שמואל א

שמואל י

(א) וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ ה' עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד:

רד"ק את פך השמן – לא היה זה השמן המשחה כי לא היו משוחים ממנו אלא מלכי בית דוד אבל שמן אפרסמון היה [שלא כשיטת רש"י והרמב"ם ששאול נמשח בשמן המשחה, עי' מע"ל].

ואמרו שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן:

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד/א

ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' רמה קרני בה' רמה קרני ולא רמה פכי דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן.

מלבי"ם ויקח שמואל – וכו', ע"י המשיחה המשיך עליו רוח גבורה ועז מלך כמ"ש (לקמן ט"ז י"ג) וימשח אותו בקרב אחיו ותצלח עליו רוח ה' מהיום ההוא ומעלה,

וע"י הנשיקה שהיא התדבקות רוחא ברוחא המשיך עליו שפע קדש שבזה הכין אותו לנבאות אח"כ עם בני הנביאים, כמ"ש (פ"ו) וצלחה עליך רוח ה' והתנבאת עמהם.

ומה שלא משחו בפרהסיא באר מהרי"א כדי שיוכל להפיל גורל אח"ז, ואם היה נמשח בפרהסיא היה הגורל למותר בעיני העם, והיו חושדים אותו שהטה את הגורל בערמה על האיש אשר משח,

וע"פ דברי חז"ל שמשחו בפך ובשמן אפרסמון ולא בקרן ולא בשמן משחת קדש,

מבואר כי לכן משחו בצנעה בל ירגישו שלא נמשח רק לנגיד, כמ"ש הלוא כי משחך ה' על נחלתו 'לנגיד'

תפס 'נגיד' ולא מלך באשר לא הובטח לו המלכות בירושה, כדרך הנמשח בשמן הקדש 'ותרם כראם קרני':

 

(ב) בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם מֵעִמָּדִי וּמָצָאתָ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִם קְבֻרַת רָחֵל בִּגְבוּל בִּנְיָמִן בְּצֶלְצַח וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת אֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְבַקֵּשׁ וְהִנֵּה נָטַשׁ אָבִיךָ אֶת דִּבְרֵי הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָכֶם לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לִבְנִי:

רש"י עם קבורת רחל בגבול בנימן – והלא קבורת רחל בגבול יהודה בבית לחם?

אלא עכשיו הם בקבורת רחל, וכשתפגע בהם תמצאם בגבול בנימן בצלצח, כך שנויה בתוספתא דסוטה (פרק יא).

צלצחצל לצח של הקב"ה, שהוא צח ואדום, והיא ירושלים.

 

הקושי – הרי שמואל היה נאמן לכל ישראל, וכי צריך הוא לאותות ומופתים שמה שהוא אומר – נכון?

מלבי"ם בלכתך – באותות האלה רמז לו ענין העם אשר ינהיג ואיך יהיה יחס כל כת וכת מכתות המונהגים מעמו, כי נמצאו בין העם שלש כתות מפורדות:

א) אנשים ההמונים החיים חיי הבהמה בלתי עובדים את ה' ולא משכילים באמתותו וכל מגמתם הוא רק גויתם ואדמתם, ויען שהם הרבים כי רוב העם הם המוניים,

א"ל כי אותם יפגוש ראשונה בדרכו והכנתו אל המלוכה,

אמר בלכתך היום מעמדי ומצאוך שני אנשים – כי הם נפרדים לשני מחנות,

יש הנמשכים אחר כח המתאוה לאכול ולשתות ולהתעדן,

ויש הנמשכים אחר כח המתעורר  לאסוף הון ועושר וכדומה.

והם עתה עם קבורת רחל – ותפגוש אותם בגבול בנימין בצלצח – רומז כי אנשים כאלה הם נמצאים עם קבורת רחל,

כי הנשמה האלקית אשר בקרבם אשת חיל היפה בנשים הנרמזת ברחל

(כי ידוע ששורש הנשמה היא ממדה ידועה הנקראת בפי האלקיים בשם רחל)

היא קבורה תוך רגבי אדמה שהוא תחת ממשלת הבשר והגויה.

