעבדיו יחזקו ידיו בזה,

יאמרו לו כי במעשה של מירב לא היה המניעה מן המלך כי חפץ בו.

ולא מן עבדיו שאוהבים אותו – רק מן מירב, ועתה – שמיכל אוהבת אותך

 

(כג) וַיְדַבְּרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל בְּאָזְנֵי דָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר דָּוִד הַנְקַלָּה בְעֵינֵיכֶם הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וְאָנֹכִי אִישׁ רָשׁ וְנִקְלֶה:

מצודות דוד הנקלה – דבר קל הוא בעיניכם להתחתן במלך, הלא אין להתחתן בו כי אם אחד מנכבדי העם, ובהרבות מוהר, אבל אנכי איש רש ואין כל, ואף נקלה ולא מכובד, ומדוע יחפוץ בי המלך, אין זאת:

 

(כד) וַיַּגִּדוּ עַבְדֵי שָׁאוּל לוֹ לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר דָּוִד: (כה) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה תֹאמְרוּ לְדָוִד אֵין חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר כִּי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ וְשָׁאוּל חָשַׁב לְהַפִּיל אֶת דָּוִד בְּיַד פְּלִשְׁתִּים:

מלבי"ם השאלות: למה היה צריך שאול לזה הלא בל"ז הלך למלחמה בכ"מ אשר שלחו,

ואיך יפול עתה בכרתו ערלותיהם?:

(כה) ושאול חשב להפיל את דוד – ר"ל כי אם לוחמים והורגים בדרך מלחמה אין בזה משטמה על השר הצבא, אבל אם יפול על אנשים היושבים לבטח, וכורת ערלותיהם דרך גנאי, זה אינו דרך מלחמה רק דרך צורר ומתנקם שבהכרח ישמרו הפלשתים עליו איבה גדולה ויתנכלו לנקום בו:

בבן יהוידע מסביר מדוע אמר לו דוקא ערלות פלשתים ולא אזני או אצבעות?

משום שאז יכל להרוג עשרים ולהביא מאה אצבעות, או חמשים ולהביא מאה אזניים.

א"כ מדוע לא ביקש את אפיהם? משום שאז יכל להביא לו של נשים ואז לא נסתכן במאומה,

לכן אמר דוקא ערלות.

[ועוד אפש"ל שזה בושה גדולה להם, וגם שלדוד זו טרחה להפשיטם ויתמהמה ויפגעו בו]

 

(כו) וַיַּגִּדוּ עֲבָדָיו לְדָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי דָוִד לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וְלֹא מָלְאוּ הַיָּמִים:

מלבי"ם וישר הדבר – ר"ל הגם שהדבר מצד עצמו לא ישר בעיניו כי אינו דרך מלחמה כנ"ל,

ישר בעיניו מצד התכלית שישיג על ידו.

 

(כז) וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ וַיָּבֵא דָוִד אֶת עָרְלֹתֵיהֶם וַיְמַלְאוּם לַמֶּלֶךְ לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וַיִתֶּן לוֹ שָׁאוּל אֶת מִיכַל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה:

רד"ק וימלאום למלך – קל הלמ"ד וענין וימלאום עבדיו הביאום לו כי דוד לא הביאם לפני המלך

אך שלחם ביד עבדי שאול או ביד אנשי דוד כמשפט המהר שמשלח אותו אדם ביד אחר ופירוש וימלאו' השלימום כלומר כל המאתים הביאו לפניו:

 

 (כח) וַיַּרְא שָׁאוּל וַיֵּדַע כִּי ה' עִם דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲהֵבַתְהוּ:

רד"ק ומיכל בת שאול אהבתהו – לפיכך הוסיף לירא מפניו לשני דברים

האחד שראה כי ה' עמו ועוד שמיכל בתו אהבתו ולא יוכל לגרום לו מיתה על ידה

ואפי' הוא ידבר על מיתתו בביתו מיכל בתו תגלה לו:

מלבי"ם וירא – במה שגם תחבולה זו לא הזיקה ידע ידיעה ברורה שה' אתו,

וגם מיכל אהבתהו – וזה יחזיק בידו להגיע למלכות:

 

(כט) וַיֹּאסֶף שָׁאוּל לֵרֹא מִפְּנֵי דָוִד עוֹד וַיְהִי שָׁאוּל אֹיֵב אֶת דָוִד כָּל הַיָּמִים:

מלבי"ם ויוסף – עי"כ גדלה היראה והאיבה של שאול, ולא לפרקים רק כל הימים:  

 

(ל) וַיֵּצְאוּ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים וַיְהִי מִדֵּי צֵאתָם שָׂכַל דָּוִד מִכֹּל עַבְדֵי שָׁאוּל וַיִּיקַר שְׁמוֹ מְאֹד:

מלבי"ם ויצאו – באמת כאשר חשב שאול שע"י שיכרות ערלות פלשתים יגורו אתו מלחמות עד מות בעד חרפתם כן היתה כי יצאו שרי פלשתים – לנקום מדוד,

אבל דוד לא התחבא מפניהם, ונלחם והשכיליותר מכל עבדי שאול

ותחת שחשב שאול להפילו עי"כ ביד פלשתים היה להפך כי וייקר שמו מאד:

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “שמואל א – פרק לא”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב