השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 
 
תהלים

תהלים פרק יב

(א) לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־הַשְּׁמִינִ֗ית מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:

רש"י על השמינית – כנור של שמונה נימין:

רד"ק וזה המזמור נאמר ברוח הקודש על העתיד על דור שהיו מתגברים הרשעים על העניים. ואמר:

מלבי"ם למנצח, כנגד בעלי לשון בזמנו אשר דברו עתק נגד ה' ודרשו פלסתר בתורתו,

ואשר דברו לה"ר בין איש לרעהו:

 

(ב) הוֹשִׁ֣יעָה ה֭' כִּי־גָמַ֣ר חָסִ֑יד כִּי־פַ֥סּוּ אֱ֝מוּנִ֗ים מִבְּנֵ֥י אָדָֽם:

מלבי"ם כי גמר חסיד שהיו עושים חסד בדבר שלא הבטיחו כלל, וכן עשו מצות יתירות מצד החסידות,

וגם פסו אמונים – אנשי אמת ששמרו מה שהבטיחו,

ובמצות היו עושים החיוב המוטל עליהם, ולא זאת לבד, כי.

מלבי"ם ביאור המילות גמר חסיד, פסו אמונים החסיד יעשה הכל יותר מן החיוב,

בין במצות שבין אדם לחברו יעשה חסד שהוא גדול מן אמת, שהאמת הוא לקיים ההבטחה והחיוב,

והחסד הוא בלא שום חיוב והבטחה,

ומזה יבא גם על מי שיפליג לעשות חסידות עם קונו יותר ממה שהוזהר,

וכשיש אמונים [אנשי אמת ששמרו מה שהבטיחו] ימָצאו גם חסידים המפליגים יותר על החיוב,

וכשאין אמונים יתמו החסידים בהיותם אז נרדפים ולצחוק בעיני העם,

וע"כ בא על אמונים לשון פסו, מענין אפס ואין, ועל החסיד גמר, שמורה הכליון והגמר עד אחריתו,

וכן (במיכה ז') אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין, ושם אמונים יכלול בעלי אמונה בין אדם לחברו,

וגם המאמינים בה' ובתורתו, שגם אלה תמו כמו שיבאר:

 

(ג) שָׁ֤וְא ׀ יְֽדַבְּרוּ֘ אִ֤ישׁ אֶת־רֵ֫עֵ֥הוּ שְׂפַ֥ת חֲלָק֑וֹת בְּלֵ֖ב וָלֵ֣ב יְדַבֵּֽרוּ:

מלבי"ם שוא ידברו איש את רעהו, ומחפאים השוא ע"י שפתי חלקות, וידברו בלב ולב

וגם יל"פ שוא ידברו באמונות ודעות, ושפת חלקות בדברים שבין אדם לחבירו:

מלבי"ם ביאור המילות בלב ולב. הלב ידבר ע"י הלשון שהוא שליח הלב. וע"י עצמו, ודברתי אני בלבי,

ור"ל שדבור הלב עם עצמו סותר לדבורו [של הלב] ע"י שלוחו שהוא הלשון, [וזהו 'בלב ולב']

ויל"פ שר"ל שידברו בלב ולב ויאמרו זל"ז יכרת ה' כל שפתי חלקות,

שמקללים את שפתי חלקות כאלו הם אנשי אמונה, ובאמת לבם לא נכון עמם:

 

(ד) יַכְרֵ֣ת ה֭' כָּל־שִׂפְתֵ֣י חֲלָק֑וֹת לָ֝שׁ֗וֹן מְדַבֶּ֥רֶת גְּדֹלֽוֹת:

מלבי"ם יכרת ה' כל שפתי חלקות בדברים שבין אדם לחבירו, לשון מדברת גדולות בעניני האמונה,

שהלשון מציין דברים התבוניים, שהם יתפלספו באמונה ויכחישו הדת:

מלבי"ם ביאור המילות שפתי, לשון התבאר אצלי בכ"מ שהשפה מציין הדבור החצוני והלשון מציין הדבור הפנימי,

 ובא ביחוד על הדבור בתבונה בהיקשים וחקירות, ובא פה על מופתים המתעים ועיונים הכוזבים שיעשו בעניני האמונה שבם לשונם תדבר גדולות ולשונם תגביר במופתי הנצוח:

 

(ה) אֲשֶׁ֤ר אָֽמְר֨וּ ׀ לִלְשֹׁנֵ֣נוּ נַ֭גְבִּיר שְׂפָתֵ֣ינוּ אִתָּ֑נוּ מִ֖י אָד֣וֹן לָֽנוּ:

מלבי"ם אשר אמרו ללשוננו נגביר – בעניני האמונה,

שפתינו אתנו – בדברים שבין אדם לחבירו ידבר לשון הרע ומרמה.

ויאמרו מי אדון לנו – אחר שיגבירו לשונם במופתים מזויפים להכחיש את ההשגחה ואין להם אדון בשמים, ושפתיהם אתם לנַצֵח את רעיהם בשפתי שקר ואין להם אדון בארץ:

 

(ו) מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘ מֵאַנְקַ֪ת אֶבְי֫וֹנִ֥ים עַתָּ֣ה אָ֭קוּם יֹאמַ֣ר ה֑' אָשִׁ֥ית בְּ֝יֵ֗שַׁע יָפִ֥יחַֽ לֽוֹ:

מלבי"ם משד, נגד המזיקים לרעיהם בין אדם לחברו, יאמר שיקום האדון להענישם, והמאמרים מקבילים, משוד עניים – עתה אקום יאמר ה' לענוש את השודדים,

ומאנקת אביונים – אשית בישע יפיח לו,

שהאביון אין לו מאומה שישדדו ממנו, ואנקתו הוא על שאין רוצים להושיעם בצדקה וחסד,

יפיח ה' וידבר "אנכי אשית בישע" להושיעם:

מלבי"ם ביאור המילות עניים, אביונים. הבדלם נודע שהאביון אין לו מאומה.

"יאמר, יפיח", פיח הבא על הדבור [וכ"פ רש"י] מורה על דבור בלחש, הפח בחורים (ישעיה מ"ב) ויפח לקץ (חבקוק ב') שזה ידבר אל עצמו, ודבור הנקמה יאמר בגלוי:

רד"ק …אשית בישע יפיח לו, אשית העניים בישע מאשר יפיח להם, כלומר: אושיעם מאשר יציבו להם פחים ללכדם. וכן יפיחו קריה (משלי כט, ח) יציבו פח:

 

(ז) אִֽמֲר֣וֹת ה֘' אֲמָר֪וֹת טְהֹ֫ר֥וֹת כֶּ֣סֶף צָ֭רוּף בַּעֲלִ֣יל לָאָ֑רֶץ מְ֝זֻקָּ֗ק שִׁבְעָתָֽיִם:

מלבי"ם אמרת, ונגד הדוברים עתק באמונה והמשתדלים לזייף תורת ה' ולדרוש בה דרשות של דופי,

אומר אמרות ה' אמרות טהורות, היינו האמרים והמליצות והספורים שבתורה

שהם לבושים וגוויות אל החכמה האלהית והסודות הצפונים בה שהם נשמות אליהם, הם טהורות,

שגם הספורים והמליצות שבתורה הם נקיות מכל סיג,

לא כאמרות הפילוסופים שילבישו את החכמות בספורים בדויים שאין בם מועיל,

לא כן התורה שגם הנגלה ממנה שהוא לבוש אל הנעלם היא טהורה ומלאה חכמה ומוסר,

והפנימית המתלבש תחת הלבושים הוא כסף הצרוף בעליל לארץ דבר יקר מאד ומזוקק שבעתים,

ועל האמרות והכסף אני מבקש.

מלבי"ם ביאור המילות בעליל לארץ, המתכיות היקרים היו צורפים באדמה שהיתה מסוגלת לזה, כמ"ש (מ"א ז' מ"ו) בבכר הירדן יצקם במעבה האדמה כמש"ש, ומקום הצירוף נקרא עליל.

צרוף, מזוקק הזיקוק הוא אחר הצירוף (מלאכי ג' ג'):

רש"י בעליל – ל' גילוי הוא בלשון המשנה בין שנראה בעליל בין שלא נראה בעליל כו'

ויש מפרשים בעליל ל' מעלה וכן פירושו כסף צרוף בעליל לארץ,

כלומר ככסף הצרוף במשובח שבעפר ובעליון שבו כי כור המצרף יעשה אדם מן העפר המשובח,

ל"א בעליל כמו עֵלִי (משלי כז) בתוך הריפות בעלי והוא שם כלי שכותשין בתוכו וכן בעליל

הכור שמתיכין לתוכו הזהב והכסף וזה אינו נראה לפי שאינו קורא עלי המכתש שכותשין לתוכו

אלא יד המכתש שכותשין בו שקורין פילאו"ן בלעז,

ל"א בעליל לשון בעל יד כלומר אדון הארץ ושבח המלה כנגד השם וזה תרגום יונתן הוא לשון אדנות

ואמר כי אמרותינו כסף צרוף מאדון הארץ שהוא השם שהוא צרף וזקק אותם (סא"א):

 

(ח) אַתָּֽה־ה֥' תִּשְׁמְרֵ֑ם תִּצְּרֶ֓נּוּ ׀ מִן־הַדּ֖וֹר ז֣וּ לְעוֹלָֽם:

מלבי"ם אתה ה' תשמרם את האמרות, וכן את הכסף [הצרוף], אתה ה' תצרנו מן הדור זו,

לבל יזייפו את האמרות והכסף הצרוף הזה ובל ידרשו בו דרשות של הבל.

מלבי"ם ביאור המילות תשמרם, תצרנו, הנצירה הוא יותר מן השמירה ובא רבים תשמרם על האמרות,

ויחיד תצרנו על הכסף שצריך שמירה יתירה:

רש"י תשמרם – לאותם עניים ואביונים הנרדפים מן הדור זו שהם דלטורין:

מזקק שבעתים – מדרש אגדה יש ומיושב על הסדר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעי' לדרוש את התורה במ"ט פנים לכל צד וזהו שבעתים [7X7] והיה דוד מתפלל עליהם רבש"ע ראה כמה תורתך ואמרתך ברורה ומזוקקת שבעתים בלבם

אתה ה' תשמרם שמור אותם בלבם תצרנו מן הדור הזה שלא ילמדו דרכיהם להיות דלטורין:

 

(ט) סָבִ֗יב רְשָׁעִ֥ים יִתְהַלָּכ֑וּן כְּרֻ֥ם זֻ֝לּ֗וּת לִבְנֵ֥י אָדָֽם:

מלבי"ם סביב, ר"ל שתצרנו מן הדור זו אשר בו יתהלכון הרשעים סביב הקליפה המכסה את הפרי,

סביב לבושי וסִפוּרי התורה לזייפם ולערב בם מוץ ופסולת,

בעת רום זלות לבני אדם, בעת אשר דברים הזלים והפחותים יתרוממו לבני אדם,

בעת שיעזבו את הדבר היקר והנכבד שהיא האמונה המקובלת ודברים האלהיים,

ודברים הזלים והמבוזים שהם מחקרי השכל ומופתים מתעים הם יקרים ורמים בעיניהם,

שאז יתהלכו הרשעים סביב אמרות ה' לשים דברים כוזבים ועיונים מבוזים תחתיהם,

בעת הזאת צריך שתשגיח לשמור ולנצור אמרות ה' וכסף הדת האלהי מן המזייפים,

בל יערבו בם סיגים ודברי זולות:

מלבי"ם ביאור המילות כרום. מקור. בעת רום: זלות. דברים מבוזים כמו כל מכבדיה הזילוה:

רש"י סביב רשעים יתהלכון – לטמון מוקשים להכשילני:

כרום זלות לבני אדם – מקנאתם שעינם רעה בגדולתי שנלקחתי מאחרי הצאן למלוך

וזהו פתרונו כרום זלות לבני אדם כשמתרומ' איש הזולל בעיני ב"א

וזהו דוגמא האמור במקום אחר אבן מאסו הבונים (לקמן תהלים קיח)

ומדרש אגדה פותרו על ישראל לעתיד לבא כשיתרוממו

ומנחם פתר כרום זלות לבני אדם כראם הזולל לאכול בני אדם ויהיה כרום כמו רום וראם וזולות כמו זולל וסובא (דברים כא) וכן פתרונו סביב רשעים יתהלכון סביבות העני הולכים רשעים לבלעו חנם כרום זלות לבני אדם:


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “תהילים פרק קנ”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר.

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו סיקס עם כרטיססנדיסק 128כרטיס זכרון 128