השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 
 
תהלים

תהלים פרק יז

(א) תְּפִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד שִׁמְעָ֤ה ה֨' ׀ צֶ֗דֶק הַקְשִׁ֥יבָה רִנָּתִ֗י הַאֲזִ֥ינָה תְפִלָּתִ֑י בְּ֝לֹ֗א שִׂפְתֵ֥י מִרְמָֽה:

מלבי"ם תפלה לדוד, תפלה זו נחלקת לג' חלקים,

(חלק א') מספר צדקתו איך נשמר מכל חטא בין במחשבה בין במעשה, ועז"א שמעה ה' צדק,

(חלק ב') מתאונן על אויביו ועל רעתם, ועז"א הקשיבה רנתי,

(חלק ג') מתפלל על אשרו הנפשי, ועז"א האזינה תפלתי,

ויען שיתראה בו קצת גאות ויוהרא, אומר שתפלתו היא בלא שפתי מרמה רק בלב שלם מבטחונו לה':

מלבי"ם ביאור המילות שמעה, הקשיבה האזינה,

כבר בארתי (ישעיה א' י' ובכ"מ) שהסדר הוא בתחלה קושב ואחר כך מאזין ואח"כ שומע

וכשבא על ג' נשואים מתחלפים יאמרו על העקרי לשון שמיעה, ועל הבלתי עקרי כ"כ לשון האזנה, ועל הטפל לשון הקשבה,

וזאת היא עקר בעיניו מה שיספר צדקו, לכן אמר שמעה צדק, ואחריו התפלה ואחריו הרינה,

שרינה הוא לשון צעקה, בין צעקה של שמחה בין צעקה של בכי ואנקה כמ"ש במכלול ומענין השני בא פה, כמו קומי רוני בלילה:

 

(ב) מִ֭לְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִ֣י יֵצֵ֑א עֵ֝ינֶ֗יךָ תֶּחֱזֶ֥ינָה מֵישָׁרִֽים:

מלבי"ם מלפניך, מתחיל לספר צדקתו, אומר הגם שבני אדם מפילים עלי משפט מעוקל לדון אותי לכף חובה, הלא מלפניך משפטי יצא עיניך הלא תחזינה מישרים – ולא תוציא עלי משפט שלא ביושר לחייב אותי:

רד"ק מלפניך משפטי יצא. פירש אדוני אבי ז"ל, כי התפלה הזאת על מעשה בת שבע, וביקש מלפני הקדוש ברוך הוא ואמר: מלפניך משפטי יצא, זה המשפט יצא מלפניך, שלא תשפטני בו.

עיניך תחזינה מישרים שעשיתי, ואל תחזה בזה העון, ושפטני ברב זכיותי ולא בזה העון. ואמר:

 

(ג) בָּ֮חַ֤נְתָּ לִבִּ֨י ׀ פָּ֮קַ֤דְתָּ לַּ֗יְלָה צְרַפְתַּ֥נִי בַל־תִּמְצָ֑א זַ֝מֹּתִ֗י בַּל־יַעֲבָר־פִּֽי:

מלבי"ם בחנת, נגד מה שלא חטא במחשבה אומר – אתה בחנת את לבי שהיא מחשבת הלב,

במה שפקדת לילה – שבלילה היא עת המחשבה ופקדת בל אהרהר בלילה מחשבות לא נכונות,

הנה צרפתני ולא תמצא כי זמותי דבר אשר בל יעבר פי – שמחשבה אשר אין ראוי להוציאה בפי

לא חשבתי גם בלבי, דבר שאסור לאמרו בפה נזהרתי ממנו מלחשבו גם במחשבת הלב:

מלבי"ם ביאור המילות (ג – ד) בחנת, צרפתני, הצרוף הוא אחר הבחינה, כמו בחנני צרפה כליותי (לקמן כ"ו ב'), וכמ"ש בירמיה (ט' ו'):

זמותי – הוא המעמיק במחשבה וזה ההבדל בינו ובין חשב, ורובו לרע, כי א"א שלא יעבר רע על מחשבתו, רק לא זמם במחשבה זאת, ור"ל לא תמצא שהעמקתי במחשבת דבר שאין ראוי להוציאו מפי,

והוא מאמר חרוזי עם פסוק שאחריו, וזה סדרו, בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבר פי: לפעולות אדם בדבר שפתיך אני שמרתי ארחות פריץ:

רד"ק בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא. באותו הלילה בחנת ופקדת לבי וצרפתני ולא מצאתני נקי.

