שמואל א

שמואל כג

(א) וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר הִנֵּה פְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּקְעִילָה וְהֵמָּה שֹׁסִים אֶת הַגֳּרָנוֹת:

מלבי"ם נלחמים בקעילה והמה שסים – אמרו חז"ל בעירובין שבאו על עסקי תבן וקש, ושהיה ביום השבת רק בעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללים שבת.

נראה שהוציאו זה,

א) ממ"ש נלחמים בקעילה, ויש הבדל בין לוחם בעיר ובין לוחם על העיר – הלוחם על העיר רוצה לכבוש החומה, והלוחם בעיר נכנס לגבולה ולוחם עם אנשיה, וכבר בארתי זה (ביהושע סימן י')

ולפ"ז ממ"ש נלחמים בקעילה, ולא אמר נלחמים על קעילה מבואר שלא באו לכבוש החומה.

ב) יש הבדל בין בוזז ובין שוסס, הבוזז לוקח להנאתו והשוסס כוונתו להשחית בלבד, (ובארתי זאת ובפי' ישעיה סי' י"ז וסי' מ"ב ובכ"מ) ולפ"ז ממ"ש והמה שוסים ולא אמר והמה בוזזים מבואר שלא היה שם תבואה ופירות שיקחו לצרכם,

רק תבן וקש שבאו לרמסו ולהשחיתו:

 

(ב) וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר ה' אֶל דָּוִד לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה:

רד"ק וישאל דוד בה' – בסוף הענין מפרש כיצד שאל, והוא שא' ויהי בברוח אביתר אפוד ירד בידו:

 

(ג) וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו הִנֵּה אֲנַחְנוּ פֹה בִּיהוּדָה יְרֵאִים וְאַף כִּי נֵלֵךְ קְעִלָה אֶל מַעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים:

מלבי"ם השאלות: איך לא בטחו אנשי דוד על תשובת ה' שא"ל לך והכית בפלשתים,

ועוד למה האמינו לדברי האורים ותומים השניים?:

(ג) ויאמרו אנשי דוד – הנה מה שלא בטחו על דבר ה', שא"ל שיכה בפלשתים, יש בו שני טעמים,

א) שה' א"ל והכית בפלשתים והושעת את קעילה – ויש הבדל בפעל מכה כשבא על כיבוש מלחמה כשנקשר עם ב' או עם את,

אם היה אומר והכית את פלשתים – משמע שיכה את כולם, שכן מורה תמיד הכה את – כמו המכה את מדין וכדומה.

אבל מכה בו – מורה שאינו הורג רק מקצתם, (ולרוב יפרש המספר כמה הכה בם, או יאמר ויך בם מכה רבה וכדומה) והנה דוד שאל והכיתי בפלשתים – ר"ל מקצתם שהם אלה שבאו על קעילה שהיו רק מקצת פלשתים וכן השיב ה' שיכה המקצת הזה ויושיע את קעילה

ובכ"ז יש חשש שאח"כ יתגודדו שנית ויכו באנשי דוד.

ב) שלא אמר לו שהוא יתנם בידו בדרך נס כמ"ש בפעם השני רק א"ל שיכם בדרך מלחמה,

וכן לא באר לו שישב בטח בקעילה וע"כ התיראו ויאמרו,

הנה אנחנו פה – ר"ל הלא פה יש שתי מעלות, א) שאנחנו פה לבדנו אין אויב ואורב,

ב) ביהודה – שהם משבטנו ובכ"ז אנחנו יראים,

ואיך נלך קעילהא) שאינה מיהודה, ב) אל מערכות פלשתים – שתהיה המלחמה מבית ומחוץ:

 

(ד) וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד לִשְׁאֹל בַּה' וַיַּעֲנֵהוּ ה' וַיֹּאמֶר קוּם רֵד קְעִילָה כִּי אֲנִי נֹתֵן אֶת פְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ:

מלבי"ם ויוסף – לכן הוסיף לשאול בפרטות, ויענהו – ה', א) קום רד קעילה – אל העיר ולא תפחד,

ב) אני נתן – את פלשתים בהשגחה ובדרך נס,

ג) את פלשתים – ר"ל הגוי כולו:

 

(ה) וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁו וַאֲנָשָׁיו קְעִילָה וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּנְהַג אֶת מִקְנֵיהֶם וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה וַיֹּשַׁע דָּוִד אֵת יֹשְׁבֵי קְעִילָה:

רד"ק וינהג את מקניהם – איך היו מקניהם במלחמה?

אלא כשהכה דוד מהם מכה גדולה, רדף אחרי הנסים מהם עד ארץ פלשתים, ונהג את מקניהם:

 

(ו) וַיְהִי בִּבְרֹחַ אֶבְיָתָר בֶּן אֲחִימֶלֶךְ אֶל דָּוִד קְעִילָה אֵפוֹד יָרַד בְּיָדוֹ:

מלבי"ם ויהי – ר"ל איך הגיע ליד דוד האורים ותומים?

משיב כי בברח אביתר – וכו', ואמר אפוד ירד בידו – ר"ל הוא לא כיון לקחת אפוד כי נמלט אז על נפשו,

רק האפוד 'ירד בידו' בהשגחת ה', וזה היה בעבור הצלת קעילה.

 

(ז) וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל כִּי בָא דָוִד קְעִילָה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל נִכַּר אֹתוֹ אלקים בְּיָדִי כִּי נִסְגַּר לָבוֹא בְּעִיר דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ:

מלבי"ם נכר אותו – לפי ענינו הוא לשון מסירה ה' מסרו בידי ולא נמצא לו ריע במקרא,

ונראה שמשתתף עם נכר מענין נכרי ר"ל שעתה יכול לנהוג עמו כאילו היה איש נכרי אויב ישראל שבא בעיר מבצר, כמורד וכבא להכין מלחמה, שישגב בערי מבצר, ויש לי אמתלא להלחם בו כעם בן נכר:

(ח) וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת כָּל הָעָם לַמִּלְחָמָה לָרֶדֶת קְעִילָה לָצוּר אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו:

מלבי"ם השאלות: אחרי שהכריז שאול לצור על דוד פשיטא שידע דוד שעליו מחריש הרעה?:

(ח) וישמע, הכריז שיתאספו העם למלחמה ולא הודיע על מי, ודעתו היה על קעילה,

והיה התחבולה שאסף את כל העם שיחשבו שילך על פלשתים, כי קעילה ביד פלשתים:

 

(ט) וַיֵּדַע דָּוִד כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ הָרָעָה וַיֹּאמֶר אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד:

מלבי"ם (ט) וידע – ודוד הבין ששאול מחריש ומעלים הדבר וכוונתו עליו:

 

(י) וַיֹּאמֶר דָּוִד ה' אלקי יִשְׂרָאֵל שָׁמֹעַ שָׁמַע עַבְדְּךָ כִּי מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לָבוֹא אֶל קְעִילָה לְשַׁחֵת לָעִיר בַּעֲבוּרִי:

מלבי"ם השאלות: הנה שאל ב' שאלות ולמה לא השיבו לו על השאלה השניה

שיסגירו אותו עד שהוצרך לשאול שנית?:

(י) לשחת לעיר בעבורי – יש הבדל בין בגלל – ובין בעבור – שמלת בגלל מציין הסבה הקודמת, ומלת בעבור מציין הסבה המאוחרת,

ואם היה אומר לשחת לעיר בגללי היה פירושו שבגלל מה שקבלו את דוד רוצה לשחתם דרך עונש,

ואם היה כן לא היה לו לשאול אם יסגירוהו, כי אז לא זאת יבקש מידם אחר שבין יסגירו בין לא יסגירו יקבלו עונש על העבר,

אבל הוא שמע שרוצה לשחת בעבורו, והוא כדי שיוציאו אותו ואם ימסרו אותו לא ישחיתם,

ובזה צריך לשאול אם יסגירוהו כדי שיסתלק שאול מעליהם:

 

(יא) הֲיַסְגִּרֻנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ הֲיֵרֵד שָׁאוּל כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַבְדֶּךָ ה' אלקי יִשְׂרָאֵל הַגֶּד נָא לְעַבְדֶּךָ וַיֹּאמֶר ה' יֵרֵד:

רש"י היסגרוני בעלי קעילה וגו' – למדנו מכאן, שהשואל שני דברים, אין משיבין לו אלא אחד, ואין משיבין לו אלא ראשון,

וכאן דוד שאל שלא כסדר, שהיה לו לשאול תחילה הירד שאול, היסגרוני בידו, והשיבוהו כסדר:

מלבי"ם היסגרוני – כו' הירד שאול – הנה שאל שלא כסדר בכוונה,

כי יש עוד ספק, שיוכל להיות שטרם ילך שאול בעצמו אליהם ישלח שליח, ויבקש שיוציאו ויסגירו אותו.

 ושאלה זאת קודמת לשאלת הירד שאול, וזאת היתה כוונתו באמת,

תחלה שאל היסגרוני – היינו אם יבקש זאת ע"י שליח,

ואח"כ שאל, הירד שאול – שיצוייר שאם לא ירצו לשמוע אל פקודת שאול ע"י שליחו אז ילך בעצמו לשחת לעיר.

ולכן בפעם הראשון לא שאל היסגירו אותי ואת אנשי, כי אם ישלח ע"י שליח שיוציאוהו, יבקש רק את דוד שהוא ראש המורדים, שאז ירצה שאנשי קעילה ואנשי דוד הם שיוציאו את דוד ויפטרו,

כמו שהיה בשבע בן בכרי, אבל לא יוכל לבקש שיוציאו את דוד ואנשיו, שאז ילחמו דוד ואנשיו עם אנשי קעילה.

ויאמר ה' ירד – ר"ל לא ישלח שליח כלל רק תיכף ירד בעצמו,

ובזה שפיר לא הוצרך להשיב על השאלה הראשונה כי נכללה בשניה.

 

(יב) וַיֹּאמֶר דָּוִד הֲיַסְגִּרוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אֹתִי וְאֶת אֲנָשַׁי בְּיַד שָׁאוּל וַיֹּאמֶר ה' יַסְגִּירוּ:

מלבי"ם ויאמר דוד היסגרו – עתה שאל שאלה חדשה שלא שאל בראשונה כלל,

והוא אחר שידע שירד שאול בעצמו שמה, שאל אם יסגירו בעלי קעילה אותי

והנה בצד זה ידע כי שאול ודאי יבקש אותו ואת אנשיו – כי ירצה שבעלי קעילה יפתחו לו שער העיר,

ואז ילחם בתוך העיר עם דוד ואנשיו, והשיג התשובה יסגירו,

(ומי שהתפלא הלא לא נתקיים דבר ה' שאמר שירד שאול ושיסגירו אנשי קעילה וזאת לא היה,

התפלא בחנם כי דבר ה' היה אם לא ילך דוד משם ירד שאול והם יסגירו,

שגלה לו דעת שאול ודעת אנשי קעילה, למען יזהר לצאת):

 

(יג)וַיָּקָם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ וַיֵּצְאוּ מִקְּעִלָה וַיִּתְהַלְּכוּ בַּאֲשֶׁר יִתְהַלָּכוּ וּלְשָׁאוּל הֻגַּד כִּי נִמְלַט דָּוִד מִקְּעִילָה וַיֶּחְדַּל לָצֵאת:

מלבי"ם ויתהלכו – ר"ל תחלה לא התישבו בשום מקום רק התהלכו תמיד ממקומם למקום וחזרו בכל פעם למקום שכבר התהלכו – שמה,

באופן שלא ידע שאול אנה ילך אחריהם. וז"ש ויחדל לצאת, אבל אחר כך:

 

(יד) וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמִּדְבָּר בַּמְּצָדוֹת וַיֵּשֶׁב בָּהָר בְּמִדְבַּר זִיף וַיְבַקְשֵׁהוּ שָׁאוּל כָּל הַיָּמִים וְלֹא נְתָנוֹ אלקים בְּיָדוֹ:

מלבי"ם וישב דוד – התישב במקום, אולם היה מתחבולותיו שבחר שני מקומות לשבתו, וז"ש וישב במדבר במצדות, וישב בהר במדבר זיף – ר"ל פעמים במצדות פעמים במדבר זיף בהר,

