השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 

דרוש מתנדב לזיכוי הרבים >>

 
תהלים

תהלים פרק ב

(א) לָ֭מָּה רָגְשׁ֣וּ גוֹיִ֑ם וּ֝לְאֻמִּ֗ים יֶהְגּוּ־רִֽיק:

רד"ק למה רגשו גוים. זה המזמור הוא המזמור השני, וכן מצאנו אותו בכל הספרים המדוייקים שהוא ראש מזמור. ובחשבון כותבין אותו שני.

ומקצת מרבותינו אמרו (ברכות ט, ב): כי אשרי ולמה רגשו גוים מזמור אחד הוא,

ואמרו (שם י, א): כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי, וזאת הפרשה פתח בה באשרי האיש וסיים בה באשרי כל חוסי בו…

רש"י למה רגשו גוים – רבותינו דרשו את הענין על מלך המשיח

ולפי משמעו יהיה נכון לפותרו על דוד עצמו כעין שנאמר (ש"ב שמואל ב' ה) וישמעו פלשתים כי משחו ישראל את דוד למלך עליהם ויקבצו פלשתים את מחניהם ונפלו בידו ועליהם אמר למה רגשו גוים ונתקבצו כולם:ולאומים יהגו – בלבם ריק, ולאומים מנחם פתר לאומים ואומים וגוים כלם קרובי ענין:

מלבי"ם למה, אחר שבאר אבדן הרשע כי הוא כמוץ אשר תדפנו רוח ואין לו תקוה,

רק אם הוא שומר את הבר ונוטר את הצדיק, אומר.

א"כ למה רגשו גוים למרוד במשיח ה' ובישראל עמו, הלא אך בזה יהיה להם קיום אם יעבדו את ה' ואת דוד מלכו.

למה רגשו גוים – יש הבדל בין גוים ובין לאומים, גוי נקרא הקיבוץ מבלי השקף אם הוא בעל דת או לאו, ובשם לאום נקרא מצד שמתאחד תחת דת מיוחד,

ומצייר שהקשר שהתקשרו נגדו היה אלהותיי וגם מדיניי, כמ"ש על ה' ועל משיחו,

על ה', לפרוק עול הדת ושבע מצות שהכריחם דוד לקיימם, ועל משיחו, לפרוק עול מלכותו ועבודתו,

והגוים רגשו ברגש ומרד למרוד במלכות ב"ד,

והלאומים מצד ענין הדת הגו מחשבות נגד דת ומצות ה':

מלבי"ם ביאור המילות גוים, לאומים. שם לאום מציין תמיד את האומה מצד הדת, ושם גוי מציין מצד הקיבוץ,

לכן יחס הרגש וההמיה אל הגוים,

וההגיון אל הלאומים, שהם מחשבות להפר הדת (ובא בס' זה מ"ד ג' ט"ו, מ"ז ד', נ"ז י', ס"ז ה', ק"ה מ"ד, קמ"ט ז'):

 

(ב) יִ֥תְיַצְּב֨וּ ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ וְרוֹזְנִ֥ים נֽוֹסְדוּ־יָ֑חַד עַל־ה֝' וְעַל־מְשִׁיחֽוֹ:

מלבי"ם יתיצבו, המרד יהיה לפעמים מצד המלך שמורד בו כצדקיהו שמרד בנבוכדנצר ולפיהו נמשכו העם אחריו,

ולפעמים יצא המרד מן העם שימרדו בהרודה בם ואחריהם ימשך גם מלכם בקשר המרד,

ואמר שמרד זה יצא בין מן העמים, כמ"ש למה רגשו גוים,

בין מן מלכיהם, כמ"ש יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים, מצייר שהגוים רוגשים ומורדים בצד אחד,

ומלכיהם נצבים בצד השני עם הרוזנים שהם שרי העצה, ונוסדו סודות יחד איך ללחום,

והמרד הוא בין על ה' מצד הדת, ובין על משיחו מצד הממשלה:

מלבי"ם ביאור המילות ורוזנים, הם שרי העצה, ובאו סמוכים אל מלכים תמיד, והבדלם מן יועצים,

שהם בעלי הסודות והיועצים בעניני הדת, ע"כ אמר נוסדו, שהוא קרוב מענין סוד מתיעצים בסוד:

(ג) נְֽ֭נַתְּקָה אֶת־מֽוֹסְרוֹתֵ֑ימוֹ וְנַשְׁלִ֖יכָה מִמֶּ֣נּוּ עֲבֹתֵֽימוֹ:

מלבי"ם ננתקה, עבותות, הם חזקות יותר ממוסרות, שהם [-העבותות] מוסרות הקלועים יחד וא"א לנתקם,

יאמרו שמוסרות החלושים ינתקו, ועבותות החזקים ישליכו מעל צוארימו,

וזה בין בענין הדת שמצות שאין להם טעם ויכולים להשיב עליהם יבטלום,

ומצות השכליות החזקות בטעמם ישליכו אחרי גיום,

ובין בענין העבדות יפרקו עולו, ודברים שנשבעו עליהם והתחייבו בברית ושבועה,

יפרקו מעל צוארם במרד ובהפר אלה וברית:

מלבי"ם ביאור המילות עבותימו, העבות הם כמה חבלים או מוסרות קלועים יחד, ואמרו חז"ל אין עבות פחות משלשה:

 

(ד) יוֹשֵׁ֣ב בַּשָּׁמַ֣יִם יִשְׂחָ֑ק אֲ֝דֹנָ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ:

מלבי"ם יושב, שיעור הכתובים למה רגשו גוים וכו' יתיצבו מלכי ארץ ובכל זאת יושב בשמים ישחק ואינו מענישם? – משיב מה שיושב בשמים ישחק הוא כי בזה ילעג למו,

ור"ל עפמ"ש 'טוב כעס משחוק' טוב כעס שהקב"ה כועס על הצדיקים בעוה"ז משחוק שהקב"ה משחק על הרשעים,

כי השחוק יש לו ענין מיוחד מבכל המדות שבכל המדות לא יתראה שינוי בין הפועל והמתפעל,

הפועל יכעס והמתפעל יקבל עונש, הפועל ירחם והמתפעל ירוחם,

לא כן השוחק על רעהו, הפועל שוחק ונדמה שטוב לבו, והמתפעל יקבל בושה וכלימה,

וע"כ המשיל בזה את הצלחת הרשעים, שהגם שנראה שה' שוחק ואינו כועס עליהם,

הם מקבלים בזה אך כלימה וחרפה במה שיגדל עונשם פתאום כשיתמלא סאתם,

כמ"ש בושה אמכם מאד וכו' הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה,

וז"ש מה שנראה שיושב בשמים ישחק ואינו מענישם הוא מצד שילעג למו,

(וע"כ קראו תחלה יושב בשמים שזה ציור על שנראה כאילו מסתיר פנים ועל השמים כבודו ובלתי משגיח אבל מצד שהוא אדון כל הארץ ילעג למו):

מלבי"ם ביאור המילות ישחק ילעג, השחוק יהיה לפעמים דרך שמחה ולפעמים דרך לעג

וכשבא אחריו מלת על הוא לעג, ובכ"ז לעג גדול משחוק, שמתכוין ללעוג והשחוק יהיה מעצמו,

וכשבא סתם או עם מלת אל יהיה לפעמים דרך שמחה, ושחקתי לפני ה', אשחק אליהם לא יאמינו:

 

(ה) אָ֤ז יְדַבֵּ֣ר אֵלֵ֣ימוֹ בְאַפּ֑וֹ וּֽבַחֲרוֹנ֥וֹ יְבַהֲלֵֽמוֹ:

רד"ק אז ידבר אלימו באפו. אז, כשישמע דבריהם וגאותם, ידבר אליהם באפו ובחרונו יבהלמו,

ודבריו עמהם – הם אפו וחרונו שישלח להם.

ויש מפרשים: ידבר מענין דֶּבֶר כבד מאד (שמות ט, ג), וכן ותדבר את כל זרע הממלכה (דהי"ב כב, י). ויפרשו אלימו כמו אילי הארץ (מ"ב כד, טו) שפירושו תקיפי הארץ, והראשון קרוב:

מלבי"ם אז, בעת שידבר אלימו פתאום באפו, אז יבהלמו בחרונו ששם בָמו להענישם, אז ידבר אלימו לאמר.

מלבי"ם ביאור המילות באפו, ובחרונו, החרון מציין הִתְחרות האף ופעולתו,

והחרון המתלוה אל האף עושה רושם כמ"ש חז"ל, ואמרו (ש"ר פ"ג) ויחר אף ה' בם אף אהרן נצטרע:

 

(ו) וַ֭אֲנִי נָסַ֣כְתִּי מַלְכִּ֑י עַל־צִ֝יּ֗וֹן הַר־קָדְשִֽׁי:

מלבי"ם ואני נסכתי מלכי, אתם רוגשים למרוד, ואני בעת ההיא שחשבתם לפרוק עול מלכות ב"ד,

בעת ההיא נסכתי מלכי, שע"י מרדיתכם יתגלה שהוא הנמשח מאתי למשול על ציון הר קדשי:

מלבי"ם ביאור המילות ואני, מלת הגוף הנוסף על סימן הגוף הנכלל בפעל מורה דיוק,

ולרוב יורה הפוך וסתירה (כמ"ש אילת השחר כלל ר"ט). אבל אני.

נסכתי, מענין הגדלה כמו נסיכי סיחון, ובא על שנוסכים שמן על ראשו לסימן גדולה.

מלכי, המלך שלי שהמלכתיו, ואלהים מלכי מקדם המולך עלי, וכן ושמחתים בבית תפלתי, ואני תפלתי לך ה':

 

(ז) אֲסַפְּרָ֗ה אֶֽ֫ל חֹ֥ק ה֗' אָמַ֮ר אֵלַ֥י בְּנִ֥י אַ֑תָּה אֲ֝נִ֗י הַיּ֥וֹם יְלִדְתִּֽיךָ:

מלבי"ם אספרה אל חק, כמו שיש חקים ודתות להתנהגות המדינה, כן יש חקים ודתות בין העמים,

חקים כוללים בכל המדינות. למשל, חק קבוע ונימוס כולל, שאין לעם ומלך ליפול על גבולות מלכים ועמים בלא איזה טענה מספקת, וכל העובר על החקים האלה ויצא בזרוע להחריב עמים ולגזול נחלתם, יקרא בשם עריץ מרגיז הארץ וכדומה,

אבל אני בצאתי לכבוש גוים ולהחריד ממלכות אספר את החק והנימוס שניתן לי על זה מאת ה',

שה' אשר הארץ ומלואה שלו נתן לי רשות על זה ושם אותה לי לחק ולמשפט

(כמ"ש במדרש שלא יאמרו לסטים אתם שכבשתם ארצות ז' עמים כו' הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו וכו'),

ומהו החק? ה' אמר אלי, אחר שבני אתה, ואני היום ילדתיך,

ממליץ כאילו היום עת רגשו גוים נגדו למרוד בו, ילד אותו ה' והיה לו לבן למשול על הכל,

כבן המושל בנכסי אביו, כמ"ש ואני נסכתי מלכי, וא"כ.

מלבי"ם ביאור המילות אל חק, כמו ותהי חק בישראל, ובא אל במקום את, לומר שע"י ספורו יקבע אותו לחק אל יתר חקי הארצות והנימוסים, בני ילדתיך, בן ואב יהיו לפעמים ע"י שמגדלו ואמנו, כמו ויהי לה לבן. לכן יוסיף לפעמים אביך זה ילדך (משלי כ"ג) אמך אשר ילדתך (ירמיה כ"ב).

 

(ח) שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי וְאֶתְּנָ֣ה ג֭וֹיִם נַחֲלָתֶ֑ךָ וַ֝אֲחֻזָּתְךָ֗ אַפְסֵי־אָֽרֶץ:

מלבי"ם שאל ממני כי מצדי לא יבצר רק אם תשאל ותבקש,

ואתנה גוים נחלתך שהם יהיו לך לנחלה, כבן הנוחל את נכסי אביו כן תנחל כל אשר לי,

ולא לבד לנחלה אבל גם לאחוזה, שלפעמים ינחל אדם נכסים במדינת הים ולא יאחז בם שיהיו תחת רשותו ולא לבד גוים הקרובים כי גם תאחז ותכבש עד אפסי ארץ,

וזה חק אחד, אשר הרשה לי לכבוש כל עמי הארץ, וזאת שנית.

מלבי"ם ביאור המילות נחלתך, ואחוזתך, הנחלה היא נחלת אבות, והאחוזה היא התפיסה והחזקה בארץ,

ויצוייר נחלה שלא אחז בה עדיין וע"כ אמר כ"פ אחוזת נחלה:

(ט) תְּ֭רֹעֵם בְּשֵׁ֣בֶט בַּרְזֶ֑ל כִּכְלִ֖י יוֹצֵ֣ר תְּנַפְּצֵֽם:

מלבי"ם תרועם ותרוצצם בשבט ברזל,

והם יהיו ככלי יוצר המוכן לקבל הניפוץ והשבירה לגמרי, ר"ל שהרשה ג"כ להכריתם ולהאבידם לגמרי:

מלבי"ם ביאור המילות תרועם, תנפצם רוע – הוא שנבקע הדבר גם בהיותו מחובר עדיין, כמו שן רועה (משלי כ"ח), ונפוץ היא הכתתה לגמרי עד שיתפרדו ויתנפצו חלקיו זה מזה:

 

(י) וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ:

רש"י ועתה מלכים השכילו – נביאי ישראל אנשי רחמים ומוכיחים אומות העולם לסור מרעתם שהקב"ה פושט יד לרשעים ולצדיקים:

מלבי"ם ועתה, ר"ל אחר שה' הרשה אותי ע"ז וכל ממלכות הארץ נתן בידי, ורק אם אשאל אכריתם ויאבדו, א"כ למה תמרדו ותמתינו עד עת שתאבדו? טוב שתשכילו עתה.

השכילוהוסרו – ר"ל השכילו זאת מצד הערת השכל, וקבלו זאת מאהבה,

או עכ"פ הוסרו מצד המוסר ויראת העונש העתיד לבא אליכם, ומצד זה.

 

(יא) עִבְד֣וּ אֶת־ה֣' בְּיִרְאָ֑ה וְ֝גִ֗ילוּ בִּרְעָדָֽה:

מלבי"ם עבדו את ה' ביראה, ובזה תרויחו שלבסוף תגילו ברעדה הזאת שחרדתם ויראתם מן העונש.

ומפרש דבריו, נגד מ"ש עבדו את ה' – במה תעבדו את ה'?

 

(יב) נַשְּׁקוּ־בַ֡ר פֶּן־יֶאֱנַ֤ף ׀ וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ כִּֽי־יִבְעַ֣ר כִּמְעַ֣ט אַפּ֑וֹ אַ֝שְׁרֵ֗י כָּל־ח֥וֹסֵי בֽוֹ:

רש"י נשקו בר – זרזו עצמכם בבר לב (נ"א) נשקו בר גר נישמנט בלעז,

ומנחם פתר אותו ל' תאוה כמו (בראשית ג) ואל אישך תשוקתך:…

רד"ק נשקו בר, …והנוצרים מפרשים אותו על ישו, והפסוק אשר הם מביאים ראיה ממנו ועושין בו סמך לטעותם הוא להם למכשול, והוא: ה' אמר אלי בני אתה.

כי אם יאמרו לך הוא היה בן האל, אמור להם: כי לא יתכן לומר בן האל על בשר ודם, כי הבן הוא ממין האב. כי לא יתכן שתאמר הסוס הזה בן ראובן,

אם כן מי שאמר לו ה': בני אתה, צריך שיהיה ממינו ויהיה אלהים כמוהו.

ועוד שאמר: אני היום ילדתיך, והילוד הוא ממין היולד.

ואמור להם כי לא יתכן באלהות אב ובן, כי האלהות לא תפרד כי אינה גוף שיפרד, אלא האל אחד הוא בכל צד אחדות, לא ירבה ולא ימעט ולא יחלק.

ועוד אמור להם: האב קודם לבן בזמן ומכח האב יצא הבן. ואף על פי שלא יתכן זה מבלי זה בקריאת השמות, כי לא יקרא אב עד שיהיה לו בן ולא יקרא בן אם לא יהיה לו אב,

מכל מקום אותו שיקרא אב כשהיה הבן הזה קודם בזמן בלי ספק. ואם כן האלוה שאתם אומרים ואתם קוראים לו אב ובן ורוח הקדש, החלק שאתם קוראים לו אב קודם לחלק האחר שאתם קוראים בן.

כי אם היו כל זמן שניהם כאחד היו קוראים להם אחים תאומים, ולא תקראו להם אב ובן, ולא יולד וילוד, כי היולד קדם לילוד בלי ספק.

ואם יאמרו: שלא יתכן לומר 'בן האל' על דבר שאינו ממין האלהות – [אז איך כתב כאן בני אתה, לשיטתי?]

אמור להם: כי לא נוכל לדבר על האל יתברך אלא על דרך משל, כמו שנאמר עליו: פי ה', עיני ה', אזני ה' והדומה להם.

וידוע הוא שאינו אלא על דרך משל. וכן הוא על דרך משל כשאמר: בן אלהים, בני אלהים, כי מי שעושה מצותיו ושליחותו קוראים לו בן כמו שהבן עושה מצות האב.

לפיכך קרא לכוכבים בני אלהים, כמו ויריעו כל בני אלהים (איוב לח, ז).

וכן האדם, בעבור רוח העליונה שבו כשעושה האדם מצות האל בסבת הנשמה החכמה שתורהו קורא לו בן,

ולפיכך אמר: בני אתה אני היום ילדתיך, ואמר: בני בכרי ישראל (שמות ד, כב), ואמר: בנים אתם לה' אלהיכם (דברים יד, א), ואמר: הלא הוא אביך קנך (שם לב, ו), ואמר: אנכי אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן (שמואל ב ז, יד).

ועוד אמור להם: האלוה שאתם אומרים האב אמר לבן: שאל ממני ואתנה גוים נחלתך, איך ישאל הבן מהאב, והלא הוא אלוה כמוהו ויש לו כח בגוים ובאפסי ארץ כמוהו?

ועוד: קודם השאלה לא היו גם כן גוים נחלתו, אם כן קצר כח האלוה מתחלתו ואחר כך גדל כחו?

וזה לא יאמר באלוה.

ואם יאמרו לך: כנגד הבשר [הכונה ליש"ו כשהיה בגוף] אמר, אחר שלקחה האלהות הבשר, ואמר לבשר שישאל ממנו ויתן גוים נחלתו, לא היה זה, כי הבשר לא היה לו מלכות ולא שום שולטנות על גוי מהגוים.

ואם יאמרו לך: כי על האמונה אמר שתקבל [שולטנות ומלכות על הגויים, גם זה לא נכון ש]הנה רוב הגוים, בין יהודים בין ישמעאלים, שלא קבלו אמונתו. הנה הוריתיך מה שתשיב להם בזה המזמור, ואתה תוסיף מדעתך כפי אלה הדברים.

ואם ישאלו ממך פרושו תפרשנו על אחד משני הפנים אתה תבחר: או על דוד או על מלך המשיח, כמו שפרשתי לך:

מלבי"ם נשקו בר, התחברו אל המבורר מאת ה',

שבמה שתעבדו עבודת המלך משיח ה' – ידמה כאילו אתם עובדים את ה',

וגם אמר נשקו בר – הֶיוּ כמוץ הנושק וסובב את ה בר והדגן, בל תהיו כמוץ אשר תדפנו רוח,

לכן תפס מלת בר שהוראתו תאומית על המבורר והנבחר ועל הבר והדגן,

ונגד מ"ש ביראה, מפרש ממה יתיראו? פן יאנף ה' (הנזכר בכתוב הקודם) ותאבדו דרך כי יבער כ-מעט אפו, ר"ל אחר שרק במעט שיבער אפו תאבדו דרך, כמ"ש ודרך רשעים תאבד,

וכ"ש שראוי לכם להתירא פן יאנף, שפעל אנף מורה על שמכלה חרון אפו בעונש נחרץ,

ונגד מ"ש וגילו ברעדה מפרש כי אשרי כל חוסי בו ולכן תגילו אח"כ על שחסיתם בה':

מלבי"ם ביאור המילות נשקו בר, בר הוא הנשיא המבורר והנבחר, כמו ראשי בית האבות ברורים (ד"ה א' ז') וידותון ושאר הברורים (שם ט"ז)

והמפ' שפי' בר מענין בן, לא מצאו לו ריע בלשון הקדש רק מה ברי ומה בר בטני (משלי ל"א),

ולדעתי גם שם פי' בחיר הבטן, בחירי, כמו ברה היא ליולדתה, וגם לו כונה תאומית,

בר, מענין דגן, כמו ויצברו בר תחת יד פרעה, ומורה על דגן שצריך לבררו מן המוץ, ומפל בר נשביר (עמוס ח') ומלאו הגרנות בר (יואל ב') ועמקים יעטפו בר (לקמן ס"ה),

ונשקו מענין חיבור, כמו משיקות אשה אל אחותה (יחזקאל ג'),

יאנף, מורה שמכלה בו חרון אפו עד גמירא (כמ"ש ישעיה י"ב) ועז"א ואתם תאבדו דרך תיכף כשיבער כמעט אפו, וכ"ש עת יאנף,

ותאבדו דרך, כמ"ש דרך רשעים תאבד, ואז יאבדו את הדרך, כמו אבדה עצה מבנים, כי גוי אובד עצות המה:

 

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “תהילים פרק קנ”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו ביט הנפשהסנדיסק 128כרטיס זכרון 128

עדכונים חמים למייל

קבלת עדכונים
Loading