ואמר:

זמתי בל יעבר פי, מה שחשבתי לומר בחנני ה' ונסני (מזמור כו, ב),

הלואי שלא יעבר פי ולא הייתי אומר אותו הדבר שנתגאיתי בו ונכשלתי בו. ואמר:

רש"י זמותי בל יעבר פי – אם תעלה עוד במחשבתי ליבחן לפניך [בעתיד!]

בל יעבר פי לומר עוד בחנני ונסני כמו שאמרתי כבר, כמו שנאמר (לקמן תהילים כו) בחנני ה' ונסני

שאמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא מפני מה אומרים אלהי אברהם ואין אומרים אלהי דוד?

אמר לו אני בחנתיו בי' נסיונות ונמצא שלם אמר בחנני ונסני כדאיתא במסכת שבת:

 

(ד) לִפְעֻלּ֣וֹת אָ֭דָם בִּדְבַ֣ר שְׂפָתֶ֑יךָ אֲנִ֥י שָׁ֝מַ֗רְתִּי אָרְח֥וֹת פָּרִֽיץ:

מלבי"ם לפעולות, נושאי המאמר הראשון נמשכים גם לכאן, וזהו סדרו

(בחנת) לפעולות אדם (פקדת) בדבר שפתיך (צרפתני בל תמצא) אני שמרתי ארחות פריץ,

שאחר שחשב ש[ה'] לא ימצא אחר הבחינה שחטא במחשבה, אומר כי כן לא חטא גם בפעולה ומעשה,

ואם בחנת לפעולות אדם – הם המעשים אשר פקדת והזהרת בדבר שפתיך שלא לעשותם,

שהם האזהרות ומל"ת שהזהירה עליהם התורה, צרפתני בל תמצא שאני שמרתי ללכת בארחות פריץ,

לעשות איזה דבר איסור כמו שעושים הפריצים הפרוצים גדרות:

 

(ה) תָּמֹ֣ךְ אֲ֭שֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶ֑יךָ בַּל־נָמ֥וֹטּוּ פְעָמָֽי:

מלבי"ם תמוך אשורי במעגלותיך, המעגל הוא הדרך הסבובי,

שלפעמים צריך לנטות מן הארח הישר אל המעגל שסובבים בו עד שמגיעים על ידו אל הארח הישר,

למשל הרחמים הוא הדרך הישר וכן הענוה והבושת,

ולפעמים צריך לנטות אל האכזריות והגאוה והעזות נגד רשעים ומכעיסי ה' והמלעיגים על עובדי ה',

או במקום שצריך לעשות בהוראת שעה נגד מצות התורה כמו אליהו בהר הכרמל,

ובזה צריך עזר אלוה בל יטה מני הדרך אחר שנוטה מן הישר אל הצד,

על זה אמר שגם בעת הצטרך ללכת במעגל הסבובי – גם אז תמוך אשורי,

היה נתמך ונסעד מה' בל נמוטו פעמי, וגם אז עשה כל מעשיו לש"ש ולא מט מדרך האושר והשלימות:

מלבי"ם ביאור המילות תמוך מקור, במעגלותיך. גדר המעגל הוא הדרך הסבובי בעיגול כמ"ש בכ"מ:

 

(ו) אֲנִֽי־קְרָאתִ֣יךָ כִֽי־תַעֲנֵ֣נִי אֵ֑ל הַֽט־אָזְנְךָ֥ לִ֝֗י שְׁמַ֣ע אִמְרָתִֽי:

מלבי"ם אני, עתה מתחיל הרנה על רדיפת אויביו, אחר שברר את צדקו,

אמר הנה קראתיך כי ידעתי שתענני אל, ואבקש שלא לבד שתענני למלאת בקשתי,

כי גם הט אזנך לי שמע אמרתי, כדרך האהוב שלא לבד שממלאים בקשתו

כי שומעים גם איכות אמריו בכל פרטיהם:

