שמואל ב

שמואל ב פרק ז

(א) וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַה' הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו:

מלבי"ם ויהי כבר בארו חז"ל שאל בנין המקדש היה צריך שני תנאים, 

א) שיהיה להם מלך,  ב) שיהיה להם מנוחה מאויביהם, כמ"ש והיה בהניח ה' לך מכל אויביך והיה המקום אשר יבחר ה' וכו'. והנה דוד חשב שכבר נתקיימו שני התנאים, אם מצד מלכותו שעז"א ויהי כי ישב המלך בביתו שהבית שבנה לו חירם היה אצלו סימן כי הכינו ה' למלך על ישראל כנ"ל (ה' יב), אם מצד שאז היה להם מנוחה, שעז"א וה' הניח לו מסביב, ולכן,    

(ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאלקים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה:

מלבי"ם ב ויאמר המלך אל נתן דרש בנביא אם יסכים ה' לזה, ושיודיעהו המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם, וא"ל ראה אנכי יושב וכו' ר"ל הסברה מחייבת לבנותו ראה נא בעין הנבואיי אם טוב הדבר לפני ה':    

(ג) וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ לֵךְ עֲשֵׂה כִּי ה' עִמָּךְ: ס

מלבי"ם ג ויאמר נתן באשר עוד לא הגיע דבר ה' כי ימנעהו מזה, השיב מדרך הסברא כל אשר בלבבך לך עשה, שהצדיקים הגדולים יוכלו לסמוך על הסכמת לבבם שהוא אך טוב (הפך הבינונים שיצוייר כי יצר סמוך בם, וכ"ש רשעים שלבם רק רע כמ"ש רשעים יצה"ר שופטם צדיקים יצ"ט שופטם בינונים זה וזה שופטם) ולכן אמר שיסמוך על לבבו בפרט, כי ה' עמך ומחשבת לבבך הוא הערת רוח הקודש הנלוה עמך תמיד:

(ד) וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל נָתָן לֵאמֹר:

רש"י ד ויהי בלילה ההוא. אמר רבי חנינא בר פפא, אמר לו הקב"ה לנתן, האדם הזה שאני משלחך אצלו, מהיר הוא, שמא ישכור פועלים ונמצאתי מפסידו, מהר ואמור לו, לא אתה תבנה הבית: רבי סימון אומר, האדם הזה שאני משלחך אצלו, נדרן הוא, כענין שנאמר (תהלים קלב ב ג), אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי, שמא יאמר איני אוכל ואיני שותה עד שאעשה כך, ונמצאתי מפסידו (ילקוט שמעוני רמז קמג):

(ה) לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל עַבְדִּי אֶל דָּוִד כֹּה אָמַר ה' הַאַתָּה תִּבְנֶה לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי:

מלבי"ם ה האתה תבנה לי בית לשבתי ר"ל כי אל בנין הבית היית צריך שני תנאים, 

א) שיהיה מלך בישראל שימלוך מלכות קיימת בלתי מופסקת, 

ב) שיהיה להם מנוחה החלטית והנה עד עתה היו להם שופטים שגם הם נבחרו מאת כל ישראל, והיה הבדל בינם ובין המלך במה שהשופט היה רק לפי שעה ושררותו, בלתי נמשך לבניו אחריו, משא"כ המלך שמלכותו ירושה לבניו כמ"ש למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו, והנה דוד הגם שנבחר למלך ונמשח עפ"י נביא (שהשופט לא נבחר ונמשח עפ"י נביא) בכ"ז אחר שעדיין לא הובטח שיהיה לו המלכות בירושה, היה ענינו קרוב אל השופטים או אל מלכות שאול שלא היתה מלכות קיימת, ולא היה ראוי עדיין לבנות בית נאמן וקיים,

וכן מצד תנאי השני של המנוחה הגם שהיה לו אז מנוחה היה זה רק לפני שעה, והלא גם בימי שפוט השופטים היה להם ג"כ מנוחה כמ"ש (שופטים ב' יח) וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט וכו' והיה במות השופט וכו', שכיון שבמות השופט שבו אויביהם לתגר בם מלחמה, והאויב לא נכרת לגמרי רק נכנע לפני השופט בעודהו חי לא לפני בני ישראל, שתיכף במות השופט נלחום נלחם בם לא נקרא זה מנוחה, וכן גם בימי דוד לא נכרתו האויבים רק נכנעו לפני דוד לא לפני עם ישראל וגם הוא עצמו עוד היה מוכן למלחמות רבות כמ"ש בסי' שאח"ז,

והנה הבית הנבנה בקביעות מצייר המנוחה והקביעות שישב ה' בקרב עמו במנוחה והשקט, הפך האהל והמשכון שציינו שעדיין לא ישכון בקביעות, אם מפני שהעם לא הטהרו עדיין מעונותיהם והיו חוטאים פעם אחר פעם כמ"ש שם והיה במות השופט ישובו והשחיתו מאבותם, שעי"ז יסלק שכינתו מהם בכל פעם, ואם מפני שע"י חטאותיהם נמכרו ביד אויב ובשובם בתשובה יצטרך לעוף עליהם כצפרים עפות לפדותם מני צר, שזה יצוייר בטלטול ובשכונה באהל ארעי, ולפ"ז לא היה העת עדיין שיבנה המקדש לא מצד מלכות דוד שעד עתה לא היה קבוע, וז"ש האתה תבנה לי בית ולא מצד המנוחה שעדיין לא היה עת לשבת במנוחה, וז"ש תבנה לי בית לשבתי:

(ו) כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן:

מלבי"ם באר כי בשני הענינים האלה לא נשתנה ענינם עתה, אם בענין המנוחה אומר כי לא ישבתי בבית למיום העלתי וכו', שתמיד היתה שכינתי בלתי קבועה, שעז"א ואהיה מתהלך באהל ובמשכן, ר"ל באהל במדבר ובמשכון בימי שילה ונוב וגבעון כי לא היה מנוחה עד עתה, וכמ"ש בפסוק ט':

(ז) בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת אַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לָמָּה לֹא בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים:

מלבי"ם ואם בענין המלך הלא בכל אשר התהלכתי בכל בני ישראל שכבר היו להם שופטים מושלים על ישראל כמוך, הדבר דברתי את אחד שבטי ישראל (מלשון שבט מושלים, ובד"ה כתוב שופטי ישראל) הגם אשר צויתי אותם לרעות את עמי בכ"ז הדבר דברתי לאמר למה לא בניתם לי בית ארזים, הלא אם היה אפשריות לבנות בית ארזים בימי השופטים הייתי מדבר ומזהיר ע"ז, וע"כ שלא היה זה אפשר בימיהם מפני שלא היו קבועים, ומטעם זה עצמו א"א ג"כ לבנותו בימיך, וכמו שיבאר:    

 (ח) וְעַתָּה כֹּה תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִד כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן הַנָּוֶה מֵאַחַר הַצֹּאן לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי עַל יִשְׂרָאֵל:

מלבי"ם ח ועתה כה תאמר לעבדי לדוד, להראות לו ששני הטעמים הנזכרים שבעבורם לא נבנה המקדש עד עתה, עמד טעמם בם גם עתה, אם מצד המלך שמלכותו עדיין בלתי קבועה, ובאר זה בין מצד התחלת מלכותו אני לקחתיך מן הנוה מאחרי הצאן שאינך מלך בן מלך כי היית רועה בצאן,

בין מצד מלכותך בהוה לקחתיך להיות נגד על עמי, אתה עתה רק נגיד עליהם ולא קבלוך על אופן שתמלוך מלכות קיימת לדור דורים (שעד עתה לא הובטח ע"ז):

(ט) וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ וָאַכְרִתָה אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ:

רש"י ט כשם הגדולים. זהו שאומרים מגן דוד: ואכריתה את כל איביך ולכך עלה על לבך לבנות הבית, כמה שכתוב בתורה:   

מצודת דוד ט שם גדול. להתפרסם בכל העולם, ככל הגדולים אשר מעולם אנשי השם. ורבותינו ז"ל אמרו (פסחים קיז ב) שזהו מה שאומרים מגן דוד:   

מלבי"ם ואם מצד המנוחה, הלא לא תמו אויבי ה' גם עתה רק אני הייתי עמך בכל אשר הלכת, ואכרתה את כל איביך מפניך שגברת עליהם, ולא ספו בהחלט, כי כל הימים יגורו מלחמות רק שתנצח אותם. וגם לא כלו מפני ישראל רק מפניך, וזה כדוגמא שהיה בימי שופטים שזה איננו מנוחה. ועשיתי אחרי דבר אתו תוכחות והראה לו שמלכותו ומנוחתו עדיין יתנודדו כמלונה, שב לבשרו כי הגם שראשיתו מצער אחריתו ישגא מאד.  א) אם בענין המלוכה ועשיתי (ר"ל אעשה) לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ ששמם קיים לעולם כן אקבע לך מלכות נצחית, וכן בענין המנוחה ג"כ ישתנה הדבר לטוב, ועז"א,

(י) וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה:

מלבי"ם י ושמתי מקום ר"ל כי מימות משה עד גמר הכבוש והחילוק בסוף ימי יהושע לא היה לישראל מקום קבוע כלל רק היו נעים ונדים, וזה היה הציור במשכן שבמדבר שהיה מתהלך באהל המתטלטל ממקום למקום, ואח"כ שכבשו וחלקו, כבר היה להם מקום בא"י אבל לא היה להם מנוחה כי ידברו את אויבים בשעריהם כל ימי השופטים עד ימי שלמה, וזה היה הציור במשכן שילה ונוב וגבעון שהגם שהיה בית מלמטה היה תחת אהל מלמעלה,

ועתה ישתנה הכל לטוב, ושמתי מקום לעמי ישראל שיהיו קבועים במקומם ולא יגרשה רגל אויב,  ב) ונטעתיו ושכן תחתיו שיהיה דומה כעץ שתול על פלגי מים השוכן במקומו כן לא יצטרכו לצאת חוץ מגבולם ללחום עם אויביהם, ולא ירגז המאמרים מקבילים ושמתי מקום ולא ירגז עוד כמו בעת שהיו נעים ונדים שבעים רוגז, ונטעתיו ושכן תחתיו כו' ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה:    

(יא) וּלְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל וַהֲנִיחֹתִי לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ וְהִגִּיד לְךָ ה' כִּי בַיִת יַעֲשֶׂה לְּךָ ה':

מלבי"ם יא ולמן היום אשר צויתי שפטים שיעור הכתוב שלא ירגז ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר היה בראשונה קודם שפוט השופטים וגם אח"כ למן היום אשר צויתי שופטים והלאה שהיה לו רוגז ועינוי תמיד, וגם בזה באו מאמרים מקבילים לא ירגז כאשר בראשונה, ולא יוסיפו בני עולה לענותו (כאשר) למן היום אשר צויתי שפטים. הודיעו כי בסוף ימיו ימצא מנוחה מן האויבים כמ"ש והניחותי לך מכל אויביך ואז ישים מקום לעם ישראל שיהיה להם מנוחה החלטית, שזה יצוייר במקום קבוע שיבחר למקדש ה' בגורן ארונה שיבנה בימי שלמה, שמן אז שנתגלה מקום המקדש פסקו המלחמות ושלמה בנו היה איש מנוחה.

והנה בעת ההיא שהראה לו מקום המקדש בגורן ארונה החל דוד להכין כל צרכי הבית כמ"ש (בדה"א כב), אבל מדוע לא בנה הוא בעצמו הבית לעת זקנתו לא באר פה, ובד"ה שם כתוב ויהי דבר ה' אלי לאמר דם לרוב שפכת ומלחמות גדולות עשית לא תבנה בית לשמי, הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה וכו' הוא יבנה הבית לשמי, שאחר שהיה איש מלחמות עד עת זקנתו לא נקרא איש מנוחה שיבנה הוא את הבית שמורה על השלום והמנוחה, רק שלמה שהיה לו מנוחה מילדותו, ופה לא באר זה כי הגיד לו זה הפרט בנבואה אחרת מיוחדת, או גלה לו זאת ברוה"ק (כי כ"מ שנאמר ויהי דבר ה' אלי היא מדרגה קטנה מהנבואה כמ"ש במ"א), וז"ש והגיד לך ה' ר"ל זה הגיד בפעם אחר כי בית יעשה לך ה' ר"ל שלא אתה תבנה ביתו רק הוא יבנה ביתך, תחת שרצית לבנות ביתו, ושם הגיד לך הטעם כנזכר בד"ה:

(יב) כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ:

מלבי"ם יב כי אחר שהודיעו מענין המנוחה, בשרהו מענין המלכות שיהיה לו עולמית, שעז"א כי בית יעשה לך ה', ובאר לו בזה שבעה דברים.  א) כי ימלאו ימיך שימלאו ימיו עד שבעים שנה, 

ב) שישכב עם אבותיו ולא יהרג במלחמה, 

ג) והקמותי זרעך אחריך ולא שימלוך בנו עליו בחייו כמעשה דאבשלום,

ד) אשר יצא ממעיך הודיעו שהבן העתיד למלוך לא נולד עדיין כמ"ש בד"ה הנה בן נולד לך וכו',  

ה) והכינותי את ממלכתו, שתיכף במלכו יכין ממלכתו בידו בכל עוז:    

(יג) הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם:

מלבי"ם ו) הוא יבנה בית לשמי כי יכין ממלכתו באופן שיוכל לבנות הבית כי יהיה לו עושר גדול ועבדים נושאי סבל, וגם שהוא יוכל לבנותו בכוונה לשם ה' מה שלא יוכל דוד שלא היה לו מנוחה, וכמ"ש הטעם לזה בארצות השלום דרוש ב', ובפי' מלכים (סי' ה'), 

ז) וכוננתי את כסא ממלכתו עד עולם, הכוננות הוא גמר הבנין, שאחר שאמר והכינותי שההכנה היא תחלת המלכות אמר שיכונן את הכסא בענין שתהיה מלכות קיימת עד עולם:

(יד) אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם:

רש"י יד בשבט אנשים. זה הדד ורזון בן אלידע: ונגעי בני אדם. זה אשמדאי, שדחהו ממלכותו, והשדים בני אדם הראשון הם, שכל מאה ושלשים שנה שפירש אדם מאשתו במות הבל, היו הרוחות מתייחמות ויולדות הימנו (ילקוט שמעוני רמז קמו):

(טו) וְחַסְדִּי לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ:

מלבי"ם טו וחסדי וכן לא יבוטל החסד ע"י שימצא איש אחר יותר ראוי לחסד הזה, שעז"א וחסדי לא יסור ממנו כאשר הסירותי מעם שאול שהיה הסבה אשר הסירתי את החסד מלפניך שהיית יותר ראוי אל החסד:

(טז) וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם:

מלבי"ם טז ונאמן ביתך ר"ל שהגם שהחסד והאמונה יצוייר שיפסקו כנ"ל, לא יצוייר זה פה, שהחסד והאמונה שהבטחתי לדור בניך נסבב מן האמונה שהיא ההבטחה שהבטחתי לך, ולפ"ז הנה נאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך ר"ל בהיות שנקרא שמך עליו והוא שכר צדקתך כענין והלך לפניך צדקך, ע"כ הוא נאמן ולא יסור בשום פעם, וכן הגם שהכסא יופסק לפעמים בעתי הגליות בכ"ז לא יופסק לעולם, ואם יופסק כסא בניך לא יופסק כסאך, ע"ד שפירשתי מ"ש ובניתי לדור ודור כסאך שכסא דוד עומד שישב עליו המלך דוד בעצמו לימות המשיח שהוא דוד עצמו, וז"ש כסאך יהיה נכון עד עולם:

(יז) כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְכֹל הַחִזָּיוֹן הַזֶּה כֵּן דִּבֶּר נָתָן אֶל דָּוִד: ס

מלבי"ם יז ככל הנה הדבור היה חציו דברי תוכחות, והוא הדבור הראשון עד ועשיתי לך שם גדול, ועז"א ככל הדברים, וחציו השני מן ועשיתי לך הוא חזיון עתידי אשר יהיה בעתיד, ועז"א ככל החזיון הזה כן דבר נתן אל דוד, ולא בוש לאמר לו גם דברי התוכחות כמו שנאמרו לו:

(יח) וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר מִי אָנֹכִי ה' אלקים וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם:

מלבי"ם יח ויבא המלך דוד וישב לפני ה' יען שנתן בשרהו בשורה גדולה כי יבנה לו ה' בית נאמן עד שנות דור ודור, ושתהיה המלכות לזרעו ירושת עולם, בא לתת שבח והודאה על זה ולהתפלל על העתיד, ואמרו חז"ל שישב עצמו בתפלה, ויאמר מי אנכי ה' אלקים ומי ביתי, ר"ל כי המלוכה תגיע אל האיש, או מצד מעלת עצמו או מצד מעלת משפחתו, ושניהם לא נמצאו בי, כי הביאתני עד הלום למלכות, והרי זה רק חסד:    

רד"ק יח וישב לפני ה'. לפני הארון ומכאן סמכו רבותינו ז"ל שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד ומהם אמרו כי אף למלכי בית דוד אין ישיבה שהרי למעלה אין ישיבה שנאמר שרפים עומדים ממעל לו וכתיב וכל צבא השמים עומדים עליו וכתיב בין העומדים האלה למעלה אין ישיבה ודוד יושב? ומהו וישב לפני ה' מהם אמרו שסמך עצמו ומהם אמרו שישב עצמו בתפלה:  מי אנכי. שהייתי ראוי למלוכה:  ומי ביתי. בית אבי או אמר ביתי על בניו כלומר מי בבני שיהיה ראוי למלוכה:  עד הלום. עד המקום הזה שנתת לי המלוכה ולבני אחרי,

ובדרש מי אנכי והלא מן עמוני ומואבי באתי עד הלום לא די שבאתי בקהל אלא שעשיתני מלך ואין הלום אלא מלכות שנאמר [בשאול] הבא עוד הלום איש ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים:

(יט) וַתִּקְטַן עוֹד זֹאת בְּעֵינֶיךָ ה' אלוקים וַתְּדַבֵּר גַּם אֶל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם ה' אלוקים:

מלבי"ם יט ותקטן, שאם יעלה איש למלוכה מצד שאין טוב ממנו, יצוייר כי ע"י השפעת החסד יוסיף עמו להנחילו מלכות זה (שזכה בו מן הדין) לזרעו אחריו, אבל אם המלכות בעצמו היא רק חסד איך יהיה זה קטן בעיניך עד שהוספת לי חסד ותדבר גם על בית עבדך למרחוק לבשרני על מלכות יוצאי חלצי הרחוקים בזמן רחוק עד אחרית הימים.

וזאת תורת האדם ה'. מזה הוכיח שהחסד הזה ונבואה הזאת לא היה למענו, רק הוא תורת האדם בכלל, ר"ל שמה שבחר ה' בבית דוד ואבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, אינו חסד פרטי עם דוד, רק הוא דבר כללי מהענינים הכוללים שהכין ה' בחכמתו הנעלמת למהלך שלמות מין האנושי בכלל, כמו שבחר בישראל מכל עם ובבית אהרן מכל זרע ישראל לשרתו ולברך בשמו, וכן בחר בית מלכות קיימת לנצח באופן שהכין זאת בחכמתו ורצונו הנעלם להיות זה לצורך הכלל, והוא חוליא משלשלת הגדול של סבות ומסובבים המקיפים הנמצאים והזמנים המינים לצורך שלמותם עד אחרית הימים, עד שחז"ל יחסו זאת לשבעה דברים שנבראו קודם לעולם, וא' מהם שמו של משיח, כי בו תלוי קיום העולם ושלמותו בכלל, וז"ש וזאת תורת האדם:    

רד"ק יט ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק. שהייתי רחוק ונתקרבתי:  ותקטן עוד זאת. המלכות שנתת לי ולא די בה אלא שדברת לתת המלכות לבית עבדך עד עולם זהו למרחוק וי"ת למרחוק לעלמא דאתי:  וזאת תורת האדם. תכונת האדם כלומר זאת שדברת עלי תכונת האדם הגדול הוא ולא אדם שפל ונבזה כמוני כמו שאמר מי אנכי ומי ביתי וכן בדברי הימים וראיתני כתור האדם המעלה וי"ת ודא חזיא לבני אנשא, ובדרש כתור האדם המעולה שבנביאים ואיזהו זה משה רבינו שנאמר ומשה עלה אל האלקים משה משובח שבנביאים ודוד משובח שבמלכים אתה מוצא מה שעשה משה עשה דוד משה הוציא את ישראל ממצרים ודוד הוציא את ישראל משעבוד מלכיות משה קרע לישראל את הים ודוד קרע לישראל את הנהרות שנאמ' בהצותו את ארם נהרים וגו' ומשה נתן לישראל חמשה חומשי תורה ודוד נתן לישראל ה' ספרים שבתהלים:

(כ) וּמַה יּוֹסִיף דָּוִד עוֹד לְדַבֵּר אֵלֶיךָ וְאַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עַבְדְּךָ ה' אלוקים:

מלבי"ם כ ומה וא"כ מה יוסיף דוד מצד שהוא דוד איש פרטי לדבר עוד אליך, שאם אתפלא ואשאל מי אנכי ומי ביתי. הלא ואתה ידעת את עבדך הלא הוא דבר המונח לידיעתך העליונה הבלתי ב"ת:

(כא) בַּעֲבוּר דְּבָרְךָ וּכְלִבְּךָ עָשִׂיתָ אֵת כָּל הַגְּדוּלָּה הַזֹּאת לְהוֹדִיעַ אֶת עַבְדֶּךָ:

מלבי"ם כא בעבור דברך וכלבך עשית הוסיף לחזק דבר זה מצד מה שהודיע לו ה' זאת ביחוד ע"י נביא, כי הנביא לא ישולח רק או להזהיר מן הרעה העתידה להחזיר בתשובה, או להזהיר וליעץ בדבר ה' מה לעשות וממה לחדל וכדומה, אבל להודיע לאיש פרטי טובה עתידה לבוא עליו ועל זרעו לא ישלח ה' נביא בייחוד, כי הנביא לא ישולח מאת ה' רק לצורך (רק אם צריך שיבחן הנביא עי"ז שהוא נביא אמת שלא יבחן רק ע"י נבואה לטובה) וכמ"ש כ"ז בפרטות בפי' ירמיה (סי' כח) בטענת ירמיה לחנניה בן עזור, ועפ"ז נפלא בעיני דוד למה שלח ה' להודיעו דבר זה על ידי נביא, ומזה הבין כי הוא אחד מן הענינים הכוללים שלמות האומה מראש ועד סוף, והוא ככל הנבואות העתידות שנבאו הנביאים על ימות המשיח ועל תיקון העולם בזמן העתיד, שמה שהודיע ה' הנחמות והיעודים הגדולים האלה על ידי נביאים רבים לא היה לצורך הדור ההוא רק להודיע עצתו ומחשבותיו והנהגתו מראש ועד סוף, וז"ש בעבור דברך וכלבך עשית את כל הגדולה הזאת להודיע את עבדך שההודעה הזאת איננה עבורי רק עבור דברך ורצונך הנעלם להודיע מה שרצית וגזרת מראשית אחרית:    

(כב) עַל כֵּן גָּדַלְתָּ ה' אלוקים כִּי אֵין כָּמוֹךָ וְאֵין אלקים זוּלָתֶךָ בְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ בְּאָזְנֵינוּ:

מלבי"ם כב על כן גדלת ה' אלקים וזה גדולתך שה' יתואר בגדולה על ידי שהוא המקשר כל הסבות והמסובבים ויופיע רצונו עליהם מראש ועד סוף, הוא ראשית הסבות ואחרית המסובבים. כי אין כמוך, כי כל הכחות שהמשלת בהמציאות יש להם גבול וקצב ומדה, ואין אלקים זולתך שגם האלקים האלה שהם הכחות הנשגבות כולנה השרים העליונים והככבים ומשטריהם אינם זולתך, כי רוחך הוא המחיה ומנהיג את כולם, באופן שאתה קוצב כל הדברים עד אחרית מסובביהם מראשית קדומים:    

(כג) וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלְכוּ אלהים לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם וְלַעֲשׂוֹת לָכֶם הַגְּדוּלָּה וְנֹרָאוֹת לְאַרְצֶךָ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלקיו:

רש"י כג אשר הלכו אלקים. משה ואהרן, שנאמר (שמות ז א), נתתיך אלקים לפרעה, וכן תרגם יונתן, דאזלו שלוחין מן קדם ה': לפדות לו לעם. כך אמרו השלוחים לישראל, הקב"ה שלחנו לפדות לו לעם, ולשום לו שם, ולעשות לכם הגדולה: ונוראות. עשית לארצך לאחר שיצאו משם, ומה הם הנוראות, מפני עמך, לגרש עמים ואלהיהם, ומקרא זה חסר לגרש, ובדברי הימים (א יז כא) פירשו, לגרש מפני עמך אשר פדית ממצרים גוים ואלהיו, ואינו חסרון, כי ממשמע שנאמר מפני עמך גוים, אנו שומעין לשון טרודין וגירושין:

מלבי"ם כג ומי כעמך כישראל אחרי שברר כי הודעה זו נצחיות מלכות בית דוד היא תורת האדם ומהלך השלמות לכל בית ישראל כולו, אשר ראה בחכמתו וברצונו הנשגב לבחור בבית דוד לקחת מזרעו שבט מושלים, הוסיף כי לפי זה הוא מהלך השלמות אל הבריאה בכללה, אחר שבית ישראל הוא לב הבריאה וסגולתה, ובית דוד הכין להיות לב וסגולה אל בית ישראל, א"כ מאתם תמשך חיים ושלמות אל המציאות בכלל, ועז"א ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, שהם לב כל גויי הארצות עובדי כו"ם וכולם כקליפות נגדם, כמו שהלב הוא האחד המחיה את הגויה, ובאר זה מג' ראיות,

 א) מצד התחלתו אשר הלכו אלקים לפדות לו לעם, כמלך ההולך בעצמו לפדות בנו יחידו מבית השבי, כמ"ש (ישעיה סג) באהבתו ובחמלתו הוא גאלם, ר"ל בעצמו שלא ע"י שליח, 

ב) מצד רבוי האותות והמופתים אשר היו תכליתם לשום לו שם ולעשות לכם הגדולה, שעל ידם נודע שם ה' שהוא הורס את הטבע ומושל עליה, וגדולת ישראל שעשה כל זה בעבורם, בפניו ששם ה' וגדולת ישראל תלוים זה בזה, 

ג) ונוראות לארצך מפני עמך שאח"כ עשה נוראות בארץ הקדושה שהפיל מוראו על יושבי הארץ מפני עם ה' אשר פדה ממצרים, גוים ואלהיו (למ"ד של לארצך מוסב גם למטה נוראות לארצך לגוים ולאלקיו) שגרש מפניהם גוים רבים ואלקיהם, וחז"ל דרשו ואלקיו קדש, ומוסב על אשר פדית שפדה גוים שהם ישראל ואלקיו שהיה בגלות:    

(כד) וַתְּכוֹנֵן לְךָ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְךָ לְעָם עַד עוֹלָם וְאַתָּה ה' הָיִיתָ לָהֶם לֵאלקים:

מלבי"ם כד ותכונן אחרי ההקדמה הזאת שישראל הם גוי אחד וסגולת ה' בעולמו, ובית דוד הכין להיות לו סגולה מכל ישראל, החל להתפלל שכמו שאת ישראל כונן לו לעם עד עולם, כן יכונן את בית דוד עד לעולם, וז"ש ותכונן את עמך ישראל לך לעם עד עולם, ולכן,

(כה) וְעַתָּה ה' אלקים הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ עַל עַבְדְּךָ וְעַל בֵּיתוֹ הָקֵם עַד עוֹלָם וַעֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:

מלבי"ם כה ואתה ה' אלקים הדבר אשר דברת על עבדך ועל ביתו הקם עד עולם, ולענין מה שיש חשש פן יחטאו– [על זה אמר] "ועשה כאשר דברת" הוא מ"ש אני אהיה לו לאב וכו' אשר בהעותו והוכחתיו וכו' וחסדי לא יסור ממנו:

(כו) וְיִגְדַּל שִׁמְךָ עַד עוֹלָם לֵאמֹר ה' צְבָאוֹת אלקים עַל יִשְׂרָאֵל וּבֵית עַבְדְּךָ דָוִד יִהְיֶה נָכוֹן לְפָנֶיךָ:

מלבי"ם כו ויגדל שמך, ר"ל הנה ע"י בני ישראל שהתנהג עמהם בדרך הפלאיי השגחיי עשה לו שם, כי כמו שערך ה' ההנהגה הטבעיית המסודרת מצבא השמים חק נתן ולא יעבור, כן ערך לעומתו ההנהגה הנסיית המסודרת לפי מעשי עם ה' ועבודתו שבו ישדד כל מערכת השמים, והנהגה זו ינהיג ה' בעצמו שלא ע"י אמצעי ובזה יודע בשם כי הוא האדון והמנהיג, וכמו שבהנהגה הטבעיית תהיה השמש מולכת השמים וראש לכל הככבים היוצאים על ידה, כן בהנהגה ההשגחיית שע"י ישראל הכין את בית דוד, אשר כסאו כשמש נגדו, שינהיג מערכת ה' כשמש המנהגת מערכת השמים וכולם יסובו לרגלה, וכמו שהכלים שעל ידו ינהיג ההנהגה הטבעיית קיימים לעולם, כן ראוי שהכלים שע"י ינהיג ההנהגה ההשגחיית יהיו נצחיים, שהם בית ישראל ובית דוד, וכמ"ש ירמיה (לא לה לו) כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם וכו' אם ימושו החוקים האלה מלפני וכו' גם זרע ישראל ישבותו, ושם (לג כ) אם תפרו את בריתי היום וכו' גם בריתי תופר את דוד עבדי מהיות לו בן מולך על כסאו, מבואר ששניהם דומים אל הכלים שבהם ינהיג ההנהגה הכללית שבהתבטלם תושבת כל המציאות, וז"ש ויגדל שמך עד עולם לאמר ה' צבאות אלקים על ישראל ר"ל שעל ידם הוא אלקים מנהיג הנהגה מיוחדת כפי חפצו ורצונו, ובית עבדיך דוד יהיה נכון לפניך שהם היושבים ראשונה במלכות שמים בהנהגה הזאת האלקית:

(כז) כִּי אַתָּה ה' צְבָאוֹת אלקי יִשְׂרָאֵל גָּלִיתָה אֶת אֹזֶן עַבְדְּךָ לֵאמֹר בַּיִת אֶבְנֶה לָּךְ עַל כֵּן מָצָא עַבְדְּךָ אֶת לִבּוֹ לְהִתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ אֶת הַתְּפִלָּה הַזֹּאת:

מלבי"ם כז כי אתה- ולבל יחשב לו זאת כגאוה וגודל לבב שמתנשא עד המעלה הזאת יאמר כי לא המציא זאת מרוחו רק כי אתה ה' שאתה אלקי ישראל בשהגחתך הדבוקה בם בהנהגה הפלאית, גלית את אזן עבדך לאמר בית אבנה לך, שמזה השכלתי כי בחרתני למדרגה הזאת, ע"כ מצא עבדך את לבו וכו':    

(כח) וְעַתָּה ה' אלקים אַתָּה הוּא הָאלקים וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ אֱמֶת וַתְּדַבֵּר אֶל עַבְדְּךָ אֶת הַטּוֹבָה הַזֹּאת:

מלבי"ם כח ועתה ה' פי' מהרי"א לפי שיאמר אומר אחרי שדוד היה מרבה בתפלה ע"ז, יורה שהיה בו מעוט אמונה, ושהיה בלתי מאמין אם ביכולת ה' שלא יוכל עליו, ואם בשינוי רצון שימצא בו, ואם נספקו בנבואת הנביא אם דבר ה' הוא,

הנה להסיר הספק הזה אמר דוד עוד, ועתה ה' אתה הוא האלקים ובזה הודה על היכולת, ודבריך יהיו אמת ר"ל שא"א בהם השינוי מצדך, ותדבר אל עבדך את הטובה הזאת ובזה הודה באמתת הנבואה שנאמרה לו:    

רד"ק כח ודבריך יהיו אמת. דרך תפלה אמר או פי' הם אמת וכן תירגם יונתן אינון קשוט:

(כט) וְעַתָּה הוֹאֵל וּבָרֵךְ אֶת בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּי אַתָּה ה' אלוקים דִּבַּרְתָּ וּמִבִּרְכָתְךָ יְבֹרַךְ בֵּית עַבְדְּךָ לְעוֹלָם:

מלבי"ם כט ועתה אבל אמר שהיה צורך תפלתו לא שיקים האל דברו, כי אם שירצה שיברך את בית דוד שיהיו תמיד צדיקים באופן שיהיו לעולם לפניך ראוים לקבל החסד האלקי, כי היה יודע שלא יחזור בהיעוד כי אם מצד המקבלים, להיות היעודים האלקיים תנאים על הכנת המקבלים אותם, וז"ש כי אתה ה' דברת ויעדת את הטוב וא"א שישתנה מצדך, ועז"א ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם שע"י שתברכם שיהיו לעולם לפניך, ר"ל צדיקים ההולכים לפני האלקים, א"כ יהיו תמיד ראוים לקבל ברכה והטוב מאתך:    

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “שמואל ב – פרק כד”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב