השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 
 
תהלים

תהלים פרק ח

(א) לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־הַגִּתִּ֗ית מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:

רש"י הגתית – כלי זמר שבא מגת שם מצוים אומנים לעשותם

ורבותינו אמרו על אדום שעתידה לידרך כגת כמו שנאמר פורה דרכתי לבדי (ישעי' סג) אך ענין המזמור אינו מוכיח:

אבן עזרא למנצח על הגתית, ה' אדונינו – זה המזמור נתנו למשפחות עובד אדום הגתי שהוא מבני לוי כמו לידותון או פיוט תחלתו הגתית מתפארת והדומה לה

ורבי משה אמר כי הוא כלי יתיחס אל משפחת עובד אדום הגתי ולהתיחס ככה לא מצאנו

ומהבילים אמרו על ניגון הדורכים גת:

רד"ק למנצח על הגתית מזמור לדוד. כבר פירשנו למעלה (ד, א), כי גתית ממיני הניגון. ויש אומרים, כי כשהיה דוד בגת חיברו ואמרוֹ. ויש אומרים (ראב"ע), כי נתנו לבני עובד אדום הגתי.

והמזמור הזה הוא הלל ושבח והודאה לאל וסיפור גבורותיו:

מלבי"ם למנצח. פה רמים ישפוט ויתפלסף נגד הפילוסופים המקטינים ענין האדם מאד,

תפיסת הפילוסופים – העולם עצום ורב, והאדם קטן, ולא יתכן שנברא העולם לתכלית האדם

עד שחשבו זאת לשגעון שנאמר כי האדם הוא מבחר היצור ושהוא נחלת ה' בעולמו,

ובאו ע"ז בטענות יתדמו למופתים חותכים בראשית העיון,

כי אם נשקיף את המון הכדורים הרבים והעצומים הסובבים את הכדור הקטן הארצי משכן האדם, אשר הוא אך כנקודה קטנה בערכם וכמר מדלי בתוך מי הנהר העצומים והרבים,

ואף כי להשקפת התוכניים האחרונים אשר יחזו בכליהם על מגדל הצופה המון שמשיות רבים סובבים את כוכב אוראניוס, עד שגם השמש שלנו עם המון כוכביה כאין נחשבת נגד השמשים המאירים ריעותיה המלאים כחול הים בנהר דינור היא המסלה החלביית אשר מעל לראשינו,

ומי אשר עינים לו ולא יביט לדעת כי רחוק הוא שנאמר כי כל אלה נבראו בעבור כדור קטן קל לערכם היא הכדור השפל.

ואף כי בעבור האדם אשר מציאותו בטל נגד הכדור בכלל,

וכבר הרחיבו האריכו בראיה זו גם מחכמינו (במורה ח"ג, והבדרשי בס' בחינת עולם) ובאו ע"ז בכמה טענות, א] מצד ריבוי הכדורים, ב] מצד גדלם, ג] מצד דקות מלאכתם,

ד] מצד מקומם שהם גבוהים ועליונים, ה] מצד שהם קיימים באיש לא במין,

ויאמר המליץ, הזה פועל חכם, שיכין כלים משקלם עשרת אלפים ככר כסף, כדי לעשות מחט ברזל אחד?

[וכי הקב"ה ברא כל הגלקסיות הללו רק בשביל האדם – שהוא כמחט לעומתם?]

תפיסת המאמינים – האדם עיקר וכל העולם נברא לצורכו

אמנם עדת המאמינים השלמים עם עצת התורה ודרכיה לא יוכלו להכחיש זאת,

כי עדות ה' נאמנה שהכוכבים כולמו נבראו בעבור הארץ, כמ"ש ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ, וצאצאי הארץ כולם נבראו אך בעבור האדם שנברא אחרון לכולם,

כי בו ועל ידו השיגה המציאות כולה את השלמות ואת תכליתה האחרון אשר לה,

ובעבורו ראתה החכמה העליונה להוציאה אל היש,

ומין האדם כולו היה אך בעבור השלם אשר ישמור מצות ה' ופקודיו,

ולא זאת לבד אלא כי טבע המציאות בכללו משועבד אל האדם הלז,

יעלה או ירד ישתלם או יופחת או יתבטל לגמרי לפי מעשה האדם בשמרו מצות ה' או במריו,

וקוטב זה הוא יסוד התורה בכללה, ויסוד השכר והעונש הברכות והקללות הנמצא בתורה,

עד שהונח אצל התורה ליסוד מוסד כי השלם שבאדם הוא לבדו ולא זולתו חֵלק ה' בעולמו,

לראיה – האותות והמופתים ושידוד הטבע לצורך עמ"י

והראה זאת בפועל עת חשף זרוע קדשו באותות ומופתים בימי צאתנו מארץ מצרים,

ועת ירד על הר סיני ועת אהל שכן באדם במקדש ומשכן, כאילו אך פה אוה למושב לו,

ואך הארץ הזאת ועם הזה שומרי מצותיו היא הסגולה אשר בעבורם עשה כל מה שעשה,

ושע"כ קראם בכל לשון של חיבה, בן בכורו וארוסתו עמו ונחלתו.

אמנם איך יצדק כל זה עת יעמדו לפנינו מופתי הפילוסופים וטענותיהם?

 

ע"ז בא המשורר במזמור הזה וערך נגדם מערכה פילוסופית ובטל טענותיהם בדברים ראוים אל האלהי הזה, כאשר נברר תשובתיו בבאור המזמור אחת אחת,

ויען כי החקירה הזאת מלבד שהיא עקר ויסוד בתורתנו, היא ג"כ יסוד כל דת בכלל,

כי אך בזה לא יתפלא לנו ההשגחה האישיית הדבקה במין האדם,

ואך בזה נכה על קדקוד המכחישים האומרים עזב ה' את הארץ וכי על השמים כבודו,

אשר זה היה טענת כל הגוים עובדי השמש העושים כונים למלאכת השמים,

לכן יתעלה הדרוש הזה לפי יוקר הנושא המדובר בו ומעלתו:

 

(ב) ה֤' אֲדֹנֵ֗ינוּ מָֽה־אַדִּ֣יר שִׁ֭מְךָ בְּכָל־הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֥ר תְּנָ֥ה ה֝וֹדְךָ֗ עַל־הַשָּׁמָֽיִם:

מלבי"ם ה' אדונינו, תחלה הניח ליסוד מוסד, כי שם ה', והיא החכמה והיכולת אשר בה התגלה ע"י המציאות אשר המציא אשר בעבורו נקראהו בשם ה'

(כי מהותו מצד עצמו נעלם ונסתר מאתנו, ושמו אשר בו נכנהו, הוא מזה הצד אשר בו נכירהו,

ונקראהו בשם הויה, שהוא מהוה וממציא כל הוה ונמצא),

הנה שמך זה, הוא אדיר אך בארץ

ר"ל שעיקר החכמה והגבורה אשר בו נכיר שם ה' ע"י בריותיו נמצא אך בארץ וצאצאיה,

באופן אשר נאמר כי האור האלהי, האור הגדול אשר זרח על המציאות, זרח בארץ ושם חביון עוזו,

והשמים הם מקבלים אך נגה האור החוזר מן הארץ כאשר תקבל הירח אור השמש,

שעז"א אשר תנה הודך על השמים – שמך האדיר בארץ הוא יתן את הודך אל השמים,

שע"י החכמה והיכולת הנראה במעשהו בארץ נכיר את הודו בשמים,

 

והנה מלבד כי יצדק לנו הנחה זאת לפי עדות התורה שהנהגת השמים מן המטר והאור כולו תלוי במעשה הארץ, עד שהארץ תתן את ההוד אל השמים, והארץ תשפיע והם מקבלים ההוד,

הוא מבורר ג"כ מן החקירה אם נשקיף על כלל המציאות בעין השכל,

הוכחה ע"פ דרך החקירה

כי הפילוסופים אשר גזרו אומר כי השמים ואשר בהם הם נעלים יותר מן הארץ ואשר עליה,

הם לא הביטו [אלא] אך על הנמצאים מצד חומרם,

וכאשר ראו כי גוף השמש גדול כמה אלפים פעמים [השמש גדולה פי 109 לערך מכדוה"א, והנפח שלה גדול בערך פי מליון מנפח כדוה"א, והמסה שלה פי 333.000 ממסת כדוה"א] מגוף כדור הארץ

ומשך אבירים בכחו את הארץ וכל הכוכבים המלוים את השמש הסובבים לרגליו, דנו כי הארץ שפלה מהם וקטנה בערכם,

הגודל אינו מוכיח על חשיבות הדבר

אבל לא מחכמה שאלו על זאת, כי נודע כי כל מלאכת חרש וחושב לא ניתן לו יקר מצד חומרו אך מצד החכמה והתבונה אשר בה הוציא כלי למעשהו, אשר היא צורת המלאכה, לפיה תעלה או תרד,

ואם חרש חכם המציא מאשין [מכונה] אחד, הנה לא נעריך ערך הכלי לפי גודל כמותו אם המאשין גדולה או קטנה,

רק לפי ריבוי החכמה וההמצאות אשר המציא החכם הזה עד שהוציא את מבוקשו,

וכל שהצטרך לחקים רבים וריבוי חכמות וידיעות והמצאות אשר כולם התקבצו בהוצאת הכלי כן תתפאר המלאכה ביתר שאת,

ואדרבה תתעלה יותר אם ריבוי ההמצאות האלה נקבצו בכלי קטן דק המלאכה,

כאשר יפואר יותר מראה שעות הקטן כגודל עדשה וימצא בו גלילים ואפנים דקים נפלאים,

מאשר נתפלא אם יעשה זאת בכלי גדול הכמות,

הכוכבים – פשוטים, הארץ – מורכבת וחכמה מהם פי כמה!

ועתה הנה סיבוב הכוכבים כולמו בנוי על חק אחד טבעי, הוא כח המשיכה המשותף לכל החומריים,

וחק הזה בעצמו אשר בו וע"י תמשוך הארץ אליה את הגופים הקטנים אשר סביבה,

ואשר על ידו יפול האבן הנזרק למעלה, לארץ, הוא עצמו ימשוך את הגופים הגדולים זה לזה,

ועפ"י חקי התנועה והמאכנאניקה המשותפים לכל הגשמים בארו החוקרים האחרונים כל מלאכת השמים וסיבוב הכוכבים כנודע בספריהם,

עד שנאמר כי חכמה אחת והמצאה אחת אשר שם היוצר בטבע החומריים כולנה, הוא סבת מהלך צבא השמים ותנועותיהם,

וכן היסודות הפשוטים כולם מוגבלים בחקים פשוטים, כמו האויר ע"י ההתפשטות הנטוע בטבעו, ע"י יעלו האדים ירד המטר ישב הרוח יקם סערה לדממה, עד שהחוקר הטבעי ימצא בכולם חק אחד פשוט.

אבל עת נביט על המורכב, כמה חכמות והמצאות נמצא בהצומח ובעשב אחד הגדל על רגב אדמה,

כי מלבד שנקבצו בקרבו החקים הפשוטים אשר על ידם יסובבו צבא השמים שהוא כח המשיכה ואשר על ידו יהיה הגשם והמטר והקולות שהוא כח ההתפשטות הנטוע בטבע האויר,

כי נוסף על החקים האלה המיוסדים בטבע הפשוטים שהם יסודי המורכב,

המציא החרש בחכמתו הבב"ת חקים חדשים נפלאים אשר על ידם יזון הצמח, יהפך הניזון אל מזגו,

כמה חקים נפלאים עין חוקר ופילוסוף עוד לא שזפתם, נצפנו בכח המצייר אשר בצומח,

בו יוליד בדומה ציצו פרחו וזרעו לשמור מינו,

ואיך התעלתה החכמה ודקת המלאכה ביצירת החי, אשר מלבד כי נשמרו בו כל חקי החכמה אשר התקבצו בהפשוטים והמורכבים אשר תחתיו עד הצומח, נוספו בו חקים חדשים ונפלאות ישתומם עליהם המשכיל בכל אבר ואבר,

כמה חקי החכמה התקבצו בהמצאת כח הראות, מה גדלו מעשי ה' בצהר הנפלא הזה אשר כונן בהחי, בו יאיר את אורו הגדול המתפלש בקצוי הבריאה אל חגוי הנפש פנימה,

כמה חקים התיחדו בשבירת האור, בחזרתו בתפיסתו, כנודע בחכמת המראות (אפטיקה),

וכן במלאכת האזן, במלאכת יתר החושים ופעולת הנפש,

ועד כמה התעלתה החכמה והפליאה ביצירת האדם, אשר מלבד כי בו התקבצו כל חקי החכמה המפוזרים בכל מעשי בראשית הפשוטים והמורכבים ומורכבי מורכביהם, עד הנפש החיונית,

נוסף בו כח המדבר השכלי, הקשר הנפלא בו קָשר שני עולמות גשמי ושכלי פועלים ומתפעלים זה בזה,

אשר ילאה כל שכל לדעת מה ואיך היו ונתיסדו החקים הנפלאים האלה, עד שהאדם לפי צורתו ולפי הנפלאות וריבוי המלאכות וחקי החכמה אשר נקבצו באו בהרכבתו,

וביחוד במה שחמרו מצד עצמו חלוש ורפה מאד, עד שהוא בצאתו מרחם אמו עולל ויונק, חלוש וחסר כח, קטן ודל מצד חמרו, ומלא פליאות נשגבות מצד דקות מלאכתו בכל אבר ואבר,

ובקישור כל האיברים בכל פליאות מלאכתם לתכלית אחד כולל שהוא העמדת הגויה והנפש, אשר בעבורו היה לאדם,

האדם הזה נתדמה כנקודת השרפה אשר במראה המלוטשת [בפשטות מתכוין לזכוכית מגדלת שבה מרכזים האור ושורפים על ידה כשמעמידה בשמש], בה יתקבצו כל הניצוצות המפוזרות על פני שטח המראה בכללה,

הוא חותם תכנית מלא חכמה וכליל יופי, בו נפתחו כל כחות מעשה בראשית בכללם ופרטם,

עד שכל משכיל עת ישים דברים האלה על לבו, עם המשורר האלהי יקרא לאמר:

"ה' אדוננו, שמך המורה על חכמתך ונפלאותיך, הוא אדיר אך בארץ",

אך [ורק] שם פִלַשְתָ את אורך הגדול אשר הוא דמות כבודך ומחזה פליאות חכמתך,

האור הזה התגלה אך בארץ, אשר האור אשר בשמים מבריאת הכדורים הגדולים והרבים המתגלגלים שמה והחקים אשר יסדת במהלכתם במערכת, הוא רק הוד ואור חוזר מן האור העצמי הנראה אך בארץ, כי.

מלבי"ם ביאור המילות תנה, מקור, לתת, שהארץ תתן הוד ה' אל השמים:

 

(ג) מִפִּ֤י עֽוֹלְלִ֨ים ׀ וְֽיֹנְקִים֘ יִסַּ֪דְתָּ֫ עֹ֥ז לְמַ֥עַן צוֹרְרֶ֑יךָ לְהַשְׁבִּ֥ית א֝וֹיֵ֗ב וּמִתְנַקֵּֽם:

מלבי"ם מפי עוללים ויונקים יסדת עז, עוללים ויונקים הוא האדם אשר חמרו חלוש מאד,

עד שבראשית יצירתו הוא עולל ויונק ורפה המזג מאד יתר מכל הבע"ח הקודמים לו בהרכבה,

העוללים והיונקים האלה, עם חלישת חומרם, הן מפיהם יסדת עז, ר"ל מפיהם של העוללים האלה שהוא הכח הדבור הנטוע בפיהם, שבעבורו נקרא חי מדבר,

מצד שכלו ותבונתו וכחות השכלים הנטועים ומקושרים בכח המדבר,

אשר הוא אחרית הנפלאות ותכלית החכמה והפליאה שהראה ה' בעולמו.

איך קשר המון חכמות ונפלאות חקים נפלאים לאלפים אשר התאחדו ביצירת המדבר הלז,

הן מפי העוללים ודבורם השכלי, יסדת עז הוא היסוד של עז, כי בו נשתלמה המציאות כולו,

בו התקבצו כל מעשי בראשית, כאילו הוא היה יסוד הבנין עקרו ושרשו,

וכל הנבנה זולתו מן הארץ עד המון הכדורים הרבים אשר בשמים, הם רק עמודים ואדנים ענפים ובדים ופוארות אל היסוד והשורש הזה, אשר הוא צור הבריאה ויסוד המציאות,

עד שבו חשפת זרוע עזך למען צורריך, אם ימצא עוד אויב וצורר, (שהם האפיקורסים המכחישים מציאות ה' שהם הנקראים אויבים שונאים וצוררי ה' בכתבי הקדש)

אם ימצא עוד מכחיש וחוקר, אשר לא ישים לבו להכיר מציאותך מן המציאות בכללו,

הן בהכרח יצטרך ויוכרח להודות שיש בורא, כל עת ישכיל ויביט ויחקור על ענין האדם,

ועל המון הנפלאות אשר התאחדו ביצירתו, כי אז יסתום פה הפוקר, ואז יוּשבַּת אויב ומתנקם,

הרוצה להכחיש אלהותך, כי גם הבעל דין יודה בהכרח, כי יד ה' עשתה זאת:

מלבי"ם ביאור המילות יסדת, היסוד הוא העיקר להבנין, וה' לקח יסוד לעזו מפי עוללים, ומאבני המופת שלקח מפי עוללים יסד עזו נגד צורריו,

והצורר, הוא בפועל, והאויב, הוא בלב, והכתובים יציירו שונאי ה' והמכחישים – כאויבים,

והעושים בפועל מעשים להכעיסו – כצוררים (כמ"ש בפי', ישעיה א' כ"ד, נ"ט י"ח ובכ"מ):

 

(ד) כִּֽי־אֶרְאֶ֣ה שָׁ֭מֶיךָ מַעֲשֵׂ֣י אֶצְבְּעֹתֶ֑יךָ יָרֵ֥חַ וְ֝כוֹכָבִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כּוֹנָֽנְתָּה:

רד"ק ירח וכוכבים אשר כוננת. ולא זכר השמש?

יש אומרים כי בלילה אמר זה המזמור בעת שהיה מסתכל בירח ובכוכבים ומבין בנפלאות הבורא.

ויש אומרים (ראב"ע): כי ביום לא יראה כי אם השמש לבדו, ובלילה יראה צבא גדול מאוד, לפיכך לא זכר השמש.

ויש אומרים (ראב"ע בשם אחרים): כי מה שאמר (לעיל פסוק ב) אשר תנה הודך על השמים, רמז בו על השמש, כי היא הבריאה הגדולה…:

מלבי"ם כי, אחר שהקדים ההקדמה הזאת, אשר היא תכלית הדרוש וקוטבו,

בא להראות ג"כ הטענות אשר יטענו להכריח הפך זה, אשר רוצים לברר כי השמים [ו]המון הנמצאים הרמים והנישאים אשר בתוכם, יקרים ונעלים ממין האדם, וזה מכמה טעמים,

א] (הטענה הא') מצד מקומם שהם עומדים ברום עולם, ועז"א כי אראה שמיך. כי שם שמים הוא הריבוי הזוגיי ממלת שם שמורה על הריחוק, ובטענה זו כולל:

1] מצד המצב שמצב העולמות האלה עליון ונשא על כדור הארץ משכן האדם שהיא מערה שפלה,

2] מצד התפשטות הכמות במקום, גדלם ומרחקם, עובי הגרמים השמימיים, והמרחק אשר ביניהם, אשר א"א לעמוד על שעורו.

ב] (הטענה הב') מצד יופי מלאכתם ודקות חומרם, וביחוד לשיטת הראשונים אשר הניחו כי חומר השמים הוא משונה מחומר הארץ וקראוהו גשם חמישי,

ועז"א מעשה אצבעותיך כי ההבדל בין מעשה ידיו ובין מעשה אצבעותיו,

שמעשה ידיו כולל גם הנעשה בפקודתו ע"י שליח

לא כן מעשה אצבעותיו שמגביל רק אשר עשה האומן בעצמו שלא על ידי אמצעי,

ומיופי המלאכה ותפארתה המובט בראשית ההשקפה בכדורים השמיימים

מתראה שאלה עשית באצבעותך בעצמך, ומתיחסות אליך בבלתי אמצעי.

לא מלאכת הארץ ואשר בה שהיא גרועה בערכם, כאילו היא רק מעשה ידך באמצעות שלוחך לא מעשה אצבעותיך.

 ג] (טענה ג') מצד הקיום והנצחיות הנראה בגופים השמיימים שהם קיימים באיש ובלתי נפסדים,

לא כן תולדות הארץ וצאצאיה שכולם רק קיימים במין, ויסודם הוא ההעדר אשר הוא סבת ההויה,

עז"א ירח וכוכבים אשר כוננת, ומלת כונן מורה על הקיום והחוזק וההתמדה

ובהשקף על אלה הטענות מצד העילוי והתפארת שנמצא אל הנמצאים העליונים אלה

אגזור בהכרח בראשית העיון לאמר:

מלבי"ם ביאור המילות מעשה אצבעותיך. מובדל מן מעשה ידיך, שמציין דבר שעשה בעצמו לא ע"י שליח

(ישעיה ב' ח') וכן יציין המלאכות הנפלאות והדקות:

 

(ה) מָֽה־אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי־תִזְכְּרֶ֑נּוּ וּבֶן־אָ֝דָ֗ם כִּ֣י תִפְקְדֶֽנּוּ:

מלבי"ם מה אנוש כי תזכרנו, שם אנוש מורה על ההקטנה, האנוש הקטן מאד מצד קוטן גופו

וחולשתו מצד שפלת מקומו [העולם התחתון לכדורים],

מצד פחיתת כחותיו הטבעיים חלוש ההרכבה רפה המזג, ניתר הקשורים,

שכ"ז נכלל במלת אנוש, במה נחשב הוא כי תזכרנו?

וזה מגביל נגד שתי טענות שהזכיר במעלות העליונים, שכללם במ"ש שמיך מעשה אצבעותיך,

ומה בן אדם, שם זה מציין מה שהאדם בלתי נצחי, בלתי קיים באיש כגרמים השמימים,

רק הוא בן אדם נולד מאדם אשר רק מינו מתקיים לא אישו,

ובמה נחשב הוא כי תפקדנו? (עיין באה"מ), (וזה נגד מ"ש ירח וכוכבים אשר כוננת):

מלבי"ם ביאור המילות אנוש, בן אדם – ה"אנוש" מורה על חולשתו מצד עצמו

ו"בן אדם" מציין חולשתו מצד מינו שאינו מתקיים זמן רב (ישעיה נ"א י"ב),

תזכרנו, תפקדנו. הפקידה היא אחר הזכירה, שמציין שפוקד לעשות לו איזה דבר, טוב או רע

(התו"ה אחרי סי' קמ"ח) ומוסיף וכ"ש איך עוד תפקדנו?:

 

(ו) וַתְּחַסְּרֵ֣הוּ מְּ֭עַט מֵאֱלֹהִ֑ים וְכָב֖וֹד וְהָדָ֣ר תְּעַטְּרֵֽהוּ:

רש"י ותחסרהו מעט מאלהים וגו' – מאלהים ל' מלאכים שנתת כח ביהושע להדמים החמה וליבש את הירדן במשה לקרוע מי ים סוף ולעלות למרום ובאליהו להחיות את המת:

מלבי"ם ותחסרהו, אחר שהזכיר דעת הפילוסופים ומופתיהם אשר הביאו להקטין מעלת האדם נגד גרמי השמימיים, שב לסתור טענותיהם, ולהעמיד דעת התורה על תלה,

ובחן בזה מעלת האדם נגד העליונים מצד ארבעה סבותיו שהם החומריית והצוריית והפועלת והתכליתית, שבהשקף על אלה ארבעתם יתגלה לנו מעלתו ויתרונו על כל הנמצאים,

א] מצד הסבה החומריית, הניח הנחה אחת כי גדר האדם האמתי אינו כמו שגדרוהו הפילוסופים,

שגדר האדם חי מדבר, רק גדרו האמתי, הוא מדבר חי,

וטרם תבין דברי אלה תדע, את אשר נתבאר בפילוסופיא, כי הדברים השוים בהבדל [ר"ל בפרטים מסוימים]

ואינם דומים בסוג – לא יכנסו תחת סוג אחד,

למשל התנין אשר בים דג (וואלפיש – לוויתן) עם יתר דגי הים, נכנסים תחת סוג דג,

והבדלו המיוחד שהוא דג המוליד חיים [להבדיל מהמשריצים ביצים] ויונק,

אמנם התנין הימי עם האדם, הגם שדומים מצד ההבדל הזה ששניהם מולידים חיים ויונקים, לא יכנסו מצד זה תחת סוג אחד ולא נוכל נאמר התנין הימי והאדם, סוגם הכולל הוא שהם מולידים חיים, והבדלם הוא שזה חי בים וזה ביבשה,

כי לא יתפס תחת הסוג רק מה שהוא עקר ועצמי בגדר, משא"כ מה שמוליד חיים ויונק אינו עצמי בגדר, אמנם אנחנו אומרים שהאדם עומד בסוג אחד עם העליונים,

מצד שדומה אליהם מזה הצד שהוא שכלי כמוהם,

וע"ז תשאל הלא זה מה שהוא שכלי הוא ההבדל בגדרו [בפרטים] לא הסוג,

ואחר שאינו דומה אל העליונים רק מצד שהוא מדבר שכלי כמוהם, והוא נבדל מהם במה שהוא חי, כחיי הבהמה חיות גופני, שהוא סוגו, איך ישתתף עמהם בסוג אחד, אחר שסוגו מובדל מהם?

 

לכן הקדמתי לאמר, שגדר האדם האמתי הוא מדבר חי, רצוני שעקר עצמות האדם ואמתתו הוא נפשו השכליית, רצוני האדם מצד עצמותו ושרשו אינו שייך אל התחתונים כלל רק אל העליונים,

כי עצם האדם ועקרו הוא נפשו שכלו. וגופו הגשמי – הוא רק מקרה לו [זמני] לא עצמותו,

המקרה הזאת תפרד ממנו עת ישוב העפר על הארץ כשהיה,

ועצמותו שהוא נפשו השכליית היא תשאר ולא תשתנה ולא תעדר,

כי זה גדר העצם בל יקבל שינוי והפסד ומצד עצמותו הוא דומה אל העליונים, ועומד עמהם בסוג אחד, וההבדל שבינו לבין העליונים, הוא מצד המקרה הדבוק בו

שהוא חי חיי הגוף והתנועה המקושר בזמן ובמקום,

כי העצמית הוא הסוג, והמקרה הוא המבדיל,

הפילוסו' עשו הגוף עיקר והנשמה טפלה, ולכן חשבו הגלקסיות לעיקר

ועתה לפי מה שגדרוהו הפילוסופים, אשר דימו עצמות האדם ועקרו, שהוא מיושבי שפל וחשבו שגופו החומרי הוא עקרו ועצמותו, שמצדו יכנס בסוג עם יתר הגופים כמוהו,

וחשבו שנפשו השכליית הוא רק מקרה דבוק בו, שהמקרה הזאת מבדלת בינו לבין בעלי חיים זולתו,

הנה לפי הגדר שהניחו הם עיקר גדר האדם והבדלו המיוחד הוא מה שהוא בעל מעלה,

שהבדלו בין שוכני שפל הוא מעלתו הנמצא בו שהוא נפשו ושכלו,

אבל לפי הנחת התורה שהאדם עצמותו הוא שהוא מן העליונים ודומה עמהם בסוג,

וא"כ גדרו העקרי שהוא הבדלו המיוחד, הוא מה שהוא בעל חסרון,

שהחסרון שנמצא בו מה שנפשו התלבשה בחומר, שבעבורו נבדל מן העליונים,

מצד שהוא חי חיים גופנים, הוא הבדלו המיוחד,

וז"ש ותחסרהו מעט מאלהיםגדר האדם האמתי הוא שסוגו הוא שהוא דומה אל אלהים ובני עליון,

והבדלו המיוחד הוא החסרון המקריי לו שהוא בעל חי בעל גוף,

באופן שלפ"ז חומר האדם העקרי שהוא עצמותו, הוא אלהי שכלי רוחני נצחי, אשר אין ערך אליו בין הכדורים השמיימים כולמו שחומרם הוא גשמי,

ואחר שהגרמיים מצד סוגם הם משתתפים עם כל בעלי חומר,

והאדם משתתף עם האלהיים והרוחניים, מבואר כי כולם כאין נחשבו נגדו.

 

ב] (טענה ב' – מעלת האדם מצד הסבה הפועלת), הנה חכמת הפועֵל השלם הבלתי ב"ת

ניכר ביצירת האדם על שני אופנים, כמו שבאר העקרים כי חכמת הפועל יוכר בפעולתו על שני פנים,

אם שיפתח פתוחים דקים נפלאים מעשה חרש וחושב במתכות יקר אשר הוא מטבעו מוכן לקבל הציורים הנפלאים האלה,

כמו מי שיפתח משכיות מלאים חן ויופי בזהב, אשר הזהב מוכן אל הציורים האלה,

ובזה לא יעלה שיווי [מחיר] הכלי מצד הפועל, רק מצד הפעול (הפעולה), מצד שהחומר בעצמו יקר ומעולה,

ויש שיפתח פתוחים נפלאים כאלה בעץ או בברזל, אשר החומר בטבעו הוא רחוק שיקבל הציורים הנפלאים האלה, ובזה יוכר חכמת הפועל ויעלה שיווי [מחיר] הכלי ותפארתה, מצד המלאכה הרצופה בה.

והנה בשני החלקים אשר מהם הורכב האדם, שהוא הנפש והגויה, ניכר בהם חכמת הפועל על שני אופנים אלה,

כי במלאכת הנפש צייר ה' ציורים נפלאים בחומר המוכן בטבעו אל הציורים הנפלאים האלה

כי הנפש מצד עצמה ורוחניותה מוכנת אל קיבול החכמה והתבונה וההשכלה,

ובזה ניכר מעלת המלאכה מצד הפעול הפעולה בעצמה, כי הנפש מצד עצמה יקרה ונעלה,

ובמלאכת הגויה צייר ציורים נפלאים ברגבי אדמה בשר ועצמות, אשר הם מטבעם רחוקים לקבל הציורים היקרים האלה, ובזה ניכר חכמת הפועל ותתפאר המלאכה מצד הפועל,

ועל שני החלקים האלה אומר וכבוד והדר תעטרהו,

הכבוד מיוחס אל הנפש שנקראת כבוד בכתבי הקודש ע"ש כבודה העצמי בהיותה בת אלהים,

וההדר מיוחס אל הגויה מצד הדר מלאכתו החיצוני,

שגדר ההדר הוא היופי החיצוני, וזה המבדיל בינו לבין הוד בכל מקום,

עד שהחכמה הנראית בבריאת האדם בשני חלקיו [הן הגשמי הן הרוחני] מצד ההשקפה הזאת

נפלאת ונעלית על כל אשר הראה בכל הגרמיים השמיימים שחומרם זך ונקי:

מלבי"ם ביאור המילות וכבוד והדר, ההדר הוא ההדר החיצוני תמיד המתהדר למראה עינים, והכבוד הוא הנקשר בעצם הדבר, עיין בהבדל בין הוד והדר בס' התו"ה (קדושים סי' ל"ח) ובין כבוד והדר (ישעיה סי' ל"ה):

 

(ז) תַּ֭מְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂ֣י יָדֶ֑יךָ כֹּ֝ל שַׁ֣תָּה תַֽחַת־רַגְלָֽיו:

מלבי"ם ג] (טענה ג' למעלת האדם מצד הסבה הצוריית), הנה צורת האדם היא צורת העולם בכללו,

עד שכל החקים הנפלאים הנמצאים בכל מעשה בראשית כולם נקבצו באו בהאדם,

ומצד זה קראוהו הראשונים עולם קטן, אשר הוא המשל והדמות והחיקוי של העולם הגדול כולו,

וכמו שבארתי זאת בארך בבאורי על ספר בראשית,

עז"א תמשילהו במעשי ידיך הוא המשל והדמות של מעשי ידיך,

עד שעֶרך כולם נגד האדם כערך החלק נגד השלם והפרט נגד הכלל.

ד] (טענה ד' למעלת האדם מצד הסבה התכליתית) הנה כבר בארתי בפ' בראשית כי הבריאה צעדה אל יצירת האדם ממדרגה למדרגה, מדומם לצומח מצומח לחי מחי למדבר,

וגם בזה לא עלתה ממדרגה למדרגה פתאום, רק ע"י אמצעים ושליבות וסולמות הממצעים בין הצומח והחי, וכן בהחי בעצמו, מן התולע אל הרמש מן הרמש אל הדגים מן הדגים אל העופות מן החיים המטילים ביצים אל החיים שדמם חם ומולידים חיים אשר האדם הוא ממינם,

ואז יצתה עטרת הבריאה ושלימות כל הנמצאים הוא האדם.

והנה המשורר השקיף ע"ז השקפה שכליית מצד התכלית, הנה האדם הוא התכלית האחרון של הבריאה כולה, וכל הקודם אליו הוא רק אמצעי להגיע אל התכלית הזה שהוא האדם,

עד שידמה האדם מצד השקפה התכליתית כאילו הוא דורך על כולם וכולם עומדים תחת רגליו, מוכנים לסבתו, שעז"א כל שתה תחת רגליו,

והנה הביא מופת ע"ז מצד מה שנראה כי כל שהתקרבו [זמני בריאת] הבע"ח אל האדם,

כן ירבה להשתמש בהם ולקבל מהם תועלת,

כי הבע"ח [החיות והבהמות] שנבראו בשישי שכולם דמם חם ומולידים חיים כמו האדם,

ירבה להשתמש בהם, יותר מאשר ישתמש מן הבע"ח שנבראו בחמישי – שהם העופות והדגים,

וגם בבעלי חיים שנבראו בששי שבהם נמצאו שני מינים בהמה וחיתו ארץ,

הנה הבהמות הבייתות שהם הקרובים ביותר אל טבע האדם [מסתדרות יותר עם האדם, מאשר החיות הטורפות],

הם אשר תועלתם רב אל האדם ותשמישו בהם קל ותדיר, לא כן החיות המדבריות שהם רחוקים בטבעם מן האדם, לא ישתמש בכולם ולא בכל זמן, שעז"א.

מלבי"ם ביאור המילות תמשילהו, כונתו תאומית על הממשלה, ועל המשל שהיא צורת כלל העולם:

 

(ח) צֹנֶ֣ה וַאֲלָפִ֣ים כֻּלָּ֑ם וְ֝גַ֗ם בַּהֲמ֥וֹת שָׂדָֽי:

מלבי"ם צנה ואלפים כולם, דקדק במלות כולם לאמר הצאן והאלפים בכולם ישתמש, תמיד ובכל עת,

אבל וגם בהמות שדי, גם בבהמות שדי המדבריים ישתמש אבל לא כמו עם הצונה ואלפים,

ואחריהם במדרגה הם.

 

(ט) צִפּ֣וֹר שָׁ֭מַיִם וּדְגֵ֣י הַיָּ֑ם עֹ֝בֵ֗ר אָרְח֥וֹת יַמִּֽים:

מלבי"ם צפור שמים שרחוקים יותר מן האדם, והם שנבראו בחמישי אחר הדגים,

ואחריהם במדרגה הם דגי הים, כי בדגי הים אם ירצה להשתמש אז בהכרח עובר ארחות ימים,

ויצטרך לסכן א"ע בימים ובנהרות עד שישיגם,

באופן שמבואר שכל שהתרחק טבע המין ההוא מן האדם, עד שלכן קדמה בריאתו,

כן רחוק תשמישו ותועלתו אל האדם,

מזה מבואר כי כל המינים שנבראו קודם האדם, היו רק אמצעיים אל האדם שהוא תכליתם האמתי שכולם נבראו בעבורו, וכל שהתקרב היצור אליו, כן התקרב אל התכלית, והיה הסבה הקרובה אליו,

וכל הרחוק הרחוק ממנו, לפי ריחוקו הוא ג"כ סבה יותר רחוקה,

כאילו הדג אמצעי אל הצפור שמים והצפור אל חיתו הארץ והחיה את הבייתי, והבייתי הוא האמצעי הקרוב אל האדם,

ולכן כל שהתרחק האמצעי מן התכלית, כן תתרחק תועלתו ותשמישו

וזה צייר במ"ש כל שתה תחת רגליו, כאילו האדם עומד עליון על כל הנבראים ובהמות הבייתות עומדים תחת רגליו,

והחיות המדבריות תחת רגלי הבייתות, ותחת רגליהם צפור שמים,

ותחת רגלי עוף כנף יעמדו הדגים,

עד שכולם ישיבו שלשלת של אמצעיים אחוזים וקשורים זה בזה עד תכליתם שהוא האדם,

ומכל אלה הראיות מבואר ונתברר את אשר הניח בראשית הדרוש, והוא כי.

 

(י) ה֥' אֲדֹנֵ֑ינוּ מָֽה־אַדִּ֥יר שִׁ֝מְךָ֗ בְּכָל־הָאָֽרֶץ:

מלבי"ם ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, והפך דעת המתפלספים אשר לא ראו אור:

אלשיך ה' אדונינו כו'. אחר שהוכחנו שהאדם עיקר העולם, נמצא מסקנא דמלתא שאינו כדברי המלאכים האומרים ה' אדונינו כו' (פסוק ב) שכיונו שה' אדון למו יקרא, [רק למלאכים] ולא לבני אדם שאינו כבודו, ואמרו שכבר מה אדיר שמך נודע בכל הארץ בלי החשיב את ישראל לתת להם תורה,

עתה אנו אומרים כי אנו העיקר, כי ה' אדונינו יקרא.

וגם מה שאמרו כי מבלי היות ה' אדונינו כבר אדיר שמך בכל הארץ, לא כן הוא כי אדרבה –

בהיות ה' אדונינו אדיר שמך מה שאין כן בלעדנו, כי אם אין ישראל אין עולם,

ואיך יהיה אדיר שמו בכל הארץ בלעדנו?:

 


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “תהילים פרק קנ”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר.

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו סיקס עם כרטיססנדיסק 128כרטיס זכרון 128