 

(ז) הַפְלֵ֣ה חֲ֭סָדֶיךָ מוֹשִׁ֣יעַ חוֹסִ֑ים מִ֝מִּתְקוֹמְמִ֗ים בִּֽימִינֶֽךָ:

מלבי"ם הפלה חסדיך אתה האל המושיע חוסים בך! צריך אתה להפלות בם חסדיך,

היינו להראות חסדים גדולים מופרשים ונעלים מן הטבע,

מסיבת אלה אשר המה מתקוממים בימינך – ר"ל שהם מראים א"ע כאילו הם צדיקים

ומתקוממים עלי בעזרתך, והם אומרים שימינך תושיע להם נגדי,

כמו שאמרו אויבי דוד אלהים עזבו רדפו וכו' אין ישועתה לו באלהים,

כאלו אלהים שלחם להתקומם עלי וימינו תושיע למו בדבר זה,

ולכן צריך אתה, להפלות חסדך להראות שאין האמת אתם:

 

(ח) שָׁ֭מְרֵנִי כְּאִישׁ֣וֹן בַּת־עָ֑יִן בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ תַּסְתִּירֵֽנִי:

מלבי"ם (ח – ט) שמרני, (המאמרים מקבילים) שמרני כאישון בת עין מפני רשעים זו שדוני, שאויביו היו משני מינים,

א] אלה שרצו להחטיאו ולהדיחו מיראת ה', מבקש שה' ישמרהו כאישון בת עין מפני הרשעים אשר זו שדוני, ר"ל ששודדים את זו (שהוא האישון בת עין) ממני, שרוצים לעור עיני,

דהיינו להטותו מדרך האור אל החשך, וע"כ מבקש שכמו ששם ה' שמירות רבות על האישון בת עין,

יען שהוא חלק זך ודק מלא פליאות ומאיר לכל הגויה, כן תשמר נפשי הזכה בת אלהים מלהכשל בחטא,

ובצל כנפיך תסתירני מפני אויבי אשר בנפש יקיפו עלי מפני הבאים להרגני:

רש"י כאישון – הוא השחור שבעין שהאור תלוי בו ועל שם שחרוריתו הוא קרוי אישון לשון חשך

והקב"ה הכין לו שומר את ריסי העין המכסין אותו תמיד:

רד"ק שמרני כאישון בת עין, כמו ששומר אדם אישון עינו. והוא השחור שממנו האור,

ונקרא אישון לפי שנראית בו צורת איש,

והוא"ו והנו"ן להקטין, לפי שהצורה היא קטנה. וכן וא"ו נו"ן שבתון שעניינו על תוספת קדושה.

וכן תוספת יו"ד האמינון (ש"ב יג, כ) להקטין. וסמיכות אישון אל בת, והוא דבר אחד, בת הוא שם עצם, גלגל העין שממנו האור, ואישון הוא שם התואר לפי שנראית בו צורת איש. ובצל כנפיך תסתירני:

 

(ט) מִפְּנֵ֣י רְ֭שָׁעִים ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי אֹיְבַ֥י בְּ֝נֶ֗פֶשׁ יַקִּ֥יפוּ עָלָֽי:

רד"ק ורש"י מפני רשעים זו שדוני. שמרני מפני האויבים אשר שדדו אותי. [אבן עזרא שדוני – כמו סבבוני]:

ומלת "זו" כענין "אשר" וכן זו חטאנו לו (ישעיה מב, כד). [אבן עזרא זו – כמו אלה],

איבי בנפש יקיפו עלי – ושמרני מפני אויבי אשר יקיפו ויסובבו עלי בנפשי, כלומר: לקחת נפשי: [אבן עזרא

בנפש – בתאות נפש יקיפו עלי]:

מלבי"ם ביאור המילות זו מוסב על אישון בת עין, בנפש – יקיפו לקחת נפשי:

 

(י) חֶלְבָּ֥מוֹ סָּגְר֑וּ פִּ֝֗ימוֹ דִּבְּר֥וּ בְגֵאֽוּת:

מלבי"ם חלבמו אשר סגרו את פימו, הם דברו בגאות, ימליץ שפיהם נסתם ונסגר מלדבר מרוב החלב,

ונראה כאילו הדבור אינו יוצא מן הפה, רק מן החלבים שסביבו,

והחלבים הם מדברים בגאות אלה הדברים:

 

(יא) אַ֭שֻּׁרֵינוּ עַתָּ֣ה סבבוני סְבָב֑וּנוּ עֵינֵיהֶ֥ם יָ֝שִׁ֗יתוּ לִנְט֥וֹת בָּאָֽרֶץ:

מלבי"ם אשורנו, צעדינו שהיו מאושרים עד עתה,

עתה סבבונו עיניהם – שאומרים על דוד ואנשיו שעיניהם אשר ישיתו לנטות בארץ הם סובבים את אשוריהם [של שאול ואנשיו],

ר"ל שמתוך ששולחים [דוד ואנשיו] עיניהם בכל הארץ לבקר על כל, ולתפוס מלכות וממשלה בארץ,

עיניהם אלה המתהלכים בארץ – סבבו את אשוריהם [את אושרם של שאול ואנשיו],

ר"ל ששאול אמר שדוד מזיק למלכותו ולאושרו, ושעוין עליו בעיניו לבקש עליו תואנה ולמרוד בו:

 

(יב) דִּמְיֹנ֗וֹ כְּ֭אַרְיֵה יִכְס֣וֹף לִטְר֑וֹף וְ֝כִכְפִ֗יר יֹשֵׁ֥ב בְּמִסְתָּרִֽים:

מלבי"ם דמיונו, וע"י זה רוצה לטרוף ולהרוג אותי,

וידוע בטבע האריה שבהיותו כפיר אינו יוצא עדיין על טרפו, רק יארב בסוכו למו ארב במסתר,

עד שבא אל מעמד האריה שאז יוצא עלֵי טרפו, עפ"ז ממליץ את שאול שנדמה אל שניהם,

בין אל האריה אשר יכסף לטרף – ויוצא לחוץ עלי טרפו,

ובין ככפיר אשר יושב במסתרים – וטורף במעונתו, כי כן תחלה רצה שאול להכותו במסתר בביתו ויטל עליו את החנית כ"פ, ואח"כ רדף אחריו במדבריות כאריה הזקן היוצא עלי טרפו:

מלבי"ם ביאור המילות כאריה וככפיר, עמ"ש הושע ה':

 

(יג) קוּמָ֤ה ה֗' קַדְּמָ֣ה פָ֭נָיו הַכְרִיעֵ֑הוּ פַּלְּטָ֥ה נַ֝פְשִׁ֗י מֵרָשָׁ֥ע חַרְבֶּֽךָ:

מלבי"ם קומה ה', בכאן מתחיל התפלה, מבקש שיקום ויקדים פניו טרם יטרוף וישחיתנו,

הכריעהו שיכרע במקומו ויכנע ולא ירדוף אחרי,

פלטה נפשי מהרשע אשר הוא חרבך – שעל ידו תעניש בריותיך להרוג על ידו את המחוייבים מיתה:

 

(יד) מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨ ׀ ה֡' מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘ וצפינך וּֽצְפוּנְךָ֘ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים וְהִנִּ֥יחוּ יִ֝תְרָ֗ם לְעוֹלְלֵיהֶֽם:

מלבי"ם ממתים ידך, האנשים שהם ידך, ר"ל שעל ידם אתה פועל ומנהיג ישוב עולמך,

(נגד מ"ש 'רשע חרבך' אמר 'ממתים ידך', כאלו ה' מנהיג עולמו ע"י האנשים, והאנשים החלושים הם ידו, והעריץ הוא חרבו, שע"י החלושים פועל עניני עולמו שהם עוסקים בישוב עולם זורעים וחורשים ובונים,

והם יד ה' העוסק בישוב העולם,

וע"י הרשעים הוא הורג בחרבו ומאבד את החוטאים)

ממתים מחלד – מאנשי הזמן העוסקים בחלד ובישוב עולם, שהם רוב בני אדם,

אשר חלקם בחיים ובצפונך תמלא בטנם – שהם ממלאים בטנם מן השני החלקים שהוכנו לפניהם,

מן חלקם בחיים בעוה"ז, ומן חלקם בצפונך בעוה"ב הצפון – או בנפש הצפונה מעיני כל,

ר"ל שאינם עושים דבר לאושר נפשם ולחיי העוה"ב, כי כל עסקם הוא למלא בטן,

(כמ"ש כל עמל אדם לפיהו) והם אוכלים הכל בעוה"ז, בין חלקם בעוה"ז בין חלקם לעוה"ב,

בין הצלחת גופם בין אושר נפשם הצפון, הכל יקחו רק למלא בטן ולצרכי גופם,

וכל עסקם הוא, א] לאכול ולמלא בטנם,

ב] שישבעו בנים לקיום מינם והניחו יתרם ועשרם לעולליהם, כי לא ידאגו להשאיר דבר לשאריתם הנצחי ולהצלחת הנפש, רק ישבעו בעוה"ז מאכילה ומבנים.

ואחרי מותם לא נשאר להם מאומה רק מה שיניחו עשרם (וגם יתרם כולל מותר האדם מן הבהמה)

הכל יניחו לבניהם, כי הם יאבדו מבלי השארה וקיום אישי:

מלבי"ם ביאור המילות ממתים. אנשים חלושים, מגביל נגד הרשע שהוא עריץ.

מחלד, מציין העולם הזמני, ומ"ש מצהרים יקום חלד על צד המליצה,

בחיים, הב' נמשך לשתים בחיים ובצפונך, ותמלא נסתר לנקבה.

רש"י ממתים ידך – מן המתים בידך על מטתם אני בוחר להיות:

ממתים מחלד – מאותם שמתים בזקנה משהעלו חלודה רדוייל"א בלעז ומן הצדיקים אשר חלקם בחיים:

וצפונך תמלא בטנם – ומאותם אשר תמלא מעיהם מטובך אשר צפנת ליריאך:

יתרםנכסיהם אשר ישאירו במותם:

 

(טו) אֲנִ֗י בְּ֭צֶדֶק אֶחֱזֶ֣ה פָנֶ֑יךָ אֶשְׂבְּעָ֥ה בְ֝הָקִ֗יץ תְּמוּנָתֶֽךָ:

מלבי"ם אני אהיה נבדל ממתים מחלד אלה, כי בצדק אחזה פניך,

אין עסקי בצרכי הגויה הכלה ואובדת, רק אני אחזה פניך בצדק שאני עוסק בו,

שבו אשלים את נפשי וע"י אתהלך לפני ה' לחזות אור פניו ולדבקה בו,

אשבעה בהקיך תמונתך – אני איני שבע בעוה"ז לא שביעת הבטן ולא שביעת הבנים –

כמתים מחלד שאמר 'תמלא בטנם ישבעו בנים',

רק אז אשבעה עת יקיץ תמונתך,

ימליץ כי תמונת ה' נמצא באדם, שהיא נפשו האלהית שהיא צלם אלהים ותמונתו,

כי היא חלק אלוה ובה מצויר האלהית ותמונתו,

רק שתמונת ה' הנמצא באדם היא ישינה כ"ז שהגוף חי, כי נרדמת בחיק הגויה,

כמי שישן שהגם שהוא חי, אין כחותיו פועלים ומתראים אז,

כן כוחותיה ופעולותיה האלהיים נעלמים אז ונרדמים,

ואחר שתפשט את הגויה, אז תקיץ התמונה האלהית משינתה,

והצלם האלהי ודמותו שהיא הנפש יתעורר ויקוץ, ואז אשבעה מעדן הנצחי ומפרי הצדק שעשיתי בעודי בחיים, אשר בו אחזה פניך,

ואיני דומה [לרשעים-] כמתים מחלד שישבעו בעוה"ז מן הצפון להם לעוה"ב:

מלבי"ם ביאור המילות תמונתך, היא אנדרטא של דבר, כמו תמונת סמל, כי הנפש היא ציור של חכמת אלהים:

 


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “תהילים פרק קנ”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר.

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו סיקס עם כרטיססנדיסק 128כרטיס זכרון 128