וגם עת יפגשוך לא ימשכו אחריך להכנס בגבולך שהוא שבט בנימין רק יעמדו 'בגבול בנימין' מן הצד,

והם לא ישאלו לך לשלום כמו הכת הב', וכ"ש לא יתנו לך שתי לחם שהוא שי ומנחה,

וכמ"ש ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה,

"וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת" –

כי הכת הזאת הם רחוקים מחברתך כי הם קרובים אל בע"ח נושאי סבל כמוהם שהם הגמל והאתונות,

רק בכ"ז לא יזיקו לך, ולא יחשו מלבשרך בדבר האתונות כי נמצאו.

בשגם שענין האתונות מתיחס עמהם שהם עמהם במדרגה:

 

 

 

(ג) וְחָלַפְתָּ מִשָּׁם וָהָלְאָה וּבָאתָ עַד אֵלוֹן תָּבוֹר וּמְצָאוּךָ שָּׁם שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים עֹלִים אֶל הָאלקים בֵּית אֵל אֶחָד נֹשֵׂא שְׁלשָׁה גְדָיִים וְאֶחָד נֹשֵׂא שְׁלשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם וְאֶחָד נֹשֵׂא נֵבֶל יָיִן:

מלבי"ם וחלפת משום והלאה – הנה תפנה מן הכת הזאת אל כת יותר מעולה,

והם היוצאים מגדר הבהמיים אל מדרגת האנשים אשר יעסקו בעבודת ה'

עולים אל האלקים בית אל – להקריב קרבנות.

 ושם ימצאוך שלשה אנשים – ר"ל כי בין הכת העוסקים בעבודה יש שלשה מינים:

א) יש העוסק בעבודת ה' לשם ה' לריח ניחוח בלבד שלא לפניה אחרת חיצונית,

וזה האחד נשא שלשה גדיים – שמגמתו להקריב גדי עזים בלבד,

ויען שנפש האדם כלולה מג' כחות שהיא הצומחת והחיונית והמשכלת [כפי שמאריך המלבי"ם לעסוק בהם בפירושו לשה"ש, ואפשנפש רוח ונשמה],

צייר שנושא שלשה גדיים להקריב שלשה חלקי נפשו לפני ה',

ב) ויש העובד על כוונת הנאת עצמם שהוא להשיג ע"י עבודתו רצון מה' לתת לו חית ידו וצרכיו ההכרחיים, [עובד ה' לצורך פרנסתו] שזה הגם שעובד את ה' הוא עובד את עצמו ג"כ ונושא שלשה חלקי נפשו וישפכם לפני ה' על "שלשת ככרת לחם" – ומזון,

ג) ויש הגרוע מכולם העובד את ה' לבעבור ישיג עושר ומותרות ותענוגים שכר עבודתו שזה הנמלץ בהנושא נבל יין [שאינו הכרחי למזון האדם כלחם, ונחשב למותרות].

 ועכ"פ כל שלשה המינים מהכת הזאת הם פונים בעבודתם או בשאלת צרכיהם אל האלקים

והם יתחברו עמך ושאלו לך לשלום – וגם יתנו לך שתי לחם – שהוא הפקת צרכיך

ואתה תקח מידם – כי יתמכוך להגן על שלומך ולמלאת צרכיך הגופנים:

 

(ד) וְשָׁאֲלוּ לְךָ לְשָׁלוֹם וְנָתְנוּ לְךָ שְׁתֵּי לֶחֶם וְלָקַחְתָּ מִיָּדָם:

ר"ת שלום– הנלע"ד.

 

(ה) אַחַר כֵּן תָּבוֹא גִּבְעַת הָאלקים אֲשֶׁר שָׁם נְצִבֵי פְלִשְׁתִּים וִיהִי כְבֹאֲךָ שָׁם הָעִיר וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִיאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים:

מלבי"ם אחר כן תבוא (אל) גבעת האלקים – ששם ישב הארון

(ושם נציבי פלשתיםרומז כי מהשפעת האלקיים האלה תזכה להכניע את הפלשתים כמ"ש (י"ג ג') ויך יהונתן את נציב פלשתים אשר בגבע)

ופגעת חבל נבאים ירדים מהבמה – שהיא הכת שלישית אשר יצאו ממדרגת אנשים אל מדרגה שיקראו אלקיים,

אנשים אשר התפשטו מכל עניני הבשר עוסקים ברוחניות ובאלקות

ולפניהם נבל ותף וחליל – משתדלים לעורר את הנפש האלקית אל שתחול עליה רוח הנבואה:

 

(ו) וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ ה' וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר:

מלבי"ם וצלחה – הכת הזאת הם יסעדוך בענינים אלקיים, שע"י התחברותם,

א) וצלחה עליך רוח ה' – הוא רוח גבורה נפלאה כמ"ש המורה, שזה מדרגה ממדרגת רוה"ק

שתחול רוח גבורה אלקית על איש אחד עד שלא יחת להציל קהל רב מהמון מחנות,

ב) בענין נפשי – והתנבית עמם – ואחר שתחול עליך ענין אלקי על שני חלקיך [רוח ה' וגבורה, ונבואה]

ונהפכת לאיש אחר – בגוף ובנפש:

 

(ז) וְהָיָה כִּי תָבֹאינָה תָבֹאנָה הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה לָךְ עֲשֵׂה לְךָ אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ כִּי הָאלקים עִמָּךְ:

מלבי"ם והיה כי תבאנה האותות האלה לך – שזה לך אות על העזר שתשיג מכל כתות העם

איש לפי כחו ומדרגתו

עשה לך אשר תמצא ידך – אז לא תסמוך על עזר אחרים רק על עזר האלקי אשר ילוה אליך,

ע"ד אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני:

 

 

(ח) וְיָרַדְתָּ לְפָנַי הַגִּלְגָּל וְהִנֵּה אָנֹכִי יֹרֵד אֵלֶיךָ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לִזְבֹּחַ זִבְחֵי שְׁלָמִים שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ וְהוֹדַעְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה:

רד"ק שבעת ימים תוחל – פי' מיום הפרדי ממך בגלגל וזה היה אחר חידוש המלוכה [לא כעת!]

כי בחידוש המלוכה שניהם באו הגלגל יחד עם כל ישראל ואחר שדבר שמואל דבריו הלך לו

ובחר לו שאול שלשת אלפים ויתר העם שלח לאוהליו ומיום שנפרד שמואל משאול שם בגלגל

אמר לו שייחל לו שבעה ימים עד שיבא אליו

ושאול לא יצא מן הגלגל אלא היה שם מחידוש המלוכה עד שעת המלחמה כמו שאמר ושאול עודנו בגלגל.

ומה שאמר לו זה הדבר עתה ולא המתין לו עד שיהיו בגלגל ויפרד ממנו שיאמר לו אז שבע' ימים תוחל עד בואי אליך?

מפני שעתה כשדבר לו בדבר המלוכה, רמז לו בזה הדבר תתקיים לו המלוכה אם לאו,

זו היא מצוה ראשונה שצוהו ואם יעמוד בה תתקיים בידו המלוכה ואם לאו לא תתקיים

לפיכך אמר והודעתי לך את אשר תעשה כלומר אז אודיע אותך מה יהיה ממלכותך:

גם המלבי"ם מרגיש בקושי – מדוע אמר זאת עתה? ומבאר:

מלבי"ם [אמר זאת עתה כדי לסייג דבריו] – הגם שאמרתי לך עשה לך כל אשר תמצא ידך,

מ"מ בגלגל אין לך רשות לעשות דבר בלעדי:

 

(ט) וְהָיָה כְּהַפְנֹתוֹ שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת מֵעִם שְׁמוּאֵל וַיַּהֲפָךְ לוֹ אלקים לֵב אַחֵר וַיָּבֹאוּ כָּל הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה בַּיּוֹם הַהוּא:

רש"י לב אחר – רוח גבורת מלכות:

מלבי"ם ויהפך לו אלקים לב אחר – כי לב כל אדם לאדם הוא מוליך ומנהיג את כל כחות גויתו,

אבל פלגי מים לב מלך הוא מנהיג לבב העם המתנהגים על ידו,

ויהיה יחס לבותיהם אל לב מלכם כיחס כחות החיים אל הלב באיש הפרטי,

כי לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפץ יטנו ואת לבות העם עמו,

ובהיות לבו מולך על כחות גוויתו – ימלוך גם על הגוי כולו,

ולב שאול נהפך עתה מהיותו מנהיג פרטי אל איש פרטי, שהוא שאול,

אל שיהיה מנהיג לאיש כללי שהוא עם ישראל,

ויבאו – וכן כל האותות באו לו ביום ההוא ולא נתעכבו ליום אחר:

 

(י) וַיָּבֹאוּ שָׁם הַגִּבְעָתָה וְהִנֵּה חֶבֶל נְבִאִים לִקְרָאתוֹ וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אלקים וַיִּתְנַבֵּא בְּתוֹכָם:

מלבי"ם ויבאו – ספר האות הג' בפרטות ע"ש מ"ש ויהי כל יודעו וכו'.

 ותצלח – כמו שפי' למעלה: א) רוח גבורה אלקית, ב) נבואה:

 

(יא) וַיְהִי כָּל יוֹדְעוֹ מֵאִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עִם נְבִאִים נִבָּא וַיֹּאמֶר הָעָם אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מַה זֶּה הָיָה לְבֶן קִישׁ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים:

מה הכפילות – מה היה לבן קיש, הגם שאול בנביאים?

ומדוע בתחילה – "בן קיש", ואח"כ "שאול"??

מלבי"ם ויהי כל יודעו – ר"ל כי ידוע שלהשגה הנבואיית צריך שתי הכנות,

א) הכנה טבעיית שיהיה מזגו וכוח דמיונו מוכן ע"ז מלדה ומבטן ומהריון,

ב) הכנה בחיריית שיעסוק בהתבודדות ופרישות טהרה וקדושה ודומיהם.

והם חשבו עוד כי ההכנה הטבעיית לא תצויר רק מאב לבן כמ"ש האב זכאי לבנו בחכמה בכח וכו',

ושעל כן תמצא יותר במי שאביו היה ג"כ נביא,

ויהי כל יודעו מאתמול שלשום – שראה שגם מתמול גם משלשום לא הכין א"ע אל הנבואה

רק עסק בצרכי בית אביו וראה שבכ"ז הנה עם נביאים ניבא –

התפלא שתי פליאות, א) מצד שלא היה לו הכנה טבעיית מאביו ועז"א מה זה היה לבן קיש – הלא אביו אינו נביא.

ב) מצד ההכנה הבחיריית הגם שאול בנביאים – ר"ל וכי נמצא עד עתה בין הנביאים,

הכי היה מכין א"ע ומתלמד לנבואה?:

 

 

 

(יב) וַיַּעַן אִישׁ מִשָּׁם וַיֹּאמֶר וּמִי אֲבִיהֶם עַל כֵּן הָיְתָה לְמָשָׁל הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִאִים:

מלבי"ם ויען איש משם – אולם איש אחד סתר דבריהם במה שחשבו שההכנה הטבעיית לא תהיה רק אם גם אביו היה נביא, שהגם שיחויב כפי הטבע שהדומה יוליד בדומה,

מ"מ הנסיון מכחיש זה כי מי אביהם – של בני הנביאים האלה הלא גם אבותיהם לא נבאו

כי דבר ה' היה יקר בדור שלפני שמואל (כנ"ל ג' א') וא"כ אין פה דבר חדש.

רק מה שניבא בלא הכנה בחיריית על כן היה למשל הגם שאול בנביאים

רק זה החידוש שנבא בלא הכנה היה למשל אל כל מתנבא ובלתי מכין א"ע לנבואה. לא מה שהיה בן קיש:

 

(יג) וַיְכַל מֵהִתְנַבּוֹת וַיָּבֹא הַבָּמָה:

מלבי"ם ויכל מהתנבות ויבא הבמה – היה בו הפך מבני הנביאים שהם ירדו מהבמה להתנבאות

ר"ל הכינו א"ע תחלה ע"י עבודה ותפלה עד חל עליהם הרוח עד שהעבודה בבמה היתה סבה לנבואה

ואצלו היה בהפך שע"י שחל עליו הרוח בא אל הבמה להתפלל ולעבוד ה' כי הרוח נשפע עליו מלמעלה

בלא הכנתו והכינוהו אל הקדושה ויראת ה':

 

(יד) וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל אֵלָיו וְאֶל נַעֲרוֹ אָן הֲלַכְתֶּם וַיֹּאמֶר לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֲתֹנוֹת וַנִּרְאֶה כִי אַיִן וַנָּבוֹא אֶל שְׁמוּאֵל:

מלבי"ם ויאמר דוד שאול – הוא הרגיש שא"א שינבא בלא איזה סבה,

ואז כל בני הנביאים עמדו לפני שמואל וממנו שאבו רוה"ק, כמדליק נר מנר,

ולכן אמר אן הלכתם – והשיב כי באמת היה לפני שמואל,

אבל הליכתו אצלו לא היה בעצם רק במקרה נמשך ע"י סבת אבדת האתונות,

בענין שאין זה מספיק שע"י הליכה זו דרך ארעי – ינבא:

טו) וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל הַגִּידָה נָּא לִי מָה אָמַר לָכֶם שְׁמוּאֵל: (טז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דּוֹדוֹ הַגֵּד הִגִּיד לָנוּ כִּי נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ אֲשֶׁר אָמַר שְׁמוּאֵל:

מלבי"ם (טו-טז) ויאמר – חשב שיתגלה לו איזה סבה ע"פ גלגול הדברים שהיה ביניהם

אבל הוא העלים ממנו גוף הדבר מדבר המלוכה.

ופי' ואת דבר המלוכה לא הגיד לו – שאפי' הדברים הנמשכים מזה

כמו ענין שלש האותות שנתן לו העלים ממנו:

רש"י ואת דבר המלוכה לא הגיד – דרך צניעות היתה בו:

 

(יז) וַיַּצְעֵק שְׁמוּאֵל אֶת הָעָם אֶל ה' הַמִּצְפָּה:

מלבי"ם ויצעק, אסף אותם המצפה אל ה', וכבר נתן מהרי"א ג' טעמים מה שהיתה בחירת המלך ע"י ה' ולא ע"י מינוי העם לבד,

א) שלא יפלו ביניהם קטטות ומריבות כי כ"א יתנשא למלוך,

ב) אחר שהמלך צריך שיהיה לבו נקי מגאוה וחמדה וכל תכונה רעה לא יבחון לבבו רק הבוחן תעלומות לב, ג) שאם יהיה נבחר מן העם יהיה נכנע להם וישא פנים לאשר בחרו אותו לא כן בהיותו בחיר ה':

 

(יח) וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר ה' אלקי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וָאַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל הַמַּמְלָכוֹת הַלֹּחֲצִים אֶתְכֶם:

מלבי"ם ויאמר – פי' מהרי"א שא"ל מאמר זה דרך התראה, דעו כי לא מרצוני אני בוחר לכם מלך ולא מצרככם אליו רק מאשר בקשתם כן, מאשר מאסתם במלכות שמים:

 אנכי – ר"ל אין לכם אמתלא כי תבקשו לכם מושיע אחר מבלעדי ה' [בטענה] שמבלי יכולת ה' להושיע אתכם

כי הלא אנכי העליתי את ישראל ממצרים – ולא מאשר תחשבו שאחר יצ"מ נשתנה רצוני ולא אוסיף להושיע אתכם כי כמו שהצלתי אתכם מיד מצרים כן מכל הממלכות הלוחצים אתכם

א"כ לא ה' הוא סר מהושיע ומלמלוך עליכם, רק:

 

 (יט) וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתֶּם אֶת אלקיכֶם אֲשֶׁר הוּא מוֹשִׁיעַ לָכֶם מִכָּל רָעוֹתֵיכֶם וְצָרֹתֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לוֹ כִּי מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי ה' לְשִׁבְטֵיכֶם וּלְאַלְפֵיכֶם:

מלבי"ם ואתם היום – אתם הממאסים במלכות שמים אשר עדיין הוא מושיע לכםכאז כן עתה,

מכל רעותיכם – הם רעות הבאות בסבת הטבע והמערכה

וצרתיכם – הבאות ע"י צר ואויב. (מה שהמלך לא יושיע נגד רעות טבעיים)

ועתה התיצבו – ר"ל לא מרצוני רק מפני רצונכם:

 

(כ) וַיַּקְרֵב שְׁמוּאֵל אֵת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט בִּנְיָמִן:

מצודות דוד ויקרב – רצה לומר: הקריב שמות כל השבטים לפני האורים ותומים, להטיל הגורל.

וילכד – רצה לומר:  עלה הגורל לבני בנימן, ונלכד פתקו ביד המעלה מן הקלפי:

 

(כא) וַיַּקְרֵב אֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָו לְמִשְׁפְּחֹתָיו וַתִּלָּכֵד מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי וַיִּלָּכֵד שָׁאוּל בֶּן קִישׁ וַיְבַקְשֻׁהוּ וְלֹא נִמְצָא:

מצודות דוד וילכד שאול – אחר שהטילו הגורל על הגברים, נלכד פתקו של שאול ביד המעלה:

 

(כב) וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּה' הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים:

רש"י נחבא אל הכלים – בבית שנתנו שם הבאין כליהן, שהיה בורח מן הגדולה. ומדרש אגדה רבי תנחומא:

 ואל הכלים, באורים ותומים, אמר: שמא איני ראוי לגדולה עד שישאלו באורים ותומים, ושאלו ועלה בידו:

 

(כג) וַיָּרֻצוּ וַיִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם וַיִּגְבַּהּ מִכָּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה:

(כד) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם הַרְֹאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה' כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ:

מצודות דוד הראיתם – האם נותנים אתם לב לראות ולהתבונן בהמלך אשר בחר ה', כי אין כמוהו וכו', והגון הוא למלוכה. ויריעו – תרועת מלוכה:

 

(כה) וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אֵת מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר וַיַּנַּח לִפְנֵי ה' וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ:

מלבי"ם משפט המלוכה – כבר בארתי (למעלה ח' ט') כי יש הבדל בין מש"ש את משפט המלך, שהוא המשפט שיקבע מרצונו בזרוע,

ובין משפט המלוכה שהוא המשפט הראוי בכבוד המלך ומוראו כפי חק התורה, וע"ז נכתב בספר:

 

(כו) וְגַם שָׁאוּל הָלַךְ לְבֵיתוֹ גִּבְעָתָה וַיֵּלְכוּ עִמּוֹ הַחַיִל אֲשֶׁר נָגַע אלקים בְּלִבָּם:

רד"ק וגם שאול הלך לביתו – להודיע שהלך לו לביתו כבתחילה כיון שראה שלא היה מקובל ומרוצה לכל ישראל הלך לביתו ולא התנהג עדיין כמשפט מלך:

מצודות דוד אשר נגע אלקים – אשר נגע יראת אלקים בלבם, לכבד את המלך אשר נמשח על פי הדבור:

 

(כז) וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה וַיִּבְזֻהוּ וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ:

מלבי"ם ובני בליעל – כבר אמרנו שהמון העם כוונו לרעה שמ"ש לשפטנו ככל הגוים

חשבו שיפרוק מעליו עול תורה וימשוך ידו את לוצצים לנהגם בחקות העמים

ואחרי ראו שנבחר ע"פ ה' וכי התדבק את יראי ה' שזה אות שילך ביראת ה' כל הימים,

אמרו מה יושענו זה – אחר שלא יפיקו ממנו זדון לבבם,

וכתב מהרי"א כי היה מהראוי שחוץ מבחירת ה' יבחרו אותו העם ג"כ ויסכימו כולם עליו.

 ואחרי ראה שמקצתם בזוהו לא תפס עדיין מלוכה וילך לביתו וגם העם הלכו לביתם

עד שסבב ה' התשועה לאנשי יביש גלעד שאז חדשו המלוכה ברצון כל העם,

וז"ש לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה, פי' שימליכוהו שנית כרצונם:

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “שמואל א – פרק לא”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב