השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 
 
תהלים

תהלים פרק יט

(א) לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:

מלבי"ם למנצח, יבאר כי כבוד ה' יתגלה בעולמו ע"י שני מחזות,

ע"י העולם אשר ברא נשיגהו בדרך החקירה והעיון, וע"י התורה נשיגהו בדרך הנבואה וההופעה האלהית,

ויבאר שיש יתרון לגילוי כבודו מציאותו והשגחתו ומעשה יד יו ע"י התורה מעל ידי העיון והמחקר,

בששה ענינים:

 

(ב) הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דָ֗יו מַגִּ֥יד הָרָקִֽיעַ:

מלבי"ם השמים מספרים כבוד אל, השמים כולל כל הגורמים השמיימים אשר בעולם הגלגלים,

והרקיע שם מיוחד אל מקום עליית האדים,

ששם יתהוה המטר והברד ועד שם יגיע גבול הארץ וראוי לנשימת כל בע"ח [אטמוספירה],

ומשם ולמעלה יתחיל גבול השמים וכל בע"ח לא יתקיים שם,

כמו שכן דעת המורה וההולכים לשיטתו בפירוש שם רקיע

ויש הבדל בין כבוד ה' ובין מעשה ידיו,

שהכבוד יחויב לו מצד שהוא בורא כל בראשית הבריאה והוא סיבת כל הנבראים, וזה יספרו השמים,

שכל הרואה הבנין הגדול הזה והמאורות אשר בו ידע שיש בורא יחיד אשר ערך הכל ביכלתו וחכמתו,

אולם לא נוכל לדעת מזה שהוא עדיין עוסק בבריאה ומחדש בכל יום מעשה בראשית

ושהוא המנהיג את העולם,

וזה נודע מן הרקיע שמפלאי המטר וההשגחה הנמצא בו נודע שהוא עדיין עוסק ופועל ומכין לארץ מטר ומצמיח הרים חציר,

ואמרו חז"ל מעשי ידיהם של צדיקים מי מגיד, הרקיע, שע"י שיבא המטר ע"י תפלת הצדיקים,

והקב"ה מביאו בעתו בכ"מ לפי הצורך אל כל מדינה במקום תכונתה לפי הזמן והמקום,

נודע השגחת ה' ופעולתו בעולמו,

ויש הבדל בין ספור להגדה שהמגיד יגיד דבר חדש הנוגע לחברו,

וזה מגיד הרקיע שמודיע בכל עת מעשי ידי ה' המתחדש בבריאה לצורך ישוב בנ"א,

אבל ספורי השמים הם מדָבָר עבר שה' ברא הכל בששת ימי המעשה,

שזה כמספר דבר שכבר היה לעולמים שאינו נוגע לנו בהוה:

מלבי"ם ביאור המילות מספרים, מגיד. ההגדה הוא בדבר חדש שחברו רוצה לדעתו (עמ"ש לקמן קמ"ה ו', איוב י"ב ח'), וההבדל בין שמים ורקיע כן הוא דעת גדולי המפ':

 

(ג) י֣וֹם לְ֭יוֹם יַבִּ֣יעַֽ אֹ֑מֶר וְלַ֥יְלָה לְּ֝לַ֗יְלָה יְחַוֶּה־דָּֽעַת:

מלבי"ם יום, הנה משלשה דברים נוכל לברר על דבר שהוא מפעולת פועל בכונה ולא נפל על צד הקרי וההזדמן,

א] מצד הריבוי שהמקרה (לא) יהיה רק למעט,

ב] מצד החכמה אם נעשה בשלימות, כי דבר הבא במקרה לא יבא בשלימות וביושר כראוי,

ג] מצד התכלית שהמקרה לא תפנה אל איזה תכלית שאם יפנה אל תכלית אינה מקרה, וכמ"ש כ"ז הפילוסוף (בס' השמע מאמר ב'),

וכן באר פה איך נודע כבוד אל מן הבריאה הכללית,

א] מצד הריבוי, שהגדה זאת מתמדת בזמן כי יום ליום יביע אומר,

ובאשר ביום יראו כל אדם מעשי אלהים והוא יביע אומר ויספר את גבורתו,

ובלילה שאז עת דממה והטבע כולה תשים יד לפה, אז הוא עת המחשבה

שאז יחשבו ויעיינו על מה שראו ושמעו ביום ויוציאו ממנו דעת אלהים, ועז"א ולילה ללילה יחוה דעת,

ובאשר כל יום יגיד אומר חדש מהחדושים האלהיים אשר יעשו בכל יום ויום,

כן בכל לילה יודעו להם התגלות חדשות מפועל אלהים ומעשהו ישכילו,

וגם ר"ל שהימים תמיד סמוכים זה לזה וכן הלילות.

כי היום וכן הלילה סובב ומתגלגל תמיד סביבות הכדור עד שבכל רגע יגיד יום החולף אומר ליום הבא לרגלו ונכנס תחתיו, וכן לילה ללילה, בענין שהרבוי הזה מתמיד ומתרבה בכל זמן:

מלבי"ם ביאור המילות יביע. דברים הנוזלים מן המבוע, והושאל אל הדבור הנובע ומתרבה מעצמו,

יחוה, ענין גילוי חדשות בעניני מדע.

 

(ד) אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵ֣ין דְּבָרִ֑ים בְּ֝לִ֗י נִשְׁמָ֥ע קוֹלָֽם:

מלבי"ם אין, והגדה זו אינה בלחש כי 'אין אומר' שהוא מאמר שלם,

וגם 'אין דברים' שהוא גם דבורים יחידים, אשר 'בלי נשמע קולם',

שכל אמירה וכל דבור היוצא מאת הטבע ופליאותיה המתחדשות כל רגע להעיד על כבוד של יוצר,

קולם נשמע מקצה הארץ ועד קצהו,

וכל שיח וכל רמש וכל תנועה המתהוה בעולם יתן קול עז ויכריז בקול גדולת הבורא וחכמתו:

מלבי"ם ביאור המילות אומר, דברים. אומר הוא מאמר שלם, ודבר יפול גם על מילה אחת כמ"ש בחבורי התו"ה (ויקרא ס' ג'):

 

(ה) בְּכָל־הָאָ֨רֶץ ׀ יָ֮צָ֤א קַוָּ֗ם וּבִקְצֵ֣ה תֵ֭בֵל מִלֵּיהֶ֑ם לַ֝שֶּׁ֗מֶשׁ שָֽׂם־אֹ֥הֶל בָּהֶֽם:

מלבי"ם בכל, וגם שהגדה זו אינה מיוחדת במקום פרטי כי היא מתפשטת בכל המקומות

שאף בכל הארץ הבלתי מיושב יצא קום,

כי הקו אשר נטה הבורא יתברך על בנינו הכללי התפשט על כל הארץ והיא מכלל הבנין ותלויה על בלימה נמשכת בקו המושך בין השמים הסובבים ומושכים אותה מכל צד במאמרו של בורא כל,

ובקצה תבל שהיא החלק המיושב שם יצאו מליהם,

כי שם כל הברואים והנמצאים ימללו מלים ויגידו חכמת אלהים ותכונתו.

 

לשמש שם אוהל – עתה יתחיל לבאר איך נעשו בחכמה ובתכלית השלימות,

הנה לשמש שם אהל בהם שממנה יצא האור והחיים לכל הגרמיים אשר תחתיה וביחוד אל כדור הארץ, שהיא תתן אור וחיים בין לצמחים בין לבע"ח,

וה' ערך מהלכה בחכמה נפלאה עד שיתפשט אורה בכל כנפות הארץ, כי.

מלבי"ם ביאור המילות ארץ, תבל. הבדלם מבואר בכ"מ שתבל הוא החלק המיושב,

ויל"פ שקוום ומליהם יוצא אל השמש שכולם מקבלים השפעתם ממנה:

 

לשמש שם אוהל בהם נרתיק השמש

במדרש בראשית (בראשית רבה פ' ו') נאמר: גלגל חמה יש לו נרתיק המדרש מציין בהקשר לכך את הפסוק בתהילים (יט, ה): לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם "נרתיק" זה של השמש מוזכר בעוד מקומות בדברי חז"ל (ראה לדוגמא בבא מציעא פו, ב).

מדבריהם מתבאר כי אלמלא ה"נרתיק" של השמש היו יושבי כדור הארץ ניזוקים בצורה חמורה ביותר. למותר לציין כי הבלתי מאמינים לתורת ישראל התקשו לקבל את הדברים, שהרי השמש גלויה לעין כל, ואין עליה שום סימן של מעטפה או נרתיק.

אך מאידך, חז"ל גם הם ראו שאין על השמש שום סימן של מעטפה או נרתיק, ובכל זאת אמרו את הדברים בהחלטיות, מפני שכך אומרת התורה!

ומה אומרים בנושא זה אנשי המדע בעידן החלליות והצילומים של השמש בקרינת X [קרני רנטגן]?

הנה מבנה סכימטי של השמש מתוך ספרו של ד"ר נ. וידאל, אסטרונום בכיר במצפה המלכותי הבריטי "גריניץ", ופרופסור אורח במרכז לאסטרופיזיקה באוניברסיטת הרוורד, ארה"ב. ("צבא השמים", חלק א עמ' 27) שירטוט המבנה הסכימטי והכיתוב שמתחתיו המופיעים כאן מצולמים מתוך הספר – באדיבות המחבר. [ע"ש תצלום].

והרי דבריו של ד"ר וידאל בהסבר הדברים ("צבא השמים" עמ' 26):

…שרטוט 1 מראה את המבנה של השמש כפי שהוא ידוע לנו היום: איזור א' הוא פנים השמש. שם הטמפרטורה גבוהה מאד (עד 15 מליון מעלות חום במרכז). באיזור זה הקרינה היא חזקה ביותר בקרינה אולטרא סגולה, קרינת X (רנטגן), וכן קרינת גמא. אם קרינות אלו היו מגיעות ישר לכדור הארץ הן היו שורפות את כל העולם.

שכבה ב' היא היא הנרתיק האחרון הבולם קרינה זו וכן את גלי ההלם הבוקעים מתוך השמש "ומרככת" אותם. שכבה זו נקראת "פוטוספירה" והיא בטמפרטורה של 6000 מעלות. עד כאן דבריו של ד"ר וידאל.

 והרי עבורינו הלקח כפול: א. התורה, על המידע המדעי המופיע בה, אין מקורה בגורם אנושי, אלא בבורא העולם אשר גילה בתורתו לעמו את מסתרי בריאתו, ובהם גם את אותם שאינם נראים לעין השטחית.

ב. יש להתייחס ברצינות הרבה ביותר ובכובד הראש הראוי לכל מאמר חז"ל, אף אם הדברים נראים בלתי נתפסים במבט פשוט. [הידברות]

 

(ו) וְה֗וּא כְּ֭חָתָן יֹצֵ֣א מֵחֻפָּת֑וֹ יָשִׂ֥ישׂ כְּ֝גִבּ֗וֹר לָר֥וּץ אֹֽרַח:

רש"י והוא כחתן יוצא מחופתו – בכל בקר וזהו שאמר השמים מספרים כבוד אל:

רד"ק והוא כחתן יצא מחפתו. בשחר בצאתו בזהרו ובהדרו הוא כחתן יוצא מחופתו שהכל שמחים לנגדו,

כן השמש הכל שמחים לאורו.

ואדוני אבי ז"ל פירש: שדימהו לחתן יוצא מחופתו שהוא נכסף לשוב לכלתו,

כן השמש שב בכל יום למקום זריחתו.

ודימהו גם כן לגבור, ואמר: ישיש כגבור לרוץ ארח, לפי שלא יכשל במרוצתו.

ואמר: ישיש כגבור, כי הגבור שָׂשׂ ושמח בצאתו למלחמה. וכן אמר בזכרו גבורת הסוס (איוב לט, כא):

וישיש בכח יצא לקראת נשק, כן השמש ישיש בצאתו. והנצתו והצצתו וזריחתו הוא הששון והשמחה:

מלבי"ם והוא, השמש הולך בשני מהלכים מתנגדים,

א] הילוך היומי שיסבב בכל יום ממזרח למערב,

ב] הילוך השנתיי שיסבב בכל שנה ממערב למזרח, [כך כתבו התוכנים הקדמונים, וצ"ב כוונתם].

וסיבוב זה אינו על קו משוה היום רק נוטה מן המשוה לצפון ולדרום יותר מכ"ג מעלות,

שכשהוא בר"ח ניסן בראש מזל טלה יטה יום יום דרך הגלילים עד ראש סרטן ואז ישוב ללכת למאזנים ומשם לגדי, ולא ישנה מהלכו מגליל אל גליל אף כחוט השערה,

ויאמרו הקדמונים כי הילוך השמש העצמי הוא ממערב למזרח רק גלגל היומי מכריחו בכל יום ומוליכו סביב כדור הארץ ממזרח למערב, ועל המהלך ההכרחי שילך בכל יום אמר והוא כחתן יוצא מחופתו,

שיציאת החתן מן החופה הוא בהכרח,

ועל המהלך העצמי שילך בכל שנה אמר ישיש כגבור לרוץ ארח, שהוא מה שילך ברצונו שלא עפ"י הכרח, ובאשר מהלך זה השנתי לא ילך על הדרך הגדול הקבוע שהוא על קו המשוה,

רק על הארח שהוא מן הצד שהוא על גלגל המזלות, אמר לרוץ ארח,

שהארח הוא ההולך מן הדרך הגדול אל הצד לכפרים ואינו קבוע כ"כ, ועי"ז.

מלבי"ם ביאור המילות ארח, מבואר בכ"מ שהוא קטן מן הדרך:

 

(ז) מִקְצֵ֤ה הַשָּׁמַ֨יִם ׀ מֽוֹצָא֗וֹ וּתְקוּפָת֥וֹ עַל־קְצוֹתָ֑ם וְאֵ֥ין נִ֝סְתָּ֗ר מֵֽחַמָּתֽוֹ:

מלבי"ם מקצה השמים מוצאו, הגם ש[השמש] יוצא מקצה השמים אינו הולך על קו המשוה ביושר,

רק ותקופתו על קצותם – יקיף אל הקצוות שהוא לצד צפון ולצד דרום, וזה מורה על רוב החכמה

שאם היה הולך תמיד על קו המשוה לא היה אפשר לישוב הארץ

כי על מסלול השמש בקו המשוה היה החום בוער מאד, ועל גלילות צפון ודרום לא היה חום השמש מגיע שם כלל,

אבל ע"י שהולך ומקיף לצדדי הקצוות אין מקום נסתר מחמתו שחום השמש מתפשט על כל הקצוות וכל הארץ ראויה לישוב, ובזה מתבאר החכמה וגם התכלית שלא תהו בראה, וכ"ז עדות על פעולת פועל חכם:

רש"יואין נסתר מחמתו – אילמלא [כוונתו 'אלמלי'] ניתן ברקיע התחתון לא היה אדם נסתר מפניו מפני חמימותו שחמה ולבנה ברקיע השני כדאמרינן שבעה רקיעים הם וילון רקיע שחקים זבול מכון מעון ערבות ומונה להם כסדרן וילון אינו משמש כלום רקיע יש בו חמה ולבנה כוכבים ומזלות כו':

 

(ח) תּ֮וֹרַ֤ת ה֣' תְּ֭מִימָה מְשִׁ֣יבַת נָ֑פֶשׁ עֵד֥וּת ה֥' נֶ֝אֱמָנָ֗ה מַחְכִּ֥ימַת פֶּֽתִי:

רש"י תורת ה' תמימה – גם היא מאירה כשמש כמו שנאמר בסוף הענין מאירת עינים ואומר (משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור

ד"א ואין נסתר מחמתו – ליום הדין – וליהט אותם היום הבא (מלאכי ג')

אבל תורת ה' תמימה היא משיבת נפש לדרכי חיים ומגינה היא על לומדיה מאותו להט

כמו שנאמר וזרחה להם יראי שמי שמש צדקה ומרפא וגו' (שם מלאכי ג'):

עדות ה' נאמנה – נאמנת היא להעיד בלומדיה:

משיבת נפש – משיבתו מדרכי מיתה לדרכי חיים:

מחכימת פתי – נותנת חכמה לפתאים:

 

מלבי"ם תורת, אחר שספר איך ניכר כבוד ה' וגדולתו ע"י העולם, יאמר, כי עוד יש הגדה אחרת המכרזת מפלאות תמים דעים אשר לה יתר שאת על ההגדה הראשונה של העולם,

בששה דברים, נגד ששה חלקי התורה אשר התפלל עליהם במזמור של תמניא אפי,

שהם תורה עדות פקודים מצות חקים ומשפטים כמו שבארנו שם,

ועל החלק הנקרא תורה שהוא ילמד לנו יסודות האמונות בין בעיונים האלהיים בין בעניני הנבואה,

אמר שלה יתרון על מה שישיגו בעלי העיון בחקירותיהם ע"י ההגדה הראשונה של העולם,

שהתורה [-הלימוד] שנשיג ע"י ההגדה הראשונה אינה תמימה,

כי (לא) תלמד לנו רק שיש בורא כי אין נברא בלא בורא, אבל לא אם העולם קדמון או מחודש?

ואיך נברא אם מן האפס המוחלט או מן חומר קדום?

ולא נדע ממנה ההשגחה והנבואה תורה מן השמים ודבקות ה' בעם קרובו,

אבל תורת ה' היא תמימה, בלי שום חסרון, כי תלמדנו כל חלקי הדעות והאמונות,

וגם, שהגדה הראשונה [-העולם] לא תלמד אותנו מענין הנפש ורוחניותה והשלמתה

ואיך תשוב אל ה' אלהים, – אבל תורת ה' משיבת נפש אל צרור החיים.

עדות – החלק ממנה שנקרא עדות, והוא חלק הספורי שבתורה,

נבדלה מן ספורי החכמים אשר בדו לעצמם להלביש בם עיוניהם, שרובם בדויים ולמשל בלבד,

אבל עדות ה' נאמנה כי גם מלבושי התורה והסיפורים שלה חוץ מכונתם הפנימית והסודות הצפונים בהם הם אמתיים כפשוטם,

ותחת שעדות הפילוסופים אשר יעידו על מה שהעלו בחקירותיהם לא יבינום רק החכמים בעלי העיון,

אבל ספורי התורה ועדותה מחכימת פתי,

שגם הפתי יראה ממעשה דור המבול והפלגה וסדום וכדומה – עונשי ה' את הרשעים,

וממעשי האבות וקורותיהם – השגחתו על הצדיקים,

ומעניני יצ"מ וכל הנזכר – יראה שהשם ב"ה משדד הטבע ומפליא נס להתנוסס,

וממעמד הר סיני – יכירו אמתת הנבואה ותורה מן השמים וכדומה:

מלבי"ם ביאור המילות תורת עדות פקודים מצות, התבאר הבדלם לקמן (סי' קי"ט):

 

(ט) פִּקּ֮וּדֵ֤י ה֣' יְ֭שָׁרִים מְשַׂמְּחֵי־לֵ֑ב מִצְוַ֥ת ה֥' בָּ֝רָ֗ה מְאִירַ֥ת עֵינָֽיִם:

רש"י ברה – מצהרת [מאירה כצהרים], "תורת, עדות, פקודי, מצות, יראת, משפטי" –

ששה כנגד ששה סדרי משנה ובין כל שם ושם חמש תיבות עם השם עצמו כנגד ה' חומשי תורה

וחותם בסופן אמת צדקו יחדיו כלם יחד מתוקנים בחסד ואמת:

מלבי"ם פקודי ה', החלק של המצות הנקראים בשם פקודים, שהם מיוחדים לזכור על ידם דברים אמוניים (כמו המועדים על יצ"מ) או במדות (כמו מצות פריקה וטעינה פאה ומתנות עניים וכדומה),

נבדלים מן הפקודים [אשר] כמוהם שעשו בני אדם עפ"י הסכמתם – שאינם ישרים,

אבל פקודי ה' המה ישרים – שנעשו עפ"י היושר והצדק,

וגם שפקודי ב"א אינם משמחי לב – באשר אין רצוף בם תכלית נכבד שהוא המשמח לב עושהו

בידעו התועלת שיגיע מן המעשה, אבל פקודי ה' הם משמחי לב עושיהם.

 מצות ה' – החלק המיוחד בשם מצוה שהוא רוב המצות שבתורה,

נבדלה ממצות אנשים, שהם הולכים חשכים ואור השכל לא נגה עליהם,

 אבל מצות ה' ברה – שכולם יש להם טעמים נכונים להישיר הדעות ולאושר הנפשות,

וגם היא מאירת עינים – שהם החושים,

כי ילמדוהו רחמים וחנינה ונדיבות וכל המדות הטובות אשר יעשה וחי בהם בחיי העולם הזה:

 

(י) יִרְאַ֤ת ה֨' ׀ טְהוֹרָה֘ עוֹמֶ֪דֶת לָ֫עַ֥ד מִֽשְׁפְּטֵי־ה֥' אֱמֶ֑ת צָֽדְק֥וּ יַחְדָּֽו:

מלבי"ם יראת ה' הם חלק החקים שבתורה שאין להם שום טעם רק שהם גזרת מלך

ואנו צריכים לעשות אותם מפני יראתו כעבד שעושה מצות אדוניו מבלי ידרוש טעמם ונמוקם,

כמ"ש ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו,

יש בהם הבדל מן החקים שתקנו האנשים שרובם הם טמאים, כמו כל התועבות שעשו לע"ג,

מזנות ושריפת הבנים שהיה מפני יראת הע"ג, ויראת ה' [לעומת זאת] היא טהורה,

וכן יראת ההבל אינה מתקיימת כי היו מחליפים חקיהם תמיד באחרים כנודע, אבל יראת ה' עומדת לעד,

משפטי ה' – הוא חלק המשפטים שבתורה נבדלו מן המשפטים אחרים שהם אינם אמת

כי א"א לשכל האדם לשער לא אמתת המשפט לפי הצדק ולא העונשים המגיעים לעוברים שיהיה במדה ובפלס לפי החטא, ולא להסכים הצדק הנימוסי והדתי עם הצדק הטבעי, ולא שיסכימו המשפטים זה עם זה, אבל משפטי ה' צדקו יחדיו אין סתירה ביניהם, ולא מהם אל הצדק הטבעי:

 

(יא) הַֽנֶּחֱמָדִ֗ים מִ֭זָּהָב וּמִפַּ֣ז רָ֑ב וּמְתוּקִ֥ים מִ֝דְּבַ֗שׁ וְנֹ֣פֶת צוּפִֽים:

מלבי"ם הנחמדים, ואומר כי ימצאו בם [בתורה הקדושה] גם השלמיות המדומים שהאדם רודף אחריהם,

אם המועיל, שהם נחמדים מזהב ומפז רב, ואם הערב, שהם מתוקים מדבש ונופת צופים,

שימצא בם הערב לשעתו, והמועיל אל החיים המדינים והצלחה בעוה"ז:

מצודת דוד הנחמדים – למי שחומד מהם אין לו דבר יערוך עליו כי חמודים המה לו מזהב וגו' ומתוקים המה לו מדבש וגו':

אבן עזרא הנחמדים – אנשי העולם מתאוים להיות להם זהב ופז רב הם אבנים יקרות בעבור שהם עומדים וימצאם בשעת הצורך בעבור היותם עומדים בעצמם ולא יחסרו

ולחכמה – יתרון עליהם כי האדם ימצאנה בחייו ובמותו

וטעם ומתוקים כי המאכל צריך אליו כל חי טוב ורע אמר כי תענוג החכמה יותר מתענוג המאכל המתוק

ואין למעלה מהדבש בעבור היות המאכל תענוג רגע והחכמה לעולם,

גם טעם מתוקים הם מדבש ונופת למשכילים לבדם לא לכל אדם על כן גם עבדך ומלת בהם כמו הנחמדים וטעם בשמרם עקב רב ידעתי כי בשמירתם שכר רק רב יקבל השומר והנה יועילו בעולם הזה ובבא:

רש"י ונפת צופים – ומתק צופים ברויי"קאש בלעז

ומנחם פתר ונפת לשון טפה וכן נפת תטפנה (משלי ה') נפתי משכבי (שם משלי ז') (סא"א):

 

(יב) גַּֽם־עַ֭בְדְּךָ נִזְהָ֣ר בָּהֶ֑ם בְּ֝שָׁמְרָ֗ם עֵ֣קֶב רָֽב:

מלבי"ם גם, ובכ"ז גם עבדך שאינו רודף אחר דברים המדומים והמועיל והערב, בכ"ז אני נזהר בהם,

מצד כי בשמרם עקב רב, שנמצא תכלית גדול בשמירתם בעצמם, שהוא אהבת הטוב שרצוף בהם עצמם:

מלבי"ם ביאור המילות עקב. מציין השכר הבא באחרית המעשה, והיה עקב תשמעון: מצודת ציון …כהעקב הזה שהוא סוף הגוף:

רש"י …ד"א עקב רב סופן של ת"ח לבא לידי גדולה, עקב לשון סוף, ויש לו חבר בלשון משנה 'עקבות משיחא':

 

(יג) שְׁגִיא֥וֹת מִֽי־יָבִ֑ין מִֽנִּסְתָּר֥וֹת נַקֵּֽנִי:

מלבי"ם שגיאות, אולם בקש בל יכשל מלזהר בשמירתם,

א] ע"י השגיאה, שהוא שגיאת העיון, שיתחלף לו לאמר על האסור מותר שזה גדר השגיאה כי מי יבין להנצל משגיאת השכל,

ב] מנסתרות נקני, שהוא השוגג הגמור כסבור שהוא שומן והוא חֵלב שלא תענישני ע"ז:

מלבי"ם ביאור המילות שגיאות. יש הבדל בין שגה ובין שגגשהשגיאה היא שגיאה עיונית כסבור שחֵלב מותר. והשגגה – הוא שגגת מעשה כסבור על החֵלב שהוא שומן, ובארתי זה בס' התו"ה (ויקרא סי' רמ"ג)

ופה קרא השגגה בשם נסתרות:

 

(יד) גַּ֤ם מִזֵּדִ֨ים ׀ חֲשֹׂ֬ךְ עַבְדֶּ֗ךָ אַֽל־יִמְשְׁלוּ־בִ֣י אָ֣ז אֵיתָ֑ם וְ֝נִקֵּ֗יתִי מִפֶּ֥שַֽׁע רָֽב:

רש"י …אמרו חכמים למה דוד דומה? לכותי המחזר על הפתחים והם מערימים בדבר יותר מכל אדם –

'תנו לי מים לשתות' דבר שאין בו חסרון כיס, מששתה אמר יש כאן בצל קטן?

משנתנו לו אומר 'יש בצל בלא מלח?' משנתנו לו אמר 'תנו לי מעט לחם שלא יזיקני הבצל'

כך אמר דוד בתחלה על השגגות ואחר כך על הזדונות ואחר כך על המרדיםפשעים אלו המרדים – שמתכוין להכעיס וכן הוא אומר (מ"ב ג') מלך מואב פשע בי:

מלבי"ם גם, הגם שאני מובטח שלא אעבור על מצות ה' בזדון, לפעמים יתעה האדם ע"י זדים

החלוקים על האדם במזיד, ומתעים את האדם ע"י טענותיהם,

או שהם מושלים עליו ומכריחים אותו לנטות מדרך הטובים,

על הראשון אמר מזדים חשוך עבדך – בל אתחבר עמהם, ועל השני אמר אל ימשלו בי,

אז איתם – אהיה תמים,

וניקיתי מפשע רב – שבודאי לא אפשע במזיד ובמרד, ולא לבד שלא אכשל במעשה, אבקש כי.

מלבי"ם ביאור המילות איתם. אהיה תמים (עי' רד"ק), רב, ענינו גדול, שהמרד היא עבירה גדולה:

אבן עזרא גם – יתפלל אל השם שיסבב סבות כי לו נתכנו עלילות שיחשכהו מחברת הזדים ומרעתם ואל ימשלו בו וטעם אז איתם אז אהיה תם והיא מלה זרה

והטעם [שמבקש כן] כי לא יוכל לשמור המצות אם ימשלו בו זדים כי יכריחוהו [לעשות נגד רצון ה']:

 

(טו) יִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ ה֗' צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי:

רד"ק יהיו לרצון אמרי פי, מה שאמרתי לפניך בפי, והגיון לבי לפניך, ומה שלא אמרתי בפי אלא חשבתי בלבי, והמחשבה הוא הגיון הלב, גם כן יהיו לרצון.

כי דברים רבים יחשוב אדם בלבו ולא יכין לְדַבֵּר בשפתיו, לפיכך אמר דוד (מזמור נא, יז): ה' שפתי תפתח, ואמר שלמה (משלי טז, א): ומה' מענה לשון.

ה' צורי – חזקי, שבו אבטח בשאלותי.   וגואלי – מהשגיאות והזדונות:

מלבי"ם יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, שגם הדבורים שאוציא מפי וגם מחשבות לבי יהיו לרצון לפניך, שלא אומר ולא אחשב דבר נגד רצונך:


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “תהילים פרק קנ”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר.

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו סיקס עם כרטיססנדיסק 128כרטיס זכרון 128