השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 
 
תהלים

תהלים פרק טז

(א) מִכְתָּ֥ם לְדָוִ֑ד שָֽׁמְרֵ֥נִי אֵ֝֗ל כִּֽי־חָסִ֥יתִי בָֽךְ:

צורת הקריאהש' בקמץ קטן – שומרני. לרד"ק שמרני, השי"ן נמשכת בגעי"א, וממילא המ' נעה.

אך מנהג התימנים שמרני בלא געיא, והמ' נחה.

רש"י מכתם לדוד – אמרו רבותינו לדוד שהי' מך ותם שהיתה מכתו תמה שנולד מהול ואין שיטת המקרא נופל על המדרש כאן,

יש מזמור שנאמר בו לדוד מכתם, שם יש לפרש שיר זה לדוד שהי' מך ותם אבל כאן שנאמר מכתם לדוד אין לפרשו כן

ואומר אני שהוא אחד מן שמות מיני נעימות הזמר וחלוק בנעימות השיר,

ד"א מכתם לדוד לשון עטרה כמו כתם שמשמע דבר זה היה רגיל לומר דוד שמרני אל כי חסיתי בך והי' לו כעטרה שנא' (לעיל תהילים ה) ה' כצנה רצון תעטרנו (סא"א):

אבן עזרא מכתם – מזמור נכבד כמו כתם פז או נועם פיוט שתחלתו מכתם:

מלבי"ם מכתם לדוד, מדבר נגד עובדי האלילים אשר היו בזמנו,

ומודיע ההבדל בין העובד ה' והשומר תורתו, ובין ההולכים אחרי ההבל ויהבלו

ויודה על חלקו שהבדילהו מן התועים.

שמרני – תחלה מבקש מה' ישמרהו האל לבדו, כי אינו חוסה בדבר זולתו מכחות העליונים, רק כי חסיתי בך:

 

(ב) אָמַ֣רְתְּ לַֽ֭ה' אֲדֹנָ֣י אָ֑תָּה ט֝וֹבָתִ֗י בַּל־עָלֶֽיךָ:

מלבי"ם אמרת, עתה ידבר בנוכח אל אומה העובדת אלהים אחרים וחושבת למצוא מחסה באליליהם,

והיה דעת בעלי הצאבא עובדי עצבים, שה' הוא עילות העילות והוא הסיבה הראשונה לכל נמצא וקרו ליה אלהא דאלהיא,

אבל חשבו שמאתו לא תצא ההשגחה וההנהגה בעולם התחתון לא טוב ולא רע,

רק ע"ז ממונים אליליהם אשר יחדו מקומות לשכנם על ההרים הרמים ועל מקומות ידועים,

והיו אומרים שהם ממונים על כל מיני הטובות והרעות הבאים לעולם כ"א על דבר מיוחד,

על החיים על החן על העושר וכדומה,

עז"א אַת האומה העובדת לאלילים, אָמַרְתְ לה' לאמר, אני יודע כי אלהי אתה

ר"ל שאתה אלהא דאלהיא והסבה הראשונה לכל,

אבל טובתי בל עליך, הטובות הבאות לי אינם מושפעות מאתך ולא עליך העבודה הזאת להשפיע לי טובות, רק.

[רש"י לכנסת ישראל אמר דוד יש עליך לומר לה' אדון אתה וידך על העליונה לכל הבא עלי…]

רד"ק אמרת לה' אדני אתה. כנגד נפשו מדבר ואומר: אמרת והודית לה', כי הוא אלהיך ואדוניך וכן הדין עליך, ותאמרי לו גם כן: טובתי בל עליך, פירשו בו (רש"י ורבי משה הכהן גיקטלא): הטובה שאתה עושה לי אינה מוטלת עליך לעשות, כי אינני כדאי, אלא הכל הוא חסד מאתך.

ואדוני אבי ז"ל פירש: הטובה שאני עושה אינה עליך, כלומר, אינה מגעת עדיך, כי לא יתכן ולא יועיל ולא יתן לך, אלא:

 

(ג) לִ֭קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר־בָּאָ֣רֶץ הֵ֑מָּה וְ֝אַדִּירֵ֗י כָּל־חֶפְצִי־בָֽם:

מלבי"ם לקדושים אשר בארץ המה, הטובות שאני מקבל הם מיוחסים [זה המשך ציטוט טענת עובדי האלילים, כמפורש בהמשך דברי המלבי"ם: "עובדי האלילים היו מיחסים כל כחות הנפש כו'"] אל הקדושים שהוא אלילים הקדושים אשר אינם בשמים, רק הם שוכנים בארץ על כל הר מועד [מלשה"כ בישעיהו פרק יד פסוק יג וְאֵשֵׁ֥ב בְּהַר־מוֹעֵ֖ד בְּיַרְכְּתֵ֥י צָפֽוֹן] וגבעה רמה,

שהקדושים האלה הם המשפיעים הטובות,

ואדירי כל כל חפצי בם – ר"ל בם בהקדושים האלה נמצאו גם אדירי כל חפצי, האדירים המושלים על כל חפצי,

כי עובדי האלילים היו מיחסים כל כחות הנפש וכל החפצים של האדם תאוותיו ותכונותיו אל האלילים,

 שהיו אומרים שאליל פלוני ממונה על האהבה ופלוני על ריב ומדנים ומלחמה,

וכן על כח וחפץ של האדם היו אומרים שיש כח ממונה עליו בין האלים האלה,

והיו אומרים שהאדם אינו חפשי במעשיו וחפציו, שכל חפץ שיעלה בלבו למשל לאהוב או לשנוא להתאכזר או לרחם וכדומה יהיה ע"י האליל הממונה על החפץ ההוא,

שהם האדירים המושלים על כל חפצי ולא אוכל לחפוץ דבר בלעדי רשותם,

כנודע בהבלי שירי עובדי האלילים שהיו מיחסים כל חפץ ורצון ותאוה ותכונה אל האלילים

והיו עובדים לכ"א מהם להפיק ממנו רצון אל החפץ ההוא:

מלבי"ם ביאור המילות אדירי כל חפצי. המושלים על חפצי, נמצא בם:

 

(ד) יִרְבּ֥וּ עַצְּבוֹתָם֘ אַחֵ֪ר מָ֫הָ֥רוּ בַּל־אַסִּ֣יךְ נִסְכֵּיהֶ֣ם מִדָּ֑ם וּֽבַל־אֶשָּׂ֥א אֶת־שְׁ֝מוֹתָ֗ם עַל־שְׂפָתָֽי:

מלבי"ם ירבו, יאמר הנה אלה אשר 'אחר מהרו' – אשר ימהרו לעבודת אל אחר, [רש"י ורד"קמפ' עוד – מל' מוהר ומתן – שלאל אחר נותנים מוהר]

ירבו עצבותם ועצביהם של הקדושים הנ"ל, שהיו עושים להם עצבים* לצייר תכונתם ולקבל מהם השפעה על העצבים המכונים להם,

אבל אנכי בל אסיך נסכיהם מדם, אני לא אלמד ממעשיהם להסיך לפני הקדושים ועצביהם נסכי דם

וגם לא אשא את שמותם על שפתי, שאסור להזכיר שם ע"ג רק אאביד את שמם מתחת השמים, רק.

מלבי"ם ביאור המילות עצבותם, מענין עצבים, ובא פה במשקל שם נקבה לגנאי,

אחר מהרו הממהרים לאל אחר, וי"מ מענין מוהר ומתן, שמקריבים לו קרבנות:

 

(ה) ה֗' מְנָת־חֶלְקִ֥י וְכוֹסִ֑י אַ֝תָּ֗ה תּוֹמִ֥יךְ גּוֹרָלִֽי:

מלבי"ם ה' מנת חלקי וכוסי, ואיני נתון תחת מערכת וכחות הטבע,

ויש הבדל בין חלק ובין כוס, שהכוס הוא רק החלק שהכין האדם לעצמו עפ"י הכנתו,

והחלק והכוס הם בשוה, והגורל יהיה לפעמים בחלקים בלתי שוים כפי מה שיעלה הגורל,

ויש לכל אדם א] חלק ונחלה בה' מצד הלידה שנפשו חלק אלהי וזה נקרא חלק, ועז"א ה' מנת חלקי,

ב] יוכל לזכות בקדושה יתירה עפ"י הכנתו לפי מעשיו [בהתאמה מלאה] וזה נקרא כוס, עז"א ה' כוסי,

ג] יקבל מה' מתנה יתירה [מעבר למעשיו] על יתר אחיו עפ"י רצון ה' אחר שזכה לזה תחלה ע"י מעשיו,

כמ"ש ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני וזה נקרא גורל, ועז"א אתה תומיך גורלי.

שנגד שעובדי כוכבים מכחישים ההשגחה ואין להם חלק בה' והשגחתו רק בצבא השמים

ולא ע"י הכנה עפ"י מעשיהם [-"כוס"] – אחר שהם מכחישים את הבחירה,

ולא עפ"י גורל כי בחלקי נחל חלקם הן הם גורלם, לז"א כי שלשה אלה חלקו ונחלתו מה' לבד:

מלבי"ם ביאור המילות חלקי כוסי, גורלי, הכוס הוא החלק שהכין האדם והזמין א"ע אליו,

כמו במכסת נפשות, במכסת הערכך, יום הכסא,

לא כן החלק יהיה גם בדבר שנופל לאדם ממילא,

ויש הבדל בין חלק וגורל, שהחלק הוא בשוה לפי החלוקה לחלקים שוים,

אם בקו, וידו חלקתם להם בקו (ישעיה ל"ד), אם במאזני משקל (יחזקאל ה') קח לך מאזני משקל וחלקתם, וכדומה, והגורל יהיה לפעמים בחלקים בלתי שוים אם באיכות אם בכמות, עמ"ש ישעיה (י"ז י"ד):

רש"י …אתה תומיך גורלי – אתה הוא אשר הניחות ידי על החלק הטוב שנאמר החיים והמות נתתי וגו' ובחרת בחיים (דברי' ל) כאדם האוהב אחד מבניו ומניח ידו על החלק הטוב ואומר את זה בחר לך,

תומיךהשפלת ידי על הגורל ל' ימך המקרה (קהלת י) ישפל, כך הוא נדרש בספרי,

וגם יש לפותרו לשון תמיכה מדרש האגדה כמו ויתמוך יד אביו וגו' (בראשי' מח):

 

(ו) חֲבָלִ֣ים נָֽפְלוּ־לִ֭י בַּנְּעִמִ֑ים אַף־נַ֝חֲלָ֗ת שָֽׁפְרָ֥ה עָלָֽי:

מלבי"ם חבלים, ויש הבדל ביני ובינם בין באושר הנפש בין בהצלחת הגוף,

שבאושר הנפש – חבלים נפלו לי בנעימים, קורא בשם נעימים את התענוגים הרוחנים שתשיג הנפש,

שבזה נפלו לי חבלים וחלקים רבים בעדן הרוחני והצחצחות

אשר עובדי האליל אין להם אושר הנפש וקיום נצחי,

ולעומת הצלחת הגוף וכל הנתלה בזה שזה קורא "נחלה" –

כי הצלחות האלה ינחילו האבות להבנים כמ"ש בית והון נחלת אבות,

יש לי נחלת שפרה עלי – לא כהעכו"ם שנחלתם אינו שפרה בעיניהם כי מבקשים מותרות ואינם שמחים בחלקם, כמ"ש מה בין תלמידיו של א"א לתלמידיו של בלעם הרשע כו' אוכלים בעוה"ז וכו:

מלבי"ם ביאור המילות חבלים. כמו ויפלו חבלי מנשה עשרה (יהושע י"ז) נחלת כמו נחלה. וכן עזרת מצר (לקמן ס'):

 

(ז) אֲבָרֵ֗ךְ אֶת־ה֭' אֲשֶׁ֣ר יְעָצָ֑נִי אַף־לֵ֝יל֗וֹת יִסְּר֥וּנִי כִלְיוֹתָֽי:

מלבי"ם אברך, והגם שכפי דעת התורה האדם חפשי במעשיו,

בכ"ז לא עזב ה' את האדם בזה שיהיה מוכן להכשל ע"י היצה"ר והתאוה,

כי ה' עומד אצלי כיועץ בל אמשך אחרי עצת היצה"ר,

והם דרכי התורה אשר נתן לנו שהם עצות שה' נותן לנו איך להשמר מרשת התאוה ומוקשיה,

אף לילות יסרוני כליותי – וגם שנטע ה' בנפש האדם הרגשת המוסר

עד שנפשו בעצמו תייסרהו מלכת בדרך הרע וירגיש בנפשו מוסר מונע אותו מדרך רע [-"יסורי מצפון"],

וז"ש שאף בלילה כליותי ייסרו אותי מלכת בדרך רע, [כמ"ש בפי' איוב במ"ש ובמוסרם יחתום]:

רש"י לילות יסרוני כליותי – …ורבותינו פירשוהו על אברהם אבינו שלמד תורה מאליו עד שלא נתנה תורה

 

(ח) שִׁוִּ֬יתִי ה֣' לְנֶגְדִּ֣י תָמִ֑יד כִּ֥י מִֽ֝ימִינִ֗י בַּל־אֶמּֽוֹט:

מלבי"ם שויתי, וע"י עצות התורה והרגשת המוסר, שויתי את ה' לנגדי ר"ל שהגם שתאות הגוף וחמדותיו יסיתנו לנטות מאחרי ה', אני משוה את ה' לנגדי, כי פקודת ה' ומצותיו הן עומדות נגד תאות גופי,

והן מְצַוֹות את ההפך מה שאני רוצה מצד גופי ויצרי,

ושויתי ערך שניהם זה מול זה – שבודאי ראוי שאבטל רצוני ותאותי מפני ה' ומצותיו,

והענין כי בנפש האדם יש שני דרכים,

הגוף וכחותיו יעצוהו תמיד ללכת לקראת נחשים ויטהו אל אהבת עצמו,

עד שאפי' הטוב אשר יעשה, יעשה מפני אהבת עצמו מתקות השכר ויראת עונש או פנייה אחרת,

אולם נמצא כח באדם שהיא התבונה המעשיית אשר תשים לפניו חק שיעשה הטוב רק בעבור שהוא טוב, ושרשה מהתבונה הכוללת הבלתי ב"ת שהוא השי"ת,

עד שה' הוא מיעץ אותו נגד הגוף ונגד חפציו, והשומע לעצת ה' הוא משוה את ה' נגדו,

ר"ל שמעריך שתי הטענות במאזני משקל טענת הגוף וטענת הנפש,

ושתי הדרכים האלה נקראים ימין ושמאל בכתבי הקדש,

שההולך בעצת גופו ותאותו הולך בדרך השמאל, כי לב כסיל משמאלו,

אבל אחר ששויתי ה' לנגדי ובטלתי רצוני מפני רצונו,

הוא מימיני בל אמוט – אני הולך ונוסע הנגבה לצד הימין אל הטהרה והקדושה.

מלבי"ם ביאור המילות שויתי. מענין שימה, וכבר בארתי (הושע י') ששוה המורה על השימה כולל גם מושג השיווי והערך, שהערכתי את ה' לנגדי, ולכן בטלתי חפצי מפני רצון ה':

רש"י שויתי ה' לנגדי תמיד – …ד"א שויתי ה' לנגדי תמיד ס"ת היה עמו לקרות בו כל ימי חייו וזה שאמר מימיני בל אמוט ע"ש התורה שנתנה בימינו שאני עוסק בה ולפיכך בל אמוט (סא"א):

 רד"קוהרמב"ם ז"ל פירש (מו"נ ג, נא): כי מימיני, כאילו הוא יד ימיני שלא ישכח אותה האדם בהרף עין לקלות תנועתה, ומפני זה בל אמוט, כלומר, לא אפול:

 

(ט) לָכֵ֤ן ׀ שָׂמַ֣ח לִ֭בִּי וַיָּ֣גֶל כְּבוֹדִ֑י אַף־בְּ֝שָׂרִ֗י יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶֽטַח:

מלבי"ם לכן, בזה יש לי שלש מעלות, א] ששמח לבי הלב מציין הכח הממשלה אשר בנפש,

שהאיש המשועבד לתאותיו לבו אינו שמח כי הרשעים מלאים חרטה

והלב [של המשועבד לתאוות] י"ל תמיד מלחמה פנימית עם עצמו,

אבל המושל ברוחו ומכניע תאותיו לבו שמח כי ניצח את המלחמה,

ב] מצד הנפש האלהית שנקראת בשם 'כבוד' בכתבי הקדש שהיא תגל בגילה חדשה,

כי היא חפצה שתשאר ברוחניותה ולא תתגאל בפת בג הגוף וביין משתיו,

ג] מצד הגוף עצמו שכ"ז ששומע לעצת התאוה, יכל בשרו מרואי, וכל כחות התאוה ירגיזו את בשרו ויכלוהו, רקב עצמות קנאה, והתאוה תכלה בשרו ושארו, אבל ע"י שהשקטתי זעף התאוה ושאונה בשרי ישכן לבטח:

מלבי"ם ביאור המילות שמח לבי ויגל כבודי. בארתי (לקמן כ"ב ב') ההבדל בין שמחה וגיל

ששמחה היא התמידית וגיל הוא על דבר מתחדש,

ותפס פה רבותא בכל אחד, שהלב ישמח בשמחה תמידית, כי יתגבר על יצרו תמיד עד שלא יהיה זה אצלו דבר מתחדש כמי שפעם נוצח ופעם לא,

וכבודו שהיא הנפש הרוחניות תגל, כי יתחדש לה בכל פעם מדרגה חדשה ותלך מחיל אל חיל:

 

(י) כִּ֤י ׀ לֹא־תַעֲזֹ֣ב נַפְשִׁ֣י לִשְׁא֑וֹל לֹֽא־תִתֵּ֥ן חֲ֝סִידְךָ֗ לִרְא֥וֹת שָֽׁחַת:

מלבי"ם כי, מפרש נגד מ"ש ויגל כבודי שהיא נשמתו הרוחנית כי עי"כ לא תעזב נפשי לשאול,

שהגם שהגוף ימות בהכרח וירד לשאול שהוא הקבר,

אבל נפשי הרוחנית לא תרד שאולה כי היא תחיה לעולם בנעימות נצח,

ונגד מ"ש אף בשרי ישכן לבטח מפרש כי לא תתן חסידך לראות שחת,

שהגוף שהתנהג בחסידות לא ישחת למות קודם זמנו,

שעל ידי שלא הלך אחר תאותו ישכון בשר הגוף בשלוה ובבריאות ויאריך ימים:

מלבי"ם ביאור המילות לא תעזב נפשי לשאול, לא תתן חסידך לראות שחת – נפשי היא הנפש הרוחנית (כנ"ל ג') שבעת שבא שם נפש נגד הגוף כוון על הנשמה, ושחת מציין לרוב המיתה קודם הזמן,

מה בצע בדמי ברדתי אל שחת, ואתה אלהים תורידם לבאר שחת,

ויש הבדל בין לא תעזוב ובין לא תתן – הגם שכבר כללתי התו"ה (קדושים סי' ד') שפעל נתן הבא בשלילה ואחריו המקור פירושו לא תשבק,

יש הבדל שלא תעזב היינו שיהיה תחת רשותו ולא יעזבנו להפרד מאתו וזה שייך על הנפש,

ולא תתן שתרגומו לא תשבק היינו שיצילהו מני שחת,

וזה שייך על הגוף שאינו כ"כ דבוק עם השם כמו הנפש שיצדק עליו לשון לא תעזוב:

 

(יא) תּֽוֹדִיעֵנִי֘ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח:

מלבי"ם תודיעני אורח חיים, החיים הזמניים הם רק חיים מדומים,

והחיים האמתיים הם חיי הנפש עת תפשט את שלמותיה [-לבושיה] הבשריים ותשוב אל צרור החיים,

וכל עוד תתלבש בגולם וגויה היא הולכת להתקרב אל ארצות החיים,

אבל זה אם תלך באורח מישור בדרך ה' אשר בו תגיע אל מחוז החפץ,

ובקש מה' שיודיעהו האורח שבו יגיע אל החיים הנצחיים, כי דרך זה לא יודע מעצמו רק מפי ה',

ובאר כי יש שני הבדלים בין החיים הנפשיים האמתיים ובין החיים המדומים,

א] שהשמחה שישיג האדם בחיים הזמניים לא ישבע בשמחה כי אחריתה שמחה תוגה,

אבל בחיים הנפשיים שם יש שובע שמחות את פניך מזיו השכינה,

ב] שהתענוג הגשמי הוא פוסק ואינו נצחי אבל נעימות הנמצא בימינך הוא נעימות נצח שהוא נצחי:

מלבי"ם ביאור המילות שובע. שם, נצח כבר בארתי שנצח מורה על זמן הנצחי של הרוחנים

שהוא למעלה מן הזמן הידוע לנו שנצחיותו נקרא בשם עולם:

רש"י תודיעני ארח חיים – לשון עתיד הוא ואינו לשון תפלה: רד"ק דרך תפלה שיודיעהו האל הדרך שיזכה בה לחיי העולם הבא.


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “תהילים פרק קנ”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר.

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו סיקס עם כרטיססנדיסק 128כרטיס זכרון 128