השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 

דרוש מתנדב לזיכוי הרבים >>

 
שמואל א

שמואל כז

(א) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ עַתָּה אֶסָּפֶה יוֹם אֶחָד בְּיַד שָׁאוּל אֵין לִי טוֹב כִּי הִמָּלֵט אִמָּלֵט אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְנוֹאַשׁ מִמֶּנִּי שָׁאוּל לְבַקְשֵׁנִי עוֹד בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וְנִמְלַטְתִּי מִיָּדוֹ:

מלבי"ם עתה אספה יום אחד ביד שאול – כי לאו בכל יומא מתרחיש ניסא, וגם שהעושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, וחשב פן כבר כלו זכיותיו בשתי הצלות הקודמות, וז"ש אין לי טוב כי המלט אמלט אל ארץ פלשתים – ובזה אנצל מג' טעמים,

א) כי בעודי בארץ חושב שאול שאני אוסף אלי אנשים כדי למרוד בו, לא כן אם אהיה בארץ פלשתים, וז"ש ונואש ממני שאול –

ב) שאחר שידע שלא ימצאני יתיאש מלבקשני, וז"ש ונואש שאול לבקשני עוד בכל גבול ישראל –

ג) אף שיעלה על לבו לילך אחרי לארץ פלשתים ונמלטתי מידו – כי יצילני מלך פלשתים:

(ב) וַיָּקָם דָּוִד וַיַּעֲבֹר הוּא וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר עִמּוֹ אֶל אָכִישׁ בֶּן מָעוֹךְ מֶלֶךְ גַּת:

מלבי"ם ויקם דוד ויעבר – הגם שכאשר ברח תחלה אל אכיש היה בסכנה (כנ"ל כ"א) אז בא יחידי וחשדו שבא כמרגל וגם לא היה מקוה תועלת מאיש אחד,

לא כן עתה שבא עם שש מאות איש שלא נחשדו למרגלים והיה מקוה שיהיו מאנשי חילו ליום קרב ומלחמה, וז"ש ויעבר הוא ושש מאות איש:

(ג) וַיֵּשֶׁב דָּוִד עִם אָכִישׁ בְּגַת הוּא וַאֲנָשָׁיו אִישׁ וּבֵיתוֹ דָּוִד וּשְׁתֵּי נָשָׁיו אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִית:

מלבי"ם (טעם ב') תחלה בא בלא בני בית וחשש שיברח ממנו לא כן עתה שבאו איש וביתו, וז"ש וישב – וכו' איש וביתו:

(ד) וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל כִּי בָרַח דָּוִד גַּת וְלֹא יָוסַף \{יָסַף\} עוֹד לְבַקְשׁוֹ: (ה) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אָכִישׁ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ יִתְּנוּ לִי מָקוֹם בְּאַחַת עָרֵי הַשָּׂדֶה וְאֵשְׁבָה שָּׁם וְלָמָּה יֵשֵׁב עַבְדְּךָ בְּעִיר הַמַּמְלָכָה עִמָּךְ:

רד"ק ולמה ישב עבדך – פי' פן אהיה עליך למשא ודעת דוד היה כדי שלא ירגישו בו בפשטו על המקומות ושיהיה לו ולאנשיו עיר להם לבדם:

(ו) וַיִּתֶּן לוֹ אָכִישׁ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת צִקְלָג לָכֵן הָיְתָה צִקְלַג לְמַלְכֵי יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

מצודות דוד ויתן לו וכו' את צקלג – אף שבספר יהושע (טו לא) נאמר שהיתה מנחלת יהודה, אולי לאחר זה לקחוה הפלשתים מידם. למלכי יהודה – כי אכיש נתנה לדוד, ולא החזירה לכל בני השבט:

(ז) וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב דָּוִד בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים יָמִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים:

מלבי"ם ימים – ר"ל בגת ישב ימים אחדים ובצקלג ישב ארבעה חדשים – ועל כן הקדים ימים לחדשים:

(ח) וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגְּשׁוּרִי וְהַגִּרְזִי \{וְהַגִּזְרִי\} וְהָעֲמָלֵקִי כִּי הֵנָּה יֹשְׁבוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם בּוֹאֲךָ שׁוּרָה וְעַד אֶרֶץ מִצְרָיִם:

מלבי"ם כי הנה ישבות הארץ – באר שפשט על אומות האלה

א) מפני שהיו יושבות הארץ ועי"כ היה להם תגר עם פלשתים כדרך השכנים ולא יקפידו פלשתים על שנלחם בם,

ב) שהנה יושבות הארץ מעולם – מימות יהושע והם מן השבע עממין שקיים בהם מצות לא תחיה כל נשמה. עז"א בואכה שורה – וכו' כמוזכר בספר יהושע:

(ט) וְהִכָּה דָוִד אֶת הָאָרֶץ וְלֹא יְחַיֶּה אִישׁ וְאִשָּׁה וְלָקַח צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וּגְמַלִּים וּבְגָדִים וַיָּשָׁב וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ:

מלבי"ם ולא יחיה – ר"ל לא החיה מן השבי לעבדים ולשפחות כמו שיאמר אח"ז רק ולקח צאן ובקר – וכו', וישב – פי' ותמיד בעת ששב היה בא אל אכיש להגיד לו:

(י) וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אַל פְּשַׁטְתֶּם הַיּוֹם וַיֹּאמֶר דָּוִד עַל נֶגֶב יְהוּדָה וְעַל נֶגֶב הַיְּרַחְמְאֵלִי וְאֶל נֶגֶב הַקֵּינִי:

מלבי"ם ויאמר אכיש – שאלו בתמיה וכי אל פשטתם היום – הלא בודאי פשטתם והי' משיב כמסיח לפי תומו, על נגב יהודה – וכו' שיחשוב אכיש כי נבאש בישראל:

(יא) וְאִישׁ וְאִשָּׁה לֹא יְחַיֶּה דָוִד לְהָבִיא גַת לֵאמֹר פֶּן יַגִּדוּ עָלֵינוּ לֵאמֹר כֹּה עָשָׂה דָוִד וְכֹה מִשְׁפָּטוֹ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים:

מלבי"ם ואיש – ר"ל וזה היה הטעם שלא היה מביא איש ואשה מן השבי שלא יגידו לאמר שכה עשה דוד ועי"כ:

 (יב) וַיַּאֲמֵן אָכִישׁ בְּדָוִד לֵאמֹר הַבְאֵשׁ הִבְאִישׁ בְּעַמּוֹ בְיִשְׂרָאֵל וְהָיָה לִי לְעֶבֶד עוֹלָם:

מלבי"ם ויאמן אכיש בדוד – כי אמר הבאש הבאיש בעמו בישראל – ר"ל שיצויר שילחם דוד עם ישראל [שאר השבטים לבד מיהודה], ועמו שהם שבטו יחזיקו בידו [כנגד ישראל],

ויצויר שילחם עם שבטו למצוא חן בעיני ישראל [-שאר השבטים] לבל יאמרו כי נוטה אל שבטו,

אבל אחר שנלחם ביהודה [-שבטו] ובקיני שהם מישראל [-שאר השבטים] נבאש בכולם וממילא והיה לי לעבד עולם:

Print Friendly, PDF & Email

2 תגובות על “שמואל א – פרק לא”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. ישראל טריבווסר הגיב:

    מועדים לשמחה!
    כבוד הרב, אני מחפש מקור לדבר ששמעתי כשאוריה בקש את בת שבע תמורת לקיחת החרב מגלית דוד אמר לו שאתה לא מהול אז אוריה אמר לו למול אותו ולקח את החרב של גלית ומל אותו ועשאו כרות שפכה.
    האם יש לזה מקור?
    תודה רבה

    • בועז שלום הגיב:

      לישראל שלום
      חגים וזמנים לששון.
      גם אני שמעתי זאת מאחד הדרשנים, והתפלאתי על זה, וחיפשתי לכך מקור ולא מצאתי. [הדבר היחיד שכן אני מכיר לו מקור – הם דברי הזהר (ח"א ח.) שהתייחסנו אליהם בשיעור, שבו כתוב שאוריה לא קרב אצלה].
      ועצם הרעיון הזה נסתר ממדרש אחר [מעבר למה שנסתר מהזוה"ק הנ"ל שאומר שדוד לא ידע שאוריה לא קרב אצלה, וא"ת שעשאו כרות שפכה בוודאי שידע!] שהמדרש אומר שדוד נתן לו את בת שבע לאשה, בעקבות זה שסייע בידו לשחרר את חרב גלית, וכיצד יתכן הדבר שדוד יעבור על מה שנאמר "לֹא־יָבֹא פְצוּעַ־דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה'" וישיא לו בת ישראל?
      ועוד כיצד חשב לחפות על מעשה בת שבע כששלח את אוריה לביתו להיות עם אשתו, אם דוד יודע שממילא אינו יכול להוליד וממילא עדיין החשש קיים שיוודע לאוריה שהיא נבעלה לזר והוולד לא שלו? [אא"כ נאמר שדוד עשה כל זה מחשש לזות שפתיים של העם, לא מחששו של אוריה, אך גם זה קשה שהרי הזוהר מקשה מדוע שלחו לאוריה לביתו אם ידע שאוריה לא בא עליה מעולם? ומשיב שדוד לא ידע זאת, הרי שכל הענין היה בעיקר בשביל אוריה] ועוד כיצד נפל מכשול כה גדול ביד דוד שעשאו כרות שפכה?
      לסיכום – אשמח גם אני לשמוע אם יש מקור לזה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו ביט הנפשהסנדיסק 128כרטיס זכרון 128

עדכונים חמים למייל

קבלת עדכונים
Loading