ועי"ז הגם כי ויבקשהו שאול – בכ"ז לא נתנו אלקים בידו –

כי בכל עת שבא אל המקום לא היה דוד נמצא שם:

 

(טו) וַיַּרְא דָּוִד כִּי יָצָא שָׁאוּל לְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשׁוֹ וְדָוִד בְּמִדְבַּר זִיף בַּחֹרְשָׁה:

מלבי"ם השאלות: מ"ש וירא דוד, ודוד במדבר זיף בחורשה, וישב דוד בחורשה תמוה,

מדוע לא יצא משם אחר שראה שהלך שאול לבקשו?:

(טו) וירא דוד – עד עתה נמלט דוד בהשגחת ה' שלא מצאו שאול, ודוד לא ידע כי שאול הולך אחריו,

ועתה ראה דוד ששאול יצא לבקשו ודוד – היה בעת ההיא במדבר זיף בחרשה –

ובודאי היה דעת דוד לצאת מחרשה אל מקום אחר

אבל מפני סבה שנזכיר בסמוך (שבא יהונתן אליו) נשאר שם:

 

(טז) וַיָּקָם יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ אֶל דָּוִד חֹרְשָׁה וַיְחַזֵּק אֶת יָדוֹ בֵּאלקים:

מלבי"ם ויקם יהונתן – יספר הסבה שלא יצא דוד מחורשה, כי יהונתן בא אליו ויחזק את ידו בארבעה ענינים, א) באלקים – ר"ל א"ל שלא יירא כי אלקים עמו, ובהשגחתו ימלטהו מני צר: ב)

 

(יז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַל תִּירָא כִּי לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל אָבִי וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן:

מלבי"ם ויאמר אליו אל תירא כי לא תמצאך יד שאול אבי – באשר אינו יודע מקומך,

ג) ואתה תמלוך על ישראל – וכו' ובזה תרום קרן בזכות הרבים כי זרח שמש הצלחתך,

ובית אבי יהיה תחתיך כי אהיה לך למשנה –

ד) וגם שאול אבי ידע כן – ומצד זה נרפו ידיו ויפחד מעשות לך כל מאומה:

 

(יח) וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית לִפְנֵי ה' וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּחֹרְשָׁה וִיהוֹנָתָן הָלַךְ לְבֵיתוֹ:

מלבי"ם ויכרתו – וכו' ברית לפני ה' – כי הברית הראשון היה בינו לבין עצמו,

ועתה היה זה לפני הכהן ואורים ותומים

וע"י הבטחות יהונתן ובריתו ודבריו שחזק אותו עי"כ וישב דוד בחורשה – ר"ל נשאר יושב שם ולא יצא משם כמו שהיה במחשבתו,

ובאמת כן היה ששאול לא ידע מקומו רק הזיפים הודיעו לשאול את מקום דוד כמו שיספר:

 

(יט)וַיַּעֲלוּ זִפִים אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ בַמְּצָדוֹת בַּחֹרְשָׁה בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר מִימִין הַיְשִׁימוֹן:

מלבי"ם ויעלו זיפים – כו' הגבעתה – כי שאול חזר לביתו הגבעה, וחדל מלבקשו,

במצדות – הודיעו מקומו עם כל מצריו [-צדדיו]:

א) במצדות – סלעים, ב) בחרשה – ביער, ג) בגבעת החכילה

ד) (באשר היה בחכילה עוד גבעה מצד שמאל) אשר מימין הישמון:

 

(כ) וְעַתָּה לְכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ לָרֶדֶת רֵד וְלָנוּ הַסְגִּירוֹ בְּיַד הַמֶּלֶךְ:

מצודות דוד לכל אות וכו' – רצה לומר: באיזה אופן שתרצה לרדת אלינו רד, ועלינו למסרו בידך:

 

(כא) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל בְּרוּכִים אַתֶּם לַה' כִּי חֲמַלְתֶּם עָלָי:

מצודות דוד ברוכים – ה' יברך אתכם בעבור ההודעה: וע"ז חיבר דוד את הפרק הבא בתהילים פרק נד:

(א) לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מַשְׂכִּיל לְדָוִד:(ב) בְּבֹא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל הֲלֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ: (ג) אלקים בְּשִׁמְךָ הוֹשִׁיעֵנִי וּבִגְבוּרָתְךָ תְדִינֵנִי:(ד) אלקים שְׁמַע תְּפִלָּתִי הַאֲזִינָה לְאִמְרֵי פִי:(ה) כִּי זָרִים קָמוּ עָלַי וְעָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי לֹא שָׂמוּ אלקים לְנֶגְדָּם סֶלָה:(ו) הִנֵּה אלקים עֹזֵר לִי אֲדֹנָי בְּסֹמְכֵי נַפְשִׁי:(ז) ישוביָשִׁיב הָרַע לְשֹׁרְרָי בַּאֲמִתְּךָ הַצְמִיתֵם: (ח) בִּנְדָבָה אֶזְבְּחָה לָּךְ אוֹדֶה שִּׁמְךָ ה' כִּי טוֹב:(ט) כִּי מִכָּל צָרָה הִצִּילָנִי וּבְאֹיְבַי רָאֲתָה עֵינִי:(כב) לְכוּ נָא הָכִינוּ עוֹד וּדְעוּ וּרְאוּ אֶת מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר תִּהְיֶה רַגְלוֹ מִי רָאָהוּ שָׁם כִּי אָמַר אֵלַי עָרֹם יַעֲרִם הוּא:

מלבי"ם השאלות: הדברים כפולים ומשולשים, ובלתי מובנים?:

(כב) לכו נא הכינו עוד – באשר ידע שדוד מערים ערמות ותחבולות להסתיר מקומו, ציום שיכינו הכנות בל ילך בחנם, והוא,

א) ודעו – בידיעה ברורה וראו – בראות העין את מקומוהאמתי, כי יצוייר שמקומו היא רחוק מאתכם, ומערים שתחשבו שיושב קרוב אליכם כדי שאלך לשם והוא ישמט למקום אחר,

ב) יצוייר שמקומו אתכם ובכ"ז יתרחק כפעם בפעם למקום אחר לכן ראו את אשר תהיה רגלו שם

ג) יצוייר שאנשיו יושבים אתכם והוא בעצמו נחבא במקום אחר לכן דעו מי ראהו שם – אותו בעצמו,

ולא תסמכו על מגידים שיוכל להיות שהם מאנשי בריתו רק דעו מי ראהו שם אם הוא איש נאמן,

ובאר הטעם שצריך לחקור כ"כ, כי אמר אלי ערם יערם הוא –

המרגל אשר שלחתי לדרוש אחריו א"ל שמערים בכמה עורמות ותחבולות בענין שקשה מאד לדעת את האמת:

 

(כג) וּרְאוּ וּדְעוּ מִכֹּל הַמַּחֲבֹאִים אֲשֶׁר יִתְחַבֵּא שָׁם וְשַׁבְתֶּם אֵלַי אֶל נָכוֹן וְהָלַכְתִּי אִתְּכֶם וְהָיָה אִם יֶשְׁנוֹ בָאָרֶץ וְחִפַּשְׂתִּי אֹתוֹ בְּכֹל אַלְפֵי יְהוּדָה:

מלבי"ם וראו – ד) חוץ מזה תדרשו על כל המחבואים אשר יתחבא שם – שאל"כ הגם שאדע מקומו – יוכל להתחבאות שם במקום נסתר,

ושבתם אלי אל נכון – ר"ל שיהיה דבר נכון וברור, ואז והלכתי אתכם.

והיה אם ישנו – אמר זה בל ידמו כי מצַוה שהם ידרשו כל הדרישות הנ"ל מאשר יתרשל הוא מלחפש,

כי אם רק ישנו בארץ יחפשהו בכל כחו:

 

(כד) וַיָּקוּמוּ וַיֵּלְכוּ זִיפָה לִפְנֵי שָׁאוּל וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּמִדְבַּר מָעוֹן בָּעֲרָבָה אֶל יְמִין הַיְשִׁימוֹן:

מלבי"ם ויקומו – אחרי חקרו שנית כדבר שאול הלכו אנשי זיפה לפני שאול והוא אחריהם

ודוד היה אז במדבר מעון כי כבר נעתק מחורשה:

 

(כה) וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו לְבַקֵּשׁ וַיַגִּדוּ לְדָוִד וַיֵּרֶד הַסֶּלַע וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר מָעוֹן וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי דָוִד מִדְבַּר מָעוֹן:

מלבי"ם וילך שאול ואנשיו לבקש – אחר שלא מצאוהו עוד בחורשה, ויגדו לדוד וירד הסלע – שתחלה היה בערבה של מדבר מעון שהוא מישור שבקל ימצאנו ירד אל הסלע שהיה ג"כ במדבר מעון, והוא היה הר גדול:

 

(כו) וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל מִצַּד הָהָר מִזֶּה וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו מִצַּד הָהָר מִזֶּה וַיְהִי דָוִד נֶחְפָּז לָלֶכֶת מִפְּנֵי שָׁאוּל וְשָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עֹטְרִים אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו לְתָפְשָׂם:

רד"ק מצד ההר מזה – זהו הסלע:

 נחפז ללכת – היה טרוד ומהיר ללכת ולברוח מפני שאול ולא יכול כי שאול ואנשיו סבבוהו

כי אעפ"י שאמר שאול מצד ההר מזה כיון שראו כי רצה לברוח

סבבו הם הסלע ולא היה להם אלא לתפשם כשבא המלאך אל שאול בסבת נורא עלילות.

ובדרש נחפז ללכת ז"ש דוד אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב כיון שראה דוד עצמו מצומצם ביד שאול ואנשיו אמר על חנם משח אותי שמואל ואמר לי כי משחך ה' למלך היכן היא אותה הבטחה שאמר לי?

ומנין שכך אמר? שנאמר אני אמרתי בחפזי כל אדם כוזב אפילו שמואל היכן היא אותה הבטחה שאמר לי? אמר לו הקב"ה אני מעיד עליו שנאמן שמואל שנאמר וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא ואתה קראת לשמואל כוזב?

מיד ומלאך בא אל שאול לאמר מהרה ולכה וגו' א"ר יודן מלאך שליח [בשר ודם] היה.

אמר לו רבי פנחס וכי השליח יועץ הוא שהיה אומר מהרה ולכה?

אלא מלאך מן השמים היה שנאמר ישלח משמים ויושיעני:

 

 (כז) וּמַלְאָךְ בָּא אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר מַהֲרָה וְלֵכָה כִּי פָשְׁטוּ פְלִשְׁתִּים עַל הָאָרֶץ:

רלב"ג ומלאך בא אל שאול לאמר מהרה ולכה – באר בזה הספור מה נפלא עוצם השגחת השם על אהוביו ואיך הציל דוד עם היותו בעוצם הסכנה:

 

(כח) וַיָּשָׁב שָׁאוּל מִרְדֹף אַחֲרֵי דָוִד וַיֵּלֶךְ לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים עַל כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא סֶלַע הַמַּחְלְקוֹת:

רד"ק מרדוף אחרי דוד – בחירק המ"ם שלא כמנהג:

 סלע המחלקות – לפי שנחלקו בו אלה מאלה ות"י כיף פלגותא אתרא דאתפליג ביה לבא מלכא דשאול למיזל לכא ולכא כלומר נחלק לב המלך אם יתעכב עד שיתפש דוד או אם ילך אחרי פלשתים.

וכן הוא אומר בדרש מהו סלע המחלקות? אמר רבי שמואל בר נחמני ששם נחלקו גבורים של שאול על ענין רדיפת דוד

מהם היו אומרים עד שבן ישי בידינו לא נפנה ממנו ומהם אמרו מלחמת ישראל קודמת שבן ישי מצוי לנו בכל שעה.

דבר אחר מהו סלע המחלקות? שבשעה שהיה דוד ועבדיו עוברים על אותו מקום [שנים רבות לאחמ"כ כשכבר היה לו צבא] היה מתחלק מחיילותיו הוא ושש מאות איש שהיו אתו באותה שעה, והיו יורדין מעל סוסיהן ומשתטחין על פניהם ואומרין ברוך שעשה לנו נס במקום הזה:

(כט) וַיַּעַל דָּוִד מִשָּׁם וַיֵּשֶׁב בִּמְצָדוֹת עֵין גֶּדִי:

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “שמואל א – פרק לא”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב